כשהייתי קטן,
הייתי מסתכל על העולם ורואה את העולם כולו צף
במין קוביה של קרח. אבל קרח מהסוג שגולשים עליו בהתלהבות עם חיוך ילדותי ועיניים חולמניות.
לא ראיתי את אלה שלא למדו לגלוש. לא ראיתי את אנשי האש. שלא יכלו להתקרב.
כשהייתי קטן, הייתי רואה אנשים מתלוננים שאין להם
עוד אופציה ולא הבנתי.
ההיצע היה רחב בחנויות. היה גם שוקולד לבן, גם תות, וגם קליק לאלה שאהבו צורות, ואפילו צ'יפס לאלה שלא אהבו מתוק.
לא ראיתי שחור ולבן. העולם קרץ לי בצבעוניות מהפנטת, רק קורא לי לגלוש בו.
כשהייתי קטן, לא הבנתי איך אדם יכול גם לנשום
וגם לא ואז גדלתי.
להרוג או להיהרג ילדונת? מה את בוחרת?
מה שלא תבחרי, את בקבר.

גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.