לפעמים אני מרגיש שיש חיזור רק מהמקום שלי, ומהצד השני אין כל כך או בכלל.
ובחלק מהמקרים לבחורה דווקא מאוד טוב בקשר. השאלה שלי היא: זה נורמלי, נכון? וגם - למה יש בנות שלא מראות כמעט סימני חיזור בקשר? אולי יש בנות בקהל שיכולות להסביר?
אני מתכוון להתייחסות לשני, בצורה מילולית או לא מילולית. בכתב או בעל פה (לא למחוות מוחשיות).
מקווה שחיזור זה ביטוי מתאים. תסלחו לי אם לא, טוב? (ותקנו אותי 
)
בעצם, זה תמיד יהיה מוקדם. בגלל שזה עלול להיות נושא טיפה מורכב עבורה.
השאלה אם זה תקין שזה לגמרי בא מהצד שלי, ומהצד השני ממש בקושי?
ממצב שאני מרגיש שאני רודף אחרי הבחורה, ואין כל כך יוזמה בצד השני.
תחשבי על דימוי כזה שכל פעם שאני 'לוחץ על הכפתור' אז הבחורה מראה סימני התלהבות ורצון, ואומרת שטוב לה בקשר,
אבל היא בקושי או אף פעם לא תלחץ על הכפתור.
וזה נותן תחושה שבשורה התחתונה יש רצון רק בצד שלי. ואני צריך ליצור אצלה את הרצון כל פעם מחדש. מי אמר שהיא איתי? מי אמר שאני פועל נכון? בלי צד שני מאוד קשה לנהל ככה קשר
אני מרגיש שהבחורה משתפת מעצמה בשמחה רק כשאני שואל אותה.
אני משתף כל הזמן ובעיקר מתעניין בה, אבל מעצמה היא בקושי משתפת.
זה הגיוני?
אחד הדברים שהכי חשובים לי בזוגיות הוא תקשורת טובה (שכוללת שיתוף, כנות ועוד)
''בואי ננסה לפתור את זה ביחד''
ולא- אני מולך, אלא אנחנו ביחד
קשה לה להיפתח או שהיא שקטה יותר
באותה מידה יש בנות שיטחנו לך את המוח
לא תופסים הבעת רצון כ'התמסרות'.
אפשר להתייחס לזה אחרת לדעתי...
- סליחה על הביטוי, 'לוחץ על הכפתור' ומפעיל אותן? אין שום חלק שמגיע מהן ישירות?
כלומר רק כשאני שואל שאלות מאוד קונקרטיות היא תענה, אבל סתם כך לא?
למשל - אני משתף הרבה מעצמי. והיא מגיבה ב'אה, נחמד' ולא משתפת מעצמה כמעט
בדיחות זה לא כישרון של כל אחד..
אצלי- רק כשאני מרגישה ביטחון אני משתפת יותר
ומותר לדבר על צורך *שלך* גם בדייט ראשון
אמרתי שגם בתחילת קשר
אם *אתה* מרגיש צורך לקבל משהו מהבחורה
אז תגיד לה *לי* חסר ואני *צריך*
אדייק את זה-
השאלה האם זה מפריע לך מצורך פנימי שלך?
או מפריע לך שאתה "המכיל, המחזר, הנותן" והיא רק "מקבלת"
ואז זה מפריע לך כי אתה חושב שהיא לא נפתחת אליך / זה לא השלב /היא לא רוצה אותך / אנערף
אז אולי שווה להמתין
ברוקולי
תגיד מה אתה מרגיש וצריך
לא בהאשמה אליה
אלה כצורך *שלך*
). ואז עוד נניח חודש זה יתגלה,פגישה שנייה, חמישית או שביעית?
בשלבים כאלו התחלתיים זה משמעותי כל צעד הכי קטן.
גם אני מבינה שלא נעים לך להעכיר את האווירה עם שיחה רצינית, שתשאיר אותה בתחושה של "את לא בסדר כמו שאת, אני שוקל לעזוב אותך". וכל הכבוד לך שאתה לא רוצה לגרום לחוסר הנעימות הזאת!
אני חושבת שיש דרך לנהל את השיחה הזאת בצורה נעימה וטובה, אבל עצם המודעות שלך זה כבר מדהים.
פאי תפוחיםפאי תפוחיםאבל אני מקווה שזה בסדר להגיב לזה:
אני חושבת שמה שאני מראה יכול להיות מאוד שונה ממה שמישהי אחרת מראה. אני זוכרת שכשלמדתי נהיגה, אחת ההערות שלי מהמורה היה להסתכל במראות עם כל הראש - שהבוחן יראה שאני מסתכלת. הבנתי אז שיש דברים שאני רואה - אבל זה לא מספיק, צריך ליצור כאן 'מראית עין'.
צריך להבחין מה זה להראות רצון.
האם להתאמץ לסדר את הלוז שלי כדי שנוכל להיפגש ביום חמישי ולא שבוע הבא זה להראות רצון?
האם להתאמץ להגיע לבושה יפה, נקייה ומסודרת לפגישה זה להראות רצון?
האם להתאמץ בנסיעות ובזמן לדייטים זה להראות רצון?
באופן אישי אני חושבת שבתוכן של השיחות שאנחנו מנהלים נכון ששני הצדדים יתעניינו בחיים של השני, ואם שואלים 'איך היה היום' - לתת תשובה שהיא יותר ממשפט.
צריך לקחת בחשבון שיש כאן עניין של תפיסות מסוימות לגבי תפקידים בקשר - האם תפקידך כגבר זה לדאוג לנושאי שיחה? האם זה שהיא לא שואלת שאלות נובע מחוסר עניין\רצון - או אולי מחוסר ידע\ניסיון\ביישנות?
אם לא מדובר על דייטים ראשונים, אני חושבת שנכון לדבר על זה. לשאול אותה איך היא רואה את הקשר ואת המקום של כל אחד מכם בו. האם מה שמפריע לך מפריע גם לה? האם היא היתה רוצה שדברים יתנהלו אחרת? ומתוך כך תוכל גם אתה לדבר על מה שמפריע לך.
תציע להיפגש קרוב למקום מגורים\לימודים\עבודה שלה, ותגיד לה - זה מקום שאת מכירה הרבה יותר טוב ממני, אולי תבחרי את לאן נלך?
או להגיד לה את מה שכתבת כאן - אני מרגיש שאני הקובע והדומיננטי בהחלטות בקשר, והייתי שמח ליותר הדדיות, שתשתפי יותר מה את חושבת ומרגישה, שנקבל החלטות ביחד ולא כהנחתה ממני.
טוב ונעים לי בקשר, כיף לי שאת מתעניינת בי ולומדת להכיר אותי - אבל אני מרגיש שאני לא זוכה להכיר אותך מספיק. איך אני יכול להכיר אותך יותר טוב?
אני חושבת שזה טוב ובריא לנהל שיחה כזאת - אבל עם התרעה מראש. להגיד לה משהו בסגנון של - הייתי רוצה שבפגישה הבאה נדבר על הקשר שלנו, אז בבקשה תחשבי קצת עליו ועלינו לפני הפגישה. לא בצורה מלחיצה, לא בהכרח בכותרת של יחסינו לאן - אבל להבהיר שהולכים להעלות נקודות מהותיות יותר מאשר שיחת היכרות פשוטה. וכשמדברים - לא לשכוח להגיד גם מה טוב בקשר.
זה חלק מבניית הקשר.
אני חושב שתמיד נכון אחרי איזה 3-4 דייטים לעשות מיני שיחת יחסינו לאן. סוג של שיחת שימור/שיפור. וזה מקום מעולה להעלות ציפיות מהקשר.
תניח את את מה שאתה מרגיש באופן מכובד ותשאיר לה את המקום א) להגיב על איך היא רואה את זה (בעצם לשתף מהצד שלה על הנק שאתה מעלה, ב) להשאיר את זה אצלה ולתת לעצמה להחליט איך היא רוצה להתייחס לזה (תמיד יהיה אפשר להעלות את זה שוב אם יש צורך).
יש לך עכשיו משהו שמפריע לך.
היא כנראה לא מודעת לזה.
בשלב הזה סביר להניח ששניכם לא בטוחים בקשר.
דווקא בשלב של בניית היסודות נראה לי נכון לדבר על הקשר עצמו, כפי שהוא עכשיו, עם הספקות.
כשאני כותבת לדבר על הקשר - זה לא אומר להאשים אותה שהיא עושה משהו לא בסדר - אלא הדגש צריך להיות עליך, לפתוח באיך אתה רואה את הקשר, בדברים החיוביים שיש בו, בזה שאתה עדיין לא בטוח לחלוטין, ומה לך חסר. תן לה גם לשקף לך איך היא רואה את הקשר, ואולי את הדברים שחסרים לה.
זה בעיניי המהות של קשר, ואין סיבה לחכות לשלב מאוחר מידי כדי לנהל שיח כזה.
להגיד לה משהו כמו: מעניין אותי להכיר יותר את העולם שלך.. מה את אומרת שתחשבי על מקום שקרוב לליבך/ חשוב לך/ את קשורה אליו ונלך לשם? (זה יכול להיות כל דבר.. העניין שהיא תכניס אותך לעולם שלה)
לפעמים זה קל יותר דרך משהו 'חיצוני' מאשר לדבר ישר על הבפנים..
ואז היא בוחרת את המקום ומובילה כי היא מכירה יותר טוב ממך..
ואתה זוכה להכיר צדדים נוספים בה
אבל פחות חכם ממני,
אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד.
חכמה (בבגרות במתמטיקה 98 5 יח'ל)
אינטלגנטית,גם בשכל
נפגשתי עם בחור שהיה נראה לי ממוצע לא יותר,לא הרדיש לי אינטלגנט יותר מידי אבל הוא היה ממש חמוד🙂.
וכן אני מעריכה ממש אנשים חכמים,ואנשים שפחות חכמים יורד לי מהם ממש...
התחתנו,ולמדתי המון דברים המון.
זה לא שהוא פחות חכם,הוא נביע אחרת את השכל שלו,הוא לא מוציא את האינטלגציה שלו בצורה אחרת לגמרי.
מנטליות שונה ממש משלי,
דרך אגב הוא גם היה צריך ללמוד להעריך את השעל שלי,זאת לא היתה נקודה שממש היתה ברורה לו.
אבל מה שהיה חשוב והכי קריטי בסיפור הזה ששנינו למדנו ענוה,שנינו למדנו להעריך תכונות אחרות בקשר,שנינו למדנו לכבד אחד את דעתו של השני,כי פשוט המח שלו חושב אחרת משלי ואולי כדאי לשמוע דעה אחרת.
למדנו להעריך תכונות שלא קשורות לחכמה אלא למידות,בסופו של יום את חוזרת הביתה את רוצה מישהו שיחבק אותך ויחייך אליך ולא מישהו שיפתור את תורת הקוונטים.
למדנו למצוא תחומי עניין משותפים שלא ממש קשורים לשכל
למדנו ביחד על החשיבות של עבודה זוגית והבנו שיננו(אנחנו חכמים,לא?)את החשיבות להשקיע בעבודה זוגית סיזיפטית ואין סופית וגם להנות ממנה.
ואני חושבת שזה מה שחשוב בתכלס.
המלצה שלי תנסי לראות מה יש בכם מעבר לשכל
בהצלחה
האמת,שקצת נמאס לי
אני יוצאת כבר תקופה, בת 22
ודי נמאס לי.
אין לי כח עוד פעם,שניים -שלוש דייטים
ואז זה לא מתאים,
כי החלומות שונים
כי סגנונות התקשורת לא מתאימים
סתם כי זה פשוט היה מוזר.
בסדר, כל קשר מדייק אותי. וזה אמיתי,
אבל נמאס לי לקבל דיוקים, אני פשוט רוצה למצוא את האיש שלי, את הדרך שאני עושה לבד, לעשות עם עוד משהו
נמאס לי לצעוד לבד בדרך, לפעמים אני מרגישה שגם הקב"ה איתי. אבל לא מעבר לזה,
ונמאס לי לשמוע עצות, ביקורת, תנסי לראות את..., מה הבעיה שלך עם..., אני רוצה משהו שיחלום חלום דומה לשלי, שהבית שלנו ילך לאותו מקום, בסדר. יש לי קצת חלומות לא קונבנציונלים, אבל יש לי חלום, ונמאס לי לחלום אותו לבד.
קיצר, אחרי הפריקה והתסכול - איך ממשיכים לשמוע עוד הצעות? לא רוצה לצאת לעוד הפסקה בין דייטים, אבל אין לי כח לעוד קשר שיגמר.
אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.
סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה
ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.
את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.
אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.
הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים
אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.
אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.
בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.
תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה
שאת נאמנה לדרך שלך .
כמה מקום הלימודים במהלך השנים לדעתכם משפיע על האישיות ,רמה התורנית, וההשתייכות החברתית בתוך הציבור כיום?
ואם כן אז האם ראוי לומר לשדכן שאני רוצה להכיר בחורה שלמדה במוסד הספציפי הזה או לפנות לאותו מוסד ולשאול על בוגרות שבאזור הגיל שלי פחות או יותר?
(לא רק מדרשות נכללות כאן אלא גם אולפנות)
ובכלל מה מגדיר סגנון של השקפה בציבור שלנו?
(עד גבול מסוים)
אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי
וכמובן המוסד מחזק את העניין
אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.
לק"י
והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.
לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.
אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.
לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה
לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.
גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.
מה שכן-
זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן
(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)
מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'
ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.
אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?
מישהו שמע על זה פעם בהקשר של חתונות? הבנתי שזה אומר כאילו שבתוך קבוצת חברות/חברים כשמתחיל איזה גל של התארסויות אז ה"נותרים" יכולים לקבל החלטות שנובעות מתוך לחץ חברתי ופחד "להישאר מאחור". כלומר, הם עלולים להתארס, גם אם יצאו עם מישהו הרבה זמן, מהסיבות הלא נכונות, אם מישהו שלא בהכרח מתאים להם, רק בגלל שהם לא מסוגלים להשתיק את הסביבה. שמעתי על זה מחברה בשבת בהקשר של איזה מישהי אחרת וזה פשוט טלטל אותי...מה דעתכם? זה באמת קיים ואנשים מצטערים על זה אחר כך?
גם לחיוב וגם לשלילה
רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.
מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית
ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)
ולזכור עבודת המידות.
לא רק בחתונות
בכל נושא
אלגריה,
הרמוניה בגן,
נסיה,
ארץ.
(לחורף)
כמו כן, האם אתם יודעים אם מומלץ או לא לפנות דרך סוכנים כגון מאורסים-מאורסות או אחרים?
אלגריה
נסיה
אבל אלו היו חתונות קיץ
הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד
בחורף אני לא יודעת איך זה.
בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף .
יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם
אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר .
האולם קטן, 400 - 350 איש.
מעריך את הבדיקה.
נבדוק אם רלוונטי
שלא יהיה אופציה בפנים?
לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר
ונבחר באותו יום או יום לפני
בס"ד
היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.
כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...
מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה
אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.
אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.
הנה דוגמאות:
למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).
אני מפספס פה משהו?
אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.
היום הרבה יותר סביר שיש חוק וסדר ופחות יקרה משהו.
לפני דייט ראשון, כשהעניינים נהיים רציניים, וגם לפני רגעים גורליים אחרים בחיים
אני ממש בלחץ, לא חרדה, אלא מתח חזק מכובד ההחלטות, מהסיכונים והסיכויים.
והלחץ הזה משפיע על כל הגוף.
בעיקר כאבי בטן. חוסר תאבון רוב הזמן, אבל עדיין יש מידי פעם תחושת רעב שמכריחה אותי לאכול קצת ואז הבטן עוד יותר מתבלגנת.
תחושה של מתח פיזי ומופשט במרכז הגוף ולפעמים גם בידיים וברגליים.
קשה להרדם ממחשבות ומתח פנימי.
אני אוכלת פחות מהרגיל, מרגישה לא בטוב, וקשה לי מאוד להתרכז ברמה שזה פוגע לי בלימודים.
מה עושים עם זה? זה מוכר? יש דרכים להרגיע את הגוף?
בדרך כלל אני בן אדם מאוד הגיוני, בשליטה, אבל הגוף ככה מגיב ללחץ בלי לשאול אותי
בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן.
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?
לא נשאר הרבה זמן ביום אחרי זה😬
