הלילה שהיינו צריכים להחליט אם מפסיקים לדבר הלילה או שנפגשים מחר?
אני זוכר. זה היה ב2 בלילה. *ואני* הייתי צריך להחליט אם מפסיקים או נפגשים מחר. וזה קרע לי אתהלב. אני זוכר את עצמי הייתי שרוע על הרצפה של הבית מדרש רטוב לגמרי מבכי.
כי ידעתי שזה היה מוקדם מדיי להיפרד. ושהאופציה היחידה היא שניפגש. אבל לא בגלל זה בכיתי. בכיתי כי ידעתי שנתאהב. ובעיקר שאת תתאהבי בי ממש. וידעתי שהתוצאות יהיו הרסניות. בתכלס שנינו ידענו עוד מלכתחילה שזה לא יכול להוביל לחתונה לפחות לא בזמן הקרוב. אבל הנשמות שלנו היו מחוברות כבר כמו מגנט. אי אפשר להפריד בין מגנטים. זה חזק מדיי.
כל מה שאת עוברת זה בגללי. הלב שלי שותת דם ולא רק בגללך אלא גם בגלל עוד מישהי. אבל עכשיו זהו התחבושת שניסיתי לשים הוסרה ונפער חור. ואני לא יודע איך לחיות עם זה. בכנות.
להתלכלך כבר לא מושך אותי בכלל זה כלום עבורי. ריק. אז מה השלב הבא? להיכנס לדיכאון? לא יודע.
אני זוכר. זה היה ב2 בלילה. *ואני* הייתי צריך להחליט אם מפסיקים או נפגשים מחר. וזה קרע לי אתהלב. אני זוכר את עצמי הייתי שרוע על הרצפה של הבית מדרש רטוב לגמרי מבכי.
כי ידעתי שזה היה מוקדם מדיי להיפרד. ושהאופציה היחידה היא שניפגש. אבל לא בגלל זה בכיתי. בכיתי כי ידעתי שנתאהב. ובעיקר שאת תתאהבי בי ממש. וידעתי שהתוצאות יהיו הרסניות. בתכלס שנינו ידענו עוד מלכתחילה שזה לא יכול להוביל לחתונה לפחות לא בזמן הקרוב. אבל הנשמות שלנו היו מחוברות כבר כמו מגנט. אי אפשר להפריד בין מגנטים. זה חזק מדיי.
כל מה שאת עוברת זה בגללי. הלב שלי שותת דם ולא רק בגללך אלא גם בגלל עוד מישהי. אבל עכשיו זהו התחבושת שניסיתי לשים הוסרה ונפער חור. ואני לא יודע איך לחיות עם זה. בכנות.
להתלכלך כבר לא מושך אותי בכלל זה כלום עבורי. ריק. אז מה השלב הבא? להיכנס לדיכאון? לא יודע.