וואו, כמה שאני כמהה להביא ילדים לעולם, להוסיף חיים ואור יהודי בעולם, שלפעמים יש בו יותר מידי חושך😢
לממש את הצד האימהי בי שכ''כ רוצה לתת ביטוי דרך ילדים משלי, להרגיש תחושת משמעות באמת, לחזור הביתה מהעבודה לבית מלא שצריך לתפעל אותו בלי יכולת להימרח, בלי הפריבילגיה של לדחות מטלות כי גם מחר או מחרתיים אפשר לעשות... אני רוצה את זה בשבילי ובשביל בעלי כי לשנינו יש כ''כ הרבה לתת.
ולצערי לא נראה שהולך לנו בקלות. מוזר לחשוב את זה אבל אנחנו כבר לא כאלה צעירים, נושקים ל 30 ויש לנו הרצון למשפחה מרובת ילדים.
גם הדרך למציאת הזיווג לא הייתה פשוטה עבורי (ועבורנו) וההתמודדות הזאת עכשיו, זה רק מכאיב יותר..
ב''ה יש כ''כ הרבה טוב, חברה ומשפחה אוהבת ותומכת ופרנסה טובה ואיש שלא יכולתי לבקש טוב ממנו, ואני מלאה מכל הטוב הזה, ועדיין, יש ריק מהצד המצפה לילדים.
וכמובן הדאגות שצפות שאולי משהו לא כשורה, וגם חרטה כלשהיא על התקופה שמנענו, שלאותו הזמן זה בדיוק מה שהייתי צריכה, ועדיין.
ובאותה נשימה אני מפחדת כ''כ להביא ילדים, לא מצליחה לדמיין את עצמי אמא, לא מבינה איך אנחנו מעיזים לקחת על עצמנו את האחריות על נשמות שנולדות. בנוסף לדאגות פיזיות וגופניות שגם הן קיימות (איך הגוף שלי יחזיק מעמד, ועוד שלל מחשבות)
כרגע נראה ששוב אמור להגיע ווסת, אבל לא יכולה להיות בטוחה. אם זיהיתי נכון הביוץ היה לפני 13 יום ובינתיים בדיקה שלילית -הזולות מעלי אקספרס אבל מבינה שאמורות גם לזהות מוקדם. וסתם, מבאס. יוצא לי האוויר מלחשוב על דימום, אסורים, מקווה, ציפייה, ושוב אכזבה חלילה.
ושוב, מודה לה' שאני בכלל חושבת על זה, כי זה אומר שהתחתנתי ואני חיה חיי זוגיות, שלפני שנתיים זה בכלל היה בגדר חלום רחוק ומסביבי יותר מידי שלצערי עוד לא זכו.
וזהו, מחשבות של כאב ובלבול, יחד עם הודיה, אחרי יום עמוס ומבורך.
ובעניין אחר, כבר תקופה לא קצרה שאני חווה מידי פעם כאבים קצרים וחדים בבטן תחתונה, שמתי לב שבעיקר בצד ימין. היום הרגשתי כמה פעמים רק קצת גבוה יותר. למישהי יש מושג מה זה יכול להיות?
תודה רבה על המרחב הזה ולמי שקראה עד כאן ❤️
לממש את הצד האימהי בי שכ''כ רוצה לתת ביטוי דרך ילדים משלי, להרגיש תחושת משמעות באמת, לחזור הביתה מהעבודה לבית מלא שצריך לתפעל אותו בלי יכולת להימרח, בלי הפריבילגיה של לדחות מטלות כי גם מחר או מחרתיים אפשר לעשות... אני רוצה את זה בשבילי ובשביל בעלי כי לשנינו יש כ''כ הרבה לתת.
ולצערי לא נראה שהולך לנו בקלות. מוזר לחשוב את זה אבל אנחנו כבר לא כאלה צעירים, נושקים ל 30 ויש לנו הרצון למשפחה מרובת ילדים.
גם הדרך למציאת הזיווג לא הייתה פשוטה עבורי (ועבורנו) וההתמודדות הזאת עכשיו, זה רק מכאיב יותר..
ב''ה יש כ''כ הרבה טוב, חברה ומשפחה אוהבת ותומכת ופרנסה טובה ואיש שלא יכולתי לבקש טוב ממנו, ואני מלאה מכל הטוב הזה, ועדיין, יש ריק מהצד המצפה לילדים.
וכמובן הדאגות שצפות שאולי משהו לא כשורה, וגם חרטה כלשהיא על התקופה שמנענו, שלאותו הזמן זה בדיוק מה שהייתי צריכה, ועדיין.
ובאותה נשימה אני מפחדת כ''כ להביא ילדים, לא מצליחה לדמיין את עצמי אמא, לא מבינה איך אנחנו מעיזים לקחת על עצמנו את האחריות על נשמות שנולדות. בנוסף לדאגות פיזיות וגופניות שגם הן קיימות (איך הגוף שלי יחזיק מעמד, ועוד שלל מחשבות)
כרגע נראה ששוב אמור להגיע ווסת, אבל לא יכולה להיות בטוחה. אם זיהיתי נכון הביוץ היה לפני 13 יום ובינתיים בדיקה שלילית -הזולות מעלי אקספרס אבל מבינה שאמורות גם לזהות מוקדם. וסתם, מבאס. יוצא לי האוויר מלחשוב על דימום, אסורים, מקווה, ציפייה, ושוב אכזבה חלילה.
ושוב, מודה לה' שאני בכלל חושבת על זה, כי זה אומר שהתחתנתי ואני חיה חיי זוגיות, שלפני שנתיים זה בכלל היה בגדר חלום רחוק ומסביבי יותר מידי שלצערי עוד לא זכו.
וזהו, מחשבות של כאב ובלבול, יחד עם הודיה, אחרי יום עמוס ומבורך.
ובעניין אחר, כבר תקופה לא קצרה שאני חווה מידי פעם כאבים קצרים וחדים בבטן תחתונה, שמתי לב שבעיקר בצד ימין. היום הרגשתי כמה פעמים רק קצת גבוה יותר. למישהי יש מושג מה זה יכול להיות?
תודה רבה על המרחב הזה ולמי שקראה עד כאן ❤️
