לא קשור לפה בכלל אבל חייבת לפרוק.
אנחנו אצל חמותי.
היא לא הכי מקפידה מבחינה דתית, בלשון המעטה. אבל כן מגדירה את עצמה דתיה אז לא מוכנה לשמוע שמשהו שאי עושה לא בסדר.
רוב הפעמים שאנחנו פה אנחנו מחליקים את זה ומודעים שאנחנו עושים את מה שבאפשרותנו ולא יותר מזה למרות שברור לנו שאנחנו עוברים על איסורי שבת וכשרות.
לי זה מאד מאד מפריע אבל הולכת בזה עם בעלי שכבר בתור נער שהתחיל להתחזק הלך לפי דעה של רב שאמר שכל עוד אתה ברשות ההורים אז לאכול מה שיש אצלם, ובבית שלך לעשות לפי ההלכה. אז גם בדיני שבת הוא נוהג ככה.
אני בכוונה לא שואלת רב לגבי זה כי אין לי מה לעשות במידה והוא יגיד למשל לא לאכול אצלם. לא אשלח את בעלי לשבת לבד וגם השלום בית שלי חשוב.
אולי זה לא הכי מאה אחוז מבחינה הלכתית אבל זה מה שבחרתי.
ועכשיו אנחנו אצלה, בעיקרון היא כמובן שומרת על פסח, ואנחנו אשכנזים אז גם קטניות. בפועל הסכום פה זה של כל השנה - בעלי שאל אותה על זה והיא אמרה שהביאה מישהו שעשה הגעלה.
סומכים שזה נכון למרות שכבר יצא לה לשקר לנו בעבר על דברים דתיים (היא מרגישה לא בנוח עם העובדה שאנחנו יותר דוסים) אבל נגיד שכן.
אצלנו מצה עשירה זה חמץ גמור בפסח - היא אוכלת את זה בלי הפסקה, זה על השולחן בכל ארוחה וגם נתנה לילד.
בלעתי רוק ואמרתי לעצמי שהוא קטן ואפשר להחליק את זה.
בעלי בדק על חצי מהדברים אם הם עם קטניות או בלי (ועל הדרך עיצבן אותה מאד), אבל השקיע את כל האנרגיה במוצרים בסדר גמור כמו של תנובה וכד' ולא בדברים הפחות נפוצים.
היא קונה המון מאיזו קונדיטוריה באזור וגם עכשיו הכל כאן עוגות ועוגיות משם. בדקתי באתר שלהם ויש להם תעודה לפסח עם קטניות.
אמרתי לבעלי שכדאי לבדוק (לא אמרתי שבדקתי כי קשה לו גם ככה ולא רוצה ליצור מתח שאני הולכת ובודקת אחרי אמא שלו יותר ממה שהוא) והוא אמר שהוא בדק על הרבה מהדברים בבית ולא רוצה עוד.
אז הוא אוכל מזה בחוסר ידיעה ואני לא אוכלת.
עד עכשיו אכלתי הרבה מהדבר הכי בטוח פה בעיניי - לחמניות תפוא קנויות. כי זה גם משביע, גם תפוא, גם לא התבשל פה בתנור שלא יודעת כמה היא הכשירה בדיוק (ברגיל די ברור לנו שטרף, כי יש תנור אחד ואין סיכוי שהיא מכשירה בין אפיה לאפיה. אבל כאמור - מחליקים).
ובארוחה עכשיו קלטתי תוך כדי אכילה שהשקית של הלחמניות זה מהקונדיטוריה הזו עם הקטניות.
בא לי לבכות. בא לי לברוח מפה. מרגישה שאני מקריבה את כל החיים הדתיים שלי בשביל דברים אחרים. חשובים אמנם, אבל גם החיים הדתיים שלי חשובים!
לא רוצה לספר לבעלי כדי לא לצער אותו
גם אין מה לעשות בתכלס זה לא שנחליט שלא באים לפה יותר
לא מתאים לי לדבר עם רב על זה וגם בעלי די מתבייש לספר למישהו חיצוני שאמא שלו לא שומרת שבת וכשרות.
מרגישה שבכלל אין לי לגיטימציה להתלונן כי גם אני בנושאים מסויימים מחפפת (אבל לא באותה רמה.. שוכחת נטילת ידיים בבוקר, לא מקפידה על תפילות. זה לא שאני אוכלת טרף)
לא יודעת מה אני רוצה, רק חיבוק פשוט אם בכלל שרדתם את כל המגילה הזאת.
כל כך קשה לי כאן מעוד בחינות וזה פשוט הקש ששבר אותי.
אני יודעת שקטניות זה הבעיה הקטנה שלנו כאן אם אנחנו לא אוכלים פה כשר בכלל.
ועדיין הרגע הקטן הזה שכל כך התאמצתי להימנע ממאכלים בעייתיים ספציפיים והבנתי שאפילו את זה לא הצלחתי, פשוט ריסק אותי נפשית עכשיו.
ואין לי אפילו מקום ללכת אליו לבכות.
אנחנו אצל חמותי.
היא לא הכי מקפידה מבחינה דתית, בלשון המעטה. אבל כן מגדירה את עצמה דתיה אז לא מוכנה לשמוע שמשהו שאי עושה לא בסדר.
רוב הפעמים שאנחנו פה אנחנו מחליקים את זה ומודעים שאנחנו עושים את מה שבאפשרותנו ולא יותר מזה למרות שברור לנו שאנחנו עוברים על איסורי שבת וכשרות.
לי זה מאד מאד מפריע אבל הולכת בזה עם בעלי שכבר בתור נער שהתחיל להתחזק הלך לפי דעה של רב שאמר שכל עוד אתה ברשות ההורים אז לאכול מה שיש אצלם, ובבית שלך לעשות לפי ההלכה. אז גם בדיני שבת הוא נוהג ככה.
אני בכוונה לא שואלת רב לגבי זה כי אין לי מה לעשות במידה והוא יגיד למשל לא לאכול אצלם. לא אשלח את בעלי לשבת לבד וגם השלום בית שלי חשוב.
אולי זה לא הכי מאה אחוז מבחינה הלכתית אבל זה מה שבחרתי.
ועכשיו אנחנו אצלה, בעיקרון היא כמובן שומרת על פסח, ואנחנו אשכנזים אז גם קטניות. בפועל הסכום פה זה של כל השנה - בעלי שאל אותה על זה והיא אמרה שהביאה מישהו שעשה הגעלה.
סומכים שזה נכון למרות שכבר יצא לה לשקר לנו בעבר על דברים דתיים (היא מרגישה לא בנוח עם העובדה שאנחנו יותר דוסים) אבל נגיד שכן.
אצלנו מצה עשירה זה חמץ גמור בפסח - היא אוכלת את זה בלי הפסקה, זה על השולחן בכל ארוחה וגם נתנה לילד.
בלעתי רוק ואמרתי לעצמי שהוא קטן ואפשר להחליק את זה.
בעלי בדק על חצי מהדברים אם הם עם קטניות או בלי (ועל הדרך עיצבן אותה מאד), אבל השקיע את כל האנרגיה במוצרים בסדר גמור כמו של תנובה וכד' ולא בדברים הפחות נפוצים.
היא קונה המון מאיזו קונדיטוריה באזור וגם עכשיו הכל כאן עוגות ועוגיות משם. בדקתי באתר שלהם ויש להם תעודה לפסח עם קטניות.
אמרתי לבעלי שכדאי לבדוק (לא אמרתי שבדקתי כי קשה לו גם ככה ולא רוצה ליצור מתח שאני הולכת ובודקת אחרי אמא שלו יותר ממה שהוא) והוא אמר שהוא בדק על הרבה מהדברים בבית ולא רוצה עוד.
אז הוא אוכל מזה בחוסר ידיעה ואני לא אוכלת.
עד עכשיו אכלתי הרבה מהדבר הכי בטוח פה בעיניי - לחמניות תפוא קנויות. כי זה גם משביע, גם תפוא, גם לא התבשל פה בתנור שלא יודעת כמה היא הכשירה בדיוק (ברגיל די ברור לנו שטרף, כי יש תנור אחד ואין סיכוי שהיא מכשירה בין אפיה לאפיה. אבל כאמור - מחליקים).
ובארוחה עכשיו קלטתי תוך כדי אכילה שהשקית של הלחמניות זה מהקונדיטוריה הזו עם הקטניות.
בא לי לבכות. בא לי לברוח מפה. מרגישה שאני מקריבה את כל החיים הדתיים שלי בשביל דברים אחרים. חשובים אמנם, אבל גם החיים הדתיים שלי חשובים!
לא רוצה לספר לבעלי כדי לא לצער אותו
גם אין מה לעשות בתכלס זה לא שנחליט שלא באים לפה יותר
לא מתאים לי לדבר עם רב על זה וגם בעלי די מתבייש לספר למישהו חיצוני שאמא שלו לא שומרת שבת וכשרות.
מרגישה שבכלל אין לי לגיטימציה להתלונן כי גם אני בנושאים מסויימים מחפפת (אבל לא באותה רמה.. שוכחת נטילת ידיים בבוקר, לא מקפידה על תפילות. זה לא שאני אוכלת טרף)
לא יודעת מה אני רוצה, רק חיבוק פשוט אם בכלל שרדתם את כל המגילה הזאת.
כל כך קשה לי כאן מעוד בחינות וזה פשוט הקש ששבר אותי.
אני יודעת שקטניות זה הבעיה הקטנה שלנו כאן אם אנחנו לא אוכלים פה כשר בכלל.
ועדיין הרגע הקטן הזה שכל כך התאמצתי להימנע ממאכלים בעייתיים ספציפיים והבנתי שאפילו את זה לא הצלחתי, פשוט ריסק אותי נפשית עכשיו.
ואין לי אפילו מקום ללכת אליו לבכות.
קשוח וממש מתסכל.....
, אבל יצא לנו להיות גם בסביבות לא שומרות כשרות/שבת והיינו צריכים ללמוד בדיוק מה מותר, מה אסור ומה אפשר להקל בשעת צורך. אצלה זה גם קצת יותר בעייתי כי אנחנו יודעים בוודאות שהיא משקרת על דברים. היה הרבה יותר קל להתנהל מול אנשים שאמרו בכנות שעשו כך או אחרת ולקבל החלטה בהתאם) אז אני יודעת שיש דברים שאסורים. אבל זה גם לא ממש מה שמציק לי כי גם אם הכל היה ברמה הכי בסיסיתאיכשהו ניתן להחלקה עדיין קשה לי עם זה.