נשמע מסעיר ומטלטל.

אני מרגיש שכל מילה שאגיד רק יורידו ויצמצמו את הגבורה והגדולה שלך.

ואת יודעת מה? אני לא עברתי בדיוק את מה שאת עברת, וגם אין לי מושג איך זה מרגיש ואיך אפשר להתמודד עם זה, ונשמע מהתגובה שבאמת לקחת את הדברים קשה (בצדק...), אבל עברו עליי דברים לא פשוטים. ואני מקנא בך. מקנא בזה שאת יכולה לצעוק ולשמוח. לא יודע מה יש לי, אבל בכ"כ הרבה דברים שעברתי, לא הרגשתי כלום. או שזה סימן לאדישות מוחלטת, או שזה סימן למלאכיות. אני לא יודע מה. בכל מקרה, יש דברים שבהם אני כן מביע את הרגש, אבל זה דווקא לא דברים שקשורים אליי אישית. או שאני בורח מעצמי, או שלא יודע מה. בקיצור, סתם נצלשת"י. וממש בהצלחה בזה.

ואת יודעת עוד משהו? יש משהו דווקא מקל בכך שאף אחד לא יודע. אתה לא מרגיש שאחרים מרחמים עליך או משהו כזה. אתה פשוט לבד עם א-לוקים, ומתחבר לזה מהמקום הזה. ואתה יודע שאתה לא מסכן, ממש לא מסכן. אתה מודה לה', אתה גדול מכל הצרות ומכל הקשיים. ובסוף הכל מצמיח ונותן כוחות, בסוף הכל מביא לאהבת ה' והודאה. "חסד ומשפט אשירה" (גם אם חסד, אשירה, וגם אם משפט אשירה).

הייתי צריכה עכשיו תגובה כזאת. עם מלל ורגש והזדהות. אז תודה!

וואי והקטע שאמרת שאתה מקנא.. גורם לי להעריך תיכולת להביע רגש( גם אם זה כלום לעומת מה שהייתי רוצה מעצמי).. ממש! 

ואם יש דרך לנסות לשכנע שקצת תציף את הדברים, גם אם באופן מלאכותי, גם אם בכתיבה בשיתוף, בדיבור לאלוקים (כמו שאמרת) אז תעשה אתזה. כי אנחנו אלופים בלהיות רובוטים (מלאכים קצת יותר קשה לנו ;)

ולגמריי.. הסביבה לפעמים מקטלגת כלכך וממיינת אנשים למסכנים ולא.

אז כן, אני אומר את זה עכשיו בקול לעצמי " אני לא מסכנה"

קיצור, באת בזמן.

תודה

בשמחה!

כן, זה לא מובן מאליו....

כן, באמת הרבה פעמים אני כותב וזה קצת עוזר...ובאמת צריך יותר לדבר עם א-לוקים, אני משוכנע שזה עוד יותר יעזור אפילו....כן, את לא מבינה כמה אני מזדהה עם המילים האלו.

כל הכבוד.

בשמחה.

באמת בהצלחה! לפעמים נראה שאם נתמקד בהצלחות חיצוניות נעשה את שלנו כשלפעמים השליחות הכי גדולה שלנו היא לפתוח תחסמות מבפנים.. כי כששם פתוח הכל פתוח;)

אמן ואמן תודה

כ"כ נכון....

בשמחה, תודה רבה לך

אני כל הזמן רבה עם ההורים שלי וזה מצב שהסיבה היחידה שאני לא עוזבת היא שאני פוחדת מכל מה שכתבת עכשיו ... 

תודה שכתבת ושיתפת .. מן הסתם לא שלגמריי גורם לך להישאר שלימה עם ה "להישאר" כי עדיין מורכב אבל כן אולי לקחת בפרופורציה מסויימת? תקני אותי..

הלוואי ויכולתי להגיד שאת צודקת אבל אין ממש פרופורציה שאני יכולה להעמיד פנים שקיימת

כואב ממש, לא קרה לי
אבל יש קשיים אחרים, אל תדאגי , לכולם יש קשיים
אולי תחפשי להתארח אצל חברות או מדרשיה וכו'? העיקר שיהיה לך חברה ויהיה לך כיף וטוב
לא פשוט, חיבוק ענק ממני

חיבוק חזרה💕

כן, אני הכי דואגת לעצמי בעולם... ב"ה! חברות וכו'

לא עשיתי שבת לבד.... ישתבח שמו! ולגמריי צודקת... תודה על מה שיש תמיד יכול להיות גרוע יותר

חיזקת

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.