איתתך גוצא, גחין ולחיש לה.
וגם נחית דרגא ונסיב איתתא.

הדרכות של חז"ל.

שמתכנס לדברים כאלה בלבד

בס"ד

אם זה שיח שנוכח מאוד בחייו אז הגיוני לרצות שבת הזוג לפחות תתעניין. 

ברור שיש בשיח זוגי הרבה מעבר, אבל כשלומדים משהו חדש מאוד טבעי לרצות לחלוק את זה עם האדם הכי קרוב אלינו. לכן אני חושבת שהפרמטר לא צריך להיות האם היא מבינה את הדברים אלא רק פתיחות לשמוע. להגיע למצב שהשיחות משעממות את אחד הצדדים ואין לו כוח אליהן זה לא אידיאלי...

בס"ד

אני למשל לא מבינה מה אמרת כי לא למדתי את הנושא ואין לי מושג מי זה יעקב הקרקסאני. מצד שני, כן הייתי מתעניינת ומנסה להבין ולשמוע. 

לצפות מאישה להבין דברים שהיא לא למדה מעולם זה דבר מוזר לעשות, אגב גם מגברים לא הייתי מצפה להבין דברים שהם לא למדו. לצפות שהיא תקשיב ותהיה סקרנית זה משהו לגמרי הגיוני ויש נשים כאלה.

בס"ד

לא יודעת איפה אתה מחפש, אבל הייתי מרחיבה את החיפוש לעוד מקומות כי אני מוקפת בבנות כאלה (לא כולן רווקות כבר וגם הקשר התרופף, אבל אני יודעת שהן קיימות)...

שבשביל להיות מורה למתמטיקה לא צריך להיות משולש?

אז (עד כמה שאני מבין) אצל גברים הדיסוננס הזה הרבה יותר דומיננטי מאשר אצל נשים.

הרבה יותר קל וטבעי לגבר להיות מנותק (מהסביבה, מהחברה, מהנפש שלו) מאשר לאשה. לכן הגבר יכול לפרוש כנפים ולעסוק במושכלות בלי שזה קשור לשום דבר, ולאשה זה יהיה הרבה יותר קשה. זה גם חלק מהותי מהיתרון של נשים על גברים.

ובדרך כלל, גם נשים שהן שכליות, תורניות, עמוקות וכדו' לא יאהבו שיחות על דברים מנותקים מהמציאות. הן יאהבו את החכמה כשהיא נשמעת להן רלוונטית, כשהנפש יכולה לקבל מזה ולפרוח מזה.

בס"ד

לאכול את זה...

בהתחלה כתבתי "כשהנפש יכולה לשמוח בזה", ואז שיניתי ל"יכולה לקבל מזה". בדיוק בגלל דברים כמו מה שכתבת.

להתנתק מהנפש הכוונה היא לא שהנפש לא עוברת חוויה בלימוד. הכוונה היא שהגבר יכול להיות שקוע בתוך העולם שלו, אם אתה רוצה בצורה יותר בוטה- בתוך הבועה שלו, וטוב לו שם. הוא לא מרגש צורך להקשיב לנפש, להתייחס אליה, לדבר על הרגשות ולתת להם מקום.

שלפעמים הנפש לא מתיישבת בזה.

מכיוון שהתורה כן יכולה מאוד לסעור את הנפש והרגשות. אני הרבה פעמים בוכה מרוב התרגשות על חידושי תורה ובכלל על המצב של עם ישראל.

הלוואי עליי....

עמוק ללימוד תורה, אתה חושב שהסביבה גם חלק מזה.

לא יודעת אם את מכירה את כל הסיפורים על ר' משולם איגרא זצ"ל. אכתוב ממש בקיצור (וחבל כי אני מחסר ואולי לא תביני את הדמות):

הבן-אדם היה גאון עצום. הוא לפעמים לא היה שם לב שהוא כבר לא כותב על נייר וממשיך לכתוב על השולחן. הוא היה מדבר כל כך מהיר דברי תורה שלא היו מבינים אוותו פשוטי עם. הוא התחתן בגיל צעיר עם בת גביר ובסוף התגרש. חמיו אמר שאשתו לא יכולה להיות נשואה למסכת יבמות.

בסוף תשובה הלכתית של ר' משולם איגרא בענין עמוק הגיע לר' ישעיה פיק, והוא כל כך התפעל על הגאונות, ובמקרה חמיו הקודם היה באותה עיר, ור' ישעיה פיק בירר אצלו מי זה הגאון העצום הזה שניכר מהתשובה שהוא מגדולי הדור, ואז חמיו הקודם התעלף, ור' ישעיה שאל אותו למה התעלפת, אז הוא אמר שהוא זה שפעל שיתגרשו, אז ר' ישעיה פיק אמר לו אתה צריך להתעלף שוב.

אגב הוא התחתן שוב עם הבת של ר' איציקל מהאמבורג, אז השתלם לר' משולם.

זה לא כי ר' משולם רצה להיות מוזר, אלא הוא היה כל כך גאון וחי את התורה שככה הוא התנהג. אפשר להביא עוד דמויות כמו ר' אברהם מקאליסק זצ"ל ש-ר' נחמן אמר עליו שלא פגש אדם גדול כמוהו, וידוע שר' שניאור זלמן מלאדי עם כל החכמה, בינה ודעת שלו, לא הצליח לעמוד על גדלותו, וזה היה חלק מהמחלוקת ביניהם.

הקיצור, אני קטן שבקטנים לא מגיע לציפורן של הרגליים של הדמויות הענקיות שהצגתי, אבל כן לפעמים גם אצלי יש את התופעה שמרוב שאתה חי את התורה, כל המציאות התודעתית שלך נסחפת עם התורה.

זה בכלל לא נובע מרוע.

לפעמים התורה לא יורדת לחיים בצורה לגמרי נורמלית כי זה מפגש בין רוחני לגשמי, שכל לחומר. 

ברור שהאידיאל שהתורה תרד למציאות בצורה ישרה וירומם אותה, אבל מה לעשות זה לא תמיד קורה.

זה לא נובע מרוע, אלא מהמפגש הטעון בין העולמות, רוח של עולם הבא וגן עדן שמבקש לו כסא בעולם התחתון החומרי המלא חטא וחסרונות. המפגש טעון מאוד.

אני מניח שהרבה בנים כאן יכולים להזדהות ברמה זו או אחרת וגם הבנות כאן.

כשריש לקיש אכל פירות ארץ ישראל עד כדי שגעון מרוב חביבות הארץ או שהוא יצא מחוץ לתחום בשבת כי עסק בתורה, הוא לא עשה את זה מרוע, אלא כמו שהירושלמי בברכות מסביר: "באהבתה תשגה תמיד".

ברור שההשתדלות הכללית של כל אחד שלומד תורה, זה להיות נורמלי ומיושב עם דרך ארץ, אבל בגלל שהמפגש הזה טעון, זה לא תמיד אפשרי.

בפליטות פה, התכוונתי יותר למשגה של "באהבתה תשגה תמיד". 

בנוסף, אני כן רוצה בחורה חכמה שתוכל להתעניין ולהסתקרן בלימוד תורה שלי, באופן שנוכל לקדש את עולם הזה ולקיים את הפסוק "וחי בהם" כמו שכתוב בתורה וכמו שיחזקאל מדגיש כמה פעמים. 

מבחוץ וסוער מבפנים. אולי סוער יותר מכמה בנות. לא בקטע של כעס, אלא אני מרגיש דברים מאוד בחוזקה ויש לי תנודות רוח חזקים, אם כי אני שומר בד"כ על סדר יום ומסודר מבחוץ.

אני גם מחפש בחורה כזאת, כי אני מוצא שבחורות רגועות הן משעממות.

אבל זה נושא לשרשור אחר.

כמובן יש רגיעה כשמתחתנים כמו שהראשונים אומרים על פי התרגום שזה לשון שידוך- רוגע, ונכון שהר"ן מביא רוגע של האשה והספר חסידים (בגימטריאות) מביא רוגע של האיש. הרמ"א מביא את שניהם.

אבל זה עדיין לא פוטר דברים, וזה נושא לשרשור אחר לחלוטין.

אתה מכניס עניינים כאלה?

זה מקסים בעיניי, אבל הגיוני שיש הרבה בחורות שפחות יאבו את זה ויש כאלה שכן...

וזה מצוין

כשקראתי את התגובות של @חסדי הים

שה' ישלח לך את בת זוגתך שמותאמת לך שתהיה לה בעירה ואהבת התורה, במהירה בימינו אמן.

ומערבית יותר, כך הסיכויים לעורר עניין בפרשנות קראית לפסוקים- או לכל עיון תיאורטי תורני או כזה שאינו- תגדל, רק צריך לדעת שיש לזה מחיר בפן הדתי לעיתים.

יש עניין אחר שצריך להשקיע בהתחלה ביצירת קשר, ובסוף האשה תתעניין או לפחות תקשיב לרעיונות של הבעל איתו יש קשר, ולא מוכרח שיש את זה בפן הראשוני.

אני מאוד מזדהה עם התחושה של חיים בתוך לימוד כאשר העולם לעיתים לא חווה זאת איתך, וגם את העניין של החיים במידה כזו או אחרת בצילם ובדרכם של הגדולים ,אך לעיתים צריך להיות פרקטי- אכן אילו הי' רבי משולם איגרא לפני, והייתי רואה שהוא "יתקע" בשידוכים, והמחיר הרוחני על שקיעותו בלימוד אולי הוא איחור של מצוות פו"ר לא כהלכה, אולי הייתי צריך -עפר אני תחת כפות רגליו- להדריך אותו להיות מקורקע יותר.

"הן יראת ה' היא חכמה", עיין תחילת מסל"ש. אכן זה עניין של דגשים, ו@"שילת " צודקת שלנשים הדגש של המעשה יותר חזק.

עם ניק מאוד דומה:

@"שילת"

@"שילת "

לא יודעת אם זה אותו אדם.

ולכן קשה לך למצוא מישהי כזאת.

אבל יש, ומספיקה לך אחת כזאת..

בס"ד

אני מכירה המון בנות שישמחו לנהל דיונים על אמונה והשקפה מתוך התורה עם בן הזוג שלהן. הן גם ישמחו לשמוע חידושים ואפילו ללמוד יחד.

לעומת זאת, אני לא מכירה הרבה בנות שיכירו את הרפרנס של "טרקלין". 

אתה לא יכול לצפות מבנות להכיר רפרנסים כשאין לנו קמצוץ השכלה תורנית כמו שלכם (ואני אומרת את זה כמישהי שכן הייתה קצת במדרשה). גם מבנים שלא למדו בישיבות אני לא מצפה לזה פשוט כי אין לנו את הידע. אם בן הזוג שלי היה אומר לי דבר כזה, הייתי מבקשת ממנו להסביר ואחרי ההסבר כנראה הייתי צוחקת, אבל זה היה חייב לבוא עם הסבר.

א. יש בנות שיעניין אותן שיחות תורניות. אבל, ההבדל יהיה שרובן יחפשו הרבה יותר מהר את המסקנה להמשיך הלאה ומהר מאוד הן יעברו לנושא הבא. זה לא רע, זה פשוט ככה.

ב. באמת כנראה שלא שתמצא מישהי שירתק אותה באותה מידה סוגיה בגמרא ומה מחייב את רב ללומר את שאמר. במחשבת ישראל וחסידות בנות יותר מוצאות עניין, שזה אגב גם פותח הרבה נושאי שיחה תורניים...

ג. כשמגיעים לבחורה ומנסים לצרף אותה ללימוד רמב"ם או משתפים אותה באיזו סוגיה אוחזים, זה לרוב יעניין אותה רק אם זה רלוונטי לה (או לפחות מתקשר לנושא רלוונטי מאוד.) יוצא לי לא מעט שמנסים להכניס אותי ללימוד או שמסבירים לי איזה דבר תורה שמתקשר למה שאני עושה. להגיד שזה מעניין אותי? לא בהכרח. לפעמים כן. לפעמים זה מעיק. אני מניחה שזה נכון אגב גם על בנים, ולכן אני מאוד מסכימה וחושבת שההודעה הזו נכונה וחשובה - אני לא לגמרי מסכימה. - לקראת נישואין וזוגיות

אגב, מהצד השני, גם בנות יכולות להתאכזב שאין בחורים שיודעים להקשיב לסיפורים כמו כמה קשה היה להסתובב שלוש שעות בלי למצוא שום שמלה לאירוע עוד יומיים או איזה נורא שהציפורן נשברה. זה דוגמאות פשוטות שכנראה עם הזמן כל צד לומד להתעניין במה שמעניין את השני... מצחיק. על גבר שידע איך להגיב לסיפורים כאלו שלפעמים מעסיקים מאוד, אני אפילו לא מתחילה לחלום...

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.