היא לא נוהגת לחייך... זה מיותר אנשים חייכנים תמיד נטפסו בעייניך כשקרנים.
או במקרים נואשים יותר אנשים שאיבדו את עצמם לגמרי.
היא לא נוהגת לחייך כי החיים הם קשים, אנשים הם רעים , וכולם רצים במעגל ארוך, מתסכל, בלתי נגמר ומעורר בחילה סביב עצמם.
היא שנאה אנשים חייכנים.
כי היא היתה מפלצת והם מלאכים.
כי זה כאילו הם אמרו לה אותנו אלוקים אוהב , ואותך לא.
כי את שווה פחות מאיתנו.
כי את חלשה לייד היצר.
ואנחנו חזקים , והוא מראה לך את זה, כן .
הוא מראה לכולם איך כל פעם שהגלגל מסתובב את נמחצת תחתיו לא חזקה מספיק כדי להשאר.
היא עלתה לאוטובוס... חזרה לאולפנה לדוסות שעשות לה מצפון על כמות העגילים ואורך החצאית
כביכול מתעלמת לחלוטין משני הנערים שישבה מאחוריה ,אבל תאמת שהיא צוטטה להם.
זה לא שיש לה משהו לעשות... זה לא שמשהי מבנות האולפנה תשב ליד המקולקלת.
"אתה מבין דני? צריך לזכור שכולנו כלים של הקדוש ברוך הוא"
יופי , עוד דוס כאילו זה מה שהיא צריכה עכשיו?!
"לקב"ה יש המון כלים. חלקם עשיים זכוכית הם יפים וחכמים ומלאי כשרונות
ויש גם את כלי הזהב האנשים שנולדו עשירים וחסרי דאגות
ויש את כלי המתכת שלא נכנעים לדבר . אבל הזכוכית מתנפצת, הזהב משחיר וכלי המתכת מותכים . לעומתם עומד כד קטן מחרס הוא אומנם שברירי , וקטן , ואפילו לא נאה במיוחד. אבל גם כאשר הוא נשבר הוא מאחה את הסדקים היא מדביק את עצמו לאט לאט ורק מתחזק מכל נפילה. אני הוא כד החרס ואין בי כל פסול להפך אני הכלי הטוב מכולם ואותי השם לא פוחד לנסות . כי הוא יודע שהכד הוא הטוב מבין כליו וגם אם ישבר הוא ידבק אליו חזרה בזכות אהבתו הרבה אליו. אני ולא אף שוויצר שלא עבר כלום בחייו יקבע מי אני ומה היא העבודת השם שלי"
היא לחצה על הכפתור .
קמה ופנתה לייציאה מחוץ לאוטובוס .
היא הסתכלה אחורה מבטה מופנה אל הנער .
הוא היה בן גילה , המון טלטים כיפה קטנה.
אבל לשניהם היתה אמונה בלב.
חזקה מכל דבר.
היא ירדה מהאוטובוס.
מחייכת.
