אבל היה לי חשוב לחזק אותך שיש בחורות שיעריכו אותך, כמוני למשל!

בעלי בעל תשובה ואני ממש מרוצה וחיים באושר

אתה צריך למצוא מישהי שתדע להעריך את הדבר העצום שעשית ואתה ממשיך לעשות! יש בנות כאלה (אם רלוונטי לך בחו''ל זה יותר נפוץ)

אני מבינה את המרירות שלך, אבל גם חשוב לי להוסיף שאני לא בטוחה שלכל אחת זה מתאים.... יש אתגרים שאין אצל אחרים, אני רואה את זה, גם מול המשפחה שלו ושלי וגם מול החברה.... אז תדע שלפני בורא עולם אתה מאד יקר ויש לו אחת מיוחדת שתדע להעריך אותך ותדעו שניכם ביחד לצלוח את כל הקשיים!

שיהיה בקרוב!

שיש לו כוחות להתגבר

שנמצא במקומו מתוך בחירה 

ולא כמצוות אנשים מלומדה

אני מעריצה בעלי תשובה!!!

קשוח..

כל מה שאתה אומר נכון. אבל תזכור שה' מזווג זיווגים. אתה לא צריך להרגיש נתון ותלוי בחסדים של אנשים. יש מקרים קשים וחריגים שהתחתנו אז אתה עם כל המעלה שלך של הבעל תשובה לא צריך להתרגש מזה. מה' אישה לאיש.

אמנם גם אני לא גדלתי על טהרת הקודש, ועבדתי כדי להגיע למצב שלי היום

אבל לא גדלתי בסביבה חילונית.

מסכים עם כל מילה שלך.

תדע לך, שכוחות הנפש שלך גדולים בהרבה מכוחות של אדם אחר.

זה כמו אתה תגיע איתם לאותו קו סיום.. אבל אתה התחלת את המרוץ כ"כ מאחורה.. ברור שאתה הרבה יותר בכושר. הרבה יותר חזק.

כתבת את זה בלנ"ו, אין לי איך לעזור לך כי אני בן

אולי רק לומר לך בנימה קצת אישית.. שהרבה פעמים הסביבה שאדם גדל בה מאוד משפיעה עליו. יש בנות שנפגשתי איתם בגדלו בסביבה ככ מסויימת, שפשוט לא הצלחתי להתחבר כי המוח הוא ככ מקובע. היא בעצמה שונה מהבית.. אבל עדיין. הרגשתי. משהו מהאופי (ואני מדגיש מהאופי, כי אופי כזה או אחר הוא לא רע! הוא שונה, אבל אין אופי אחד שטוב יותר מהשני..) נשאר מהבית.

אולי.. ורק אולי.. כי אני לא באמת יודע מה עברת.. יש בנות שלא רצו בגלל האופי, ולא מתוך חוסר ההערכה לבעלי תשובה.

מעריך. מנסה לחזק.

רוצה לומר שלדעתי כשאדם שלם עם עצמו ומעריך את עצמו הוא גם לא צריך אישור של ציבור מסוים.

בעזרת ה' תמצא את מי שתתאים לך, תישען עליו. אתה לא צריך הערכה של אף אדם חיצוני, רק של הקב"ה, ושל עצמך.

כשתדע מה אתה שווה תבוא בעזרת ה' הבחורה המתאימה

אני לא יכולה להתווכח עם התחושות שלך, רק להעיד על עצמי.

יצאתי עם כמה וכמה בעלי תשובה, ולא מתוך שום תחושה שהם סוג ב. ויש בי הערכה עצומה לצעד הזה שהם עשו. הרבה פעמים אני תוהה אם אני הייתי מעיזה לעשות צעד כזה אם לא הייתי נולדת למשפחה דתית.

לגמרי לזכותם ייאמר

רק צריך להבין שהחולשה היא בבנאדם שקשה לו לקבל. זאת חולשה לגיטימית ככל החולשות, אך זה לא מעיד על היחס הראוי לקרוי 'חוזר בתשובה'.

תעשה טובה, אל תדון על זה בצורה שיכלית. הטענה פה לא שיכלית גרידא היא מעורבת ברגש. גם מהצד שטוען את דברי הקושי ביחס לקרואים "בעלי תשובה" וגם לאלה עצמם.

אתה עכשיו דן איתי ביחס לאדם מולו? אתה חושב שזה מה שיחזק אותו? אתה חושב שגם הללו ששוללים הצעות של בחורים עם רקע דומה עושים (או עושות) מתוך פלפול הלכתי? גם אם קיימת הדרכה כזאת, ואגן קיימת הדרכה כזאת - יש 'פורום' לדון על זה. ההקשר הרחב מבלבל את הדברים ואת הסדר של העניין.

איני רוצה שאדם ייתבייש להטיח תוכן קשה ואמיתי. אני כן אשמח, ביחד עם זאת, התחשבות בעניין הריגשי. להתפלפל עכשיו במעלת בעל תשובה זה לא הדיון.

ממה כן הדיון? (אני מנסה ללכת לקראת הכיוון שחשוב לך, מקווה שעונה על הצורך) - איך מתייחסים לכך בתוך חשש אמיתי ורציני. כל אחת ואחד שנתקל בחשש הזה - צריך להיות כנה עם עצמו באיזה נקודות זה נוגע בו, מה זה אומר לו מבחינה חינוכית ערכית. מה ההשלכות של זה. מה האמון שלי ביחס לשינויים שאנשים עושים וכולי וכולי.

וביחד עם זאת, כמובן להכיל את הכאב של אנשים שמרגישים שהחברה מתייגת אותם. אנשים מציינים צביעות מסויימת - אולי היא קיימת, אולי היא לא - אבל יש חובה להתייצג ליד ולתמוך או לפחות לא להכאיב יותר. 

אם היה פה דיון ערכי ביחס לנושא, בצורה רגישה, זה מבורך מאוד מאוד. בגלל שמעלה הנושא בכלל לא דיבר על הנושא כשלעצמו אלא על חוסר היחס המכבד כלפיו ושכמותו, לא נראה לי שנכון וחכם להביע אמפתיה ליחס לא אמפתי כלפי בעלי תשובה. אם היינו דנים על הסוגיה הזאת רק בהקשר המצומצם של שלילת הצעות זה היה אחרת לגמרי. אבל ההקשר פה הוא הקשר חברתי הרבה יותר רחב שהבחור לא מרגיש רק ביחס לשידוכים או לנושאים מורכבים. מסתבר ששידוכים היא רק ביטוי של עניין זה. אם כל העניין היה שידוכים באמת לא היה צריך להתייחס לזה בכובד ראש, כל אחד מה שהוא מחליט לגיטימי. כל אחד ראשי לקבל החלטות אישיות על פי סדר עדיפויותיו האישי ואין מה לזלזל באוטונומיה ששייכת לאדם. ההעניין פה הוא ההקשר הרחב. העניין פה הוא היחס הלא מכבד. זהו.

אמנם בתקשורת אוהבים לדבר על "קשר אמיץ" שבו בני הזוג שונים בתכלית השינוי, אבל בפועל, לבעלי תשובה עדיף להתחתן עם בעלות תשובה כדי למנוע חיכוכים וויכוחים מיותרים. 

נניח שהאישה היא דתייה מבית, ואילו בעלה הוא חוזר בתשובה בעל פז"ם דתי של כמה שנים. מגיל ילדות האישה רגילה לכך שאבא הוא פוסק ההלכה של המשפחה, בשבתות הוא לומד גמרא עם האחים שלה ועורך לה חידון בפרשת השבוע, את הילדים הוא מעיר עם ניגון כלשהו, יש לו תפקיד מסוים בבית הכנסת, הוא עושה קידוש בנעימה מסוימת וכו' וכו'.

מאידך, בעלה החוזר בתשובה הוא טאבולה ראסה, דף חלק. אמנם יש לו ידע מסוים בהלכה, הוא אפילו זכה לסיים מסכת או שתיים, אבל הוא לא בקי בצדדים הלא-פורמליים של הווי דתי. 

ועוד לא דיברנו על משקעי העבר (סביר להניח שלבעל בעברו החילוני היו כמה חברות, בעוד שאשתו שמרה נגיעה וכד')

זה עניין של תיאום ציפיות. אם בחורה מצפה שבעלה יהיה גדול הדור ופוסק מדופלם והוא לא כזה אז ברור שהיא תכשל. ובאמת חוזר בתשובה יש לו פער להשלים. זה מאוד תלוי מתי הוא חזר בתשובה. יש כאלה שמשלימים פערים לא רע. בכללי, כיום פסיקת ההלכה היא מצוייה לכל דרך האינטרנט ולא צריך להיות "פוסק של הבית" יותר מדי. 

מה שאתה מדבר עליו, עצם הקבלה שבעלי/אשתי חוזרת בשתובה. בסדר. זה משמעותי. אבל זה משהו שצריך להיות מודעים אליו מההתחלה ואם מודעים אליו ועובדים על זה, עוברים את זה. ובכל זוג יש דברים שצד אחד צריך להכיל אז זה לא ההבדל הגדול בזוגיות שצריך להכיל.

מבחינת היום יום - אין הבדל בין חוזר בתשובה לדתי מבית. לכן אין חיכוכים יומיומיים שונים.

ולא סתם בעל תשובה, אלא עולה מבריה"מ.

אין בעולם חברה שוויונית שמקבלת את הזרים (מוצא/מעמד חברתי/צבע עור וכו') בזרועות פתוחות. בחברה הדתית-לאומית המצב טוב יותר מאשר אצל החרדים (אצלם גם לילדים של בעלי תשובה יש תווית "סוג ג'" על המצח, כמו שרואים בסרט "אור חוזר").

חוזר בתשובה שיתעקש על שידוך עם חרדית מבית, יקבל, סליחה על הביטוי, מוצר פגום. מאידך, בקרב הציבור הסרוג לא חסרים נישואי דתיות מבית עם חוזרים בתשובה. לא מדובר בתופעה רווחת, אבל היא בהחלט קיימת. אכן, מאותו חוזר בתשובה יצפו לעמידה בסטנדרטים ושליטה בארון הספרים היהודי. אבל גם מבן של נהג משאית שירצה להתחתן עם בתו של שופט בעליון, יצפו לקו"ח מרשימים במיוחד.

ככה זה בכל העולם. חיסרון (ממשי או מדומה) מתאזן באמצעות יתרונות רבים. גבר שמן, קירח ועתיר מזומנים, יוכל להתחתן עם מיס תבל  

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"