חשוב.
הוא התיישב לידי ובמשך 5 דקות שלמות כשהמיון מפוצץ בנשים ישב ודיבר איתי ואמר -
זה לא אשמתך. זה לא כי לא שתית, זה לא כי שתית קפה, זה לא כי עשית יוגה, זה לא כי לא עשית ספורט, זה לא כי שכבת על הבטן, זה לא כי עשית מקלחת חמה, זה לא כי רצית ולא כי לא רצית - זה פשוט לא בגלל משהו שאת עשית. זה כואב וקשה אבל זה לא בשליטתך. עכשיו יש לך כמה אופציות להתמודד עם זה - אחת זה הדבר הטבעי - לתת למוח לעשות את שלו ולהאשים את עצמך בדברים לא הגיוניים, להכנס לתוך לופ של האשמות עצמיות, או לנסות להתאבל על האובדן הזה ולתת לו את הכבוד שלו בלי להכניס שום דבר לסיפור - זה קרה, זה עצוב, זה קשה - זה משהו שלא יהיה.
וממני - השוואות לאנשים אחרים זה הדבר הכי גרוע.. אז יש להם כבר 4 ילדים, אז מה? מה זה אומר עליהם? תחשבי איך הם בטח מקנאים בך שאת הולכת לעבור את כל הפלא הזה פעם ראשונה והם בחיים לא יחוו את זה שוב