התחלתי במסע
במסע שבו השם מרים אותי על הידיים שלו.
ואני אחוזת תזזית מהידיים שנפרדו ומחפשת את האחיזה.
במסע שבו השם מוליך אותי אל הנקודה האמיתית שלי אל התכלית שלי
אבל אני נמצאת בלחפש מהו הטישטוש הזה שלא מרפה.
במסע שבו השם רוצה למלא את חפצי,
"שכל רצוני יהיה לעשות רצונך ולאהוב אותך"
אבל אני מחפשת איפה טעיתי בדרך, הרי העוונות אוטמים את הלב.
במסע שבו השם מלמד אותי להרפות ולאחוז רק בו,
אבל אני עסוקה בלחפש קרקע שלא נישמטה עדיין.
בערב שבו כולם נהנים בהופעות ,
ואחרי סיבוב קצר של להשקיף מהצד אני חוזרת, כי "לא הייתי שם".
ואז קולטת שאבא בעצם נותן לי להיות במקום שבו יאה לבת שלו להיות.
עוצרת לרגע מוצאת את עצמי אומרת
"סבתא לאט את רצה"
בום
סבתא כבר רצה ואני עוד שם מתפללת שתצליח לעמוד.
מתחילה לעבור אחד אחד
פיספסתי משהו
אלי תן בי הכוח❤️
גם כשמנסים שוב ושוב ושוב.