כמה הרווחת כל חודש, כמה שילמת בט"ל, מס הכנסה וכו'

מוסיף הסבר אם יש עליה בשכר בחודשים לפני הלידה

את ממלאת טופס מקוון שכולל פרטים אישיים, פרטי חשבון בנק - לשם יכנס הכסף, פרטים על הלידה (אם את ממלאת אחרי הלידה), דברים כאלה,

ורק מצרפת את הטופס של המעסיק - את לא צריכה למלא פרטים על השכר, אין פה כפילות

אם זה מקום קטן - לכאורה את אמורה להגיש

זה ממש ממש פשוט

המעסיק ממלא טופס ושולח לך,

תחפשי בגוגל - הגשת דמי לידה באופן מקוון, את ממלאת פרטים על הלידה, מעלה את הטופס וזהו.

אולי יש עוד טפסים להעלות - לא זוכרת.

אבל ההוראות מאד ברורות ופשוטות

בטופס מהמעסיק יש את כל הפרטים על השכר, זה אמור להספיק

חלק מההריון עבדתי בשני מקומות במקביל

ובערך בחודש שישי עזבתי מקום אחד

והמעסיק שעזבתי - פשוט הכין לי גם טופס לביטוח לאומי, והעליתי את שני הטפסים ביחד

אולי אם יש בעיה עם המעסיק אז צריך להעלות תלושים?

אל תלחצי מזה

וגם-

לא חייבים מיד מיד

אני ילדתי בסוף חודש - זה אומר שב10 לחודש קיבלתי משכורת כמעט מלאה,

היה לי חשוב לקבל דמי לידה עד ה10 לחודש שאחרי, כי בעצם המשכורת שקיבלתי אחרי הלידה מספיקה לחודש

1 שאלתי על הזמן בתשלום, לא בחשיבה כרגע להאריך.

2 לא חשבתי בכלל מהצד שכולם כתבו על הפרשים, התכוונתי בכלל מתי אני מקבלת את ההבראה שהייתי אמורה לקבל רגיל מהמעסיק, האם בגלל שזה שנתי הם מעבירים בזמן הרגיל יחד עם כל העובדים או שאסור להם כי זה לשלם לי תשלום כלשהו בזמן חל"ד. 

אבל מזל ששאלתי כי הסברתם לי עוד דבר שלא ידעתי אפילו לשאול על קיומו .

לפנסיה וקרן השתלמות.

תראי כמה יוצא לך חלק עובד בחודש רגיל של משכורת מלאה, תכפילי פי 3.5, זה הכסף שירד לך מהמשכורת הראשונה כשתחזרי לעבוד.

אנחנו שמנו את הכסף בצד...

(בלי קשר, שמנו את כל הדמי לידה בפק"מ ומושכים פעם בחודש סכום של משכורת. מאד נוח, ואין תחושה שיש בחשבון מלא כסף שיכול לגרום לבזבז אותו יותר...)

אם את מאריכה חל"ד מעבר לתקופה בתשלום-

המעסיק לא צריך להפריש לפנסיה על התקופה שלא בתשלום.

כדאי לבדוק מול הפנסיה אופציה של ריסק זמני - כדי לא לקטוע את הרצף הביטוחי. אם יש ח"ו אבדן כושר עבודה - צריך רצף של 5 שנים.

עד חל"ד של חצי שנה - צוברים ימי חופשה וימי מחלה כאילו עבדת.

1 זה התכנון כדי לא להתקע פתאום בזמן החזרה, לכן וידאתי כדי לדעת שהבנתי נכון לגבי ההפרשה רטרו כשחוזרים.

לגבי הסוגריים זה מה שתכננו לעשות גם.

לא מתכוונת להאריך בעקרון, אבל חשוב שהסברתן על זה כולן למקרה שכן יהיה רלוונטי בסוף.

תודה.   

לא תכננתי להאריך (גם תלוי מתי יצא שאצטרך לחזור לפני החגים)  אבל באמת הגיוני שאם כן מאריכים זמן לא בתשלום אז המעסיק גם לא יפריש.

דמי הבראה שאלתי כדי לדעת מה הנוהל המקובל שאוכל לשים לב שלא אפספס.

תודה.

גם על ההארה להפרשים, לא חשבתי על זה לבד. 

אפילו לא חשבתי על המשמעות שהבראה זה שנתי אבל ביחס לכל חודש אומר שזה משפיע על החודשים שמחשבים לפיהם את הדמי לידה.

היתה לידה אחת שפתאום קיבלתי בחשבון מביטוח לאומי עוד סכום והיה כתוב שזה על הפרשים אבל לא עשיתי כלום כדי להגיש על זה בקשה ולא ידענו מה זה אומר, חשבתי שסתם טעו בחישוב🙈 

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...

אחותי עדיין מוצצת, היא בת 25 🤭

שימנע את היכולת להכניס את האצבע ולמצוץ.

לא יודעת מי מתקין (רופא שיניים? אורתודנט?) אבל כנראה גוגל / AI ידעו להגיד.

חוץ מזה, סתם רעיון, שאולי  יעזור אם היא בעצמה כבר מתלוננת ורוצה להפסיק, שתסתובב עכשיו לתקופה (לא יודעת כמה נחשב שצריך כדי להפסיק את האוטומט של הגוף) עם כפפות. מעריכה שזה לא נוח ונעים למצוץ איתן, וזה יזכיר לה לא להוריד כשהיא בלי לשים לב תקרב את האצבע לפה.

בהצלחה

אבל אני חושבת שבכל מקרה הרצון זה הצעד הראשון.

אם כל פעם שהיא מתחילה היא תקלוט ותפסיק לאט לאט זה יהפוך מפעולה שקורית בהיסח דעת לפעולה מודעת ואז היא תוכל לפני זה לחשוב אם היא באמת רוצה, לעצור שניה ולותר