ותודה גם @הסטורי על התיוג 🙏

פותחת השרשור @בדרך 123 יקרה

את מתארת מציאות לא פשוטה כלל, עם המון כאב ותסכול והמון הרגשה של לבד.

נשמע שיש מורכבות רבה ומטענים רבים שהצטברו גם מהצד שלך וגם מהצד של בעלך, ולכלול בתוך הכל גם הריון בסיכון על כל המשתמע מכך מקשה עוד יותר.

את מתארת תחושות קשות מאוד ואמירות קשות שכבר הגיעו לרמה של שיח ביניכם מי צריך לעזוב וללכת, וממש תחושת מחנק ואין מוצא ואין אוויר.

לאור הרגישות והמורכבות הללו וכמובן בכדי לתת לך מענה אמיתי וראוי ולא "חצי" מענה או מענה שכלל לא נכון עבורכם - צריך להכיר לעומק את התמונה השלמה ואת הנפשות הפועלות, הדינמיקה הזוגית, כל מה שקרה וקורה וכן הלאה.

לכן מציעה בחום לחפש כתובת בעולם האמיתי ולפרוש בפניה את הכל בצורה מסודרת ולקבל את אותו מענה רחב ומקיף שיביא אותך יותר ויותר קרוב לרווחה הנפשית, לשמחה ולאושר השלמים ב"ה. מגיע לך את זה ❤

שולחת לך חיבוק גדול והמון סיעתא דשמיא  

כבר לפני שנתיים סיפרת כאן כמה רע לך בנישואים. כמה את סובלת בגלל ההתנהגות של בעלך.

כבר לפני שנה כתבת כאן שאת רוצה/שוקלת להתגרש.

בין זה לבין ההחלטה להביא עוד ילד, קרה משהו שגרם לך לחשוב שבעלך ישתנה?

האם הוא בכלל מנסה להשתנות? הוא מבין כמה את סובלת בגללו?

אם כן ופשוט יש נפילות, אז צריך לעזור ולהאמין. עד גבול מסוים.

אבל אם הוא בכלל לא מנסה, אני לא חושב שאת צריכה לסבול ולהתחנן לעזרה עד גיל 120, כשכבר בשנה הראשונה של הנישואים את חשבת על להתגרש.

כמובן שאני לא יודע הכל וברור שלגירושין יש משמעויות עצומות ואדירות, שלא ישתמע מכאן כאילו אני ממליץ על זה. 

אני כן ממליץ לחשוב על זה בכובד ראש ועם אנשי מקצוע נכונים. 

שגברים הם עם ח**.

ברצינות, אני מתבייש להיות עם אותם הכרומוזומים של אנשים כאלה.

ועוד גבר מודה בזה.. 

זה ממש לא יפה שהוא מתנהג כך........

זה ממש פוגע....

שמעתי משהו שגברים כשמבקשים מהם - הם מתבצרים יותר

הבעיה היא - אם לא לבקש מהם אז מה? לבקש בצורה אלגנטית? לפעמים צריך עזרה דחוף.....

זה כואב ומוכר לי מסיטואציות אחרות שהיתי צריכה עזרה ממנו (דווקא לא בהקשר של לידה ב"ה אז הוא כן עזר , אבל פעמים שביקשתי עזרה וקבלתי חומה בצורה בחזרה)

וזה בעיה עולמית, לא יודעת מה להגיד לך

יש קטע לגברים שחשבתי על זה שהם מתחתנים ע"מ שאישה תגדל אותם וכו' - לא ברור בכלל!!! כאילו הם לא מתחתנים כדי לאהוב אישה אלא כדי שתהיה מישהי שתטפל בהם ותכין להם אוכל וכו' בקיצור כל צד רוצה לקחת ולא לתת... אז אצל הגברים הם חושבים בטעות שזה מעבר לחובתם לעזור לצערי..... זה קשה מאוד ומבינה אותך ממש.. אין לי פתרון... איתך בלב וחיבוק ענק

מקווה שהמצב ישתפר, לפעמים לבעל יש קושי זמני והוא חוזר לעצמו.... מקווה בשבילך שהוא יירגע בקרוב 

שאמרה שבעלה עושה כל כך הרבה...

כל הכבוד לך שאתה פעיל בבישול, כביסה, אוכל, לארגן למוסדות - אשריך ואשרי חלקך

רוב החברות שלי - הבעל שלהן ממש לא עוזר, וזה בהחלט רוב הגברים, לא מכירה אישה אחת שאמרה לי שבעלה ממש עוזר....

אם יש פה כאלו בפורום שהבעל שלהן עוזר ושותף וממש אכפתי -כולי קנאה בצחוק כמובן, זה דבר נהדר אך לא מצוי

אני חושבת שהמטלות בבית הן רבות הרבה יותר מאשר לפרנס וזה ממש לא הגיוני ולא הגון כלפי האישה ... אך כך העולם בנוי

אז כולה השתתפתי בכאב של הפותחת.... 

מצפים מאישה שהרגע סיימה 8 שעות עבודה וחזרה ב-4 להיכנס ישר לתפקוד? ומה, כשבעלה חוזר ב-7 לא יכול להיכנס שעה לתפקוד ישיר עד השינה של הקטנים? בוא. אם היא יכולה גם הוא יכול. נכון כולנו אלופות אבל גם הגברים כשהם רק רוצים.

ומניסיון, גם אני וגם בעלי, אם  מישהו נשאר כל היום עם הילדים, מודה שזה מתיש הרבה יותר וברגע שהשני חוזר הבייתה הוא תופס שליטה על המצב בבית.

אני התיחסתי בפירוש גם לגבר וגם לאשה.

נכון שאמרת גם גבר וגם אשה בסוף, אבל מדבריך בהתחלה זה לא השתמע ככה. כשאשה חוזרת מהעבודה ב-4 או ב-2 וישר אוספת את הילדים מהגן (וזה לא משנה באיזה שעה זה נעשה, לאור הזלזול שלך בנשים שעובדות רק משרה חלקית ויותר מדוייק להגיד כמו חמי- עובדות משרה וחצי) אף אחד לא נותן להן דקה נשימה בבית כשהן חוזרות. אף אחד לא אומר להן, אה רק עכשיו חזרתן מיום עבודה? קחו 10 דקות לשתות קפה או סתם לנשום. הן ישר מתחילות לתת לזה ארוחת צהריים ולזה להחליף ומפרידות בין המריבות.

הבעל לעומת זאת חוזר בערב, כן אמנם יותר מאוחר, אבל זה לא שאשתו ישבה על מי מנוחות עד אז. נכון שמבחינת התנהגות יפה, זה יפה לתת לבעל להיכנס בנחת וככה גם אני משתדלת לאלבוא בדרישות לבעלי כשהוא חוזר. לא מצפה ממנו "להיכנס ישר לתפקוד" כדבריך כמו שאני דורשת מעצמי כשאני חוזרת בצהריים עם הילדים. אבל לפעמים כשהמצב קטסטרופה, חייבים עוד יד עוזרת ולא משנה אם היד הזאת הרגע חזרה מהעבודה.

וגם אם זה הפוך זה צריך להיות ככה, אם הבעל בבית והאשה חוזרת יותר מאוחר, כפי שאמרתי גם אני. בקיצור, לא תמיד אפשר לתת לבנאדם להתאושש כשהוא חוזר מהעבודה, זה מה שרציתי להגיד.

ובנוסף לדבריך שהבעל צריך למהר להספיק מנחה-שיעור-ערבית, זה גם סוג של מנוחה. תראה לי גבר, שונא תפילה ככל שיהיה, שיסכים לוותר על השעה הזאת בבית הכנסת ובמקום זה יעדיף לארגן לילדים ארוחת ערב, מקלחות ושינה.

כמה פעמים אמרתי לבעלי ברצינות תהומית שאני אלך לתפילה או לשיעור במקומו והוא יארגן את הילדים בערב (עזוב אותך עכשיו מי מחוייב ומי לא), והוא צחק צחוק מבוהל קמעא ומיהר לבית הכנסת...

למשל כאן:

שני דברים (קצת שונים) - נשואים טריים

בכל ההודעות דיברתי על אשה עקרת בית, או שעובדת במשרה חלקית.

כתבתי בפירוש שובנושוב שלענ"ד מציאות ששני ההורים עובדים במשרה מלאה אינה אידיאלית ואם זה האילוץ , צריך למצוא את מה מורידים, איזה עזרה משיגים בתשלום, אוכל מוכן וכו'.

בתגובה להודעה שלי שאלת: "אז איך מצפים מאישה שהרגע סיימה 8 שעות עבודה וחזרה ב-4 להיכנס ישר לתפקוד?"

התשובה שלי היא שאני לא מצפה, זה באמת נראה לי לא סביר. כל מי שקרא את מה שאני כתבתי, לא יכל להבין אחרת. ממילא ברור לי שהגבת לאלו ש'מצפים' ולא לי...

עובדת קשה מאוד עם הילדים..

כשבעלי בבית עם הילדים בחופש, אני חוזרת מהעבודה וישר מחליפה אותו, כי ברור לי שזה הרבה יותר מתיש מלעבוד

ולא הייתי מעדיפה לצאת לתפילה או שיעור בערב...מעדיפה לקלח להאכיל ולהרדים ילדים..

רק לא מבינה שני דברים:

א. למה בן אדם כל בן אדם גבר או אשה שנכנס הביתה מהעבודה לא יכול לנוח רגע לנוח לנשום להתאפס על עצמו חצי שעה ואז להכנס לתפקד. וזה לא משנה אם חזרת ב4 או ב7. את בן אדם. איך את מצפה שיראו אותך כשאת לא רואה את עצמך?(באופן כללי לנשים כן? לא מכוון אליך)   

הילדים רעבים אז שיאכלו תפוח או במבה ויחכו שניה, הם רבים אז שיריבו לבד בחדר שלהם 

וילמדו שגם אבא ואמא זה בני אדם וצריך לכבד את המנוחה שלהם.

אפשר להסביר יפה שאמא/אבא עבדו קשה למען כולנו והם צריכים רגע לנוח.  

בתור נשים אנחנו פחות טובות בלתת לעצמינו מקום לראות גם את עצמינו.

ב. לא מבינה למה מתעסקים בחשבונות מי עושה יותר.ככל שיש יותר קרבה וחיבור וחיבה בין הגבר לאשה 

ככה יותר קל לראות את השני ולרצות לתת לו,לרצות שהוא ינוח אחרי העבודה, לרצות להקל עליו, להקשיב לו לצרכים שלו.

במקרה הזה במיוחד לא שומעים אותו מה עובר עליו, נכון ששומעים ממנה שהוא לא מתיחס יפה ואפילו ממש לא יפה אבל ברור שזה לא עניין של מי עושה יותר. 

במצב של נתק רגשי וכנראה גם משקעים לא תעזור חלוקת מטלות כשהם לא מחוברים.      

אני חושבת שזה תלוי גיל. אני לא חושבת שזה מוסרי לשבת לנוח חצי שעה כשאני יודעת שהקטנצ'יק צריך החלפה. ואצלי ספציפית אם יאכלו במבה או תפוח זה יסתום אותם ואז הלכה כל הארוחת צהריים שהכנתי בעמל... אז זה רווח מול הפסד ואין לי בעיה לספוג את זה. נחה אחרי שהילדים נרגעים בבית.

ונכון, זה לא טוב ההתחשבונויות האלה במצב שהזוגיות תקינה. אני רק עניתי למה שהיסטורי כתב, בלי קשר למצב של הפותחת

20230504184757

כי אני אישה עובדת וגם בבית מטפלת בילדים ובכביסות וכו' - 

וחד משמעית יותר קשה מטלות הבית והטיפול בילדים מאשר העבודה!

אני פשוט עשיתי את שניהם ויודעת להגיד מה יותר קשה! 

ממה שאני מכירה סביבי. 

ונראה לי שיש נשים שלא יודעות לקבל את העזרה של הבעל כפי שהיא. להעלים עין מהאופן שבו דברים נעשים במידה והם לא נעשו בדיוק בצורה שהן דמיינו. לפעמים משאירות טעם לא טוב על השותפות שהבעל נותן ואז מתפלאות שהבעל לא מספיק שותף במשימות הבית.. 

וזה בסדר גם להעיר ולהגיד איך כן לעשות כשלא שייך להעלים עין אבל ברגישות ובחכמה מתוך פרגון והערכה.

תזהרי לא להתרגל לבדידות בתוך נישואים ולהפגע כל הזמן, לחוסר אמפתיה, זלזול, קשר בלי קירבה וחום ואנטימיות. 

וזה לא חיים

אבל גם לזה מתרגלים ומעדיפים להשאר ברע המוכר ומפחדים משינויים.

תנסו טיפול ואם זה לא הולך עדיף להתגרש מוקדם כשהילדים קטנים.   

עבר עריכה על ידי מופאסה בתאריך י"ד באייר תשפ"ג 00:25

קשה לעזור לך הלוואי ואישך היה כאן והיה אפשר להסביר לו את החוויה שלך. 

הבעיה בשורש זאת לא ממש חוסר העזרה אלא זה שהוא לא רואה אותך, הוא לא שותף לחוויה שלך גם למה שקורה בתוכך ברחם וגם למה שקורה לך בחוץ, בבית. החוסר הזה הוא פשוט מרעיל אותך כי את מצפה לשותפות ומקבלת התעלמות וכל שכן נענת בשלילה.

הוא צריך יעוץ כדי להבין אותך, את הצפייה שלך להיות תומך ומחזיק. זה לא סיפור כזה  גדול, זה לימוד שכך אחד מאתנו צריך ללמוד. זה להיפתח לחוויה הנשית המצפה שהאיש יהיה שם, יחזיק ויתן בטחון. 

לאחרונה נעדרתי הרבה מהבית לצורך לימודים, במדינה רחוקה. ראיתי את אשתי ממורמת מאוד, כך שכל פעם שחזרתי התלונות לא הפסיקו .היא היתה במצב הרבה יותר טוב ממך (לא בהריון, עם עוזרת בבית והילדים רובם גדולים שעוזרים) אבל עדיין הרגישה עומס ממש גדול ולא הבנתי למה עד כדי כך. 

אחרי שהתבוננתי וגם דברתי עם אנשים חכמים שמתי לב, כמה שאני מרוכז בעצמי ובלימודים שלי, רחוק מהבית ולא שם לידה כדי לתמוך כדי לתת לה מרחב. אז החלטתי שכל יום אני מתקשר אליה לאחר ריצת בוקר שלה, לשאול את בשלומה ולהגיד שאני ממש חושב עליה, להחמיא לה על האיפור או על הלבוש שלה .  המצב השתפר כמו קסם כי היא הרגישה שאני אתה, חושב עליה וחווה את הקושי שלה אפילו בלי שיכולתי לעזור. 

אני מאוד ממליץ ללכת ליעוץ עדי להתגבר על בעיית התקשורת שיש לכם. אתם שני אנשים שמדברים בשפות שונות ואם לא תלמדו שפה משותפת העסק עלול לקרוס וחבל.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה