ותודה גם @הסטורי על התיוג 🙏

פותחת השרשור @בדרך 123 יקרה

את מתארת מציאות לא פשוטה כלל, עם המון כאב ותסכול והמון הרגשה של לבד.

נשמע שיש מורכבות רבה ומטענים רבים שהצטברו גם מהצד שלך וגם מהצד של בעלך, ולכלול בתוך הכל גם הריון בסיכון על כל המשתמע מכך מקשה עוד יותר.

את מתארת תחושות קשות מאוד ואמירות קשות שכבר הגיעו לרמה של שיח ביניכם מי צריך לעזוב וללכת, וממש תחושת מחנק ואין מוצא ואין אוויר.

לאור הרגישות והמורכבות הללו וכמובן בכדי לתת לך מענה אמיתי וראוי ולא "חצי" מענה או מענה שכלל לא נכון עבורכם - צריך להכיר לעומק את התמונה השלמה ואת הנפשות הפועלות, הדינמיקה הזוגית, כל מה שקרה וקורה וכן הלאה.

לכן מציעה בחום לחפש כתובת בעולם האמיתי ולפרוש בפניה את הכל בצורה מסודרת ולקבל את אותו מענה רחב ומקיף שיביא אותך יותר ויותר קרוב לרווחה הנפשית, לשמחה ולאושר השלמים ב"ה. מגיע לך את זה ❤

שולחת לך חיבוק גדול והמון סיעתא דשמיא  

כבר לפני שנתיים סיפרת כאן כמה רע לך בנישואים. כמה את סובלת בגלל ההתנהגות של בעלך.

כבר לפני שנה כתבת כאן שאת רוצה/שוקלת להתגרש.

בין זה לבין ההחלטה להביא עוד ילד, קרה משהו שגרם לך לחשוב שבעלך ישתנה?

האם הוא בכלל מנסה להשתנות? הוא מבין כמה את סובלת בגללו?

אם כן ופשוט יש נפילות, אז צריך לעזור ולהאמין. עד גבול מסוים.

אבל אם הוא בכלל לא מנסה, אני לא חושב שאת צריכה לסבול ולהתחנן לעזרה עד גיל 120, כשכבר בשנה הראשונה של הנישואים את חשבת על להתגרש.

כמובן שאני לא יודע הכל וברור שלגירושין יש משמעויות עצומות ואדירות, שלא ישתמע מכאן כאילו אני ממליץ על זה. 

אני כן ממליץ לחשוב על זה בכובד ראש ועם אנשי מקצוע נכונים. 

שגברים הם עם ח**.

ברצינות, אני מתבייש להיות עם אותם הכרומוזומים של אנשים כאלה.

ועוד גבר מודה בזה.. 

זה ממש לא יפה שהוא מתנהג כך........

זה ממש פוגע....

שמעתי משהו שגברים כשמבקשים מהם - הם מתבצרים יותר

הבעיה היא - אם לא לבקש מהם אז מה? לבקש בצורה אלגנטית? לפעמים צריך עזרה דחוף.....

זה כואב ומוכר לי מסיטואציות אחרות שהיתי צריכה עזרה ממנו (דווקא לא בהקשר של לידה ב"ה אז הוא כן עזר , אבל פעמים שביקשתי עזרה וקבלתי חומה בצורה בחזרה)

וזה בעיה עולמית, לא יודעת מה להגיד לך

יש קטע לגברים שחשבתי על זה שהם מתחתנים ע"מ שאישה תגדל אותם וכו' - לא ברור בכלל!!! כאילו הם לא מתחתנים כדי לאהוב אישה אלא כדי שתהיה מישהי שתטפל בהם ותכין להם אוכל וכו' בקיצור כל צד רוצה לקחת ולא לתת... אז אצל הגברים הם חושבים בטעות שזה מעבר לחובתם לעזור לצערי..... זה קשה מאוד ומבינה אותך ממש.. אין לי פתרון... איתך בלב וחיבוק ענק

מקווה שהמצב ישתפר, לפעמים לבעל יש קושי זמני והוא חוזר לעצמו.... מקווה בשבילך שהוא יירגע בקרוב 

שאמרה שבעלה עושה כל כך הרבה...

כל הכבוד לך שאתה פעיל בבישול, כביסה, אוכל, לארגן למוסדות - אשריך ואשרי חלקך

רוב החברות שלי - הבעל שלהן ממש לא עוזר, וזה בהחלט רוב הגברים, לא מכירה אישה אחת שאמרה לי שבעלה ממש עוזר....

אם יש פה כאלו בפורום שהבעל שלהן עוזר ושותף וממש אכפתי -כולי קנאה בצחוק כמובן, זה דבר נהדר אך לא מצוי

אני חושבת שהמטלות בבית הן רבות הרבה יותר מאשר לפרנס וזה ממש לא הגיוני ולא הגון כלפי האישה ... אך כך העולם בנוי

אז כולה השתתפתי בכאב של הפותחת.... 

מצפים מאישה שהרגע סיימה 8 שעות עבודה וחזרה ב-4 להיכנס ישר לתפקוד? ומה, כשבעלה חוזר ב-7 לא יכול להיכנס שעה לתפקוד ישיר עד השינה של הקטנים? בוא. אם היא יכולה גם הוא יכול. נכון כולנו אלופות אבל גם הגברים כשהם רק רוצים.

ומניסיון, גם אני וגם בעלי, אם  מישהו נשאר כל היום עם הילדים, מודה שזה מתיש הרבה יותר וברגע שהשני חוזר הבייתה הוא תופס שליטה על המצב בבית.

אני התיחסתי בפירוש גם לגבר וגם לאשה.

נכון שאמרת גם גבר וגם אשה בסוף, אבל מדבריך בהתחלה זה לא השתמע ככה. כשאשה חוזרת מהעבודה ב-4 או ב-2 וישר אוספת את הילדים מהגן (וזה לא משנה באיזה שעה זה נעשה, לאור הזלזול שלך בנשים שעובדות רק משרה חלקית ויותר מדוייק להגיד כמו חמי- עובדות משרה וחצי) אף אחד לא נותן להן דקה נשימה בבית כשהן חוזרות. אף אחד לא אומר להן, אה רק עכשיו חזרתן מיום עבודה? קחו 10 דקות לשתות קפה או סתם לנשום. הן ישר מתחילות לתת לזה ארוחת צהריים ולזה להחליף ומפרידות בין המריבות.

הבעל לעומת זאת חוזר בערב, כן אמנם יותר מאוחר, אבל זה לא שאשתו ישבה על מי מנוחות עד אז. נכון שמבחינת התנהגות יפה, זה יפה לתת לבעל להיכנס בנחת וככה גם אני משתדלת לאלבוא בדרישות לבעלי כשהוא חוזר. לא מצפה ממנו "להיכנס ישר לתפקוד" כדבריך כמו שאני דורשת מעצמי כשאני חוזרת בצהריים עם הילדים. אבל לפעמים כשהמצב קטסטרופה, חייבים עוד יד עוזרת ולא משנה אם היד הזאת הרגע חזרה מהעבודה.

וגם אם זה הפוך זה צריך להיות ככה, אם הבעל בבית והאשה חוזרת יותר מאוחר, כפי שאמרתי גם אני. בקיצור, לא תמיד אפשר לתת לבנאדם להתאושש כשהוא חוזר מהעבודה, זה מה שרציתי להגיד.

ובנוסף לדבריך שהבעל צריך למהר להספיק מנחה-שיעור-ערבית, זה גם סוג של מנוחה. תראה לי גבר, שונא תפילה ככל שיהיה, שיסכים לוותר על השעה הזאת בבית הכנסת ובמקום זה יעדיף לארגן לילדים ארוחת ערב, מקלחות ושינה.

כמה פעמים אמרתי לבעלי ברצינות תהומית שאני אלך לתפילה או לשיעור במקומו והוא יארגן את הילדים בערב (עזוב אותך עכשיו מי מחוייב ומי לא), והוא צחק צחוק מבוהל קמעא ומיהר לבית הכנסת...

למשל כאן:

שני דברים (קצת שונים) - נשואים טריים

בכל ההודעות דיברתי על אשה עקרת בית, או שעובדת במשרה חלקית.

כתבתי בפירוש שובנושוב שלענ"ד מציאות ששני ההורים עובדים במשרה מלאה אינה אידיאלית ואם זה האילוץ , צריך למצוא את מה מורידים, איזה עזרה משיגים בתשלום, אוכל מוכן וכו'.

בתגובה להודעה שלי שאלת: "אז איך מצפים מאישה שהרגע סיימה 8 שעות עבודה וחזרה ב-4 להיכנס ישר לתפקוד?"

התשובה שלי היא שאני לא מצפה, זה באמת נראה לי לא סביר. כל מי שקרא את מה שאני כתבתי, לא יכל להבין אחרת. ממילא ברור לי שהגבת לאלו ש'מצפים' ולא לי...

עובדת קשה מאוד עם הילדים..

כשבעלי בבית עם הילדים בחופש, אני חוזרת מהעבודה וישר מחליפה אותו, כי ברור לי שזה הרבה יותר מתיש מלעבוד

ולא הייתי מעדיפה לצאת לתפילה או שיעור בערב...מעדיפה לקלח להאכיל ולהרדים ילדים..

רק לא מבינה שני דברים:

א. למה בן אדם כל בן אדם גבר או אשה שנכנס הביתה מהעבודה לא יכול לנוח רגע לנוח לנשום להתאפס על עצמו חצי שעה ואז להכנס לתפקד. וזה לא משנה אם חזרת ב4 או ב7. את בן אדם. איך את מצפה שיראו אותך כשאת לא רואה את עצמך?(באופן כללי לנשים כן? לא מכוון אליך)   

הילדים רעבים אז שיאכלו תפוח או במבה ויחכו שניה, הם רבים אז שיריבו לבד בחדר שלהם 

וילמדו שגם אבא ואמא זה בני אדם וצריך לכבד את המנוחה שלהם.

אפשר להסביר יפה שאמא/אבא עבדו קשה למען כולנו והם צריכים רגע לנוח.  

בתור נשים אנחנו פחות טובות בלתת לעצמינו מקום לראות גם את עצמינו.

ב. לא מבינה למה מתעסקים בחשבונות מי עושה יותר.ככל שיש יותר קרבה וחיבור וחיבה בין הגבר לאשה 

ככה יותר קל לראות את השני ולרצות לתת לו,לרצות שהוא ינוח אחרי העבודה, לרצות להקל עליו, להקשיב לו לצרכים שלו.

במקרה הזה במיוחד לא שומעים אותו מה עובר עליו, נכון ששומעים ממנה שהוא לא מתיחס יפה ואפילו ממש לא יפה אבל ברור שזה לא עניין של מי עושה יותר. 

במצב של נתק רגשי וכנראה גם משקעים לא תעזור חלוקת מטלות כשהם לא מחוברים.      

אני חושבת שזה תלוי גיל. אני לא חושבת שזה מוסרי לשבת לנוח חצי שעה כשאני יודעת שהקטנצ'יק צריך החלפה. ואצלי ספציפית אם יאכלו במבה או תפוח זה יסתום אותם ואז הלכה כל הארוחת צהריים שהכנתי בעמל... אז זה רווח מול הפסד ואין לי בעיה לספוג את זה. נחה אחרי שהילדים נרגעים בבית.

ונכון, זה לא טוב ההתחשבונויות האלה במצב שהזוגיות תקינה. אני רק עניתי למה שהיסטורי כתב, בלי קשר למצב של הפותחת

20230504184757

כי אני אישה עובדת וגם בבית מטפלת בילדים ובכביסות וכו' - 

וחד משמעית יותר קשה מטלות הבית והטיפול בילדים מאשר העבודה!

אני פשוט עשיתי את שניהם ויודעת להגיד מה יותר קשה! 

ממה שאני מכירה סביבי. 

ונראה לי שיש נשים שלא יודעות לקבל את העזרה של הבעל כפי שהיא. להעלים עין מהאופן שבו דברים נעשים במידה והם לא נעשו בדיוק בצורה שהן דמיינו. לפעמים משאירות טעם לא טוב על השותפות שהבעל נותן ואז מתפלאות שהבעל לא מספיק שותף במשימות הבית.. 

וזה בסדר גם להעיר ולהגיד איך כן לעשות כשלא שייך להעלים עין אבל ברגישות ובחכמה מתוך פרגון והערכה.

תזהרי לא להתרגל לבדידות בתוך נישואים ולהפגע כל הזמן, לחוסר אמפתיה, זלזול, קשר בלי קירבה וחום ואנטימיות. 

וזה לא חיים

אבל גם לזה מתרגלים ומעדיפים להשאר ברע המוכר ומפחדים משינויים.

תנסו טיפול ואם זה לא הולך עדיף להתגרש מוקדם כשהילדים קטנים.   

עבר עריכה על ידי מופאסה בתאריך י"ד באייר תשפ"ג 00:25

קשה לעזור לך הלוואי ואישך היה כאן והיה אפשר להסביר לו את החוויה שלך. 

הבעיה בשורש זאת לא ממש חוסר העזרה אלא זה שהוא לא רואה אותך, הוא לא שותף לחוויה שלך גם למה שקורה בתוכך ברחם וגם למה שקורה לך בחוץ, בבית. החוסר הזה הוא פשוט מרעיל אותך כי את מצפה לשותפות ומקבלת התעלמות וכל שכן נענת בשלילה.

הוא צריך יעוץ כדי להבין אותך, את הצפייה שלך להיות תומך ומחזיק. זה לא סיפור כזה  גדול, זה לימוד שכך אחד מאתנו צריך ללמוד. זה להיפתח לחוויה הנשית המצפה שהאיש יהיה שם, יחזיק ויתן בטחון. 

לאחרונה נעדרתי הרבה מהבית לצורך לימודים, במדינה רחוקה. ראיתי את אשתי ממורמת מאוד, כך שכל פעם שחזרתי התלונות לא הפסיקו .היא היתה במצב הרבה יותר טוב ממך (לא בהריון, עם עוזרת בבית והילדים רובם גדולים שעוזרים) אבל עדיין הרגישה עומס ממש גדול ולא הבנתי למה עד כדי כך. 

אחרי שהתבוננתי וגם דברתי עם אנשים חכמים שמתי לב, כמה שאני מרוכז בעצמי ובלימודים שלי, רחוק מהבית ולא שם לידה כדי לתמוך כדי לתת לה מרחב. אז החלטתי שכל יום אני מתקשר אליה לאחר ריצת בוקר שלה, לשאול את בשלומה ולהגיד שאני ממש חושב עליה, להחמיא לה על האיפור או על הלבוש שלה .  המצב השתפר כמו קסם כי היא הרגישה שאני אתה, חושב עליה וחווה את הקושי שלה אפילו בלי שיכולתי לעזור. 

אני מאוד ממליץ ללכת ליעוץ עדי להתגבר על בעיית התקשורת שיש לכם. אתם שני אנשים שמדברים בשפות שונות ואם לא תלמדו שפה משותפת העסק עלול לקרוס וחבל.

קרה לך פעם שהגעת לבהירות טובה כזו דווקא אחרי התבוננות איטית? או מהלך איטי?

לפעמים בתוך המהירות מתפספסים דברים מהותיים.

דווקא הלאט מאפשר להגיע אליהם, לתפוס אותם, לנשום אותם, ולאמץ אותם קרוב ללב.

ע"י כך פעמים רבות ניתן להגיע לבהירות מרגיעה, טובה כזאת.

בהירות שהיא לכשעצמה מקצרת תהליכים ומקצרת את הדרך.

לכן לפעמים דווקא הדרך הארוכה כביכול היא הקצרה באמת.

דווקא הלאט הוא מהר. 🩵

לפעמים לא מספיקים לעשות כלום והופ עברו 40 שנה, יש כאלה שאם לא ירוצו במרוץ העכברים הם לא ירוצו בכלל וימותו לוזרים בלי שום יכולת לחיות חיים טובים יותר בלי הון, בלי בית, בלי משפחה, בלי מקצוע.

קורה ליותר מידי אנשים סביבי, לפעמים אתה נתקע בהתפתחות שלך ומגלה שהלכת בנחת יותר מידי וזה הזמן לספרינט או למות חסר כל.

כי מה שאני התכוונתי אליו כמובן שונה,

ומדבר על משהו אחר.

יותר על הדרך הקצרה שלפעמים היא בעצם ארוכה ולא מובילה אותנו למטרה שלנו, או למטרת העל שלנו.

ודווקא הדרך שהיא ארוכה, במקרה הזה הלאט, יכולה להיות הקצרה באמת, זו שתניב לנו את המטרה בסופו של דבר. יחד עם השלווה, הבהירות, העומק, הבחירה, הכיוונון למה שנכון וכן הלאה.

אני פשוט לא חושב שנכון להאט, לפחות לא לפני שכל פרמידת מאסלו אצלך ביד.

פירמידת מאסלו תושג דווקא ע"י הלאט.

ראיתי את זה המון אבל אם אתמקד רגע בעצמי ובניסיון אישי -

בתור אדם שבעבר היה בקצב מאוד מהיר גם של המחשבות, גם של הדיבור, גם של המעשים - באמת שפיספסתי דברים דווקא מהקצב המהיר הזה.

ודווקא כאשר למדתי להאט - הגעתי לדברים שלא הייתי מגיעה אליהם לולא ההאטה.

גם דברים מהותיים וגם אפילו הספקים טכניים.

אם אני יושבת ועוצרת רגע להאט את המחשבות שלי שהיו רגילות רק לרוץ ולעשות סדר ובהירות,

אם אני מאיטה גם בדיבור, אפילו בתפילה להגיד את המילים לאט יותר ובכוונה,

אם אני במקום לרוץ מדבר לדבר מאטה גם את קצב ההתנהלות - כל אלו גרמו לי הרבה מאוד טוב ב"ה.

הלאט גורם פעמים רבות ליותר צלילות, בהירות, ריכוז, מיקוד במה שחשוב ובעיקר יותר נחת.

ובאמת שזה בדברים הכי קטנים ועד הגדולים.

אפילו לחתוך סלט מהר מהר ולפעמים להיפצע בטעות בגלל זה, או להאט ולשים יותר לב.

לחשוב קודם על היום או השבוע או השנה או כל כיוון החיים שלי רגע לאט ובהבנה והתבוננות עצמית מאשר רק לרוץ ולרוץ ולהספיק עוד ועוד,

להוריד עוד סלט ועוד תבשיל ועוד מרדף להכנות לשבת או חג ולהגיע דווקא עם יותר אוויר ושלווה,

לדבר עם הילדים יותר לאט ובנחת מאשר רק להספיק לסמן "וי" מהיר על כל מה "שצריך" להספיק,

לנשום נשימות עמוקות ואיטיות יותר ולא רק מהירות ושטחיות, מה שהגוף עצמו מפרש כמוריד סטרס, וכמקום לא הישרדותי, ונהיה רגוע יותר וכן הלאה.

לעצור באמצע היום להביט בשמים, בפרח, בחיוך, במילה, בכל דבר בעצם ודווקא הקצב האיטי הזה גורם להתפעלות פנימית וחיבור לקב"ה, לבריאה, לטוב שבעולם ובחיים, וממילא יוצר יותר שלווה פנימית ומוטיבציה וכוח גם להמשך היום.

לשתות לאט כוס תה ולהתמקד בטעם ובמרגש ובלגימה האיטית והנינוחה ולהכניס עוד רוגע וכיף לחיים, זה גם נותן עוד כוח הלאה וגם בפני עצמו ממלא ומרפא.

לעצור להקשיב לגוף, לשהות ברגע, להיות בנוכחות.

לחשוב, לנשום, לבחור מה שייך לי ומה לא שייך לי, מה נכון ומתאים ומה פחות.

זה בכ"כ הרבה דברים לבני אדם באשר הם. גם חיבוק בין בני זוג יכול להיות בלאט שלו ובשהות שלו יותר ממלא ומקרב, גם כל קירבה שהיא רגע לאט יותר וקרוב יותר יכולה לתת מה שרק מהר לא מאפשר, גם לחשוב על הפן התעסוקתי שלנו אפילו או השליחות והייעוד שלנו בעולם יכול לקרות יותר מהר דווקא כשחושבים על זה יותר לאט ומקדישים לזה את הזמן בנחת ובבירור עומק.

גם איך להגיע ליעדים כולל כלכליים יכול להתאפשר פעמים רבות דווקא מהלאט שנותן רגע התבוננות במבט-על וכולל דרכי פתרון יצירתיות ואפקטיביות יותר,

גם לתת לעצמי כבן אנוש את התנאים הכי טובים כדי לתפקד בעולם הזה, ולזכור שאני כולל גוף פיזי ונפש ורגש ושכל ורוח ובכל אחד מהם לפעמים הלאט הוא ברכה שרק דרכו ודווקא דרכו נוכל לגלות ולהעצים עוד יותר את עצמינו ואת התפוקה שלנו.

אז ודאי שזה לא 0 או 100

זה לא או ללכת בהילוך איטי וכמו צב להתנהל באיטיות תהומית 24/7 בכל רגע ורגע, וזה גם לא לרוץ בלי הפסקה ובלי אוויר ואם לא אז להגיע לפת לחם ובלי קורת גג...

ודאי שיש הרבה באמצע.

וודאי שיש פעמים שאחרי הלאט הזה יגיע המהר, אבל רק על גבי הנדבך שהיה קודם הלאט ומה שהוא איפשר - הבהירות הזו והצלילות הזו - ועל גבי זה אפשר לרוץ קדימה בביטחון ובשלמות יותר.

וודאי שיש פעמים שהלאט לכשעצמו הוא יותר נכון.

וודאי שיש מצבים שגם מהר יהיה אפקטיבי ונכון.

וודאי שיש גם אנשים שונים וגם מצבים שונים והכל בהתאם למקרה המדובר.

לכן כתבתי שלפעמים הלאט הוא מהר. לא תמיד, אבל פעמים, ואפילו פעמים רבות, כן

בעיקר בציבור הדתי, שאנשים הולכים לאט מידי וצריך לדרבן אותם להתחיל לרוץ במקום להאט, את אומרת לא 0 או 100 ולפעמים וכו אבל לעיקר האנשים צריך לבעוט בהם להכנס לכושר ולא להוריד דופק.

בכל הציבורים ובטח בדתי.

אבל יותר נראה לי שאנחנו פשוט מדברים על דברים שונים.

הסברתי קצת בהודעות שלי למה אני אישית מתכוונת.

נ - נוכחות

ח - חמלה

ת - תיעדוף

כאשר אנחנו בנוכחות בחיים שלנו, באמת נמצאים בכאן ועכשיו וחיים אותו ובו,

וכשאנחנו בחמלה עצמית (וגם על הזולת כמובן),

ומתעדפים בסדרי עדיפויות את מה שיותר חשוב ויקר לנו, מה שיותר שייך אלינו מאשר מה שלא -

או אז יכולה להיות לנו יותר נחת.

ונחת זו אחת הברכות המשמעותיות ביותר שיכולה להיות לנו כבני אדם.

בעזרת ה' שתהיה לכולם גמר חתימה טובה עם המון נחת ושלווה 🤍

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

שקשורים לבין אדם לחברו

וודאי שאנחנו גם

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב