שאלה שתהיתי לגביה, על קבלת שבת וחינוך ילדיםבארץ אהבתי

כשהייתי ילדה, בליל שבת אמא שלי היתה מתפללת בבית קבלת שבת. בלכה דודי היא הזמינה אותנו להצטרף, כשהיינו קטנים היינו מצטרפים, ואחר כך הפסקנו. היה יותר מעניין לקרוא או לפטפט, ודי מהר היא נשארה להתפלל לבד…

לעומת זאת, אצל דודים שלי, כשבאנו אליהם לשבת, לכל הבנות והקטנים שנשארו בבית היה ברור שאומרים ביחד עם אמא קבלת שבת, הם ממש אהבו את זה.

 

כשגדלתי, בשבתות אולפנא היינו מתפללות במניין, ושם התחברתי בחזרה לתפילה היפיפיה הזו של קבלת שבת. ומתישהו התחלתי גם ללכת לבית הכנסת גם בשבתות שהייתי בבית.

מאז שיש לי ילדים, כבר לא תמיד אפשרי עבורי ללכת לבית הכנסת. היו תקופות שכן הלכתי עם הילדים לקבלת שבת, והם הצטרפו בשמחה. אבל לרוב אנחנו בבית (הבן הגדול כבר הולך עם אבא שלו, בחלק מהשבתות, אבל שאר הילדים איתי בבית).

אני כן משתדלת להתפלל קבלת שבת בכל שבת.

ופעם הילדים היו מצטרפים בשמחה ללכה דודי.

ועדיין הבן הגדול שלי, בשבתות שהוא לא הולך לבית הכנסת, אוהב להצטרף ולשיר איתי. וגם הקטן יותר לרוב מצטרף, לפחות לחלק.

אבל הגדולה (בת 9) בשבתות האחרונות מעדיפה להמשיך לקרוא מאשר להצטרף. ממש כמו שאני והאחים שלי היינו כשהיינו קטנים.

 

ואני מתלבטת מה נכון.

מצד אחד, זה לא חובה. וברור שאני לא רוצה שזה יהיה בכפייה.

ומצד שני, זו תפילה באמת יפה. וזו יכולה להיות חוויה משפחתית כמו שדודה שלי הצליחה איכשהו לעשות. 

ואני מרגישה שאני משחזרת את מה שהיה אצל ההורים שלי ולא עבד, אבל לא יודעת איך לעשות אחרת.

ואולי בכלל לא צריך אחרת. ואני צריכה לקבל את זה שהיא לא רוצה, ולא חייבת לרצות.

אבל אני תוהה אם יש משהו שאפשר בכל זאת לעשות אחרת. לחבר אותה לתפילה ככה שהיא תרצה להצטרף מעצמה.

זה גם נראה לי שבתור הבכורה, היחס שלה ישפיע על כולם אחריה. כי אם היא מפסיקה כשהיא קצת גדלה, הם יתפסו את זה בתור משהו ששייך רק לקטנים, וכשגדלים כבר לא צריך (אני חושבת שבמידה מסויימת ככה זה היה אצלנו).

ואולי היא בכלל מושפעת כדור ההמשך שלנו - כשאנחנו באים להורים שלי היא רואה את כל האחיות שלי שמפטפטות או קוראות, אז זה מבחינתה מה שגדולים עושים בזמן הזה. רק האמהות מתפללות… (שם אני לא מצפה ממנה להצטרף, כי אני יודעת כמה זה מושך אותה להיות עם כולם. אבל נראה לי שזה משפיע בכלל על התפיסה שלה של מה קורה בזמן הזה, ומשפיע גם לבית שלנו).

 

מה אתן אומרות? אשמח לתגובות…

אולי אפשר להתחיל בכל פעם בשיח אם ובתחלושי

סיכום שבוע, איך היה מה היה ומשם להתחיל יחד לשיר את הקבלת שבת. 

אחרי כמה דק' של שיח ותשומת לב, להגיד בואי נשיר קבלת שבת ולהוסיף איזה מילים על היופי של התפילה. הנה תראי את השקיעה, ממש עכשו המלכה נכנסת בואי נשיר לכבודה. 

תודה! זה רעיון...בארץ אהבתי

האמת שאני בדרך כלל אומרת קודם את המזמורים שאומרים לפני ה'לכה דודי', ואז אני מזמינה להצטרף אלי ללכה דודי. אז לא יודעת אם זה יעבוד להכניס באמצע שיחה. אבל אולי יש מקום לחשוב על שינוי באיך להיכנס לתפילה ולהכניס אותה ביחד איתי...

אצלי זה גם דומה..באר מרים
הרבה שנים אמרתי את המזמורים (ספרדים - אז במנגינה של המרוקאים..) והילדים היו מצטרפים אלי
למזמור לדוד ולכה דודי.
אחר כך היינו עושים סבב שירים שלהם וסיפור על הפרשה ואז הם היו מקבלים ממתק.

לאחרונה אני פשוט מתפללת בקול. הרבה פעמים הם מעצמם מצטרפים למזמור לדלד ולכה דודי..
נושאר שמעסיק גם אותישופטים

אצלנו אני כמעט ולא מתפללת עם הילדים, לא הצלחתי להגיע לזה והעדפתי את הזמן שיש אם יש להתפלל בעצמי. דאגתי מאוד שזה דוגמא לא טובה לבנות שלי (אצלי הגדולות הן בנות) אבל כנראה שהחדירו בהן כל כך יפה את החשיבות של התפילה בבית ספר שהן מתפללות כל בוקר בשבת וגם בימי חול שאין לימודים, ממש בלי שאזכיר להן . מקווה שימשיך ככה,אבל רק מראה שלפעמים גם בלי דוגמא מוחשית מצליחים 

 

אז הייתי מחפשת סיפורים ופשוט לטפטף את הערך של התפילה.

אפשרות נוספת אולי לשלוח לבית ספר עם חברה  

וגיסתי עושה קבלת שבת ואחרי זה מחלקת שקית קטנה של ממתקים זה,גם עושה חשק .

דבר אחרון שעלה ללי זה לתת דווקא לגדולה להעביר את הקבלת שבת לשאר הילדים.

 

ב"ה על תפילה בבוקר היא כן מקפידהבארץ אהבתי

אבל פה היא תופסת את זה כרשות, או אולי כמשהו של אמהות עם קטנים. לא יודעת...

 

ללכת לבית הכנסת פחות מעשי כרגע.

אבל אני צריכה לחשוב על הרעיונות האחרים שכתבת. אולי זה יכול להתאים באיזשהו אופן.

אני רק- וואו איזה מנהג יפה!אביול
תהיה עמוקה!אם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך י"ג באייר תשפ"ג 22:51

אולי  ללכת לבד לבית כנסת?

אני הייתי הולכת עם אבא שלי וכשהוא נכנס עם האחים אני הייתי עולה לבד  לעזרת נשים.

אהבתי מאד את הניגונים ובכלל את כל  התפילה המיוחדת הזו שמאד מתחברת לנשמה,עם הניגונים וההקשר- מאד אהבתי את ההשתחוויה לקראת השבת ולראות מהחלון את הפס האדום של החמה בראשי ההרים.

במשך השנים כבר רכשתי חברות מהשכונה וזה היה המפגש השבועי שלנו, עד היום בתור נשואות שמגיעות להורים כולנו אוהבות להגיע ולעמוד בחוץ כדי לשמוע את הניגונים (ולהסתכל על השמיים המדהימים) ולהנות מהמפגש ביננו.

 

כיום אנחנו הולכים יחד לבית כנסת והקטנים איתי בחצר והגדולים נכנסים, אז זו חוויה משפחתית כזו,שאף אחד לא מעדיף להישאר בבית במקום.

אם מתאים לך- עכשיו כשהקיץ בפתח זו הזדמנות ללכת יחד כל המשפחה,להישאר עם הקטנים בחוץ ליד בית כנסת ,ועוד חצי שנה זה יהיה לה הרגל,שהיא בטח תרצה להמשיך.

 

( ובמפגשים משפחתיים זה גם הזדמנות נהדרת לדבר איתה על דרך שונה למשפחה שלנו מהדודים,הרבה פעמים יכול להיות שוני בין המשפחות,וזה הזדמנות לדבר על זה ולחדד שיש לנו מנהגים שלנו)

 

 

ללכת לבית הכנסת זה מנהג מקסים, הלוואי...בארץ אהבתי

אבל הא לא תלך בלעדי בשלב הזה. היא יותר מידי 'ילדה של אמא' בדברים כאלו...

לפני הלידה של הקטנה דווקא הלכנו לבית הכנסת כמה פעמים, והיא גם הצטרפה והתפללה יפה. אבל עכשיו עם תינוקת זה יותר מאתגר בשבילי. זו הליכה של כ-10 דקות לכל כיוון וזה לא תמיד נוח.

אני מקווה שבהמשך כן יהיו עוד הזדמנויות שנצליח ללכת ביחד. אבל אני לא אצליח להפוך את זה למנהג קבוע בתנאים הנוכחיים.

 

איזה יפה איך שתיארת את התפילה שלך עם החברות שלך...

ואהבתי מה שכתבת בסוף על לדבר על ההבדלים בין המשפחות. זה באמת משהו שצריך להעלות יותר לשיח.

תודה! 

מזדהה איתך..באר מרים
הפתרון הנוכחי שלי -
להחזיר את התפילה להיות שלי -
הרבה שנים הייתי כמו "גננת" שמפעילה את הילדים בקבלת שבת.
עכשיו החזרתי את עצמי להיות "אישה שמתפללת לה'" - מתפללת מתות הרצון והצורך שלי.
אני ממשיכה לשיר קבלת שבת בקול, אבל לא ממקום שמנסה לצרף אחרים.
חלק מהילדים מצטרפים וחלק לא, אבל כולם סופגים את האוירה של שבת מצד אחד, ומקבלים דוגמא של אמא שמתפללת מצד שני.

אני כבר מתקרבת לשלב שכולם הולכים לבית הכנסת ואצטרך לחשוב האם גם אני מצטרפת..
אני מתחברת למה שאת כותבתבארץ אהבתי

קבלת שבת אף פעם לא התפללתי 'בשביל' הילדים. תמיד התפללתי כי אני רציתי להתפלל (ואם אני מספיקה, אז משתדלת להתפלל גם ערבית של ליל שבת).

לכולם זה ברור שאני מתפללת את התפילה שלי, והם מוזמנים להצטרף.

 

אבל איכשהו זה מרגיש לי שדווקא פה הבעיה.

שהם כאילו מצטרפים 'בשבילי', לתפילה 'שלי', ולא מתחברים אליה מעצמם.

אצל הבן הגדול (בן 7) זה לא ככה. הוא באמת אוהב את התפילה עצמה (הוא אוהב לסדר לו סטנדר, ומתעטף בטלית שלו, והוא כאילו החזן. לפעמים הוא מסדר עוד כסאות שיראה ממש כמו בית כנסת. היו פעמים שהגדולה הצטרפה אליו והפכה את זה למשחק דימיון עם משפחה ובובות שבאות איתם לתפילה בתור הילדים. אבל הוא פחות מחפש את המשחק, רק להרגיש כאילו הוא בבית כנסת...).

 

בכל מקרה, עזרת לי להבין שאולי באמת אני צריכה לשתף אותה יותר במשמעות של התפילה, לנסות לתת לה הזדמנות להבין שזה קשור גם אליה, בפני עצמה, ולא רק שהיא מצטרפת אלי.

אני תוהה רק אם הא מספיק בוגרת להבין את זה, או שהיא עדיין קטנה מידי.

חשבת אולי לשאול את דודה שלך?🙂קמה ש.
האמת שכן... אבל עוד לא עשיתי את זהבארץ אהבתי

אני צריכה באמת לשאול אותה.

אבל אני לא בטוחה אם אני אצליח לעשות כמוה. היא אישיות מיוחדת בהרבה מובנים...

גם את 🥰לפניו ברננה!

ואת לא צריכה לעשות כמוה, את צריכה לעשות כמוך.

אבל לקבל ממנה רעיונות וכלים את בהחלט יכולה.

 

 

❤️❤️❤️בארץ אהבתי
❤️קמה ש.

בס״ד

 

וחותמת על כל מה שלפניו ברננה כתבה לך 🙂

 

בהצלחה!!

אצלנו זה פחות או יותר כמו אצלכםמתואמת

אני מתפללת, ובדרך הכלל הקטנים אוהבים להצטרף אליי (אפילו הכנתי להם סידורים עם תמונות שלהם, אז הם נהנים מזה), בעוד הגדולים מעדיפים לשחק...

אבל הבכורה הולכת לתפילה בישיבה שלנו - כך היא גם מרוויחה תפילה וגם מרוויחה חברות... (עושה כך מגיל 11 בערך) נדמה לי שהיא מאז ומתמיד הייתה מתפללת גם בבית - ואולי זה בזכות הסידור היפה שקנינו לה בגיל 9 (החלטנו שלא צריך לחכות לבת המצווה בשביל זה ).

אולי זה הצעד הראשון שאפשר לעשות בדרך לקבלת שבת משפחתית - שלכל אחד יהיה סידור יפה משלו.

ואצלנו לתאומים הייתה תקופה שהם היו עושים בית כנסת בבית, עם עזרת נשים אפילו (ובימה וחזן וכל זה), וכך הם היו מתפללים ברצינות. (עכשיו לצערי הם מעדיפים לשחק... אפילו לתפילה במניין הם כמעט לא הולכים, אף שהם כבר די מתקרבים לבר מצווה... )

מקווה שעזרתי קצת (לפחות בהשתתפות) ושתמצאי את הדרך המתאימה לבית שלכם... ♥️

תודה!בארץ אהבתי

האמת שיש לה סדור משלה, וגם לקטנים יותר (אפילו לקטן שעוד לא קורא. ברגע שהם מביעים רצון לסידור של גדולים, אנחנו קונים בשמחה...).

 

כתבתי בתגובה אחרת שהבן הגדול שלי (בן 7) גם אוהב לארגן לו 'בית כנסת', ובכל מקרה תמיד מצטרף אלי, כשהוא לא הולך עם בעלי לבית הכנסת האמיתי...

 

אבל את הגדולה זה פחות מעניין. וברגע שהיא מתחילה לקרוא כשאני אומרת המזמורים שבתחילת קבלת שבת, היא שוקעת בקריאה ולא שמה לב למה שקורה מסביבה...

 

אבל זה מרגיע לשמוע שגם אצלכם זה ככה. אולי באמת הציפיה שלי לא מותאמת, ואני צריכה לשמוח במה שכבר קורה אצלנו...

האמת שהשרשור שלך עשה לי חשקמתואמת

והשבת ניסיתי להלהיב את כולם להצטרף אליי לקבלת שבת. לא הלך...

כנראה שצריך לקבל את זה שכך זה אצלנו, ולייחל שהדוגמה האישית תעבוד אצלם לפחות בגיל בוגר...

איזה אלופות כולכן!עוד מעט פסח

מיד אחרי הדלקת נרות- אם הילדים רגועים- אני נכנסת למיטה לישון.

מאיפה יש לכן כח אחרי יום שישי???

תודה על ההערכה...בארץ אהבתי

האמת שהיו לי גם שבתות שנרדמתי ולא הספקתי להתפלל.

אבל אני כן משתדלת ואוהבת להתפלל. זה גם עניין של הרגל שכבר היה לי לפני החתונה, שלא רציתי לוותר עליו...

אני הרבה פעמים מנמנמת על הספהמתואמת

אבל בדרך כלל מכריחה את עצמי קודם להתפלל קבלת שבת ולחתוך סלט לסעודה...

אני בדיוק כמוך..קורדיליה

נכנסת לישון.. לא מבינה מאיפה הכח!

חשבתי השבת על שאלה הפוכהאם מאושרת

איך אתן מצליחות לנוח אחרי הדלקת נרות?

הקטנים פשוט נעשים שלווים אחרי הדלקת נרות?

אני חוששת שאם אעצום עיניים אתחרט אחר כך שעשיתי את זה🤭

 

אבל השאלה הזו רק סיקרנה אותי במחשבה,

כי למעשה אני רגילה ללכת לקבלת שבת לבית כנסת.

זו תפילה מאד מיוחדת שקשה לי לפספס,

הבתים של לכה דודי כל כך נוגעים לנו במיוחד בדורנו והמנגינות המתאימות שקשה לי לוותר על התפילה הזו.

ויש גם עוד משהו מיוחד בתפילה הזו בתור אמא- שיש לי חלום לקחת את הילדים לבית כנסת כדי שישמעו קדיש ויענו אמן וכו'

ובתפילות ארוכות זה קשה, בתפילת קבלת שבת יש הכל- גם שירים ששומעים בחוץ, גם קדיש קצר שאפשר להכנס לדקה לענות ולצאת...

 

משתפת מהשבת האחרונהבאר מרים

אז ישבתי בסלון והתחלתי קבלתי שבת.

 

בבית היו רק בנות ה 11 וה5. האחרים הלכו לבית הכנסת.

 

התחלתי להתפלל בקול מלכו נרננה

תוך דקה בת ה11 פתחה מעצמה סידור והצטרפה אלי ביוזמתה.

בת ה5 בינתיים החליטה לערוך שולחן שבת ותוך כדי ששתינו התפללנו הוא ערכה את השולחן.

 

מבחינתי - אמנם היא לא התפללה איתנו, אבליץ שמעה את השירה שלנו ברקע וספגה לגמרי את אוירת השבת.

אני חושבת שבחינוך ארוך טווח זאת המטרה.

 

זה לא באמת משנה האם היום הילד או הילדה התפילות וכמה.

מה שמשנה זה שביית יש אוירה של שבת והילדים סוגיל אותה בצורה נעצמה.

יבוא יום שהיא בע"ה תצטרף אלי לתפילה, תתפילה בשקט עם עצמה או תלך להתפלל בבית הכנסת.

 

העיקר שליל שבת נחווה אצל הילדים כזמן של קדושה עם אוירה נינוחה ושהם סופגים את המנגינות של התפילה כגירסא דינקותא.

 

זאת לפחות דעתי..

מה שאת מתארת נשמע מהמם...בארץ אהבתי

אני מסכימה שלעצם השמיעה של התפילה, והחוויה של ליל שבת כזמן של קדושה, יש משמעות גם אם הילדים לא מצטרפים.

רק מקווה שהיא כן תרצה להצטרף בהמשך. ולא תתייחס לזה כאילו זה משהו ששייך רק לקטנים...

 

אבל אולי באמת אני צריכה לשחרר את זה. גם ככה זה לא משהו של חובה הלכתית. 

רק אתבאס בשקטענבלית

שכמעט לא יוצא לי להתפלל קבלת שבת😭

גם לי לא...אביול
גם לי לאלהשתמחאחרונה

בדרך כלל נותנת לילדים לאכול בזמן הזה כי הם לא מחזיקים מעמד עד הסעודה אפילו אם מכניסים מוקדם, ואז מסדרת לקראת הסעודה.

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך