"הרב קרליבך סיפר על יהודי אחד שנסע לדרום אפריקה. הוא סיפר שפגש שם יהודי זקן כבן שבעים, והוא היה כל כך חם! מעולם הוא לא פגש אדם כל כך חם. הוא היה חם לא רק אליו, אל כל אדם הוא הקרין חמימות עמוקה. הוא חשב לעצמו מאיפה כל החום הגדול הזה שהאיש מקרין, ואז בלילה האחרון שלו באוסטרליה הוא שאל את אותו יהודי מאיפה הגיע כל החום הרב הזה שהוא מקרין לסביבתו. הוא ענה לו, 'נולדתי בפולין, בכפר קטן לייד העיירה אלכסנדר. אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. והיה לו דוד עשיר ששלח לו כרטיסים לבוא אליו לדרום אפריקה – 'כאן תוכל לחיות כמו בן אדם, ואפילו להתעשר'. מכוון שמצב הזהות והחיבור ליהדות בדרום אפריקה היה לא כך טוב, אמר אבי: 'מי יודע, אולי זו השבת האחרונה בחיינו. הבה נעשה אותה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר. 'נסענו לשבת לרבי מאלכסנדר.בזמן סעודת השבת אצל הרבי לחש מישהו על אוזנו של הרבי שיש כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום אפריקה, יחד עם הילד שלו בן האחד-עשרה, ואין להם היכן לישון.אמר הרבי: 'אתם תדאגו לאבא למקום לישון. אבל את הילד – אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי לשבת. תכניסו אותו לחדר שלי, תסדרו לו מיטה ותנו לו כרית ושמיכה. אני רוצה שישן בחדרי'. לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחד עשרה להיות אורחו האישי של הרבי הגדול מאלכסנדר… נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. ממש הרגשתי שאני נושם את הקדושה. ממש לא הצלחתי להירדם מההתרגשות.באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים כבדים. היה זה הרבי הקדוש שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיני. הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור', והוא הניח עלי את מעילו הכבד. בכה האיש הזקן ואמר: 'האמן לי, ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי' ".

יש המשך מתוק אחרי זה..

אבל גם זה טוב לי, תודה ממש!

*סיפורי נשמה חלק א'/ לב חם/ מעילו של הרבי מאלכסנדר*

"לב טוב הוא גם לב אוהב, כמובן. אהבה בלב היא אור גדול, אך כדאי שהלב הזה יפיק גם חום... כאן בעולם הזה, בייחוד כלפי ילדים, אהבה מוכרחה להיות חמה!תקשיבו, ידידים יקרים! את הסיפור הבא שמעתי מאבי זכרונו לברכה. מספר שנים לפני מלחמת העולם נסע רב חשוב לדרום-אפריקה, למסע התרמה עבור אחת הישיבות בליטא. כשחזר, עבר דרך וינה ונכנס לבקר את אבי. הוא סיפר לו על יהודי מיוחד שליווה אותו וסייע בעדו כשהה בדרום-אפריקה. 'יהודי זקן, כבן שבעים', סיפר, 'והוא היה כל כך חם! מעולם לא פגשתי אדם כל כך חם! לא רק כלפיי, כלפי כל אדם הקרין חום עמוק.' אתם יודעים חברים, יש אנשים טובים ומתוקים, ואפילו קדושים. אבל אנשים ממש חמים, זה מיוחד ונדיר. אני לא מתכוון לאנשים בעלי 'מזג חם'. אני מתכוון לחום פנימי, לחום היוצא מהלב. סיפר הרב: 'ביליתי עם הייד'לה הזה מספר שבועות. בלילה האחרון, לפני שעזבתי, אמרתי לו: ' ידידי ומכובדי, טיפלת בי כל כך יפה! לא יכולתי לקוות לעזרה יותר טובה! אבל אמור לי: מי לימד אותך להיות כל כך חם?' החום החסידי של האיש הזה היה לפלא בעיניי, מפני שידעתי שהוא הגיע לדרום-אפריקה כשהיה רק ילד, ולא היה אז שום חינוך יהודי. וכך סיפר לי: 'נולדתי בפולין בכפר קטן, לא רחוק מהעיירה אלכסנדר.' אהה, אלכסנדר! אחת השושלות הכי קדושות... ר' יחיאל מאלכסנדר, אבי השושלת, היה מגדולי הצדיקים בפולין. המשיך האיש: ' אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. בדרום-אפריקה היה לאבי דוד עשיר, ויום אחד שלח לנו כרטיסים על מנת שנבוא אליו. 'כאן תוכל לחיות כמו בן-אדם, ואפילו להתעשר' כתב. אלא שבאותה תקופה, מבחינת יהדות לא היה כלום בדרום-אפריקה, לכן לא היה לאבי פשוט להיענות להצעת הדוד. אבל מה אפשר לעשות... בלית ברירה נענו הרי להזמנה. הייתי אז ילד בן אחת עשרה. אני זוכר כמו היום איך שאבי אמר לי: 'מי יודע, אולי שבתות כמו שיש כאן בפולין לעולם לא תהיינה לנו עוד. אז הבה ונעשה את השבת האחרונה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר!' אלכסנדר היתה מלאה יהודים שבאו לשבת. דע לך, עד שיבוא המשיח לא תהיה עוד שבת כמו באלכסנדר! איזו תפילה... היתה שם קדושה כל כך פנימית ומרוממת והסעודה עם הרבי הקדוש ר' יחיאל... קשה לתאר את השגב, את העונג... בזמן הסעודה באו ולחשו לאוזניו של הרבי שיושב כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום-אפריקה, שהוא נמצא כאן עם הילד שלו ושאין להם איפה לישון. ענה הרבי: 'האבא יוכל לישון בבית המדרש על אחד הספסלים. תדאגו לו לכרית ולשמיכה. ולגבי הילד, אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי בשבת הזאת. תכניסו אותו לחדר שלי, תצמידו כמה כיסאות יחד ותסדרו לו כרית ושמיכה! אני רוצה שיישן בחדרי.' לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחת עשרה, להיות אורחו האישי של 'קודש הקדשים', ההייליגר רבי מאלכסנדר... לאחר הסעודה לקח אותי אחד החסידים לחדרו של הרבי. הוא הצמיד שני כיסאות ונתן לי שמיכה וכרית. אבי התלווה אלי, נפרד ממני בנשיקה ויצא. נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. כאן יושב הרבי ומקשיב ליהודים שבורים, בנפש וברוח. בקדושתו ובאהבתו הוא מעמיד אותם על הרגליים, משיב להם את הנשמה, מתקן להם את החיים. לא יכולתי לישון! עוד מעט אנחנו נוסעים לדרום-אפריקה... מתי אזכה עוד לספוג קדושה כזאת? שכבתי דומם והחלטתי להישאר ער, בשביל לנשום את האוויר המיוחד הזה ולחרוט את המקום הזה בזיכרוני ובליבי לתמיד. אבל כמובן, באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים. היה זה הרבי שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיניי... הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור!' והוא הניח עלי את מעילו הכבד. דמעות לחלחו את עיניו של האיש הזקן מדרום-אפריקה כשאמר: 'האמן לי ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי!' והוסיף: 'אם מעילו של הרבי עדיין מחמם אותי בעולם הזה, אני מאמין שהוא יחמם אותי גם בעולם האמת!' כך סיפר לאבי הרב שחזר מדרום-אפריקה. אתם יודעים, חברים, מה אנחנו צריכים היום הכי הרבה? מעיל קדוש שיחמם את הנשמה שלנו לנצח! מדוע יש כל כך הרבה מלחמות ושנאה בעולם? מפני שהעולם חסר את מעילו הקדוש של הרבי מאלכסנדר! העולם מלא בצעירים שהולכם לאיבוד. אתם יודעים מדוע? כאשר קפאו מקור, לא היה מישהו שיניח עליהם מעיל קדוש... זוהי תקוותי העמוקה, חברים, זוהי תפילתי וברכתי- לילדים שלי, לילדים שלכם ולילדי העולם כולו: שהקב"ה ברחמיו המרובים יזכה כל ילד יהודי לפגוש אדם אחד שיניח עליו מעיל קדוש! פעם הזמינו אותי לכנס גדול על דת וחינוך. עסקו בשאלה אם צריך ללמד דת בבתי הספר. מישהו שאל: 'אבל מה זה דת'? בתגובה החלו הנציגים 'למכור' כל אחד את הדת שלו. היו שם קלוויניסטים, קתולים וכו'. כל אחד אמר: 'אצלנו', 'בדת שלי'... בתור יהודי, ביקשו גם ממני לדבר. וכך אמרתי: 'אתם יודעים מהי דת בעיני ומה תפקידה? דת צריכה להיות המעיל העוטף אותך והשומר על החום הפנימי שלך! מפני שבחוץ העולם קר.' כך אני אומר גם לכל מורה המתכונן ללמד תורה ויהדות: 'לך תשיג לך מעיל קדוש, שיהיה לך במה לחמם את התלמידים שלך!' העיקר, אבות ואימהות יקרים, זה ממש לתת לילדים שלכם את החום שהם צריכים. אל תפסיקו לחבק ולנשק את הילדים שלכם! דעו לכם, זה אף פעם לא מספיק! עכשיו תקשיבו לסיפור שיושב בליבי כל הזמן: היה ברומניה רבי אחד, לא כל כך ידוע, שהציל מאות ילדים במלחמת העולם השנייה. היו אלה ילדים שהוריהם נלקחו למחנות, והרבי היה מחביא אותם בכל מיני מקומות, כשמדי פעם הוא מעביר אותם למקומות חדשים, בטוחים יותר. הוא דאג לכל מחסורם עד סוף המלחמה. פגשתי מישהו שהכיר את בנו של אותו רבי, וכך סיפר לו הבן: 'הייתי ילד בן תשע כששהינו אחי ואני במקום מסתור, יחד עם ילדים נוספים שאבא הציל. פעם באמצע הלילה הרגשתי שאבא לוקח מעלי את השמיכה. אמרתי לו: 'אבא מה אתה עושה?! קר לי!' ענה אבי: 'אתה יודע שלצערי אין מספיק שמיכות לכולם, ולמויש'לה אין שמיכה.' 'אבל אבא', אמרתי, 'מה ההבדל בינינו? מדוע הוא עדיף עלי? שנינו בני אותו גיל!' 'אבל למויש'לה אין אבא', השיב אבי.  אתם יודעים חברים, זה נוקב ויורד עד התהום: לילד בלי אבא קר יותר... לצערי יש הורים שחושבים שלתת לילד שלהם אוכל זה מספיק. אך לא פחות מאוכל, ואול עוד יותר, הילד זקוק לאהבה, לחום! אם לילד קר, ה' ישמור, אולי זה אומר שאבא ואמא שלו לא עושים את חובתם..."

איזה כיף שמצאתת

תודה לך ככ (:

יאלדה אני מאוהבת בך קשות. אפשר?

ילדה שלי🤍

אפשר להקדיש לך את הסיפור הזה? ואת ההמשך שלו גם. אני אמצא ואשלח לך

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים

לפורום של טבת והלאה...

בס"ד

לא תמיד כשפותחים, הפורום הוא מחודש טבת. חיפשתי מקום בו אפשר לכתוב

את התאריך (טבת, למשל) ולא מצאתי. אז  לפעמים מופיע פורום עתיק

איזשהו. לא מבינה למה ומדוע...

איך מגיעים לפורום העכשווי (מאתמול, שלשום) - ניסיתי בכותרות המציינות

מספרים גבוהים (2000+) למשל, אבל זה לא מעיד על אקטואליות הפורום.

ועוד משהו: הזמן המופיע ממול לתגובות לא הזמן הנכון. למשל 11.00

במקום 13.00 וכד'.

יש לי, כלומר, אין לי, שום כשרון טכני ולבטח זה משהו פשוט

אבל לא יודעת איך.

תודה!

מה פירוש "עבר עריכה"? מצד מי, הצוות? ומדוע?

תודה רבה!

או שרשום הניק שביצע (הניק שכתב את ההודעה ועשה עריכה ושינוי)

או שעריכה בוצעה ע"י מנהל הפורום - ואז זה בד"כ להסיר תוכן שלא ראוי לפרסום פומבי.  

פרטי העריכה רשומים באותיות אדומות.

כאשר נכנסים לערוך פוסט שכתבת - בדקות הראשונות לאחר שליחת הפוסט, אפשר לערוך "בשקט"  אין אינדיקציה שהפוסט עודכן.

רק אם מעדכנים אחרי די זמן, 10 דק נניח, אז מופיעה השורה האדומה שהפוסט עודכן.  

(ויש גם מגבלות מתי ניתן לערוך.  פוסט שקיבל תגובות, ננעל/נחסם לעריכה די מהר אחרי קבלת התגובה הראשונה.) 

לא הגיוני ולא ברור איך יכול להיות שאת נכנסת לפורום כל שהוא ואת רואה הכי למעלה הודעות שאינן הכי חדשות שנכתבו בפורום.  

אולי תצלמי בפעם הבאה את המסך שאת מקבלת?

את יכולה, אם תרצי, גם להעביר לי בשיחות האישיות.

שנבין מה הבעיה אצלך.  

הזמן שמופיע - כנראה גם זו בעיה במחשב שלך.

השעון במחשב שלך נכון? 

בס"ד

תודה על שתי התשובות.

1.  השעון בסדר גמור.

2. אעקוב אם אמנם זה כך (שמופיעות ההודעות החדשות קודם)

3. לא משמעותי אבל מדוע צריך לדעת שהניק (מה זה ניק?...מאיזו מילה?) ערך את תגובתו? מה זה משנה לנו?

4.  בבקשה, מה זה פצל"ש (או משהו כזה), אני לא מהדור שלכם, ידידי הצעירים.

אבל את רוב הדברים אני מבינה.....

יישכויח!

3. ניק מלשון nickname(כינוי). הכוונה למשתמש בפורום

4. פצלש זה פיצול אישיות - אדם אחד שמשתמש בשני כינויים

בכל מקרה זו אותה הכוונה

אדם אחד, שני שמות

ואם בפיצול עסקינן, למה כשאני פותחת את האזור האישי,

שואלים: האם יש לך פיצול אישיות?......

עניתי המון פעמים: כן. כן. כן....(לא נותן ברירה אחרת)

כך שיש לי כבר פיצול אישיות לעילא ולעילא, אבל

אני לא מבינה מה העניין כאן. זה גם קשור לשם?

או שזה הפסיכולוג של האתר......

תודה!!

לפעמים כשאני מתחבר לפורום ונכנס לשיחות האישיות, במקום לראות את רשימת הניקים איתם התכתבתי, הניק שלי מופיע, משום מה, בכל השורות. במקום הניקים הנכונים שהיו אמורים להיות שם

ואז כשאני לוחץ על ניק, זה גורם שאני כאילו רוצה להתכתב עם עצמי.

ואז מופיעה השורה ההזויה "האם יש לך פיצול אישיות"

הפתרון לצאת מזה הוא רענון הקישור וזה מסתדר. 

ולמה אדם אחד משתמש בשני כינויים ועוד מצהיר על זה?!

ברכה והצלחה!

הרבה פעמים, וזה קרה כאן בפורומים בגלים ובתקופות, היו טרולים שעשו צחוק ושיגועים וגם הטרדות. אותו אחד פתח והשתמש בניקים שונים כדי להטריל..

ויש גם שימושים לגיטימיים.

מישהו/מישהי עם ניק ותיק ומוכר, רוצים לשאול שאלה שלא תסגיר מי הוא השואל או השואלת.

דברים רגישים שלא רוצים לחשוף מבחינת הזיהוי של הניק הותיק.

לחסוך מבוכה, להסתיר משהו, להיות אנונימי בשאלה ספציפית. 

וזה א ח ר י  עריכה?

אז התת פורום הזה צריך להיות חסום איכשהו ולא כך פרוש לעיני כל

בכלל, כל כך מהר עלולים לגלוש בפורום , לדברים כאלה, ללשון

הרע, לפגיעה במישהו על ידי התלוצצות עליו (גם בתכתובת על

החצאיות ראיתי כזה דבר; אפשר לענות יפה או להתעלם על ידי

מעבר טבעי לנושא אחר אבל לא להוציא לבן אדם את הנשמה

ולעשות אותו כלעג וקלס לעיני כולם....זה לא יפה.

הכי מרגיז שזה  משעשע (אללי) ומושך להמשיך לקרוא -

כעין בידור - זה לא מתאים לפורום רציני כמו שהפורום

הזה נועד להיות, לפי הבנתי, וכך הוא רוב הפעמים.

 מאד קל בפורום לכתוב כל העולה

על רוחנו; האם פנים מול פנים גם היינו מעזים

להתבטא כך?

ועוד - חושבת שנושא שעלול להיגרר לתגובות

מזלזלות, או שעוסק בעניניים שהצניעות די

יפה להם - צריך לעבור מהר ובנימוס

(כלפי זה המתחיל בנושא כזה, אפילו

ברצינות כי משהו מטריד אותו) לנושא אחר

ואפשר לאמר שבפורום הזה לא מרחיבים

בדברים כאלה, כי...כי....יש כאן ילדים קטנים!.....

וגם אם מישהו רוצה לשפוך את הלב

והנושא חריג, לא צריך לפרט יותר מדי -

זה לא בריא, זה לא נאות ויש דברים

שהשתיקה יפה להם. כלומר, מבינה

שזה מקום שאפשר לחשוף הכל

כי אף אחד לא מכיר, אבל בכל

זאת, קצת להתאפק. למרות שנורא

מושך לפרוק הכל. ואני מדברת גם

על עצמי. שלא אסחף מדי

בקלי קלות אפשר להיסחף.

שלא נהפוך לצהובון מרוב שיעמום

או סקרנות.  הכי יפה ומעניין זה

חילופי הדברים הרציניים, החקירות

והדיבורים בנושאים חשובים.

לא צריך לרדת למכולת!

אם ראית תגובה מסוימת שלדעתך אין מקומה בפורום, את תמיד יכולה ללחוץ על כפתור הדיווח ואז זה מגיע למנהלי הפורום לבדיקה.

בגדול תהיה מחיקה או עריכה או אף חסימת המשתמש רק במקרים חריגים, בדרך כלל בגלל פגיעה בניק אחר או שימוש בשפה לא נאותה וכיוצ''ב.

ופותחים ניק חדש.