"הרב קרליבך סיפר על יהודי אחד שנסע לדרום אפריקה. הוא סיפר שפגש שם יהודי זקן כבן שבעים, והוא היה כל כך חם! מעולם הוא לא פגש אדם כל כך חם. הוא היה חם לא רק אליו, אל כל אדם הוא הקרין חמימות עמוקה. הוא חשב לעצמו מאיפה כל החום הגדול הזה שהאיש מקרין, ואז בלילה האחרון שלו באוסטרליה הוא שאל את אותו יהודי מאיפה הגיע כל החום הרב הזה שהוא מקרין לסביבתו. הוא ענה לו, 'נולדתי בפולין, בכפר קטן לייד העיירה אלכסנדר. אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. והיה לו דוד עשיר ששלח לו כרטיסים לבוא אליו לדרום אפריקה – 'כאן תוכל לחיות כמו בן אדם, ואפילו להתעשר'. מכוון שמצב הזהות והחיבור ליהדות בדרום אפריקה היה לא כך טוב, אמר אבי: 'מי יודע, אולי זו השבת האחרונה בחיינו. הבה נעשה אותה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר. 'נסענו לשבת לרבי מאלכסנדר.בזמן סעודת השבת אצל הרבי לחש מישהו על אוזנו של הרבי שיש כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום אפריקה, יחד עם הילד שלו בן האחד-עשרה, ואין להם היכן לישון.אמר הרבי: 'אתם תדאגו לאבא למקום לישון. אבל את הילד – אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי לשבת. תכניסו אותו לחדר שלי, תסדרו לו מיטה ותנו לו כרית ושמיכה. אני רוצה שישן בחדרי'. לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחד עשרה להיות אורחו האישי של הרבי הגדול מאלכסנדר… נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. ממש הרגשתי שאני נושם את הקדושה. ממש לא הצלחתי להירדם מההתרגשות.באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים כבדים. היה זה הרבי הקדוש שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיני. הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור', והוא הניח עלי את מעילו הכבד. בכה האיש הזקן ואמר: 'האמן לי, ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי' ".

יש המשך מתוק אחרי זה..

אבל גם זה טוב לי, תודה ממש!

*סיפורי נשמה חלק א'/ לב חם/ מעילו של הרבי מאלכסנדר*

"לב טוב הוא גם לב אוהב, כמובן. אהבה בלב היא אור גדול, אך כדאי שהלב הזה יפיק גם חום... כאן בעולם הזה, בייחוד כלפי ילדים, אהבה מוכרחה להיות חמה!תקשיבו, ידידים יקרים! את הסיפור הבא שמעתי מאבי זכרונו לברכה. מספר שנים לפני מלחמת העולם נסע רב חשוב לדרום-אפריקה, למסע התרמה עבור אחת הישיבות בליטא. כשחזר, עבר דרך וינה ונכנס לבקר את אבי. הוא סיפר לו על יהודי מיוחד שליווה אותו וסייע בעדו כשהה בדרום-אפריקה. 'יהודי זקן, כבן שבעים', סיפר, 'והוא היה כל כך חם! מעולם לא פגשתי אדם כל כך חם! לא רק כלפיי, כלפי כל אדם הקרין חום עמוק.' אתם יודעים חברים, יש אנשים טובים ומתוקים, ואפילו קדושים. אבל אנשים ממש חמים, זה מיוחד ונדיר. אני לא מתכוון לאנשים בעלי 'מזג חם'. אני מתכוון לחום פנימי, לחום היוצא מהלב. סיפר הרב: 'ביליתי עם הייד'לה הזה מספר שבועות. בלילה האחרון, לפני שעזבתי, אמרתי לו: ' ידידי ומכובדי, טיפלת בי כל כך יפה! לא יכולתי לקוות לעזרה יותר טובה! אבל אמור לי: מי לימד אותך להיות כל כך חם?' החום החסידי של האיש הזה היה לפלא בעיניי, מפני שידעתי שהוא הגיע לדרום-אפריקה כשהיה רק ילד, ולא היה אז שום חינוך יהודי. וכך סיפר לי: 'נולדתי בפולין בכפר קטן, לא רחוק מהעיירה אלכסנדר.' אהה, אלכסנדר! אחת השושלות הכי קדושות... ר' יחיאל מאלכסנדר, אבי השושלת, היה מגדולי הצדיקים בפולין. המשיך האיש: ' אבי עבד קשה, אך למרבה הצער לא הצליח לפרנס את המשפחה. בדרום-אפריקה היה לאבי דוד עשיר, ויום אחד שלח לנו כרטיסים על מנת שנבוא אליו. 'כאן תוכל לחיות כמו בן-אדם, ואפילו להתעשר' כתב. אלא שבאותה תקופה, מבחינת יהדות לא היה כלום בדרום-אפריקה, לכן לא היה לאבי פשוט להיענות להצעת הדוד. אבל מה אפשר לעשות... בלית ברירה נענו הרי להזמנה. הייתי אז ילד בן אחת עשרה. אני זוכר כמו היום איך שאבי אמר לי: 'מי יודע, אולי שבתות כמו שיש כאן בפולין לעולם לא תהיינה לנו עוד. אז הבה ונעשה את השבת האחרונה אצל הרבי הקדוש מאלכסנדר!' אלכסנדר היתה מלאה יהודים שבאו לשבת. דע לך, עד שיבוא המשיח לא תהיה עוד שבת כמו באלכסנדר! איזו תפילה... היתה שם קדושה כל כך פנימית ומרוממת והסעודה עם הרבי הקדוש ר' יחיאל... קשה לתאר את השגב, את העונג... בזמן הסעודה באו ולחשו לאוזניו של הרבי שיושב כאן יהודי שעומד לעזוב לדרום-אפריקה, שהוא נמצא כאן עם הילד שלו ושאין להם איפה לישון. ענה הרבי: 'האבא יוכל לישון בבית המדרש על אחד הספסלים. תדאגו לו לכרית ולשמיכה. ולגבי הילד, אני רוצה שהוא יהיה האורח המיוחד שלי בשבת הזאת. תכניסו אותו לחדר שלי, תצמידו כמה כיסאות יחד ותסדרו לו כרית ושמיכה! אני רוצה שיישן בחדרי.' לא הבנתי איך זכיתי אני, ילד בן אחת עשרה, להיות אורחו האישי של 'קודש הקדשים', ההייליגר רבי מאלכסנדר... לאחר הסעודה לקח אותי אחד החסידים לחדרו של הרבי. הוא הצמיד שני כיסאות ונתן לי שמיכה וכרית. אבי התלווה אלי, נפרד ממני בנשיקה ויצא. נשארתי לבדי בחדר בו נהג הרבי לקבל אלפי יהודים. כאן יושב הרבי ומקשיב ליהודים שבורים, בנפש וברוח. בקדושתו ובאהבתו הוא מעמיד אותם על הרגליים, משיב להם את הנשמה, מתקן להם את החיים. לא יכולתי לישון! עוד מעט אנחנו נוסעים לדרום-אפריקה... מתי אזכה עוד לספוג קדושה כזאת? שכבתי דומם והחלטתי להישאר ער, בשביל לנשום את האוויר המיוחד הזה ולחרוט את המקום הזה בזיכרוני ובליבי לתמיד. אבל כמובן, באיזה שהוא שלב התחלתי לנמנם. עמדתי להירדם לגמרי כשפתאום שמעתי צעדים. היה זה הרבי שנכנס לחדר. פחדתי לפקוח את עיניי... הרבי הניח את ידו על השמיכה שכיסתה אותי ואמר לעצמו בשקט: 'אוי וי! הוא בטח קופא מקור!' והוא הניח עלי את מעילו הכבד. דמעות לחלחו את עיניו של האיש הזקן מדרום-אפריקה כשאמר: 'האמן לי ידידי, מעילו של הרבי מאלכסנדר עדיין מחמם אותי!' והוסיף: 'אם מעילו של הרבי עדיין מחמם אותי בעולם הזה, אני מאמין שהוא יחמם אותי גם בעולם האמת!' כך סיפר לאבי הרב שחזר מדרום-אפריקה. אתם יודעים, חברים, מה אנחנו צריכים היום הכי הרבה? מעיל קדוש שיחמם את הנשמה שלנו לנצח! מדוע יש כל כך הרבה מלחמות ושנאה בעולם? מפני שהעולם חסר את מעילו הקדוש של הרבי מאלכסנדר! העולם מלא בצעירים שהולכם לאיבוד. אתם יודעים מדוע? כאשר קפאו מקור, לא היה מישהו שיניח עליהם מעיל קדוש... זוהי תקוותי העמוקה, חברים, זוהי תפילתי וברכתי- לילדים שלי, לילדים שלכם ולילדי העולם כולו: שהקב"ה ברחמיו המרובים יזכה כל ילד יהודי לפגוש אדם אחד שיניח עליו מעיל קדוש! פעם הזמינו אותי לכנס גדול על דת וחינוך. עסקו בשאלה אם צריך ללמד דת בבתי הספר. מישהו שאל: 'אבל מה זה דת'? בתגובה החלו הנציגים 'למכור' כל אחד את הדת שלו. היו שם קלוויניסטים, קתולים וכו'. כל אחד אמר: 'אצלנו', 'בדת שלי'... בתור יהודי, ביקשו גם ממני לדבר. וכך אמרתי: 'אתם יודעים מהי דת בעיני ומה תפקידה? דת צריכה להיות המעיל העוטף אותך והשומר על החום הפנימי שלך! מפני שבחוץ העולם קר.' כך אני אומר גם לכל מורה המתכונן ללמד תורה ויהדות: 'לך תשיג לך מעיל קדוש, שיהיה לך במה לחמם את התלמידים שלך!' העיקר, אבות ואימהות יקרים, זה ממש לתת לילדים שלכם את החום שהם צריכים. אל תפסיקו לחבק ולנשק את הילדים שלכם! דעו לכם, זה אף פעם לא מספיק! עכשיו תקשיבו לסיפור שיושב בליבי כל הזמן: היה ברומניה רבי אחד, לא כל כך ידוע, שהציל מאות ילדים במלחמת העולם השנייה. היו אלה ילדים שהוריהם נלקחו למחנות, והרבי היה מחביא אותם בכל מיני מקומות, כשמדי פעם הוא מעביר אותם למקומות חדשים, בטוחים יותר. הוא דאג לכל מחסורם עד סוף המלחמה. פגשתי מישהו שהכיר את בנו של אותו רבי, וכך סיפר לו הבן: 'הייתי ילד בן תשע כששהינו אחי ואני במקום מסתור, יחד עם ילדים נוספים שאבא הציל. פעם באמצע הלילה הרגשתי שאבא לוקח מעלי את השמיכה. אמרתי לו: 'אבא מה אתה עושה?! קר לי!' ענה אבי: 'אתה יודע שלצערי אין מספיק שמיכות לכולם, ולמויש'לה אין שמיכה.' 'אבל אבא', אמרתי, 'מה ההבדל בינינו? מדוע הוא עדיף עלי? שנינו בני אותו גיל!' 'אבל למויש'לה אין אבא', השיב אבי.  אתם יודעים חברים, זה נוקב ויורד עד התהום: לילד בלי אבא קר יותר... לצערי יש הורים שחושבים שלתת לילד שלהם אוכל זה מספיק. אך לא פחות מאוכל, ואול עוד יותר, הילד זקוק לאהבה, לחום! אם לילד קר, ה' ישמור, אולי זה אומר שאבא ואמא שלו לא עושים את חובתם..."

איזה כיף שמצאתת

תודה לך ככ (:

יאלדה אני מאוהבת בך קשות. אפשר?

ילדה שלי🤍

אפשר להקדיש לך את הסיפור הזה? ואת ההמשך שלו גם. אני אמצא ואשלח לך

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)