היא תפתור אותך גם ממקווה וגם מכיסוי ראש.

האמת לא קראתי את הדברים שלה, האיש שלי סיפר לי בשבת בקטנה פחות או יותר.

אני לא מזדעזעת מזה מהסיבה שברור לי שהכוונות שלה טובות וחיוביות ושהיא לא מזלזלת במצווה אלא מנסה לתקן משהו.

אני לרגע לא מצטרפת לקריאה שלה, פשוט כי אני לא חושבת שזה נכון. אבל זה שהיא רוצה ליצור פרובוקציה כדי לתקן עוולות בציבור, אני מבינה ויכולה גם לקבל את זה במקרים מסויימים.

לפעמים נשים לאורך ההיסטוריה העזו לעשות דברים מאוד תמוהים כדי להזיז מהלכים... אין יותר חשוב מלדאוג לנשים עגונות.

בכל אופן יש לי פיתרון אחר, יותר מתקבל... אבל זה לא לכאן...

שורה תחתונה,

לא מסכימה איתה, אבל כן מבינה אותה.

ולא מצטרפת בכלל למי שמגנה אותה. היא לא מגונה בעיניי בכלל.

סטייל הסדרה "אישות והעיר הגדולה" כזה 🤭

וזו הסיבה שאני בלי. 

אבל אולי תנסי פאה? לזה יש התרים.. 

זה אולי פחות מכוער, אבל לכל שאר הבחינות זה עם אותן בעיות. חם מציק לא נח ולא אני... (וגם לא תמיד מדגיש שאני נשואה אז מה הקטע מבחינתי...)

אולי תנסי בכל זאת, גם אם זה לא פותר הכל. לפחות את הדבר הכי חשוב לדעתי, שתאהבי איך שאת נראית, זה שווה.  

אני עם פאה,

אם קונים אחת נוחה באמת - היא ממש לא מורגשת. פאה לא מפוצצת שיער, נעימה לא מידי ארוכה, אבל מצד שני כן אחת שאפשר לאסוף לקוקו..

יש לי יצה"ר ממש ממש ממש גדול עם השיער שלי, 

אבל אני כן אוהבת מטפחות ואת המראה ואת הרעיון שמאחורי זה, וזה לא חם לי ולא מציק. 

אם אני חושבת על כל האתגרים המבטים וההתחלות (וההטרדות...) שעברתי בתור נשואה עם מטפחת, מפחיד לחשוב מה היה קורה אם לא היתה המטפחת ולאן זה היה מגיע.          

ואני לפחות מרגישה שהרבה מאוד מזה קשור/נובע לקשר עם הבעל. 

נשמע שיש לך המון יראת שמיים.

נ.ב.

לא תקבלי היתר כי אין כזה היתר...

המבטים עם המטפחת בהחלט פוחתים, אבל כשהם מגיעים הם הרבה יותר מחפיצים ודוחים.

ואני מעדיפה להימנע מההתמודדות הזאת לפחות ביני לבין עצמי.

אני באמת מוצאת את עצמי מספרת לעצמי סיפורים של "טוב, הוא כנראה לא יודע. אולי זה סתם מבט תמים"...

שמעתי מעוד מישהי שזה קשור ונובע מהקשר עם האיש, האמת שאני לא בטוחה בכלל שאני מזדהה כי הקושי שלי הוא בעיקר טכני ומהותי מול המראה ולא ברצון למצוא חן בעיני גברים כלשהם...

וזה רק נשמע לצערי

ולא לייאש מראש

 נעים ועושה טוב להיות מחוזרת, ואין אפוטרופוס...

בטח לאשה שחסר לה ולכל אשה, גם אשה נשואה וגם אשה שנשואה בשמחה צריכה יחס, זה ממלא אצלינו משהו.  

כדאי שהיחס יהיה מהאיש ולא מבחוץ, ואז את גם מרגישה יותר טוב עם עצמך. 

מי שזה נושא  רגיש אצלה צריכה יותר לשמור על עצמה שלא יהיו התמודדויות.

מאוד מוזר שעם כמה שהשיער שלי זה אישיו אצלי וזה מאוד אישיו, אין לי קטע שאני רוצה להראות אותו לגברים אחרים, כמו שחלקים אחרים בגוף זה לא לכל אחד. 

אם את מרגישה יפה עם השיער שלך את מבינה שזה מושך גברים נכון? כמו שמחשוף מושך ובגלל זה מכסים אותו...   

מעניין אם היה היתר כזה הייתי רוצה להוריד כיסוי כי אפילו רק השרשור הזה מתחיל להעיר את היצה"ר. 

נ.ב.

יש את הרב משאש זצ"ל ...תחפשי מי ממשיך דרכו...

לא נובע מאהבה גדולה לשיער שלי ושום מקום בכלל של להיות מחוזרת בזכותו. זאת האמת.

זה פשוט מרגיש לי לבוש מיותר... 

כמו שתכסי את השפתיים כי זה אינטימי בין איש ואישתו. 

זה פשוט מציק לי. ואם תשאלי מישהי למה מציק לך לכסות את השפתיים?

לא כי את רוצה למשוך גברים. יש עוד מאה ואחת סיבות למה להסתיר שפתיים זה מציק, כמו כן בשיער מבחינתי. וכמובן שיש לנו חיים מעבר לרצון למשוך מישהו, אני ממש לא חושבת שאלו שלא מכסות את השיער זה מהטעם הזה של להרגיש יפה בעיני גברים זרים.

זה עניין של נוחות או אי אי-נוחות וביטוי עצמי שלא קשור למשיכה בין מגדרית.

כנראה שאצלך זה באמת יושב על האהבה הגדולה שלך לשיער ואז זה גם אישיו בינך לבין האיש שלך.

לא אצל כולן זה אישיו לטוב ולרע

וזה שלכולן נעים וטוב להיות מחוזרות, אין חולק.

וזה שאנחנו רוצות להיות מחוזרות ע"י בן הזוג שלנו, גם אין חולק.

המחלוקת אם ישנה זו העובדה שמי שמגלה את השיער רוצה להיות מחוזרת אודותיו... או שכל נשואה רוצה להיות מחוזרת ע"י גברים זרים. אם זה מה שהתכוונת, אני חולקת.

חושבת שהדיון יצא קצת מהגבולות שלו...

לגבי הרב משאש, כן אני מבררת את זה, תודה

רק הדוגמא של השפתים לא מתאימה.

את כן יר"ש ואת מבינה שלא סתם תורה ציינה שיער וכנ"ל ומשנה והלכה   

כתוב "פרע את ראש האשה", "יוצאת וראשה פרוע"  ולא כתוב שפתיה גלויות לכל דיחפין.

נכון דיברתי רק על דעתי והרגשתי ומי שזה רגיש אצלה.

בהרבה מובנים הכיסוי ראש מחזיק אותי ואני צריכה אותו. להמעיט, להסתיר, חיצונית ופנימית. את השיער ואת המשמעויות שאיתו. 

אבל את כבר מחפשת היתרים ובעז"ה תמצאי אז ושיהיה לך בכיף מכל ה❤. 

לא בטוחה אם הרב משאש דיבר על היתר או על מקום לדון לכף זכות יהודיות שהולכות בלי כיסוי. 

שלא כל מה שלא נעים לנו לכסות זה כדי למשוך גברים. -

ככלל אני מאוד פמיניסטית במה שנוגע לטיפוח העצמי שלי וכל שכן לביטוי העצמי שלי. והלוואי שכולן תהינה כאלה כי זו חרות אמיתית ואהבה עצמית אמיתית. אשכרה להשקיע בשביל עצמנו.

שום דבר לא נועד בשביל למשוך גבר (חוץ ממה שקשור בין איש ואישתו, ששם אני רואה בזה אפילו מצווה) או ח"ו כדי לעורר קנאה אצל אישה אחרת.

ויש נשים הגונות, ונשים שפשוט מאוד מכבדות את עצמן והן לא מעוניינות במחמאות ובפלרטוטים כנשואות או בראיה מחפיצה מאף אחד.

ואת ממש חמודה ❤️

היי לך,

נראה שערבבת קצת כמה דברים.

וגם יש כמה הנחות בסיס שהן לדעתי קצת שגויות.

לא זוכר בעפ את מראה המקום המדוייק על מנת להפנות אותך. אנסה לחפש בהמשך.

בכל מקרה -- אני מסכים לחלוטין עם האמרה -- שאם מרגישים שסובלים משהו לא נכון בזה.

התורה היא תורת חיים וצריכה להשתלב בזרימה האמיתית של החיים.

לעניןן נשואים ונשואות -- כמו שלך יש ''יצר הרע' כביכול לעניין כיסוי ראש יש גברים שיש להם ''יצר הרע' להסתכל על נשים.

אולי ארחיב אץ דבריי בהזדמנות.

לסיכום --אל תרגישי לא בנוח. תעשי ברור אמיתי עם עצמך ומשם תמשיכי

אבל זאת היתה הודעה רגשית בעיקר, אז מטבע הדברים....

ואני שמחה שאתה מסכים עם הפסקה השניה......

היצר הרע שלי (אם בכלל אפשר לקרוא לו כזה) לא דומה בשום צורה ליצר הרע שלכם.

אם היית משווה ליצר הרע של למצוא חן בעיני גברים זרים ונשואים, עוד הייתי מקבלת את זה...

זה אותו יצר הרע רק שהוא פסיבי.

גם אישה שחושפת את עצמה במה שאסור, ממש ממש ממש לא בהכרח שהיא מנסה למשוך מישהו. זאת טעות יסודית רווחת בעיקר אצל גברים.

מרגישה בנח, תודה

יש שות של הרב רבינוביץ שאומר שעדיף שיהיה משהו מכלום.

משם יש כל מיני פסיקות של רבנים סוג ד' שאולי עשו מהשו"ת הזה מטעמים. תמרוץ של התורה היא תורת חיים וצריכה להשתלב בזרימה הטבעית מראה בעיקר על תפיסות פוסט מודרניות רדודות. גם משכב זכר זה דאורייתא. לאן נגיע עם תפיסות כאלה?

כיסוי ראש זה דאורייתא. וכן גם אני סובלת מזה.

ובכלל כל מה שקשור ללבוש וחיצונית, כי זה משהו שסופר חשוב לי וחלק מהביטוי העצמי שלי בעולם.

אז ניסיתי הכל, גם ללכת בלי.

עכשיו בתקופה שמכסה בפאה בממש טבעית וצנועה ועדיין הטבעי שלי הכי יפה לי.

בכל מקרה, לפי הדעות שאני מכירה, הטעם הוא לא כדי שלא יתחילו איתנו או לסמן שאנחנו נשואות, (לשאר העולם עובד יופי עם טבעת), גם לא עניין של כבוד. 

אולי טעם משני ביותר.

אחרי הנישואים זה חלק שנהיה אנטימי בין בני הזוג וצריך לכסות אותו כמו שאר החלקים האינטימים.

ובעיקר כי כך נהגו הנשים פעם. ומנהג ישראל תורה.

אי אפשר לבטל את זה אפילו אם יקום רב שימצא ראיות הלכתיות שכל העניין מותר.

אם חשוב לך הפן ההלכתי תשאלי רב, אני חושבת שלאלה עם הכיסוי החלקי יש על מי לסמוך.

מה שכתבתי שכביכול אני אוהבת את זה שיודעים שאני נשואה ולא מתחילים איתי, לא אמרתי שזה הטעם, אמרתי שזה מה שאני אוהבת בזה ברמה האישית... ולגבי טבעת, לא יודעת באמת כמה זה עובד. אני גם עם טבעת. בנינו, שום דבר לא עובד חוץ משדר מאוד ברור אחרי הנסיון הראשוני שלו - של "נשואה. לא מעוניינת, תתחפף".

ועניין של כבוד האישה הנשואה זה חלק מההסברים שמספקים לסיבה שבגללה קיבלו על עצמן. יכול להיות שאני לא מדייקת, אבל זו התקוממות שעלתה לי מתוך עיון באיזה דיון מפולפל.

השאלה היא בדיוק למה אחרי נישואין זה חלק שהופך לאינטימי. לא מוצאת סיבה... ושם השאלה שלי.

בכל אופן אני רוצה לברר את זה סופית כי כבר נמאס לי, ולא לקבל את הדעה הרווחת כמובנת מאליה משום כיוון.

לצורך העניין, אני רוצה לדעת על מה הן סומכות אלה שהולכות עם כיסוי חלקי...

תקנו אותי אם אני טועה. שהכיסוי ראש מספיק שהוא יהיה בגודל של כיפה. כמו שלגבר היא לא מכסה את כל הראש כך גם לאישה אין צורך שיכסה את כל הראש, אלא שהחמירו לכסות הכל. וכמובן יש את הדיעה שאומרת 2 אצבעות מותר ולכן יש כאלה עם פוני או שרואים להן 2-3 ס"מ. 

אם יש פסיקות כאלה זה בצד ההכי ליברלי וזה דברים של בדיעבד לא לכתחילה.

לפי התלמוד ילדה מגיל 3 כבר היתה עם כיסוי ראש. היום כמובן זה לא קורה.

זה נטו צניעות של אישה ולא קשור לנשואה \ לא נשואה. נשים נדרשו לצניעות מגיל מאוד צעיר. 

הרב עובדיה לדעתי פוסק עד היום שרווקה בתפילה צריכה כיסוי ראש (יש פסיקה כזאת בודאות אולי לא שלו).

לעניות דעתי, יתכן בהחלט שעם השינויים החברתיים (כי כאמור היום כבר זה לא מקובל ), ותקומתה של סנהדרין זה יהפוך להיות מידת חסידות ויפוג מן העולם. אבל אולי לא. 

אני ממש הייתי רוצה להבין מה השתנה כ"כ בדורות האחרונים

הרי בדורות הקודמים, בהרבה מקומות גם נשים מאד מאד דתיות לא היו מכסות את הראש כמו היום

אמנם אני לא יודעת להגיד על הכלל, אבל יודעת שזה היה קיים

אז.. איך זה פתאום הפך לכ"כ מוחלט? גם העיקרון וגם האופן...

זה מנהג מאוד קדום שהיה נהוג בכל התרבויות ובמיוחד אצל נשים דתיות (פעם הרוב המוחלט בעולם היו דתים).

ברומא ויוון היה כיסוי שמזכיר קצת הינומה,

באסלם שהם הכי דוסים היה תמיד והיום יש מינמום חיג'אב מקסימום בורקה,

בנצרות זה היה ברור ומקובל היום פחות כי ירידת הדורות אבל עדיין נשים שמות כובע בכנסיה, (אל) תכנסי בסאנדיי לכנסיה בפטיסטית ותראה מהזה סטייל ופאשן של כובעים,

למלכה אליזבת תנוח על משכבה בשלום היה כובע לכל בגד. 

מי שלמד תולדות האמנות ושם הרוב נצרות רואים את זה מלא בציורים. הכי מוכר זה נערה עם עגיל פנינה אבל יש הרבה.

במזרח בהודו באפריקה במצרים בתימן- הנשים הדתיות הצנועות המכובדות הלכו עם כיסוי.    

אפילו ביפן לגיישות יש שיער מאוד מאוד ארוך עד הרצפה  והן אוספות את השיער למראה של פאה ורק הפרוצות מפזרות שיער.

וביהדות זה היה מאוד ברור אני משערת עד תנועת ההשכלה הפמיניזם ועד ימינו בעידן הקשת הסרט הבובי ופאה קאסטם. 

לדעתי יש שינוי בדורות האחרונים רק להיפך.      

שאת מחפשת טעם ודעת במצוות ולא משלימה עם זה שזאת ההלכה כלומר דבר ה', לא תוכלי להשלים עם המצב שאת צריכה לשים כיסוי ראש לא נוח ומציק ומכער וכו' וכו'.   

בעיני אנשים ונשים ששומרים תו"מ כמשל משרתים ביחידה מובחרת והם יצטרכו לעמוד באתגרים שאחינו תומכי הלחימה אינם מתמודדים. מי שבוחר בזה שמח שהוא לובש אפוד כבד ומציק אפילו שזה קשה כי הוא עושה עבודת קודש וכלל ישראל נסמך על זכותו. 

כך אני רואה את הדברים  (ואני גם לא אוהב חלק מהמחויבויות שאני צריך לעמוד בהן)

אמר נעים זמירות ישראל ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך (לכן) ואני תמיד עמך וגו'

"קבלת עול" היא הבסיס. הטעמים נסתרים. גם חז"ל שנתנו טעמים למצוות כנראה לא התכוונו שזאת טעם הבלעדית אלא שיש אין סוף עומק בדקדוק המצוות ובפרטי ההלכה. 

אותך כנראה לא אוכל לשכנע אבל כולי תקווה שדברי שיועילו למישהו 

ואם אדע שזה דבר ה' הטהור (ללא תוספת הקפדות מיותרות) אשלים עם זה באהבה.

כל זה וזה לא סותר את האמת, שאני סובלת טכנית, וטכנית-מהותית.

אני אוהבת את ה', אוהבת את דבר ה', הדברים שלו מרגשים אותי, נוגעים בי.

לצערי יראת שמיים אין לי כ"כ, אבל אהבה יש לי ואני מנסה לעבוד אותו עם מה שיש לי.

שורה תחתונה, נקודת המוצא שלך לגבי הסבל שלי לא נכונה.

קודם כל, אני ממש מעריכה את זה שלמרות כל הסבל שזה גורם לך, גם פיזית, וגם ההרגשה שאת 'תקועה' עם מצווה שאולי לא באמת מחייב שצריך לקיים אותה ככה, ובכל זאת את ממשיכה לעשות את רצון ה'.

אני לא יודעת אם מה שאני אכתוב פה יעזור לך.

אבל אני כן רוצה להתייחס למה שכתבת על זה שאת מרגישה שזה לא באמת רצון ה' שככה זה יעשה.

בסופו של דבר, את כל המצוות אנחנו מקיימים על פי איך שחכמים הורו לנו. גם במצוות שהן כביכול יותר 'ברורות', עדיין אנחנו זקוקים לפרשנות של חכמים, שמלמדים אותנו איך לקיים אותן למעשה.

והקב"ה נתן להם את הכוח הזה. הוא העביר להם את הסמכות - גם ללמד אותנו איך לקיים את המצוות שכתובות בתורה (על פי פרשנות שניתנה למשה מסיני ועברה מדור לדור), וגם להוסיף עליהן סייגים ומצוות לפי הצורך.

ואני מאמינה שהקב"ה כיוון את הדברים שחכמים הוסיפו לאורך הדורות. 

אני חושבת שבשביל להבין את זה, צריך קודם כל להבין שיש למצוות עומק רוחני מעבר למה שאנחנו רואים, ושהמצוות הן חלק מעולם שלם שאנחנו לא רואים. אנחנו מתנהלים על פי הוראות התורה שמדריכות אותנו איך לפעול נכון בתוך המציאות, גם כשאנחנו רואים רק את הרובד הפיזי שלה. אבל יש פה מציאות אמיתית מעבר לראייה שלנו (כמו שכשמקשיבים לרופאים, אנחנו מאמינים להם שיש חיידקים ווירוסים ופועלים על פי ההנחיות שלהם, גם בלי שאנחנו רואים את החיידקים ורואים איך הם מדביקים אותנו).

וכשמאמינים שגם התושב"ע היא מהקב"ה, ושהוא נתן לנו את הכוח לפסוק, ויחד עם זה הוא מכוון אותנו לפסוק את מה שנכון מבחינה אמיתית רוחנית, אז מבינים שגם כל התוספות שנוספו לאורך הדורות, הן כי זה מה שמתאים למציאות הרוחנית שלנו היום.

אני לא יודעת להסביר את מצוות כיסוי הראש. אני לא בקיאה בסתרי תורה שמסבירים לנו את העומק מעבר למה שאנחנו רואים.

אבל ברור לי שיש פה משמעות נסתרת מעבר להבנה הפשוטה שלי.

כל העניין של שיער מכיל בתוכו משמעויות עמוקות. רואים לזה הרבה רמזים בכל מיני הקשרים - שמשון הגיבור שהכוח שלו היה בזכות השיער שגידל, מנהג החלאקה (שאנחנו במשפחה דווקא לא נוהגים, זו לא חובה הלכתית, אבל ידוע שיש לו הרבה הסברים נסתרים), האיסור על הגבר לגלח בתער מקומות מסויימים, המצורע שצריך לגלח את כל השיער כחלק מתהליך הטהרה שלו, וכו'.

אז אני לא יודעת מה כל זה אומר. אבל אני מבינה שיש פה עומק רוחני שבעיניים החומריות שלי אני לא יכולה לראות.

ואני רוצה גם להקדיש לך עוד קטע, שבעיני הוא מחזק.

אמנם תמיד אנחנו מעדיפים ורוצים לקיים את המצוות מתוך חיבור והבנה. אבל יש מעלה מיוחדת גם לקיום המצוות מתוך ביטול הרצון שלנו, מתוך קושי. ודווקא במקומות האלו אנחנו הכי ממליכים את ה' עלינו.

"כי האדם הוא העובד עבודה ממש, הלוחם עם היצר הרע ומכבד לה' יתברך יותר מכל שאר הנבראים. כי כיוון שאין בהם יצר הרע אין כבודו של מקום עולה כל כך מעבודתם כמו שעולה מן עבודת האדם, שהוא צריך לעמוד נגד כל המלחמות הקשות שעושה לו יצרו, הכל בעבור עבודתו של מקום וכבוד שמו, והכל בבחירתו."

(הרמח"ל, מתוך ההקדמה למאמר הוויכוח)

לכן יוכל להיות שמה שאכתוב נכתב כבר.

הכי מקל שאני מכיר.

היא דעה של הרב משאש שאין ככל חיוב דאוריתא/דרבנן לחובה לכיסוי ראש 

אלא זה מנהג המקום בלבד ובדורינו שרוב הנשים הנשואות (מכלילים גם חילוניות) אין מכסות את ראשן. אין חובה לכסות את הראש.

אבל זאת דעה חריגה שרוב הרבנים לא מסכימים איתה.

לעיון.

הועברת לדף אחר

אז זה לא רלוונטי . 

במקרה אני גם מכירה ממשפחתו והנשים שם מקפידות על כיסוי ראש 

פסק בצורה מקלה לרבים, ונהג כהלכה בתוך ביתו.

והוא כתב אל זה בפירוש.

לא יודעת אם אפילו אפשר לקרוא לזה פסק.

השואל מתאר מציאות של סכסוך משפחתי על רקע סירוב של אחת הנשים להיות עם כיסוי ראש, ומבקש למצוא לו צד היתר, כדי להשכין שלום במשפחה ו'להשקיט המיית לבבם הסוער'.

ועל זה עונה הרב משאש, על רקע תיאור המציאות של אותו דור 'ובכן, נתתי ליבי ללמד עליהם זכות...'.

לא נראה לי שנכון אפילו לקרוא לזה 'פסיקה לרבים'.

הבעיה שמפסיקה ליחיד ולמקרה פרטי, הכילו על הכלל.

זה לא ביהדות, שאין שמירת פרטיות אצל רווקים/ות,

כיסוי ראש זה סוף כל סוף, בשימה בצד של הדיון תורני הלכתי, בין היתר קישור חברתי

באופן קיצוני זה אומר שהיא לא "ישרה", כשהראיה היא שאני כל כך סובלת ממנה והתורה ניתנה כדי למתק את החיים שלנו ולא להיפך.

אני חושבת שזה מעיד שהדור שלנו עוד לא זכה לגאולה שלמה, למרות שברור שאנחנו עברנו כברת דרך משמעותית מאז הקללות שאדם וחוה נתקללו בהם. שעדיין יש צורך לבחור באמת בגלל שהיא אמת ולא בגלל שהיא קלה, ולהתפלל שכשהילדים שלי רואים אותי ככ לא שמחה מאיזשהו חיוב (ודוקא בשבילי כיסוי ראש היא מצוה קלה שבקלות, ככה זה, כשם שפרצופיהם..)- אני לא מחרבשת את הרצון שלהם לבחור באמת.

וגם, ואני אומרת את זה בזהירות, לפי מה שאני זוכרת דת יהודית זה מה שנשים קבלו על עצמן, כלומר הנהגות שהגיעו מלמטה, מהעם. אז בעיני לא מן הנמנע שגם אם עשרות אלפי נשים יֵחַשבו כפורצות גדר, ויחד עם שינויי הדור, אולי דברים שיגיעו מלמטה (ועם הכח של הרשתות החברתיות) ישנו את פני ההלכה והמנהג. אבל ימים יגידו...

וחיבוק על התחושה שכל כך לא מסתדר לך, זה יכול להיות מטריף🤍   

מציע לפנות לארגונים שמתמחים בזה כמו פעמונים/מקימי ולהעזר בהם גם להתארגנות לטווח הקצר - בעיקר בדיקה יסודית של האפשרות לצמצום הוצאות ובעיקר לטווח הארוך - הגדלת הכנסות והתנהלות כללית נכונה.

חוץ מזה ובמקביל - להתפלל מכל הלב.

מקווה שתעבור את זה

חסרים נתונים ראשוניים על מנת שנוכל להתחיל חשיבה

מס' נפשות

מקורות פרנסה סכום ויציבות

האם קיימים פערים לא שגרתיים

וכד

מטרת הפורום היא התייעצות אנונימית בלתי מקצועית

לא מקובל באישי בפרט משתמש לא מוכר ומילא אף אחד לא מכיר אותך

אני רוצה לציין למען הזהירות שהיום בצהריים קיבלתי ממשתמש זה (חוזר) פניה בשיחות אישיות.

אומנם תמימה ופשוטה בסה"כ בקשה לשוחח, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים, לא הכרנו ובכלל אינני משוחחת עם גברים, חסמתי את המשתמש.

למה משתמש (חדש?) פונה בשיחות אישיות לאישה?

לא ראיתי סיבה.

אני גם מציינת שבפרטים האישיים מצויין שהוא פרוד.

מבחינתי זו אזהרה לציבור, כיוןן שאנו מצויים להתרחק מן הכיעור וכל הדומה לו.

אין ברוך כלכלי שלא ניתן להתגבר עליו אם אתם נורמטיביים.

פנה לפעמונים ותבקש מהם עזרה. זה יצריך שיתוף פעולה מלא שלך ושל אישתך.

חבל לחיות ככה חבר. תרים טלפון לארגונים כמו פעמונים הם יודעים לעזור בהתנהלויות כלכליות כאלה.

מה שכן, השאלה אם אשתך מגויסת לנושא, או שהיא רק מצפה ממך.

ברגע ש 2 בני הזוג מתגייסים להוציא את העגלה כמו בכל קושי המתמודדים אתו בבית, שרצוי ש 2 בני הזוג יתגייסו לפתרון, זה הרבה יותר קל בעז"ה.

קשה היום לפרנס בית ממשכורת אחת.

לא ריאלי בדרך כלל לבוא בטענות לגבר, ש"יביא כסף" לבדו.

באשכול סמוך אמרו (בצדק) לגבר שהתלונן שאשתו לא מבשלת מספיק, שיפשיל שרוולים וילמד לבשל בעצמו.

חושב שהרעיון הזה נכון גם במקרים כמו שלכם.

אשתדל להתייחס יותר בפרוטרוט כשאתפנה. ככלל הייתה לי חוויה כזו גם כן.

רק אשאל: זה משהו חדש או מאז שהתחתנתם? היה איזה שינוי שהשפיע לטוב או לרע על המצב שלכם?

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.