הנתון של מספר חודשים פחות מפריע לי כי בד"כ מתארסים אחרי כמה חודשים אז ברור שהרווקים לא הגיעו לשם.

יותר מטריד אותי ש80% רשומים במיזמים. זה אומר שהסיכוי שלי למצוא מישהי שלא מכיר\פגשתי הוא אפסי.

כל מה שקשור לרמה הדתית ולשמירת הנגיעה. עצוב. פשוט עצוב.

של הגיל בלבד כפי שניתן להבין מהנתונים.

ייתכן שבמידה מסוימת הגיל קשור לרמת שמירת הנגיעה... וככל שאתה תורני יותר כך גיל הרווקות נמוך יותר, כמובן בערבון מוגבל ובהכללה גסה.

זה שהרבה רשומים למיזם כלשהו זה לא אומר שאתה רשום לאותו מיזם. אז יש הרבה מקום להיות בכמה מיזמים ושתכיר חדשות שם

ראית מה כתוב חסרים להם מקומות .. תכלס

גם דוסים רוצים מקום איכותי

קידוש .. שיעור תורה .. 

משהו פחות מתאמץ ממפגשי פופ

תורניים לא ילכו למקום מעורב ובטח לא "יתחילו" (מילה שנואה עלי) עם מישהי.

כי אם הוא יהיה בשיעור נפרד אבל באוכל ביחד והוא ישלח צד ג..?

בעייתי גם?

אני מכירה תורנים תנוח דעתך

ואני גם לא אוהבת את הצביעות והעוול שעושים להם

שלי, של חברי ובעצם של הציבור שלי.

ולמען הסר ספק - זו לא צביעות או עוול (לא ברור לי איזה). זו צניעות, נקיות וישרות.

כי לא חסר בנות תורניות שביקשו מחברות או שדכניות לברר על בחור שראו בתפילה .

גם זה לא טוב ?

אני לא אוהבת שלוקחים יוזמה קדושה של היכרות ועוד בדרכים תורניות

והופכים אותה למעשה אסור

תמצא את הדרך התורנית שלך בפנים

כל פעם שעולה המחשבה או הביקורת

"מה פתאום צריך 100 אחוז נפרד, שלא יכלו לראות אחד את השני אף פעם .. "

זה בעייתי להיכרות 

אתה חושב שזה לא מתאים.. יש דרכים להפוך את זה למכובד צנוע וטוב .

ואם זה יבנה בתים כשרים בישראל מה טוב

הצביעות הזאת של תשארו בבית אל תצא לעולם תכירו רק בשידוך שלא ראיתם מעולם .

כנראה טובה אבל לא מספיק אבל לפתוח עוד אפיקים והעיקר לא להשאיר רווקים חסרי אוניך

דת"ל תורני מבית ומבחירה. 

הדוגמא של התפילה לא רלוונטית. אני בטוח שלא היית רוצה לפגוש מישהו שהסתכל עליך בתפילה... 

לגבי שאר מה שכתבת - פשוט לא מסכים. נקודה. 

את מתארת צניעות ומיקוד בתור צביעות ולעומת זאת התפזרות וחיצוניות כדבר טוב. 

מה בדיוק" קדוש " בערבוביה הזו? 

ואגב - אם יש משהו שהמגזר החרדי עוקף אותנו בסיבוב זה השידוכים. למרות השיטה ה"מיושנת". 

בקשה רוב המגיבים טענו 

 שחסרים להם מקומות מפגש עם דתיים הקרובים לחיים שלהם ..

לא טוב לך? שיטה אחת מתאימה לך 

לך עליה 

רק תעשה טובה אל תתייג אנשים מי תורני ומי לא 

גם תורני יכול לבחור בעוד שיטה..

תעשה מה שטוב לך

(לגבי זה שחרדים נפגשים רק בשידוך ידוע לכן שאלתי אם אתה חרדי)

את חושבת שזה טוב ונחוץ - תהני. אפשר לפתוח על זה דיון נפרד. 

אני אומר לך את מי לא תמצאי  במקומות כאלו - אותי ושכמותי שזה אומר בחורי ישיבה\בוגרי ישיבה תורניים (כן, דתיים לאומיים) שמחפשים בית של תורה. 

מכיר תורניים בני מעל 40! שהלכו לשם ממש בתור מסירות נפש על שידוכים ובקושי עצום. 

לעניות דעתי בחורים תורניים פחות נצרכים לזה ולכן לא יגיעו לשם…

לא סתם כתבתי על הרמה הדתית. רווקה תורנית מעל גיל 30 זו חיה נכחדת. לצערנו גם הפוך. 

כלומר, בחורים תורניים שלא גרים בקרית משה והם בנים של ר"מ במורשה הכוונה.

אתה טוען שבחורים תורנים לא יהיו במקומות כאלה ..

אני לא מסכימה איתך 

ולא רק זה אני חושבת שאתה עושה עוול בתגובה שלך , מדוע?

כי אתה מכליל שבחורים תורניים לא ילכו למקמות כאלה ומי שכן לא דוס .

הנחה שגויה מאוד בעיני .כי מי שמך?

וגם מעודדת אנשים להישאר תמיד בבית 

אולי גם לא צריך דייטים?

אולי גם לא צריך לשלוח צד ג בכל זאת אם בחור או בחורה ידברו אחד עם השני

רוצה להמשיך רק עם שידוכים שלא ראית מעולם לפני? תמשיך ובעז"ה תצליח 

אבל קצת עין טובה על האחר וגמישות מחשבתית שיכולה להוביל למפגשים כן צנועים כן מכובדים

 אני מתאר לך עובדה עלי ועל כל העולם שלי. את מתעקשת להתעלם. זכותך. 

רק אל תשאלי אחר כך למה לא מוצאים כאלו. 

אם יש מוח והוא עובד טוב אפשר בהחלט לעשות מפגש תורני בגדרי ההלכה צנוע ..

לא אמרתי שתיגש לבחורה 

א. לא מסכים איתך. נקודה. 

ב. אני מבין שאת הולכת למקומות כאלו. מה אחוז הבחורים שרוצים לבנות הית של תורה שם? 

אני הייתי בשיעור תורה רק הרב ראה את שני הצדדים בעיקר את הבנים ..

ענה שאלות ל2 הצדדים ..

לבנים לא היה מושג מי מדברת ..

שאני שאלתי שאלה בחור מהעזרת גברים לא ידע מי מדברת כי זה חסום לגמרי .

אחרכ שאל את הרב הרב שכח אז בירר .. וניסו להציע לי אותו.

זה רע?????

הוא בכלל ידע איך אני נראת? לא!

אני אומרת אפשר להתאים את הרמה של הדוסיות בהתאם לווויב....

לכל אחד מגיע 

ולא אני לא בעד הפרדות כאלה מטורפות פשוט אומרת לכל אחד מגיע דרך שנוחה לו

ולא זה לא היה מפגש פופ ולא אני לא רגילה לדברים האלה 

אין לי בעיה לדון איתך אבל את פשוט לא עונה לדברים שאני כותב.

את כותבת שזה מתאים\תורני\צנוע וכו'. לא מתווכח איתך שזו דעתך. 

אני מוסר לך אינפורמציה - הציבור שרוצה להקים בית תורני לא נמצא שן. תעשי עם זה מה שאת רוצה. 

ועדיין לא ענית לי - כמה כאלו יצא לך לפגוש שם? 

לא זכור לי שבנות בררו על בנים במרכז לחברות שלהן או בחברון

הבנים בכו שאוי ואבוי פנו לרב/ לשדכן / לחבר שלהם בת

אני יכול להבין למה אתה רואה את זה באור שלילי, זה כי בעולם נהוג הרבה פעמים שאם "מתחילים" עם מישהי זה לא למטרות נקיות וישרות. אבל לא תמיד זה ככה, ומהותית זה גם לא חייב להיות ככה. לגשת אל בחורה זה לא הבעיה, אלא לשם מה אתה ניגש, וזה די משנה הכל. כיוון שהמטרה שלך נקיה וישרה, ואתה עושה את זה כי אתה באמת רוצה לקיים מצווה מעבר לזה שאתה מעוניין להוביל את זה לקשר אמיתי, עם אהבה והערכה ולא סתם להעביר את הזמן, זה מן הסתם גם מעצב את הדרך בה אתה עושה את זה. זה יתבצע בצורה מכבדת, צנועה ועניינית, לא כזאת שונה מהצורה שעקרונית מתירה לך גם לצאת עם מישהי לדייט רק שניכם בבית קפה ולדבר. תעשה מה שאתה חושב, אבל רק תזכור שמדובר כאן באחת מהמצוות החשובות, כדאי לשקול רווח מול הפסד ביתר דקדוק בנושא הזה, רווח על כל צדדיו מול הפסד על כל צדדיו.

למה אתה ניגש אליה? תענה לעצמך בכנות ותבין אותי. 

אתה יודע משהו על המידות שלה? אופי? רצונות? או רק איך היא נראית ומקסימום איך היא מתלבשת? 

תמיד אומרים אותו דבר…

אני בעיקר מקשיב לאיך אומרים את הדברים. אבל בכל מקרה - אתה מתחיל מהאדם עצמו וממשיך החוצה ולא להיפך (במקרה הטוב). 

אבל הסיבה בדרך כלל שניגשים אל מישהי זה מתוך אינטואיציה, אותה אינטואיציה שאתה משתמש בה כשאתה רואה כרטיסיה. אתה רואה איך היא מדברת, מה היא משדרת, אתה קולט איזשהי תמונה שטחית מאוד של קווי האישיות שלה. ושאר הדברים שאתה מדבר עליהם אפשר לברר תוך כדי שיחה איתה. 

וכמובן שאין שום בעיה בלהכניס לשיקול גם את השאלה אם המראה שלה מוצא חן בעיניך ואיך היא מתלבשת, את זה אתה עושה אני מקווה גם בדייט

אני "ניגש" למישהי קודם כל ולפנח הכל לפי שכל - האם הכיוון נראה מתאים והשאר אח"כ. 

" אינטואציה" זה מתכון לבלבול מוחלט. 

לצורך העניין מדבר כרגע על בנים. 

בהינתן שכל מי שיגיע לאירוע יהיה בממוצע באותה רמה מוסרית, דתית, השקפתית.

היית מגיע לאירוע כזה?

בערך שקול לשאול אם הישיבה תצא לפאב. 

זה. לא. שייך. 

המטרה לא אותה מטרה, והאנשים לא אותם אנשים. כאן רוצים להקים בית נאמן וכשר בישראל, וכאן דברים אחרים. כאן מדובר באנשים פשומרי תורה ומצוות, צנועים מאוד בדיבור ובמעשים, וכאן מדובר בפורקי עול. אני באמת לא מבין איך אתה עושה את ההשוואה הזאת בכזאת קלות

בבית שדכנך לאורחים ע"פ הנ"ל. שתי שולחנות נפרדים, הנשים לא שרות אבל הגברים אומרים דבר תורה ולפני זה מכריזים מועמד מספר X. האם היית מגיע לאירוע כזה?

האינטואיציה שדיברתי עליה, זאת אותה אינטואיציה שאתה משתמש בה כשאתה רואה כרטיסיה, כי באמת כל הכרטיסיות אותו הדבר, גם התיאורים מחברות שאתה מדבר איתן חוזרים על עצמם לפעמים. כל מה שנשאר לך זה לקלוט מול מה אתה עומד לפי מה שהיא משדרת, תכלס זה אפילו יותר טוב מתיאור שאתה מקבל מצד ג. מדובר כאן ברושם ראשוני שאתה בוחן ושוקל אותו לפי מה שאתה מבין.

אתה רואה חיצוניות. נקודה. 

יכול להיות שזה טוב לך אבל אל תחיה באשליות. 

אף אפרק אותה ואמנה אותה לחלקים.

א. תמונה שטחית מאוד של האישיות שלה(אפילו יותר טובה מתיאור יבש של מילים בכרטיסיה לפעמים)

ב. היא כנראה דוסית לפי הלבוש.

ג. המראה שלה מוצא חן בעיני.

מה זה כזה שונה מכרטיסיה? אתה אף פעם לא רואה מעבר לחיצוניות לפני שאתה פוגש מישהי. אם יש לך דברים שחשובים לך מאוד ואתה לא רוצה לבזבז זמן, ניחא. תברר לפני. אתה יוצא עם מישהי  שעתיים לפחות על פחות מזה, לדבר איתה חמש דקות לברר במי מדובר זה סוף העולם?

לגשת למישהי לפי החיצוניות שלה. 

אם היה מדובר במקום התנדבות והיה ממעט ממשק זה היה מתאים לך?

במקום משודכות היה את החברות שמבררים אצלן, ועם כל האמור לעיל וכו', היית נרשם?

מה המטרה של כל השאלות האלו? 

אבל אם אתה אומר שזה עניין של העדפה אישית אז אולי מלכתחילה הסברה התורנית שלך נוגעת בדבר?

לפי זה הסברות של כולם נוגעות בדבר. 

אדרבה - אני יודע מתי ואף כותב זאת בכנות. 

וכרטיסיה זה לא חיצוני? ממתי אתה יוצא עם מישהי כי אתה הצלחת לקבל הצצה אל שורש נשמתה דרך מילים של כרטיסיה? ברור שאת זה אתה מחפש וזו המטרה הסופית, אבל לא על פי זה אתה מחליט אם לצאת איתה או לא, טכנית, זה בלתי אפשרי

ואגב, עם ניסיון גם בכרטיסיה אפשר לראות מעט. 

בעיקר סדרי העדיפויות והדגשים.

אבל זה עדיין שטחי. ולא כזה שונה, וגם לא כזה משנה כי המטרה אותה מטרה. להתחתן, להקים משפחה, שתהיה בקשר רציני, זוגיות, ילדים. יש לך כאן אפשרות להגדיל את הסיכויים שלך להגיע לשם, ואתה מוותר על זה בשביל רגע אחד שבו אתה יוצא קצת שטחי. הוא מתגמד כל כך ונהיה לאפס לעומת האפשרות שיגרור אחריו את כל מה שהזכרתי למעלה. בטח ובטח אם גם כבר זכיתם להתחתן, קשה לי להאמין שיהיו לך רגעי חרטה על מה שעשית כשתקיים ברית לבן הראשון שלך, או כשתראה אותו מאושר תחת חופה וקידושין. כפי שכבר אמרתי קודם, רווח - מול הפסד. אם במכון פועה עושים פליק פלקים באוויר בהלכה רק בשביל שזוגות יוכלו להביא ילדים, משם תלמד גם לכאן.

א. ההתחלה חשובה מהכל. 

ב. לפי אותו טיעון - בוא נוותר על שמירת נגיעה. בית זה חשוב, לא? 

עזוב בוא נוריד את הכיפה - יש המון חילוניות פנויות. 

אני מקצין בכוונה. השאלה האם אתה חי את החיים לפי התורה, האידאלים, הנקיות, הצניעות שלך או שקשה אתה מוותר. 

שים לב שהנל מופנה כלפי עצמי. לא כתבתי שמי שנוהג אחרת הוא פרוץ או מה שלא יהיה, כתבתי שלהתנהג כך זו בגידה בעצמי ובכל מה שאני. 

כי ללכת לשיעור תורה זה אסור?

מי אמר שאותו מפגש שרוצים לעשות לא יהיה מפגש של שיעור תורה נפרד?

הנקודה היא הצורה. ואגב, שאלה של מישהי בשיעור זה ממש לא מה שיעניין אותי. 

אבל שים לב שוב מה אני אומר. שיקול של רווח, מול הפסד. אני לא סתם חוזר על זה, כי מזה ברור שלעבור עבירה לשם מצווה זה כמובן הפסד שלא מתקבל על הדעת, אין ספק שזה לא רצון ה'. זה החלק הקל, ולא עליו אנחנו מדברים, אני מניח שעל זה שנינו מסכימים. כאן זה כבר שאלה מה כרגע חשוב יותר, כשאתה רואה שיש לך שני ערכים שמתנגשים, ואיך אתה מקדם ערך אחד בלי להפסיד מהערך שמנגד, וכן גם הפוך. וכשזה להתחתן מול צניעות, ברור שלא תוותר על הצניעות שלך למען חתונה, ובאותה מידה ברור גם שלא תוותר על חתונה למען צניעות(לדוגמה, אם יש לאדם כלשהו הווא אמינא לא לדבר עם הבחורה בכלל במהלך הדייט).  מהאיזון הזה נוצרה האפשרות לצאת לדייטים, ואם אני לא רואה בדייטים וויתור על אידאלים ונקיות, כך אני ממש לא רואה בבחירה הזו וויתור על אידאלים ונקיות, בעיקר כשאני יודע שאני עומד לדבר בצורה נקייה ומכבדת, ובכללי גם לשמור על ההלכה. שורה תחתונה. שנינו מסכימים שהתורה אחת, ומגמתה אחת. אבל ההבדל בינינו זה שאתה רואה את התורה כמקשה אחת של אידאלים, ואם נראה שאתה מוותר על אחד לכאורה אתה מוותר על הכל. בעוד אני רואה את התורה כאוסף גדול מאוד של אידאלים שבחיי היומיום תמיד סותרים אחד את השני, ושמקומנו לאזן ביניהם עם שיקול דעת, דווקא במקומות בהם להלכה אין נגיעה בדבר. ולכן לשיטתך אני מוותר על אידאלים כי קשה, ולשיטתי אתה מוותר על אידאלים מתוך עקשנות וטעות בשיקול הדעת.

מודה, שאיזון בין אידאלים זה תמיד עניין אישי, ולכן תמיד לאדם אחד אידאל פלוני יהיה חשוב יותר בעיניו על פני אידאל אלמוני, בעוד בעיני האדם השני זה הפוך. כמובן, הגילוי דעת הזה לא אומר שאני מקבל את מה שאתה אומר, שהרי הנה, אני עדיין עומד מולך וחושב שאתה טועה. אבל אנחנו בני אדם, ומטבענו האמת לא נמצאת לא אצל אחד מאיתנו, אלא בינינו

אשתדל לקרוא מחר

הדיון קצת הסתעף והתפזר בין כמה תתי נושאים ואנשים אז השתדלתי לחלק לנקודות כדי שיהיה יותר מובן.

1. הסתכלות בנשים בעלמא אסורה והיא אחת מהאיסורים החמורים ביותר, גם בפני עצמם וגם כי לצערנו יש פרצה בנושא.

2. פגישה ("דייט") היא לא כורח המציאות. היא מצווה גדולה (כמובן כאשר נעשית בנקיות וכו'). אתה הולך במטרה אחת - לבדוק האם הבחורה שמולך תהיה אשתך.

יש למטרה הזו המון דרכים, הסתעפויות וצדדים אבל בפועל - בשביל זה "התכנסנו כאן היום". מתוך זה גם ההסתכלות (שוב בנקיות וכו') היא מצווה גדולה.

3. יצר הרע הקשה ביותר הוא זה שדבוק ליצר הטוב. מה שתיארת הוא אדם שמסתכל בנשים כדי (בתיאוריה) להגיע למטרה טובה. מעבר לעצם הפגימה בהזדמנות הספציפית הזו אתה בעצם יוצר כאן אדם שמתרגל להסתכל בנשים. וזה נורא (עוד על זה בהמשך).

4. אנחנו לא יודעים מאיפה זה יבוא. הקב"ה יחליט בסוף באיזו דרך (לפעמים אפילו טהור מטמא). אנחנו רק יודעים מה אנחנו מצווים. חשבונות "רווח מול הפסד" פשוט לא רלוונטיים כאן כי אלו לא החשבונות שלנו. אנחנו מאמינים ומקיימים מה שנצטווינו.

5. והחשוב מכולם - בסוף כל מה שאנחנו מדברים עליו כאן הוא הדרך. אנחנו כל כך שקועים בה עד ששוכחים שעיקר העבודה היא אחרי שמתחתנים ומקימים את הבית שלנו. 

תשאל את עצמך איזה אדם אתה רוצה להיות ואיזה בית אתה רוצה להקים ועל פי זה תחיה כבר היום.

ונקודה נוספת - כל הנ"ל לא אומר להשתבלל איפה שאתה נמצא, להיפך. זה אומר לעשות בירורים עצומים (במיוחד מול עצמך, הבירורים הקשים ביותר) מה באמת חשוב ומה לא ואיך אתה יכול לעשות כל שביכולתך למען הגודל הזה, בלי חלילה לאבד את עצמך בדרך.

א. אתה צודק, צריך לשמור עיניים, לא חולק עלייך. אבל לפי מה שידוע לי, מה שאסור זה להתבונן ולהנות מיופיה, אבל הסתכלות בעלמא באישה צנועה מותרת. ואם לצורך פרנסה אתה הולך לעבוד במקומות עבודה מעורבים ויודע לשמור על גבולות, קל וחומר כשמדובר במפגש שהמטרה שלו ברורה ועניינית ממש כמו בדייט, בלי לסטות ימינה ושמאלה, ושם תמצא רק נשים צנועות בלבוש ובדיבור. צריך לדייק מה מותר ומה אסור, וגם כשמודים שמותר לא כדאי למהר להחמיר, כי לפעמים חומרא בעניין אחד זה קולא על חשבון עניין אחר.

ב. הסיבה שכל כך ברור מבחינתך שדייט זה לא כורח המציאות אלא מצווה גדולה, היא כי דילגת על השלב הקודם למסקנה שזה בירור הסוגיה איך מאזנים בין צניעות לצורך להתחתן. ומן הסתם בשלב הבירור הזה עוד לא הוכרע אם זה כורח המציאות, מצווה גדולה או שאולי עדיף רק שיחות טלפון יבשות עם מתווך ולהפגש באמת רק בחתונה. אני לא חולק עליך, ברור שזה מצווה גדולה, אבל עד כמה שזה נראה לכאורה מובן מאליו שזאת הדרך הנכונה לקיים את המצווה, מה שהופך אותה לנכונה זה עצם זה שהיא מאוזנת. אז הדייט הוא מוסכמה שהתקבלה על כולם ללא יוצא מן הכלל כמאוזנת מספיק, די נולדנו לזה. ועכשיו כשמדברים על רווקות מאוחרת, תופעה חדשה עם השלכות רוחניות ונפשיות חדשות גם כן, זה מאלץ אותנו לחשב מסלול מחדש כיצד לאזן נכון כי נראה שהשיטה הישנה כבר לא עובדת. כלומר, מוטה יותר מדי לרעת הצלחתם של אנשים להתחתן. הרבה תקועים ומקבלים פחות ופחות הצעות, השעון מתקתק, וכמה שאתה חושב שאתה חי תורה כרווק, גם אם אתה לומד כל היום ומקיים קלה כבחמורה, הכל תיאורטי ואתה לא באמת מתקדם. לא בכדי יש הדרדרות רוחנית ברווקות מאוחרת.

ג. תכלס, אם תמצא עוד דרך חדשה(שאין ספק שצריך כזו) להגדיל לאנשים את האפשרויות להתחתן מעבר להצעה פעם בחודשיים, כשגם היא לפעמים רחוקה ממה שמחפשים, וגם אז בדרך כלל זה לא יותר משתיים שלוש פגישות. כשכל יום שעובר ואתה עדיין לא נשוי זה עוד יום שעדיין לא התחלת לממש את הפוטנציאל הרוחני והנפשי שיש בך. אם תמצא כזו, לא נראה לי שיראי ויראות שמיים יראו עוד במפגשים האלה צורך.

אשריך על הפירוט אחי.. התכוונתי לדברים כמו שכתבת, ניסחת ממש יפה ומוסבר

לגבי פגישות - אין אידיאל להפגש רק בחתונה. אדם חייב לראות את האשה לפני שמקדש אותה. במציאות שלנו זה אומר X פגישות ובניה של קשר בסיסי לפני שמחליטים (וגם אחרי).

פגישה היא הדרך שלך להפגש עם האשה שמולך ורק איתה ולעשות את הבירור שלכם. חלק ממנו גם כולל את הראיה. מתוך המצווה הגדולה הזו הראיה הזו מותרת, רצויה ובונה.

הדרך שאתה מתאר הופכת את היוצרות - אתה מסתכל כדי לחפש עם מי להפגש (במקרה הטוב). אתה בכלל לא נמצא במקום של פגישה\מצווה\ עד שיראנה.

אנסח בעדינות - זה לא מגיע ממקום טוב. חלילה לא בא ממקום של ביקורת לא עליך ולא על אף אחד אחר. תאמין לי שאני חי את המצוקה הזו ואני גם מעריך שקצת יותר זמן ממך.

ב"ה אנחנו כל הזמן מחפשים איך להתקדם ולקדם את הנושא הזה. צריך לשים לב שבתוך כל הויתורים (שחלקם חשובים ונצרכים) לא מאבדים את עצמיותינו ואת דרכנו.

יש עוד דרכים חוץ מפגישה כדי להרחיב את האפשרויות (חלקן הוזכרו כאן). אתה החלטת שלערבב בין המינים (ברמה כזו או אחרת) היא פתרון רצוי. אני קורא לך לחשוב שוב. למותר לציין גם שאין בדל של הוכחה שיש תועלת בדרך הזו משאר הדרכים וראיות מנגד יש למכביר.

ומה יהיה עם השעות האלו? אתה באזור זמן אחר?

קשה לומר שהפתרון הזה נכון או לא נכון לכולם באופן גורף, כי מצד אחד מבחינת הלכה יבשה זה מותר, ואי אפשר לומר על זה שזה אסור. אבל מצד שני מובן למה חלק יעדיפו להחמיר על עצמם ולא ללכת למפגשים כאלה. זה די נתון ללב כבר וכל אחד צריך להכיר את נטיות ליבו ולדעת אם זה נכון לו, כמו כל דבר שהוא מותר 

וממילא זה מאוד מאוד תלוי באדם עצמו. 

בוא נאמר שלדעתי הלא מלומדת זה נע בין אסור לחלוטין לגבולי מאוד מאוד. 

וזה בלי להזכיר את זה שמאבדים לגמרי את הפואנטה כפי שכתבתי. 

לא מבין למה ננעלת על הדרך הספציפית הזו. 

פשוט לא ראיתי מי שאוסר הסתכלות בעלמא באישה צנועה(הרבנים בישיבה בה למדתי אגב, דווקא די בעד כאלה מפגשים, והם נחשבים מאוד שמרנים בהלכה) ואם אתה סובר שזה אסור, אתה בטח גם סובר שעבודה במקומות מעורבים אסורה. שזה כבר די לקחת את זה רחוק אם כן(אמנם אני אישית נמנעתי ממקום עבודה אחד כי זה כלל קרבה לסביבה לא צנועה בעליל, אבל זה כבר שונה). ואם אתה בכל זאת סובר שזה לא אסור, אז מה שונה מקום עבודה מעורב אליו אתה הולך חמישה ארבעה ימים בשבוע ממפגש חד פעמי עם אנשים ואנשות צנועים בלבוש ובדיבור? בכל מקרה, לא מפריע לי זה שאתה בוחר להמנע מזה, אתה יודע מה טוב לך. ועל כן גם הדיון הוא לא באמת על הדרך, אם היא נכונה או לא. אלא יותר על השאלה אם המציאות באמת צבועה בשחור לבן כפי שאתה מתאר אותה. 

לעבודה אני בא לעבוד. למקומות האלו אתה בא בהגדרה להסתכל.זו כל המטרה שלך. 

ואגב, אשריך שויתרת על מקום עבודה בגלל זה. ממש לא מובן מאליו. 

בהחלט מכיר חבר'ה "תורניים" שבהחלט הולכים למקומות "מעורבים" במטרה להגדיל את האינטראקציה עם בני/ות זוג פוטנציאליים

לא מספיק חטפו את המונח "דתי לאומי", עכשיו חוטפים גם את התורני? מה נשאר? 

ואני דתי לאומי. תודה. השטות הזו התחילה בזמנו עם בנט שניסה להראות שהוא המיינסטרים והשאר בחוץ. 

את התוצאה כולם יודעים. 

כפי שכתבתי - אני דתי לאומי. למדתי, לומד ומשתדל לחיות ולקיים את תורת הרב זצ"ל והרצי"ה ותלמידהם. אין לי שום כוונה להדחק החוצה. 

אני מתאפק שלא להגיב לך בחריפות כי אני משער שהאמירה שלך באה מתוך כאב.

דע לך שיש כאב גם בצד השני. לא יודע בן כמה אתה, איפה אתה בחיים, ומה הוותק שלך בחיפוש זוגיות. יש רבים רבים שזה דבר שהוא נכון להם בנסיבות החיים שלהם, והם יראי שמים ומקפידים על קלה כבחמורה, בוגרי ישיבות ומדרשות. אם שיפוטיות כלפיהם מחזקת את הזהות הדתית למי שלא במקום הזה, שיבדוק את עצמו.

הוויכוח על ההגדרות האלה מיותר וטיפה מתנשא לטעמי, לא מתכוון להמשיך אותו

ואמירת ה"חטפו" היא כלפי הציבוריות הדתית לאומית כולה, בלי קשר לנושא הנוכחי. 

אולי במקום להסתכל על זה בעין רעה מציע לך להסתכל על זה בעין טובה.

אם לדבריך יותר אנשים רואים בעצמם תורניים אולי זה אומר שהציבוריות הדתית לאומית נמצאת במקום יותר טוב מאשר לפני כך וכך שנים?

אם זה מפריע לך, אהנ תמציא הגדרה חדשה לאבחנה מדוייקת יותר. "ישיבתי" למשל

בהקשר הזה זה לא המצב. 

יש חוגים שבשבילם "שמירת נגיעה" זה תורני. חשוב מאוד כמובן אבל זה מגוחך שאדם שלא מתפלל דלוש תפילות ביום אפילו (שלא לדבר על קביעת זמנים) או מישהי שמסתובבת שלא בצניעות קוראים לעצמם תורניים. 

אז יורדים לגופו של אדם. 

שימי לב שבמהלך כל השרשור אני זה שאומר שתעשו מה שאתם רוצים, רק תהיו אמיתיים עם עצמכם. 

ואני לא צריך להיות מזכיר של אף אחד. 

בשביל זה יש שולחן ערוך. ומתברר ששם באמת מוגדר מהו תורני. 

אבל תפסיק לזלזל בבנים תורנים אחרים ממך

בשום מקום לא זלזלתי. כתבתי איפה הציבור שלי נמצא והגדרתי שתורני מקיים שולחן ערוך. 

כל השאר דברים שלא נאמרו על ידי. 

ואץ ממשיכה להתעלם מהשאלות המדוייקות שלי. 

אתה רושם הציבור שלי = הכללה על כל בוגרי ישיבות , שלא ילכו למקומות כאלה .

אני טוענת שיש בחורי ישיבה שילכו 

ואתה טוען שאם הם ילכו הם לא תורנים 

אני לא אמרתי שהם לא תורנים 

אלא שאתה לא יכול לכתוב דבר כזה

יש המון בוגרי ישיבות. כל אחד נמצא במקומו הוא. 

אני כתבתי על הציבור שלי (אולי ניסוח מדוייק יותר הוא תת הציבור שלי) - בוגרי הישיבות שרוצים בית של תורה. לחזור הביתה ולפתוח דף גמרא, לשלוח את הילדים לתלמודי תורה, אין מה לדבר על טלוויזיה וכדו'. 

(כמובן שיש וריאציות ומינונים בתורניות הנ"ל). אותם לא תמצאי שם. 

משם נפתח ויכוח כשאת רצית להגדיר תורני בצורה אחרת (עד כדי התרחקות מהשולחן ערוך, לפחות ממה שהבנתי ממך. תקני אותי אם אני טועה). 

לא הבנתי איפה התנשאתי.. 

זה פשוט לא נכון מה שאתה כותב. שלא נמצאים שם. אני אומר לך מידיעה שיש סוגים של מפגשים שבהם נמצאים בחורים כאלה שמתאימים בדיוק להגדרה שהגדרת כאן.

ואיפה זה "שם"? ביד אחת אתה שולל מכל וכל כל אינטראקציה חוץ מדייט, משמע אתה כנראה לא מכיר מקרוב את סוגי המפגשים האלה. וביד השנייה אתה מכריז שאין שום סוג של אינטראקציה כזאת שבה נמצא שום בחור/ה שרוצה בית של תורה, כאילו שהיית בכולן והכרת את כולם והבנת שאין שם אנשים עם הגדרות מסויימות. אז אתה מכיר מקרוב או לא מכיר מקרוב?

אתה לא שם לב לסתירה? אתה לא שם לב שהנחרצות שלך אינה במקומה? אתה לא חושב שאתה מציג כאן עמדה שנותנת אישור "תורני כשר" לקבוצה מצומצמת וחדגונית מידיי, ללא קשר אמיתי למציאות לגבי ההגדרות שאתה בעצמך מגדיר?

אם תרוץ לכנסת יש לך את הקול שלי..

ולא מה שכתבתי. 

כתבתי שאת הנ"ל לא תמצא במפגשים מעורבים. 

עומד מאחורי כל מילה שכתבתי. 

ושאלתי איזה 4 פעמים - כמה כאלו פגשתם שם. עדיין מחכה לתשובה. 

על מפגשים כאלה דיברתי. מעורבים בעיניי, וקל וחומר בעיניך מסתבר. כאלה שבתור בחור ישיבה לא הייתי מעלה בדעתי להשתתף בהם. כי זה כל כך לא מותאם לשלב הזה בחיים.

מספר דו ספרתי, נו בחייך. כאילו שעכשיו נחה דעתך ואתה מאמין לי ומצדיק אותי.

כמה מתוכם עונים להגדרות הנל? 

וכמה מתוכם שם לא מתוך מסירות נפש (שלא לומר יאוש) לעשות הכל כדי להצליח? (הזכרתי באחת התגובות). 

ובקצרה - כמה מהם רצו להיות שם? ועוד חושבים שזה אידיאל כמו שטוענים כאן? 

עניתי, דו ספרתי שעונה להגדרות הנל.

אני רואה שקשה לך להאמין, למה?

לא הבנתי לגבי מסירות נפש, לא קראתי את כל התגובות שלך בשירשור. סלח לי אבל זה יותר מורכב מכדי להעמיד את זה על שאלה של מסירות נפש.

בשם עצמי, לא רואה את זה כאידיאל. גם דייטים לדעתי זה לא האידיאל. אנחנו חיים בעולם שהרבה ממנו מורכב מאיזון בין ערכים, והתיפקוד שלנו הוא לעיתים מתוך שהגענו למצב לא אידאלי, מה לעשות.

והשאלה אם רואים בזה אידיאל לא קשורה לעובדה שבפועל יש מה לחפש ויש סיכוי למצוא בחורים/ות כאלה גם במפגשים כאלה.

טענו כאן שהבעיה הגדולה של הציבור היא שאין מקומות מפגש מעורבים. 

עניתי את דעתי בנושא וצירפתי מי נמצא או לא נמצא שם. 

בין השאר הגהתי שיש כאלו שמוסרים את הנפש ומגיעים לשם. 

הדו ספרתי (10?11?99?) שאתה טוען ששם או שייכים לנ"ל או שכנראה פחות תורניים או שנשברו מסיבה פשוטה מאוד - תורני. לא. הולך. למפגדים. מעורבים. זו ההגדרה שלו. הוא מוחק חלק מעצמו אם הוא הולך. 

צר לי לבשר לך שאתה בוודאות טועה. ולא קשה לי לומר את זה בכזה ביטחון, מהסיבה שאתה שולל לחלוטין קיום של תופעה - ומספיק שאני יודע על היקף מסויים שלה כדי לדעת שאתה טועה.

ואם הוויכוח הוא על הגדרות - אז בכבוד, תצמק את ההגדרות שלך עוד יותר. תחשוב טוב אם זה אמיתי ומחובר למציאות, ובמי זה בעיקר פוגע.

אין לי עניין להראות לך שאתה טועה. חשוב לי שאנשים שקוראים פה ידעו שזה לא חד ערכי כמו שאתה מתאר. וכן, אני מסכים איתך שזה לא העדיפות הראשונה, לא בכל גיל ולא בכל שלב. מסכים איתך שהגבול בתחום הזה בין היתר לאיסור הוא דק ולרוב לא מומלץ. ואף על פי כן.

ומתאר אותי וכל מי שקשור לעולם שלי. 

אתה טוען אחרת - זכותך. זה לא מוחק את מה שאני אומר. 

תסתכלו סביבכם בפעם הבאה שתהיו שם ותראו מי צודק. 

קל וחומר מגבר שלא שואף לשלוש תפילות.. מה לעשות?

דתית כן , תורנית לא

אתה מגדיר אנשים 

להגדיר אנשים זה התנשאות

את באמת לא רואה אותה בדבריך? 

והשולחן ערוך מגדיר, לא אני. 

ואני לא מגדיר.

אבל אם מישהי מגדירה את עצמה על פי הגדרה מקובלת כלשהי - כדאי לדייק. 

אם אני אגדיר את עצמי כמנכ"ל של חברה כשאני לא עונה על קריטריונים ששמים אותי תחת ההגדרה הזאת - אנשים יטענו ובצדק שאני לא מנכ"ל. מאוד מאוד פשוט

זה משתנה מחברה לחברה.

יש חברה בה מי שלא מקפיד על הכל הכל הכל אז הוא כמעט נחשב ככופר ויש חשברה שמשהו לקח על עצמו מצווה אחת אז כולם ישר מוחאים לו כפיים. לכן נראה לי כדאי להזהר בעניינים ההללו ולהבין שהגבולות מאוד משתנים מחברה לחברה ומתרבות לתרבות.

מישהו שמחלל שבת נראה לי אף אחד מהמגדירים לא יגדיר דתי,

אני חושב שצניעות לאשה ברמה נורמלית (גדרי ההלכה) זה בסיסי כדי שתיקרא תורנית..נראה לי. תורנית זה מעבר לדתית בקטע של הגדרות  

ולכן אני לא רואה טעם רב לדון בזה. המוטיבציה הראויה לקיים הלכה היא לא כדי להקרא 'תורני' ולכן זה נראה לי מושג שלא כל כך חשוב.

ואם אתה אומר על מישהו שהוא לא כתורני אז הוא יכול להרגיש שאתה שם אותו 'מחוץ לגדר' וזה באמת עניין שמשתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה

כך שאולי לפלח מאוד מסוים זה לא נצרך.

למרות שהאמת נחשפתי לאחרונה לכמה מיזמים מבורכים בנושא

אני עוד בשהייה במשמעות של הנתון הזה, לפני הפתרונות... ייתכן ואתה צודק, אבל הסטטיסטיקה של המספרים הגדולים אומרת כנראה משהו על הנורמה/המסוגלות. וזה קשה לשמוע.

אנחנו יצרנו אותה, כלומר - אנחנו גם יכולים לשנות אותה. אבל כנראה שהתפיסה שלנו לא מאפשרת לנו לחשוב על זה...  

גילוי נאות - שייך לסטטיסטיקה הזו. 

השאלה האם יש טעם להכריח עוד פגישות כשלא שייך. 

ההתלבטות שלי האם אני פוסל מהר מדי בלי לתת צ'אנס. כמובן גם כלפי. 

ליהירים לפי שבדורינו אין רואין אלא לפנים (לצד החיצוני). משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים".

הדור הזה דפוק. הכל זה חיצוניות.

יש גם הרבה בנות שמתרצות לעצמן שהן מחפשות קשר פנימי ולכן הן חותכות, אבל מתערבב בזה הרבה שיקולים חיצוניים.

הקיצור, ה' יציל אותנו.

חושבים שטכנולוגיה מקדמת את בני-האדם, לרוב היא שוטפת להם את המח וגורמת להם לחשוב איך הם נראים מבחוץ ולא לעבוד על עצמם מבחינה פנימית ולא להסתכל על האחר מבחינה פנימית.

מבפנים - כולך יפה רעייתי ומום אין בך. ושם הוא אומר שהכל זה חיצוניות. כי גם כלפי חוץ יש מדרגות... כל דור לפי התפקיד שלו. דור דור ודורשיו

לא נראה לי שכדאי לומר 'הדור דפוק'. זה לא נשמע לי מחמיא במיוחד. הזהירות לשמור על כבודם של ישראל היא עניין חשוב מאוד מאוד.

אלא ברייתות וגם אני ציטטתי מהתוספתא (רק שיניתי מילה אחת). זה חז"ל. תנאים.

ישראל.

התכוונתי לרוח שנושבת בדור שמשפיעה בין השאר על עם ישראל.

לא שחס ושלום עם ישראל דפוק.

שצריך להגיד כל הזמן דברים יפים ולא ביקורת נוקבת.

זה לא היה דרכם של חז"ל כלל. מה שציטטתי וכל סוף סוטה בין במשנה, תוספתא ותלמודים אלו דוגמאות לביקורת נוקבת של חז"ל על הדור ועוד דוגמאות רבות.

יש ימין ושמאל, חסד וגבורה. צריך להשתמש בשניהם.

הרב קוק היה גדול דור שמשפיע על הציבור הדתי לאומי שראה שתפקידו להתמקד יותר בחסד ולימוד זכות. כל גדול יש לו את החשבונות שלו.

אבל זה ברור שהדרך של חז"ל זה להגיד דברים טובים ולהלל, ומצד שני לבקר בצורה קשה. אני הולך בדרכם, מכיוון שאין לי תפקיד מיוחד. אני בטל לדרך של חז"ל.

ביחס לתפיסות הכוללות שלי.

כמו שאדם מדבר על עצמו, הוא ישתדל להזהר בכבודו. כמו שאדם מדבר על קרוביו, סביר להניח, שהוא יזהר גם על כבודם. כך גם בשאר בריותיו של הקב"ה.

ביקורת? כאשר היא ממלאת את מטרתה היא מבורכת. כל סגנון שאינו קשור למילוי המטרה לא שייך להאמר.

כשאתה מדבר על בן-אדם מסויים.

דרך אגב זה הכוונה האמתית בביטוי הרווח אצל הרבה אחרונים "בעוונותינו הרבים", כאמירה כללית (נכון שהרב קוק התנגד לאמירה, אבל הרבה אחרונים לפניו השתמשו בו).

[ברור שאני כל הזמן מבקר את עצמי בצורה מובהקת ומפורשת, וגם אחרים אם זה נצרך וראוי, אבל זה לא נושא השרשור איך בדיוק לבקר אחרים, אלא הנושא ביקורת כללית.]

2. יש לי מטרה וזה לעורר ולזעזע אנשים שיתרחקו ממה שרווח בדור הזה. יש רוח רעה של נהירה אחרי החיצוניות וכדברי התוספתא "אין רואין אלא לפנים" וכאזהרת הגר"א שזה מה שיהיה בדור האחרון, וצריך להרחיק אנשים מזה.

לדעתי, המצב של הרבה מהציבור הדת"ל (לגווניו השונים) זה בערך כמו שיקחו את כל האחיות בבתי החולים ויגידו להן שמעכשיו הן רופאות במקום אחיות. אין להן את הכלים לזה.

אנחנו סובלים מ"בעיות" שנמצאות פחות אצל החרדים והחילונים ואין לנו את הכלים לפתור אותן. אני כותב בעיות במרכאות כי אני חושב שבעקרון אלו בעיות טובות שנוצרות ממודעות עצמית גבוהה יחד עם אי השתעבדות מגיל צעיר ליצר ולמגע. רק שצריך כלים לדעת איך לעבוד במציאות כזו.

פרוייקט 252 מצליח (מהרושם שלי), בגלל שהוא הבין את שורשי הבעיה, הנפשיים והפרקטיים.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

תקופה את מרגישה שאין לך חשק לראות אותו שכל דבר שהוא עושה מכווץ אותך

זה לא התלבטות זה לא זה ..

ואם יש משהו אחד שלא מסתדר לך זו התלבטות

רק שמשמעות ומחיר הספקות וההתלבטויות בהחלטה על בן זוג לחיים אינה דומה כמעט לשום התלבטות אחרת - שאפשר להתחרט ולתקן (אז עלה קצת כסף וזמן)

תיקון של זוגיות עולה זמן וכסף (ועוד דברים)

אבל נניח החלטה על ילדים זו החלטה שאיננה ניתנת לתיקון

אני חושבת שהאישו בהחלטות זה לא הטעויות/ החרטות

כי הנחת היסוד שאנחנו יכולים לטעות/ להתחרט שוב ושוב

אלא מה עושים עם זה

איך מתמודדים/ מתקנים

ההבדל הוא רמת הסיכון והסיכוי

אבל זה דבר מובנה בכל החלטה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.