הנתון של מספר חודשים פחות מפריע לי כי בד"כ מתארסים אחרי כמה חודשים אז ברור שהרווקים לא הגיעו לשם.

יותר מטריד אותי ש80% רשומים במיזמים. זה אומר שהסיכוי שלי למצוא מישהי שלא מכיר\פגשתי הוא אפסי.

כל מה שקשור לרמה הדתית ולשמירת הנגיעה. עצוב. פשוט עצוב.

של הגיל בלבד כפי שניתן להבין מהנתונים.

ייתכן שבמידה מסוימת הגיל קשור לרמת שמירת הנגיעה... וככל שאתה תורני יותר כך גיל הרווקות נמוך יותר, כמובן בערבון מוגבל ובהכללה גסה.

זה שהרבה רשומים למיזם כלשהו זה לא אומר שאתה רשום לאותו מיזם. אז יש הרבה מקום להיות בכמה מיזמים ושתכיר חדשות שם

ראית מה כתוב חסרים להם מקומות .. תכלס

גם דוסים רוצים מקום איכותי

קידוש .. שיעור תורה .. 

משהו פחות מתאמץ ממפגשי פופ

תורניים לא ילכו למקום מעורב ובטח לא "יתחילו" (מילה שנואה עלי) עם מישהי.

כי אם הוא יהיה בשיעור נפרד אבל באוכל ביחד והוא ישלח צד ג..?

בעייתי גם?

אני מכירה תורנים תנוח דעתך

ואני גם לא אוהבת את הצביעות והעוול שעושים להם

שלי, של חברי ובעצם של הציבור שלי.

ולמען הסר ספק - זו לא צביעות או עוול (לא ברור לי איזה). זו צניעות, נקיות וישרות.

כי לא חסר בנות תורניות שביקשו מחברות או שדכניות לברר על בחור שראו בתפילה .

גם זה לא טוב ?

אני לא אוהבת שלוקחים יוזמה קדושה של היכרות ועוד בדרכים תורניות

והופכים אותה למעשה אסור

תמצא את הדרך התורנית שלך בפנים

כל פעם שעולה המחשבה או הביקורת

"מה פתאום צריך 100 אחוז נפרד, שלא יכלו לראות אחד את השני אף פעם .. "

זה בעייתי להיכרות 

אתה חושב שזה לא מתאים.. יש דרכים להפוך את זה למכובד צנוע וטוב .

ואם זה יבנה בתים כשרים בישראל מה טוב

הצביעות הזאת של תשארו בבית אל תצא לעולם תכירו רק בשידוך שלא ראיתם מעולם .

כנראה טובה אבל לא מספיק אבל לפתוח עוד אפיקים והעיקר לא להשאיר רווקים חסרי אוניך

דת"ל תורני מבית ומבחירה. 

הדוגמא של התפילה לא רלוונטית. אני בטוח שלא היית רוצה לפגוש מישהו שהסתכל עליך בתפילה... 

לגבי שאר מה שכתבת - פשוט לא מסכים. נקודה. 

את מתארת צניעות ומיקוד בתור צביעות ולעומת זאת התפזרות וחיצוניות כדבר טוב. 

מה בדיוק" קדוש " בערבוביה הזו? 

ואגב - אם יש משהו שהמגזר החרדי עוקף אותנו בסיבוב זה השידוכים. למרות השיטה ה"מיושנת". 

בקשה רוב המגיבים טענו 

 שחסרים להם מקומות מפגש עם דתיים הקרובים לחיים שלהם ..

לא טוב לך? שיטה אחת מתאימה לך 

לך עליה 

רק תעשה טובה אל תתייג אנשים מי תורני ומי לא 

גם תורני יכול לבחור בעוד שיטה..

תעשה מה שטוב לך

(לגבי זה שחרדים נפגשים רק בשידוך ידוע לכן שאלתי אם אתה חרדי)

את חושבת שזה טוב ונחוץ - תהני. אפשר לפתוח על זה דיון נפרד. 

אני אומר לך את מי לא תמצאי  במקומות כאלו - אותי ושכמותי שזה אומר בחורי ישיבה\בוגרי ישיבה תורניים (כן, דתיים לאומיים) שמחפשים בית של תורה. 

מכיר תורניים בני מעל 40! שהלכו לשם ממש בתור מסירות נפש על שידוכים ובקושי עצום. 

לעניות דעתי בחורים תורניים פחות נצרכים לזה ולכן לא יגיעו לשם…

לא סתם כתבתי על הרמה הדתית. רווקה תורנית מעל גיל 30 זו חיה נכחדת. לצערנו גם הפוך. 

כלומר, בחורים תורניים שלא גרים בקרית משה והם בנים של ר"מ במורשה הכוונה.

אתה טוען שבחורים תורנים לא יהיו במקומות כאלה ..

אני לא מסכימה איתך 

ולא רק זה אני חושבת שאתה עושה עוול בתגובה שלך , מדוע?

כי אתה מכליל שבחורים תורניים לא ילכו למקמות כאלה ומי שכן לא דוס .

הנחה שגויה מאוד בעיני .כי מי שמך?

וגם מעודדת אנשים להישאר תמיד בבית 

אולי גם לא צריך דייטים?

אולי גם לא צריך לשלוח צד ג בכל זאת אם בחור או בחורה ידברו אחד עם השני

רוצה להמשיך רק עם שידוכים שלא ראית מעולם לפני? תמשיך ובעז"ה תצליח 

אבל קצת עין טובה על האחר וגמישות מחשבתית שיכולה להוביל למפגשים כן צנועים כן מכובדים

 אני מתאר לך עובדה עלי ועל כל העולם שלי. את מתעקשת להתעלם. זכותך. 

רק אל תשאלי אחר כך למה לא מוצאים כאלו. 

אם יש מוח והוא עובד טוב אפשר בהחלט לעשות מפגש תורני בגדרי ההלכה צנוע ..

לא אמרתי שתיגש לבחורה 

א. לא מסכים איתך. נקודה. 

ב. אני מבין שאת הולכת למקומות כאלו. מה אחוז הבחורים שרוצים לבנות הית של תורה שם? 

אני הייתי בשיעור תורה רק הרב ראה את שני הצדדים בעיקר את הבנים ..

ענה שאלות ל2 הצדדים ..

לבנים לא היה מושג מי מדברת ..

שאני שאלתי שאלה בחור מהעזרת גברים לא ידע מי מדברת כי זה חסום לגמרי .

אחרכ שאל את הרב הרב שכח אז בירר .. וניסו להציע לי אותו.

זה רע?????

הוא בכלל ידע איך אני נראת? לא!

אני אומרת אפשר להתאים את הרמה של הדוסיות בהתאם לווויב....

לכל אחד מגיע 

ולא אני לא בעד הפרדות כאלה מטורפות פשוט אומרת לכל אחד מגיע דרך שנוחה לו

ולא זה לא היה מפגש פופ ולא אני לא רגילה לדברים האלה 

אין לי בעיה לדון איתך אבל את פשוט לא עונה לדברים שאני כותב.

את כותבת שזה מתאים\תורני\צנוע וכו'. לא מתווכח איתך שזו דעתך. 

אני מוסר לך אינפורמציה - הציבור שרוצה להקים בית תורני לא נמצא שן. תעשי עם זה מה שאת רוצה. 

ועדיין לא ענית לי - כמה כאלו יצא לך לפגוש שם? 

לא זכור לי שבנות בררו על בנים במרכז לחברות שלהן או בחברון

הבנים בכו שאוי ואבוי פנו לרב/ לשדכן / לחבר שלהם בת

אני יכול להבין למה אתה רואה את זה באור שלילי, זה כי בעולם נהוג הרבה פעמים שאם "מתחילים" עם מישהי זה לא למטרות נקיות וישרות. אבל לא תמיד זה ככה, ומהותית זה גם לא חייב להיות ככה. לגשת אל בחורה זה לא הבעיה, אלא לשם מה אתה ניגש, וזה די משנה הכל. כיוון שהמטרה שלך נקיה וישרה, ואתה עושה את זה כי אתה באמת רוצה לקיים מצווה מעבר לזה שאתה מעוניין להוביל את זה לקשר אמיתי, עם אהבה והערכה ולא סתם להעביר את הזמן, זה מן הסתם גם מעצב את הדרך בה אתה עושה את זה. זה יתבצע בצורה מכבדת, צנועה ועניינית, לא כזאת שונה מהצורה שעקרונית מתירה לך גם לצאת עם מישהי לדייט רק שניכם בבית קפה ולדבר. תעשה מה שאתה חושב, אבל רק תזכור שמדובר כאן באחת מהמצוות החשובות, כדאי לשקול רווח מול הפסד ביתר דקדוק בנושא הזה, רווח על כל צדדיו מול הפסד על כל צדדיו.

למה אתה ניגש אליה? תענה לעצמך בכנות ותבין אותי. 

אתה יודע משהו על המידות שלה? אופי? רצונות? או רק איך היא נראית ומקסימום איך היא מתלבשת? 

תמיד אומרים אותו דבר…

אני בעיקר מקשיב לאיך אומרים את הדברים. אבל בכל מקרה - אתה מתחיל מהאדם עצמו וממשיך החוצה ולא להיפך (במקרה הטוב). 

אבל הסיבה בדרך כלל שניגשים אל מישהי זה מתוך אינטואיציה, אותה אינטואיציה שאתה משתמש בה כשאתה רואה כרטיסיה. אתה רואה איך היא מדברת, מה היא משדרת, אתה קולט איזשהי תמונה שטחית מאוד של קווי האישיות שלה. ושאר הדברים שאתה מדבר עליהם אפשר לברר תוך כדי שיחה איתה. 

וכמובן שאין שום בעיה בלהכניס לשיקול גם את השאלה אם המראה שלה מוצא חן בעיניך ואיך היא מתלבשת, את זה אתה עושה אני מקווה גם בדייט

אני "ניגש" למישהי קודם כל ולפנח הכל לפי שכל - האם הכיוון נראה מתאים והשאר אח"כ. 

" אינטואציה" זה מתכון לבלבול מוחלט. 

לצורך העניין מדבר כרגע על בנים. 

בהינתן שכל מי שיגיע לאירוע יהיה בממוצע באותה רמה מוסרית, דתית, השקפתית.

היית מגיע לאירוע כזה?

בערך שקול לשאול אם הישיבה תצא לפאב. 

זה. לא. שייך. 

המטרה לא אותה מטרה, והאנשים לא אותם אנשים. כאן רוצים להקים בית נאמן וכשר בישראל, וכאן דברים אחרים. כאן מדובר באנשים פשומרי תורה ומצוות, צנועים מאוד בדיבור ובמעשים, וכאן מדובר בפורקי עול. אני באמת לא מבין איך אתה עושה את ההשוואה הזאת בכזאת קלות

בבית שדכנך לאורחים ע"פ הנ"ל. שתי שולחנות נפרדים, הנשים לא שרות אבל הגברים אומרים דבר תורה ולפני זה מכריזים מועמד מספר X. האם היית מגיע לאירוע כזה?

האינטואיציה שדיברתי עליה, זאת אותה אינטואיציה שאתה משתמש בה כשאתה רואה כרטיסיה, כי באמת כל הכרטיסיות אותו הדבר, גם התיאורים מחברות שאתה מדבר איתן חוזרים על עצמם לפעמים. כל מה שנשאר לך זה לקלוט מול מה אתה עומד לפי מה שהיא משדרת, תכלס זה אפילו יותר טוב מתיאור שאתה מקבל מצד ג. מדובר כאן ברושם ראשוני שאתה בוחן ושוקל אותו לפי מה שאתה מבין.

אתה רואה חיצוניות. נקודה. 

יכול להיות שזה טוב לך אבל אל תחיה באשליות. 

אף אפרק אותה ואמנה אותה לחלקים.

א. תמונה שטחית מאוד של האישיות שלה(אפילו יותר טובה מתיאור יבש של מילים בכרטיסיה לפעמים)

ב. היא כנראה דוסית לפי הלבוש.

ג. המראה שלה מוצא חן בעיני.

מה זה כזה שונה מכרטיסיה? אתה אף פעם לא רואה מעבר לחיצוניות לפני שאתה פוגש מישהי. אם יש לך דברים שחשובים לך מאוד ואתה לא רוצה לבזבז זמן, ניחא. תברר לפני. אתה יוצא עם מישהי  שעתיים לפחות על פחות מזה, לדבר איתה חמש דקות לברר במי מדובר זה סוף העולם?

לגשת למישהי לפי החיצוניות שלה. 

אם היה מדובר במקום התנדבות והיה ממעט ממשק זה היה מתאים לך?

במקום משודכות היה את החברות שמבררים אצלן, ועם כל האמור לעיל וכו', היית נרשם?

מה המטרה של כל השאלות האלו? 

אבל אם אתה אומר שזה עניין של העדפה אישית אז אולי מלכתחילה הסברה התורנית שלך נוגעת בדבר?

לפי זה הסברות של כולם נוגעות בדבר. 

אדרבה - אני יודע מתי ואף כותב זאת בכנות. 

וכרטיסיה זה לא חיצוני? ממתי אתה יוצא עם מישהי כי אתה הצלחת לקבל הצצה אל שורש נשמתה דרך מילים של כרטיסיה? ברור שאת זה אתה מחפש וזו המטרה הסופית, אבל לא על פי זה אתה מחליט אם לצאת איתה או לא, טכנית, זה בלתי אפשרי

ואגב, עם ניסיון גם בכרטיסיה אפשר לראות מעט. 

בעיקר סדרי העדיפויות והדגשים.

אבל זה עדיין שטחי. ולא כזה שונה, וגם לא כזה משנה כי המטרה אותה מטרה. להתחתן, להקים משפחה, שתהיה בקשר רציני, זוגיות, ילדים. יש לך כאן אפשרות להגדיל את הסיכויים שלך להגיע לשם, ואתה מוותר על זה בשביל רגע אחד שבו אתה יוצא קצת שטחי. הוא מתגמד כל כך ונהיה לאפס לעומת האפשרות שיגרור אחריו את כל מה שהזכרתי למעלה. בטח ובטח אם גם כבר זכיתם להתחתן, קשה לי להאמין שיהיו לך רגעי חרטה על מה שעשית כשתקיים ברית לבן הראשון שלך, או כשתראה אותו מאושר תחת חופה וקידושין. כפי שכבר אמרתי קודם, רווח - מול הפסד. אם במכון פועה עושים פליק פלקים באוויר בהלכה רק בשביל שזוגות יוכלו להביא ילדים, משם תלמד גם לכאן.

א. ההתחלה חשובה מהכל. 

ב. לפי אותו טיעון - בוא נוותר על שמירת נגיעה. בית זה חשוב, לא? 

עזוב בוא נוריד את הכיפה - יש המון חילוניות פנויות. 

אני מקצין בכוונה. השאלה האם אתה חי את החיים לפי התורה, האידאלים, הנקיות, הצניעות שלך או שקשה אתה מוותר. 

שים לב שהנל מופנה כלפי עצמי. לא כתבתי שמי שנוהג אחרת הוא פרוץ או מה שלא יהיה, כתבתי שלהתנהג כך זו בגידה בעצמי ובכל מה שאני. 

כי ללכת לשיעור תורה זה אסור?

מי אמר שאותו מפגש שרוצים לעשות לא יהיה מפגש של שיעור תורה נפרד?

הנקודה היא הצורה. ואגב, שאלה של מישהי בשיעור זה ממש לא מה שיעניין אותי. 

אבל שים לב שוב מה אני אומר. שיקול של רווח, מול הפסד. אני לא סתם חוזר על זה, כי מזה ברור שלעבור עבירה לשם מצווה זה כמובן הפסד שלא מתקבל על הדעת, אין ספק שזה לא רצון ה'. זה החלק הקל, ולא עליו אנחנו מדברים, אני מניח שעל זה שנינו מסכימים. כאן זה כבר שאלה מה כרגע חשוב יותר, כשאתה רואה שיש לך שני ערכים שמתנגשים, ואיך אתה מקדם ערך אחד בלי להפסיד מהערך שמנגד, וכן גם הפוך. וכשזה להתחתן מול צניעות, ברור שלא תוותר על הצניעות שלך למען חתונה, ובאותה מידה ברור גם שלא תוותר על חתונה למען צניעות(לדוגמה, אם יש לאדם כלשהו הווא אמינא לא לדבר עם הבחורה בכלל במהלך הדייט).  מהאיזון הזה נוצרה האפשרות לצאת לדייטים, ואם אני לא רואה בדייטים וויתור על אידאלים ונקיות, כך אני ממש לא רואה בבחירה הזו וויתור על אידאלים ונקיות, בעיקר כשאני יודע שאני עומד לדבר בצורה נקייה ומכבדת, ובכללי גם לשמור על ההלכה. שורה תחתונה. שנינו מסכימים שהתורה אחת, ומגמתה אחת. אבל ההבדל בינינו זה שאתה רואה את התורה כמקשה אחת של אידאלים, ואם נראה שאתה מוותר על אחד לכאורה אתה מוותר על הכל. בעוד אני רואה את התורה כאוסף גדול מאוד של אידאלים שבחיי היומיום תמיד סותרים אחד את השני, ושמקומנו לאזן ביניהם עם שיקול דעת, דווקא במקומות בהם להלכה אין נגיעה בדבר. ולכן לשיטתך אני מוותר על אידאלים כי קשה, ולשיטתי אתה מוותר על אידאלים מתוך עקשנות וטעות בשיקול הדעת.

מודה, שאיזון בין אידאלים זה תמיד עניין אישי, ולכן תמיד לאדם אחד אידאל פלוני יהיה חשוב יותר בעיניו על פני אידאל אלמוני, בעוד בעיני האדם השני זה הפוך. כמובן, הגילוי דעת הזה לא אומר שאני מקבל את מה שאתה אומר, שהרי הנה, אני עדיין עומד מולך וחושב שאתה טועה. אבל אנחנו בני אדם, ומטבענו האמת לא נמצאת לא אצל אחד מאיתנו, אלא בינינו

אשתדל לקרוא מחר

הדיון קצת הסתעף והתפזר בין כמה תתי נושאים ואנשים אז השתדלתי לחלק לנקודות כדי שיהיה יותר מובן.

1. הסתכלות בנשים בעלמא אסורה והיא אחת מהאיסורים החמורים ביותר, גם בפני עצמם וגם כי לצערנו יש פרצה בנושא.

2. פגישה ("דייט") היא לא כורח המציאות. היא מצווה גדולה (כמובן כאשר נעשית בנקיות וכו'). אתה הולך במטרה אחת - לבדוק האם הבחורה שמולך תהיה אשתך.

יש למטרה הזו המון דרכים, הסתעפויות וצדדים אבל בפועל - בשביל זה "התכנסנו כאן היום". מתוך זה גם ההסתכלות (שוב בנקיות וכו') היא מצווה גדולה.

3. יצר הרע הקשה ביותר הוא זה שדבוק ליצר הטוב. מה שתיארת הוא אדם שמסתכל בנשים כדי (בתיאוריה) להגיע למטרה טובה. מעבר לעצם הפגימה בהזדמנות הספציפית הזו אתה בעצם יוצר כאן אדם שמתרגל להסתכל בנשים. וזה נורא (עוד על זה בהמשך).

4. אנחנו לא יודעים מאיפה זה יבוא. הקב"ה יחליט בסוף באיזו דרך (לפעמים אפילו טהור מטמא). אנחנו רק יודעים מה אנחנו מצווים. חשבונות "רווח מול הפסד" פשוט לא רלוונטיים כאן כי אלו לא החשבונות שלנו. אנחנו מאמינים ומקיימים מה שנצטווינו.

5. והחשוב מכולם - בסוף כל מה שאנחנו מדברים עליו כאן הוא הדרך. אנחנו כל כך שקועים בה עד ששוכחים שעיקר העבודה היא אחרי שמתחתנים ומקימים את הבית שלנו. 

תשאל את עצמך איזה אדם אתה רוצה להיות ואיזה בית אתה רוצה להקים ועל פי זה תחיה כבר היום.

ונקודה נוספת - כל הנ"ל לא אומר להשתבלל איפה שאתה נמצא, להיפך. זה אומר לעשות בירורים עצומים (במיוחד מול עצמך, הבירורים הקשים ביותר) מה באמת חשוב ומה לא ואיך אתה יכול לעשות כל שביכולתך למען הגודל הזה, בלי חלילה לאבד את עצמך בדרך.

א. אתה צודק, צריך לשמור עיניים, לא חולק עלייך. אבל לפי מה שידוע לי, מה שאסור זה להתבונן ולהנות מיופיה, אבל הסתכלות בעלמא באישה צנועה מותרת. ואם לצורך פרנסה אתה הולך לעבוד במקומות עבודה מעורבים ויודע לשמור על גבולות, קל וחומר כשמדובר במפגש שהמטרה שלו ברורה ועניינית ממש כמו בדייט, בלי לסטות ימינה ושמאלה, ושם תמצא רק נשים צנועות בלבוש ובדיבור. צריך לדייק מה מותר ומה אסור, וגם כשמודים שמותר לא כדאי למהר להחמיר, כי לפעמים חומרא בעניין אחד זה קולא על חשבון עניין אחר.

ב. הסיבה שכל כך ברור מבחינתך שדייט זה לא כורח המציאות אלא מצווה גדולה, היא כי דילגת על השלב הקודם למסקנה שזה בירור הסוגיה איך מאזנים בין צניעות לצורך להתחתן. ומן הסתם בשלב הבירור הזה עוד לא הוכרע אם זה כורח המציאות, מצווה גדולה או שאולי עדיף רק שיחות טלפון יבשות עם מתווך ולהפגש באמת רק בחתונה. אני לא חולק עליך, ברור שזה מצווה גדולה, אבל עד כמה שזה נראה לכאורה מובן מאליו שזאת הדרך הנכונה לקיים את המצווה, מה שהופך אותה לנכונה זה עצם זה שהיא מאוזנת. אז הדייט הוא מוסכמה שהתקבלה על כולם ללא יוצא מן הכלל כמאוזנת מספיק, די נולדנו לזה. ועכשיו כשמדברים על רווקות מאוחרת, תופעה חדשה עם השלכות רוחניות ונפשיות חדשות גם כן, זה מאלץ אותנו לחשב מסלול מחדש כיצד לאזן נכון כי נראה שהשיטה הישנה כבר לא עובדת. כלומר, מוטה יותר מדי לרעת הצלחתם של אנשים להתחתן. הרבה תקועים ומקבלים פחות ופחות הצעות, השעון מתקתק, וכמה שאתה חושב שאתה חי תורה כרווק, גם אם אתה לומד כל היום ומקיים קלה כבחמורה, הכל תיאורטי ואתה לא באמת מתקדם. לא בכדי יש הדרדרות רוחנית ברווקות מאוחרת.

ג. תכלס, אם תמצא עוד דרך חדשה(שאין ספק שצריך כזו) להגדיל לאנשים את האפשרויות להתחתן מעבר להצעה פעם בחודשיים, כשגם היא לפעמים רחוקה ממה שמחפשים, וגם אז בדרך כלל זה לא יותר משתיים שלוש פגישות. כשכל יום שעובר ואתה עדיין לא נשוי זה עוד יום שעדיין לא התחלת לממש את הפוטנציאל הרוחני והנפשי שיש בך. אם תמצא כזו, לא נראה לי שיראי ויראות שמיים יראו עוד במפגשים האלה צורך.

אשריך על הפירוט אחי.. התכוונתי לדברים כמו שכתבת, ניסחת ממש יפה ומוסבר

לגבי פגישות - אין אידיאל להפגש רק בחתונה. אדם חייב לראות את האשה לפני שמקדש אותה. במציאות שלנו זה אומר X פגישות ובניה של קשר בסיסי לפני שמחליטים (וגם אחרי).

פגישה היא הדרך שלך להפגש עם האשה שמולך ורק איתה ולעשות את הבירור שלכם. חלק ממנו גם כולל את הראיה. מתוך המצווה הגדולה הזו הראיה הזו מותרת, רצויה ובונה.

הדרך שאתה מתאר הופכת את היוצרות - אתה מסתכל כדי לחפש עם מי להפגש (במקרה הטוב). אתה בכלל לא נמצא במקום של פגישה\מצווה\ עד שיראנה.

אנסח בעדינות - זה לא מגיע ממקום טוב. חלילה לא בא ממקום של ביקורת לא עליך ולא על אף אחד אחר. תאמין לי שאני חי את המצוקה הזו ואני גם מעריך שקצת יותר זמן ממך.

ב"ה אנחנו כל הזמן מחפשים איך להתקדם ולקדם את הנושא הזה. צריך לשים לב שבתוך כל הויתורים (שחלקם חשובים ונצרכים) לא מאבדים את עצמיותינו ואת דרכנו.

יש עוד דרכים חוץ מפגישה כדי להרחיב את האפשרויות (חלקן הוזכרו כאן). אתה החלטת שלערבב בין המינים (ברמה כזו או אחרת) היא פתרון רצוי. אני קורא לך לחשוב שוב. למותר לציין גם שאין בדל של הוכחה שיש תועלת בדרך הזו משאר הדרכים וראיות מנגד יש למכביר.

ומה יהיה עם השעות האלו? אתה באזור זמן אחר?

קשה לומר שהפתרון הזה נכון או לא נכון לכולם באופן גורף, כי מצד אחד מבחינת הלכה יבשה זה מותר, ואי אפשר לומר על זה שזה אסור. אבל מצד שני מובן למה חלק יעדיפו להחמיר על עצמם ולא ללכת למפגשים כאלה. זה די נתון ללב כבר וכל אחד צריך להכיר את נטיות ליבו ולדעת אם זה נכון לו, כמו כל דבר שהוא מותר 

וממילא זה מאוד מאוד תלוי באדם עצמו. 

בוא נאמר שלדעתי הלא מלומדת זה נע בין אסור לחלוטין לגבולי מאוד מאוד. 

וזה בלי להזכיר את זה שמאבדים לגמרי את הפואנטה כפי שכתבתי. 

לא מבין למה ננעלת על הדרך הספציפית הזו. 

פשוט לא ראיתי מי שאוסר הסתכלות בעלמא באישה צנועה(הרבנים בישיבה בה למדתי אגב, דווקא די בעד כאלה מפגשים, והם נחשבים מאוד שמרנים בהלכה) ואם אתה סובר שזה אסור, אתה בטח גם סובר שעבודה במקומות מעורבים אסורה. שזה כבר די לקחת את זה רחוק אם כן(אמנם אני אישית נמנעתי ממקום עבודה אחד כי זה כלל קרבה לסביבה לא צנועה בעליל, אבל זה כבר שונה). ואם אתה בכל זאת סובר שזה לא אסור, אז מה שונה מקום עבודה מעורב אליו אתה הולך חמישה ארבעה ימים בשבוע ממפגש חד פעמי עם אנשים ואנשות צנועים בלבוש ובדיבור? בכל מקרה, לא מפריע לי זה שאתה בוחר להמנע מזה, אתה יודע מה טוב לך. ועל כן גם הדיון הוא לא באמת על הדרך, אם היא נכונה או לא. אלא יותר על השאלה אם המציאות באמת צבועה בשחור לבן כפי שאתה מתאר אותה. 

לעבודה אני בא לעבוד. למקומות האלו אתה בא בהגדרה להסתכל.זו כל המטרה שלך. 

ואגב, אשריך שויתרת על מקום עבודה בגלל זה. ממש לא מובן מאליו. 

בהחלט מכיר חבר'ה "תורניים" שבהחלט הולכים למקומות "מעורבים" במטרה להגדיל את האינטראקציה עם בני/ות זוג פוטנציאליים

לא מספיק חטפו את המונח "דתי לאומי", עכשיו חוטפים גם את התורני? מה נשאר? 

ואני דתי לאומי. תודה. השטות הזו התחילה בזמנו עם בנט שניסה להראות שהוא המיינסטרים והשאר בחוץ. 

את התוצאה כולם יודעים. 

כפי שכתבתי - אני דתי לאומי. למדתי, לומד ומשתדל לחיות ולקיים את תורת הרב זצ"ל והרצי"ה ותלמידהם. אין לי שום כוונה להדחק החוצה. 

אני מתאפק שלא להגיב לך בחריפות כי אני משער שהאמירה שלך באה מתוך כאב.

דע לך שיש כאב גם בצד השני. לא יודע בן כמה אתה, איפה אתה בחיים, ומה הוותק שלך בחיפוש זוגיות. יש רבים רבים שזה דבר שהוא נכון להם בנסיבות החיים שלהם, והם יראי שמים ומקפידים על קלה כבחמורה, בוגרי ישיבות ומדרשות. אם שיפוטיות כלפיהם מחזקת את הזהות הדתית למי שלא במקום הזה, שיבדוק את עצמו.

הוויכוח על ההגדרות האלה מיותר וטיפה מתנשא לטעמי, לא מתכוון להמשיך אותו

ואמירת ה"חטפו" היא כלפי הציבוריות הדתית לאומית כולה, בלי קשר לנושא הנוכחי. 

אולי במקום להסתכל על זה בעין רעה מציע לך להסתכל על זה בעין טובה.

אם לדבריך יותר אנשים רואים בעצמם תורניים אולי זה אומר שהציבוריות הדתית לאומית נמצאת במקום יותר טוב מאשר לפני כך וכך שנים?

אם זה מפריע לך, אהנ תמציא הגדרה חדשה לאבחנה מדוייקת יותר. "ישיבתי" למשל

בהקשר הזה זה לא המצב. 

יש חוגים שבשבילם "שמירת נגיעה" זה תורני. חשוב מאוד כמובן אבל זה מגוחך שאדם שלא מתפלל דלוש תפילות ביום אפילו (שלא לדבר על קביעת זמנים) או מישהי שמסתובבת שלא בצניעות קוראים לעצמם תורניים. 

אז יורדים לגופו של אדם. 

שימי לב שבמהלך כל השרשור אני זה שאומר שתעשו מה שאתם רוצים, רק תהיו אמיתיים עם עצמכם. 

ואני לא צריך להיות מזכיר של אף אחד. 

בשביל זה יש שולחן ערוך. ומתברר ששם באמת מוגדר מהו תורני. 

אבל תפסיק לזלזל בבנים תורנים אחרים ממך

בשום מקום לא זלזלתי. כתבתי איפה הציבור שלי נמצא והגדרתי שתורני מקיים שולחן ערוך. 

כל השאר דברים שלא נאמרו על ידי. 

ואץ ממשיכה להתעלם מהשאלות המדוייקות שלי. 

אתה רושם הציבור שלי = הכללה על כל בוגרי ישיבות , שלא ילכו למקומות כאלה .

אני טוענת שיש בחורי ישיבה שילכו 

ואתה טוען שאם הם ילכו הם לא תורנים 

אני לא אמרתי שהם לא תורנים 

אלא שאתה לא יכול לכתוב דבר כזה

יש המון בוגרי ישיבות. כל אחד נמצא במקומו הוא. 

אני כתבתי על הציבור שלי (אולי ניסוח מדוייק יותר הוא תת הציבור שלי) - בוגרי הישיבות שרוצים בית של תורה. לחזור הביתה ולפתוח דף גמרא, לשלוח את הילדים לתלמודי תורה, אין מה לדבר על טלוויזיה וכדו'. 

(כמובן שיש וריאציות ומינונים בתורניות הנ"ל). אותם לא תמצאי שם. 

משם נפתח ויכוח כשאת רצית להגדיר תורני בצורה אחרת (עד כדי התרחקות מהשולחן ערוך, לפחות ממה שהבנתי ממך. תקני אותי אם אני טועה). 

לא הבנתי איפה התנשאתי.. 

זה פשוט לא נכון מה שאתה כותב. שלא נמצאים שם. אני אומר לך מידיעה שיש סוגים של מפגשים שבהם נמצאים בחורים כאלה שמתאימים בדיוק להגדרה שהגדרת כאן.

ואיפה זה "שם"? ביד אחת אתה שולל מכל וכל כל אינטראקציה חוץ מדייט, משמע אתה כנראה לא מכיר מקרוב את סוגי המפגשים האלה. וביד השנייה אתה מכריז שאין שום סוג של אינטראקציה כזאת שבה נמצא שום בחור/ה שרוצה בית של תורה, כאילו שהיית בכולן והכרת את כולם והבנת שאין שם אנשים עם הגדרות מסויימות. אז אתה מכיר מקרוב או לא מכיר מקרוב?

אתה לא שם לב לסתירה? אתה לא שם לב שהנחרצות שלך אינה במקומה? אתה לא חושב שאתה מציג כאן עמדה שנותנת אישור "תורני כשר" לקבוצה מצומצמת וחדגונית מידיי, ללא קשר אמיתי למציאות לגבי ההגדרות שאתה בעצמך מגדיר?

אם תרוץ לכנסת יש לך את הקול שלי..

ולא מה שכתבתי. 

כתבתי שאת הנ"ל לא תמצא במפגשים מעורבים. 

עומד מאחורי כל מילה שכתבתי. 

ושאלתי איזה 4 פעמים - כמה כאלו פגשתם שם. עדיין מחכה לתשובה. 

על מפגשים כאלה דיברתי. מעורבים בעיניי, וקל וחומר בעיניך מסתבר. כאלה שבתור בחור ישיבה לא הייתי מעלה בדעתי להשתתף בהם. כי זה כל כך לא מותאם לשלב הזה בחיים.

מספר דו ספרתי, נו בחייך. כאילו שעכשיו נחה דעתך ואתה מאמין לי ומצדיק אותי.

כמה מתוכם עונים להגדרות הנל? 

וכמה מתוכם שם לא מתוך מסירות נפש (שלא לומר יאוש) לעשות הכל כדי להצליח? (הזכרתי באחת התגובות). 

ובקצרה - כמה מהם רצו להיות שם? ועוד חושבים שזה אידיאל כמו שטוענים כאן? 

עניתי, דו ספרתי שעונה להגדרות הנל.

אני רואה שקשה לך להאמין, למה?

לא הבנתי לגבי מסירות נפש, לא קראתי את כל התגובות שלך בשירשור. סלח לי אבל זה יותר מורכב מכדי להעמיד את זה על שאלה של מסירות נפש.

בשם עצמי, לא רואה את זה כאידיאל. גם דייטים לדעתי זה לא האידיאל. אנחנו חיים בעולם שהרבה ממנו מורכב מאיזון בין ערכים, והתיפקוד שלנו הוא לעיתים מתוך שהגענו למצב לא אידאלי, מה לעשות.

והשאלה אם רואים בזה אידיאל לא קשורה לעובדה שבפועל יש מה לחפש ויש סיכוי למצוא בחורים/ות כאלה גם במפגשים כאלה.

טענו כאן שהבעיה הגדולה של הציבור היא שאין מקומות מפגש מעורבים. 

עניתי את דעתי בנושא וצירפתי מי נמצא או לא נמצא שם. 

בין השאר הגהתי שיש כאלו שמוסרים את הנפש ומגיעים לשם. 

הדו ספרתי (10?11?99?) שאתה טוען ששם או שייכים לנ"ל או שכנראה פחות תורניים או שנשברו מסיבה פשוטה מאוד - תורני. לא. הולך. למפגדים. מעורבים. זו ההגדרה שלו. הוא מוחק חלק מעצמו אם הוא הולך. 

צר לי לבשר לך שאתה בוודאות טועה. ולא קשה לי לומר את זה בכזה ביטחון, מהסיבה שאתה שולל לחלוטין קיום של תופעה - ומספיק שאני יודע על היקף מסויים שלה כדי לדעת שאתה טועה.

ואם הוויכוח הוא על הגדרות - אז בכבוד, תצמק את ההגדרות שלך עוד יותר. תחשוב טוב אם זה אמיתי ומחובר למציאות, ובמי זה בעיקר פוגע.

אין לי עניין להראות לך שאתה טועה. חשוב לי שאנשים שקוראים פה ידעו שזה לא חד ערכי כמו שאתה מתאר. וכן, אני מסכים איתך שזה לא העדיפות הראשונה, לא בכל גיל ולא בכל שלב. מסכים איתך שהגבול בתחום הזה בין היתר לאיסור הוא דק ולרוב לא מומלץ. ואף על פי כן.

ומתאר אותי וכל מי שקשור לעולם שלי. 

אתה טוען אחרת - זכותך. זה לא מוחק את מה שאני אומר. 

תסתכלו סביבכם בפעם הבאה שתהיו שם ותראו מי צודק. 

קל וחומר מגבר שלא שואף לשלוש תפילות.. מה לעשות?

דתית כן , תורנית לא

אתה מגדיר אנשים 

להגדיר אנשים זה התנשאות

את באמת לא רואה אותה בדבריך? 

והשולחן ערוך מגדיר, לא אני. 

ואני לא מגדיר.

אבל אם מישהי מגדירה את עצמה על פי הגדרה מקובלת כלשהי - כדאי לדייק. 

אם אני אגדיר את עצמי כמנכ"ל של חברה כשאני לא עונה על קריטריונים ששמים אותי תחת ההגדרה הזאת - אנשים יטענו ובצדק שאני לא מנכ"ל. מאוד מאוד פשוט

זה משתנה מחברה לחברה.

יש חברה בה מי שלא מקפיד על הכל הכל הכל אז הוא כמעט נחשב ככופר ויש חשברה שמשהו לקח על עצמו מצווה אחת אז כולם ישר מוחאים לו כפיים. לכן נראה לי כדאי להזהר בעניינים ההללו ולהבין שהגבולות מאוד משתנים מחברה לחברה ומתרבות לתרבות.

מישהו שמחלל שבת נראה לי אף אחד מהמגדירים לא יגדיר דתי,

אני חושב שצניעות לאשה ברמה נורמלית (גדרי ההלכה) זה בסיסי כדי שתיקרא תורנית..נראה לי. תורנית זה מעבר לדתית בקטע של הגדרות  

ולכן אני לא רואה טעם רב לדון בזה. המוטיבציה הראויה לקיים הלכה היא לא כדי להקרא 'תורני' ולכן זה נראה לי מושג שלא כל כך חשוב.

ואם אתה אומר על מישהו שהוא לא כתורני אז הוא יכול להרגיש שאתה שם אותו 'מחוץ לגדר' וזה באמת עניין שמשתנה מאדם לאדם ומחברה לחברה

כך שאולי לפלח מאוד מסוים זה לא נצרך.

למרות שהאמת נחשפתי לאחרונה לכמה מיזמים מבורכים בנושא

אני עוד בשהייה במשמעות של הנתון הזה, לפני הפתרונות... ייתכן ואתה צודק, אבל הסטטיסטיקה של המספרים הגדולים אומרת כנראה משהו על הנורמה/המסוגלות. וזה קשה לשמוע.

אנחנו יצרנו אותה, כלומר - אנחנו גם יכולים לשנות אותה. אבל כנראה שהתפיסה שלנו לא מאפשרת לנו לחשוב על זה...  

גילוי נאות - שייך לסטטיסטיקה הזו. 

השאלה האם יש טעם להכריח עוד פגישות כשלא שייך. 

ההתלבטות שלי האם אני פוסל מהר מדי בלי לתת צ'אנס. כמובן גם כלפי. 

ליהירים לפי שבדורינו אין רואין אלא לפנים (לצד החיצוני). משרבו נטויות גרון ומסקרות עינים".

הדור הזה דפוק. הכל זה חיצוניות.

יש גם הרבה בנות שמתרצות לעצמן שהן מחפשות קשר פנימי ולכן הן חותכות, אבל מתערבב בזה הרבה שיקולים חיצוניים.

הקיצור, ה' יציל אותנו.

חושבים שטכנולוגיה מקדמת את בני-האדם, לרוב היא שוטפת להם את המח וגורמת להם לחשוב איך הם נראים מבחוץ ולא לעבוד על עצמם מבחינה פנימית ולא להסתכל על האחר מבחינה פנימית.

מבפנים - כולך יפה רעייתי ומום אין בך. ושם הוא אומר שהכל זה חיצוניות. כי גם כלפי חוץ יש מדרגות... כל דור לפי התפקיד שלו. דור דור ודורשיו

לא נראה לי שכדאי לומר 'הדור דפוק'. זה לא נשמע לי מחמיא במיוחד. הזהירות לשמור על כבודם של ישראל היא עניין חשוב מאוד מאוד.

אלא ברייתות וגם אני ציטטתי מהתוספתא (רק שיניתי מילה אחת). זה חז"ל. תנאים.

ישראל.

התכוונתי לרוח שנושבת בדור שמשפיעה בין השאר על עם ישראל.

לא שחס ושלום עם ישראל דפוק.

שצריך להגיד כל הזמן דברים יפים ולא ביקורת נוקבת.

זה לא היה דרכם של חז"ל כלל. מה שציטטתי וכל סוף סוטה בין במשנה, תוספתא ותלמודים אלו דוגמאות לביקורת נוקבת של חז"ל על הדור ועוד דוגמאות רבות.

יש ימין ושמאל, חסד וגבורה. צריך להשתמש בשניהם.

הרב קוק היה גדול דור שמשפיע על הציבור הדתי לאומי שראה שתפקידו להתמקד יותר בחסד ולימוד זכות. כל גדול יש לו את החשבונות שלו.

אבל זה ברור שהדרך של חז"ל זה להגיד דברים טובים ולהלל, ומצד שני לבקר בצורה קשה. אני הולך בדרכם, מכיוון שאין לי תפקיד מיוחד. אני בטל לדרך של חז"ל.

ביחס לתפיסות הכוללות שלי.

כמו שאדם מדבר על עצמו, הוא ישתדל להזהר בכבודו. כמו שאדם מדבר על קרוביו, סביר להניח, שהוא יזהר גם על כבודם. כך גם בשאר בריותיו של הקב"ה.

ביקורת? כאשר היא ממלאת את מטרתה היא מבורכת. כל סגנון שאינו קשור למילוי המטרה לא שייך להאמר.

כשאתה מדבר על בן-אדם מסויים.

דרך אגב זה הכוונה האמתית בביטוי הרווח אצל הרבה אחרונים "בעוונותינו הרבים", כאמירה כללית (נכון שהרב קוק התנגד לאמירה, אבל הרבה אחרונים לפניו השתמשו בו).

[ברור שאני כל הזמן מבקר את עצמי בצורה מובהקת ומפורשת, וגם אחרים אם זה נצרך וראוי, אבל זה לא נושא השרשור איך בדיוק לבקר אחרים, אלא הנושא ביקורת כללית.]

2. יש לי מטרה וזה לעורר ולזעזע אנשים שיתרחקו ממה שרווח בדור הזה. יש רוח רעה של נהירה אחרי החיצוניות וכדברי התוספתא "אין רואין אלא לפנים" וכאזהרת הגר"א שזה מה שיהיה בדור האחרון, וצריך להרחיק אנשים מזה.

לדעתי, המצב של הרבה מהציבור הדת"ל (לגווניו השונים) זה בערך כמו שיקחו את כל האחיות בבתי החולים ויגידו להן שמעכשיו הן רופאות במקום אחיות. אין להן את הכלים לזה.

אנחנו סובלים מ"בעיות" שנמצאות פחות אצל החרדים והחילונים ואין לנו את הכלים לפתור אותן. אני כותב בעיות במרכאות כי אני חושב שבעקרון אלו בעיות טובות שנוצרות ממודעות עצמית גבוהה יחד עם אי השתעבדות מגיל צעיר ליצר ולמגע. רק שצריך כלים לדעת איך לעבוד במציאות כזו.

פרוייקט 252 מצליח (מהרושם שלי), בגלל שהוא הבין את שורשי הבעיה, הנפשיים והפרקטיים.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.