ברור שעדיף תמונה לחסוך התנהלות בהמשך.

חלק ממי שאנחנו זה המראה החיצוני שלנו, אנחנו לא רק פנימיות אלא גם חיצוניות

וזה בסדר.. ככה ה' יתברך ברא את העולם שלנו~

המראה החיצוני לא אומר דווקא שהאדם שמולך הוא יפה/מכוער, זה הרבה עניין של משיכה שחשובה לקשר בריא בין בני זוג

ולכן לעניות דעתי זה לגמריי בסדר לראות תמונה ולהחשיב זאת בסל השיקולים לפני שמסכימים להצעה

חבל להפגש ולראות שזה נופל רק על מראה חיצוני

הן מבחינת כוחות הנפש שלך (מתסכל להפגש שוב ושוב בלי התקדמות כלשהי ואם אפשר מראש לראות שזה לא מתאים- לעניות דעתי עדיף) 

והן מבחינת הבחורה שלרוב תרגיש אם יפסלו אותה על מראה חיצוני, גם אם מתרצים את זה בסיבה אחרת

בשורות טובות בעזרת ה'~

שוקל לפתוח שרשור מסודר בנושא. 

מי שאני יוצאת איתו עכשיו לא ראה תמונה לפני והסברתי לו שזה לא בסדר חח

פעם לא הייתי מבקשת תמונה כי בכל מקום שמעתי "זה חיצוני, זה שיטחי, זה רדוד" ואז הבנתי שאני בשר ודם וחשוב לי לבדוק שאין רתיעה מבחינת מראה לפני שאני נפגשת. אני בעיקר הייתי מסתכלת על סגנון בתמונות, ואם הסגנון היה נראה לי שונה ולא מה שאני מחפשת הייתי מבררת על זה דרך הממליצים כדי להבין יותר.

יש המון דיבור על זה שלגברים חשוב יותר העניין של המראה והם יפסלו על תמונה שהבחורה לא נראית להם. ואני תוהה- למה לא? אם זה חשוב באופן טבעי למה להתנגד?

יצא לי לפגוש לא מעט אנשים שאמרו שאם היו רואים תמונה לפני הדייט הם לא היו נפגשים וזה היה חוסך להם ולשני.

ברור שצריך לקחת תמונה בעירבון מוגבל ואם אתה מתלבט תבקש שניים או שתצא ותראה.

ואז זה מתקבל כלגיטימי. ומקסימום יכול להוריד בלי להגיד למה. לא לבקש אח"כ בנפרד.

אני חושבת שלבקש תמונה זה מאוד לא נכון.

בחורים שהכירו אותי מעולם לא הבינו למה התנגדתי ואני מתנגדת לשתף פעולה עם זה. הם היו פוערים את הפה פשוטו כמשמעו. כי לטענתן אין לי ממה לחשוש ולהפך.

אני פשוט לא סוחרת בעצמי. אני כל כולי ולא רק גוף ופנים.

ומי שלא מוכן להשקיע בהיכרות בסיסית אמיתית, אני מלכתחילה מסננת אותו.

בנוסף לזה, כל גבר כמעט שנמשכתי אליו פנים אל פנים בגלל כולו, אם הייתי רואה תמונה שלו לפני כן, לא הייתי יוצאת איתו.

ולכן אני טוענת שזה לא רק מסנן הצעות רלוונטיות, אלא מסנן גם הצעות מאוד רלוונטיות.

וחוץ מזה, מרגיל אותנו להסתכלות מחפיצה, שטחית, חד מימדית.

שתחררו, צאו להכיר. הכי הרבה תהיה לכם פגישה עם אדם חדש שיש לכם מה ללמוד ממנו.

אף אחד שיצא איתי בלי לראות תמונה לפני כן, לא סבל איתי בפגישה.

אני מעולם לא סבלתי. תמיד יש מה לקחת, תמיד יש מה ללמוד.

ואני מדגישה את כל מה שכתבתי על עצמי כדי שיהיה ברור שהדעה שלי לא נובעת מדימוי עצמי שלילי, אלא להפך.

קוראת לנשים לא לשתף פעולה. אל תהיו שותפות לסחר.

אל תהיו שותפות להחפצה.

תעריכו את עצמכן ותראו את עצמכן כמקשה אחת.

של גוף, נפש, נשמה.

מי שלא רוצה להכיר את כולכן ולהשקיע דייט אחד אפילו בשביל זה, תשקלו אם אתן לא מעוניינות לסנן אותו.

מסכים עם כל מילה עד אליה. 

בנות ועוד איך דורשות תמונה וגם פוסלות עליה. 

שאנחנו חלוקים.

ומסכימה עם המשפט השני שכתבת, וחבל לי על זה. שנשים דורשות תמונה זה קלקול בעיניי. סליחה שאני לא מייפה את זה.

הניסוח והתוכן מגיעים מעולם ערכים לא שלנו. איש ואשה הם לא אויבים, והקשר ביניהם הוא לא סחר חליפין או גרוע מזה.

עד כמה שדעתי שלילית מאוד על כל מה שקורה בעולם השידוכים והתמונות אני מתרחק מאוד ממונחים והגדרות כאלו.

לפחות לא עם התוכן שכתבת. שום מחלוקת.

אני כן רואה שאיש ואישה שולחים תמונות, זה מרדד את הקשר ואת היחס הכללי בו והציפיות ממנו.

אני הכי בעד מציאת חן ומשיכה אמיתית, חיצוניות זה חלק מאיתנו, אני אפילו בעד טיפוח.

אני לא בעד לפסול מישהו או לצאת עם מישהו בגלל משהו שלא באמת משקף אותו. זהו.

אבל גם אם יש מחלוקת בנינו זה בסדר,

אני בכל אופן לא ממליצה על דרכים שלא הצלחתי בהם 

קחי בחשבון שיש גברים שלגמרי מבינים את זה. אסור להכליל את כל הבנים או את כל הבנות.

יפה לדבר על זה בתיאוריה ככה אבל במציאות זה פשוט לא

אבא שלי למשל לגמרי איתי באותה הדעה. ולא רק הוא.

לא כתבתי בצורה מכלילה זה בהבנה שלך, כתבתי את האמת מהחוויה האישית שלי

אח שלי למשל כן מבקש תמונה. זכותו. ובשיחות עם אבא שלי אני מעודדת אותו לאפשר לו להיות גבר ולהחליט ביחס לחיים שלו בעצמו.

ועם זאת שאני לא מכלילה, יש כלל ויש יוצא מן הכלל. ואני מדברת על תופעות מהנסיון שלי ולא מתנצלת על זה אם ציפית להתנצלות.

זה לא עומד ככ בסתירה לגבריות.

זה כן הרבה יותר עומד בסתירה, בעיני, לנשיות.. 

זה שוב ההבנות שלך.

אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי, ומוכנה להבהיר מה שלא ברור.

שורה תחתונה למי שלא הבין, תמונה לא משקפת בעיניי שום דבר. והתופעה התחילה מגברים ומקלקלת גם נשים ופוגעת בנו כחברה. זו דעתי הנחרצת. לא חייבים להסכים.

אפשר לקחת את הדברים שלי כמתנה ואפשר גם לזרוק לזבל. בחירה של כל אחד לגבי עצמו.

אני רואה תמונה למשל משום ואהבת לרעך כמוך. כן כן. ממש ככה. מתוך התחשבות בעצמי ולא פחות מתוך התחשבות בבחורה.

כי תארי לך שאני אחתוך אחרי פגישה אחת על מראה קיצוני (מה שקורה פעם בחצי שנה לצורך הענין), כמובן לא אגיד לבחורה על מה הפסקתי - את תרצי להיות אותה בחורה? הרי "בטוח לא תדעי על מה חתכתי" (אני אומר בציניות), למרות שבטח זה לא כל כך הפעם הראשונה שאת היית חווה את זה... ובלי סיבה נוספת הנראית לעין...

אני הייתי מעדיפה שיפסלו אותי אחרי פגישה ולא אחרי תמונה. כי ארגיש שנתנו לי צ'אנס אמיתי, ושראו את המכלול.

זה בסדר שלא התחברו אלי. באמת באמת בסדר.

ולכן אני רואה תמונה. אחרי הרבה מאוד זמן שהייתי נגד בדיוק מהסיבות שלך. 

הנושא הוא לא אני, אלא תמונה.. 

תחשבי על זה. יש כל כך הרבה עצות בתחום, ומה שלא אעשה יכול להיות לא רגיש למישהי. העיקר בעיני לבחור את דרכך ולהיות רגיש מלכתחילה לפי הבנתך, ולפעול עם שכל

אחרת לגבי הכלי הזה שנקרא תמונה, שהוא יותר פוגע ממועיל. יותר פוסל הצעות רלוונטיות מלהפך...

וגם מרגיל אותנו לחשיבה שטחית. נכון לגברים ונשים כאחד.

ויותר מזה, יותר כואב לי כשנשים מבקשות תמונה, כי בעיניי זה קלקול ופחות מתאים להן.

ועם השנים למדתי לדייק לעצמי מתי כן לתת צאנס ומתי לא. חושב שאולי פעמיים (מתוך עשרות) היתה לי מחשבה שניה.

אף אחת המפעמים הנ"ל לא היתה על מראה חיצוני.

לצאת בלי תמונה ולהתעלם אם המראה החיצוני לא מתאים? לצאת לדייט אחד ולחתוך אם המראה החיצוני לא מתאים? בסופו של דבר, ב2 האופציות הללו יש סיכוי לא קטן שהיא תקשר את זה למראה החיצוני. זה עלול מאוד לפגוע, ולכן נראה לי שאולי כן שווה לשקול לבקש תמונה לפני, במיוחד כאשר נהוג ששואלים קודם את הגבר לפני ששואלים את האישה, כך שהיא בכלל לא תיפגע אם לא יהיה חיבור מבחינה חיצונית.

האלטרנטיבה בעיניי זה לכבד את הבחורה כמישהי בעלת מכלול, וכמישהי עם חיצוניות תלת מימדית ולא כזאת שצריכה להתאים לקריירה של דוגמנות.

לצאת, לבוא בראש ובלב פתוח, ואם היא לא מוצאת חן בעיניך בגלל סיבה כלשהי, שיפרדו דרככם.

לא מסובך. נכון, קצת לא נעים. אבל עוד יותר לא נעים להחפיץ, ועוד יותר לא נעים בעיניי שבחורה יודעת בוודאות שזה בגלל התמונה שלה,, והרבה יודעות את זה, ולהרבה זה פוגע בדימוי העצמי.

וגם זה שכאילו היא אפילו לא שווה פגישה בגלל זה, זה נורא מאוד אובייקטיבית וסובייקטיבית לכל אחת שפוגשת את זה.

זה שהעולם התרגל לחרפון הזה, זה משהו אחר.

אבל זה הרסני בעיניי, ומאוד מחפיץ.

ואני עוד פעם קוראת לנשים שמכבדות את עצמן לא לשתף עם זה פעולה.

אני אישית מצאתי את זה מכבד יותר, אני לא מחפש דוגמנית - אני כן מחפש להקים בית. לי אישית יצא לצאת עם כמה בנות נטו כדי לא לפגוע, ומעבר לזה שזה פשוט לא פייר כלפיהן - זה מוציא את הרוח מהמפרשים. אני עושה הכול כדי לוודא עם הצד השני שלבחורה אין מושג בכלל שדיברו איתי עליה, כדי שאם זה לא יתאים מבחינתי אז שהיא לא תדע מזה. אני חושב שזה מינימום פגיעה ועדיף מאשר להיפגש ואז לחתוך על מראה חיצוני. אני מאוד מסכים שתמונה יכולה להטעות, ובגלל זה עד עכשיו ממש השתדלתי לא לבקש תמונה. ועדיין, אני לא אבקש תמונה אם חבר שלי מציע לי ואני סומך עליו כי אני באמת מאמין במה שאת אומרת. אבל במבחן המציאות, מצאתי שזה פשוט לא מצליח, וגורם נזק נטו לשני הצדדים.

מלבקש תמונה ועד לסחר והחפצה הדרך ארוכה...

לפי התפיסה של 'שיפגוש אותי כמכלול' אין בכלל עניין של בירורים לפני,לא? כי הרי כל דבר שיאמרו לי אני לא יכולה לקחת לבד כי לא פגשתי את הבנאדם ואת המכלול שלו.

ואני ממש לא מעודדת לפגוש כל אדם שהציעו לך כי 'את לא מכירה אותו, צריך לנסות'.

לא. לא צריך לנסות ולהיפגש עם כל אדם נושם שמישהו החליט לשדך.

פעם עשיתי את הטעות הזאת, יצאתי עם כל בחור שהציעו לי, וזה פשוט שטות.

חד משמעית לא.

אני רק טוענת שחיצוניות זו לא תמונה, וכמו שהפרטים שאת שומעת על הבחור דורשים בדיקה, גם המראה החיצוני דורש בדיקה מעמיקה ולא שטחית ורגעית מתמונה חד או דו מימדית בלבד.

טוענת שתמונה באמת לא משקפת.

את לא חייבת להסכים, ראיתי כבר שאת פועלת אחרת. זכותך אבל זו דעתי. ואני אגיד לך יותר מזה, אף אחד לא בחר שלא לצאת איתי בגלל זה. וגם אם כן, הייתי חיה עם זה בשלום.

ואגיד לך עוד משהו, אף אחד לא פסל אותי ויצאתי עם ף הרבה. מה שאני מנסה לומר ששום דבר בדעתי לא נובע מזה שאני לא נראת טוב בעיניי, אלא כל אף ואולי דווקא כי אני נראת טוב בעיניי וזה לא כל מה שאני.

מעולם לא סחרתי בעצמי, כן היתה לי תמונה בפייסבוק, מי שבחר להציץ הציץ וזה שלו, אני לא מתביישת בעצמי אבל ככלל לא שלחתי מעולם תמונה שלי לצורך "שידוך". כי זה פשוט אמירה שאני לא שייכת אליה.

בסופו של דבר זה אנחנו ולא סתם מישהו מהאינטרנט בתמונה. זה יראה שזו אני, גם אם לא באופן מדויק וכולל כמו במציאות.

אני חושבת שתמונה יכולה להיות כמו עוד פרט שהוא כתב על עצמו- קלטת סגנון מסוים אז את יכולה לברר על זה יותר.

אני כן הייתי שולחת תמונה, גם מהמקום הזה שאני אחלה עם איך שאני, ואני אכבד אם היה בחור כלשהו שהחליט שלא מתאים לו על סמך זה.

בדיוק כמו שבאותה מידה שלחתי את הגובה שלי, וואלה היו בחורים שפסלו על זה שאני גבוהה מהם.

אני מעריכה בנאדם שמודע לגבולות שלו ומבין שלא כל דבר מתאים לו, ויש גבול לכמה אפשר לנסות ולעבוד על עצמנו שאנחנו יכולים להתחתן עם כל בנאדם אם רק נבחר בכך ולא נהיה שטחיים. 

אני חושבת שזה מאוד קיצוני לקרוא למישהו שמבקש או שולח תמונה כמישהו שסוחר בגוף שלו.

אני חושבת שזה מאוד לגיטימי (אגב, כאישה). 

ומאחר ואני מכבדת גם את דעתי, אני לא משנה אותה מפני דעתך, וזה גם לא רלוונטי לגביי לעכשיו.

אני כן מציעה לרווקים (כולל אפילו אותך) לארח את דעתי, לבחון אותה ולבחור בסוף על פי האמונות והדעות של כל אחד כלפי עצמו.

אני שוב אומרת, נתתי מתנה, אף אחד לא חייב להשתמש בה.

ואני באמת מכבדת את עמדתך.

מסכימה עם @פאי תפוחים ,

חשוב לדעת מה עובד בשבילך ומה לא.

כנראה מהניסיון שלך עם עצמך הבנת שטוב לך ככה, כמו שלאחר יהיה טוב אחרת.

היה חשוב לי להגיד שכשאדם מבקש תמונה זה חלילה חלילה לא הופך אותו לאדם שטוח וחיצוני. ונורא צרם לי לקרוא את התגובה שלך לפותח השרשור, וגם בהמשך.

זה שביקשתי תמונה לא מעיד עליי שאני מקולקלת. אני בטוחה בדרך שלי כי אני מכירה את עצמי ויודעת שככה זה עובד לי.

אני לא מעוניינת שישפטו אותי על זה, במיוחד אנשים שאני לא מכירה

וחשוב לי להגיד שאנשים שיודעים שזה חשוב להם ועוזר להם- שלא יחששו מהישפטות על ידי אחרים. זה לגיטימי לבקש תמונה. 

הפכתי מישהו לשטחי וחיצוני. אלא שכתופעה כללית אני רואה בזה חיסרון. אולי ארחיב בהמשך.

בכל אופן אשמח שתראי לי איפה בדברים שלי הבנת את זה כביכול אני שופטת, כדי שאבהיר את עצמי...

אבל בגישה, מובן מדברייך שכשאדם מבקש תמונה זה אומר עליו X

זה לא חייב לומר כלום, אפשר גם לשאול למה הוא מבקש תמונה והוא יסביר את עצמו אם זה ממש מפריע

אבל מה כבר יכול להיות ההסבר?

אני לא מתחברת עד הסוף לניסוחים של @סוסה אדומה, אבל מסכימה מאוד שכתופעה יש כאן משהו לא תקין שמשטיח את העסק.. והאמת שקשה לי עם ההפיכה של כל עניין התמונות לנורמה ולאידיאל, כשמצד האמת זה בעיקר יוצר בנו הרגלים פחות מוצלחים.

אני לא אומרת שזה רע אם יש משהו חיצוני ספציפי שמפריע לי, אבל אני לא בטוחה שהפתרון מחייב תמונה..

באיזה עולם אני חיה..ה' ישמור..

לא מצליחה להבין איפה הרגש הטבעי ,הנשי לפחות, שמתנגד לזה?

אבל נראה לי שבגדול כן.

יש פעמים שמגייסים לטובת העניין את ''אסור לאדם שיקדש את האישה עד שיראנה''.

יש פעמים שהאמירה היא שזה כדי לחסוך פגישה מיותרת ועגמת נפש.

לא מבטלת את הטיעונים האלו לגמרי, אבל באופן אישי, מאוד קשה לי עם זה.. זה מרגיש לי חיצוני מדיי ולא מלמד מספיק, זה גורם להתחלה לא נכונה (בעייני) של קשר, זה יוצר תחושה של שוק ושל חוסר צניעות.

מכיוון השני, אני לא מבקשת תמונה. כן היו פעמים שיצא לי לראות תמונות של בחורים (שהיו מובנות בכרטיס עצמו) וזה היה בעיקר מתעתע ומטעה, ולמדתי שאין לי עניין בזה.

הקטע הוא שהרבה מהשדכנים/שדכניות שפניתי אליהם אמרו שבלי תמונה אנשים לא מוכנים אפילו לבדוק את ההצעה.. באסה ומורכב ובעייני כאן מתחילה ההתמודדות..

שדכניות אומרות לי שאני עוף מוזר ושלא בודקים את ההצעה אפילו.

למה ללכת רחוק - תסתכלו מסביבכן. יש בערך 4 אנשים בפורום שמרגישים כמוכן. כל השאר בעד זה בהתלהבות.

חבל שהיום מסתכלים על מי שלא מבקש\נותן כמוזר (ויותר מזה). 

אני מאוד מעריכה את הבנות והבנים שמשקיעים כדי להתחתן נרשמים למיזמים נותנים תמונות וכו' באמת באמת

יחד עם זאת בכנות לא מצליחה להבין איך מישהי מסוגלת לתת תמונה שלה או לדרוש תמונה בעצמה ממישהו..ואז להפגש..לא יכולה לדמיין את הסיטואציה המביכה אפילו.. ועוד יותר לפרסם את זה באנטרנט

זה מרגיש *לי* כ"כ ירוד וכ"כ לא מכבד..נא לא לסקול אותי..

אפשר לשאול בע"פ מה שחשוב לך לדעת וזהו,אני למשל שואלת על גובה כי כמה שניסיתי ממש להתגבר קשה לי להפתח לאופציה של להחזיק קשר עם בחור נמוך ממני יותר מדי.

לא הייתי מסכימה בחיים להפגש עם מי שמבקש תמונה כי למרות שיש המון המון המון מה לדון אותו לכף זכות אצלי זה יגרום לתחושות לא סימפטיות ואם אין לי הרגשה טובה אין טעם לטרוח.

ב"ה ה' שולח לי כמעט תמיד רק אנשים שלא מבקשים גם אם הם בעצמם רשומים באתרי היכרויות וכו.

באמת זכותך לא לצאת עם בחור שמבקש תמונה, לגיטימי לחלוטין. אני פשוט באמת שם לב שזה מפריע לי, ואח"כ אני עושה שמיניות באוויר כדי לא לפגוע בבחורה אם זה לא מתאים. מניח שזה דומה לעניין הגובה אצלך, אבל לא הייתי במקום שלך אז לא ממש יודע. בכ"מ, ניסיתי לצאת עם בנות שלא התחברתי אליהן מבחינה חיצונית\בלי תמונה - זה לא הלך וזה סתם פגע בהן. בעיניי, אין טעם לעשות בכאילו כדי לא לפגוע וזה גם קצת מוציא את הרוח מהמפרשים.

התמונה לא תמיד חופפת למציאות

תראה אמנם התמונה שכולם אוהבים לצייר (או בימינו לצלם) היא של פרחים ופרפרים וזיקוקים אבל מתחת לזה ברור שהחלטה כל־כך רצינית וגורלית כרוכה גם בכל־מיני ספקות / בלבולים / מחשבות / עייפות. יכול להיות זה למה משתדלים לעשות חתונה שמחה ושבע ברכות והורים מלווים כו' כדי לתת מעין תמיכה למשהו שמצד אחד הוא גדול ומשמח ומצד שני גם מלחיץ.

זה מאוד נורמלי לא לעכל סיטואציות רגשיות במהירות, אל תתן לזה לבאס אותך מעבר למה שזה. אמנם קצת קלישאתי אבל פשוט תנסה לזרום ולהיות נוכח בהווה, זה מה שאני חושב. אתה לא "חייב" להרגיש ככה או אחרת בסוף זאת החתונה שלך לא של מישהו אחר.

כך או כך אל תיעלם לנו מפרוזה וכתיבה חופשית

תן לגוף שלך לחוות את הכל. מותר הכל.

זאת סיטואציה שלא הייתה בה והגיוני שהיא תראה אחרת ממה שדמיינת אותה או הסתכלת עליה מבחוץ על אחרים (ויש מצב שגם לא ראית לתוך נבכי נפשם)

בטוח שכל חתן מרגיש ומעכל את זה שונה.

איך להתרגש ולשמוח? אמממ אולי תגיד תודה לכל מי שאפשרי, כמובן לקב"ה

שמחה באה בהבנה שמה שקורה הוא לא מובן מאליו, אמירת תודה מחזקת את ההכרה הזאת

אני גם הייתי ככה לפני החתונה

הרבה פעמים אתה פשוט טובע בהכנות ומרגיש שאין מספיק מקום להתרגשות

או שאולי במקביל לשמחה יש גם קשיים פוחדים

פשוט תנסה להיות קשוב לעצמך

יכול להיות שפשוט זה יגיע היום של החתונה או שאתה צריך לתת לפני מקום גם לדברים שיושבים עליך

בכל מקרה מזל טוב גדול

עצה פרקטית פשוטה, שכרגע עשויה להצטייר הזויה…

כנראה כמעט ולא יהיה לכם זמן לאכול כמו שצריך… מקווה שיחכה לכם כיבוד קל בחדר הייחוד, ואחרי זה לא תשבו בנחת וברוגע לאורך כל החתונה ותהיו כל הזמן בתנועה…

תכינו דברים טעימים בדירה / חדר במלון אליו תגיעו בלילה הראשון כזוג טרי 🙂 

כלומר, ברור שהוא עלול להיפגע. אבל איפה את מרגישה את זה שאת מפחדת לפגוע בו?

(אפילו תעשי על זה עבודת כתיבה של 3-4 פסקאות לנסות להבין למה לך קשה לעשות את הצעד הזה אחרי שהגעת למסקנה שהוא נכון).

ובינתיים את גם פוגעת בעצמך, בשלוות הנפש שלך, בהתקדמות קדימה.

תהיי כנה בפגישה הבאה לומר הכל ולהפרד בכבוד.

בהצלחה♡

כדאי לדעתי להכין את השטח כדי שהצד השני לא יגיע מולהב לדייט ולו בשביל שיפרדו ממנו.

תשתפי בדברים טובים עליו ולמה לא מתאים לדעתך.

לזכור ולומר שנפרדים כי אין התאמה ולא כי הצד השני לא טוב מספיק.

ואני מבינה שלאמר "זה לא אתה, זה אני" - ישמע כתירוץ נדוש ומוכר. אז אם זה באמת כך, לא לאמר את זה.

סבורה שאם בכל זאת נפגשתם במשך חודשיים תמימים, יש לך דברים טובים לאמר עליו ואליו.

אולי באמת לאמר קודם בטלפון (או בדרך התקשורת הרגילה שלכם) שחשבתם קצת (או הרבה)

ואתם רוצים לשתף אותו בזה. כך שהוא יבין במה דברים אמורים, לפחות במקצת. אבל בצורה

מאוד עדינה ובלי לפגוע בכלל.

בהצלחה!

הגיוני מאוד שיכאב לבחורה, אך השאלה איך זה יעשה בצורה מכובדת  שתמזער נזקים

בגדול - להקשיב ולהבין מה היא תרצה.

אני נוטה לחשוב שרוב האנשים ירצו שיודיעו להם בטלפון, לפחות ברמז, ואז לעשות פגישת פרידה שבה מדברים על חוויות, רגשות, מחשבות וכו'

אבל יש כאלה שהם לא אוהבים "להתבחבש" ברגשות, אלא מעדיפים לברוח - וזה הכי לגיטימי שבעולם!!

אז לכן הכי חשוב להקשיב לה - אם היא רוצה לברוח תנסה לעודד אותה ותתן לה לברוח, אם היא רוצה להביע רגש, תן לה להביע מה שתרצה.

כמובן שזה יכול להיות קשה לך שהיא תביע כאב וצער. נראה לי היא שווה ש"תסבול" את זה אם הייתם ביחד חודשיים.

בהצלחה רבה!!

זה אף פעם לא נעים, גם לא אחרי דייט אחד ובטח לא אחרי חודשיים.

כי זו חרב. אין דרך שזו תהיה כרית רכה, חלומית או פלומתית. זו חרב, להט חרב מתהפכת, דוקרת כמדקרות פגיון. ואתה תכאיב, תדקור, תפלח כבכידון מלובן לוהט דרך קרבי האדם בו זה יינעץ.
ואף על פי כן, כך תעשה. והרחמן המרחם על בריותיו שבשמיים, הטוב כי לא כלו רחמיו, יכפר. וכולי האי ואולי.

ומכל זה רק למדים, ומדייקים יותר להבא, וקמים מכשלון ומעפר, וזזים הלאה בחיים.
ולדעתי בשיחה בטלפון, אין עניין אחר. ותקומו איש ואישה בתום הדיבור הקצר, ותהיו לבדכם כל אחד אחת בנפרד במקומותיכם, ותבכו את השריפה אשר כלתה, ותתאוששו כאבלי ציון, ותקומו מאפר.

הבה נשאיר את להט החרב המתהפכת למקרים אחרים. יש, בלי עין הרע (או עם), מספיק כאלה...

אני כן בעד פגישה. למרות שזה קשה יותר, בכל זאת פנים מול פנים - לא פשוט.

אולי אפילו להביא משהו קטן, מנחם?  אבל לא בטוחה לגבי זה כי אז אולי זה י קשה

עליו יותר.

אלא אם כן מדובר במישהו שלילי ביותר. אז שיחת טלפון קצרה וחדה היא פתרון מצויין.

לא נשמע לי כזה...

וזה בסדר ולגיטימי,

יש אנשים בחבשנים (כמוני) שצריכים לעבד ביחד את החוויה. כשמעבדים ביחד את החוויה אפשר להחשף ליותר צדדים של הסיטואציה ולהבין אותה יותר טוב.

אבל אם מרגישים שאין צורך/כוח לזה, אז סבבה אפשר טלפונית. 

אהבתי את המטאפורות המוגזמות שלך חחח

כשלמעשה, זה באמת לפעמים מרגיש לא רחוק, הרבה פעמים יכול להרגיש בצורה הכי טבעית שיש, שהשמיים נפלו.

הצד המסיים צריך לבוא לקראת הצד שמסיימים איתו (גם אם לצד המסיים גם קשה) 

אם היה קשר משמעותי בחודשיים האלה כדאי לעשות הכנה לפני ואז לתת אפשרות איך היא רוצה להיפרד. 

אם היה קשר משמעותי אני ממליצה מאוד בפגישה כדי לאפשר לסיים את הדברים באמת. 

השתדל להגיע אליה ו/או כל דבר שיקל על הסיטואציה 

בהצלחה! 

– ראשית אין לי מושג מה אומר "חודשיים" במושגים כאלה יש אנשים שתוך שבועיים מתחתנים ומצד שני יש לי משלוחים מאמזון שלקח להם גם יותר זמן להגיע. אין לי מושג עד כמה שניכם הייתם מושקעים בזה הקשר, באיזו תדירות כו' כו'.

– מה אני אישית כחתול זמני הייתי מעדיף אם היו נפרדים ממני? הייתי מעדיף שייפרדו ממני בשיחה או בהודעה מה הטעם לגרור אותי לפגישה שצריך לתכנן להתכונן אליה להתקלח להתלבש לנסוע הלוך ושוב אחרי העבודה במיוחד אם מדובר במרחק משמעותי רק כדי לומר לי "אה טוב אתה מוזמן לחזור הביתה". כאילו לא יודע לא שאין לי סנטימנטים פשוט אני לא אוהב שמזבלים לי במוח. בשלב השידוכין זה לא שהפכנו לחברי ילדוּת מהטובים שבטובים ועוד רק תוך חודשיים. בסדר היה נגמר כל סוף הוא תמיד התחלה חדשה.

– מאחר ולא כולם חתולים זמניים, הייתי מחלק את האנושות לשלוש קטגוריות:

1. חתולים זמניים, שזורמים עם הזרם הגדול של החיים ומקבלים את מה שיש לקב"ה להציע באהבה (ייסורים מקבלים באהבה או שלא מקבלים בכלל)

2. אנשים שלא משנה כמה דיפלומטי תהיה איתם יתבאסו על החיים שלך (במקרה כזה הייתי ממליץ לעשות מה שהכי פחות פוגע בעצמך כי גם ככה זה לא משנה)

3. איפשהו באמצע, כאלה שבדיו המילים הנכונות תוכל לרכך את המכה, אם אנחנו שייכים לקבוצה 3 אז פשוט לנסות לנסח משהו דיפלומטי, אם היו לי הערות משמעותיות הייתי אומר אותן בעדינות (הגעתי בסופו של דבר למסקנה שאני מחפש מישהי עם גישה קצת שונה לגבי XYZ כו') או מושך את האש אליי (בדיעבד הבנתי שאני לא לגמרי XYZ ברמה הכללית של הדברים)

אם הם מאוד סנטימנטליים אולי עדיף פגישה

אם לא אז לא

אבל טלפון לדעתי החתולית הזמנית האובייקטיבית זה מתכון לאי־נעימות

ובכל זאת, מקבלים אותם באהבה.

ולא כולם חייבים להיות במדרגה הגבוהה של קבלת יסוריים באהבה וזה בסדר גמור.

בגדול - לא לכל מה שכתבת מלבד ספידדייטים וזום, אם לא מוצאים אפשרות אחרת.

בכלל - הרוב המוחלט של המיזמים האלו נולדו איפהשהו על הרצף בין דת"ל ממוצע לדתי לייט-מסורתי. 

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..