טבלתי 6 שבועות אחרי לידה עם דם. בוודאות ראו פצע ויצא מקלון נקי מצוואר הרחם. הרב אמר שנטבול בקדושה ובטהרה ושאני אמשיך לראות דימום ולהתעלם מזה אאכ יש חשש שזה וסת- זאת אומרת כמות מסיבית יותר וכאבים.
אני מניקה הנקה מלאה.
אני כבר שבוע אחרי המקווה ומדממת כבר שבוע וחצי מהפצע הזה.. זה כמות שלא מתמעטת. אני כן מניחה לעצמי שככל שאנוח יותר זה יתמעט אבל אין לי כל כך יכולת לנוח כי אני כבר חזרתי ללימודים.. אין ספק שבלילה כשלא זזה התחבושת יוצאת נקיה, וביום כשזזה יש מלא דם..
אני לחוצה כל הזמן שזה מחזור ובעלי מתקשר כל יומיים לרב והרב מרגיע אותנו.. כי באמת יש סיבות שזה לא מחזור ותולים בפצע.
אבל אני עדיין לחוצה.
אני מרגישה ככ אבודה ובאלי שאמא שלי תחליט בשבילי (לא רלוונטי פה מפאת הצניעות) מה לעשות?? כמה זמן הדימום הזה עוד ימשך? לרופאה שלי אין תורים זמינים בקרוב, חשבתי ללכת למרפאת פרינאום בשערי צדק.. מישהי הייתה?
אני לא נהנית מהזמן שמותרים בכלל.. כי כל הזמן קים החשש שאנחנו עןשים מעשה אסור. אני אציין אנחנו דוסים רצח!!! בעלי והרבנים שהוא מתיעץ איתם חקרו את העניין מאה פעם ובעלי אמר לי שאני פשוט צריכה להקשיב למה שהרב אמר וזהו.. הוא שיא הקשוב אליי, עלתה גם אופציה שנחמיר על עצמנו עד שזה יחלוף כדי שארגיש יותר טוב.. אבל א. לא באמת רוצה להתרחק מחדש. ב. לא רואה בכל מקרה איך בקרוב הדבר הזה מתרפא כי פשוט יש דימום..
באמת בעיקר מרגישה אבודה.. אוף.
לא יודעת מה לעשות ואיך להתקדם מכאן.
לא רוצה עוד בדיקות של בודקת. שבעתי מזה.
באמת שאין לי כח להצעסקות הזאת עם הגוף ולהשפעה של זה על הקשר בנינו האם מותרים או אסורים.. מתגעגעת סתם לגוף פשוט שמפריש הפרשות לבנות והכל משעמם וזהו..
ונקודה אחרונה לציון- שבאמת שכמה ימים ראיתי רק רק הפרשות צהובות ואז עשיתי הפסק *בעדינות!!!* שכנראה פתח פצע, הבדיקות עם הבודקת סיבכו עוד יותר את העניינים וזהו. הכל מחורבש עכשיו. אוף.
