שחשבתי לשדך אותו אבל עודכנתי שהוא עשה את זה למישהי מקסימה..

בעיני הבחור מחוק

לא ברור לי מה גורם לאנשים נורמטיבים להיות כאלה בלתי בוגרים בעליל

אולי תצליחי להסביר לי מנוקדת מבטו של הצד השני.

1. הצעה של פניו נראתה מאוד מתאימה מהבירורים שלי וגם לשדכנית. היה הפרש גילאים אבל לא משהו קיצוני (בגילאים האלו לפחות). נתתי תשובה חיובית.

אחרי יומיים שראיתי שכלום לא קורה שאלתי את מי שקישרה ביננו - ענתה שעדיין לא קיבלה תשובה. אחרי שבוע הודיעה שלא מועניינת כי הפרש הגילאים גבוה מדי. בלי לברר כלל.

את זה אפשר לומר תוך 5 דקות (או לפחות להודיע שמתלבטת).

2. בחורה שמחזיקה אותי 4 שעות בפגישה שניה ולא עונה לטלפונים והודעות 5 ימים. וזה עוד כשחשבתי להמשיך לשלישית.

3. בחורה ששמעה עלי, הפכה את העולם כדי שיציעו לי אותה, אחרי שהסכמתי נעלמה ל5 ימים ואז הודיעו לי שלא מעוניינת.

4. בחורה שכנראה לא היה נעים לה לענות לי "לא" אחרי 2 פגישות אז פשוט לא ענתה לכלום במשך כמה ימים. הודעתי לחברה שלה שתודיע לה שלא.

אני פשוט משתדל להתעלם ולא לעשות מזה סיפור אבל כדאי לדעת שזה קיים ב2 הצדדים.

כן כדאי מאוד לא למחוק לחלוטין אנשים, גם אם עשו שטויות (כמובן לברר ואולי אפילו להעביר מסר). בסוף זה גובל בדיני נפשות.

מה קרה שם?

אמר לא יודע דווקא הייתה חמודה

 באמת אני בעצמי הייתי מבולבל

בחור כזה לא צריך לצאת לדייט בטח לא שאני מציעה למישהי.

לא משנה כמה הוא חמוד

עוד סיבה לא למחוק אותו. לא מדובר במישהו עם מידות מקולקלות אלא סתם מבולבל זמנית. לזכור את זה לפעם הבאה שתהיה לך הצעה מתאימה.

את ההערה בסוף כתבתי באופן כללי, לאו דווקא לדוגמא שלך.

אם היתה לו הצעה טובה והוא ככה התנהג ?

בההעלמות

זה לא תקין בשום דרך(:

(גם אם יהיה מולי בחור שאני לא מתחברת אני אגיד לו תודה אבל לא חושבת שמתאים והצלחה.)

לא נעלמים בלי משפט סיום זה נוראי..

לאף אחד 

ובטח לא לבחורה כלכך טובה

לא אמרתי שתקין, אמרתי שצריך להבין מה הגורם. משער שאת עשית מספיק שטויות בחייך, זה לא הופך אותך לבן אדם רע.

שומעים, מתקנים וממשיכים הלאה. 

אם זה היה מגיע ממקום של אכזריות, שליטה או משהו בדומה זה כבר משהו אחר.

לא בטוח בכלל

חוץ מזה שאני כנה מאוד וזה חוסך המון עוגמת נפש.

ולא ברור לי למה הדיון עלי..

אני שאלתי עליך? לא כי זה לא רלוונטי

העלתי מגמה .. שצריך לצמצם אותה

בשני הצדדים

הכוונה להבדיל בין דברים צדדים שניתנים לתיקון\הסבר לעומת מידות רעות שכבר דורשות תיקון רציני וממילא זהירות ובירור.

ובתור אדם כן וישיר מאוד יכול לומר לך שצריך זהירות ומדידה מאוד גדולה גם בזה.

כרגע זו אזהרה מלהתעלם מאנשים

אתה בא להצדיק את ההתנהגות 

הבלתי הגיונית בעליל

לא הצדקתי כלום, להיפך. דייקתי שצריך להפריד בין עיקר לטפל, בין בעיה מהותית לכזו ש(אולי) לא. זה הכל.

להגיד שאין שום בעיה ? שהיא לא קיימת?

אני מציע ללמד זכות. אם זה נגרם מהמניעים שתיארת - לא למחוק את הבן אדם אלא לידע את הצד השני (ואם אפשר מישהו בצד שלו) שהוא לא בוגר ושיבדקו. 

לעומת הדוגמאות שאני הבאתי - שליטה, אכזריות וכדו' שאז באמת הייתי ממליץ להתרחק עד הודעה חדשה 

למעשים

אני לא אומרת שהאדם שטן אלא שהוא לא מוכן בשום צורה לצאת לדייט .

אז אולי לא הבנתי מספיק את התיאור שלך. עד כמה הוא ילדותי. 

נזכרתי במשהו רלוונטי - נפגשתי 4 פעמים עם בחורה כיפית. מלכתחילה אמרה שרוצה לקחת דברים לאט. בסוף נפרדה ממני בהודעה טקסט שעדיין לא התגברה על קשר קודם. 

למחרת חבר שלי אמר שהיא פנתה אליו... 

אמרתי לו שמאוד כיף איתה אבל שיברר כי היא לא כל כך רצינית. לא פסלתי אותה על זה. 

מה קרה לך .. נו מצויין

אבל כוונתי היא שלא אמרתי לו "אל תתקרב אליה" אלא רק נתתי לו נקודה לברר.למרות שסו התנהגות מאוד לא מכבדת. 

לי זה גורם להתרחק ולעוד המון בנות .

ברגע ששומעים את העבודה הבחור נעלם בבום 

/לא עונה להודעות בלי להסביר / לא חזר לבחורה עם הסבר של מה קרה.

זהו אף אחד לא מעוניינת להיפגע

זה הדבר הכי משפיל שאפשר לעשות למישהו

מסבירים : אני מבולבל .. אני בלימודים , קשה לי כרגע לשלב ,אני לא בטוח שאת רוצה.

אבל משהו 

לגבי 2 שאין דבר כזה להחזיק מישהו בדייט. ארוך לך? אל תשאר (כמובן בטקט ועדינות. אבל לא חובה דייטים בלתי נגמרים..

אני מציג את זה כהסתכלות לאחור. אז חשבתי שהיא מעוניינת וחשבתי גם על פגישה שלישית אז זרמתי. 

בכלל אני שוכח את עצמי בפגישות... מבקש ממנה להזכיר לי כשמאוחר לה.. 

מה לעשות, אני כנראה אחד היחידים שממש נהנה להפגש עם כל אחת אלא אם באמת יש משהו זוועתי. 

(אבל כמובן אין שום לגיטימציה להעלמות שלה לאחר מכן) 

למה לקחת את זה למקום כזה.

חבל

תני לבןאדם לפרוק - לקראת נישואין וזוגיות

לעשות את זה באמצע דייט??

זה ממש אכזרי!!

מי שעושה את זה שיכנס לו קוץ בין הבשר לציפורן ושלא יצליח להוציא

מסכימה גם שקורה משני הצדדים.

כן, לסיים קשר זה לא תמיד דבר נעים ונחמד. אפילו לרוב לא נחמד.

כשיש עוד אדם מהמשוואה, להיעלם ולהתעלם - זו לא צורת התמודדות של אדם בוגר. זה די אגוצנטרי, ומפספס את העניין של זוגיות, והופך אותה מיצירת קשר בין בני זוג להרגשה של בחירת מוצר, כשלצד השני אין חשיבות בכלל.

@לאצעיר מסכימה שזה יכול להיות בלבול רגעי של מישהו, העניין הוא שאם אני חוויתי רק את הבלבול הזה, אני לא יכולה לשקף משהו אחר. ולכן גם אם מישהו ישאל אותי, אבהיר שזה מבוסס על מפגש קצר, שהסתיים בצורה לא ראויה בעיניי. אני יכולה ללמד עליו זכות, זה לא מצדיק את מה שהוא עשה - אני לא חושבת שתפקידי כמדוייטת לשעבר לעשות את לימוד הזכות בפני מדוייטות העתיד, אלא תפקיד חבריו ומכיריו שיש להן היכרות עמוקה ורב צדדית איתו. (ובהקשר הזה, אולי אניח כאן את זה: ניסיתי לברר על בחור - אבל כולם ניסו להסתיר ממני פרט חשוב במיוחד - כיפה)

ראשית - כולנו מחוייבים בלימוד זכות על כל אדם בינוני ומעלה. זו הנחת יסוד בסיסית. 

בנושאי לנ"ו זה עוד יותר בולט - מילה, ביטוי ולפעמים אפילו תנועה יכולה לקבור בן אדם, לפעמים לשנים. 

שנית - צריך לראות את האדם והסיבה וגם לקחת בפרופורציות. 

אם האדם הוא ילדותי - תגידי שהוא ילדותי למי שתציעי. אם האדם הוא אלים - תזהירי את כולם להתרחק ממנו. ההבדל יותר מובן? 

בכלל עין טובה זה משהו שלומדים בתקופה הזו אבל זה כבר נושא לשרשור אחר. 

אני לא לגמרי הבנתי איפה אתה והפי חלוקים.

מה שאני באה להגיד, זה שמי שמתנהג בצורה לא ראויה למדויט - שיבין שזה לא בהכרח נשאר רק בינהם. וטוב שכך. 

כן, אני מקווה שאימת החברה תגרום לאנשים להתנהג בצורה יותר מכבדת.

ואותו מדוייט שהתייחס אליי באופן מזלזל ופוגעני - הוא יכל לבחור להתנהג אחרת, סתם להעביר איתי שעתיים בדיבורים על משהו, ולמחרת להגיד שזה לא שייך. ואז אולי הייתי חושבת על חברה אחרת ומנסה להכיר לו אותה. אבל הוא בחר לזלזל, להעליב ולפגוע - ולכן אני בחיים לא אציע אותו למישהי אחרת.

אני מסכימה שבלנ"ו הדברים יותר רגישים - ולפעמים אנשים אומרים דברים שלא צריכים להיאמר, אבל לפעמים גם אנשים לא אומרים דברים שצריכים להיאמר.

בסוף תזכרו שכמו שאתם מודדים, מודדים אתכם.

וזה שאנחנו צדיקים בעיני עצמנו לא אומר שכך הזולת רואים אותנו. לפעמים הם אפילו צודקים. 

העלתי כאן כמה דוגמאות ליחס לא מכבד שזכיתי לו. הכותרת היתה "תסבירי לי למה" לא "האדם הזה מחוק". 

רק רוצה לציין שאני בצד שלך ידידי

🙂

אלוף בלהוציא דברים ממהקשר

אני כותב דברים מסויימים ואת מגיבה על דברים אחרים לחלוטין, ולא בפעם הראשונה.

משהו בהבנת הנקרא של הדברים שאני כותב.

תהיה תגובה אחרת

אני יודע לכתוב רק בהיגיון. 

דעתך לא מעניינת אותי

ברור לי שמודדים אותי. העולם הוא שיפוטי. גם אני.

ברור לי גם שדברים שברורים לי, יכולים להתפרש אחרת לחלוטין אצל מישהו אחר. (נניח פעם השקעתי ואפיתי עוגיות לדייט, שבו הלכנו לבית קפה. הוא פירש את זה כקמצנות שלי להזמין בבית קפה, כמו להביא סנדוויץ מהבית למסעדה.)

אני גם חושבת שזה אחריות שלנו כאנשים בוגרים שמחפשים זוגיות לזכור תמיד שזו לא בחירה של מוצר מהמדף, אלא דיני נפשות של בני אדם, ומה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

אני עדיין לא מבינה מה בדיוק קרה כאן, אני מרגישה שזה יצא מפורפורציה בצורה לא נעימה. אני חושבת שנפגעת מהכותרת של "איפה המוח", כשהפי לא התכוונה אליך, אלא אל אותו הבחור מהסיפור שלה שנעלם למישהי, ומשם זה הלך לדו שיח של חרשים.

בנוסף, שכשהפי כתבה שהאדם מחוק, היא לא מתכוונת שצריך להעלות אותו על המוקד - אלא כמו שכתבתי, היא לא תמליץ לחברות שלה לצאת איתו. זה נאמר כמשל, לא פשוטו כמשמעו. ובדיוק כמו שאתה כתבת לגבי ילדותי ואלים, אם ישאלו אותה עליו - היא תסביר בדיוק את העניין הזה, שהוא נעלם מהקשר.

אכלתם את זה בבית קפה?

בלי להיכנס ליותר מידי פרטים, 

הוא הגיע באותו ערב מרחוק מאוד, אז לא היינו בטוחים לחלוטין מתי בדיוק ניפגש, ומה בדיוק נעשה.

זה היה בית קפה כזה שצמוד לפארק. 

באופן כללי, כשאני יוצאת עם מישהו לדייט (מדובר על תחילת קשר) - אני אזמין בד"כ שתייה בלבד.

אז חשבתי לעצמי שיהיה נחמד לאפות עוגיות, כי אולי נרצה להסתובב בפארק, לחלץ עצמות אחרי נסיעה ארוכה.

אספתי אותו עם רכב מהתחנה שהוא ירד בה, ובדרך סיפרתי לו שאפיתי עוגיות והראיתי לו אותם. בעקבות התגובה שלו בכלל לא הכנסנו אותם פנימה...

בדיעבד, אני חושבת שהיה כאן גם פער תרבותי, הוא היה עולה די חדש, ונראה לי שאצלם דייט זה כן אומר משהו יותר בומבסטי יותר.

אני אוסיף עוד משהו - זה היה אחד הראשונים שיצאתי איתם, ולמחרת הוא חתך. היום הייתי עושה דברים קצת אחרת. הייתי מנסה לדבר איתו על זה, לתווך את הפער, להסביר לו שזה לא נובע מתוך קמצנות, אלא דווקא השקעה. אז פשוט אמרתי לו תודה ובהצלחה.

ועוד בפגישה ראשונה. 

זה קרה לי גם עם מישהו חוצניק

כל הפגישה הוא מנסה שניכנס לשבת במסעדה..

והיה לי גם עוגיות שאפיתי 

ושהוצאתי את העוגיות הוא אמר בשוק

את יודעת לא יקרה כלום אם נכנס למסעדה.

אגב בניגוד לשלך( שהוא הזדעזע, נכון? או שלא הבנתי?) אצלי הוא לא הבין ..

לי הוא אמר די עשינו מספיק טיולים על החוף 

אבל הוא פחד ממני אז הוא ישב בשקט ואכל עוגיות .

ואמר לי את הראשונה שאני לא לוקח אותה למסעדה ולא מבזבזת לי מלא כסף

את האמת לא ידעתי להגיב לזה.

אבל זה חמוד שהוא רצה כלכך לתת

מה זה ההשקעות האלה???

בחיים לא הייתי משקיעה ככה ועוד בדייטים ראשונים.למה מה קרה?

נראה לי שזה לא הכי טוב האמת, צריך קצת יותר דירוג,לא?

להכין עוגיות

אני חושבת שזה תלוי באופי

יש לי קטע שגם שאני יוצאת לבד הייתי מביאה את זה אז למה לא.

אגב להגיד הבאתי בשבילו הכנתי בשבילו זה לא מדויק.

הכנתי כי היה באלי עוגיות וחשבתי שזה נחמד.

אגב אני מבינה אותך יש בי צד שחושב גם כמוך.

אבל האופי שלי זה כן של שיהיה נחמד גם עם חברות או משפחה

באסה שמכבים את זה..

כי זה באמת האופי שלי..

שחברה שלי באה אלי הבאתי לה קפה מושלם ..

שהבחור באותו יום הגיע אל האזור שלי חשבתי כמה פעמים לפני אם להכין לו שזה לא יתפרש מתאמץ.

אבל בסוף הכנתי אבל עצוב שהייתי צריכה לחשוב

זה מעולה ונחמד ואנושי.

אל תתכבי בגלל הערות כאלה 

זה כי היא מבינה את ההיגיון של זה..

גם בנים אובר פתוחים שמראים עניין מוגזם על ההתחלה מרתיעים ומובילים לסגירות ובדיקה אצל הצד השני.. באופן כללי יש הרגשת ביטחון בקשר כשזה נבנה באופן מדורג,עם הקשבה לקצב ולצד השני.

בעד דירוג

אבל הוא בסוף יראה את האופי הזה אז מה העניין.

ולהתראות עניין מוגזם יש בלהביא עוגיות

זו הגזמה לצד השני שסתם הורסת לכולם. זה מיותר

הציפיות נהיו כ"כ כובלות, והדייטים קרים בהתאם. לא פלא שלוקח זמן ליצור קשר.

ברור שצריך הקשבה, וזה הגרעין של הביטחון. (גם כתבתי על זה פעם: שתי מחשבות בעקבות דייטים. אשמח לשמוע דעתכם בהרחבה... ) אבל זה לא סותר. אולי זה לא מפריע לה/לו? למה ליצור סתם חששות?

זה בהחלט בגדר הסביר והנורמלי.

מבינה שאתה היית בסדר עם זה וזה סבבה

בעיני אחרים זה יכול להיחוות אחרת,עובדה תראה מה הייתה התגובה של הבחורים של הפי ולגיטימי- אחד נרתע כנראה ואחד זרם

אני למשל לא הייתי רוצה שיביאו לי לאכול בדייט ראשון עוגיות של בחור שאני בכלל לא מכירה או ישימו אותי במעמד של לסרב אחרי הטירחה..זה לא נעים כזה.

כל זה לא סותר בכלום הארת פנים נחמדות וכו' וכו'. זה לא חייב להיות או זה או זה

אבל אמרנו שאצל חוצניק זה שונה ...

אחד נתרע זה לא המקרה שלי אלא של  @לגיטימי? 

בגלל איזה חוצניק עם תרבות שונה תהיי בחשש

אני כן בעד זרימה

אבל אני מבינה את הקול שחושש

אבל תהיי מוכנה לזה שלא תמיד יזרמו איתך אז קחי הכל בפרופ' נכונה

בנתיים זה לא קורה

אחד הדברים שיותר "קונים" אותי בקשרים מתקדמים זה כשהיא משקיעה מעצמה ומכינה משהו ומביאה.

בפגישה ראשונה זו יותר מחווה נחמדה.

אמנם, בפעם היחידה שמישהי הביאה עוגיות לפגישה ראשונה - זו היתה הפגישה הראשונה הכי טובה שהיתה לי עד היום. אני מעריך שבגלל הבחורה...

ולוקח לדייט ראשון 

אבל תמיד מביא איתי שתיה ושואל מראש אם להביא עוגיות (קנויות). כל אחת ומה שטוב לה.

אגב, בפגישה ההיא יצא ששנינו הבאנו. אכלנו את שלה.

אוכל, לא אוכלת אוכל של כל אחד.

למרות שבעיקר בגלל שיש כאלו שמתביישות לאכול בפגישה ראשונה. 

תאמיני לי שאני יותר סנובית ממך חח 

שהבאתי זה היה נראה טוב נקי קופסה מושלמת הכל טוב.

באופן כללי אני מעדיפה לשבת במקום מסודר אבל זה מה שהיה בא לי באותו רגע וזה מהמם

שכל פעם טען שבנות נצלניות שאסור לשלם עליהן והכל חח

והוא התחתן 

בנוסף למה שנאמר אני מרגישה שיש משהו קצת אינטימי בלאכול יחד..לכן נראה לי פחות מתאים לאכול עם בחור שאני לא מכירה בכלל,אדם זר עם כל הכבוד שהרגע הוא זכה לתואר מדוייט שלי. אכילה עם אחרים,כל האחרים זה משהו אחר.

אבל בסדר מקבלת את זה שאנחנו אנשים נבדלים סה"כ 

הסיבה שזה מרגיש לך אינטימי

ראי איזה פלא! כי את נותנת לזה הקשר אינטימי.

לא נכון,זאת לא רק הרגשה שלי.

אכילה משותפת מקרבת. 

גם לצאת לדייט

לאכול על ההתחלה לא

זו המטרה אבל

אני ממש ביישנית עם אוכל הלוואי שלא

בגלל זה צריך איזון.

ולהיות נחמד.

אני תמיד משתגל להביא משהו. מתאים לה, תאכל. לא מתאים לא תאכל.

נותן לה להרגיש בנוח עם זה.

הפסקה האחרונה מדוייקת.

לא כל הערה/תגובה צריכים לקחת כאקסיומה. אפשר (וצריך) לדבר על זה. להבין, לתקשר.

וזה ממש חמוד מצידך שאפית עוגיות!

נכון לפני שאני לא אמליץ או חברה לא תמליץ אני אבקש לשמוע עובדות שקרו .

ולא קללות או פרשנות .

במקום הבחור אנוכי / ילדותי / טמבל 

להגיד 

הבחור לא חזר אלי למרות שקבענו.

שאת הפרשנות תעשה לבד(: 

אני לא אומרת להשחיר אנשים וזה מה שהוא לא הבין .. ולכן התווכח עם עצמו דיני נפשות ובלה וכו..

אלא שיבינו שמספיק המשפט של 

הבחור נעלם ..

ואת שאר ההשלמה על המידות שלו הבחורה תעשה לבד .

מה את חושבת שבנות לא מחפשות מישהו שיצאה איתו? 

לברר מעט 

אם אפשר לשאול את הבחור מה קרה שם זה בכלל יהיה טוב .

שאני שאלתי את הבחור מה קרה שם קיבלתי תשובה מאוד לא בוגרת בעיני לא משנה כמה הוא חמוד.

@לאצעיר (מבין למה אתה לא מבין)

מעולם לא אמרתי להגיד שהאדם ילדותי חצוף או טמבל .

אלא אמרתי שבנות משתפות בעובדה שהבחור נעלם .. זה הכל .

טוב זה לא עושה לו

שזה גם בדרך כלל החצי האמיתי יותר, מאחר וכל אדם שהוא קצת כנה עם עצמו שם לב שיש לו או היו לו רגעים שהוא די יצא פח אשפה בלשון המעטה. לא שאני אומר שהוא יצא כזה, יש דברים הרבה יותר גרועים, הקצנתי כי צריך לזכור שיש צד באדם שבאמת לא אכפת לו מאף אחד, וכשרואים כזה גילוי לב זה מראה שאפילו לזה יש תיקון.

מאוד מעריך על השיתוף, חזקת👍

@חסדי הים 

בחור שנעלם למישהי שאני מכירה ניגש אלי פעם בבקשה שאשיג עבורו את המס' שלה כדי להתנצל על ההיעלמות.

אחרי שבוע קיבלתי הצעה להפגש איתו..

סירבתי.

כן הייתי ממליצה לשמוע מהחברה מה קרה שם לפני שפוסלים.

סירבתי בגלל סיבה אחרת,

לא בגלל מה שעשה. ההתנצלות שלו יפה למרות שזה שהציעו לי אותו בצמוד להתנצלות יכול לצייר הכל כאינטרסנטי ולא בטוח אמיתי

מבינה ..

בחור כזה מתחיל עם 5 בחורות בשבוע,

יוצא עם חלקן,

וממשיך להתחיל.

איך יתן יחס מיוחד לכל אחת?

יצר הכיבוש שלו חזק. צריך לכבוש עוד ועוד.

ואתן נופלות בשבי הקסם הכובש שלו שוב ושוב.

והאמת שזו הסיבה שאני סירבתי,

הבחור היה ממש מבוקש, מלא בנות רצו אותו..

היו יותר מדי מקרים שהייתי חוזרת מהלימודים ורואה אותו באמצע דייט באותו פארק וכל פעם ביום כמעט קבוע בשבוע עם מישהי אחרת...

הן היו באות אליו באופן קבוע,לפחות ככה זה נראה מבחוץ

קיצור מעניין מה שכתבת..

כאילו אם אתה דתי ומאוד מבוקש זה לצאת למלא מלא דייטים עד שתמצא את ההכי שווהה,

לא?

אחרי קצת זמן (ובהנחה שאתה לא שטחי לחלוטין) אתה לא מחפש את "הכי שווה" אלא את זו שהכי טוב לכם ביחד.

לגבי "ביקוש" - יש גילאים מסויימים בציבור שלנו שבהם לבנים יש כמות עצומה של הצעות. מן הסתם יש בזה רמות אבל זה קיים.

לגבי זה שהוא כל פעם עם מישהי אחרת - אולי הן לא רצו אותו? לא כל מה שנראה "ורוד" מבחוץ הוא כך מבפנים.

הרבה בנות באמת עפו עליו..

הכל יכול להיות ...

היה לו שילוב של המון דברים טובים שלא מוצאים אצל כל אחד.יש אנשים שזה הניסיון שלהם- חלק מתמודדים עם דחיות וחלק עם ההפך מזה.. מתארת לעצמי שלחזור למיקוד פנימי במציאות של ביקוש זה לא כזה קל.

מה קרה בתוך הקשרים עצמם אין לי כמובן דרך לדעת.

בדרכ אנשים שנמצאים במצב כזה סתם מסתבכים יותר. זה לופ הרסני 

אני באמת חושבת שזה עניין של אגוצנטריות 

מישהי דיברה איתי לפני חמישה ימים ואמרה שתחליט ותתן תשובה. מאז נעלמו עקבותיה. 

אם היא מעוניינת בספר שעוסק בנושא קבלת החלטות

לומר "לא" לבן אדם ולא להעלם.

דרך שיחת וידאו ואחרי השיחה נעלמו עקבותיו.

בנים נעלמים בד"כ יותר,ובגלל שהם לא מספיק מרוצים מהחיצוניות לא יעזור כלום.

כשהם מרוצים וואי וואי זה בולט בצורה מביכה לפעמים.

בנות מטבען עם יותר מבולבל..קל יותר לא להתרגש מהן.

"בנים נעלמים יותר" (לא בטוח) כי הם שטחיים. 

"בנות מבולבלות מותר להן". 

מדובר על כבוד בסיסי. משני הצדדים. 

 המצחיק הוא שאפילו אמרתי לה בסוף השיחה שהיא יכולה לענות דרך החבר שהציע אם היא מעדיפה. דממת אלחוט. 

ואגב, אני לא מתרגש. פשוט הזכיר לי את השרשור אז הגבתי. 

של הבחורה שלך

אבל לפחות זה לא משפיל 

כמו בחורה שמתייחסים אליה באופן מחפיר על סיס חיצוני.

ואני,אני לא אחת שחותכים אותה כמעט בכלל אחרי מפגש מול פנים

הסיפור הזה רק מדגיש לי כמה כל היחס הטוב או המשפיל תלוי אם החיצוניות מוצאת חן בעיני הבחור או לא.

אל תיקח אישית ,סהכ שחררתי קיטור.

הם לא צריכים להשליך זה על זה.

ואגב, יש די והותר שחותכות על בסיס תמונה ולא טורחות אפילו לנסות לראות בעין. זו ממש לא מחלה של בחורים בלבד.

את יוצאת איתם

ברצינות, מה פשר הטענה הזו?

סתם לפרוק?

לא מדברת על אתרי היכרויות ששם המחוייבות ההדדית מראש לא מי יודע מה 

וגם שכל מי שמתייחסים אליה תבין שהיחס היפה נובע בגלל שמצאת חן בעיני הבחור,

חברה שלך הייתה מקבלת יחס אחר ככהנ. וזה מפחיד.

עכשיו תורך לענות,

אבל אמיתי.

ב"ה כל הבנות שיצאתי איתן היו בסדר.

מעולם לא היה לי דייט נוראי, גם כשזה היה לא בכיוון. אף פעם לא נהגנו בלוסר כבוד אחד לשניה.

מעריך שזה לא משקף כלום.

ותודה לה' על זה 🙏

בנים שיהיו בריאים.. לפעמים מתרכזים בעצמם שיש קושי במקום לתווך 

לא קראתי את הכל מחילה רק את ההודעה שלך

פשוט התכוונתי שאצל בנות זה יותר נפוץ ..

הבאתי את הדוגמא הנ"ל פשוט כי נזכרתי בשרשור. 

לדעתי בנות פשוט לוקחות קשה יותר מקרים כאלו וגם מדברות על זה אז זה יותר נוכח. 

אני פשוט מתעלם מיחס פחות ראוי וממשיך הלאה. 

מבולבלת מבנים שפגשתי לגבי מה אני רוצה ואם זה מתאים..

לגבי החיצוניות.. זה לא כל עולמם ואם את יוצאת עם גבר יהיה יותר בריא לך להבין את זה (: בשבילך..

להבין שאת הרבה מעבר ליופי וגם בשבילו להעריך אותו שיש בו גם ערכים אופי את יודעת בן אדם שקול.. איך אפשר לצאת עם בנים כאשר את חושבת שזה רק מה שנמצא אצלם בראש , מבינה? לא יודעת זה נשמע לי קצת עצוב

לגבי זה שהם רוצים הם מראים זה דווקא יתרון אבל זה לא בצורה מביכה אל תגזימי

אם בחורה לא יוצרת קשר, זה בגלל ש

זה לא התפקיד שלי הוא אמור להיות הגבר שהוא יכתוב לי אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני לחוצה ובכלל שיהיה הגבר למה אני צריכה לכתוב לו שהוא יחזר אחריי

בחור=בחורה.

תאמין לי שיותר קל להיות זה שמוביל,

אנחנו זזות קצת הצידה כדי לתת לכם הרגשה טובה וגם זה לא טוב.מה יהיה?

בחור עוזב בחורה ,מה היא כבר יכולה לעשות? להתקשר להעזיב אותו?

אני חושב שזו התנהגות לא ראויה. לפעמים אפילו לא אנושית..

אני חושב ששני המינים חווים אותה ולכן מיותר לקשר את זה לאחד מהם (מה גם שזה לא מועיל בכלום. אם האדם הפרטי עושה את זה, מה זה משנה אם הוא עושה את זה בתור בן בת. ולהיפך).

יש משהו קל בלהוביל ויש גם משהו קשה. מצד אחד אתה נגרר ולפעמים זה קל, אך מצד שני כשאתה מוביל עליך מוטלת האחריות להוביל נכון. אני לא חושב שזה צריך להיות דיכוטומי כ"כ.

הבחורה לא צריכה להיות נגררת והבחור לא צריך להרגיש שהוא אבוד בתוך ההחלטות שהוא צריך לקבל בשביל השני.

אני לא יודע באופן פרקטי למה בדיוק את מתכוונת.

זה מצויין לתת לבחור את המרחב להתבטא, אבל להיזהר מכך שזה לא יגיע לידי אפתיות. בחור לא שלח הודעה כל היום, מותר לך לשלוח. זה בסדר. לפעמים זה אפילו זקוק לו כדי לדעת שאת מעוניינת.

אם בחור עוזב בחורה, הוא צריך להגיד לה את זה באופן מכבד. ולהיפך.

אין הצדקה להתנהגות אחרת (לא תמיד מתאים לספק הסברים אבל צריך להיות מכבד).

אני לגמרי בסדר

מי אמר שאת לא?

מתברר שהיא חזרה לחבר שקישר ואמרה לו שפחות מתאים לה והוא פספס את ההודעה שלה.

אצלי כל הזמן הזה השארתי את זה בספק - ספק נעלמה ספק היתה תקלה איפהשהו בדרך. הספק הוכרע לזכותה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה