נשמע שאת צריכה ייעוץ מקצועי.

בטח האם להחליט האם לפרק את הנישואים.

אם כי לדעתי -- בפערים גדולים מידי, ופערים בתחום המידות והאופי , קשה עד בלתי ניתן להשתנות

אבל בדברים אחרים יש פערים גדולים מידיי

למשל -

אני אוהבת טבע, הוא רוצה עיר

אני רוצה חיים טבעיים ופשוטים עם מיעוט מסכים והוא רוצה שנביא טלוויזיה הבייתה 

אני אחרי 1 בלילה לא יכולה לעשות כלום 

והוא הפוך-אוהב ללכת לישון 2-3 ולקום מאוחר, 

אז גם זמני השינה שלנו לא תואמים וזה גם מבאס קצת . לעמים אני מתאימה את עצמי אליו אבל זה גם מבאס אותי ללכת לישון מאוחר ממש

אני נורא מהירה והוא איטי

גם תחומי עניין שונים

אני אוהבת לעשות דברים בידיים ובעצמי והוא לא מתעניין בזה הוא אוהב ספורט ולצפות במשחקים ואותי זה לא מעניין

אני חושבת שלפני החתונה דברים היו אחרת ממש- בדקנו לגור באיזה יישוב, והוא דווקא התלהב

כשהיה לי חשוב הוא ידע לעשות דברים מהר

לפני הנישואים אנחנו נוטים ''להקטין' את החסרונות של הצד השני ואז לאחר מכן זה מקבל משמעות אחרת וגדולה יותר.

1. ייעוץ מקצועי יוכל לעזור.

2. מה שבטוח לא להתעלם

3. לא להכנס להריון -- ילד הוא לא פתרון. רק עלול ךהחמיר ולהקשות בהמשך.

כשתהיו במקום יותר בטוח יהיה אפשר לדבר על ילדים

לא תמצאו שום זוג שאין בינהם פערים מהסוג הזה, ורבים מהם.

שנה ראשונה זו כאפה לחלומות ההוליוודיים שלנו.

פתאום מבינים שיש פערים שצריך לגשר עליהם, שיש עבודה לעשות, שיש ויתורים.

שניכם צריכים לעבוד ולתת מעצמכם, ומצד שני גם לא לוותר על עצמכם. למצוא את האיזון שבין שניהם.

האכזבה מההתנהלות אחרי שכבר "השיגו" אותך, מובנת ו... מציוה.

שניכם צריכים להתעורר מחלום הרווקות ולחיות את המציאות החדשה.

לעבוד, ולהבין שכולם עובדים או נובלים. ואין משהו יותר מתאים לכם בחוץ.

זה מה יש לכם ועם זה תעבדו.

ממליצה שתתמקדו בנקודות הדומות שבינכם, בנקודות ההשקה, בנקודות הקשר,

תחזקו אותו, תבלו ותהנו ביחד, ותשקיעו הרבה ביחסי אישות (שם כולל לכל מה שגורם לכם לרצות להתקרב ולהעריך זה את זו).

מעבר לזה, לנסות ולהשתדל שלא לכעוס, לדבר על הצרכים שלנו בכבוד ומתוך הכלה. ובאסרטיביות הדדית.

שורה תחתונה, טבעי מה שאתם עוברים.

אפשר להעזר בטיפול אם את מרגישה צורך, אבל לא בטוחה שזה קריטי. יותר קריטי בעיניי זה שינוי התפיסה.

לגבי הריון או לא הריון, תעשי מה שמרגיש לך אבל לא מתוך חשש, אלא מתוך רצון להכיר אותו כך או כך.

לא לפחד, לחיות. ולא לפחד לחיות.

נ.ב. בשביל לאזן, לא רואה שום שום סיבה לחשוב על פירוק נישואין. אין שום קשר.

ועוד משהו ביחס לשעות השינה,

אתם תצטרכו להיות מתואמים, ונראה שהוא יצטרך יותר לבוא לקראתך במקרה הזה כי אני מניחה שזה לא סתם מפריע לך. אולי אפילו פוגע באישות שבינכם (מפריע לך לישון או שהיחסים בינכם מתחילים בשעות מאוחרות שפוגמות בהנאה או בכוחות שלך גם אם לו זה אחלה).

אתם תצטרכו למצוא פשרות. אל תשכחי את עצמך, אבל לא מתוך אשמה כלפיו, אלא מתוך הבנה וידיעה של מה הזכויות והחובות שלך בתוך קשר.

תקשיבי בסך הכל אתם שני אנשים שונים שמגיעים מעולמות שונים, אתם ביחד 3 חודשים זה לא הרבה.

אתם לא חייבים שהיה לכם את אותם תחומי העניין, אני מניח שיש לכם תחומי עניין חופפים אחרת מה עשיתם בדייטים?

מקום מגורים זה אישיו שהרבה חווים אותו (פתחו פה כבר המון שרשורים בסגנון) לאט לאט אולי תמצאו מקום שמוסכם אל שניכם.

בנוגע לשעת השינה לא חייבים ללכת לישון ביחד. זה נעים, זה רומנטי, זה כיף אבל זה לא חובה. מדי פעם את יכולה להתגמש לכיונו או שהוא יכול להיות איתך במיטה עד שאת נרדמת, יש פתרונות.

אופי אי אפשר לשנות אבל אפשר ללמוד לחיות עם אופי שהוא פחות לטעמנו אם יש בסיס טוב.

יעוץ טוב יכול לעזור לכם אבל יכול להיות שתסתדרו אפילו בלי יעוץ אבל יעוץ זה מבורך

רק לפני שלושה חודשים התחתנתם, זה שוק, זה עולם חדש, זה עומק רגשי שלא היה עד היום, זה הליך גילוי של כחות הגוף שיכולים לבנות עולם, להביא חיים. כל זה בתקופה קצרה מאתגרת ומתישה, תוך כדי אחריות כלכלית שלרוב האנשים לא היתה עד אז, לפחות לא באותו היקף. רק זה דורש הרבה אוויר והמון כחות.

באופן טבעי, גם מתחדדים פערים. דברים שלפני כן היו תיאורתיים וכל פער נראה תהום בלתי עביר. 

אם שניכם מעוניינים ביעוץ - זה מצויין. מתייג את המנהלת @נגמרו לי השמות.

טוב.

שווה באמת גם ללכת לייעוץ זוגי. אתם נורא טריים ויותר גמישים ופתוחים. עדיין לא עליתם מספיק על העצבים אחד של השניה

אני מבינה שיעזור לנו ייעוץ

השאלה היא האם יש למישהו המלצה לייעוץ זוגי בירושלים?

תודה רבה 

לצערי לא מגיעה כרגע לכתוב באריכות בנפרד,

לכן מצרפת לך תגובה (ארוכה מספיק ) שכתבתי לפני זמן מה בדיוק על המציאות הזו של השנה הראשונה לנישואין.

כאן: 

איזו מקסימה את... לאט לאט יקרה - נשואים טריים

(בעיקר סעיפים ח-י)

ומעתיקה גם לכאן סעיף מהתגובה שיכול להיות יותר רלוונטי:

השנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

***

ולגבי כל הפערים אותם ציינת, שעכשיו, לאחר החתונה, מורגשים ביתר שאת - מחזקת אתכם על ההחלטה לבחון וללבן את הדברים לעומקם,

ומצוין שאתם מחפשים יעוץ זוגי. לצערי לא מכירה בירושלים אבל תמשיכו לחפש וב"ה תמצאו!

בדיוק את מה שכתבת - לעזור לכם לדבר על הפערים,

גם הפער הדתי, גם הפער של השקפת העולם, גם הפער התרבותי וכן הלאה, לשים אותם על השולחן ולראות איך לגשר עליהם בצורה שלא תמחק אף אחד - כתבת נפלא ואכן זוהי אחת מהמטרות העיקריות של היעוץ הזוגי וב"ה תגיעו לכך עם הרצון, המודעות והנכונות הנפלאים הללו שלכם.

שתהיה הצלחה גדולה ב"ה, אתם תצליחו!

וכמובן המון מזל טוב לנישואיכם הטריים

שלושת השלבים שכתבת עליהם הזכירו לי שיעור של הרבנית קטי מנדלביץ' שפעם שמעתי, שבו היא גם דיברה על שלושת השלבים האלו, והקבילה אותם לשלושת החלקים של הפסוק:

"וארשתיך לי לעולם (השלב הראשון, שיש בו אלמנט של העלם)

וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים (השלב השני, המסובך)

וארשתיך לי באמונה (השלב השלישי, של ההרמוניה)".

על התגובה המושקעת.. באמת בכיתי כשקראתי..

ממש מנחם כזה ומפיח תקווה!!

שמחותי מאוד לקרוא, שיהיה לכם רק טוב יקרה

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת