באמת!

במיוחד שהיא משתפת פעולה עם הקלינאית

אבל תודה רבה

לא נשמע לי חריג

משלה

והוא מבטא הסחת דעת אצל ילדים. בגיל גדול יותר יש יותר שליטה והתמקדות. אם היא היתה בת 6 והיית מתארת אותו דבר זה יכל להצביע על הפרעת קשב.

ולא מצאתם משהו חריג,

אני חושבת שהייתי מניחה לזה לעת עתה..

מתוקה!

אתם במעקב של התפתחות הילד וקלינאית , בגיל כזה זה די והותר

נשמעת ילדה חכמה ויצירתית,הרבה פעמים זה מתבטא ככה

עוצרת ומסתכלת על אנשים ברחוב

ואז ממש קשה להשיג שוב את תשומת ליבה

לא חושבת שזה משהו חריג בכלל

כשזה קורה, אם תגשי ותגעי בה ותתכופפי אליה היא תחזור להקשיב לך? אם כן לא רואה שום בעיה

זה לא יוצר אצלך חוסר נעימות?

לא מביך אותי בכלל.. הוא ילד קטנצ'יק וסקרן.. יכול לעמוד דקות ארוכות בגינה ורק להסתכל על ילדים יותר גדולים משחקים.. זה פשוט מסקרן אותם נראה לי

מרגיש לי קצת מוזר

אם זה עוזר לך, גם אני הייתי ילדה כזו חולמנית ורחפנית שמתנתקת מהמציאות.. בגיל של הבת שלך הלכתי לאיבוד בחול המועד סוכות בעיר העתיקה כי בהיתי באנשים שישבו בסוכה כלשהי והמשכתי ללכת בלי לשים לב שאני בלי ההורים שלי.. זוג ברסלבים חמודים מצאו אותי רגע לפני שנכנסתי לרובע המוסלמי והחזירו אותי להורים שלי שכמעט התעלפו מסכנים חחח.. חולמנות יכולה להעיד גם על יצירתיות וחכמה.. שתדעי. דמיון מפותח, סקרנות..

זה יוצר אצלי חוסר נעימות ובעיקר חשש שתלך לאיבוד, כי אנחנו מתקדמים והיא מאבדת איפה היא נמצאת

היא בת חמש היום ואם בגיל שלוש ממש הייתה מתנתקת, היום אחרי שאני קוראת לה שחוש פעמים היא כן חוזרת למציאות

זה לא נעים כלפי אחרים אבל חושבת שזה תואם גיל

חוץ מהרגעים האלה, איך היא בשוטף? 

בסביבה של הרבה ילדים.

יש הרבה ילדים שחברתית בגיל הזה עוד לא מוצאים את עצמם

בגיל 3-40 ילדים עוד לומדים את החברה סביבם 

לא לכולם קל להשתלב

ויש 

ביישננים או סגורים יותר

ויש

שצריכים זמן -

וזה תקין לחלוטין

גם לבהות או לחלום זה נןרמלי

גם להמציא חבר דמיוני

רק אם מצטרפים סימנים אחרים חריגים היתי בודקת

איתכם- ההורים? שאר המשפחה? 

גם בבית.

חוטפת לאחרים משחקים וכו

היא הרבה יותר וורבלית בבית

אולי אם את לא רגועה תלכי לאבחון נוסף אצל מישהו אחר וככה תשללי את זה

ולפעמים לילדים יש קושי רגשי שהוא לא קשור לשום בעיה מאובחנת 

פשוט נק' התמודדות..או מחוסר בשלות או מאישיות מסוימת או רגישות יתר או מקומות שטרם הבשילו

יש דברים שיעברו עם הזמן

ויש דברים שאם תראו שממשיך טיפול רגשי מאוד יכל לעזור

יש טיפול רגשי שאת ממליצה עליו?

תראי, מה שתיארת נשמע הגיוני ומתאים לגילה. 

אבל, לב של אמא יודע הכי טוב. ואם את לא רגועה, הייתי חוזרת לרופא❤️ 

לדעתן?

אני חושבת שכדאי שיפנה אותך לנוירולוג

שלדעתי רופאה התפתחותית שהיא נוירולוגית, מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת היו מזהות סימנים לא תקינים.

רופאה התפתחותית זה ממש התפקיד שלה. ומרפאות בעיסוק וקלינאיות רגילות לרוב לעבוד עם ילדים מורכבים והן יודעות לשים לב לגורמים חריגים שצריך להתייחס אליהם 

לעומת זאת הגננות לא אומורות להיות מומחיות בזה, כמובן בהנחה שלא מדובר בגן חינוך מיוחד.

כמובן שאמא יודעת הכי טוב

ואם את מרגישה שלא תקין תמשיכי לברר אבל אי חושבת ששלושה חוות דעת הן משהו משמעותי

לי ילד שבגיל 3 עבר אבחון אצל רופא התפתחותי נוירולוג, באבחון עלו בעיות התפתחות ותקשורת, הרופא גם בדק את המוטוריקה הגסה, חשב לשלוח אותו גם לפיזיו, אבל הילד דילג בקלילות בין המדרגות. הוא היה מטופל אצל קלינאית, מרפאה בעיסוק לא הבינה למה שלחו אותנו. 

בגיל 5 הוא עבר שוב אבחון אצל רופא התפתחותי בגלל שהגננת דחפה לשם, האבחון יצא כבר יותר טוב, הוא עדין היה אצל קלינאית ודיבר עדין משובש.

בגיל 6 המורה אמר שהילד לא מקשיב ובקש שנלך לאבחון. הפעם כבר הייתי עם ידע שצברתי מגוגל, גם בגלל התנהגויות בבית והלכתי איתו למבחן מוקסו. המבחן היה חד משמעי עם הפרעת קשב משמעותית, רופאת קשב נתנה רטלין.

בגיל 11 בגלל קשיים בחלק מהלימודים הלכנו לאבחון דידקטי, שם מיקדו את הקשיים והוא מקבל עזרה ממוקדת.

בעצם מגיל קטן (שנתיים) הרגשתי שההתנהגות שלו שונה וגם קבלתי פידבקים כבר מהמעון שההתפתחות לא תקינה. שנים הינו במעגל הזה של תהיות, אבחונים וטיפולים. הכל בשביל הפרעת קשב וקשיים לימודיים. 

אם הייתי יודעת מגיל קטן שזו הבעיה לא הייתי רצה מאבחון לאבחון. הייתי לומדת מגיל קטן איך כדאי להתמודד ולעזור לו.

בעיניי, בגיל 3 אחרי שהיא כבר עברה אבחון ומטופלת, הכי חשוב זה לתת מענה לצרכים שלה אם עולים, לא לרוץ מאבחון לאבחון, כי זו המדיניות של מוסדות לימוד, לשלוח לאבחונים בלי סוף ולנפח בעיות.

מה לדעתך הם הצרכים שלה ואיך אפשר לענות עליהם?

הוא היה בגן רגיל + קלינאית בקופה.

אני לא יודעת מה הצרכים שלה, כדאי לעקוב ולראות איפה יש קשיים ולתת להם מענה.

אצלו היה הרבה קשיים למשל: 

קושי בהתארגנות- למדתי אותו שלב אחרי שלב איך להתלבש/ להתארגן, 

קושי להקשיב וליישם- הייתי מדברת אליו מקרוב בגובה העיניים ומוודאת שהוא מקשיב ומבין מה אני רוצה.

הוא היה מסכן את עצמו גם בגיל 4-5, היינו שומרים עליו בהשגחה צמודה.

ככה כל קושי, להפנים שהוא קיים ולמצוא לו מענה, להבין שלכל ילד יש את הקצב התפתחות שלו גם בטווח של הנורמה.

ממש לא חינוך מיוחד.. 

דחפו אותי לשלוח אותו לחינוך מיוחד, מאד דוחפים לשם, גם ילדים עם קשיים רגילים.

המפקחת של הגן הודיעה לי חד משמעית שהילד לא עובר כיתה א׳ בחינוך רגיל.

הילד היום בכיתה ו׳ מהטובים בכיתה בחשבון ולומד כרגיל עם תגבור בחלק מהמקצועות אצל מורים פרטיים.

לילדים שבאמת צריכים אותו. אחי הקטן גם עם קש"ר רציני ודיסלקציה, חוץ מזה הוא ילד חביב, חברותי מאוד ומוקף בחברים, יצירתי, חכם (!!), בוגר, בעל יוזמה.. ועם הרבה רצון למד לקרוא עכשיו לבר המצווה שלו בשבת הבאה את פרשת נשא שהיא הארוכה ביותר בתורה, כולל ההפטרה. הוא בקושי הצליח לקרוא עד כיתה ה', בגלל הדיסלקציה+קש"ר רציני מאוד וקוצים.. אז שיטת הלימוד הסטנדרטית פחות מתאימה לו והוא צריך התאמות. מה הקשר בין זה לבין חינוך מיוחד? זה הזוי. אין בעיה בתקשורת, אין בעיה קוגנטיבית, מוטורית משמעותית או תפקודית. בסך הכל אתגר אחר קצת.. כמו ש @אם מאושרת כתבה, לפעמים מחפשים בעיות יתר ומנפחים איפה שאין.. 

ועם אפס סבלנות לילדים עם קצת קשיים. את הילד שלי העברתי בסוף השנה מאותה רשת גנים לרשת אחרת עם תפיסה יותר שפויה לגבי קשיים. בטח גם את אח שלך ניסו לדחוף לחינוך מיוחד, ככה עושים בהרבה מקומות.

הוא אכן נתקל במורים מאוד לא רגישים ופוגעניים שזילזלו, הקטינו והתייחסו אליו כרפה שכל כשהוא ממש לא. אבל מאד ומתמיד הוא היה ילד מתוק, שנון ופלפלי.. אם היו אומרים דבר כזה לאמא שלי היו מעלים לה את המרוקו בהחלט חחח.. אבל לגמרי ברור שיש בעיה של סובלנות והתמודדות במערכת החינוכית. בעיקר עם אח שלי זה קרה עם מורים מקצועיים.. המחנכות שלו תמיד היו מקסימות, רגישות ומקצועיות בצורה מדהימה, וגם השנה הרב שלו בחטיבה. זה נראה ממש עניין של גישה חינוכית ואידיאלים בחינוך.. חלק מהמורים המקצועיים שנתנו לו יחס נורא (הוא ילד טוב. לא חצוף בכלל, מנומס מאוד) וסירבו למשל להכיר בהקלות שמגיעות לו לפי ביה"ס והאבחונים הפסיכו-דידקטיים, לא רואים בחינוך אידיאל, אלא רק באים ללמד וללכת. 

זה לא בהכרח שזה ככה. אני ורואה בחינוך אידיאל ועדיין קשה לי מאוד להתנהל עם תלמידים שהם עם קשיים של חנמ בכיתה. משתדלת כמובן לא לזלזל ולא לעשות את מ שתיארת, אבל זה בכלל לא פשוט...

ואח שלך נשמע מקסים ממש!

ילד חכם, נבון, תקשורתי ומבין עניין, ש*רוצה* ללמוד, ויש לו לקויות למידה כלשהן (שממש לא מעידות על רמת אינטילגנציה וקוגניציה) הוא ממש לא עם קשיים של חנ"מ. ובדיוק בגלל מורים שמתייחסים ככה יש ירידה בביטחון העצמי, במוטיבציה וברצון להתאמץ איפה שיותר קשה..

כמובן שלא עלייך, את נשמעת מורה מקסימה אבל היו לו מורים שאמרו לו דברים מזעזעים. גם אחותי שאין לה שום בעיה, רק לקות שמיעה ונעזרת במכשירים, נאמר לה ע"י מורה מקצועית באולפנה שלא רצתה לשים את הרמקול שעוזר לה לשמוע בשיעור, בקול רם ומול כל הכיתה שהיא סתם עושה את עצמה ולא צריכה את זה בכלל אז שתפסיק להתמסכן.. יש בהחלט (לא בהכללה) הרבה מורים, בעיקר מקצועיים, שלא רואים בעבודה שלהם גם עבודה חינוכית והם ממש כבר תשושים וחסרי כוח, ויכולים לפגוע מאוד לטווח הארוך..

לק"י

ברור שלא כל לקות ולא בכל רמה.

ואז רואים גם בהתאמה שזה גם משהו קוגנטיבי. זה לא אותו הדבר.. הגיוני שגם הרבה פעמים כשיש פיגור קל כלשהו בצורה שלא מוגדרת, ישייכו את זה לכיתות כאלה..

לק"י

רק רציתי לדייק שילדים עם ל"ל בהחלט יכולים להשתייך לכיתות חנ"מ.

אם זה מטריד אותך הייתי פונה לנוירולוג. אולי ההתנתקויות מעידות על משהו בעייתי. 

(למישהו מהמשפחה שלי היו התנתקויות כשהיה ילד וזכור לי שטופל תרופתית, אבל אני חושבת שלא רק על זה אלא היו עוד תסמינים).

יש מרפאות ומכונים ייעודיים שמבצעים אבחון תקשורת (וגם אבחנה מבדלת אם זה משהו אחר).

אני חושבת שהכתובת המקצועית היא פסיכולוג קליני או התפתחותי ופסיכיאטר ילדים.

יש מכונים כאלו בבתי הרפואה, אני למשל מכירה את היחידה לגיל הרך בסורוקה. אבל יש כמובן בכל הארץ.

עדיף לפנות בגיל צעיר, כי מקבלים רק עד גיל 5 או 6. בגיל גדול יותר צריך לפנות לאבחונים פרטיים

וזה רק בבית רפואה?

תודה רבה

יש גם בבתי רפואה וגם לא,בכל מקום זה כנראה נקרא אחרת.אני מכירה רק את סורוקה.אולי כדאי לברר באזור / בקופה שלך, אולי אצל הרופא ילדים.

חולמת תוך כדי מציצת אצבע וסלסול השיער. זה בפני עצמו לא מעיד על שום דבר בעייתי. אבל את האמא ואת רואה את התמונה המלאה, אז אם זה כן מדאיג אותך הייתי מנסה לפנות הלאה לבירור יותר מעמיק

גם קלינאית תקשורת, גם מרפאה בעיסוק, גם רופאה התפתחותית, וכל זה בגיל ככ צעיר?

עשיתם בהחלט מעל ומעבר,תנו מקום לזמן לעשות את שלו... וכמובן תנו מקום לקדוש ברוך הוא... בהצלחה!

אם היית צריכה לעשות את זה עבור הילדים שלך, אני סמוכה ובטוחה שהיית הולכת ועושה.

אבל זה לא נשמע מאוד חריג, ונשמע שהלכת למסםיק אנשי מקצוע שאמרו לך שזה בסדר..

על זה..

ממה שהבנתי מההודעות שלך, מאוד דומה לבן שלי ..

ולא חלמתי לפנות איתו למישהו..

איך היא עם האחים? בנידודים? שכנים?

פתוחה יותר במשחק?

ומאוד מאוד עוזר אצלנו כשאני מזמינה חברים הביתה, ניסית את זה?

ואף פים לא חשבתי שזה דורש התייחסות מיוחדת..

האמת אני בטוחה שזה תואם גיל לגמרי

והקושי בחברה

אני לא רואה בזה שום בעיה 

ולא חשבתי ללכת לאבחן שום דבר

מפה ועד פסיכיאטר ילדים כמו שהמליצו.. נראה לי רחוק מאוד. ממש.

לי היה מאוד קשה בתור ילדה. חרדה חברתית ותמיד הרגשתי דחויה ולא שייכת.

לא רוצה שזה יקרה לה 

אצלנו זה נודע לנו בדרך אגב כי הגננת לא דיברה על זה ממש והילדה ממש לא ביישנית בבית. להיפך

עד שלא מזמן באמת נודע לנו שהיא פחות משתתפת וכו

להבנתי מדובר בעניין של גיל גם, אבל יש באפשרותנו לעזור לה על ידי חיזוק הבטחון בבית 

ובעיקר - מה שיוצא לי להתנסות ולא רק איתה - סימולציות

מה את עושה כשיש ריכוז?

מה את עושה כשהגננת שואלת שאלה?

להבין ממנה מה היא הייתה עושה, ולהציג לה אופציה אחרת. ולתרגל איתה במידת הצורך.  'יאללה בואי תראי לי איך את אומרת'.

והרבה חיזוקים חיוביים

אלמלא הייתי רואה שבבית היא מתנהגת כרגיל, אולי זה היה מדאיג אותי 

אבל מאחר ואני יודעת היטב שבבית היא מתנהלת כרגיל, וגם עם חברים שהיא מכירה, והגן הוא רק קושי נקודתי - אני מעדיפה לעבוד על הקושי הנקודתי

הבת שלי לא מסתדרת שם.

בבית היא הרבה יותר וורבלית

על כל הדברים האלה?

הרופאה, המרפאה בעיסוק או הקלינאית צריכות לדעת איך ההתנהגות שלה בכל הסביבות כדי לראות אם יש משהו חריג.

פרטת כל מה שנראה שנראה או מרגיש לך לא תקין?

הבתשלי לא תמצא חברות לבד בגן שעשועים נגיד

אבל אם היא עםאח שלה אז הם משחקים יופי ביחד.או אם יש חברה שהיא כבר מכירה, לא מהגן האמת, אז גם היא תזרום.. 

רחפנית 

במשפחה של בעלי יש כמה כאלה..

לא מצליחה לכתוב הודעות בפורום (אותיות נעלמות לי וזה מעיק)

אבל נראה לי שלא עושים עם זה משהו בגיל הזה חוץ מלעקוב. יותר סביב כיתה א' בודקים אם יש הפרעת קשב שעלולה להפריע לתפקוד הלימודי.

כמו שהרבה כתבו כאן זה נשמע תאור נורמלי וחמוד לילדה בגילה,

אבל ממה שכתבת כאן זה נראה שאת בטוחה שיש בעיה, 

בואי נגיד שיש בעיה, זה נשמע גם שאת יודעת שזו בעיית תקשורת, אז תקראי לבעיה בשם!

עכשיו השאלה איך מטפלים?

בבעיית תקשורת מטפלים עם קלינאית תקשורת ןמרפאה בעיסוק, שתיהן אמרו לך שאין להן מה לעבוד עם הילדה. אז בעצם לא תרוויחי עכשיו כלום מהשם שתמצאי לבעיה,

חכי בנחת , אם באמת קיימת בעיה ,כשתגלו אותה יהיה על מה לעבוד.

אני יודעת שמה שכתבתי לא הכי ""מודרני" להגיד, כי היום במדינת ישראל יש "מודה" של איבחונים, 

אבל האיבחונים לא בהכרח נותנים על מה לעבוד,

וזה גם לא בהכרח נכון ההנחת יסוד שאם יגלו את הבעיה בגיל צעיר יותר היא תיפתר יותר טוב...

לפעמים צריך פשוט להרפות ולקבל בשמחה שזו הילדה,ואת נשמעת אמא כ"כ משקיעה שוודאי שכשיהיה לך מה לעזור לה- תעשי את זה בצורה הטובה ביותר.

{היה כאן עוד נושא שעלה ממה שכתבת שזו בעיה ממש אמיתית שלנו כאימהות,הפחד לראות אצל הילדים שלנו את החולשות שלנו. זו באמת בעיה שלנו כאימהות. מבינה אותך מאד💗הפתרון לבעיה זו הוא אצלנו ולא אצל הבת...}

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

וממש מתאים לחנוכה!

לק"י

הם נהנים מדברים קטנים.

בני כמה הם?

לק"י

אפשר טפטופי ניירות על דף עם הגדול.

לקחת גליל נייר, להדביק מסקנטייפ על צד אחד (על הפתח), לצייר עליו עם טוש לא מחיק, ואז להכניס פנס לתוך הגליל ולהאיר על הקיר.

לאפות ביחד עוגיות או לקשט סופגניות.

לשיר ולרקוד.

ואנחנו גם עושים סביבון עם הפתעות בפנים. אפשר לתת לילדים לקשט.

אלא אם יש במתנס השכונתי,

ואז מה שהם מבינים, זה נחמד בלי טרחה מרובה.

אם תלכי להצגות בסגנון של תיאטרון, מה תעשי אם הקטנה תבכה והגדול ירצה להישאר בהצגה?

וגם תכלס חבל על הכסף.

אפשר לעשות כל יום משהו אחר קטן נחמד.

אתלי מאוד אהבו פנסים וסביבונים מדליקי אורות או צבעוניים.

אפשר להכין להם כתרים (או לשמור מהגן אם שרד..)

שירים, ריקודים קצת, ארוחת ערב וזהו..

את מדליקה איתם נרות?

אם הם הולכים לישון לפני שבעלך חוזר, כדאי להדליק איתם גם לפני כן כשהם ערים עדיין

ואח"כ את ההדלקה האמיתית תעשו אתם כזוג.

הכנתי סביבון מקרטון(כמו שיש בגן, ואפשר להגזים פחות ולקנות מוכן..)

ואז כל יום אחרי הדלקת נרות יש הפתעה קטנה בסביבון.. לא משהו גדול בכלל! אני שמה בדכ יצירות/הפתעות של שקל כאלה/דברים שגם ככה תכננו לקנות(נגיד השנה ביום הראשון יהיה פניני הלכה לילדים החדש של חנוכה, שאר הימים יהיו ממגירת ההפתעות אלא אם במקרה אגיע לחנות לקנות דברים במיוחד)

זה משהו שממש מחכים לו והופך את כל החוויה של הדלקת נרות לזמן משפחתי כייפי..

מדליקים נרות

שרים מעוז צור

מביאים סביבון הפתעות

ואז נשארים ביחד סביב הנרות, לפעמים יש משהו טעים כמו ספינגים אבל לא כל יום, מתעסקים בהפתעה החדשה, מנגנים קצת אם זורם, משחקים בסביבונים... ואז ארוחת ערב ולישון

זה עדיין החג הכי כייפי שיש!

אפשר גם לעשות יצירות לקשט את הבית זה גם מכניס לאווירה ממש

ורוקדים איתן.. זה עושה אווירה כיפית ולא דורש הרבה.

בימים שאנחנו בבית אם יש לי כח,  מכינה משהו שמתאים לחג- לביבות/ ספינג' משהו שובר שגרה קצת

קנינו להם דברים של יצירה - לצביעה, וחוברת למי שרלוונטי (ממקסטוק, משהו חמוד של חנוכה) וכל יום נעשה יצירה או שנכין מאכל טעים (לאו דוקא קשור לחנוכה) או משהו בסגנון.

אולי נקבע גם הדלקת נרות אחת עם שכנים שהם חברים.

ילדים בגיל הזה לא צריכים הרבה. פעילות אחת נעימה זה חוויה מספיקה בשבילם 

שירים של חנוכה, לרקוד איתם, לשחק על הרצפה בסביבונים ולטגן סופגניה. מהמם.

הצגות בעיני זה לרוב תרבות יוון ואז זה יוצא בדיוק ההיפך החג... 

אתמול רקדנו, שיחקנו בסביבונים, קיבלו מטבע שוקולד ושרנו את הסביבון ישן שהם מאוד אוהבים וזה סוג של פעילות.

אנחנו גם יוצאים כל ערב להדלקה בשכונה עם חבד, הם מאוד אוהבים.

בעיקרון בשנים קודמות קניתי כמה הפתעות קטנות וכל יום קיבלו משהו.

היום ניתן להם פנסים ונחשיך את הבית, בשנים קודמות אהבו לטייל בבית החשוך עם הפנס. אפשר לשחק מחבואים ככה.

עוד יום, יצירה לחנוכה מהסטוק

ועל השאר עוד לא חשבתי