התיישבתי אצלה על הספה.
כח כבר אין לי,
אבל כנראה שאת ההוא שם למעלה לא מעניין אם נראלי שיש לי כח או לא.
היא מומחית, מספר אחת בתחום, לוקחת 450 שקל לשעה, ועם עשרות המלצות באינטרנט.
"רות כספי, מומחית להתמודדות עם בעיית הרווקות."
וכן, הפעם אני הייתי הבעיה שישבה אצלה על הספה.
"מה שלומך?"
"אממ בסדר, אם היה יותר מדי טוב לא נראלי הייתי מגיע אלייך" הוספתי בהומור.
והיא חייכה ואמרה: "טוב,
יאללה אז בוא נעבוד כדי שיהיה לך יותר טוב.
יש לי איזה שהוא שאלון קצר שאני אשמח שתענה עליו ואני ארשום את התשובות פה על הלוח שלידי,
ככה אולי נלמד על מה אנחנו צריכים לעבוד ביחד. טוב?"
"מצויין." אמרתי. "בשביל זה אני כאן."
"עם כמה בנות יצאת?"
"אממ לא יודע בדיוק.. אולי מאה."
והיא לקחה את הטוש רשמה מאה והקיפה בעיגול.
"כמה מהם היו יותר מחודש וחצי?"
"שתיים." את זה זכרתי טוב,
הגעגוע אליהן שורף אותי כבר חודשים.
והיא רשמה שתיים והקיפה בעיגול.
"מאחד עד עשר כמה יש בך כעס?"
"כעס על מי?"
"כעס הוא לא על מישהו, כעס הוא בך.
זה פשוט יצא פעם על כזה ופעם על אחר, אבל בסוף זה משהו שלך ורק שלך."
ואני לא ידעתי אם אני מסכים איתה או לא מסכים,
אבל היא המטפלת אז פשוט חשבתי קצת ואמרתי: "אולי שמונה."
והיא לקחה את הטוש ורשמה: "כעס-שמונה."
"כמה הצעות פסלת אחרי דייט ראשון או שני בשנה האחרונה?"
"נראלי עשר."
ותוך רגע היה כתוב על הלוח: "פסילות- 10."
"זהו. סיימנו את השאלון" היא אמרה.
"עכשיו תסתכל על הלוח, ותגיד לי אם אתה מבין מה הבעיה."
ואני מסתכל וכל המספרים קופצים לי ביחד,
וכל מספר מכניס לי את הסכין שגם ככה נעוץ בלב
עוד ועוד פנימה.
נותן לי לדמם את חיי.
"אממ זה לא נעים לי כל כך." אמרתי.
והיא אמרה: "ככה זה, כשעושים ניתוח זה לא נעים.
יש לך הרבה דברים לתקן. בעז"ה נתחיל לעבוד על זה בפעם הבאה."
והוצאתי ארבע מאות חמישים שקל ונתתי לה, והיא אמרה לי: "אל תדאג בסוף יהיה בסדר,
אתה מודע לבעיות שלך וזה כבר חצי פתרון.
בסוף תהיה כמו כולם."
ועכשיו אני הולך פה ברחוב ויודע כמה אני דפוק.
ולא בא לי טיפול,
ולא בא לי להתחתן,
וגם לא לצאת שוב לעולם.
רק להיכנס לשווארמה ולאכול אחת ועוד אחת ועוד אחת.
