לא משנהנעמי28
זה מה שאישתי אומרת כשאני שואל אותה "מה קרה"די שרוט
😭נעמי28
סתם משבר אמוני
לא משהו שיכולים לעזור לי פה.
דאגה בלב איש ישיחנהzakukl1
מוזמנת לשתף בכל זאת...
זה יכול להקל מעט
משבר אמוני?? האדמו"ר די שרוט הוא הכתובת!די שרוט
טובנעמי28
החלטתי כן לכתוב.
אז גדלתי בבית סופר חרדי, שאמונה ואלוקים היו חלק ממש מרכזי בו.
היה המון שיח סביב הנושא.
ויצאנו אחים ואחיות בכל גווני הקשת.
אני בשלב בחיים שמרגישה לא מחוברת.
רוצה להאמין מאד, הרגש הרבה פעמים מאמין, השכל לא.
קשה לי עם המון דברים בתורה.
נגיד הדיון שהיה בצעירים, על שוויון בין המינים.
וואלה אין שוויון, זה ממש קשה לי להאמין בכזאת תורה.
והמון כעס על אלוקים.
על חוסר צדק משווע.
על כאבים וקשיים של אנשים.
ילדים קטנים שנפגעים סתם.
על אלוקים שנותן לאנשים בעולם לעשות עם התורה שלו מה שהם רוצים.
על זה שכל דור חושב שהוא הדור שלפני הגאולה. היו מלא לפנינו.
על חיי האישים שסתם נפגעו כילדה, פשוט סתם, פגע וברח, למה?
ועד היום וכנראה כל חיי אני אצטרך לעבוד על זה.
(אני יודעת שגם ככה אצטרך לעבוד כל חיי על עצמי, בין אם יש אלוקים או לא, אבל זה מתווסף לכעס)
מרגישה עכברי מעבדה.
חיילי שחמט.
אני נעה בין אמונה - לכעס - לחוסר אמונה בכלל.
השילוב הזה של אמונה וכעס, אולי כדאי לא להאמין בכלל?
לא התפללתי שנים, מרגישה צביעות למלמל מילים שמישהו אחר כתב ואני לא מזדהה איתן.
בפרקטיקה זה לא ישנה הרבה.
כשרות, שבת, נידה אשמור גם ככה ברמה שלי. בשביל בעלי וגם כי יש בזה יופי.
בצניעות אולי כן.
בכל מקרה זה לא העניין.
הבן הגדול שלי מתחיל לשאול שאלות, ואני מדקלמת מה שאני יודעת מגיל 0.
ואז אני נעצרת, לאן אני מכניסה אותו, אני מאמינה בזה?
הלוואי שאאמין.
החיים רגועים יותר, יש תכלית, יש על מי לסמוך, הכל לטובה, תמימות ופשטות שאני מקנאה.
הלוואי שהילדים שלי יאמינו יהיו להם חיים הרבה יותר טובים.
אבל אם זאת לא לגמרי האמת, אני לא מוכנה (ותכלס לא יכולה) לחנך אותם ככה.
למדתי המון זה לא העיניין.
האמת שהכל מרגיש כמו תירוצים.
והמון כעס על עצמי.
שאני עוד מבולבלת בשלב כזה, עם שני ילדים, עוד מעט מסיימת את שנות ה20 שלי.
בא לי לרגע להיות שוב רווקה בתחילת הדרך , להבין מי אני ומה אני.
שתהיה לי את האפשרות לקחת החלטות בלי שהן ישפיעו על כל כך הרבה אנשים סביבי.
יצא קצת מבולבל.
יש מצב העתקת ממני ? 😄די שרוט
אתייחס בהרחבה בהמשך
וואו. מרגישה גם כאילו כתבת עלי...בהתמודדות
עוקבת.
ממש ביום חמישי כתבתי כמעט אחד לאחד את מהדי שרוט
שכתבת בפורום המקביל. שימי לב.
דילמת חינוך. וגם חיפוש עצמי. | פורום הורות ומשפחה - כיפה
אני חושב שספקות באמונה לא יכולות לקבל מענה בקרב סוג מסויים של אנשים.
אני למשל גם ממש רוצה שהילדים שלי לא יסתובבו עם ספקות ומחשבות כמוני. זה ממש ממש מתיש לחיות בספק או להטיל ספק בהכל. לכן הבית שלי מתנהל עדיין על פי הדת וההלכה למרות שאני לא מאמין בכלום בערך.
וואו לא יודעת אם מסוגלת ככה.נעמי28
איך זה יגרום להם לא להטיל ספק?חולת שוקולד
בכל דרך חיים שהם יחיו הם יכולים להטיל או לא להטיל ספק
אני רוצה לנסות להתייחס למה שכתבתבארץ אהבתי
אני לא חושבת שיהיו לי תשובות שיתירו לך את כל הספקות.
אמונה בעולם של הסתר זה חלק מהאתגר של יהודים מאמינים.
ולא על הכל אפשר לענות באמצעות השכל.
קודם כל, אני רוצה לשתף אותך במשהו שקראתי פעם, שכתב הרב ניר מנוסי. אמנם ממקום שונה משלך (של חוזר בתשובה ולא דתי מבית).
אבל אני חושבת שזה נכון לכל אדם. ההבנה הזו שיש מקום גם לשאלות וזה חלק מעולם האמונה שלנו.
(אני שמה את הקישור בהודעה הבאה, אחרת הכל מתבלבל)
חוץ מזה, אני רוצה להתייחס קצת לנקודות שהעלית, שקשה לך איתן.
כמו שכתבתי, אני לא חושבת שהתשובות שלי יתירו את כל הספקות שלך, אבל אולי זה כן יישב משהו בנפש. ואולי יפתח פתח לעוד בירור ועוד כיוונים ללמוד מהם.
קודם כל, כתבת שהרגש הרבה פעמים מאמין, אבל השכל לא.
לפעמים בעולם שלנו, השכל נראה כמו הדבר העיקרי שצריך להוביל אותנו. לפעמים זה נראה שמה שלא מתיישב בשכל, אולי אין לו מקום.
אבל צריך לזכור ולהבין שיש בעולם עוד הרבה מעבר לשכל.
בעולם שבו היתה נבואה, זה היה ברור. נבואה היא לא במישור השכלי. היא צד אחר לגמרי של האדם, שכרגע אין לנו נגיעה בו.
אבל יש לנו עוד צדדים, וצריך לתת להם את המקום. לא על חשבון השכל, אלא בנוסף.
אז זה שברגש את מרגישה אמונה, זה כבר המון. כי אמונה בעיקרה לא יכולה להיות מבוססת רק על השכל. כמו אהבה - אדם לא יכול לאהוב מישהו אחר רק מתוך הסברים שכליים ורשימה של מה טוב באחר. הרגש הוא הצד העיקרי שנצרך כאן.
אם יש קושי שכלי, אז אפשר גם לברר אותו, ומותר גם שלחלק מהשאלות לא יהיה מענה מיד.
אבל באמת הרבה מהעבודה של האמונה היא דווקא דרך הרגש, ולכן זה דווקא מאוד חזק כשאת כותבת שהרגש הרבה פעמים מאמין. תשמחי בזה, ותחזקי את זה, בלי לזלזל במקום של זה.
את כותבת גם על קושי שיש לך עם כל מיני דברים בתורה.
אני לא יודעת מה היה בדיון בפורום צעירים על השוויון בין המינים, אני לא ממש קוראת בפורום שם. אבל את הנושא עצמו אני מכירה.
יש פה המון מה להעמיק, ואני לא אפתח את זה עד הסוף. אבל בנגיעה - אני בכלל לא חושבת שיש מקום לשאוף או לרצות שיוויון בין המינים.
העולם נברא עם מציאות של זכרים ונקבות. ויש הבדל אמיתי בין שניהם. גם בצדדים הפיזיים הנגלים, וגם ברבדים הנסתרים יותר.
פעם היתה מציאות שהנשים היו באמת מדוכאות ביחס לגברים. וזה באמת מבורך שהמציאות הזאת השתנתה ומשתנית לטובה.
אבל לפעמים, מתוך רצון לאזן את היחס בין גברים לנשים, יש מציאות שבה מנסים להפוך את הנשים להיות כמו גברים. במקום לזהות את האיכויות המיוחדות של הנשים, ולתת להם את המקום שלהם, מנסים להכניס נשים לכל מקום של גברים, בצורה שהן יהיו בדיוק כמו גברים. ובעיני זה ממש דיכוי נשי.
זה קורה גם בעולם הכללי (כמו למשל הניסיון להכניס נשים לכל היחידות בצבא, למרות שפיזית זה לא באמת מתאים, ופוגע גם בנשים וגם בצבא), וגם בעולם ההלכה - מנסים להראות למשל שגם נשים יכולות ללמוד גמרא כמו גברים, ואז מתוסכלים מהמקומות שבהן ההלכה לא מאפשרת להשוות בין נשים לגברים (עליה לתורה, מצוות עשה שהזמן גרמן וכו').
בעיני השאיפה היא לא שיוויון בין המינים, אלא העצמה של כל אחד מהמינים, עם האיכויות המיוחדות שלו.
בדיוק אני קוראת ספר של הרבה ראובן ששון על הנושא הזה. הוא כותב על מה שמיוחד אצל הנשים, מתןך התבוננות על המצוות המיוחדות לנשים (חלה, טהרת המשפחה, והדלקת הנר), ומתוך מקורות בפנימיות התורה. אם מעניין אותך, הספר נקרא 'אור שבעת הימים' (בעצם יש שני ספרים, הספר השני נקרא 'מעיין גנים' והוא מתמקד דווקא במצוות טהרת המשפחה).
האמת שאם מסתכלים היסטורית על מה שהיה פעם, אז דווקא היהדות נתנה הרבה יותר כבוד לנשים מאשר בכל העולם העתיק.
@אם_שמחה_הללויה פעם כתבה על איך שהיא התקרבה ליהדות דווקא בעקבות מה שהיא גילתה היחס המכבד של התורה לנשים.
איך התקרבתי לדת? פרק ב' - הריון ולידה
אחר כך את כותבת גם על שאלת הרע בעולם.
גם פה זו שאלה גדולה, שאי אפשר לענות עליה בקצרה. כתבו עליה הרבה, מכל מיני כיוונים, ועדיין לא תמיד קל להבין ולקבל את התשובות.
אני באופן אישי התחברתי לגישה שקיבלתי מהשיעורים של הרב ראובן ששון בנושא. אני מרגישה שזה פתח לי הרבה.
מצרפת קישור לאחד השיעורים שלו, בו הוא מתייחס לנושא הזה.
(גם את הקישור הזה אני אשלח בהודעה נפרדת)
על מה שכתבת על זה שכל דור חושב שהוא הדור שלפני הגאולה - קשה לי קצת לענות.
כי אני באמת לא מצליחה להבין איך העולם החרדי רואה את מה שקורה פה, ולא מבין שאנחנו כבר ממש בתוך גאולה. לא רק הדור שלפני.
אמנם עוד לא הגענו לסוף, ויש עוד מה להתפלל ולצפות.
אבל כל כך הרבה נבואות כבר התגשמו, נבואות שפעם יהודים לא יכלו לדמיין איך בכלל זה יכול לקרות.
אז אני מבינה שגדלת בחינוך אחר משלי, ואני באמת לא יודעת איך להתייחס לזה.
בעיני זו פשוט מציאות שחיה מול העיניים שלנו. וזה, אגב, חלק מההוכחה השכלית מבחינתי לקיומו של הקב"ה ולקשר שלו עם עמ"י. לא מבינה איך אפשר לפרש את המציאות הזו אחרת.
יש לי עוד מה לכתוב גם על ההמשך, אבל צריכה לעצור בינתיים, אז שולחת ככה.
שולחת את הקישורים שהזכרתי קודםבארץ אהבתי
כביש 8: מאמונה לכפירה ובחזרה – הרהורי תשובה
זה הקישור לפוסט של הרב ניר מנוסי
והקישור לשיעור על שאלת הרע בעולםבארץ אהבתי
תודה על ההשקעה❤️נעמי28
קראתי מה שכתבת ואסתכל בהמשך בקישורים.
בעניין השוויון אני לא מחפשת להיות כמו גבר, ממש לא.
אני יודעת שיש לנו תכונות שונות.
אבל בערך שלי . שווה בערך.
והדת כאילו נגררת אחרי תנועה פמיניסטית ( שונאת את המילה, היא נותנת קונטציה של אישה כוחנית מדיי וגבר כלבלב)
תנועה שדואגת לזכויות האישה.
אבל מעצמה היא פחות דואגת.
שנים שנשים היו תלויות 100% בגבר, זה הביא להרבה ניצול ומעמד של אישה ששווה לכלום, הגבר יכול לעשות כל מה שיחפוץ, כי האישה גם ככה חייבת אותו.
כן יש כתובה, ואחרי זמן גם איסור על אישה נוספת, אבל היה המון סבל שלא היה לו מענה.
ונכון שככה כולם היו, אבל מצפה מהתורה להיות טובה לכולם, כל הזמן והראשונה לדאוג לכל אחד.
וזה ממש לא העניין המרכזי.
התורה שהאמנתי בה היא
טוב גמור באבא רחמן.
יש בזה הרבה אמת.
אבל כשהיא מתגלה לי אחרת, קשה לי להשלים עם זה, ולהאמין בזה.
זה מאד תלוי כמה אני נחשפת לקשיים.
אני ממש לא מחפשת חיי תענוגות בלי מאמץ.
אבל לצערי במשפחה הקרובה שלי יש כמה סיפורים וקשיים, של בריאות ועוד כמה נושאים.
באמת אנשים טובים שסובלים, לא באשמתם, החיים שלהם דיי הלכו, והם לא סבבה עם זה.
מתוסכלים לי מול העיניים, ניסיון שאין להם כלים.
וכועסת על זה, על ניסוי העכברים הזה.
איזה מין אבא מתנהג ככה לילדים שלו.
לא משנה לי מה מה הכוונה הנסתרת. שום סבל כזה לא שווה.
הרבה כעס שעם הזמן הפך לחוסר אמונה.
אוקי אז אולי אין שם פשוט אף אחד שמקשיב.
ותכלס אני מאמינה כי נולדתי לזה ומופרך לי אחרת, אבל אובייקטיבית יש מצב שאין.
אז לפעמים מאמינה ( מדברת הרבה ככה סתם, מבקשת, מודה הרבה).
לפעמים לא מאמינה.
ולפעמים לא רוצה להאמין.
ועכשיו שהילדים גדלים זה אני מרגישה שחייבת לגבש עמדה.
בעיקר מאד מבולבלת.
אתסכל הערב בקישורים
תודה🙏🏼
לא קראתי הכל כי אין לי זמן עכשיוסוסה אדומה
אבל האמת היא שמצד ה', אישה אפילו מוערכת יותר מגבר. היא נזר הבריאה. רק בשטח זה נראה הפוך אבל אל תתני לעולם השטחי לבלבל אותך.
כל מה שאת יודעת זה לא נכון ביחס לנשים. ואל תאמיני לגברים קטנים (ונשים קטנות) אף פעם.
תלמדי תורה בעצמך, את תלמדי הרבה דברים מהממים וחדשים ומדהימים שמעולם לא ידעת
רק כי היה יותר קל ללמד אותך אחרת.
נותנת לך מילה.
אני רוצה לנסות להתייחס למה שכתבתבארץ אהבתי
האמת שיש לי הרבה מה להגיד, ואני לא יודעת אם אצליח להכניס הכל פה בכתב.
אם את מרגישה שאת רוצה לשמוע יותר, תמיד אפשר להמשיך ולפתח את הדיון - פה על גבי הפורום, בפרטי, או בחברותא טלפונית, חד פעמית או מתמשכת (כבר היו לי כמה חברותות טלפוניות עם חברות מהפורום, אם מעניין אותך - מוזמנת בשמחה…).
קודם כל, מאיך שאני קוראת אותך, נשמע שהקושי העיקרי שלך מתבטא בזה שהמציאות שאת רואה בעולם, לא מסתדרת עם איך שאת מאמינה שהקב"ה צריך להיות - אבא רחמן ואוהב.
והאמת שזו שאלה גדולה וקשה. זה באמת כואב לראות ולחוות צרות גדולות. ואני מרגישה שאולי אני לא מספיק ראויה לענות לך, כי אני לא עברתי את זה בעצמי. כן היו לי את הניסיונות שלי, כמו לכל אחד, אבל ב"ה לא חוויתי ניסיונות קשים של בריאות וכו'.
אבל בכל זאת אני רוצה להתייחס לדברים קצת.
ואם כבר, אז אני יכולה להגיד שהרב ראובן ששון, ששלחתי לך קישור לשיעור שלו, ציפה לילדים במשך 18 שנה (ב"ה נולדו להם תאומים לפני כמה שנים, אבל זה בהחלט ניסיון לא קל). אז כשאני שומעת שיעורים שלו, אני יודעת שהוא יודע מה זה ניסיון, ולא רק מדבר באוויר…
את כותבת "איזה מין אבא מתנהג ככה לילדים שלו", והאמת שאת צודקת. אבא אף פעם לא אמור לרצות לגרום לסבל אצל הילדים שלו.
אבל מה אם לילד שלו יש גידול, ל"ע? מה אם הילד חייב לעבור ניתוח כדי שהוא יוכל להמשיך לחיות בבריאות? האם אז האבא הרחמן והאוהב יתן לילד שלו להמשיך במצב בו הוא נמצא, רק כדי לא לגרום לו לסבל בניתוח?
ומה אם הבן שלו מפונק ורוצה שכל דבר שהוא מבקש הוא יקבל מיד? האם גם אז האבא הרחמן והאוהב תמיד יתן לו כל מה שהוא רק מבקש, העיקר שהוא לעולם לא יבכה ולא ירגיש עצוב? האם זה באמת מה שיהיה טוב לילד שלו?
הקב"ה הוא בהחלט אבא רחמן ואוהב. הכי אוהב שיש. אבל אנחנו לא חיים בעולם מתוקן. אנחנו עוד לא בעולם הבא, בו נוכל רק להתענג על ה', ונרגיש את הטוב שלו בלי גבול.
אנחנו נמצאים בעולם חולה. עולם שנפל בעקבות חטא אדם הראשון. והנפילה הזו מצריכה תיקון. החלק מתהליך של תיקון הוא גם כואב לפעמים.
לפעמים אנחנו מצליחים ממש לצמוח מתוך הכאב. יש אנשים שאפשר לראות איך דווקא הניסיונות שהם עברו הצמיחו אותם למקומות שהם לא היו מגיעים אליהם בלי הסבל שהם עברו.
ולפעמים התהליך הוא ארוך יותר. לפעמים השבר גדול יותר. ולא תמיד מוצאים את הכוחות כדי לצמוח.
ובעיניים שלנו לפעמים הסבל נראה חסר תכלית, ואנחנו לא יכולים להבין אותו.
וזו שאלה באמת קשה, כשרואים את זה ככה.
ולפעמים היא באמת מביאה לכפירה. כי קשה כל כך להכיל את הפער הזה בין איך שאנחנו מאמינים שהקב"ה צריך להיות, לבין איך שהוא נגלה אלינו בפועל במצבים מסויימים.
אבל אפשר גם לגדול מעצם השאלה. להעמיק יותר, ללמוד מה חכמי ישראל ענו על השאלה הזו, ולראות איך הדברים מתיישבים על הלב.
למשל, ספר 'דעת תבונות' של הרמח"ל עוסק בנושא הזה, מתוך מבט פנימי על התורה (הספר הזה לא נחשב כספר קבלה, אבל כולו מבוסס על יסודות מהקבלה).
בדיוק שמעתי שיעור פתיחה לסדרת שיעורים על הספר הזה, והוא ממש שואל את השאלה שלך ומרחיב אותה אפילו יותר.
מוזמנת לשמוע את השיעור ולראות אם זה מדבר אלייך… (האמת שרק השיעורים הראשונים בסדרה הזו הם בחינם, כדי לשמוע את ההמשך צריך לשלם. אבל יש סדרות אחרות חינמיות ביוטיוב על הספר הזה. אני שמה את הקישור דווקא לשיעור שלו, כי הפתיחה שלו ממש מכוונת לשאלה שלך).
חוץ מזה יש גם מה ואיך להעמיק בשאלה האם בכלל יש אלוקים, ואיך אנחנו יודעים שיש אלוקים. אבל נשמע לי שזה לא המוקד של השאלה שלך, אלא שמה שבעיקר מטריד אותך זה ההתמודדות עם שאלת הרע והסבל שקיים בעולם…
תודה שכתבת❤️נעמי28
בנוגע לדוגמא של הגידול, זה שונה.
כי ה׳ ברא את התרופה אבל גם את הגידול.
ושגודלים מזה, זה בד״כ נכון, אבל בכל זאת כך ה׳ בחר לברוא את הטבע, עם סבל.
באמת הפן השכלי ושלב ההוכחות העסיק אותי פעם, היום לא.
איך שאני רואה את זה, מי שלא מאמין ימצא ספקות, ומי שמאמין ימצא את התירוצים לספקות.
וגם האתאיסטים *מאמינים* באיזה שהוא אופן למדע.
כי גם לו אין תשובות מספקות להכל.
רק כי זה פחות מפורך להם מהקיום של אלוקים.
כרגע באמת הבעיה יותר ברגש, ומאד תלוי בחווית החיים. (הפסקתי עם חדשות לגמרי, כל אסון היה ממש הולך איתי)
ועוד מבולבלת במה אני מאמינה וחושבת.
מרגישה שגם אם הוא קיים, לא רוצה להיות חלק מהסיפור הזה, מהניסוי הזה בנו, אבל זה מבוי סתום.
תודה על הנכונות שלך לעזור, יש לי עם מי לדבר❤️
לכן מחקתי את השרשור בהתחלה , זאת היתה פריקה על משהו ספציפי שערער אותי ואני כבר יותר בטוב.
אקשיב למה שצירפת.
לקח לי זמן עד שחזרתי לענות לךבארץ אהבתי
אבל אני רוצה להתייחס לדברים שכתבת.
קודם כל, בקשר למה שכתבת על הגידול - אני חושבת שלא הבנת לגמרי את מה שהתכוונתי לומר.
הדוגמא של הגידול היתה שלפעמים אבא עושה לילד שלו משהו שמכאיב לו, כדי לרפא אותו. במשל פה באמת האבא לא גרם לגידול. אבל הנמשל הוא לא על גידול, אלא על פגמים רוחניים, שאנחנו גורמים להם במעשים שלנו (כי אמנם הקב"ה הוא כל יכול, אבל הוא נתן לנו בחירה חופשית). והקב"ה מכוון אותנו למסלולים מורכבים יותר שכוללים גם כאב, כחלק מהתהליך של התיקון, כדי לעלות למעלות רוחניות גדולות יותר.
זה הסבר קצת פשטני. ואפשר עוד להקשות עליו הרבה. לא ניסיתי לתת פה תשובה לשאלה הקשה הזו.
רק עניתי באופן מאוד ראשוני על הטיעון שאבא רחמן לא גורם לסבל לילדים שלו.
אבל השאלה הזו גדולה הרבה יותר מאשר תשובה בפורום, נכתבו עליה ספרים עמוקים וארוכים (כמו שכתבתי לך קודם - 'דרך תבונות' של הרמח"ל עוסק בשאלה הזו הרבה. לא שלמדתי אותו בעצמי, אבל הרב ראובן ששון בשיעורים שלו מזכיר אותו הרבה בהקשר לשאלה הזו).
כתבת על זה שגם אתיאסטים 'מאמינים' במדע - האמת שזה הזכיר לי את אבא שלי, שגדל ברוסיה הקומוניסטית עם חינוך אתאיסטי לגמרי, בלי שום ידע על יהדות, למד מתמטיקה ומדע ברמה גבוהה מאוד ומבחינתו זה היה 'טעם החיים', אבל באיזשהו שלב התחיל לראות מקומות בהם הדברים לא הסתדרו לגמרי, וזה התחיל לעורר אצלו שאלות.
ואז איכשהו (בהרבה סייעתא דשמיא, כי זה היה מסוכן שם באותה תקופה) הוא התחיל להכיר את היהדות, וזה ענה לו ונתן לו משמעות אמיתית לחיים.
ואני כותבת את זה, בין השאר, כי לפעמים (ואולי פה בשרשור זה מרגיש לי חזק יותר) יש הרגשה כזו כאילו מי שמאמין זה מי שגדל על אמונה בלי לפקפק בה ולהטיל ספקות אף פעם. אבל מי שהעז לשאול ולחקור ולא להמשיך באופן אוטומטי עם האמונות שגדל עליהן, אז הוא מגיע למסקנות שבעצם אין במה להאמין.
אבל למעשה יש הרבה מאוד יהודים, שדווקא מתוך בירור, שכלי וגם רגשי, הגיעו למסקנה שהאמת היא דווקא באמונה וביהדות.
וזה לא אומר שיש לנו תשובות להכל. באמת אנחנו לא יכולים להתיימר להיות חכמים כמו הקב"ה. ויש לעולם הזה עוד כל כך הרבה רבדים מעבר לראייה שלנו, שאנחנו לא יכולים לחשוב שאנחנו יכולים להבין פה הכל. יש דברים שצריך לעשות רק מתוך אמונה.
אולי זה יעזור להבין את זה גם נסתכל על רפואה. גם כשאני מקשיבה להנחיות של רופאים ושומרת על היגיינה או על ספורט או על אוכל בריא, אני לא תמיד עושה את מה שנוח לי. יותר כיף ונעים לאכול ממתקים ולרבוץ כל היום, וזה לא נראה הגיוני לשטוף ידיים בסבון כשהן נראות נקיות, גם אם נגעתי קודם במקום מזוהם. אבל אני מבינה ומאמינה שההנחיות שהם נותנים לי נכונות עושות טוב לגוף שלי, גם אם אני לא רואה את זה מיד, וזה לא נוח לי כרגע. כי יש דברים שהם נכונים גם כשאנחנו לא רואים את זה בעיניים שלנו.
כתבת כמה פעמים שאת מרגישה שאנחנו כאילו חלק מניסוי שהקב"ה עושה בנו. וזה גורם לך להרבה כעס ולרצון לא להיות חלק מזה.
אני חושבת שבעצם את נוגעת פה בשאלה עמוקה של 'למה הקב"ה בכלל ברא אותנו?'
יש הרבה דברים שאפשר להסביר, אבל בכל דבר אנחנו תמיד יכולים לשאול - אבל למה הקב"ה עשה את זה כך ולא אחרת? ובסוף, אם נרד הכי לעומק, נגיע לשאלה הכי שורשית - למה בכלל הקב"ה ברא את העולם?
כי גם אם אפשר להסביר למה הסבל נצרך, הוא נצרך בתוך עולם שהקב"ה ברא. ואם הוא לא היה נברא - אז לא היינו סובלים כי לא היינו קיימים.
אני לא יודעת אם התכוונת לזה. ואני לא יודעת אם אני יכולה לעזור לך בזה. אני מרגישה שזו השאלה הכי עמוקה שאני הכי לא יכולה להבין. כל התשובות שקיבלתי לא יישבו לי אותה עד הסוף.
אבל אני גם מרגישה שזה בסדר להישאר בשאלה הזו. שאני לא יכולה להיות הקב"ה ולכן אני גם לא יכולה להבין אותו עד הסוף.
מניחה שאחרי 120, כשנסתכל על העולם מלמעלה, נוכל להבין דברים אחרת, ופתאום קושיות גדולות שיש לנו עכשיו, יהפכו להיות ברורות מאליהן, כשנסתכל משם.
רציתי להגיד עוד משהו אחד.
לפעמים אני מרגישה שלמי שגדל בעולם החרדי, עצם העלאת שאלות כאלו כבר נחשב ככפירה.
אולי אני טועה. לא גדלתי בתוך הציבור החרדי. אבל כן נחשפתי להרבה ספרות חרדית בתור ילדה, וזה כן גרם לי להרגיש שאסור לשאול. שאמונה אמיתית היא אמונה בלי שאלות. שעצם העלאת שאלות זה בעצם כפירה.
ואני רק רוצה להגיד לך, שזה ממש לא כך. אדם שמברר ושואל, יכול להגיע לאמונה עמוקה מאוד. לא צריך להביא את עצמנו לשאול בכוח, אם יש לנו אמונה תמימה זה גם מצוין. אבל אם עולות שאלות - זה מצויין לברר, וזה ממש לא אומר שהתחנה הסופית חייבת להיות כפירה ועזיבת המצוות.
בעז"ה אני מקווה שהבירור הזה רק יוסיף לך, ומתוכו תוכלי לחזק גם אחרים.
אני שמחה שיש לך עם מי לדבר… וההזמנה שלי נשארת פתוחה, אם מתישהו תרצי בכל זאת (בכל פורמט שתרצי, הכל פתוח…).
קראתי אותך כמה פעמיםנעמי28
חשבתי רגע, ואני אהיה כנה, אני לא במקום שיכול לקבל תשובות עכשיו.
יותר מידיי אמוציות.
ולא נעים לי שאת וכולם טורחים ומשקיעים בהודעות.
אני מקווה לחזור אל המילים שלך ושאר ההודעות בתקופה רגועה יותר ❤️
תודה על ההשקעה.
חיבוק לך❤️❤️❤️בארץ אהבתי
מבינה שקשה לך. זה בסדר גמור...
רק עוד הצעה אחת, תקחי רק אם מתאים לך - לדבר על הקושי שלך עם הקב"ה. במילים שלך. לדבר על כל מה שעובר לך בראש. גם הכעסים, גם השאלות. הקב"ה יכול לשמוע הכל... לי הרבה פעמים זה עוזר בזמני קושי.
תודה שוב. אנסה.נעמי28
חיבוק גדול גם ממני ❤נגמרו לי השמות
מקווה איתך שתזכי לראות את הטוב הגלוי בכל התחומים בקרוב ממש ב"ה 🙏❤
בארץ אהבתי יקרה, איזה אור גדול לקרוא אותך!נגמרו לי השמות
תודה על כל מילה ומילה שכתבת בשרשור הזה (ובכלל)
כהרגלך את כותבת כ"כ מחכים, מעודד, מרים ובצורה שנכנסת ישר ללב ללא פילטרים או מחסומים בדרך ❤
תודה רבה, אהובה! התגובות שלך תמיד מרגשות ומשמחות❤️בארץ אהבתי
❤🙏נגמרו לי השמות
באמת לומדת ממך המון
יש לך ממש דרך ייחודית ושלווה כזו, עם יציבות פנימית מיוחדת, עוצמה של ישוב דעת שכל ורגש ואיזון מדהים במינו -
שדרכם את מצליחה להעביר את הדברים בצורה חמה ונוגעת ללב כ"כ,
ללב שלי לפחות דברייך תמיד נכנסים ישירות, משמחים, מאירים ומחממים 
גם אני לומדת ממך המון ❤️בארץ אהבתי
ואת מרגשת איך שאת משקיעה ומפרטת ככה. באמת ריגשת אותי...😍
מאוד משנה אבל תלוישובי...
אם את מחפשת תשובות לשאלות שלך או מחפשת אישורים לשאלות שלך,
את מחפשת תשובה או שאלה?
מהנסיון שלי הנפש בד"כ מוצאת מה שהיא מחפשת לטוב ולמוטב.
צריך לפחות קצת רצון כנה לתשובות אמיתיות.
זוית קצת שונהמופאסה
מהנסיון הלא מועט שיש לי עם נערים מהציבור הדתי/חרדי אני מזהה לא פעם שהבעיה השורשית ביותר שגורמת לחוסר חיבור עצמי (ואז ממילא קושיות על אמונה וזריקת הכל וכו') זאת הריצוי.
אין לי הרבה זמן להאריך בהסברים אבל הריצוי (נגיד בלשון פשוטה, השאיפה להיות ילד טוב שההורים מעריכים) גורם לניתוק מהעצמי וממילא הנשמה לא מעירה בי כי אני כל הזמן עסוק לקבל אור/הערכה/אישור מבחוץ.
זה מאוד מאוד מצוי במיוחד אצל מגזרים מסויימים ונראה על פניו צריך לעבור תהליך אישי של חיבור עצמי ולצאת מהריצוי ובמקום זה להתחבר אל רצון הפנימי.
זאת נקודה למחשבה, נקודה עמוקה ומעניינת
בהצלחה בדרך
באמת הייתי ילדה מאד מרצהנעמי28
לא רק בזה, בכלל.
עוד עובדת על זה.
אבל דווקא בקטע דתי שחררתי.
עברתי רחוק, התרחקתי פיזית ונפשית מאד.
בעלי מקבל אותי ככה.
התרחקתי המון ועכשיו קשה לי לחזור ולא ברור לי אם רוצה לחזור.
אז אל תחזרי. מה הלחץ?סוסה אדומה
אין דבר כזה להתרחק מה',
אנחנו רק חוזרים בתשובה כל הזמן. זה רק נראה לפעמים הפוך.
האמת היא שכל התרחקות היא התקרבות.
לפעמים זוכים לראות את זה, אבל צריך להעז להתבונן.
הילדיםנעמי28
החינוך, מה להגיד מה לא.
רוצה שיאמינו, החיים שלהם יהיו טובים יותר.
לא מסוגלת לשקר, לא להם.
לא משנהמופאסה
מה מסבירים לילדים, זה לא באמת מעניין אתם. מה המעניין אותם זה מה שאתם עושים.
את מה שאתם שומרים, תעשו בשמחה,בחיות, בעניין, בחוויה חיובית ואז זה יהיה חלק מהם. יהדות שמחה כזאת..זה מאוד חשוב!
לא מזמן היתה לנו שבת משפחתית. הילדים נזכרו באיך שהסברתי להם למה צריך ליטול ידיים 3 פעמים לסירוגין. הם למדו בבית ספר שיש טומאה בידיים וזה לא טוב. אז זכרו שהסברתי להם שהטומאה זה כמו צפרדע שקופצת מיד ליד ואז אחרי 3 פעמים הוא מתייאש ואומר "לא רוצים אותי?! אז אני הולך!." עד היום כל בוקר יש להם חיוך מההסבר הציורי הזה (מקורו בקבלה אגב)
אבל אם שומרים את המצוות כעול, כחובה בלי חוויות חיוביות זה לא משנה מה מסבירים..
צודק לגמרי. אהבתי את הדוגמא.נעמי28
אני חושבת שזה אחד הדברים הראשונים עוד כנערה שגרמו לי לערער.
אנשים שמדקלמים שהדרך היחידה להיות מאושרים זה דרך התורה, ומצד שני הם לא מאושרים ולא מסופקים בחייהם.
וואי ממששובי...
אנשים לא מבינים כמה חשוב למרוד לפחות קצת בגיל התבגרות בשביל להגיע לאיזון ושלווה.
אם לא הייתי עושה כל מה שעשיתי לא יודעת איפה הייתי היום.
לגמרינעמי28
הורים לילדים יותר מידיי טובים - שידלק לכם אלף נורות אזהרה.
לא טוב להם, הם כלואים.
כל ויכוח או אי הסכמה של הילד שלי אני מרגישה קצת ניצחון בפנים.
כן, תעמוד על שלך. תדאג לעצמך.
זאת הסיבה שלוקח לי זמן לגלות את עצמי, בעוד תחומים בחיים (תעסוקה נגיד)
שנים שבכלל לא היה לי קול פנימי.
לא מסכימה, במחילה...מתואמת
לא מרדתי בכלל בגיל ההתבגרות (אם כבר - אז חיפשתי איך יותר להתחזק), וב"ה אני יציבה מאוד באמונתי ובדתי.
יש לי כמובן שאלות פה ושם (כאלה שהגיעו דווקא בבגרות), אבל האמונה עצמה לא מעורערת לי.
אז ממש לא חובה למרוד כדי לחזק את האמונה ואת היהדות, ובהחלט יש ילדים טובים שגדלים להיות אנשים טובים ותמימים...
גם אני לא מרדתיהסטורי
ועם השנים בררתי הרבה בירורים, אבל בשום שלב לא מרדתי...
זה תלוימופאסה
בהרבה גורמים, כנראה בעיקר בנפשות
אני גם מרדתי ( אפילו באופן קיצוני) ואילו אחותי שגדלה אצל אותם הורים ובאותה שיטת חינוך, לא מרדה.
לפעמים הרצון לא סותר את הריצוי אבל מהניסיון שלי עם הנוער הדתי יש לא מעט כפיה וקשיחות מצד ההורים ללכת בדרך מסויימת וזה לא תמיד בא בטוב. במשך החיים הדברים מתפרצים בכל מיני מקומות וצורות, בזוגיות, בהורות, בחוסר יכולת לקבל החלטות וכדו'
ראיתי הרבה אנשים שהחיים שלהם אפורים ולא מצליחים לשנות ולחיות את החיים שבאמת היו רוצים. כשחופרים מעט איך שהוא מגלים שהשורש טמון שם בריצוי.
לא הייתי מגדירה את זה כלמרוד כמותהילה 3>
להיות במקום של בחירה, להרשות לעצמנו לברר, לבדוק, לבחון
לאמץ מה מתאים לי, לשאול שאלות קשות, ללמוד, ולגבש זהות שהיא עצמית שלנו ולא משהו שלא בחרנו בו.
יש מי שזה עובר אצלם דרך מרידה ומתיחת גבולות, יש מי שזה אצלם יותר בירור רעיוני.. יש מי שגם וגם כמובן.
מרידה לבד שיוצאת מפרופורציה יכולה להיות גם בריחה שלא יוצרת בניין אישיות ואמונה
אני רק אומר לך משהו בקצרה כי אין לי יכולת אחרת כרגסוסה אדומה
שחררי. נסי לשחרר. נסי לשחרר את הריצוי, נסי לא לפחד ממה יחשבו עליך. נסי להתחבר לעצמך סוף סוף. להתחיל מחדש ולבחור בחיים.
אלוהי הדתיים הוא אלוהים שאוהב על תנאי, הם לא מכירים את אלוהים באמת.
הקב"ה הוא טוב גמור ואינסופי. אנשים קטנים בגלל הפחד שלהם מעצמם, הפכו את אלוהים למשהו שהוא לא.
טוב שאת לא מתחברת לאלוהי השקר. הוא לא קיים.
אלוהים הוא קודם כל אבא טוב שבניגוד לאבא בשר ודם באמת באמת באמת אוהב אותנו ללא תנאים. באמת באמת באמת רואה אותנו.
הוא לא צריך אותך, הוא רוצה אותך. וככה. בדיוק כפי שאת בקצב שלך. וכל פעם מחדש. וכל רגע מחדש.
שחררי. שחררי. שחררי. שחררי את כבלי הצמצום האנושי.
אל תאמיני באלוהים רע וקשוח.
תתחברי פנימה ותשאלי את עצמך מי הוא האלוהים שלך.
תקשיבי לעצמך בלי טיפה של לחץ. בלי טיפה של מניעים זרים.
כולם יתמודדו. אבל מה איתך? מי ידאג לך אם לא את?
שורה תחתונה, שחררי. אלוהים אוהב אותך בכל תנאי, דתיים פשוט מפחדים להאמין בזה.
והוא לא יעניש אותך. זאת לא המטרה שלו בכלל.
אל תעשי שום דבר ממניע כזה או הפוך.
ה' הוא אבא טוב שרק רוצה ללמד אותנו ורק רוצה שיהיה לנו טוב.
ה' הוא אבא טוב שרק רוצה ללמד אותנו ורק רוצה שיהיה לנו טוב.
ה' הוא אבא טוב שרק רוצה ללמד אותנו ורק רוצה שיהיה לנו טוב.
ה' הוא אבא טוב שרק רוצה ללמד אותנו ורק רוצה שיהיה לנו טוב.
תלמדי מחדש. מהתחלה. ותבחרי בחיים.
חיבוק.
זה היה הבסיס שלינעמי28
תמיד האמנתי באבא טוב שדואג.
לא מרצה אותו, וכשמאמינה, מאמינה שאוהב אותי בכל תנאי.
הבעיה שהמציאות סביבי היא לא של אבא דואג וטוב. בעיקר עם אנשים שחשובים לי.
אז יש לךסוסה אדומה
אמונה, אבל אין לך אמון.
אמון זה להאמין שהוא רוצה בטובתך והוא טוב ודואג גם כשהדברים נראים אחרת...
זה נסיון לא פשוט בכלל, ואני אומרת את זה מנסיון. אבל שחררי. תני לעצמך להרגיש ולחוות גם את הרגעים האלה. ותרשי לעצמך להגיד לו "וואלה מאוכזבת ממך"... זה בסדר.
תחיי את הרגע ללא רגשות אשם. הרגשות שלך רצויים בעיני ה'.
וואו. כמה נקודות חלקיות ביותרהסטורי
1. קודם כל, וורט, אבל וורט אמתי מאוד. 'משבר' בתנ"ך הוא מושב היולדת, כשיש משבר, זה סימן ללידה.
נראה לי שבמקרה שלך, זה ממש כפשוטו - עניינים שהטרידו אותך שנים והדחקת - סוג של היו ב'עיבור', קיימים, אך לא נראים, כעת דורשים התייחסות. אי אפשר להדחיק יותר. זה כואב, כמו שצירים כואבים, אבל בסוף זה יכול להביא הרבה חיים.
2. בין השורות כתבת, שעברת פגיעה בילדות. לא פירטת על איזו פגיעה מדובר (זה בסדר גמור), אבל צריך לדעת שפגיעה כזאת מזעזעת את יסוד העולם של הילד. גם אם (ואולי, במיוחד אם) כילדה 'המשכת הלאה', זה מביא אותך לחוסר אמון בחיים, במבוגרים, במי שהיו אמורים להגן ולא הצליחו.
כדאי לך, בשבילך, ללכת לטיפול מקצועי מותאם. לעבד את הפגיעה הזאת, לתת מקום ל'ילדה הפגועה' ולהצליח להתקדם בחיים. זה קודם בהרבה לשאלות האמוניות (במידה רבה סוג של 'דרך ארץ' שקודמת לתורה).
3. לגופם של נושאים, השאלות על הנהגת הקב"ה שהעלית, הן באמת סוגיות משמעותיות, שעסקו בהם לאורך הדורות.
כן, כמו שלפעמים עולים כאן נושאים זוגיים/אישיים, שהתגובה הכי טובה היא שהם דורשים איש מקצוע בעולם האמתי, כך גם כאן. תחושתי, מה שיכתב כאן בפורמט ששייך בפורום - ישאר כותרת המצריכה פירוט רב במקרה הטוב, אם לא 'ססמה' חסרת כיסוי במקרה המצוי. (זה חלק מהבאג, בדיונים של הימים האחרונים בצמ"ע).
לכן אני מציע, שאם את באמת את מעוניינת ללמוד מה התורה אומרת על ענייני ההשגחה וטוב ד' - תמצאי עם מי ללמוד ברצינות את הנושאים. מספר איוב וחז"ל דרך מורה הנבוכים ועוד ועד דעת תבונות לרמח"ל ואורות הקדש למרן הרב קוק.
בהצלחה רבה מאוד
תודהנעמי28
הדברים שלך מחזקים.
אני בטיפולים כבר כמה שנים. זה עוזר לי.
לגבי לימוד, לא במקום הזה כרגע, שבעתי, אני יודעת שיש לי עוד הרבה מה ללמוד.
אולי בעתיד.
מבין, לכן כתבתי 'אם'.הסטורי
כן חשוב לי להדגיש, שרמת השיח האפשרית בפורום, אינה מאפשרת באמת ירידה לעמקם של דברים.
בהצלחה
באג באמונהzakukl1
לפני כשנתיים התוודעתי למשפט מנחה מאת הרב שלי.
התורה היא תורת חיים. הקב"ה הוא מקור הטוב.
אם קיום המצווה אינו טבעי לך ויוצר התנגדות (לא מהמקום הפשרני שמחפש הפקרות) משהו בפרטי ההלכות ''שגוי'.
ובצורה יותר פשוטה -- כל מיני איסורים למינהם כפי שמציגים לנו אותם כל מיני רבנים למינהם בשם כל מיני אידאות -- רחוקים כרחוק מזרח ממערב מהמציאות ההלכתית האמיתית. (מסתבר שגם עיון קל בשו"ע ובראשונים מגלה במילים עדינות שהפוסקים האחרונים בימינו לפחות חלקם סתם מחמירים על הציבור מנותקים מההלכה המקורית ויוצרים שנאת הדת כפשוטה.
לא התעמקתי בכל פרטי הכתיבה שלך אבל ניכר שאת מחפשת תורת ''אמת' ולא מצוות אנשים מלומדה.
🙏🏼נעמי28
❤️❤️❤️תהילה 3>
אני חושבת שכל אדם צריך לברר ולבחור לעצמו את הדרך הנכונה, עדיף בגיל ההתבגרות אבל אף פעם לא מאוחר.
היהדות בנויה על שאלות ותשובות, אל תפחדי,
תשאלי, תעמיקי, תזכי בע"ה להגיע לתשובות מתוקות ודברים מהממים.
תחפשי מישהי או מישהי שאת מתחברת לתורה ולדרך והכיוון שלהם בעבודת ה'.
בהצלחה רבה❣️
אגב את יכולה להתחיל מלחפש שאלות בסגנון של חברים מקשיבים ששאלו וענו לפנייך.
זה יכול אולי לתת לך מענה, ואולי גם כיוונים לשאלות שעולות לך ומתיישבות על ליבך או לא,
למצוא כיוונים תורניים שמתחברים לך
לכל אחד יש דברים אחרים שמדברים אליו.
הנשמה הטובה והאלוקית שלך מחפשת אמת, מחפשת חיבור על עצמך ואל האלוקות שבך.
ןכדאי גם לטפל ולעבוק במורכבויות ובכעסים הספציפיים שיש לך,
הם יביאו אותך למקומות הכי מדוייקים יותר מלימוד כללי.
תודה רבה❤️ קראתי 🙏🏼נעמי28
ממה שאני מביןזוזיק העכבר
יש לך כמה התלבטויות שונות --
יש לך תהליכים של בירור מול עצמך -- במה את מאמינה, אם יש השגחה פרטית, אם זה עולם טוב.
ויש לך שאלה לגבי החינוך של הילדים.
נראה לי שאת תהליך הבירור את מוכרחת לעבור לא משנה בת כמה את או מה מצבך, זה תהליך שעלול לקחת זמן רב עד שתביני איפה את מונחת ,
צריך הרבה סבלנות ולפתח יכולת להקשיב לקול הפנימי שלנו בלי שיפוטיות.
לגבי הילדים -- זו שאלה באמת קצת מורכבת כי בעיניי חשוב מאד להגיד לילדים את האמת אבל גם לא לסבך אותם עם אמירות מורכבות -- התודעה שלהם היא פשוטה ויש נזק בלסבך אותה. מאמין שבסוף תמצאי את השביל שלך בתוך זה.
ואחרי כל הדברים -- אני מאמין שאם באמת מתבוננים בחיים -- מזהים את החסד שיש בהם , את האמון ואת הנקודה הפנימית שמחייה אותם , לדעתי רוב האנשים שחא רואים את זה או שחיים עם הרבה מאד רעש או שחוו פגיעה קשה באמון.
ממליצה על הספראחת פשוטה
אמונה ברורה.. של הרב פיירמן. כתוב נורא קריא וברור. ועם זאת נורא חכם. כנ"ל לגבי שיעורים שלו..
אני כשהשאלות האלו עולות לי באמצע החיים, והן עולות, אני מנסה להתחבר לעומק ומנסה להבין באמת מה עומד מאחורי הדברים ולא בשטות של מה הגננת לימדה אותי. כי הסברים לילד בן שוש כבר לא עובדים על אדם בוגר, וצריך באמת כל הזמן לעלות רמה באמונה.
כשאני שומעת שיעור או ספר שבאמת נוגע בעומק התורה הלב שי מתרחב ואני מתחברת למקום היותר נשגב ואמיתי ועמוק.
וזה מה שמשאיר אותי שם. בעולם הזה, האמוני,הדתי.
בעולם כל כך שיטחי, עומק זה כמו מים חיים על נפש עייפה
תני כיף, אחותי לפליטת המגזר🙂קופצת
עברתי מסע דומה.
לא היו לי אף פעם ספקות באמונה, אבלי כל השאר...
אז קןדם כל - אני מעריכה אותך! רק אני ואת יודעות כמה עוצמות, כוח ונחישות היית צריכה בשביל להעז לחשוב עצמאית, לחפש לך דרך אחרת, לבחון מוסכמות מחדש.
שאפו אחותי❤
רק על זה תרימי לעצמך.
מכירה את התסכול של: תיכף אני בת שלושים ועדיין לא סגורה על עצמי...
הייתי שם לגמרי.
היום אני אחרי 30 ודבר אחד סגור אצלי: אף פעם כנראה לא איהיה סגורה לחלוטין על עצמי, זו אני וזה היופי שלי.
יש לי "אישור" לבחון כל החיים מה נכון או לא נכון לי. מה מתאים לשלב הנוכחי ומה לא.
אומץ לקום ולשנות? יש לי בערמות. כבר הוכחתי
זו לא חולשה שלך! בעיני זו חוזקה.
אני לא מכירה עוד הרבה אנשים שלא נופלים למוכר ולקל, אלא טורחים והופכים ומחפשים...
לגבי הילדים:
אני לא בלחץ על החינוך שלהם.
הדברים הכי חשובים שזה תכונות אופי, התנהגות, יושרה וכו - באים מחינוך מהבית ודוגמא אישית. וזה ב"ה יש להם הרבה.
חוץ מזה אני "אמא ממליצה".
והאמת שבמקרה שלך הייתן כנה עם הילדים ( כשהם גדולים. לא יודעת על איזה גילאים את מדברת): "אני חושבת שהכי טוב / קל / כיף לעבור את העולם עם אמונה ושמירת מצוות, לי עצמי קצת קשה בענין, אני עוד מבררת"
וזהו. מה שטוב לי לא יהיה בהכרח טוב לילד. צריך לזכור את זה.
אה, ואל תאיצי בעצמך להתפלל או להאמין.
גם את המצב הנוכחי בו את נמצאת ה' יודע. כשהוא ירצה הוא ישלח לך כוחות ורצון להתחיל שינוי.
אם יש לך כוח את יכולה לפעמים לבקש במילים שלך: תן לי כוח לרצות. זהו זה מספיק.
תעריכי את עצמך!! זה לא מובן מאליו כל מסע החיפוש שאת עושה❤
ואוו של תגובה!חולת שוקולד
איך אני אוהבת לקרוא אותךך❤️נעמי28
תודה!
ממש נכון וממש הרגעת.
מנסה לשחרר לחץ עם הדאגה הזאת.
הכי חשוב לי שיהיו אנשים טובים לעצמם ולאחרים, נאמנים לעצמם, ישרים.
אני לא יכולה להיות משהו שאני לא.
מתאמצת לתת להם את הכלים לבחור מה שנכון להם.
אני אחנך ואתן דגש על מה שחשוב לי. ובעניין הזה בקצב שלי.
ובעלי מחנך בקצב שלו.
הם עוד קטנטנים, הגדול עוד לא בן 5. אבל סקרן מאד ושואל שאלות.
כתבת מקסיםoo
גם אני הייתי חרדית, הרבה שנים אני כבר לא, אבל בעלי והילדים כן.
בהתחלה זה היה מורכב, אח״כ למדנו לחיות בהרמוניה דתית וגם הילדים התרגלו שיש דעות נוספות ושונות.
משבר אמוני/ דתי מתאפיין בתחילתו בהרבה אמוציות, לרוב הזמן מרפא ומאזן את המחשבות והרגשות, גם אם לא מוצאים תשובות מוחלטות.
מקווה שתמצאי דרך שתתאים לך @נעמי28
הקשר עם הקב"ה יכול וצריך להכילתיתי2
את מי שאת
את הכעס שלך, את האכזבה, התהיות, ההתלבטויות.
לא רק "שיר השירים". יש קהלת, ואפילו איוב.
השאלות הקשות והנוקבות ביותר, נושאות את פוטנציאל החיבור.
חיבור כנה, אמיתי. לא מזויף.
אולי יש דרך לעבור, לפעמים אנשים מתרחקים, אפילו בועטים,
זה יכול להיות תהליך פנימי, ויכול להיות תהליך שנראה כלפי חוץ
נראה לי זה תהליך הכרחי...
אחרת נשארים בתפיסת אמונה ילדותית. או בלי תפיסה בכלל...
מתוך השאלה, כמו שכתבו כאן כבר, אם רוצים למצוא תשובה אז מוצאים אותה, ומתגלים תובנות חדשות, ודרכים חדשות לעבודת ה', והלב מתעורר ומתחבר.
עד הפעם הבאה, השאלה הבאה כבר קיימת וצפה, ומובילה להמשך חיפוש.
נראה לי זו עבודת ה' (מבחינתי זזה חלק בתי נפרד -- זו זו העבודה... שאלה שבאה מבפנים ומביאה עימה חידוש).
תעופי על עצמך, שאת מרשה לעצמך לשאול כשאת אמא לילדים, שאת לא מוכנה להמשיך את הזיוף ("כולם שמחים ומאושרים בגלל האמונה" כשהם לא...),
אכן הילדים לא מאפשרים לנו לוותר לעצמנו, והרבה פעמים כשאנחנו מנחילים על אוטומט מסורות ומצוות -- עולות שאלות
נהדר!
(יש אנשים שבוחרים להדחיק, כי בשורה התחתונה מתאים להם שהילדים יהיו "דתיים". בעיני זו הזדמנות מפוספסת).
הלוואי שיתחשק לך לקבץ את מה שכתבת כאן,
על הריצוי כלפי ההורים, על המבט של הילדה כלפי הכנות והאמינות של המסרים,
על ה*מקום* שלך בתוך העולם שבו צמחת, המקום שלך שהיה חסר.
לכתוב את זה
הייתי שמחה לעשות בזה שימוש...
(לתת לילד מקום, ולהכיל תהליכים, גם אם הם מבאסים, ולתת לילד בחירה חופשית כנה ומלאה מתוך אמון וקבלה, כבר בגיל ההתבגרות, כמה זה חיוני לחיים אמיתיים ולעבודת ה'. מצוות צריכות כוונה, לא ריצוי)
תודה על מה שכתבתנעמי28
זה נכון אבל זאת מערכת יחסים חד צדדית.
יש צד אחד שתמיד צודק, והצד השני לא רואה את התמונה הגדולה או לא למד מספיק.
אני יכולה פשוט לקבל את זה שאני לא מבינה שזה גדול ממני, שהטוב מוסתר.
אבל אני לא.
ב״ה יש גם המון על מה להודות ואני מודה.
(לגבי מה שכתבת, אולי אכתוב לך בפרטי, לא סיפור מעניין במיוחד )
לא הבנתיהסטורי
את מניחה שאת (או כל אדם אחר, זה ממש לא אישי) יכולה לראות את כל התמונה?
לא כל כך הבנתי...תיתי2
מי הם הצדדים...
מערכת היחסים היא שלך בלבד מול הבורא...
וטוב מאוד שאת לא מקבלת את זה שהטוב מוסתר, ושאת לא מבינה
תפני לבורא ותשאלי אותו, אל תוותרי...
אני קראתי בתגובות שלך את הצורך במקום, במקום אישי, בנוכחות, בקיום, במערכת היחסים עם אלוקים
ואני מאוד מתחברת לזה.
הוא ברא אותך כדי שהתורה תתישב על הלב הספציפי והייחודי שלך,
זה לא עוזר ש"מישהו יודע" או ש"זה גדול ואני קטנה אז לא משנה אין בי צורך"...
הסיפור שלך אולי (אולי?) שגרתי, אבל זה בדיוק מה שמעורר מחשבה
היי..Simple
אני נמצא במצב די דומה ג''כ לקראת סוף שנות ה20 שלי נשוי ומצפים לילד ראשון ועדיין מלא קונפליקטים, שאלות וספקות באמונה ללא מענה (וניסיתי לשאול ולברר במקומות כאלה ואחרים, הכל תירוצים שלא מחזיקים) והקונפליקט הגדול הוא מול האישה ומול הילד שבדרך ומי יוע כמה שיהיו אחריו, אני היום מוצא את עצמי עם קושי לעשות גם את הדברים הכי פשוטים שיש ברמה של לברך על כוס מים הרי זה לא קשה לברך ואני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל לברך למשל, אני גם בתהיה עם עצמי אם אשתי שהיא יותר חזקה ממני בדת שמה לב לזה הרי אנחנו אוכלים יחד ולדעתי היא שמה לב ולא רוצה לפתוח את זה.
כמובן שיש גם חרדה מה יהיה עם הילד שיגיע כשאני כביכול לא מלא ברגש של הדת ולא רואה את עצמי מחנך ככה את הילדים שלי מה שיכול ליצור בעיה גם בפן הזוגי שמצידה היא תרצה יותר.
ככל שעובר הזמן הפער ביני לבין כל נושא הדת והאמונה גדל ואני חרד יותר ויותר מהעניין הזה.
אני עם עצמי מרגיש שהמצב ממש סבוך, ולא רואה כרגע איך אפשר לפתור כזה דבר..
מה שאני יכול לומר זה שאני ממש מזדהה איתך ומקווה שתמצאי איזשהי דרך להקל על עצמך בדבר הזה לכאן או לכאן.
פוסט חזק מאודרך לרצותאחרונה
כדאי ליישב את הדעתהעני ממעש
זה בהחלט התמודדות נפשית אמונית, מעבר לממוצע
חשוב ביותר כשיש ילד, שכידוע רואה את מה שלא מראים לו, ומרגיש ושומע את מה שלא נאמר, ...
הצלחה רבה
עברתי את זה, מוזמנת לאישיחולת שוקולד
שוקולד את הכי צדיקה בפורום 😄😄די שרוט
תלוי איך מגדירים צידקות🤣חולת שוקולד
בעיני מן הישרות לשתף לפחות לאיזה כיוון הגעתבארץ אהבתי
כי אם היא רוצה להמשיך להאמין, וכתבה פה כדי לקבל חיזוק או תשובות, אז זה לא מה שהיא תקבל ממך...
וואו, איזה עגבניות חטפתי כשהעלתי פעם טענה כזאתהסטורי
אני לגמרי מסכים איתך.
כשטענתי כלפי מגיבים מסויימים כאן, שלפחות יבהירו את נקודת המוצא שלהם ששונה ממה שמצפים למצוא בפורום דתי - היתה עלי כזאת התנפלות...
כי הסיטואציה הייתה אחרת, אל תשחק אותה 😅😅די שרוט
לכן כאן לא הערתי על דבריךהסטורי
אכן כאן הסיטואציה אחרת, אתה הגבת בצורה שמניחה על השולחן את העמדות שלך. ברגע שזה כך, לא ראיתי סיבה להתאמת אתך.
שם הגבת (והכרעת מי צודק..) בצורה כאילו תואמת, כשנקודת המוצא המוסתרת בדברים שלך, היתה נקודת מוצא לא מאמינה.
ואם הייתי מתחזקת מזה גם הייתי צריכה לשתף?חולת שוקולד
זה שה פורום דתי לא אומר שברירת המחדל היא שהתחזקתי מזה
בעיני כןבארץ אהבתי
אני חושבת שלפני שמציעים לפנות באישי, כן ראוי לשתף באיזה כיוון את לקחת את הדברים.
אין לי שום דבר אישי נגדך, וגם לא חושבת שאסור לפותחת לפנות אלייך.
ואני גם מוכנה לדון איתך בפרטי, אם את היית רוצה (אם את זוכרת, כשהעלית פה פעם את השאלות שלך, גם הצעתי לך, בין עוד הרבה שהציעו).
אבל בעיני, ברגע שמציעים לפנות בפרטי, זה מוביל לדיון שבו היא תשמע רק את מה שאת כותבת, בלי שאנשים אחרים יוכלו לענות ולהגיב, מתוך מבט אמוני ומתוך הבירור שהם עשו בעצמם.
וגם ככה היא בספקות ככה שלא יהיו לה תשובות מעצמה לדברים. וזה לא אומר שאין תשובות, אלא שלה אין תשובות. ולכן הדברים עלולים רק יותר לבלבל אותה.
אם את רוצה לכתוב את דעתך, מוזמנת פה בגלוי, שאחרים יוכלו גם להגיב.
אם את מזמינה בפרטי, לפחות תגידי מראש מה הכיוון שלך. שתהיה לה בחירה מלאה האם היא רוצה לפנות או לא.
אני מסכימה לגמריקורדיליה
אתם כל כך לא בטוחים באמונה שלכם שכל דברדי שרוט
שלא הכי בתלם שלכם צריך "להזהיר" מפניו? עד כדי כך האמונה שלכם רעוע ולא מבוססת בתוככם פנימה? כל אחד שלא מאמין ידו תהיה על העליונה?
אני מבטיח לך שלא שוקולד ולא אני ולא כל אחד מהניקים הפעילים שלא מאמין יגיד לניק או ניקית "אל תאמין זה הכל שטויות הכל המצאה הכל קשקוש". אנחנו יודעים טוב מאוד להיות אובייקטיבים כלפי ניקים שמחפשים את עצמם. תפסיקו לרעוד מפחד מכאלה שלא מאמינים. זה מעיד על חוסר ביטחון מוחלט באמונה שלכם.
אני ממש לא מפחדתבארץ אהבתי
אם מישהי רוצה לדון אתי, אז ממש בשמחה. גם אם המסקנות שלה הן שאין אלוקים. (עם גברים לא מציעה לדון באישי. מצטערת אבל לא מתאים לי).
אבל מישהי ששואלת מתוך בלבול, ובוחרת לשאול דווקא בפורום דתי, ומקבלת הזמנה לפנות לאישי, בעיני כן יותר ישר לכתוב לפחות לאיזה כיוון הדברים יובילו. כי לא בטוח שהיא רוצה עוד יותר להתבלבל כרגע.
בכל מקרה, עכשיו שהפותחת יודעת, היא יכולה להחליט אם מתאים לה בכל זאת לפנות באישי. זו לגמרי החלטה שלה.
לגבי האם היה צריך ליידע מראש, אולי מנהלי הפורום יגידו מה דעתם. אני כתבתי את דעתי, שמסתבר שלא רק אני חושבת ככה.
אנו בטוחים שעם היצר הרע לא נכנסים בטוען ונטעןבחור זהב
כמו שהזהיר רבנו הקדוש.
כך היא דרכו של יצה"ר הרע.. היום לך כך ומחר
... ואחר כך לך עבוד אלוקים אחרים (ציטוט מהזיכרון).
חטא האדם הראשון הרי היה בגלל פניה ודו שיח..
כנראה שרבנו הקדוש פחד מניצחון הטוען על הנטעןדי שרוט

תודה נשמה❤️נעמי28
קראתי אותך כבר מזמן והיזדהיתי.
קבעתי פגישה ברביעי עם מישהי מהחיים האמיתיים שעברה משהו דומה.
אתם הרי רובוטים (;
מעריכה את החיפוש שלךקקאו
היי,
דבר ראשון מעריכה את החיפוש שלך, הרבה עושים אותו כמוך..
לטעמי, זאת דרך שחייבים לעבור, כל אחד בדרכו, כי אם לא בררת עם עצמך, מה שווה האמונה שלך או החוסר אמונה שלך?
מעריכה את הכנות שלך ושאת לא רוצה להאמין "סתם" כשזה לא כן מבחינתך..
הרבה הצלחה בחיפוש אל תתייאשי מלחפש ותהיי כנה בעצמך, חייב להיות איזה מקום טוב ונכון לך שתוכלי להגיע אליו בסוף.
יכולה רק לשתף אותך ואת שאר המחפשים/ות פה בחיפוש האישי שלי..
אני ג"כ מבית דתי, ועד לפני שנים בודדות הכל היה נראה לי ברור מאליו ותמיד הרגשתי שזה ברור לי- שיש אלוקים שהוא איתי ברמות..
אבל אני מרגישה שמה שאני עוברת עכשיו זו אולי דרך שאלוקים רוצה שאעבור בה, אני בטוחה שאחרי בירור של עצמך מול אלוקים כל הדרך האמונית והדתית היא כבר משהו אחר לגמרי..
היא הדבר האמיתי. אני בטוחה.
ובתור אחת שבלי קשר תמיד חיפשה משהו אינטלקטואלי לשמוע,
התלהבתי למצוא סדרה מעולה בעיני של הרב מיכאל אברהם של שיעורי אמונה,
פתאום מישהו שחוקר בלי לפחד את הנושא, ולא עושה הנחות גם לא לאלוקים...
תענוג לחובבי פילוסופיה , אבל גם ברור וקליט - זה משהו שפשוט כיף להיכנס לתוכו בלי קשר לכלום..
בהצלחה לך ולכל המחפשים 
לינק לשיעור הראשון למי שמעוניין
תודה רבה. נהניתי להקשיב.נעמי28
בעוז קדימה בני עקיבא, אלא אם כן אתם שוניםפשוט אני..
עברו הרבה מאוד שנים, אבל זה עדיין צורב.
במיוחד סביב שבת ארגון.
כיתה י', אני מדריך בשנה הראשונה. נהנה מאוד מההדרכה, אוהב את החניכים ומקבל מהם המון הערכה.
מתישהו באביב אני מספר לקומונרית על האישיו שלי. התמודדות עם משיכה לבנים.
טיפש. הייתי בן 16 והיא 18, אבל היא היתה קומונרית אז חשבתי שהיא סגנית של אלוקים. תמיד דיברה כל כך יפה על ערכים, על הנפשות של החניכים, דקלמה ססמאות שנכנסו היישר לליבי.
במקום לקבל את מה שציפיתי, תמיכה או עידוד או אפילו עצה טובה, קיבלתי תנאי:
לך לפסיכולוג מסוים שאני אגיד לך, ואני גם אדאג למימון של הטיפול, אחרת תסולק מההדרכה.
המום, פגוע, אבל לא רוצה לאבד את ההדרכה - הלכתי אל הפסיכולוג.
נזק עצום, הורדת הביטחון, החדרת שנאה עצמית פתולוגית. זה מה שיצא לי מהפסיכולוג הזה.
עד היום אני לא יודע איך היא מימנה את הטיפולים, איך היא בכלל הגיעה אליו, ואיך היא גילתה שהפסקתי להגיע למפגשים איתו.
כשהיא הודיעה לי שאני מסולק מההדרכה, מתישהו בימי בין המצרים, ביקשתי שתתן לי לפחות להמשיך עד תשעה באב, כי כבר הכנתי מערך מדהים שמתאים לתקופה.
היא לא הסכימה. אמרה לי שאני צריך לעזוב מיד.
לפחות פעולת פרידה? התחננתי על נפשי.
לא, הגברת החליטה שאני אסולק מעכשיו לעכשיו. גם אסרה עלי להיפרד מהחניכים.
פשוט נעלמתי מחייהם ביום קיצי אחד.
והמערך שלא העברתי, כמה אירוני, דיבר על שנאת חינם.
כואבנפשי תערוג
🥺פצל"פ
גיל העשרה הוא באמת קשה בקטע הזה
הכל קיצוני
כואבשבורת,לב
ואני מבינה שזה פגע,
אבל יכול להיות שהיא התנהגה באחריות שתואמת את הגיל שלה והסיטואציה.
ותואם את החברה שגדלה בהמתנחל חייכן
ואת המחשבות של פעם על הנושא
בעיקר את ה"סכנות" שעלולות לקרות ממפגש כזה,
לצערי, אני בספק אם ההחלטה לא הופלה עליה מלמעלה
אולי היום בני עקיבא מקום יותר ליברלי פוסט מודרנישבורת,לב
ואולי גם קצת ווק.
אבל גם היום מסגרת דתית לא תיקח מדריך פנמיה גיי למשל.
ולא צריך שזה יהיה הרבה מלמעלה, סביר ופשוט שהרבה הורים לא היו רוצים את זה.
מדריך זו דמות מאוד משמעותית, דמות להערצה, ובודאי שילד בכיתה י' לא יכול להבין את זה.
היא לא היתה צריכה לשלוח לטיפול, זה לא עניין שלה אבל זה מה שידעו אז לעשות ובטח בגילה הצעיר. אני משערת שגם אם טעתה היא התכוונה לטוב ולעזור לפשוט אני.
אין ספק שהחוויה קשה ופוגעת 💔
אמתמתנחל חייכן
גם היום זה מאוד שונה, רק שבעבר ידעו פחות לאכול את זה , לא רק דברים כאלה היו מחוץ לסף ההתמודדות,
וליבי עם פשוט אני
היא פעלה מתוך שנאה, לא מתוך רצון לעזורפשוט אני..אחרונה
והאיסור על פעולת פרידה הבהיר את זה היטב.
איךתתעלמו ממני
עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?
קשה מאוד. כואב מאודהסטורי
לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.
וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.
בהצלחה רבה
אי אפשר כל כך 😕נעמי28
משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה
, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.
הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני
מה אני יכול לשנות
לא בידיים שלנו בשום צורהמשה
אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.
אמoo
בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה
אי אפשר לתת לו אותה בכוח
ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים
אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי
ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו
כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים
הכלה
ואם יש מחיר להחלטות שלו
שישא אותו בעצמו
ולא יפיל על אחרים
היא רוצה עזרהתתעלמו ממני
אבל לא שום דבר ספיציפי
אנחנו נשואים
אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא
היא רוצה עזרה.. אומשה
היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?
משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות
רק כדי לרוקן אותו?
יכול לחדד קצת?
זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28
למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".
ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".
מענייןמתוך סקרנות
משה
והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.
רוצה עזרהתתעלמו ממני
שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות
וגם השם של הניק ממש כואב 
אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!
אנחנו רואים אותך ❤️
והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.
גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי
וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.
זה אכן קשה מאוד מאוד.
כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.
אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.
כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.
חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.
ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.
לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה
גם בינך לבין עצמך
וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.
מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.
אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.
אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.
אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.
ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.
שולחת חיבוק גדול גדול 
ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה
(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷
תודה על המיליםתתעלמו ממני
מעריך
אני גבר וכתבתי על אשתי
אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת
אבל פחות פה על גבי הפורום
ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר
אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות
וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.
בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,
אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.
אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.
עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.
אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".
וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.
אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.
אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.
אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.
ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.
הכל בסדרתתעלמו ממני
מובן
אפשר לעזורshindov
לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.
מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה
ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו
ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות
הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.
הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.
מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"
אבל הוא רוב הזמן משקר.
ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן
להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?
והתחלתי רק להביט.
פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.
המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני.
הטלפון שלך.
המסך.
המסיח.
שכל הזמן גורם לי להיסח.
באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.
אתה הטלפון שלי.
אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.
ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.
וכולכם באתם אליי לשם מה?
איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?
אני רוצה לזכור שקודם העיקר.
ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.
אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.
פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.
אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"
ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?
וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.
פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.
אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?
למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?
ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."
ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.
כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד
ולא יצרנית
מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?
ואיפה כל היצרנים שבנו?
אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.
נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...
אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?
אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?
אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.
אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.
"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".
ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"
ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.
המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.
והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים
אין ריכוז
אין בהירות
אין פניות
אין צלילות הדעת
אין ישוב הדעת
יש הסחה
יש בילבול
יש מיסוך
מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים
וגם מסיחים מהחיים עצמם
וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר
כי "מה עכשיו אני מפספסת"?
אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום
כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.
אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"
כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל
אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!
אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.
אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.
ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.
אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:
קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!
ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?
ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?
ורק אחרי בירור כל הרצון
ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם
ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -
רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.
אז לפחות להיום, אנסה את זה.
כי זה חשוב.
כי אני רוצה בעצם להיות בעדי
ולא נגדי.
כהתחלהנגמרו לי השמות
לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.
א. לקחתי לי את ברכת המזון.
ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.
ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.
ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.
ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.
כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!
איזה כיף לחיות באמת
את החיים עצמם 😊
ואפשר גםנגמרו לי השמות
לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:
"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)
"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)
וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו" 
המסך הוא מסךמשה
עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.
רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....
נכון,נגמרו לי השמות
כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.
ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.
אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."
כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.
וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.
כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.
(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).
כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.
וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.
פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).
הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה
לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).
אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.
סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.
מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות
(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),
זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.
רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.
ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.
זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.
רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.
וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך 
ועוד משהו על סמארטפוןמשה
מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".
במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.
כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.
כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.
נגמרו לי השמותאחרונה
בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית
אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.
בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.
הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.
אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.
בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.
מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.
אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.
אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת
מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.
זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.
ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?
בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש
ממה נובע
מה עד כעת התול של הבית
והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים
כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות
הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.
לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.
כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.
עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.
והכל כמובן קשור להכל.
לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?
איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?
(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)
איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?
וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.
על הצרכים שלך כאן.
מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?
מהם כאן הערכים שלי?
מה כאן חשוב לי ויקר לי?
(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)
לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.
וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.
כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":
כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.
לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?
וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.
וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.
ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.
לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.
ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.
ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.
כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.
ב"הצלחה רבה יקרה 
ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות
לאיך זה יכול להיראות בפועל:
יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.
גם העניין עם החניון.
גם העניין עם המוסך.
גם העניין עם הטסט.
גם העניין עם הטיולים.
גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.
וגם העניין עם הנסיעות בכלל.
ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.
אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,
כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."
אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:
את:
רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.
ובעלך:
יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.
אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?
מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?
כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.
אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.
בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה
ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.
כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."
וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".
ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:
אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?
אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?
וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.
תודה על זה !אנוני.מית
עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.
אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".
בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות
תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.
וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.
לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו 
תגובה מהממת!יעל...
התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת
ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.
בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות
סליחה שאני אומרפשוט אני..
אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.
אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?
שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה
יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:
תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....
ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?
בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?
ולא לא תמיד זה עניין של
בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות
חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?
כי גם אוטובוס מאוד מזהם.
או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.
להעביר טסט,
תני למוסך לעשות את השירות הזה.
יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.
ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.
הוא מכבס את הבגדים?
הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?
נכנס לשירותים? זה גם מזהם
גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.
אם ירוק, אז עד הסוף. לא?
מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור
עדיף ללכת ללקט עשבי בר.
אבל בתכלס,
כדי לא להתכנס רק בכעס עליו
תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?
רצון בחופש?
רצון לשמור על הכדור?
להיות מוסרי יותר?
חיסכון כספי?
רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,
תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם
יש לי שאלה מעניינת לפנימשה
לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?
כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?
איך הדינמיקה עם הילד?
הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית
הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.
מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור
.
בתרגום לעברית פשוטהמשה
הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.
כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.
הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .
אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע
הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.
הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.
ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.
מה מצב השיח ביניכם?shindov
לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.
מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות
במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים
הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד
נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik
נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?
שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות
לרבנות ונושא בתואר רב?
איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג
גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?
גם רופא שהוא רב?
למה לא רופא שהוא מוסכניק?
אוליקל"ת
רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.
לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..
יש כאן ממד דתיshaulreznik
בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂
מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה
קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן
איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?
במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.
לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?
ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?
ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?
>>שימושית
לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.
אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\
נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר
אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.
גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן
אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?
כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר
קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:
כן, וכן.
לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.
ובכן, מה עזר לי?
קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.
דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.
ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.
גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.
לא כל כך הבנתיפצלשן
החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?
תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.
אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..
היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר
רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.
ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.
אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי
לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.
אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.
כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.
אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום
הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.
הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.
איך זה קשורנעמי28
כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.
כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.
זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.
יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות
לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.
אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...
מאוד אינדבדואלישבורת,לב
אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.
אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.
אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.
צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת
לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..
צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר
שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.
ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.
דוגמה מהמקרה שלי:
התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.
כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.
סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות
מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב
זאת שאלה לגבריםנעמי28
אני מניחה שזה שונה מנשים
מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,
לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.
וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית
צודקת בהחלטהברדיצ'בר
משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.
אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.
אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?
זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.
לכן, השאלה צריכה להיות,
ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-
היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.
עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.
זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.
אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.
זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.
זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.
ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...
מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.
יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.
יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.
מקווה שהועלתי
לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון
לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי
זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.
אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.
תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה
משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.
אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99
חבוטנפש חבוטה
מרגיש כל כך חבוט
מכל הבחינות.
נפש
גוף.
ורוח.
זוגיות בסימן שאלה ענק
תפקוד בסימן שאלה ענק
איך קמים כל בוקר?
לא מרגיש אבא
לא מרגיש בן זוג
לא מרגיש.
פרקתי.
דבר אלינו איש יקרדי שרוט
בתרגום לעברית שלימשה
אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)
מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?
בהחלטנפש חבוטה
זוכר ויודע מה היו היכולות שלי
מנקודת המבט שלך או שלהם?משה
שלינפש חבוטה
מתי זה התחיל?משה
ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.
לא אמרתינפש חבוטה
את המילה דחוי.
לא מרגיש גם כזה
אז בסדר. חבוט וכושלמשה
והכי חשוב
בהצלחה !
תודהנפש חבוטה
זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה
שתדע שיש עוד כליםמשה
אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים
ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".
אם יש יכולותשבורת,לב
אפשר לחזור אליהם,
זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.
יש זמנים כאלה של עייפות.
מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.
טוב שאתה מדבר על זה.
איזה כאב.שוקולד פרה.
גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.
תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?
ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?
תודהנפש חבוטה
כן יודעים.
אנשי מקצוע.
מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם
הייתי שםוהנה חלום
לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.
לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.
זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף
כמה כואב וקשה
נגמרו לי השמות
שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏
וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.
שיהיה רק טוב ב"ה
ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏
ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.
תודה רבהנפש חבוטה
מעריך את המילים
כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה
יודע לומר נק' מפנה?
מספרנפש חבוטה
נקודות מפנה..
רצף של דברים קשים ומאכזבים
מה קרה? ומה קורה?shindov
הרבה דברים קרונפש חבוטה
כרגע בעיקר דעיכה נפשית.
לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום
זה אפילו יותר מזהמשה
עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.
זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.
הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?
מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?
זה היה אניאנוני.מית
וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.
גם איתיחושבת בקופסא
לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).
זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום
לק"י
אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.
לא שייך זה דבר אחדמשה
אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).
זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב
זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות
זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.
אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,
באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?
שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.
זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.
שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.
באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!
אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!
למה? ובשביל מה?
זה כ"כ מעוות
כ"כ לא שייך
כ"כ רע.
אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.
לא זו הדרך.
ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!
כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!
באמת איך אפשר ככה לסמוך,
אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.
ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!
לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!
זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.
וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך
וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.
וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.
זה פשוט עוול.
רק משפט אחדמשה
בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.
אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.
אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות
גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.
ואתה יודע מה?
אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,
שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה
שרק יעצור רגע ויחשוב
איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)
אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר
ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?
שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!
רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.
יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,
במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.
על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".
כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.
הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.
אבל כן היה חשוב לי להגיב.
מאישה נשואה.קופסא מכסף
כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.
היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.
הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,
הטרדות במקווה.
גילוי עריות במשפחה.
מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.
עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".
מה עישנת?נעמי28
לא הבנתי מה כתבת
ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע
ולהסקת המסקנות
ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️🌈
והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.
מה עישנתי?קופסא מכסף
מה לא עישנתי... זו השאלה.
מצטרפת לכל מילה של נעמי28 שכתבה לךנגמרו לי השמותאחרונה
לא יודעת איך להתייחס להודעה הזו אפילו מרוב שהיא הזויה ונשמעת כמו גיבוב של מילים ללא שום קשר אחת לשנייה.
אז למען הסדר הטוב ולמען כל הקוראים בכללם אכתוב בנקודות:
א. אישה נשואה אכן מקודשת לאיש שלה.
שאמר לה תחת החופה - הרי את - ורק את
מקודשת לי - ורק לי
והיא מיוחדת לו והוא מיוחד לה.
ושום דבר אחר שנכנס ביניהם לא שייך כאן.
ולא אני שאני כלום אומרת אלא הקב"ה והתורה והמוסר האלוקי ולא האנושי.
אז שום דבר שיכול לחצוץ בקדושה הזו, בין במחשבה, בין בדיבור, בין במעשה - הוא פסול.
ואיך תדע?
יש לך את התורה הקדושה שמפרטת הכל ואת חז"ל שמלמדים אותנו ברחל בתך הקטנה (בדיוק בפרשה "רחל בתך הקטנה") מה ואיך וכמה ולמה.
מעבר לזה אתה רוצה לדעת?
זה לא כ"כ מסובך:
תשאל את עצמך איך היית רוצה שידברו / יחשבו / יעשו לבת שלך הנשואה. זה הכל.
היית רוצה שגבר זר יתחיל איתה שהיא נשואה?
היית רוצה שגבר זר ימשוך אותה בערמומיות ובמסווה למקומות לא ראויים, כמובן שהכל במסווה של מצוקה ורק להתייעץ או כל דבר אחר?
היית רוצה שלאט לאט יצור איתה קשר אישי שיכול לנוע מאפלטוני, דרך שיחות, דרך וידאו, ועד לפיזי ממש?
זה היחס שאתה מאחל לבת שלך?
הקב"ה לא מאחל זאת לאף בת שלו. ולאף בן שלו.
אז גם אני הקטנה לא.
מעבר לזה עדיין מסובך לך להבדיל? זה גם פשוט מאוד:
כל מה שאדם לא היה מעז לכתוב בפומבי ע"ג הפורום אלא רק במחשכים של מסר אישי או כל מחשכים אחרים שהם בהיחבא - כנראה יש כאן נורת אזהרה.
רוצה להתייעץ? בצורה נכונה וראויה ועניינית? אין בעיה. אפשר כאן ע"ג הפורום כמו שעשו ועושים ויעשו הגולשים כאן.
אין שום צורך לפנות בפרטי.
וגם אם כן - אם הוא לא היה מעז לכתוב זאת בפומבי - כנראה שצריך לחשוב שם פעמיים.
יש היום צילומי מסך והכל מתועד, אם היה חושש מצילום מסך וכו' האם היה כותב זאת מלכתחילה?
אם היה יודע שאשתו תצפה בזה? שילדיו יצפו בזה? היה כותב את זה?
הנה לך כל הדרכים להבדיל.
יש טוב. יש רע. יש הפרדה.
אנחנו לא בבילבול ובבלילה בין טוב לרע.
יש תורה אלוקית ואמת אלוקית.
אז אדם רוצה להתייעץ עם אישה אף שהיא נשואה? שיתכבד ויעשה זאת לפי האמור. בטח ובטח בפורום דתי.
יש לנו את המוסר האלוקי ואת התורה הקדושה.
וכמה שהתורה מדגישה את כל האמור על אשת איש. אחת מ3 העבירות שהן יהרג ובל יעבור. וכל ההרחבה שם ומשם.
ב. אין שום קשר, אבל שום, בין יחס ראוי לאישה נשואה לבין הטרדות במקווה או גילוי עריות במשפחה. ה' ישמור, מאיפה הבאת את זה בכלל? פה ממש מצטרפת למילים של @נעמי28 שזה במקרה הטוב עישנת משהו ובמקרה הפחות טוב אין לי מושג איך זה הגיע לך לראש.
אבל האמת צריכה להיאמר - אין שום קשר בין הדברים.
זה כמו שתכתוב ששמירה על בלעדיות בנישואים היא הגורמת לצונאמי / רציחות / עבודה זרה וכל קישקוש אחר.
מעבר לזה כל מילה וכל פירוט מיותר כיוון שחוסר ההיגיון זועק כאן מכל מילה.
ג. לא יודעת למה התכוונת "שהאדם רק מגמגם ולא כזה "מיני", אבל דע שאתה לא מעורה עד הסוף בכל מה שקורה מאחורי הקלעים, מה שנקרא במה שנשים דיווחו לי אישית בפרטי. לא אחת ולא שתיים ולא שלוש ולא ארבע. יש הרבה מעבר למה שאתה רואה, וכן, יש גם כיוון כמו שכתבת. הדברים לא נכתבו סתם, ובטח שלא בכזו נחרצות. יש סיבה להכל.
ד. מעבר לזה, ומעבר למקרה ספציפי כזה או אחר, לא חייב ולא צריך בכלל להגיע עד להכי גרוע. גם הרבה לפני זה רע מספיק. גם לקחת אנרגיה וכל מה שלא שייך במחשבה דיבור ומעשה לאישה נשואה או לאיש נשוי זה לא ראוי. שוב, כאן כל סעיף א' אפשר לקרוא שוב ולדעת להבדיל ולמצוא את האיזון בין מה שכן למה שלא.
יש לנו תורה. יש לנו מוסר אלוקי. מדובר בפורום דתי. וגם בלי קשר יש מוסר.
ואיך אמרת בשורה אחרונה, אכן עשרת הדיברות כוללות "לא תרצח", לא לרצוח ולא לקחת לא לאישה ולא לאיש את העולם הזה שלהם ואת העולם הבא שלהם.
גם אם אדם חושב שזה בסדר, או שאם זה "מתוך הסכמה" אז הכל טוב, כי גם אז זה לקחת את העולם הזה ואת העולם הבא. משניהם. שום דבר טוב לא יכול להיות מדבר כזה, אולי רק לטווח המאוד מיידי ומאוד קצר איזו הרגשה של ריגוש או סיפוק רגעי בלבד, אבל אחריו שבר ועוד בור ועוד תהום ועוד ריחוק מהאישה או מהאיש עצמם ועוד רע, בטח ובטח לטווח הארוך.
ומעדויות רבות מכלי ראשון יש כאן בהחלט המון שבר וכאב וממש לא טוב.
ובטח ובטח אם זה נעשה בצורה של מניפולציה זה אף עוד יותר גרוע.
וכן, גם אדם שמביע מצוקה, וכותב לאישה רנדומלית (ואיזה גועל נפש זה שכל אישה תחשוב שניק מסוים פשוט פונה לכ"כ כ"כ המון נשים, כל מי שיש לה דופק כאן בערוץ, ושפשוט מחפש לפתח שיח. איך אישה כזו צריכה להרגיש? אפילו אם הייתה רווקה זה מגעיל, מה היא חפץ אחד מני רבים שרק מנסים עליה את מזלו מבין כל ההמונים? פשוט מגעיל).
אבל קל וחומר שהיא נשואה, אז מה עניין לפתח שיח ומתוכו לצלול למעבר לכל מיני מחוזות, לא רק הגרועים שהם, שוב, גם לפני יש הרבה רע. מה עניין למשוך אישה נשואה ככה במילים?
הכך יעשו את אחותנו? ואת בתנו? ואת נשות ישראל?
אז אני לא מוכנה לזה. בטח לא במרחב של הפורום אם יש לי איזושהי שליטה מינימלית על ההנהלה ולדווח ולחסום ולהזהיר על נושאים כאלה.
בנות ישראל, אחיות שלי, יקרות לי. יקרות מדי ויקרות מפז.
ואף אחד לא יתייחס אליהן ככה.
כן, נכון, יהיו תמיד עוד אחוזים לא מבוטלים גם של גברים וגם של נשים שימשיכו להתכתב בפרטי, מרצונם החופשי, וכן, גם ילעגו לי ולכל מה שאני כותבת ואיך כתבו? יכנו זאת "משטרת מחשבות", אבל זה לא מזיז לי, כי אני מדברת אל מי שזה כן שייך אליו ומי שזה כן רלוונטי אליו, וגם אם זה רק אישה אחת או רק איש אחד שבעקבות הדברים יותר נזהרים - דייני.
וכל אחד אחראי על עצמו בלבד.
ברוך השם ותודה לאל שכבר יודעת שזה כן עזר לפי פניות באישי, אז לפחות בטיפה שאני יכולה לעשות זה יקר מאוד. ולאותן אלו שפנו בפרטי ולאותן אלה שקוראות סמויות (או קוראים) - בעיקר להן אני מכוונת. ותודה לה' על כך ועל כל מה שכתבו לי.
שיהיו רק בשורות טובות ב"ה
שנזכה להתחזק, כולנו, בקודש הקודשים שבין איש לאשתו, ובכל הטוב שבחיים,
שבת שלום ומבורך
📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות
לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.
באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!
תזכורת חשובה לכולנו. שוב.
על הסכנות כאן במרחב הזה.
לא משנה מי כותב.
לא משנה מה הותק שלו או שלה.
לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.
לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.
כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.
וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.
לא לפותחי השרשור.
ולא למגיבים.
לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן
ואז לפנות אליה בפרטי
והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה
שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!
ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!
לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!
אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו
עם כל ההתפתחויות שלה
עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן
ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.
אז לא.
לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.
למען יראו ויראו.
ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.
אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.
ולמען נישמר כולנו.
כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.
ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית
משהו פה לא עובד לי כמו שצריך
מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.
הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.
איך אני משגיחה על כל זה?
שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.
כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.
AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..
אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.
מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח
אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית
שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא
היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?
רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.
כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.
אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.
פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)
בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).
והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.
לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.
שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית
שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.
איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.
רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..
רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.
בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן
אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי
אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.
באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג
כרצונך
ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.
אין כל כל פתרוןמסתתר
אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..
יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון
שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).
יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.
וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.
אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.
לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.
תודה, אנסה לשבת על זהירדנית
(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)
בשמחהנקדימון
לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.
אלוף אתה
פתית שלג
בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה
ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.
ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.
שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.
ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.
מה קרה לפאות?פשוט אני..
כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:
פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.
פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.
וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.
בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.
בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.
אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?
איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?
תמונה מתוך AI לשם המחשה
חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא
שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.
התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.
גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.
במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.
היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע
אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות
אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2
בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.
חולשה בחינוךנקדימון
הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!
כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.
זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.
אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה
אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.
מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג
אינטרסטינגימח שם עראפת
איך הילדים שלך מסופרים?
כהלכהפשוט אני..
מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov
היום לא שואלים.
אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..
אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים
יש לי רעיוןנפשי תערוג
ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית
אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.
הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)
כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.
היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ
יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)
יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה
זה לא זרם דתי קלאסי
זה יותר מסורתי +
אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..
אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות
גיל 12רקאני
זה לגמרי גיל ההתבגרות
אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה
אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת
לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם
אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו
תלוי איזה תספורתנפשי תערוג
אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא
אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים
מסכימהרקאני
אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....
אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?
בגדול ההלכה היאנפשי תערוג
שאסור להקיף פאת הראש
משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.
אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.
(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)
רקה, לא רכהירושלמית טרייה
צודקתנפשי תערוג
הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה
אפילו ספר תורה שבהיכל.
יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.
למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.
גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.
לא יודע מה גורם לזה...