מצב כלכליאבי130

שלום לכולם

לאחרונה המצב הכלכלי שלנו כבר לא ממש כמו שהיה,

בעבודה שלי צימצמו לי שעות נוספות,

אשתי מצידה עובדת במשרת אם, ובפועל פחות מזה,

ניסיתי כמה פעמים לדבר איתה שאני צריך אותה יחד איתי...

ולצערי נופל על אוזניים ערלות,

עכשיו אני בנאדם שאפשר להגדיר חרוץ כזה ש8 9 שעות עבודה ביום זה ממש קצת,

אני מנסה לחפש משהו נוסף, אבל מאד קשה לחפש משהו נוסף כהשלמה הכנסה וכמובן שצריך כבר משהו קרוב לבית/ מהבית, כי ליסוע שוב, כבר חבל על הזמן (אם יש למישהו רעיון אשמח בפרטי) 

יש ליד הבית שלנו הרבה חנויות של בגדי נשים, הצעתי לאשתי אולי אחרי שהילדים ילכו לישון תצא לעבוד ואני אשאר לשמור...

התגובה שקיבלתי: אני לא מסוגלת, תחפש אתה לעצמך...

עכשיו התגובה מעצבנת

א. אני עובד מלא, נכון שאני מסוגל יותר, עדיין אני רוצה להרגיש שאני חי עם שותפה גם בהכנסות

ב. מכיוון שההכנסה שלי גבוהה מהרגיל, כמה שאני לא יכניס ממשרה נוספת, חלק ניכר ירד למס, ואצל אשתי לא

 

עצתכם איך אני מסביר לאשתי שאני צריך שגם היא תהיה איתי בהכנסות...

 

 

 

 

 

תעשו טבלאות ותחיו ממה שיש.העני ממעש
ניסינואבי130

הבעיה שהגענו למצב שאין כמעט על מה לוותר ופשוט צריך להכניס יותר ולעבור את הגל, יש לנו הלוואות+ 2 מעונות שזה אמור לרדת בהדרגה...

אולי אפשראחינועמית

לקחת הלוואה אחת בתנאים טובים יותר, בפריסה יותר מתאימה?

אפשר להתייעץ עם פעמונים.

ייעוץ כלכליהעני ממעש

המעון- זה זמני

אם אין היכן לקצץ הוצאות, צריך להגדיל הכנסות 

 

ייעוץ ידאג בין היתר שהריבית תהיה נמוכה יותר 

יכול להיות שסדרי העדיפויות שלכם שונים?הסטורי

יכול להיות שלאשתך יותר חשוב שיהיו זמני בית, משפחה זוגיות, יותר משיהיו עוד הכנסות?

זה לא אומר להכנס לחובות, זה כן אומר להתנהל אחרת. 

אולי אפשר להשיג הנחה במעון (או לשלוח לפעוטון של פחות שעות, אם אשתך במשרת אם)?

אולי את החובות שיש, אפשר לפרוס יותר טוב?

 

לאחר קריאה יותר איטית של דבריך, כולל שרשורים קודמים שפתחת - אתם בהחלט צריכים ייעוץ כלכלי, אבל אולי קודם כל ייעוץ זוגי/התנהלותי. ללבן מה הצרכים והרצונות של כל אחד מכם מהמערכת המשפחתית. מה היכולות של כל אחד ואיך מנהלים זאת ביחד ולא בדרישות כל אחד מהשני.

היא מודעת למצב?נעמי28

אני מניחה שכשהיא תהיה מודעת למצב, הכנסות הוצאות, היא תרגיש גם אחריות ושליטה.

 

אולי יש לה רעיון אחר להגדלת הכנסות / צימצום הוצאות? 

זה באמת יכול להיות קשוח לעבוד בערבים אחרי יום שלם.

אולי יש כיוונים נוספים?!הסטורי

בגדול - האחריות על הפרנסה, היא עליך. סביר מאוד שלאשתך באמת מוגזם, לצאת לעוד עבודה אחרי שהיא משכיבה את הילדים. לא סתם קיים המושג 'משרת אם', זה באמת יותר מתאים לאמהות.

 

אולי יש משהו שכן קרוב לעבודה שלך ואז זה לא ליסוע שוב?

אולי במקום להגדיל הכנסות אפשר לצמצם הוצאות, (מה שגם ישאיר לכם יותר זמן לילדים/זוגיות/אידיאלים/לימוד תורה/תחביבים)?

לעבוד בלילה אחרי שהילדים ישנים?פשוט אני..

אתה רוצה לגמור את אשתך ואת הזוגיות שלכם?

 

וממילא בחנות בגדים השכר יהיה נמוך, אם גם בעבודה הרגילה שלה היא משתכרת כ''כ מעט אז כדאי לחשוב על דרכים להרוויח יותר באותו הזמן (כמו שינוי מקצוע), זה יהיה יותר יעיל מלעבוד בלילה בשביל עוד 30 ש''ח לשעה...

מתי אתה יוצא לעבודה שלך ומתי אתה חוזר?קופצת רגע

ומתי הילדים מסיימים מסגרות ומתי הולכים לישון? 

 

מה העבודה של אשתך? 

אולי יותר הגיוני שהיא תנסה להוסיף שעות ולהתקדם בעבודה שלה? 

אני לא יודעת מה הפתרון..הילושש

אבל זה שהיא תצא לעבוד אחרי שהילדים נרדמים- זה בטוח לא הפתרון. 

 

מה שכן, אולי.. אפשר ליזום שיחה רצינית, להסביר לה שמאוד חשוב שכן תעשה את השעות שלה בעבודה. אם זה לקום יותר מוקדם ולהגיע לעבודה מוקדם יותר. או להתארגן מראש עם הדברים בערב לפני השינה שככה התארגנות בבוקר תהיה יותר זריזה.. 

 

אולי לנסות לבקש העלאה בעבודה שלך/שלה.. 

 

בהצלחה!

ההסתכלות שלי טיפה שונה משלך..Seven

אתה עובד הרבה לפי דבריך כלומר אני מסיקה מזה שאישתך מארגנת את הילדים למעונות בבוקר מפזרת מחזירה מכינה צהריים כביסות כלומר מנהלת את השוטף של הבית והילדים

מבינה למה היא לא רוצה ויכולה להגדיל משרה...

באמת אני חושבת שהאופציה יותר אצלך ופחות אצלה ..שיש ילדים ככה זה אחד יותר עובד ואחד יותר על הבית ןהילדים היא חולקת איתך את העבודות השוטפות אתה יכול יותר לפאנס כתוצאה מזה שהיא מחזיקה תבית

האחריות על פרנסת המשפחה היא עליךמתואמת

התחייבת לזה בכתובה.

אישה מטבעה בדרך כלל פחות בנויה לעבודה קשה וממושכת. בטח כשיש לה גם בית וילדים לטפל בהם.

במקום להציע לה לעבוד בעבודה לא נחמדה (אני חושבת שרוב הנשים לא ייהנו מעבודה בחנות בגדים) ושאתה תשמור על הילדים בזמן הזה - חפש לך עבודה בזמן הזה (אפשר בחנות לבגדי גברים) והיא תשמור על הילדים.

 

סליחה על החריפות בתגובה שלי, אבל פשוט נשמע שאתה כמעט לא "רואה" את אשתך ואת צרכיה. אם היא אומרת לך שהיא לא מסוגלת לעבוד עוד, אז תאמין לה. 

אתה יכול לשתף אותה בדאגות שלך על המצב הכלכלי, וש*היא* תציע פתרונות, אבל אם היא לא מציעה פתרון - האחריות נותרת עליך, מתוקף תפקידך כגבר וכבעל.

נראה לי פעם ראשונה שאני רואה תגובה כזו ממךגפן36

3 פעמים הסתכלתי שאת זו שכתבת

אני באמת כמעט לא כותבת פה...מתואמת

ואולי באמת כתבתי את זה בחריפות יחסית לסגנון שבו אני כותבת בדרך כלל... (אבל אני עדיין עומדת מאחורי דבריי.)

כתבת נהדר, לא חלקתי על הדברים!גפן36
תודה!מתואמת
^^^אר
בדיוק ככהקורדיליה

וכמו שכתבו מעלי, זה שאתה מפרנס "יותר" זה בזכות האחריות שלה בניהול הבית והילדים כשאתה עובד שעות ארוכות

 

ממש כךתהילה 3>
נראה לי שממש כדאי יעוץ כלכלי. יש עוד פתרונותכלכלן

הפתרון לא בהכרח איך להוציא את אשתך לעבוד עוד. כי אשה עם ילדים קטנים, בעל עובד, שעובדת כמשרת אם, זה כבר המון ולא מובן מאליו.

 

אז צריך לפתוח הכל. למה יש הלוואות? פרוסים נכון? ואיך נראות ההוצאות הגדולות? האם זה לתקופה (לפחות המעונות) או קבוע? ועלויות סביב מקום מגורים? האם יש חסכונות? היכן מושקעים? האם אתם ממצים את כל הזכויות שאתם זכאים להם? 

 

יש כל כך הרבה לעשות חוץ מלעבוד עוד ועוד. בכל מקרה אם התוצאה של כל הברור תהיה שחייבים תוספת עבודה, אז כדאי שתשקול זאת. אבל לא עבורה. כנראה לך יהיה קל יותר.

 

מציע לפנות לייעוץ כלכלי. אולי פעמונים? ואולי לפני/תוך כדי- ייעוץ זוגי איך לעבור הכל בטוב?

 

בהצלחה

המלכוד הגדול פהמשה

זה ששעת עבודה נוספת שלך תאכל על ידי מס הכנסה, והעבודה שלה פחות.

זה להבנתי לא ברור לה (בנפש) וזו הסיבה גם שחוקי המס תוכננו ככה שיהיה משתלם לנשים לעבוד.

 

החוק מטומטם וצריך לשנות אותו, כן, אבל כרגע הוא ככה וכדאי שהיא תבין את זה שעדיף לה בעל בבית מאשר בעל בעוד עבודה.

ואפשרות שניהמשה

לרדת ברמת חיים. שתפסיק לקנות חלק מהדברים שהיא קונה, לא לצאת לטיולים. תבקש ממנה לבחור על מה היא מוותרת בשביל לא לעבוד עבודה נוספת. 

זה בסדר לחיות עם פחות.

זה נשמע לי מאוד אליםפשוט אני..

"תבקש ממנה לבחור על מה היא מוותרת בשביל לא לעבוד עבודה נוספת".

 

צורם מאוד.

אני חושב שזו בחירה לגיטימיתמשה

אם ירדה רמת החיים בבית, צריך או לעבוד קשה יותר או להוציא פחות. הצע וביקוש.

ברור שצריך להתאים את רמת החיים למה שישפשוט אני..

אבל להגיד לה "על מה את מוכנה לוותר בשביל שלא תצטרכי לצאת בלילה לעבוד" (אחרי שהיא עבדה כל היום) זה אלים.

 

הוויתור הוא הדדי, לא רק שלה.

הצורך להרוויח יותר הוא הדדי, לא רק שלה.

הצורה שבה ניסחת את המשפט מציגה זאת כאילו רק היא צריכה לוותר ורק היא צריכה לעבוד 24 שעות ביממה.

 

אולי הוא זה שצריך לוותר על קניות מסוימות? אולי הוא זה שצריך להתאמץ ולהרוויח יותר?

מסכימה ממש, צרם לי מאדקורדיליה

זו צורת התבטאות כוחנית

כאילו היא ילדה קטנה... 

לא חושבת שהפיתרון הוא ש*היא* תעבוד או ש*היא* תצטמצם

השיח צריך להיות משותף, מה *אנחנו* יכולים לעשות, ומה יהיו ההשלכות *עלינו*

 

נשמע מהפוסט שהוא כבר מתאמץ וקיצצו לו שעות נוספותמשה

כן אפשר לנסח אחרת. בכל רופן משהו בתקציב צריך להשתנות.

נשמע שגם היא לא יושבת רגל על רגלקורדיליה

ברור שמשהו בתקציב או בהתנהלות צריך להשתנות

אבל בשיתוף ולא בהצבת תנאים...

אולי, אבל בזוגיות בריאה, בחירות לגיטימיות מגיעותהסטורי

בשיח הדדי שלוקח בחשבון את כל ההשלכות ולא בהצבת אולטימטומים.

מסכים מאוד. כל היחס בהודעה הפותחת צורםכלכלן
להזכירךדפני11
עולה עימו ואינה יורדת
מה???סודיתאחרונה

זה לא כשהמצב הכלכלי קשה.

באמת את חושבת שהוא צריך לאכול לחם צר ומים לחץ ושהאשה תשב על

אם המשכורת שלו "תאכל על ידי מס הכנסה"פשוט אני..

סביר מאוד להניח שגם אחרי המיסים, היא תהיה גבוהה יותר ממשכורת מינימום (להבדיל מעבודה בחנות בגדים שבד"כ תניב שכר מינימום או טיפטיפונת יותר).

כן ולאמשה

אישה עובדת זכאית לכל מיני סבסודים ופטורים שהוא לא זכאי להם.  יש מצב שהיא תרוויח יותר מאשר הוא על השעה הנוספת בהינתן שהיא במס שולי 0 והוא הרבה מעבר.

צריך לרעוב ללחםפשוט אני..

בשביל לשלוח אשה שסיימה יום עבודה (אפילו אם זה במשרת אם) + יום של טיפול בילדים ובבית וכו', לעבודת לילה בחנות בגדים.

לא בהכרחמשה

תלוי מה היעד שלך בחיים. אם היעד שלך זה מוצר הון גדול (למשל דירה) זה יעד ששווה להתאמץ בשבילו.

 

אם לאישה יש שאיפות יקרות (בילוי יקר, לטוס עם חברות, ווטאבר) זה לגיטימי.

 

יש פה שני אנשים שצריכים לשבת מול אקסל ולבחור. האם הם מורידים הוצאות או הכנסות. ושניהם בסדר גמור.

צודקנפשי תערוג

זה אומנם חשיבה "קרה" אצל צודקת לגמרי.

 

א. לצמצם הוצאותנפשי תערוג

דבר ראשון אצלך. אחרי זה לראות איפה אפשר לצמצם אצל האישה והילדים.

 

ב. לראות אם העבודה אפקטיבית

גם שלך וגם של אשתך

מבחינת שדרוג שכר.

 

ג. האם אתם האמת נכנסים למינוס.

שווה לקחת עבודה נוספת.

אם לא, זה בדרך כלל לא יהיה לך שווה

רגעLia

היא עובדת בחוץ וגם בבית ואתה אומר שאתה לא מרגיש שהיא שותפה בהכנסות??

 

אתה יודע כמה כסף תצטרך לשלם למישהי שתעשה את כל מה שהיא עושה בבית? היא חוסכת לך בהוצאות וגם עוזרת לפרנס! 

 

חסר כסף? תעשו חישוב של הכנסות מול הוצאות ותראו היכן ניתן לצמצם. תקבלו עזרה מקצועית אם צריך 

היא גם תשמח לדעת איך תהיה איתהשוקולד פרה.

בעול הבית.

 

תהיה אחה"צ אחד עם הילדים ואז בטוח תברח למשרד

הפוךנפשי תערוג

להיות עם הילדים זה כיף

להיות בעבודה זה קשה ומשעמם

 

 

תלוי את מי אתה שואל אחינועמית

יהיו לא מעט אנשים שאחרי כמה ערבים על הילדים (בלי מבוגר נוסף בבית) ישמחו לחזור לעבוד שעות ארוכות.

לא אידאלי אבל בהחלט קיים. 

 

אני עובדת במשרה חלקית, ונמצאת עם הילדים ברוב אחה"צ והערב.

מתפעלת את הבית בכל המובנים - קניות, בישולים, סדר בבית, ללכת עם ילד לרופא, ללכת לאסיפת הורים.... הכול.

 

אם בעלי היה מציע לי לצאת לעבודה הוספת, ועוד בא אליי בטענות שאני לא מעוניינת בעבודה בשעות הלילה בשכר נמוך  -

הייתי נפגעת עד עמקי נשמתי.

הייתי מרגישה שאני שקופה לו.

שמה שאני עושה בבית לא נחשב.

שרק מי שמכניס כסף נחשב.

 

אם היו מכמתים בכסף את תפעול הבית, אולי הייתי מרוויחה יותר ממנו?

כמה משלמים למנקה, למטפלת, לנהגת שמסיעה לחוגים?

 

עכשיו, העניין הוא שיש שתי אופציות כנראה:

לרדת ברמת החיים, או להכניס יותר כסף.

יש כאלה שבשבילם "להסתכל למציאות בעיניים" זה קשה, בגלל היסטוריה משפחתית או קושי רגשי אחר.

אז לא פשוט להיות בן הזוג שכן מודע למצב הכספי, וצריך באמת תקשורת ברמה גבוהה כדי להצליח לעבור את זה בטוב.

אבל אחרי שמצליחים, הגישה צריכה להיות משותפת - יש בעיה משותפת, מוצאים לה פתרונות באופן משותף.

והעשייה של בת הזוג חייבת להיות גם היא "על השולחן" ולא שקופה, בעיניי זה חלק מהותי במאזן.

 

 

 

זה צריך להיותזוזיק העכבר

תהליך משותף. אתה צריך להבין מה הצד שלה בסיפור ולנסות לפתור את זה בצורה שהכי טובה לשניכם יחד

עצתי אליכם לחשוב לטווח הארוךחיוך2019
איך להעלות את השכר השעתי וכך לעבוד פחות שעות. לדוגמא לעשות תואר שני, להתמקצע באיזה אופן ועוד

כש"תחדדו תסכין" יהיה לכם קל יותר לפרנס.
אנחנו הגענו למסקנה שצריך לצמצם בצריכהסודית

וזו התרומה שלי כאשה.

קשה לי. ממש ממש קשה לי עם הרעיון שלא קונים שום דבר מיותר.

כדי לעודד את עצמי התחלתי לסדר ארונות להנות ממה שיש. מצאתי הרבה דברים למסור. זה נותן תחושה של עשירות. וסדר וניקיון זה מרגיע בעיניים.

ועדיין הלב חומד

אם אשתך לא מבזבזת אז נראה לי היא תורמת את חלקה...

לעבודה בלי סוף יש מחיר משלה. אם אתה חוזר עצבני ועייף אשתך תפצה את עצמה רגשית בכל מיני קניות.. אז המפתח הוא לדעתי להיות מסופקים רגשית בלי קניות מיותרות.

איך השרשור לא ננעל למרות גילו המופלג?פשוט אני..
כי זה קשהסודית

סוף עונה עכשיו

ראיתי סנדלים שאני רוצה מאד

ושתי שמלות

המחירים סבירים

וקשה לי לא לקנות

תמיד המאזן היה מאוזן והחודש צפוי מינוס.

אל תנעלו אולי מישהי פה תנחם אותי

זה הזדמנות לעבוד על דחיית סיפוקיםנהג ותיק

בטח אם לא מתאפשר מבחינת איזון

ונראה שזה חשוב לך ואת מבינה את המשמעות.

ככל שאצלך זה ברור יהיה לך קל יותר, ועם מודעות כזאת, אבל משותפת, תגיעו מהר יותר לאיזון ואח"כ לתזרים חיובי ואז תוכלי יותר בקלות לקנות.

כמובן שגם אז מומלץ לחשוב קדימה

השאלה אם הסנדלים ישארו בסטוקסודית

חברה שלי מכרה שרשרת אלמוגים בחמישית מהמחיר האמיתי, ואם יהיו לי הסנדלים אז יש לי לוק שלם.

זה צבע מיוחד.

אפשרות שניה להוסיף שעות עבודה וזה מה שכרגע אני עודה בניגוד להמלצות של עצמי

צמצום הוצאותנהג ותיק

במקביל להגדלת הכנסות, גם אם זמנית, זה מצב אופטימלי, מעז ייצא מתוק ובעזרת ה שתזכו לרווחה כלכלית.

בעזרת ה הסנדלים יחכו לך.... או שלא, ואז תקני אחרות 

ה' יברך אותך על מילותיך הטובותסודית
אמן ואמןנהג ותיק

המברכת תתברך כפול ומכופל.


את סודית, אז תשמרי את מיקום החנות לעצמך, שלא ייגמרו הסנדלים

הזדמנויות פזאחינועמית

יהיו גם בהמשך, אבל אולי אחרות.


האם היית רוצה לקחת הלוואה לצורך הסנדלים האלה?

אם התשובה היא כן, אז כנראה שזה שווה לך.

אם לא, טוב את עושה.

כי להיכנס למינוס זה בעצם לקחת הלוואה (יקרה).

הצער שלך מובן. אבל את צריכה להיות גאה בעצמך, על השליטה העצמית שלך, על זה שאת מקפידה לחיות מה"יש" ובעז"ה היש הזה ילך ויגדל.

חס וחלילה הלוואהסודית

"ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו, לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלוואתם, כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה. שלא נבוש ולא ניכלם לעולם ועד".


נתת לי מרץ לעבוד עוד קצת.

בעז"ה נסגור את החודש בלי הלוואה.


אני חושבת שהרבה אנשים מרגישים מה שאני מרגישה, שהרבה כסף הולך לאוכל ולמיסים. המון מיסים.


מבקשים שיבוא המשיח 🙏

אין משילות, אין בטיחון. יש טרור, יש יוקר מחיה, יש מיתון, רק משיח יציל אותנו

בבקשה אבא

כנראה שלא מספיק מופלגברגוע
חמותי לא הסכימה שנבוא לאחד החגים השנהאור30

אלא רק בחול המועד לכמה שעות.

נשואים 9 שנים.

לחמי ולחמותי בית גדול.

בקומה למעלה גרים גסתי, החבר שלה והבת שלהם.

בקומה למטה יש עוד 3 חדרי שינה, של ההורים, של אח רווק ועוד חדר.

האחות גרה שם כבר קרוב ל3 שנים. זה משהו שהתחיח זמני ןנמשך ונמשך

עכשיו האמא לא מוכנה לארח אותנו כי יעני אין כח מח ומקום. אני נעלבת ממש , שיש ילדים ונכדים מעודפים שמקבלים את כל המשאבים של סבא וסבתא ואנחנו שקופים.

כואב לי כשהבת ילדה היא נסעה עד אליה לצפון הרחוק ביום הלידה וכשאני ילדתי הגיעו רק לברית ולא באו לראות את התינוק בכלל כל השבוע.

תמיד יש לה תירוצים שהיא לא הרגישה טוב.

אף פעם לא באה לבקר.

בקושי מתקשרת.

בקיצור אין קשר

מרוחק

וזה כואב.

אוךקל"ת

נשמע באמת כואב..

ומה בעלך אומר בעניין?

לא מוכנה ולא רוצה לארחנעמי28
עבר עריכה על ידי נעמי28 בתאריך ט"ז בתשרי תשפ"ז 10:47

או

שזה כרוך בהוצאת האנשים שגרים שם?

זה כואב שאי אפשר להתארח אצל החמות

השאלה במה מדובר, לא משנה מה הסיבה והאם הסיבה הזויה לזה שגרים אצלה בבית, בסוף הם גרים שם.

מה יקרה אם לא תישנו שם ורק תגיעו להתארח ותשכרו דירה? אני עושה את זה כשבאה לחמותי קבוע.

תסתכלו על זה כאילו אין מספיק חדרים, הסיבה לא משנה, בטוח יש שם משהו מורכב, זוג בריא לא גר אצל ההורים במשך תקופה, גם בשביל לחסוך, זה סיוט ומזיק לזוגיות.

אין לנו שליטה על אנשים אחריםמשה

בראיה שלי, כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לעבוד ולשנות את עצמנו. כל מה שכתבת עכשיו זה נכון. ברור שזה נכון.

אני יכול גם להחליף את כיוון המצלמה ולדמיין משפחה דתית שזוג-לא-נשוי (הבת שלהם) השתלט על חדר בבית והיא הייתה רוצה שלא יגורו שם אבל אין לה לב לעשות עם זה משהו כי פשוט זה כואב לה מדי כל הסיפור.

אולי גם ההורים שלך תומכים יותר, ואולי אין להם בית גדול כלומר הם רוצים והם לא יכולים וזה רק מגדיל את הכאב.

אני הייתי מנסה להתמקד בצד שלך. מה את יכולה לעשות שלך יהיה נעים יותר בעולם איתם או בלעדיהם? אנחנו לא יכולים לחנך ולא יכולים לשנות אנשים מבוגרים.

מסכימהנעמי28אחרונה

כל כך משחרר להוריד ציפיות מאנשים ולקחת את המושכות אלינו והשליטה על החיים שלנו לידיים שלנו.

יש לנו אפס שליטה על אנשים, במיוחד על מבוגרים שסיכוי קלוש שישתנו.

במקום לצפות לשיחה, להרים טלפון אליה.

אמא שלי וחמותי כמעט בחיים לא מתקשרות, מבחינתי זה התפקיד שלי ליזום, לשלוח תמונה של הילדים, במידה ואני רוצה, כנ"ל עם כל אחות או חברה.

אין הקלה כמו להוריד ציפיות ולהתמקד רק במה אני יכולה לעשות עבור מה שחשוב לי.

הפתרון לבעיית ימי החופשה המוגזמים במערכת החינוךפשוט אני..

מצד אחד, יש מורים שהסכימו להיכנס להוראה בתמורה לשכר מסוים ולתנאים מסוימים, ואי אפשר לגרוע מתנאיהם.

מצד שני, ברור לכל הורה שאינו מורה, שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך. לשכירים במדינה יש 12-20 ימי חופשה בשנה, וזה כולל ימי חול המועד וערבי חג.

לעומת זאת התלמידים נמצאים בלי מסגרת כ-80 ימים בשנה, לא כולל שבתות ויו''ט. זה פער עצום ובלתי נתפס.

לכן, לפי תוכנית ''פשוט אני..'', המדינה צריכה להודיע את הדברים הבאים:

*החל משנת הלימודים תשצ''ב (עוד 5 שנים) החופש הגדול בבתי הספר יהיה בחודשים תמוז ואב.

מלבד זה, לא יהיו לימודים בערבי חג ובחול המועד.

כל יום אחר במהלך השנה - יום לימודים מלא ורגיל ללא תנאי וסייג.

*אדם שרוצה להיכנס להוראה עכשיו, יידע מראש שאלה התנאים. מי שלא מתאים לו, שלא יבוא. מי שמתאים לו - לא יוכל להגיד אחר כך ''הרעת תנאים''.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של עד 5 שנים - יש לך 5 שנים להפנים את השינוי הזה. אם לא טוב לך, יש לך 5 שנים ללמוד מקצוע חלופי. אחרי פחות מ-5 שנות ותק ממילא עוד לא השתקעת בתפקיד ואתה יכול לעבור לכל תפקיד אחר שהמשק יכול להציע. אם בחרת להישאר, במשך 3 השנים הראשונות לאחר השינוי, תקבל פיצוי בדמות שכר כפול על כל יום עבודה שבעבר היה יום חופש. אחרי 3 שנים - זהו. אלה התנאים.

*כל מורה שהיום יש לו ותק של 6-15 שנים:

יש לך תקופה ארוכה של 8 שנים להחליט אם השינוי מתאים לך. בחמש השנים הראשונות אין כל שינוי, ובשלוש השנים הבאות תוכל לבחור אם ללמד בימים החדשים תמורת תשלום כפול, או להישאר בבית עם שכר רגיל. זאת תקופה עצומה בשביל להתרגל לשינויים ואף להיות מתוגמל עליהם.

מהשנה ה-9 - עבודה כרגיל.

*כל מורה עם ותק של 16 שנים ויותר:

יש לך תקופה ארוכה של 10 שנים להתרגל למצב החדש. למעשה בניכוי המורים עם הוותק הזה שבעוד 10 שנים כבר יהיו בפנסיה, אנחנו מדברים על שכבה יחסית מצומצמת של מורים.

במשך 5 שנים אין שום שינוי, ב-5 השנים הבאות תוכל לבחור אם להישאר בבית בשכר רגיל או לעבוד בשכר כפול.

אחרי 10 שנים תהיה לך בחירה נוספת: או להישאר בבית בשכר רגיל, או לעבוד בכל הימים החדשים עם תוספת של 25% לשכר על אותם הימים.

עובד שיבחר להישאר בבית עם שכר רגיל, לא יוכל ליהנות מהסכמי שכר חדשים או רפורמות חדשות שיהיו בין משרד האוצר לבין המורים, ולמעשה התנאים שלו יתקבעו למה שיהיה בעוד 5 שנים. הרי אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו, כלומר לבקש להישאר בבית כי ''אלה התנאים שסוכמו איתי לפני 20 שנה'', ומהצד השני לבקש תוספת שכר מכוח הסכמי שכר חדשים שלא היו לפני 20 שנה.

ההצעה שלי הוגנת כלפי המורים,

הוגנת כלפי ההורים,

התקציב שלה לא יותר יקר מאשר כל הקייטנות של החופש הגדול שהמדינה מממנת, וממילא התקציב מוגבל בזמן רק לשנים הראשונות ולאחר מכן התוכנית הזאת לא תעלה למדינה אפילו שקל אחד.

רואים שאת לא מוך המערכת, היא כל כך לא עובדת ככהחיוך2019

הצפה רגשית לפני חגהבוקר_יעלה

אז ככה,

מתי שהוא אי אז בקורונה,

כשהיה אפשר לטוס לחו"ל אבא שלי (קצת אחרי גירושין מאמי) תםס תרגליים ועבר לחו"ל,

בלי להגיד, בלי להפרד.

פשוט נעלם.

גילנו את זה כשדוד שלי (אח של אמא נפטר ורצינו להגיד לו) והוא פשוט לא היה זמין כי כבר עבר לחו"ל.

זה היה לפני חג.

אני זוכרת את הגולה בגרון כשהבנתי את זה.

הוא לא דבר איתנו מסודר, לא נפרד, לא הסביר

בקיצור מאז אני סוחבת את זה ובפרט לפני חגים הכאב הזה צף.

אין הרבה קשר עם אבא, פה ושם הוא שולח ווצאפ והיום התקשרתי אליו, דברתי איתו. הוא לא מתכנן לבוא לבקר, לא בא לבקר כשאימו נפטרה, כשאחיו נפטר וכן על זה הדרך. אומר שטוב לו שם.

קשה לי שכל פעם לפני חג גדול זה שוב צף לי.

התחושה שאני לבד בלי אבא

שהוא לא בא לראות תנכדים.

שהילדים שלי לא מכירים אותו.

שהקטן שלי נולד אחרי שעבר לחו"ל

זה כואב לי.

אני רוצה לחוות תחגים אחרת וכל פעם מחדש הכאב הזה שוב ושוב צף. מה הייתם מציעים לעשות?

*לא מתכתבת בפרטי

חיבוק חזקעל הנס

זה ממש לא פשוט.

יותר מרגיש תחושה של נטישה.

מין משהו בביטחון האישי נפגע

וזה שהשאיר הכל פתוח בלי לדבר זה עוד יותר מעמסה,

זה כואב וזה גם צובט את הלב ממש.

אין לי לתת עצות.

חוץ מזה שאני מתמודדת עם בעל שעבר סיפור דומה.

שולחת לך חיבוק חם🤗

ואוו מענייןהבוקר_יעלה

לשמוע על סיפור דומה. מה עוזר לכם בהתמודדות עם זה?

לקח לי זמן להבין את הקושי שלועל הנס

והאמת שממש ממליצה לך ללכת לטפל בזה,לפחות בשביל לעכל.

הנסיון שלי היה שדווקא שחזר אצלו הקשר הוא לא הצליח להחזיק את עצמו והתפרק.

אבל זה קרה אצלו לפני החתונה שלנו,וכשנולדו הילדים אז הוא חווה כמו אצלך כאב שאין אף אחד שנהנה מהילדים שלו ומהנחת שלהם ובדידות בעיקר בחגים.ויותר מיזה כעס גדול על איך הוא נעזב,איך היו מסוגלים לנטוש אותו מי שהיה אמור להיות מקור הביטחון שלו בעולם פשוט עזב שח זה נעשה יותר בצורה אינטלגנטית,פשוט נאמר שיש טיול וזהו,

הוא יותר הבין מה זה עשה לו בתור ילד נטוש רגשית ונפשית וכביכול עד שהילדים לא נולדו הוא כאב אבל לא כעס והכעס בא אחר כך....

אבל מה שלא הורג הוא מכשל,והוא יודע שהוא אחר ושונה ולילדים שלו לא יקרה מה שקרה לו.

ושצריך להלחם ולא לברוח.

וסתם בתור בת זוג היה לי ממש כעס על מה שנעשה כי ברור לי שלא לקחו בחשבון את ההשלכות של זה לאורך כל החיים.ולקח לי המון שנים להבין למה זה קרה מה הוביל למה בתת מודע,ולסלוח על זה.

היום אני מבינה שזה היה הדרך להתמודד עם זוגיות נרקסיסטית שוב זה לא במודע אבל זה מה שקרה...

תודה על השיתוףהבוקר_יעלה

מה שכתבתי לך בשרשור הקודם רלוונטי גם פהמשה

לפנות זמן מוגדר לעיבוד רגשי. עדיף עם מקלדת או עט (מה את אוהבת?) לכתוב הכל הכל הכל ולהתחיל לפרק את כל המנגנון הרגשי.

ו

לכי כבר לקרוא את פורום רגישים!. כולנו שם מתמודדים עם הדברים האלה ויש כלים בדיוק לזה.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

כן אההבוקר_יעלה

סיוט להיות אדם רגיש מאד במצבים מסוימים

זה סיוט נוראי כשלא מבינים את השפהמשה

את נמצאת בתוך גוף שמתנהג כמו שהוא רוצה ואת רוצה לעשות משהו אחר אבל הוא חזק ממך.

כשמבינים את השפה, הגוף עדיין מתנהג כמו שהוא רוצה אבל אנחנו לא חסרי אונים.

למדתי הרבה את השפה שלוהבוקר_יעלה

אבל ההצפה לפני חגים

זה כבר אין לי איך לתקשר עם השפה הזו.

עומס מטלות, לצד העומס עם הילדים והכאב בראש שדופק

היי גוףמשה

אני עובדת עכשיו (במקרה גם אני עד מאוחר בעבודה)

עכשיו אתה תעזוב אותי בשקט כי יש לי עבודה וילדים. בשעה 21:00 הילדים ילכו לישון ואני יוצאת להליכה. ואז תתפרק שם כמה שאתה רוצה. אפשר גם לצעוק ולבכות ולצרוח ולהתעצבן ולקלל והכל. אז.

קוראים לזה גבולות פנימיים. אני בעל הבית במערכת הזו. כל הסיפורים הרגשיים צריכים יחס רך ומחבק ומכיל אבל הם לא הבוס.

זוועת עולם. באמת. ליבי איתך. זה לא יאמן.די שרוט

היופי בלהיות מבוגר והורה לילדים הוא שאת יכולה ליצור מסורות והורות חדשות משלך, רק שלך ושל הילדים, מסורות והורות שלא היו לך ולהעניק לילדים.

מבינה מאודתהילנהאחרונה

ההורים שלי ניתקו קשר באופן פתאומי קצת אחרי שהבן שלי נולד. אין כואב מזה. מצד שני, אני מזכירה לעצמי את כל המורכבות שנחסכת ממני, מטבע הדברים מערכת יחסים שמסתיימת באופן פתאומי היא לא משהו מושלם.

ממליצה לך לחפש ביוטיוב/ פייסבוק דרך העומק- ריפוי נתקים משפחתיים כדי להבין קצת יותר מה את עוברת ואיך אפשר לתקן את זה (ספויילר, לא תמיד נתק זה נתק מוחלט ולא תמיד תיקון זה בהכרח חידוש הקשר)

מאחלת לך הרבה כוח ושמחה, זה לא פשוט בכלל.

אשמח שתענו, יעשה לי קצת סדר בראשטלטלולי

מעניין אותי לדעת לגבי אירוח בשבת של שכנים/חברים מהקהילה/יישוב שאתם גרים בו.

מי שיכול לענות אשמח לשמוע:

  1. כל כמה זמן בממוצע אתם מארחים לסעודה בשבת שכנים או חברים?

  2. כל כמה זמן בערך אתם מוזמנים לסעודה?

  3. האם בדכ ההזמנות הדדיות?

  4. האם אתם זוג צעיר או משפחה גדולה כבר (נגיד ארבעה ילדים ומעלה)

    תודה למי שטורח לענות!

עונהריבוזום
  1. אף פעם. תיקון: הזמנתי את האלה מסעיף 2 אבל לא התאים להם.

  2. אף פעם. תיקון: הוזמנו פעמיים בעשר שנים ^^`

  3. ראי סעיפים 1,2

  4. נשואים עשר שנים, שלושה ילדים ב"ה. גרנו יותר רחוק ממרכז העניינים בתחילת הנישואין. בשנתיים+- האחרונות עברנו ממש לרחובות של ה"קהילה", אבל אנחנו לא מאוד מעורבים.

(קצת יותר פרטים אם מעניין: אנחנו גרים בעיר, אבל כן סוג של בתוך קהילה די תוססת. באופיינו אנחנו לא כל כך מתערבבים, ולא יכולה להגיד שיש לי ממש חברות מכאן.)

..עיונית

אנחנו גרים ליד הישיבה של בעלי, אבל לא ממש בתוך האברכיאדה.

הזמינו אותנו כמה פעמים במהלך השנים (זוג צעיר). גם חברים של בעלי וגם סתם שכנים שלנו, אבל אף פעם לא באנו או הזמנו בעצמנו

כי אנחנו פחות בקטע של להיות נחמדים

סתם חחחח

פשוט ממש בהתחלה רצינו להיות אחד עם השני, וגם בהמשך זה מרגיש טיפה פחות שייך ששני זוגות אוכלים ביחד. אני לא צריכה להיות חברה של חבר של בעלי, ובעלי לא צריך להתחבר לחברות שלי...

אבל זה שכן הזמינו אותנו, מראה שיש אנשים שונים עם דעות שונות

עונהאנונימיות

כרגע גרים ביישוב פחות קהילתי ואין לנו פה הרבה חברים ומי שיש לא משותפים לשנינו כזוג. אז לא ממש קורה ..

מה שזכור לי מאז שבאנו לפה:

  1. פעמיים

  2. פעם אחת

  3. פלוס מינוס

  4. היום כבר עם 3 ילדים אז עוד היינו רק עם אחת

תשובהנהג ותיק
  1. פעם באף פעם. אם כן ממש נדיר

  2. כנל 1

  3. אם יהיו אז כן

  4. משפחה גדולה, מעל 4 ילדים. נשואים הרבה זמן יחסית.

    כשהיינו זוג צעיר אירחנו והתארחנו הרבה באופן לגמרי הדדי

נ.ב - למה זה עושה אצלך סדר בראש? לא דומה משפחה א/לקהילה/ישוב למשפחה ב/לקהילה/ישוב

תשובותנפשי תערוג
  1. אף פעם. בתחילת הדרך קרה פעמים בודדות.

  2. גם אף פעם

  3. כן. אף פעם לשני הצדדים

  4. משפחה גדולה.

עונהרקאני
  1. תדירות גבוהה יחסית

  2. תדירות עוד יותר גבוהה

    מתחלקים בהכנות ופשוט אוכלים אצל מי שהבית שלו גדול יותר...

  3. כן

  4. זוג עם 2 קטנטנים גם החברים באותו שלב בערך

    יש גם משפחות עם יותר ילדים אבל זה מורכב יותר אז באמת קורה הרבה פחות

פשוט גרים ליד כמה חברים ממש טובים...

לפעמים מרגיש לי מוגזם ואז תקופה אנחנו לא אוכלים ביחד כדי לאזן

הלוואיחושבת בקופסא

נראה לי יותר קל לענות כפסקה רציפה.

כשגרנו באברכייה בכמה חודשים הראשונים אחרי החתונה לא כל כך התערבבנו, כשהתחלנו להיפתח היה מאוד נחמד. בפועל היו בערך 3-4 הזמנות כמעט הדדיות, אבל מתווסף להרבה ערבי חברה בימי חול וקידושים משותפים של כולם. כל זה בשנה אחת.

לפני שנה עברנו למקום של אוכלוסייה מבוגרת ואנחנו לא מכירים אף אחד. יש לי שתי חברות שהתחתנו לאחרונה ועברו יחסית קרוב, ניסיתי להזמין אחת לפני כמה חודשים, אבל לתחושתי היה די מביך. אין באמת קשר בין הבעלים ובפועל הסגנון שלנו די שונה. (הבעל שלה מהסוג שנראה שלא מדבר עם נשים בכלל. אני לא יודעת מה בדיוק המשנה שלו בנושא, הוא כמעט לא דיבר כל הסעודה ובמיוחד לא איתי)

לא הייתה הזמנה חוזרת מצדם. יכול להיות ששכחו, יכול שלא רוצים. אין לי מושג.

יש לי חברה נוספת שאני גם מנסה להזמין אבל אין ממש זרימה, בעלה למד עם בעלי בישיבה התיכונית אז יש יותר סיכוי שזה יהיה מוצלח? מתלבטת כמה להתעקש על זה או לשחרר.

מאוד חסרים לי הקשרים שהיו באברכיה. בעז"ה בעתיד אני רוצה לגור ביישוב קהילתי עם השפה המשותפת של אנשים שנמצאים באותו שלב בחיים ובאותו סגנון. אנחנו גם מנסים להזמין את החברים שלנו מהאברכיה אלינו אבל זה אפשרי רק ביום חול, כי אין לנו מקומות לינה, וכל הפרוצדורה של המרחק מקשה על העסק עד שזה לא קרה כל כך.

אנחנו נשואים שנתיים בלי ילדים עדיין, גרים בסביבה של משפחות גדולות והורים בני 40-50+. אני יודעת שנצטרך לגור כאן עד סוף הלימודים של שנינו, אבל המצב החברתי זו אחד הסיבות העיקריות שאני לא מרוצה מהמקום.

פעמים ספורות בכל מהלך חיינו אירחנו והתארחנומתואמת

כאלה שלא מהמשפחה...

אוהבים את השקט שלנו (או מדויק יותר - את הרעש שלנו🙄 שלא כולם יצליחו לעמוד בו...)

יש רק משפחה אחת של חברים שאנחנו מתארחים אצלם קבוע לסעודת פורים, וניסינו בתמורה שהם יתארחו אצלנו בקביעות לסעודה אחת בראש השנה - זה קרה כמה פעמים, אבל אז זה נהיה להם מורכב להתארח, אז הפסיק. (הם באמת המשפחה היחידה בערך שאנחנו מרגישים כמו בני משפחה שלהם)

כשהיינו זוג צעיר ארחנו והתארחנואורי8

לא זוכרת תדירות , זה היה מזמן. כבר שנים, מאז,שהילדים גדולים, שאנחנו לא מזמינים חברים לסעודות , זה הלך ופחת עם השנים, וכבר לא קורה. כן מארחים את ההורים שלנו, לעיתים רחוקות אחים שלנו, אנשים מהדירה בקהילה( אנשים עם מוגבלות). הפסקנו להזמין כי הרגשתי שזה מפריע לענין המשפחתי בשבת, הגדולים בגיל ההתבגרות, עכשיו כבר בצבא/ ישיבה/ ש"ל... הם לא בבית כל השבוע( וגם מתבגרת שלא בפנימיה, עסוקה כל השבוע בעניניה. וזה הזמן המשפחתי שלנו, וכשיש משפחה של חברים הם הופכים להיות המרכז ואנחנו מפספסים את הילדים. מוצאים הזדמנויות אחרות לקשרים חברתיים, זו אני( בעלי דוקא הציע להזמין כמה פעמים). בגלל שהפסקנו להזמין, גם לא מזמינים אותנו, ולי בסדר עם זה, מבחינתי לארח לסעודת שבת עוד משפחה זה לעבד קשה, ולפספס את הילדים בשביל קשרים חברתים שיש לי עוד דרכים לחזק אותם. אני כן מתאמצת על להזמין את האחים שלי, גם לעיתים רחוקות .

עונה אבל לא חושבת שזה משקף חחשיח סוד

אף פעם. אולי רק את ההורים שלי פעם בשנה.

אנחנו מוזמנים פעם בחצי שנה למשפחה אחת ספציפית/להורים שלי או שלו

זה היה ככה כשהיינו לפני ילדים וגם עכשיו.

נטו כי אנחנו לא אוהבים לא להתארח ולא לארח. אוהבים את השקט שלנו וזהו.

שאלה מעניינת, במיוחד כי נראה שהדבר משתנה מאוד ביןSasha3398

שאלה מעניינת, במיוחד כי נראה שהדבר משתנה מאוד בין קהילות ומשפחות. יהיה מעניין לראות אם יש דפוס של הדדיות ובאיזו תדירות זה קורה.

--שימושיתאחרונה

תלוי תקופה, לפעמים בפעם-פעמיים בחודש ולפעמים חצי שנה שקט.

ההזמנות בד"כ הדדיות.

האם להעביר כיתה?הבוקר_יעלה

אז ככה,

הבן שלי התחיל כיתה א ו... המלמד שלנו, יעני רב מחנך הוא מישהו שיצאתי איתו בעבר.

בשכבה יש 3 כיתות והוא מלמד של 2 מתוך ה3.

יש גם מחנכת בכיתה.

לא הייתי מספיק על זה לבדוק לפני שנת הלימודים מי הרב וכשהגענו למפגש יומיים לפני תחילת שנה, ראיתי שאנחנו בכיתה איתו.

השנה התחילה ואני מתלבטת אם לבקש להעביר את הבן לכיתה שהוא לא מחנך.

בגדול זה קשר שהוא סיים והיה יחסית ארוך במונחים של אז.. אזור החודשיים, הוא היה אצלי וכזה.

וכן האנטרקציה שנוצרה עכשיו מעלה אצלי את תחושת הדחיה שהיתה בסוף הקשר וגם זכרונות חלקם מצחיקים, חלקם מורכבים.

הוא מצידו מתנהג כאילו מעולם לא הכיר אותי וזה גם מכביד לי קצת על הסיטואציה.

הוא שולח הרבה הודעות בווצאפ הכיתתי, תמונות, עדכונים ברמה היומית וזה מרגיש לי הרבה ושאני לא מצליחה לשכוח מזה שהוא המחנך אלא יש לזה יחסית הרבה נוכחות.

בקיצור מתלבטת אם להעלות בקשה להעביר וגם מה אגיד? שיש לי עניין אישי? אני גם למדת שם בקטנה שעתיים בשבוע אז לא רוצה שיצא שאני כביכול מלכלכת על קולגה או משהו.. בקיצור, בעיה.

  • לא מתכתבת בפרטי...

לא, עברו לפחות 7 שנים מאז.נעמי28

זה מאחוריו ואמור להיות גם מאחורייך.

לנו בחבורת חברות יש אחת שנשואה לאחד שיצאתי איתו תקופה, אז מה? יושבים ביחד והכל סבבה ושמים גבול.

אפשר לחיות בשלום גם לצד אקסים רציניים, עוברים, ממשיכים הלאה.

הוא רק זיכרון לא רגש.

ואם הוא רגש תפני את הזרקור למה את רוצה יותר בזוגיות ובחיים הקיימים שלך.

יש רגשות שעוליםהבוקר_יעלה

צפה אצלי תחושת הדחיה מהלא שהיה, צפו גם זכרונות וחוויות וזה כן מעלה גם רגשות.

מה את מתכוונת שיושבים יחד?הבוקר_יעלה

החברה והאקס ואת ובעלך?

איזה גבולות שמים?

כל הזוגותנעמי28

אם הוא מציף לך רגש של דחייה אחרי כל כך הרבה זמן כנראה שיש לך חווית דחייה כלשהי בחיים שאת עדיין סוחבת איתך, לא בהכרח ממנו.

כמו שאם מישהו יגיד לי עלבון שאני לא מזוהה איתו, אני לא אקח ללב בכלל, לעומת מישהו שיפגע בנקודה רגישה אצלי.

בטח במקרה כזה שהוא אפילו לא העליב, רק החליט שזה לא מתאים לו, כמו שהרבה זוגות שיוצאים עושים, זה הפורמט.

יש לך הזדמנות לבחון מה זאת החוויה הזאת שאת סוחבת איתך מול עצמך ולשנות אותה.

להעביר את הילד כיתה זו רק בריחה נקודתית, סיכוי גבוה שהתחושה הזאת היא לא חדשה ואת מתמודדת איתה בלי קשר אליו, ולא הוא הביא אותה.

איזה ניתוח..הבוקר_יעלה

את מתחום הטיפול?

יש מצב בעניין הדחיה וזו חתיכת עבודה להרגיש את הרגש הזה

ממש לאנעמי28

אבל מממנת מטפלים למחייתי/ם (;

יכולת באותה מידה במקום להרגיש דחויה, להרגיש שהוא עשה את טעות חייו ופספס אותך.

או לא לעשות מזה עניין בכלל (הכי בריא)

החוויה הזאת היא איך שאת תופסת אותה, את לא בהכרח נדחית, הוא לא דחה אותך, התאים לו משהו אחר, לך התאים משהו אחר וזה הכל.

לא כולם צריכים לבחור בך, זה לא אומר שאת פחות טובה.

הפרשנות שלך יכולה להיות השתקפות לחוויה פנימית יותר.

אין לך שליטה על התגובה שלו וזה לא באמת משנה מה הוא היה מגיב, יש לך שליטה על מה שקורה בתוכך וכמה דחויה את באמת מרגישה.

לא חושבת שכדאי להעביר בגלל זהלאחדשה

הילד כבר חלק מהכיתה ומה תגידי לו?

נשמע שיש לך קצת משהו לא פתור מול המקום שזה תופס אצלך...

נכון, זה לא פתורהבוקר_יעלה

אני גם חושבת שזו לא סיבהריבוזום

לבקש להעביר. מה שחשוב הוא האם הוא טוב בתפקיד שלו וטוב לילד שלך.

מצד שני, מבינה את המורכבות שאת נמצאת בה. מאחלת לך שתצליחי לעבד ולסדר לך את המחשבות והרגשות שצפים למקום טוב ושלם יותר

זהו זה הקושי, לסדר תמחשבותהבוקר_יעלה

ואני מאד אמוציולנית

והוא לא אחד כזה שמקליל תסיטואציה הוא מאד רשמי ומשחק אותה לא מכיר אותי שזה מעצבן

אולי גם הוא מתפדח....מבינה אותויעל מהדרום

כן..הבוקר_יעלה

הקטע שאם היינו רגע מדברים רגיל לדעתי זה היה מקל

אולי שבעלך יהיה מקושר לקבוצה של הכיתהעדיין טרייה

ואת תצאי מהקבוצה?

^^^ ולא הייתי מעבירה כיתה, אבל מבינה את הפדיחהיעל מהדרום

בעלי עפיפון, לא ישים לב לשום הודעה, מה צריך וכו'הבוקר_יעלה

הודעתי לו שהוא צריך לעקוב😉הבוקר_יעלה

ויצאתי מהקבוצה. משום מה גם בחופש הם שולחים הרבה הודעות, אז עדיף לי להתנתק

הקב''ה שלח לךעוד מעט פסח

הזדמנות, לסגור משהו לא פתור אצלך בנפש.

קחי את ההזדמנות, ותנסי להבין מה הקשר הזה מציף בך.

אם צריך לכי לכמה מפגשים טיפוליים.

בתפיסת העולם שלי, אם עכשיו תנסי לברוח מהתמודדות- הקב''ה יחזיר לך אותה בדרכים אחרות, שוב ושוב, עד שתאלצי לעשות את זה בסוף.

אני גם חושב ככהמשה

וזה לא קשור אליו. זה שלך (של הכותבת) לגמרי. קחי את עצמך לשיחה עם מי ומה שהקשר הזה מפעיל בך. יש עוד כלים לזה.

ורוצה לספרעוד מעט פסח

שגם את הבת שלי שיבצו פעם עם מחנכת, שהיה לי מולה תאקל קטן בהזדמנות אחרת.

ובתחילת השנה היא כתבה לי 'יואו, אני מכירה אותך מ-x', ואני כתבתי לה 'וואי, באמת התלבטתי אם זו את או לא' (למרות שהייתי 95 אחוז ככה), שאלתי אותה מה היא זוכרת מהתקופה ההיא, היא כתבה משהו כמו 'היה קשה, מאחורי', וזהו.

להגיד שהכי כיף לי איתה בעולם? לא.

אבל מספיק בשביל קשר של מחנכת-הורה.

אז זהו שזה שהיה תמשפט הזה זה משחררהבוקר_יעלה

וכרן הוא משחק אותה שמעולם לא הכיר אותי אז זה יותר משאחר תמתח.

את זוכרת שהוא בן אדםמשה

והוא בעצמו מתלבט איך להתנהג פה.

הכל בסדר, אני לא מאשימה או משהוהבוקר_יעלה

סתם מציינת.

אני גם נמצאת שם כמה שעות בשבוע בכובע מקצועי כבר שנה וחצי אז יצא שהיו עוד סיטואציות ובגדול זו האסטרטגיה שהוא נקט, לשחק אותה לא מכיר אותי.

בדיוק בגלל זה מתלבטתהבוקר_יעלה

אם לבקש להעביר או להשאיר את זה ככה, אולי כדי להוריד את כל ההתלבטויות והחוסר נעימות הזו

בראיה שלימשה

לקחת את זה בתור מתנה ולעשות את העבודה הרגשית שלך. את יכולה לחפש בכרטיס שלי (בעיקר בפורום רגישים) כתבתי כמויות של פעמים איך להתמודד עם הסיטואציה שמשהו חיצוני מפעיל אותנו ומציף אותנו בטירוף.

מעניין..הבוקר_יעלה

יש שרשורים ספצייפים שאתה ממליץ?

את תצחקי עליימשה

לקחתי כמות של הודעות שלי בנושאים האלה (900 בערך, לא כמות שאדם יכול לקרוא בזמן סביר) ושאלתי את astra החדש של GPT מה הוא חושב שמתאים (אגב, luna נכשל בזה ונתן דברים לא מתאימים)

1. "פרקטי"

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו.

זו ממש התחלה של תהליך: להוציא את החוויה לפרטים, לכלול גם רגשות לא נעימים, ואז לחזור ולקרוא. לא אומר שהיא מכורה אליו או רוצה אותו

פרקטי - אנשים רגישים מאוד

2. לשאלה איך מזהים הרגשה

אחד הדברים שמועילים לפעמים לעשות זה להקשיב לרגע לרגש המסעיר הזה.

איפה הוא יושב בגוף? מה הוא עושה לנו?

להקשיב על מה הוא "דורך" בנפש. התבוננות עצמה, בלי לקבוע מראש מה היא מרגישה ולמה.

דרך אגב - אנשים רגישים מאוד

3. "פשוט להתחיל לכתוב כמדיניות"

כל דבר שעובר עליך לכתוב. כל רגש שמציף לכתוב. הכל. גם קללות, גם ביטויי גנאי, גם דברים שאסור להגיד או לרצות. בעצם לשחרר את הגוף מהצורך להחזיק את הכל חזק כדי שלא יתפרק.

הדבר השני הוא שמותר להרגיש. פשוט לפנות זמן ל"להרגיש". שלא יכפה עליך.

פשוט להתחיל לכתוב כמדיניות - אנשים רגישים מאוד

יש לי עוד כלים אחרים שמחייבים הכירות יותר אישית עם הבן אדם. אבל נתחיל מזה.

אבל מסכן הילד....בסוף הילד יותר חשוב פהיעל מהדרום

לק"י

מחוסר הנעימות שלך.

ואם טוב לו בכיתה, אז לא הייתי מעבירה אותו.

הוא רק התחילהבוקר_יעלה

עוד לא הבין בכלל מה זה בית ספר

כן. אחר כך שמתי לב שהוא רק בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

עדיין לא נראה לי שהייתי יוזמת שינוי אחרי שהתחיל להכיר את המורה והחברים, רק בגלל זה.

גם מה תסבירי להנהלה?....

אולי את יכולה ליזום?עוד מעט פסח

כנראה קשה לו גם.

אני גם חושבת שלשים את זה על השולחן יקל על שניכם. וזה לגמרי יכול לבוא ממך.

עכשיוהבוקר_יעלה

סביב זה שהוא מחנך ניסתי קצת כשפנה לבעלי באיזה עניין אז פניתי מיוזמתי כדי להבין מה קרה, ניסתי לשדר שאפשר לדבר איתי ושזה בסדר.

דווקא לדעתי זה יפה מצידויראת גאולה

הוא כאילו משאיר לך את הפתח להתעלם או להחליט איך להתייחס.

ואם מבחינתך משפט סגירה יפתור את התסבוכת, תחשבי איך את מנסחת אחד כזה שולחת וביי.

בגדול, "דחוי" זה מנגנון בנפש שלנומשה

אנחנו מרגישים כאילו מישהו אחר דחה אותנו, אבל בדרך כלל זה לא נכון. זה מנגנון שלנו שאנחנו מרגישים בתגובה לאנשים אחרים.

הוא סיים את הקשר מהסיבות שלו. זה נכון. מסתבר שזה מפעיל אותך עכשיו. למה זה מפעיל אותך? זה ככל הנראה לא קשור אליו.

שווה לך להתבונן בזה ולהבין מה קרה שם בפועל. לא בקשר. הקשר לא מעניין. אצלך. בפנים.

עוד שאלה ששווה לשאול: התחושה הלא נעימה שאת מרגישה עכשיו. מתי עוד הרגשת אותה? מול חברות עבר מהתיכון? משהו דומה לזה?

זה יתן איזה שהוא מפה להתמצא אצלך בנפש על הנושא הזה ואולי לא רק עליו.

יש עוד. את צריכה לרצות ולקחת את זה בתור מתנה. הזדמנות לעבוד על משהו רגשי עם מישהו שבתכל'ס? לא מעניין אותך ולא קשור לחיים שלך.

לדעתי לאנהג ותיק

אין עניין עכשיו שכבר התחילה השנה להזיז את הילד.

אולי כמו שהציעו פה כמה לנסות ליזום איתו שיחה, זה שאתם עובדים יחד (אפילו אם בזמן מצומצם) יכול להקל על זה, להגיד במשפט קצר מה שיש לך על הלב, בבחינת לפתוח דף חלק חודש, לפחות שמבחינתך זה יירד מהלב.

זה יושב לך על הלב, הבטן והראש ומאוד מפעיל אותך.

הכי חשוב, לילד טוב בכיתה ועם המלמד? תכלס זה הכי חשוב

קרה לי בגרסה דומהשבורת,לבאחרונה

עם אקס מיתולוגי שסיימנו לא מרצון שלנו ונשארנו כמו רומיאו ויוליה סיפור לא פתור וגעגוע קשוח.

זה הכריח אותי לעשות קלוז'ר איתו בתוך עצמי ולשחרר למרות שעברו שנים ולמרות שחשבתי שכבר הרפיתי מזמן.

צריך להפריד בין האדם שהוא היום לבין הרגשות שלך ומה הוא מסמל אצלך בלב.

אולי הוא מסמל את מי שהיית אז ומי שחלמת להיות איתו, אולי הוא מציף לך הרגשה של אהבה שהרגשת איתו וחסרה לך

הוא בעצם מסמל חוסר שקיים אצלך כמו להרגיש רצויה, אהובה, יקרה.

כי אם היית שלימה ולא חסרה הוא לא היה מזיז לך.

תחשבי על איזה פצע זה יושב אצלך ותרגישי את זה.

לא הייתי מזיזה את הילד ולא הייתי מדברת עם כבוד המלמד על זה.

תסבירי לבעלך שילמד להיות מעורב ותעשי את העבודה עם עצמך.

❤️☘️

צריך עזרהחושניה

נשוי שנתיים, איך לגרום לאישתי יותר חשק ביחסים?

שאלה טובהכל היופי

מאוד כללית, חפש בשרשורי עבר ותראה שכבר דשו בזה לא מעט.

זה תלוי מאוד בסיבות לחוסר החשק, בהיסטוריה ובדינמיקה שלכם.

כתבו פה מלא בארכיוןמשה

אבל מעבר לזה שחרר אותה. היא לא בשליטתך.

תשקיע במדדים שלך. תתאמן בגינת כושר (בחינם), צא להליכות, תן לגוף שלך להיות בשיא שלו.

תשדר לעולם ולך משהו אחר.

אין פתרון קסםסוסה אדומה

צריך לדעת על מה יושב חוסר החשק.

השאלה במקומה מאוד, כי אתה יוצא מנקודת הנחה שיש לך חלק משמעותי ביצירת החשק שלה.

קודם כל לבדוק שאין משקעים רגשיים בינכם, כי על הבסיס הזה עומדים יחסי אישות עם אישה.

לבדוק שאין משקעים טכניים כגון עבודה ששוחקת אותה.

הריון או הנקה שמשפיעים הורמונלית...

לדאוג שיהיה מגע ללא חתירה למין. (מגע רגשי בלבד)

ללמוד מה מענג אותה ושהעונג שלה יהיה בראש מעיינך.

לא הכל תלוי בך, אבל השאלה במקומה... רק שהיא כללית מידי.

ראיתי סרטוןoo

שמדבר על זה

ובכללי יש לו הרבה תכנים טובים

(אבל מדבר בשפה לא מצונזרת)

TikTok - Make Your Day

תביא לה מנגודי שרוט

לא יודעת למה נראלישבורת,לב

שאתה מהאבות הבומרים שהולכים לבת הטינאייג'רית שלהם ואומרים לה סיקס סוון 🤲🤟

קלעת בול. ואוסיף שאני אב גאה שמספר בדיחות אבאדי שרוט

קורעות מצחוק. והראיה שאני כל פעם צוחק מהן.

הבנות חולות על זה.

What do you call a cow in an earthquake? A milkshake

"אבא די! זה לא מצחיק!".

כן, אני יודעתשבורת,לב

אם עדיין מסכימות לבוא איתך לטיולים בשישי אז הכל בסדר

דבר אחד בטוחפשוט אני..אחרונה

לפנות בפרטי לנשים עם שאלות אינטימיות - לא יעזור לך

אשמח לעזרה 🙏אני הנני כאינני

אם מישהו מכיר חנות זולה לספריות או ארונות הזזה...

איקאה?אריק מהדרוםאחרונה

קשה לי בתקופה הזאתפשוט אני..

הצביעות הזאת,

שאני אמור לבקש סליחה ומחילה מרבש''ע,

כשאני יודע שיש דברים שלעולם לא אוכל להצטער עליהם...

כואבהסטורי

בעיקרון אתה לא אמוראריק מהדרום

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

אבל אין חרטה 😬פשוט אני..

אז אין טעם לבקש סליחה ומחילה מרבש"עאריק מהדרום

זה מה שאמרתי.

וואומשה

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

מהות התשובה היא עזיבת החטאנעמי28

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

לכאורהoo

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

האם מה שאינך מתחרט עליו היה לתיאבון או להכעיס?מי האיש? הח"ח!

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

אז תחזור בתשובה באמת.אדם פרו+

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

לפני מספר שבועותפשוט אני..

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אולי אתה לא מצטער על העברה בעצמהמתוך סקרנות

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין דבר כזה בלי להצטער על העבירהאדם פרו+

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

אתה קשוח ונוקט במידת הדין, ברור שגם רצון להצטערמתוך סקרנות

עדיף על כלום

מה יש לך מסקרנות. הבן אדם אומר לך.אדם פרו+

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

כאןאדם פרו+

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

אני פירשתי את דבריו שהוא נהנה מעברות מסוימותמתוך סקרנות

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

חסססס וחלילה חלילה וחס וחלילהאדם פרו+

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

אפשרות שלישית, היא להגיד כמה נחמד שמישהו מצטערמתוך סקרנות

על כך שאינו מצטער כאמור.

הריני שמח בכל עימקי נפשי ומאודי שמישהואדם פרו+

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

הרגשתי שאתה לא צודק, ושגם במקורות מקובלים יש לפעמימתוך סקרנות

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

יהודי שמחובר לעצמולאחדשה

ומחפש להיות טוב מבלי לדרוך ולרמוס אחרים בשם הצדקנות והצדקות

אז לאנקדימון

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

ורק אני חושבת שעצם הסתירה היא התשובה.?לאחדשה

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

מצב מוכר.. אפשר להתפלל שנזכה להרגיש כאב על העבירותמבקש אמונה

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

נשמע מסקרן. תסביר?אליפ

אני שואל לא בעוקצנות

זה משהו שאתה מרגיש שהוא נכון לאחרים אבל לא לך?

משהו מיושן בדת?

אתה כועס על הקבה והחטא כאילו מוציא אתכם במקום מאוזן?

מה מדובר?

מה נכון ללמוד ממך ומה לא נכון?

רק תיארתי הרגשהפשוט אני..

לא אמרתי לאף אחד ללמוד ממני, ואני לא יודע מי זה ''אתכם''...

לדעתי יש דברים שאין עליהם מחילההפי

שקשורים לבין אדם לחברו

אם הקב"ה יכול לסלוחרק לרגע1

וודאי שאנחנו גם

אני לא מדברת עלינוהפי

מדברת על דברים קיצוניים שאנשים עוברים..

כלומר, כל עוד לא פייס את חבירו. נכון?מבקש אמונה

אני חושב שיום כיפור עצמו זה הזדמנותמתוך סקרנות

באותו יום יש להבנתי הדלה, משהו שיורד מלמעלה שמוריד לנו את המשיכה לעברות (קרוב קצת לאדם הראשון קודם החטא), האתגר שלנו שם זה בעיקר לתפוס את זה, ולראות איך משמרים משם דברים הלאה...

ניכר מדברךוהנה חלום

שאתה מצטער שיש דברים שאתה לא מצטער.

אתה אמיתי וכנה. זה מהמם!

זה לא שאתה לא תוכל להצטער עליהםסוסה אדומהאחרונה

כמו שהצער עליהם גובה ממך מחיר של התמודדות מול הרצוי למצוי. והוא באמת לא פשוט.

האשמה עצמית זו מחלה.

כל יהודי צריך לזכור שאין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.

שהוא טוב אין סוף, אל רחום וחנון וכו'.

הוידוי באמת עושה קצת רע ואולי אפילו מייאש כשחושבים עליו כשופט ביקורתי.

אבל אם תדמיין את העיניים הכי טובות, חומלות, אוהבות, מבינות בעולם...... לא תרגיש אחרת כשתעמוד מולו ותגיד לו מכל הלב על מה חטאת?

בלי להבטיח לו כלום. רק לנכוח...

רק להגיד לו שאתה רוצה להיות אמיתי איתו ולהגיד שהיית רוצה, אבל שאולי הציפיות ממך קצת מוגזמות כבשר ודם...

שהוא יוצרך ויודע יצרך...

הכפרה שלו בכלל לא מותנית. זה היופי בו.

הוא לא אלוקים דתי. הוא משהו אחר לגמרי. הוא אשכרה אוהב אותך בלי תנאי. אתה קולט?

דתיים מפחדים מאהבה ללא תנאי...

לא צריך למהר בתשובה. לפעמים צריך פשוט לנכוח מול עיניים שבאמת רואות אותך. וזהו. ❤️

אולי יעניין אותך