יש פה מישהי שהילדים שלה הולכים בלי ויכוחים לישון?אנונימית באהב"ה

שהיא קובעת להם שעה שהם צריכים ללכת לישון ואז הם מיד או כמעט מיד הולכים למיטה ונרדמים די מהר אח"כ?

שואלת כדי לדעת אם באמת יש משהו חריג אצלנו..

הייתי בגן של הבת שלי בפגישה עם הגננת והיועצת כדי לעזור לה במצב החברתי שלה בגן. הן אמרו שכנראה הוא נובע מזה שהיא מגיעה מאוחר לגן (ואז כאילו נוחתת באמצע העניינים)

הסברתי שקשה לה לקום כי היא הולכת לישון מאוחר יחסית וזה בגלל שהאחים שלה (רובם גדולים ממנה) הולכים לישון מאוחר והיא תמיד בורחת מהמיטה כדי לשחק איתם

היועצת אמרה שכדאי שנלך לייעוץ בשירות הפסיכולוגי של העיר איך להשכיב את הילדים לישון בזמן בלי שהם ידברו ויצאו מהמיטה הרבה פעמים

ולא יודעת, זה כאילו פגע בי.. ואני באמת לא מבינה מה הם יוכלו לעזור לי, חוץ מזה שבטח הם לא מתמודדים שם בעצמם עם פערי גיל ומספר ילדים כמו אצלנו..

(ואני סתם מיואשת ממנה עכשיו.. הגננת הציעה לעשות לה מבצע של שינה מוקדמת וקימה מוקדמת, במשך שלושה ימים זה עבד בערך אבל הבוקר גם לקח זמן עד שהיא הצליחה לקום וגם עכשיו היא מסרבת להתלבש וללכת לגן)

אני לא מתאימה לשאלה בכותרת 😏יראת גאולה

אבל מה לגבי להעיר ולארגן אותה?

את ילדת הגן שלי אני פשוט מלבישה במיטה, בערך 10-15 דק' לפני שצריך לצאת. היא מתעוררת תוך כדי, שולחת אותה לשירותים, נוטלת ידיים, מסרקת בקטנה, תיק על הגב ושקית ביד עם אוכל לדרך, להתראות...

דווקא אם היא קמה מוקדם יותר, קשה להזיז אותה מהמשחקים. ככה היא יוצאת מהבית מרוצה, עם חיוך כזה של בוקר

מן הסתם אם האחים שלה גדולים הם יוצאים מוקדם, לא?

אם אלביש אותה תוך כדי שהיא ישנהאנונימית באהב"ה

היא תתנגד נורא ותבכה..

האחים הגדולים שלה יוצאים בזמן מהבית, חלק צריך להכריח לקום וחלק מתעוררים בקלות.

אולי זה פשוט אופי, והיא שייכת לילדים אצלנו שקשה להם לקום? כשהיא תהיה בבי"ס לא נוכל לוותר לה, אבל למה בעצם שעכשיו לא נשחרר אותה קצת?

סתם שואלתאת עצמי ואולי אשאל את הגננת..

גם אצלי לא כמו בכותרת אבל שואלת מנסיוני:קופצת רגע

יכול להיות שאת לא חושבת שזה באמת חשוב שהיא תגיע לגן מוקדם? ולכן קורה שמאחרת? 

 

יש לך גדולים, האם הם כן מגיעים בזמן למסגרות?

 

אני שואלת כי אני בעבר פחות ראיתי חשיבות בהגעה מוקדמת לגן, ובהתאם הילד איחר. 

נראה מה שבמקום מסוים חשבתי שממילא קשה לו בגן, אז מה זה משנה אם הוא יהיה שם פחות?

רק בהמשך הבנתי שדווקא לילדים הפחות זורמים והיותר מתקשים, עוד יותר חשוב להגיע בשעות השקטות של הבוקר... 

 

והצעה פרקטית, אם את כבר עושה מבצע עם הילדה להגיע מוקדם לגן, אולי שגם הגננת תתגמל אותה בגן באיזו צורה, אולי זה יוסיף למוטיבציה שלה? 

נכון, באמת שהגדולים שלי היו קטניםאנונימית באהב"ה
עבר עריכה על ידי אנונימית באהב"ה בתאריך כ"ד באייר תשפ"ג 13:13

לא ראיתיאת החשיבות שהם יגיעו מוקדם לגן והם איחרו הרבה

אבל עכשיו זה לא ככה

כל השאר (כולל עוד ילד בגן) מגיעים בזמן ללימודים (לפחות לרוב), ורק איתה זה קשה.. וכמה שעכשיו אני מבינה עוד יותר שזה חשוב שהיא תגיע מוקדם, אני לא יכולה פשןט להכריח אותה.. היא עקשנית ודעתנית.. (היא הלכה בסוף היום, אחרי שהבטחתי לה ביסקוויט אם תתארגן יפה. אבל נשארתי עם טעם מר בפה)

 

המבצע של הקימה הוא בשיתוף עם הגננת. אני כותבת לגננת איך היה והיא נותנת לה מדבקה

כמוני כמוך🤭אחתפלוס

מה שכתבת די מספר מה שקןרה אצלי.

הקטנים הולכים לישון מאוחר בעקבות הגדולים.

(גם הגדולים עושים הכל כדי לא ללכת לישון...)

ואז לכולם קשה לקום מוקדם וכו' וכו'

תודה על ההזדהות..אנונימית באהב"ה
לא יודעת לגבי הדרך הספציפיתמדברה כעדן.

שהציעו ושניסית. אבל כן השינה סופר חשובה בגיל הזה ולכן לא מפתיע שיש לזה השלכות כלשהן... (א"א אף פעם לדעת בוודאות שזה הגורם לעניין החברתי...)

 

לכן בגלל שידוע וברור שילד בגיל קטן צריך באיזור ה11 שעות שינה בלילה... הייתי מחפשת דרך שמתאימה לכם לוגיסטית, מערכתית, חינוכית וכו' לסייע לה לישון מוקדם. נטו כי זה מה שהיא צריכה. לא בטוח שתייה הצלחה מאה אחוז, אבל לשאוף לשם... 

 

בהצלחה יקרה!! 

תודה! לא מצאנו דרך כזאת..אנונימית באהב"ה
בע"המדברה כעדן.

יגעת ולא מצאת אל תאמין... 

בע"ה אכתוב בהמשך מה אנחנו עושים.

חח..5 ילדים בגילאים מגוונים...לא קורה לעולם!אור123456

תמיד מלחמה

תודה גם לך על ההזדהות..אנונימית באהב"ה
רק מניפים את ה🪄 ומיד כולם עם פיג'מות ישניםאם מאושרת

באמת זה קשה כשיש גדולים שערים יותר מאוחר.

אצלנו עבד או שאחד מאיתנו יושב איתם בחדר עד שנרדמים.

או למצוא פתרון אחר לגמרי שיתאים לכם.

 

את אחד הילדים הייתי מביאה בתשע וחצי- 

זו היתה הצעה של הגננת, הוא ישן כמה שצריך,וזה היה חלון זמן נוח לגננת ולילד להכנס לגן.

 

ילד אחר היה תמיד נרדם בצהריים ,וכך היה נשאר ער מאוחר יותר ומצליח לקום מוקדם לגן.

 

 

לפעמים באמת אנחנו יושבים לידםאנונימית באהב"ה

אבל לרוב אני גמורה בשעות האלה ובעלי לא תמיד נמצא..

הצחקת אותי עם השרביט😅

אני איתך בקושי בהשכבה...מתואמת

אני חושבת שילדים שהולכים לישון מיד כמו בקסם קיימים רק באגדות

לגבי הקושי החברתי של הילדה - את מתארת שדווקא בבית היא משחקת עם האחים שלה, משמע שיש לה יכולת להתחבר עם אחרים... אז אולי אפשר איכשהו להעתיק את ההצלחה הזו למה שקורה בגן? כי בסופו של דבר זו לא ילדה בלי כישורים חברתיים בכלל...

ולגבי הייעוץ - אולי תחפשו מנחת הורים כלבבכם (נגיד - כזו שהיא בעצמה אם למשפחה ברוכה ורב גילאית) ואיתה תתייעצו?

רעיון מעניין.. באמת אגיד את זה לגננת וליועצתאנונימית באהב"ה

ואולי באמת נחפש מנחת הורים אחרת.. למרות שאני לא רואה איך נכנחס את זה בלו"ז עם מיליון התורים שיש לנו

חחח נשמעת יועצת לא מחוברת למציאות 🤣לפניו ברננה!

אצל  @oo ו  @קופצת הולכים לישון בלי ויכוחים...

בדיוק בגלל שהן לא קובעות שעת שינה 😅

 

בכל מקרה, אולי כדאי לנסות להנהיג שהבית נהיה שקט החל משעה מסויימת בערב כדי לאפשר לקטנים ללכת לישון. אורות מעומעמים, פעילות מותרת קריאה ושיעורי בית או משהו בסגנון.. יושבים בדרי שינה ולא בסלון..

להסביר לכל הבוגרים את השינויים ואת הצורך בהם, אואפילו להציף את הבעיה ולשמוע מהם רעיונות לפתרון.

נכון ואצלנו באמת שומרים על שקטoo

כשהקטן צריך לישון, כי הוא הולך לישון הרבה לפניהם.

איך הם משתפים פעולה?אנונימית באהב"ה
כשהואoo

מנסה להרדם אני אומרת להם שישמרו על השקט שהוא יוכל להרדם, כשהוא נרדם אני סוגרת את הדלת ואז צריך פחות לשמור אבל עדין לא לעשות רעשים חזקים.

אם מישהו שוכח ומרעיש אני מתזכרת אותו.

 

התקשורת שלנו מבוססת על שיתוף פעולה, ככה שאני לא נתקלת בבעיה מיוחדת בשיתוף פעולה, אלא מקסימום צריכה לתזכר פעם- פעמיים.

תודה על ההשתתפות!אנונימית באהב"ה

אולי באמת ננסה לגייס את הגדולים לעזור עם השקט.. למרות שאני בספק אם כולם ישתפו פעולה..

אם תנסי לגייס אותם ולא ליצור מהלך שאת יוזמתלפניו ברננה!

והם צריכים להתיישר לפיו יש לך יותר סיכוי

.

רק מזדהה... עדיין מרדימה עכשיו את הקטנים...חרות
תודה גם לך ההזדהות..אנונימית באהב"ה
תגידי ליועצת, שיגדילו את מספר התקנים בשירות שםיעל מהדרום

לק"י

 

כי לפחות חצי מהורי ישראל יצטרכו ייעוץ בעניין השינה.

 

אולי היא חושבת שיש לכם בעיה כללית בנושא סמכות הורית🤷‍♀️ רק שאני לא יודעת אם זה בכלל קשור לשירות הפסיכולוגי.

 

😅אנונימית באהב"ה

היא אמרה שאנחנו יכולים ללכת ליעוץ ממוקד על השינה (של כמה פגישות)

האמת שאני לא יודעת מה הם יוכלו לחדש לנו שאנחנו כבר לא יודעים.. (כי בשכל אנחנו יודעים מה צריך לעשות, הבעיה היא בביצוע..)

מוכר...גם אצלינו הערבים בלגןיעל מהדרום
לפעמיםתהילה 3>

אם מעירים אותה מוקדם גם אם הלכה לישון מאוחר ערב אחד, באותו ערב היא פשוט תהיה עייפה מאד ותרדם, ועדיף ככה לעצור את הגלגל.

זה טכנית.

 

מהותית קודם כל נשמע שזה נגע לך בנקודה רגישה❤️

חוץ מזה שזה באמת מתסכל מאד אז קודם כל תחבקי אותך על זה.

 

לי נשמע שאולי הנקודה העיקרית כאן היא גבולות.

גבולות לשינה (שלה ואולי של שאר האחים) 

גבולות מבחינת התנהלות בבקר, ובאופן כללי כלים להתנהלות עם ילדים בצורה נכונה- אם אתם מרגישים צורך בכך.

 

אם נראה לך שזה באמת נכון אז בעיני כדאי לקבל כלים לעניין,

תחליטו אם מתאימה לכם ההצעה לשירות הפסיכולוגי או 1001 דרכים

אחרות שיש בנושא.

 

 

לגבי השאלה בכותרת נראה לי שיש כמו ברוב התחומים עקומת פעמון

רוב הילדים לא ישנים כבמטה קסם, אבל גם לא הולכים לישון בשעות מדי מופרחות עד כדי קושי לתפקד.

 

בעיני ברגע שזה גורם לקושי של הילדה שיפתר כך, או גורם לכם לכל

מחיר אחר כבד למשל שאין זמן זוגי שקט, או ששאר הילדים לא ישנים מספיק, או לאוירה כעוסה בבית שמבחינתכם מוגזמת, שווה לנסות ל

 

 

ניסינו את זהאנונימית באהב"ה

להעיר אותה מוקדם גם אם נרדמה מאוחר

היא פשוט לא קמה! וגם כשכן מצליחה לקום יחסית מוקדם זה לא עוזר לה להירדם מוקדם בלילה אח"כ..

 

אולי באמת נחפש לנו מנחת הורים לפי מה שמתאים לנו ונתייעץ..

זה באמת מאתגרטל..

התמודדות שמשתנה מתקופה לתקופה לפי הגיל והאנרגיה של הילדים... 

אז כל פעם צריך להיות יצירתיים

אז מוסיפה על מה שכתבו פה:

מעבר ללעשות הטרמה שעוד מעט הולכים לישון, לכבות אורות בבית, להסביר לגדולים שיתגייסו לעשות אווירת ערב כי היא קטנה וממש חשוב לה ללכת לישון

(אולי אפילו לבקש מאחד הגדולים שיבוא להיות איתה בחדר, ככה לא תרגיש מחוץ לחגיגה)

לחשוב איך הופכים בערב את המיטה למקום אטרקטיבי - אצלנו למשל: סיפור שאבא/אמא מספרים, שירים שקטים שיושבת לידה עד שנרדמת, או לשמוע סיפורים

(בד,כ כשהסיפור חדש היא נרדמת יותר מאוחר, כשמכירים כבר יותר קל לה לשחרר באמצע ולהרדם, אבל זו השקעה משתלמת). 

ואז היא מרוויחה תשומת לב של אבא או אמא, או סיפור במיטה, וזה הופך את זה לקצת יותר אטרקטיבי

(כנראה שלא תהיה ברירה מגם להציב גבולות שנשארים במיטה וכו, אבל הדגד על מה מרוויחים מזה, יהיה לך כח, תשני טוב, שתמעי סיפור, אמא איתך וכו..).

ובבוקר: 

לחשוב מה יהיה אטרקטיבי לקום-

עוגיה או שקית פקעלך (קורנפלקס, צימוקים וש. ציפס) בדרך? לרכב על אופניים לגן? סיפור בהמשכים שמספרים רק בדרך לגן?  ללכת עם אחד גדול?

תנסי לחשוב עליה מה יעודד אותה לקום.

 

וגם - לנסות לדבר איתה. להסביר לה את הרקע (ילדים צריכים לישון כדי שיהיה להם כח, כל ילד הולך לישון בשעה אחרת, כל אחד הוא מיוחד, אולי לספר סיפור על ילדה אחרת שהיה לה קשה ללכת לישון ולהעלות רעיונות ולראות מה מוצא חן בעיניה?)

 

זורקת רעיונות, יודעת שמאוד קשה ליישם, אבל אם זה חשוב לך - אז תתחילי ממשהו...

תודה! רעיונות טוביםאנונימית באהב"ה

אני הרבה פעמים מספרת להם סיפור מחוץ למיטה (בעיקר כי הם בחדרים שונים) אבל אולי זה רעיון לספר סיפור רק לה ורק כשהיא שוכבת במיטה..

וממתק בבוקר באמת משכנע אותה הרבה פעמים לקום. אין ברירה אלא לעשות את זה תמיד..

אני מבקשת ממךמדברה כעדן.

לא לתת לה ממתק בבוקר, כל מה שאוכלים אח"כ מתפרש בגוף יותר סוכרי כשמתחילים עם סוכר.... 

 

ובדכ שיחודים לא מחזיקים לאורך זמן ואז מבקשים משהו יותר גדול וזה כדור שלג שלא נגמר. 

 

תנסי אולי לשלהב ללכת לגן עם כלי תחבורה? קורקינט, אופני איזון...? 

אני באמת מעדיפה לא לתת לה ממתק באופן קבועאנונימית באהב"ה

אבל מה לעשות שזה הדבר היחיד ש(כמעט) תמיד משכנע אותה לקום?

(הגן שלה נמצא שניה מהבית, אז אין טעם להתחיל לקחת בימבה, שזה הכלי תחבורה היחיד שיש לנו..)

אני גרה בבית עם שתי קומותעוד מעט פסח

אז כשהקטנים הולכים לישון הגדולים נשארים רק בקומה למטה כדי לא להפריע להם.

ועדיין... עצם הידיעה שיש התרחשות מעניינת בקומה למטה, מעכבת את השינה (הם באים לבדוק מי דפק בדלת, ומה הגדולים הכינו לעצמם לאכול... כל מיני כאלה).

אבל אצלי בן החמש נרדם בסוף סביב 8 8 וחצי, וקם בשש וחצי בלי להתבלבל...

וואי, הלוואי עלינואנונימית באהב"ה

את כל הילדים שלנו צריך "לגרד" מהמיטה, אבל חלק צריך להתאמץ איתם יותר והיא אחת מהם..

(ואין לנו שתי קומות)

זה הגנים של בעליעוד מעט פסח

אפילו המתבגרים קמים מעצמם כמעט עם הזריחה.

בשנת הלימודים זו ברכה גדולה, בשבתות וחופשים קצת פחות...

כן, נכון, בחופשים זה מעצבן..אנונימית באהב"ה
מצב ממש מוכראורי8

הקטנים שלי הולכים לישון מאוחר, בגלל שיש גדולים בבית. גם כשהיו לי רק קטנים, מעולם לא ישנו אצלי ב 19:00.

היום זה לכיוון 21:00, ולפעמים אחרי, ובדקה שיש חופש כלשהו, זה נהיה מאוחר יותר (הקטנים בני 5, 8).

הסיבה היחידה שהם מגיעם מוקדם היא שההורים שלהם צריכים להיות בעבודה ב 8:00. ביום חופשי שלי לפעמים מאחרים.

בהשכבה הם ממש רוצים שאחד מאיתנו ישכב לידם ואנחנו זורמים, אולי בגלל שהם הקטנים שלנו, אין לנו כח להתחיל להעמיד גבולות בענין וזה גם קצת זמן מנוחה לנו ההורים.

הקטן ישן לרוב,כבר עם הבגדים לגן, כך שהוא מאורגן כבר כמעט לגמרי והילדים שמעליו כבר מתארגנים לבד, חוץ מאוכל, זה מקל.

אני בעצמי יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית. וזה לא מטריד אותי, ההתנהלות שלי נוחה לי וזהו, אני מעמידה גבולות איפה שאני רואה צורך להעמיד אותם. אם להערכתך ההגעה המאוחרת לגן פוגעת בילדה חברתית, אפשר לנסות להגיע מוקדם יותר. אני רואה עם ילדי שאחרי חופשים שכשמעירים אותם מוקדם( כי אנחנו חייבים להגיע לעבודה). קשה להם בימים הראשונים, אבל זה גורם להם להיות עייפים בערב,וללכת לישון מוקדם יותר( 21:00 ולא 22:30 והלאה).

לא מכירה את היועצת שדיברת איתה,אם את מרגישה צורך בהדרכת הורים, תבדקי שמי שאת הולכת אליה מקצועית אבל גם מכירה מקרוב את המציאות שלך,עבדה איתי פעם פסיכולוגית רווקה. וראיתי  איך חלק מעצותיה להורים מבוססים על הספר 

ולא על מציאות החיים בבית עם ילדים.

ואם את לא מרגישה צורך, זה בסדר גמור.

 

וואי, מעודד אותי לשמוע את זה מיועצת חינוכית!אנונימית באהב"ה

היועצת של הגן לא רווקה (יש לה כיסוי ראש) אבל אין לי מושג אם יש לה ילדים ואם כן אז כמה..

(ובאמת פעם אחד הילדים שלנו היה בטיפול רגשי אצל מישהי רווקה, וראינו שהעצות שלה שקשורות לכל ההתנהלות של הבית לא כ"כ מתאימות למציאות האפשרית.. טוב לשמוע שזה באמת קשור ולא רק דמיינו את זה...)

 

בכל אופן, שלשום היא נרדמה מאוחר (בסביבות 10 בלילה) והערתי אותה בכוח ב8 (קמה בסוף ב8 וחצי) ובכ"ז בלילה היא נרדמה רק ב11!! ועכשיו שוב הערתי בכוח ב8 (ועכשיו היא סופסוף התלבשה אחרי מיליון ויכוחים), ובטח שוב זה לא יעזור לה להירדם מוקדם בלילה..

מתחילה לחשוב שאולי יש לה בעיות שינה (יש לנו עוד ילד שהוא ככה כבר שנים, ושום דבר שניסינו לא עזר)

לפעמים לוקח זמןמדברה כעדן.

לגוף לשנות הרגלים. תני לה זמן, תקופה של שבועיים שכל ערב הבית חשוך ומדברים בשקט, אין מסכים, אוכל... אלו דברים מעוררים שמפריעים להפרשת הורמון השינה (מלטונין) 

את אמא הרבה יותר מנוסה ממני, אבל רק מזכירהקופצת רגע

את העיקרון של שינה גוררת שינה, 

 

אצלי אני רואה ממש, שאם אני עוברת השעה ( כל ילד והשעה שמתאימה לו)

הרבה יותר קשה להם להרדם ולפעמים השינה עם פחות איכותית- מתעוררים מוקדם בבוקר/באמצע הלילה. 

 

זאת אומרת שאחרי יומיים כאלה, לפחות אצלנו, להקדים לתשע לא יעזור, צריך להקדים לסביבות שבע ואז יש יותר סיכוי שבאמת יירדמו מעייפות.

 

דבר נוסף, אולי תתייעצי עם רופא על מלטונין? 

לא נשמע כמו בעיית שינהדבוריתאחרונה

היא נשמעת טיפוס ערב

יש טיפוסי בוקר ויש טיפוסי ערב ויש בזה רכיב גינטי ולא רק סיבות סביבתיות

יש לי שני ילדים טיפוסי ערב מובהקים עוד מימי העוברות שלהם, וזה מאוד מאתגר כי הם פשוט ישנים מאוד חזק בשעות הבוקר ונהיים עיריניים בערב וזה לא משנה מתי הלכו לישון ולא כלום.

אומרים שטיפוסי ערב היו שומרי הלילה בתקופות קדומות

אני מזדהה...אביול

וממש מוזר שיא הםנתה אתך לייעוץ. מירה הבה שמזדהים עם זה.

תודה על העידוד וההשתתפות!אנונימית באהב"ה
לא משנה מתי היאבשורות משמחות

תעלה לישון

בבוקר בשעה רבע לשמונה אני יוצאת מהבית. ומי שלא מאורגן יוצא אכשהו ומתארגן בדרך לאוטו.

תני לה את האחריות והשליטה, אל תתרגשי מבכי וטנטרום בימים הראשונים, לא לכעוס אבל להגיד באסרטיביות שאת יוצאת בשעה מסויימת וזהו.

גם מה שעוד עזר לנו זה עזרה בהתארגנות לילד, אני מקציבה שתי דקות לעשות קוקו אם היא לא מנצלת את הרגע הזה, אני לא חוזרת להתעסק בזה בהמשך ההכנות בבוקר, כנל לגבי הלבשה וכד'

 

בכל אופן זזה משפיע על זמן השינה -הם קמים מוקדם כי הבינו שאין ברירה, ומתעייפים ונרדמים מוקדם בלית ברירה

תודה לך ולשאראנונימית באהב"ה

השיטה שהצעת לא מתאימה לבת שלי. היא צריכה רכות ואורך רוח.

בכל אופן, כרגע החלטנו לוותר לגמרי על המבצע הזה. ראינו שהוא רק מוביל ליותר חיכוכים בבית. הסברתי לגננת שחבל להרוס לה את המקום הבטוח שיש לה בבית (כי בגן כנראה אין לה מספיק את המקום הזה) והיא הסכימה איתי (נראה מה היועצת תגיד)

ובאמת מאז שוויתרנו רשמית על המבצע היו פעמים שהיא קמה מעצמה מוקדם (אפילו שהלכה לישון מאוחר) והתארגנה בזריזות לגן. היום היא אפילו אמרה לי שזה ממש כיף להגיע מוקדם כי יש זמן לדבר עם הגננות.. והיא אמרה שהיא רוצה תמיד לקום מוקדם ולהגיע מוקדם לגן. (הרצון הזה לא עוזר לה כרגע להישאר במיטה.. כנראה שהיא עוד קטנה מככדי להפנים את הסיבה והתוצאה שבזה. ובכל אופן, יש סיכוי שבכ"ז היא תצליח מוקדם..אז אני אומרת לה שתחזור למיטה ותשכב, אבל משתדלת לא להגיע ללחץ ולכעס..)

טוב לשמוע! נראה לי שהרבה מזדהות עם הקושי הזהיעל מהדרום
וואי ממש לא פשוט אבלאו'ר

רוצה להביע הערכה כלפי הגננת שזימנה שיחה בנוכחות גם יועצת. זה נראה שהילדה חשובה לה.

ולי אישית יצא להיחשף לשירות הפסיכולוגי של העיר והיה מדהים. העבירו סדנא להורי הגנים בעניין התקפי זעם, ואח"כ אפשר היה להיעזר ב2 מפגשים פרטניים. 

ספציפית פה היה מדובר בחרדית ברוכת ילדים מקצועית ביותר ואנושית ממש.

לנו עשה שינוי בבית. לטובת הילד וההורים המותשים...

לא תמיד אנחנו מצליחים לצאת מהתמונה ולראות פתרונות, וגם הורים מנוסים יכולים לקבל כלים להתמודד עם היומיום.

 

רק אומרת, כביכול יש בזה משהו מעליב שהציעו לך עזרה מצד שני כולנו יכולים ללמוד קצת ענווה להבין שלקבל עזרה זה לא פוגע ביכולות שלנו זה רק כדי להעצים אותנו עוד יותר...    

אמהות לבנים מתבגרים- עדיף לבן בכור. האם אתם מעיריםאביגיל ##

לתפילה??

אצלנו הנהגתי כלל בבית שקמים עד השעה 8:15

לכולם. גם למתבגרים וגם לקטנים יותר. כמובן גם לעצמי (זה מאוד מפתה להשאר במיטה בחופשים)

אבל את הבן המתבגר הגדול- בן 15 אני צריכה להעיר מלאא פעמים וזה מתיש אותי וגם מכניס אווירה לא טובה בנינו

מצד שני אם אני אעזוב אותו ואתן לו לקום בשעות מאוחרות, ברור שכולם בעקבותיו...

אשמח לשמוע מה קורה אצלכן

אצלנוoo

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)


ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+


כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

בן הגדול תמיד קם לבדפילה

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אנחנו מעירים אותםמתואמת

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

לא בן בכור אבל יש כמה בנים בגילאי 15-22אורי8אחרונה

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

מחנך שצועקנשימה עמוקה

כבר איזה כמה שבועות שאני מרגישה שהבן שלי בן ב9 לא כהרגלו. הוא קצת יותר משתובב ומתחצף, יש לו מין תיקים כאלו בעיניים ואפילו קרה שהגבתי על משהו בצורה לא הכי מכילה והוא התחיל לבכות.

מדובר בילד סופר מתוק וחברותי, שנראה שהכל טוב לו ולא נותן לדברים להשפיע עליו. הוא אהוב על החברים שלו ויש לו קסם אישי. הוא תמיד מסתדר עם הדברים ולעולם לא מקטר.


כששואלים אותו איך היה בבית הספר/בפעילויות תמיד עונה סבבה ונראה מבסוט. לכן היה לי ברור שמשהו עובר עליו.


לקחתי אותו לשיחה אחד על אחד ואמרתי לו שאני מרגישה שהוא לא כהרגלו וכמה שאני אוהבת אותו ואשמח לשמוע מה קורה איתו כי אני יודעת שגם לו פחות נחמד במצב הזה ואני רוצה לעזור לו.


הוא סיפר שיש שני דברים שמפריעים לו. יש 3 ילדים בכיתה שלוקחים לו דברים וזורקים אותם מאחד לשני. הם קרעו לו מחברת וחטפו לו את הכיפה וזרקו מעליו כמו קוף באמצע. הוא ממש היה עצוב כששיתף את זה וזה ממש עשה לי כווץ' ענק בלב והרגשתי את תחושת ההשפלה שלו. טען שהוא לא עשה להם כלום מראש והם עושים את זה בלי סיבה. הוא יודע גם להשתובב עם חברים אבל אף פעם לא עושה דברים כאלו שפוגעים בילדים.


הדבר השני שסיפר היה שהמחנך שלו בשבועות האחרונים ממש צועק. תיאר שהמחנך צעק על הילד שיושב לידו כי הוא דיבר בתפילה ואמר שהוא ממש פחד מזה ואחר כך ביקש לצאת לשירותים כי הרגיש שהוא צריך להירגע. הוא לא צועק עליו ישירות, אלא על חברים אחרים. הוא סיפר את זה עם דמעות בעיניים ואמר שזה גורם לו לפחד מהמחנך.


עכשיו, הנטייה הטבעית שלי במקרים כאלו שעולים בכיתה היא לפנות למחנך ולדבר איתו ישירות על מנת שיהיה מודע ויתערב באירוע. אבל עכשיו אני תקועה. לא יודעת אם נכון לפנות למחנך ולומר לו שהבן שלי מפחד כי הוא צועק. וגם לא בטוחה שהבן שלי ישתף פעולה עם המחנך לגבי הילדים שקשה לו איתם, בגלל שהוא לא סומך על המחנך ככה.


כמובן שלבינתיים אמרתי לו כמה אני שמחה ששיתף אותי ועכשיו אני יודעת מה עובר עליו. ניסיתי לחזק אותו כמה הוא חזק בפני עצמו ולהשתתף איתו ברגשות הקשים שעולים מתוך הסיפורים שלו.


אבל אני ממש רוצה לעזור לו מעבר ואשמח להצעות מה הדרך הכי נכונה לעשות זאת. לפנות לרב? לפנות להורים של הילדים הספציפיים? ליועצת?

קשה לשמוע שהילד שלנו עובר דברים כאלה...מתואמת

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.


נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

הייתי5+אחרונה

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כמה אתן משלמות על משלוחי מנות לגדולים?1289

בעקבות דיון עם הגדולים יותר בבית (שלוש עשרה וחצי ו11)

כמה אתן מסכימות לשלם על משלוחי מנות לילד?

היה כאן דיון מעניין

ונשים רגע בצד את האופציה של הכסף שלהם…

ועל מה זה יושב כי אני יודעת על מה…

לא יודעת בדיוק כמהoo

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים


הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

תלוי כמה משלוחים יש בסך הכליעל מהדרום
עבר עריכה על ידי יעל מהדרום בתאריך ו' באדר תשפ"ו 9:27

לק"י

 

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

אנחנו לרוב קונים משלוחי מנות עבור מה שנותנים בכיתהבארץ אהבתי

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

זה אומר שצריך להכין כמויות אסטרונומיות של עוגיות,שופטים
לא? 🤔

אני בדרך כלל מכינה בצק פריךבארץ אהבתי

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

אוי זה מתוקשופטים

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

פה יש קצת יותר פירוטבארץ אהבתי

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

בדרך כלל את העוגיות אנחנו מכינים בשבוע שלפני פוריםבארץ אהבתי

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

בערך 5 אולי טיפה פחותחילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ו' באדר תשפ"ו 17:55

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

 

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

 

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

לא זוכרת בדיוקמתואמת
אבל עקרונית אנחנו קונים מארזים של ממתקים, ומסכמים איתם שהם יכולים להשתמש בזה, ואם הם רוצים להוסיף (למשלוח גדול יותר או לכמות גדולה יותר של משלוחים) הם יכולים להכין בעצמם מאכלים (כמו פופקורן, עוגיות וכדומה) ולהוסיף למשלוחים.
10 שח למשלוחאשת מקצוע
ישלי בת 11.5 ובת 10פלספנית

בעזהי"ת

 

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

הנשה הסתבכתי עם זה באמתפה משתמש/ת

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

באמת התלבטותיעל מהדרום
לק"י

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

לדעתי זה הגיונירוני 1234אחרונה

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

דילמת יום הפיג'מות השנתית124816

כבכל שנה הגענו ליום הפיג'מות ואיתו הדילמה הקבועה.

מה יותר פאדיחה?

ללכת לבית הספר עם פיג'מה או ללכת לבית הספר עם בגדים רגילים ביום פיג'מות?

הצעת הפשרה של ללבוש מכנסי פוטר וחולצת גלופה, נפסלה באמירה נחרצת:"או פיג'מה פיג'מתית או בגדים רגילים"

ואולי הפתרון לשבת על הספה ולהתלבט עד שיסתיים יום הלימודים?


*פיג'מה, לאלו שפחות מכירות את המושג, הוא בגד שנועד במקורו לשינה, אך משמש בעיקר ליום פיג'מות, כי למה לא לישון עם הבגדים...

אהבתי את הכתיבה😂יעל מהדרום

לק"י


היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

עדכון מהשטח124816

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יפה. חשיבה יצירתית😅יעל מהדרום
ועכשיו, למי יש מקלט ולא ממ"דמתואמת

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

עברנו לפני מספר שנים מדירה עם מקלט לדירה עם ממד124816

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.

😅 ממש מהודו ועד כוש היה לכם!מתואמת
🤣יעל מהדרוםאחרונה
מכירות ספרי שמע חרדיים לנוער צעיר?אנונימית באהב"ה

בשביל ילדה עם דיסקלקציה.

היא אוהבת לשמוע סיפורים מוקלטים, אבל מה שיש בשוק הרגיל כבר לא מתאים לגילה...

ובבית אנחנו קוראים רק ספרות חרדית/דתית תורנית.

לא בדיוק ספריםשופטיםאחרונה

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

סקר על בנים בגילאי יסודיאבןישראל

בנים בגילאי 6-10

באיזה שעה הם חוזרים מהבית ספר/ תלמוד תורה?

ומה הם עושים אחרי צהרים/ איזה עיסוקים יש להם?

האם כל הפעילויות שלהם אחרי צהרים עם חברים או לא דווקא?

תודה ממש לעונות

זה יעזור לי ממש

רגילאבןישראל
ב8
מתלבטת בקשר לקשר של הבת שלי עם חברה שלהשופטים

שתי נערות בגיל 13, חברות מגיל אפס, צמד חמד בלתי נפרד..

לאחרונה משהו בחברה (שהיא מבית טוב וילדה טובה ) נראה קצת חשוד, לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה הספציפית, גם לבעלי לא הצלחתי להסביר.

משהו בסגנון דיבור, בהתלחששויות ביניהן לא מוצא חן בעיני, אבל שוב לא משהו קונקרטי..


מתלבטת אם להעלות את זה מול הבת שלי, ואם כן איך.

למה לדעתכן אני צריכה לשים לב, מתי כן להתערב.


הבת שלי קצת חסרת ביטחון והחברה עזרה לה מאוד, אבל אני גם מפחדת מתלות וגם מפחדת שהבת שלי לא פתוחה לקשרים אחרים שאולי יוכלו להיטיב איתה יותר. 

אולי הן פשוט גדלו ויותר חשובה להן הפרטיות?יעל מהדרום

לק"י

 

ובכלל הגיוני שסגנון הדיבור משתנה עם הגיל.

 

את יכולה לשאול את הבת שלך על מה הן אוהבות לדבר. לא לעשות חקירה, סתם להתעניין.

יכול להיות, יש לי בת יותר גדולה ואני לא חווהשופטים
את אותו דבר בכלל
אני חושבת שלאמא יש אינסטינקטים בריאיםלפניו ברננה!

ואם משהו נראה לך לא תקין אז חשוב שתנסי לברר אותו.

לא הייתי שואלת את הבת ישירות כי זה עלול לעורר מגננה והסתרת יתר.


יותר מלברר מה קורה- חשוב שתתני לבת שלך תחושה שהיא תמיד אהובה ורצויה ושאת כתובת, וגם כלים מה לעשות במקרה של חברות שלא מיטיבה/במקרה שהיא דואגת לחברה שלה שעובר עליה משהו לא טוב - איך היא תוכל לעזור לה בלי להתערבב בפנים.. בנושא הזה יש את יעלה אדרי שמתעסקת בנושא, היא הייתה נערה בסיכון והשתקמה והיום עוסקת בליווי להורים למתבגרים מתוך שליחות. שווה לעקוב אחרי התכנים שלה.

תודה! צפיתי בראיון איתה והיה מאוד מענייןשופטים

אני לא חושבת שזה ברמה כזאת בכלל ב"ה

בגלל זה תוהה אם צריך "לטפל" בזה או שזה המקום לסמוך על הילד וכמו שאמרת לחזק את הקשר בתקווה שאם תגיע לצומת תבחר בטוב

אני חושבת שהיא לא עובדת דווקא עם הורים לנוער בסיכולפניו ברננה!

אלא מנסה לתת כלים כדי שלא יגיעו למקום כזה..

בסופו של דבר כל אחד חווה התמודדות ויש צורה מיטבית יותר או מיטבית פחות להתמודד עם זה


זה לא אומר שכל אחד שלא מקבל מענה מיטבי הופך לנוער בסיכון, זה יכול להיות טריגר..


קצת עקבתי אחרי התכנים שלה, לא בהתעמקות כי לי עדיין אין מתבגרים (אגב גם לה אין..) השיח עם מתבגרים הופך להיות שונה מאשר מול ילדים ושם היא מנסה לעבוד..

מצטרפת, גם אני חושבת שאם את חשה במשהומתואמת

כנראה שיש משהו...

אני דווקא חושבת שכן כדאי לדבר עם הבת שלך, אבל בעקיפין. לדבר איתה באופן כללי על גיל ההתבגרות, ועל כך שלפעמים השינויים שעוברים מתבגרים גורמים גם לשינוי בחברויות. ולפעמים השינויים האלה עלולים להפוך גם חברות שהייתה פעם מיטיבה לחברות פחות טובה. ושכדאי לשים לב לחברים שלנו, לראות אם עובר עליהם משהו, ואם כן אז להתייעץ עם מבוגר איך לעזור להם, ולחשוב אם החברות במתכונת הנוכחית לא מזיקה לנו.

את כל זה את יכולה בטפטופים, לא דווקא בשיחה אחת שעלולה להבהיל.

ועוד נקודה - אם יש לך קשר קרוב עם אמה של החברה, כדאי להסב את תשומת לבה בעדינות שנראה שמשהו עובר על הבת שלה...

את צודקת לגבי השיחות הכלליותשופטים

אני צריכה יותר לטפטף על זה בבית..

אם הייתי בטוחה הייתי מדברת עם האמא, אבל אני לא בטוחה שזה משהו "שעובר" עליה או אופי יותר פתוח ממה שהייתי רוצה לבת שלי..

בהצלחה❤️ את אמא קשובה ומדהימה!מתואמת
תודה!שופטיםאחרונה
אני בעד להקשיב לאינסטינקטים5+

אבל, לשים לב שאת לא מלבישה על הבנות מחשבות ורגשות שלך מהחוויות שלך בחיים, ומדמיינת שזה קורה אצלן. ז"א להסתכל עליהן במבט נקי ולראות אם באמת ההתנהגות שלהן היא משהו לא תקין/ לא טוב באווירה שלו.

קרה לי עם הילדים שלי כמה פעמים שהיו חברים שפחות אהבתי, בעיקר בגלל ההתנהגות שלהם. עם חלק ניסיתי לשכנע ללכת ולהתחבר עם ילדים אחרים ועם חלק הבלגתי ובסופו של דבר הילדים גדלו קצת ולמדו להבחין לבד מי מיטיב איתם. אחת הבנות שלי שהיתה בתקופת ההתבגרות שלה חברה ממש טובה של מישהי, שגם משהו בקשר בינהן לא עשה לי טוב. פחדתי שהיא משפיעה עליה לרעה. אבל ממש ניסיתי לראות את הטוב בחברה, החברה היתה בת של חברים שלנו.  בסופו של דבר לא ברור לי מי השפיע על מי. אמרתי לעצמי, האם הייתי רוצה שהורים של החברות של הבת שלי יסתכלו עליה ויגידו לבנות שלהן להתרחק מהבת שלי? הבת שלי באמת בחרה בדרך אחרת, ואף אחת לא הפנתה לה עורף ממש. מטבע הדברים והגיל כל החברות קצת התרחקו ונשארה רק החברה ההיא שלא הייתי שלמה עם החברות איתה. היום החברה נשואה וגרה רחוק ועדיין הן כל היום מדברות בטלפון ונפגשות כשיכולות וזה פשוט מרגש לראות את הקשר העמוק שלהן.

לפעמים אני חושבת שיש עלינו ההורים יותר מדי אחריותשופטים

גם בגלל שזה בנות ובעלי פחות מבין בקטע הזה פחות שם לב לניואנסים, אני מרגישה שאין לי עם מי להתלבט בשביל כמו שאמרת לבדוק אם זו נקודה מבט נקיה או שאני מגזימה..

בסוף בסוף יש ביניהן קשר מאוד מאוד חזק, לא רוצה לומר תלותי, אבל זה כל מה שהבת שלי מכירה.. היא לי טיפוס של חבורות. אז ברור שאם אני בטוחה שהקשר לא מיטיב אני יכולה לדבר איתה ולהסביר לה, אבל אני לא רוצה לערער אותה ואת החיים שלה בשביל ספק

אם הקשר ככ ככ חזקאוהבת את השבת

כן הייתי פותחת איתה ומדברת איתה על קשר שהיה *לך*, בכלל לא לדבר על הקשר שלה אלא לשתף בחוויה שלך, שהיתה לך יברה מאוד מאוד טובה אבל הקשר היה קצת תלותי ולא בריא או נגיד לספר שהיה חונק והרגשת לא בנוח לפתח קשרים עוד חברות ואחרי כמה זמן הרגשת שזה לא טוב לך ושחררת את זה בצורה x..

כשאת מספרת עלייך זה גם מעניין, גם נותן הרגשה נוחה וגם לא מרגעש שיפוטי והיא יכולה לקחת מזה מה שהיא רוצה...


מה שאני רוצה להגיד שגם אם אין בחברה משהו בעייתי זה לא בריא קשר כזה ולכן זה פותר לך את ההתלבטות..

לא שצריך לחצול אבל כן לעורר מודעות שכדאי לאוורר ולהיפתח לעוד כיוונים חברתיים


בהצלחה גדולה!!

ילדים זה כל הזמן התמודדויות חדשות...

תודה!שופטים
עוד התייעצות על מתבגרת צעירה (בכיתה ז')אנונימית באהב"ה

הבת שלי בכיתה ז' לא הכי מתחברת לסגנון של באולפנא. יש לה שם כמה חברות שהיא הגיעה איתן וטוב לה איתן. ונשמע שהיא הכירה קצת מהבנות החדשות אבל עוד לא יצרה ממש קשרי חברות. הסגנון שם קצת שונה ממה שהיא רגילה אליו, ובאופן כללי היא ילדה שקטה יחסית לוקח לה זמן להסתגל וליצור קשרי חברות.


הלימודים שם כן דורשים השקעה, וכל שיעור שהיא מפסידה היא צריכה להשלים, אז היא לא אוהבת להחסיר סתם ביום רגיל של לימודים.

אבל כל פעם שיש פעילות שהיא לא לימודים - לא בא לה. היא הרבה פעמים מבקשת להישאר בבית, בכל מיני תירוצים.

אותי זה מבאס, כי בעיני דווקא הפעילויות שהן לא 'לימודים' יכולות להוסיף הרבה (אם באים מתוך רצון ומוכנות לקבל). אבל אני לא כופה עליה ללכת. כן נותנת לה את הבחירה וכשהיא רוצה להישאר בבית אני מרשה לה.

רק שאני אומרת לה בפירוש מה דעתי על זה.


וגם היום - המורה שלחה הודעה על פעילות שתהיה להן לכבוד ט"ו בשבט, עם בקשה שנשלח אישור הורים. לי זה נשמע ממש נחמד, אבל היא התחילה לחפש תירוצים למה היא לא רוצה ללכת. 'חם לי ללכת לשם' 'זה לא אטרקציה בשבילי ללכת לשם כי זה קרוב מידי לבית'.

אז אמרתי לה שלי זה נשמע כמו תירוצים. אני מבינה שלא בא לה, ואני לא אכריח אותה ללכת, אבל אני לא רוצה שהיא תשכנע אותי למה לא שווה ללכת לשם עם תירוצים לא באמת משכנעים...

ואמרתי גם שאני שמה לב שכל פעילות שהיא לא לימודים היא לא אוהבת.

והיא ממש כעסה עלי על מה שאמרתי. צעקה שלא רוצה לשמוע אותי וברחה לחדר....

וזה מתסכל. מה היא מצפה ממני? לא רק להרשות לה לא ללכת, אלא גם להסכים איתה שלא שווה ללכת?

באמת לא מבינה איך הייתי אמורה להגיב...

אשמח שתאירו את עיני.

הי יקרהתהילה 3>

נתחיל מהסוף, נשמע שדרכת בנקודה וזה מה שהפעיל אותה וגרם לה להגיב מתוך כאב.


נשמע שהיא כאובה על זה שכנראה היא לא מוצאת את מקומה מבחינה חברתית, שלא טוב לה, שלא כיף לה.

במקום לנסות לדחוק בה (נשמע שאת לא כופה ומאפשרת לא להגיע,

אבל פחות הייתי מתייחסת לזה בהאשמה ויותר מנסה ליצור שיח רגשי אם יש ביניכן קשר שמאפשר.

גם כאן נשמע שהיא יחסית מכונסת אז לא לכשות את זה באופן שפולש לה לפרטיות, אלא לנסות לפתח בעדינות כשאתן מדברות בכללית, ולאט לאט להרחיב

לדוגמא:

היא אומרת שזה לא אטרקציה, להגיד שזה באסה שזה עדיין לא מספיק כיף עם החברות החדשית מתוך השתתפות ולא בשיפוט, ולראות אם היא תזרום לדבר עוד)


לנסות להבעץין שזה מצב לא כיפי ולא נעים בטח עבור בת ביישנית להרגיש עוד לא חלק ולא למצוא מקום, ולהיות יחד איתה במקום מולה ❤️

 

תודה על הכיוון הזהאנונימית באהב"ה

את באמת עוברת לי להבין יותר את התגובה שלה.

האמת שבפעמים אחרות שניסיתי לפרש מה עומר מאחורי ולדבר על הקושי שלה (בדברים אחרים) היא ממש כעסה ולא היתה מוכנה לשמוע.

אולי אני כן אצליח עם זה הפעם. יש לי תחושה שהיא להדוף ולא תרשה לי להיכנס לדיבורים כאלו.


אבל אפילו לשנות את הדיבור הפנימי עליה שלי אולי יעשה משהו..

זה באמת חשובתהילה 3>

אפילו היכולת לנסות להבין את המקום שלה מייצרת בנו אמפתיה, ואני מניחה שהשדר יעבור גם בהתנהלות או במילים.


ואפשר גם לתמוך, או פשוט להביע הבנה

ולהגיד לה שזה בסדר שלוקח זמן ולכל אחת יש את הקצב שלה ולהגיל את זה שזה קשה ומכאיב

בעיניי הפוךפילה

כן להסכים שהפעילות לא כיפית אבל לא תמיד להרשות להישאר בבית.

בסופו של דבר פעילויות הן חלק מדרישות אולפנה והרבה פעמים הן סתם חובה מעצבנת. בנות שלי גם לא אוהבות חלק ניכר מפעילויות , זה הגיל.

כמו שהעבודה תכריח אותך ללכת לפעילות שלא בא לך כדי להתגבש עם כולם...

זה כיוון מעניין. אני אחשוב על זה...אנונימית באהב"ה
בעבודה אם זה לא מתאים לא חייבים ( למשל כשזה מעורב)נפש חיה.
מה עם אחרי צהריים? יושבת בבית או נפגשת ופעילה?שופטים

לדעתי התגובה שלה מראה שהיא נמצאת בסוג של לחץ תמידי באולפנא והאירועים החברתיים הם רק סוג של קצה הקרחון.. כי ילדה שלא מעוניינת בפעילויות, ולאף אחד לא אכפת שלא מגיעה? זה אומר ששאר הימים היא סובלת והולכת רק בשביל הפן הלימודי, וזה הרבה מאוד ימים להעביר ככה לדעתי..

יש אפשרויות נוספות באיזור?

לא חושבת שהיא סובלת שם כל כךאנונימית באהב"ה

אבל אני אנסה למצוא הזדמנות לדבר איתה בנחת ולשמוע ממנה יותר איך היא מרגישה שם.

אחה"צ היא מעסיקה את עצמה בבית לרוב. לפעמים יוצאת כשיש פעילות בסניף או לנוער בישוב.

אבל היא היתה ככה גם קודם. טוב לה ככה...

הייאוסיללה

הרגשתי חובה לכתוב לך!!

אני בחורה בי"ב וגם לי היה מאד קשה בתחילת בתיכון למורת שאני מאד חבורתית.

ונסיתי להמנע מכל הפיעלויות החברתיות שהיו ,

וכן רציתי לקבל אישור מאמא שלי שבאמת עדיף שלא אלך והיא לא עשתה את זה.

אני לא חושבת שאת צריכה להסכים איתה שכדאי לה להמנע מפעילויות כאלה אבל להבין שזה כל כך קשה בשביל בת להיות נוכחת במקומות כאלה בחברה.

בעצם שאת לא מסיכמה איתה את מצפה ממנה ללכת למקום שהוא סבל עבורה ולכן היא הגיבה ככה.

מסיכמה איתך שהמנעות זה לא הפתרון והיא בטח גם מבינה את זה ומאמינה שהזמן יעשה את שלו  (כמו שהיה אצלי)

 

תודה שכתבתאנונימית באהב"ה

האמת שאני דווקא לא ציפיתי ממנה ללכת. אמרתי לה שאני לא מתכוונת להכריח אותה, רק שבעיני זה הפסד לא ללכת.

אני מבינה שהיא כנראה ניסתה לתרץ תירוצים כי היה לה קשה להגיד לי שהיא לא מרגישה בנוח עם החברות שם ולכן קשה לה. ואולי תסכל אותה שלא קראתי בין השורות את הקושי האמיתי שלה? (כי להסביר שלא בא לה ללכת כי יהיה לה חם, כשאנחנו באמצע החורף, לא נשמע לי משכנע בכלל... אבל כנראה שבאמת זה רק תירוץ)

אולי כדאי לנסות לעבוד איתה על קשרים חברתייםלפניו ברננה!

אחת על אחת?

לבקש מהמורה שתיתן לה פרוייקט עם בת שנראית לה מתאימה ולהזמין אותה אליכם הביתה לעבוד ביחד, או שאפילו יצאו מכמה שיעורים כדי לעבוד על זה?

לדעתי ככל שזה יהיה פרוייקט יותר מתמשך זה יותר יחזק את החברות ויעזור לה למצוא מקום במארג הכיתתי.

ובמקביל לחזק את הביטחון העצמי שלה שתרגיש בטוב להביא את האיכויות שלה בכיתה.


ועוד משהו - לוודא שאין משהו קשה שקורה לה חברתית. זה יכול להיות אפילו ברמה של חברה טובה שעזבה אותה לטובת מישהי אחרת, בגיל הזה זה כואב מאוד ויכול להביא לפחד מיצירת קשר חדש ולחוסר רצון להשתתף באירועים חברתיים כי היא לא מוצאת את עצמה

תודה! אני אנסה אולי לדבר עם המורהאנונימית באהב"ה

האמת שלאחרונה היה קטע לא נעים מול המחנכת שלה, שנתנה לה ציון נמוך על עבודה בצורה מאוד לא הוגנת.

דיברתי עם המורה, והיא קיבלה את הדברים ואמרה שתתקן. ובפועל הבת שלי אמרה שהמורה לא נתנה לה ציון חדש אבל אמרה שהיא נתנה לה 100 בתעודה במקצוע הנ"ל.

אבל היא עדיין אומרת הרבה שהמורה הזו מעצבנת בגלל מה שהיא עשתה לה. והאמת שאני ממש מבינה אותה...

(כשפניתי למורה, אמרתי לה שזה לא רק עניין הציון, אלא כל היחס שלהן נפגע בגלל הדבר הזה, כי היא הרגישה שנעשה לה פה עוול. אמרתי למורה שכדאי שתדבר איתה, והיא אמרה שהיא תדבר איתה. אבל נראה שהיא לא הצליחה ממש לתקן את הפגיעה...).


לא חושבת שזה הרקע היחיד למה שהיה עכשיו. כי גם לפני כן היא לא הכי התלהבה מפעילויות שעשו להן. אבל אולי זה מוסיף..

ואוו זה ממש מוריד ומאוד משפיעלפניו ברננה!

לבן שלי בתחילת השנה הייתה בעיה של יצירת אמון מול המחנך החדש

וזה היה ממש קשה לו

הוא ממש לא שמח ללכת לבית הספר וגם הייתה לו תקופה לא טובה מבחינה חברתית.

לדעתי זה היה קשור אחד בשני איכשהו.. אולי גם אצלכם?

יכול להיות שזה באמת גורם משמעותי בענייןאנונימית באהב"ה

אני אנסה באמת לדבר שוב עם המורה.

מקווה שהיא תצליח לעזור לה...

אולי לשבת איתה בלי קשר לנושאמתיכון ועד מעון

לשאול אותה איך הולך לה באולפנה? איך היא מרגישה באופן כללי? רק להקשיב, בלי לבקר, בלי לתת עצות, בלי להגיב, רק לשמוע. זו משימה שנשמעת קלה אבל בפועל היא קשה ממש להקשיב בלי לשפוט. בהזדמנות אחרת אחרי שממש הקשבת לה לנסות להעלות ולחשוב ביחד איתה על פתרון.

בהצלחה, נשמע לא קל!

רק משתפת פהאנונימית באהב"ה

שדיברתי בסוף עם המורה שלה.

דבר ראשון - היא אמרה שעל הפעילות הזו היתה אווירה כללית בכיתה שזה לא כזה כיף והרבה בנות אמרו שהן לא יגיעו (חלק גם לא הגיעו באותו יום בגלל הנטיעות בסניף), אז זה לגמרי משנה את התמונה...

אבל בכל מקרה דיברנו קצת על המצב החברתי שלה והמורה חשבה מה לעשות כדי לעזור לה להשתלב יותר (אבל גם אמרה שהיא כן רואה שיש לה כמה חברות שכן טוב לה איתן).

וגם ביקשתי ממנה לסגור יותר יפה את העניין של העבודה עם הציון הלא פייר.

בינתיים עוד לא הצלחתי להגיע לשיחה פתוחה עם הבת שלי על איך היא מרגישה באולפנא וכו', אבל ננסה להגיע גם לזה...

וואו כל הכבוד!!אוהבת את השבתאחרונה
ןמתחברת לדברים של תהילה, שזה מאוד קשה, אבל כדאי לפתח שיח רגשי עמוק עם הבת.. לנסות תשרגי שבנוח לשתף אותך מה היא מרגישה.. זה זמן מצויין לבנות את זה לפני שיא גיל ההתבגרות וזה..


בהצלחה לכולנו בזה כי זה לא פשוט בכלל...

אולי יעניין אותך