אבל מה לגבי להעיר ולארגן אותה?

את ילדת הגן שלי אני פשוט מלבישה במיטה, בערך 10-15 דק' לפני שצריך לצאת. היא מתעוררת תוך כדי, שולחת אותה לשירותים, נוטלת ידיים, מסרקת בקטנה, תיק על הגב ושקית ביד עם אוכל לדרך, להתראות...

דווקא אם היא קמה מוקדם יותר, קשה להזיז אותה מהמשחקים. ככה היא יוצאת מהבית מרוצה, עם חיוך כזה של בוקר

מן הסתם אם האחים שלה גדולים הם יוצאים מוקדם, לא?

היא תתנגד נורא ותבכה..

האחים הגדולים שלה יוצאים בזמן מהבית, חלק צריך להכריח לקום וחלק מתעוררים בקלות.

אולי זה פשוט אופי, והיא שייכת לילדים אצלנו שקשה להם לקום? כשהיא תהיה בבי"ס לא נוכל לוותר לה, אבל למה בעצם שעכשיו לא נשחרר אותה קצת?

סתם שואלתאת עצמי ואולי אשאל את הגננת..

יכול להיות שאת לא חושבת שזה באמת חשוב שהיא תגיע לגן מוקדם? ולכן קורה שמאחרת? 

יש לך גדולים, האם הם כן מגיעים בזמן למסגרות?

אני שואלת כי אני בעבר פחות ראיתי חשיבות בהגעה מוקדמת לגן, ובהתאם הילד איחר. 

נראה מה שבמקום מסוים חשבתי שממילא קשה לו בגן, אז מה זה משנה אם הוא יהיה שם פחות?

רק בהמשך הבנתי שדווקא לילדים הפחות זורמים והיותר מתקשים, עוד יותר חשוב להגיע בשעות השקטות של הבוקר... 

והצעה פרקטית, אם את כבר עושה מבצע עם הילדה להגיע מוקדם לגן, אולי שגם הגננת תתגמל אותה בגן באיזו צורה, אולי זה יוסיף למוטיבציה שלה? 

לא ראיתיאת החשיבות שהם יגיעו מוקדם לגן והם איחרו הרבה

אבל עכשיו זה לא ככה

כל השאר (כולל עוד ילד בגן) מגיעים בזמן ללימודים (לפחות לרוב), ורק איתה זה קשה.. וכמה שעכשיו אני מבינה עוד יותר שזה חשוב שהיא תגיע מוקדם, אני לא יכולה פשןט להכריח אותה.. היא עקשנית ודעתנית.. (היא הלכה בסוף היום, אחרי שהבטחתי לה ביסקוויט אם תתארגן יפה. אבל נשארתי עם טעם מר בפה)

המבצע של הקימה הוא בשיתוף עם הגננת. אני כותבת לגננת איך היה והיא נותנת לה מדבקה

מה שכתבת די מספר מה שקןרה אצלי.

הקטנים הולכים לישון מאוחר בעקבות הגדולים.

(גם הגדולים עושים הכל כדי לא ללכת לישון...)

ואז לכולם קשה לקום מוקדם וכו' וכו'

שהציעו ושניסית. אבל כן השינה סופר חשובה בגיל הזה ולכן לא מפתיע שיש לזה השלכות כלשהן... (א"א אף פעם לדעת בוודאות שזה הגורם לעניין החברתי...)

לכן בגלל שידוע וברור שילד בגיל קטן צריך באיזור ה11 שעות שינה בלילה... הייתי מחפשת דרך שמתאימה לכם לוגיסטית, מערכתית, חינוכית וכו' לסייע לה לישון מוקדם. נטו כי זה מה שהיא צריכה. לא בטוח שתייה הצלחה מאה אחוז, אבל לשאוף לשם... 

בהצלחה יקרה!! 

יגעת ולא מצאת אל תאמין... 

בע"ה אכתוב בהמשך מה אנחנו עושים.

תמיד מלחמה

באמת זה קשה כשיש גדולים שערים יותר מאוחר.

אצלנו עבד או שאחד מאיתנו יושב איתם בחדר עד שנרדמים.

או למצוא פתרון אחר לגמרי שיתאים לכם.

את אחד הילדים הייתי מביאה בתשע וחצי- 

זו היתה הצעה של הגננת, הוא ישן כמה שצריך,וזה היה חלון זמן נוח לגננת ולילד להכנס לגן.

ילד אחר היה תמיד נרדם בצהריים ,וכך היה נשאר ער מאוחר יותר ומצליח לקום מוקדם לגן.

אבל לרוב אני גמורה בשעות האלה ובעלי לא תמיד נמצא..

הצחקת אותי עם השרביט😅

אני חושבת שילדים שהולכים לישון מיד כמו בקסם קיימים רק באגדות

לגבי הקושי החברתי של הילדה - את מתארת שדווקא בבית היא משחקת עם האחים שלה, משמע שיש לה יכולת להתחבר עם אחרים... אז אולי אפשר איכשהו להעתיק את ההצלחה הזו למה שקורה בגן? כי בסופו של דבר זו לא ילדה בלי כישורים חברתיים בכלל...

ולגבי הייעוץ - אולי תחפשו מנחת הורים כלבבכם (נגיד - כזו שהיא בעצמה אם למשפחה ברוכה ורב גילאית) ואיתה תתייעצו?

ואולי באמת נחפש מנחת הורים אחרת.. למרות שאני לא רואה איך נכנחס את זה בלו"ז עם מיליון התורים שיש לנו

אצל  @oo ו  @קופצת הולכים לישון בלי ויכוחים...

בדיוק בגלל שהן לא קובעות שעת שינה 😅

בכל מקרה, אולי כדאי לנסות להנהיג שהבית נהיה שקט החל משעה מסויימת בערב כדי לאפשר לקטנים ללכת לישון. אורות מעומעמים, פעילות מותרת קריאה ושיעורי בית או משהו בסגנון.. יושבים בדרי שינה ולא בסלון..

להסביר לכל הבוגרים את השינויים ואת הצורך בהם, אואפילו להציף את הבעיה ולשמוע מהם רעיונות לפתרון.

כשהקטן צריך לישון, כי הוא הולך לישון הרבה לפניהם.

מנסה להרדם אני אומרת להם שישמרו על השקט שהוא יוכל להרדם, כשהוא נרדם אני סוגרת את הדלת ואז צריך פחות לשמור אבל עדין לא לעשות רעשים חזקים.

אם מישהו שוכח ומרעיש אני מתזכרת אותו.

התקשורת שלנו מבוססת על שיתוף פעולה, ככה שאני לא נתקלת בבעיה מיוחדת בשיתוף פעולה, אלא מקסימום צריכה לתזכר פעם- פעמיים.

אולי באמת ננסה לגייס את הגדולים לעזור עם השקט.. למרות שאני בספק אם כולם ישתפו פעולה..

והם צריכים להתיישר לפיו יש לך יותר סיכוי

.

לק"י

כי לפחות חצי מהורי ישראל יצטרכו ייעוץ בעניין השינה.

אולי היא חושבת שיש לכם בעיה כללית בנושא סמכות הורית🤷‍♀️ רק שאני לא יודעת אם זה בכלל קשור לשירות הפסיכולוגי.

היא אמרה שאנחנו יכולים ללכת ליעוץ ממוקד על השינה (של כמה פגישות)

האמת שאני לא יודעת מה הם יוכלו לחדש לנו שאנחנו כבר לא יודעים.. (כי בשכל אנחנו יודעים מה צריך לעשות, הבעיה היא בביצוע..)

אם מעירים אותה מוקדם גם אם הלכה לישון מאוחר ערב אחד, באותו ערב היא פשוט תהיה עייפה מאד ותרדם, ועדיף ככה לעצור את הגלגל.

זה טכנית.

מהותית קודם כל נשמע שזה נגע לך בנקודה רגישה❤️

חוץ מזה שזה באמת מתסכל מאד אז קודם כל תחבקי אותך על זה.

לי נשמע שאולי הנקודה העיקרית כאן היא גבולות.

גבולות לשינה (שלה ואולי של שאר האחים) 

גבולות מבחינת התנהלות בבקר, ובאופן כללי כלים להתנהלות עם ילדים בצורה נכונה- אם אתם מרגישים צורך בכך.

אם נראה לך שזה באמת נכון אז בעיני כדאי לקבל כלים לעניין,

תחליטו אם מתאימה לכם ההצעה לשירות הפסיכולוגי או 1001 דרכים

אחרות שיש בנושא.

לגבי השאלה בכותרת נראה לי שיש כמו ברוב התחומים עקומת פעמון

רוב הילדים לא ישנים כבמטה קסם, אבל גם לא הולכים לישון בשעות מדי מופרחות עד כדי קושי לתפקד.

בעיני ברגע שזה גורם לקושי של הילדה שיפתר כך, או גורם לכם לכל

מחיר אחר כבד למשל שאין זמן זוגי שקט, או ששאר הילדים לא ישנים מספיק, או לאוירה כעוסה בבית שמבחינתכם מוגזמת, שווה לנסות ל

להעיר אותה מוקדם גם אם נרדמה מאוחר

היא פשוט לא קמה! וגם כשכן מצליחה לקום יחסית מוקדם זה לא עוזר לה להירדם מוקדם בלילה אח"כ..

אולי באמת נחפש לנו מנחת הורים לפי מה שמתאים לנו ונתייעץ..

התמודדות שמשתנה מתקופה לתקופה לפי הגיל והאנרגיה של הילדים... 

אז כל פעם צריך להיות יצירתיים

אז מוסיפה על מה שכתבו פה:

מעבר ללעשות הטרמה שעוד מעט הולכים לישון, לכבות אורות בבית, להסביר לגדולים שיתגייסו לעשות אווירת ערב כי היא קטנה וממש חשוב לה ללכת לישון

(אולי אפילו לבקש מאחד הגדולים שיבוא להיות איתה בחדר, ככה לא תרגיש מחוץ לחגיגה)

לחשוב איך הופכים בערב את המיטה למקום אטרקטיבי - אצלנו למשל: סיפור שאבא/אמא מספרים, שירים שקטים שיושבת לידה עד שנרדמת, או לשמוע סיפורים

(בד,כ כשהסיפור חדש היא נרדמת יותר מאוחר, כשמכירים כבר יותר קל לה לשחרר באמצע ולהרדם, אבל זו השקעה משתלמת). 

ואז היא מרוויחה תשומת לב של אבא או אמא, או סיפור במיטה, וזה הופך את זה לקצת יותר אטרקטיבי

(כנראה שלא תהיה ברירה מגם להציב גבולות שנשארים במיטה וכו, אבל הדגד על מה מרוויחים מזה, יהיה לך כח, תשני טוב, שתמעי סיפור, אמא איתך וכו..).

ובבוקר: 

לחשוב מה יהיה אטרקטיבי לקום-

עוגיה או שקית פקעלך (קורנפלקס, צימוקים וש. ציפס) בדרך? לרכב על אופניים לגן? סיפור בהמשכים שמספרים רק בדרך לגן?  ללכת עם אחד גדול?

תנסי לחשוב עליה מה יעודד אותה לקום.

וגם - לנסות לדבר איתה. להסביר לה את הרקע (ילדים צריכים לישון כדי שיהיה להם כח, כל ילד הולך לישון בשעה אחרת, כל אחד הוא מיוחד, אולי לספר סיפור על ילדה אחרת שהיה לה קשה ללכת לישון ולהעלות רעיונות ולראות מה מוצא חן בעיניה?)

זורקת רעיונות, יודעת שמאוד קשה ליישם, אבל אם זה חשוב לך - אז תתחילי ממשהו...

אני הרבה פעמים מספרת להם סיפור מחוץ למיטה (בעיקר כי הם בחדרים שונים) אבל אולי זה רעיון לספר סיפור רק לה ורק כשהיא שוכבת במיטה..

וממתק בבוקר באמת משכנע אותה הרבה פעמים לקום. אין ברירה אלא לעשות את זה תמיד..

לא לתת לה ממתק בבוקר, כל מה שאוכלים אח"כ מתפרש בגוף יותר סוכרי כשמתחילים עם סוכר.... 

ובדכ שיחודים לא מחזיקים לאורך זמן ואז מבקשים משהו יותר גדול וזה כדור שלג שלא נגמר. 

תנסי אולי לשלהב ללכת לגן עם כלי תחבורה? קורקינט, אופני איזון...? 

אבל מה לעשות שזה הדבר היחיד ש(כמעט) תמיד משכנע אותה לקום?

(הגן שלה נמצא שניה מהבית, אז אין טעם להתחיל לקחת בימבה, שזה הכלי תחבורה היחיד שיש לנו..)

אז כשהקטנים הולכים לישון הגדולים נשארים רק בקומה למטה כדי לא להפריע להם.

ועדיין... עצם הידיעה שיש התרחשות מעניינת בקומה למטה, מעכבת את השינה (הם באים לבדוק מי דפק בדלת, ומה הגדולים הכינו לעצמם לאכול... כל מיני כאלה).

אבל אצלי בן החמש נרדם בסוף סביב 8 8 וחצי, וקם בשש וחצי בלי להתבלבל...

את כל הילדים שלנו צריך "לגרד" מהמיטה, אבל חלק צריך להתאמץ איתם יותר והיא אחת מהם..

(ואין לנו שתי קומות)

אפילו המתבגרים קמים מעצמם כמעט עם הזריחה.

בשנת הלימודים זו ברכה גדולה, בשבתות וחופשים קצת פחות...

הקטנים שלי הולכים לישון מאוחר, בגלל שיש גדולים בבית. גם כשהיו לי רק קטנים, מעולם לא ישנו אצלי ב 19:00.

היום זה לכיוון 21:00, ולפעמים אחרי, ובדקה שיש חופש כלשהו, זה נהיה מאוחר יותר (הקטנים בני 5, 8).

הסיבה היחידה שהם מגיעם מוקדם היא שההורים שלהם צריכים להיות בעבודה ב 8:00. ביום חופשי שלי לפעמים מאחרים.

בהשכבה הם ממש רוצים שאחד מאיתנו ישכב לידם ואנחנו זורמים, אולי בגלל שהם הקטנים שלנו, אין לנו כח להתחיל להעמיד גבולות בענין וזה גם קצת זמן מנוחה לנו ההורים.

הקטן ישן לרוב,כבר עם הבגדים לגן, כך שהוא מאורגן כבר כמעט לגמרי והילדים שמעליו כבר מתארגנים לבד, חוץ מאוכל, זה מקל.

אני בעצמי יועצת חינוכית ומטפלת משפחתית. וזה לא מטריד אותי, ההתנהלות שלי נוחה לי וזהו, אני מעמידה גבולות איפה שאני רואה צורך להעמיד אותם. אם להערכתך ההגעה המאוחרת לגן פוגעת בילדה חברתית, אפשר לנסות להגיע מוקדם יותר. אני רואה עם ילדי שאחרי חופשים שכשמעירים אותם מוקדם( כי אנחנו חייבים להגיע לעבודה). קשה להם בימים הראשונים, אבל זה גורם להם להיות עייפים בערב,וללכת לישון מוקדם יותר( 21:00 ולא 22:30 והלאה).

לא מכירה את היועצת שדיברת איתה,אם את מרגישה צורך בהדרכת הורים, תבדקי שמי שאת הולכת אליה מקצועית אבל גם מכירה מקרוב את המציאות שלך,עבדה איתי פעם פסיכולוגית רווקה. וראיתי  איך חלק מעצותיה להורים מבוססים על הספר 

ולא על מציאות החיים בבית עם ילדים.

ואם את לא מרגישה צורך, זה בסדר גמור.

היועצת של הגן לא רווקה (יש לה כיסוי ראש) אבל אין לי מושג אם יש לה ילדים ואם כן אז כמה..

(ובאמת פעם אחד הילדים שלנו היה בטיפול רגשי אצל מישהי רווקה, וראינו שהעצות שלה שקשורות לכל ההתנהלות של הבית לא כ"כ מתאימות למציאות האפשרית.. טוב לשמוע שזה באמת קשור ולא רק דמיינו את זה...)

בכל אופן, שלשום היא נרדמה מאוחר (בסביבות 10 בלילה) והערתי אותה בכוח ב8 (קמה בסוף ב8 וחצי) ובכ"ז בלילה היא נרדמה רק ב11!! ועכשיו שוב הערתי בכוח ב8 (ועכשיו היא סופסוף התלבשה אחרי מיליון ויכוחים), ובטח שוב זה לא יעזור לה להירדם מוקדם בלילה..

מתחילה לחשוב שאולי יש לה בעיות שינה (יש לנו עוד ילד שהוא ככה כבר שנים, ושום דבר שניסינו לא עזר)

לגוף לשנות הרגלים. תני לה זמן, תקופה של שבועיים שכל ערב הבית חשוך ומדברים בשקט, אין מסכים, אוכל... אלו דברים מעוררים שמפריעים להפרשת הורמון השינה (מלטונין) 

את העיקרון של שינה גוררת שינה, 

אצלי אני רואה ממש, שאם אני עוברת השעה ( כל ילד והשעה שמתאימה לו)

הרבה יותר קשה להם להרדם ולפעמים השינה עם פחות איכותית- מתעוררים מוקדם בבוקר/באמצע הלילה. 

זאת אומרת שאחרי יומיים כאלה, לפחות אצלנו, להקדים לתשע לא יעזור, צריך להקדים לסביבות שבע ואז יש יותר סיכוי שבאמת יירדמו מעייפות.

דבר נוסף, אולי תתייעצי עם רופא על מלטונין? 

היא נשמעת טיפוס ערב

יש טיפוסי בוקר ויש טיפוסי ערב ויש בזה רכיב גינטי ולא רק סיבות סביבתיות

יש לי שני ילדים טיפוסי ערב מובהקים עוד מימי העוברות שלהם, וזה מאוד מאתגר כי הם פשוט ישנים מאוד חזק בשעות הבוקר ונהיים עיריניים בערב וזה לא משנה מתי הלכו לישון ולא כלום.

אומרים שטיפוסי ערב היו שומרי הלילה בתקופות קדומות

וממש מוזר שיא הםנתה אתך לייעוץ. מירה הבה שמזדהים עם זה.

תעלה לישון

בבוקר בשעה רבע לשמונה אני יוצאת מהבית. ומי שלא מאורגן יוצא אכשהו ומתארגן בדרך לאוטו.

תני לה את האחריות והשליטה, אל תתרגשי מבכי וטנטרום בימים הראשונים, לא לכעוס אבל להגיד באסרטיביות שאת יוצאת בשעה מסויימת וזהו.

גם מה שעוד עזר לנו זה עזרה בהתארגנות לילד, אני מקציבה שתי דקות לעשות קוקו אם היא לא מנצלת את הרגע הזה, אני לא חוזרת להתעסק בזה בהמשך ההכנות בבוקר, כנל לגבי הלבשה וכד'

בכל אופן זזה משפיע על זמן השינה -הם קמים מוקדם כי הבינו שאין ברירה, ומתעייפים ונרדמים מוקדם בלית ברירה

השיטה שהצעת לא מתאימה לבת שלי. היא צריכה רכות ואורך רוח.

בכל אופן, כרגע החלטנו לוותר לגמרי על המבצע הזה. ראינו שהוא רק מוביל ליותר חיכוכים בבית. הסברתי לגננת שחבל להרוס לה את המקום הבטוח שיש לה בבית (כי בגן כנראה אין לה מספיק את המקום הזה) והיא הסכימה איתי (נראה מה היועצת תגיד)

ובאמת מאז שוויתרנו רשמית על המבצע היו פעמים שהיא קמה מעצמה מוקדם (אפילו שהלכה לישון מאוחר) והתארגנה בזריזות לגן. היום היא אפילו אמרה לי שזה ממש כיף להגיע מוקדם כי יש זמן לדבר עם הגננות.. והיא אמרה שהיא רוצה תמיד לקום מוקדם ולהגיע מוקדם לגן. (הרצון הזה לא עוזר לה כרגע להישאר במיטה.. כנראה שהיא עוד קטנה מככדי להפנים את הסיבה והתוצאה שבזה. ובכל אופן, יש סיכוי שבכ"ז היא תצליח מוקדם..אז אני אומרת לה שתחזור למיטה ותשכב, אבל משתדלת לא להגיע ללחץ ולכעס..)

רוצה להביע הערכה כלפי הגננת שזימנה שיחה בנוכחות גם יועצת. זה נראה שהילדה חשובה לה.

ולי אישית יצא להיחשף לשירות הפסיכולוגי של העיר והיה מדהים. העבירו סדנא להורי הגנים בעניין התקפי זעם, ואח"כ אפשר היה להיעזר ב2 מפגשים פרטניים. 

ספציפית פה היה מדובר בחרדית ברוכת ילדים מקצועית ביותר ואנושית ממש.

לנו עשה שינוי בבית. לטובת הילד וההורים המותשים...

לא תמיד אנחנו מצליחים לצאת מהתמונה ולראות פתרונות, וגם הורים מנוסים יכולים לקבל כלים להתמודד עם היומיום.

רק אומרת, כביכול יש בזה משהו מעליב שהציעו לך עזרה מצד שני כולנו יכולים ללמוד קצת ענווה להבין שלקבל עזרה זה לא פוגע ביכולות שלנו זה רק כדי להעצים אותנו עוד יותר...    

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.

לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.

לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.

הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.

בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.

אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.

בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.

תודה

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה

אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.

אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

יצירה

אוכל וריקודים לחברות

ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,

רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.

לק"י

אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.

עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.

אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.

אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.

הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.

באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

לק"י

אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.

אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

בעזהי"ת

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)

כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות

כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

בעזהי"ת

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?

כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

אולי הפוך....

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?

נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.

למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי