כלל יהיה נקוט בידך: החיים לא נהיים קלים יותר.

ככל שאנחנו מתבגרים, נוספים לחיינו עוד אחראויות ועוד דאגות.

היום זה בגלל התואר, מחר זה בגלל שאתה מחפש עבודה, מחרתיים זה כי בדיור התחלת עבודה תובענית. אפשר לדחות ולדחות.

1. אני חושבת שצריך לצאת רק אם אתה מרגיש שאתה מוכן להתחתן. נניח ותצא מחר עם מישהי, סביר להניח שייקח לכם כמה חודשים עד שתחליטו להארס, ועוד גמה חודשים בין האירוסין לחתונה - כך שגם אם זו תהיה הראשונה שלך, זה עצמו יכול לקחת זמן. כמובן שיש גם כאלה שנפגשים, מתארסים תוך חודש ומתחתנים תוך חודשיים נוספים, אבל הם יותר בצד החריג, לפחות במגזר. אז בכל מקרה להגיע לשלב של לבשל לשבת ייקח זמן. (והערה נוספת בעניין הזה, שמתקשרת לסעיף הבא: סוג הקשר בינך לבין אשתך תלוי בכם. מי שיבשל לשבת לא חייב להיות אתה, ולא חייב להיות היא - זה גם לא חייב להיות תשובה אחת קבועה. אפשר להתחשב בעומס...)

2. בוא נחשוב רגע על מי שאתה יוצא איתה: בייניש קלאסי מסיים את המסלול בגיל 23. נשארו לך עוד שנתיים לתואר, מהמינוח הזה אני משערת שמדובר בתואר שאורכו 4 שנים, כך שאתה בערך בן 25.

עכשיו בוא נחשוב על הבת הדת"ל הקלאסית: שנתיים ש"ל + מדרשה, שלוש שנים תואר - בגיל 23 יש כבר תואר. לא יודעת מה טווח הגילאים שאתה מוכן לצאת איתו, אבל בהנחה שאין לך בעייה גם לצאת עם מישהי שמבוגרת ממך - יש מצב שיש לה גם תואר שני כבר..

בגלל הפער הזה בין בנים ובנות במגזר, ממה שאני רואה בסביבה שלי - לרוב, האישה היא המפרנסת הראשית בשנים הראשונות, בין אם בעלה סטודנט ובין אם הוא אברך (לא שאלת על זה בכלל, והיו על זה הרבה שרשורים בעבר). בד"כ נשים לומדות מקצועות שהם פחות מכניסים כלכלית, אך מאפשרים יותר גמישות בהעסקה מבחינת השעות. אז אם זה המצב, תוכל לפרוש את התואר שלך בלי חשש.

עוד משהו לעניין הזה, זה לברר במקומות עבודה של המקצוע שאתה לומד - האם עדיף להשקיע בעבודת סטודנט? בציונים בקורסים? האם מספיק לעבור, או שחשוב לשמור על ממוצע מסוים?

הרעיון הוא להכניס בפרופורציה את החשיבות של הלימודים שלך. בדר"כ קורסים הם יותר תיאורטיים, ומעסיקים מתחשבים בניסיון בעבודה. האם בעבודה השנייה שלך למישהו אכפת מה הממוצע שיש לך? אם התשובה היא לא, אז אולי צריך לקחת את זה בחשבון.

אם אתה מעמיד בראש סדר העדיפויות שלך להתחתן, אז זה צריך להתבטא גם במעשים.

זה בסדר שיש תקופות עמוסות בחיים, שיש לנו פחות זמן לחברים וכו'. אבל אם אתה מתחייב עכשיו לקשר, אתה תהיה חייב להשקיע בו - פיזית, כלכלית, נפשית.

עינינו רואות כי סטודנטים (ואברכים) מצליחים להתחתן.

של @לגיטימי? אשמח להוסיף בשני מישורים.

קודם כל, תנסה לראות איך אתה יכול לטייב את השימוש בזמן שלך, או לפחות לשפר את התחושה לגבי המצב שלך, כך שלא תרגיש ב'פיגור אחרי הקצב' אלא תהיה זה שמכתיב אותו.

א. אתה ערוך מבחינת לו"ז? יודע מה צפוי לך בלימודים? בעבודה? בכלל? לפעמים לשבת עם עט מול לוח שנה זה כל מה שצריך.

ב. אתה עובד 2-3 ימים בשבוע. אם המצב הפיננסי שלך מאפשר לך, אולי כדאי לשקול צמצום ליום-יומיים בשבוע, או אפילו רק הזזה של שעות העבודה לזמנים שמבחינתך בכל מקרה לא יהיו מנוצלים למשהו אחר.

ג. אתה יכול לומר שאף פעם לא ישבת וגלשת ברשת להנאתך? או סתם שכבת במיטה? זו פריוילגיה רווקית לגיטימית לחלוטין (וגם אני "חוטא" בה) אבל כשמבינים שהזמן שיוקדש לזוגיות יכול לבוא על חשבון הזמן הזה, ולא על חשבון דברים חשובים אחרים, זה עשוי להוריד את מפלס הלחץ..

דבר שני, באופן כללי לא נכון להיות מוטרד בשאלה מהי 'טובת מי שתתחתן איתה', מהסיבה הפשוטה שכשזה יקרה תוכל לשאול אותה באופן ישיר.. לכן אני חושב שאין סיבה שתעסוק עכשיו בשאלה ההיפותטית האם טובתה שתפרוס את התואר או תסיים אותו כמה שיותר מהר.

מאחל לך בהצלחה בעניין הזה ובכלל.

ניסית לשלב דייטים בפועל?

תבדוק בלו"ז שלך איך אתה יכול להשחיל דייט שתיים בשבוע ותראה בצורה מעשית איך זה יכול להסתדר.

בכל אופן, כל עוד לא תנסה לא תדע!!! 

אם היה צריך, הייתי מקפיא לימודים שנה אחת כדי לעבוד בשביל זה.

כרגע אתה צריך לחשוב על עצמך על מנת לפרק את המצב.

אם הלימודים והתואר כלכך מתישים ,בכל זאת, האם אתה מרגיש סיפוק ? אנרגיה?

או רק חוסר כוחות חוסר אנרגיה חוסר סיפוק.?

אם התשובה שאתה קצת מאוד עייף מהחיים בגלל התואר והעבודה 

שינוי יכול לעשות לך טוב .

בטח אהבה של אישה.. אבל לא ככה ..

אתה קודם צריך לשנות משהו במסלול שלך ,

 להגדיל את העבודה או להגדיל את התואר או לפרוס אותו יותר למרחק .

תחשוב איך לגרום לך להיות עם יותר אנרגיה ?

זה מה שחשוב שתהיה יחסית בסדר בחיים 

ולא גמור . 

ואם אתה מרגיש שהלימודים והעבודה קשיים אבל אפשריים .. אז כן אפשר לנסות לצאת גם לדייטים .. בתנאי שאתה בא בראש ראלי לזה 

בהצלחה

שאם החלטת שאתה יוצא אתה צריך לתת את ה200 אחוז, בלי תירוצים של עומס וקושי

בצד השני יש אישה שצריכה לקבל ממך את המקסימום שלך

וברור שיש שבועות ותקופות קצת יותר קשים אבל בסך הכללי

בטוח..

הוא אנושי

כל מה שהוא צריך (לדעתי) זה להיות רציני ולפנות לה זמן לפני שהוא נכנס לזה וכמובן מקום בלב

או במילים אחרות את המקסימום

שכרגע העיקר בשבילך הוא למצוא שמחה וכוחות בה שאתה עושה. אם אתה לא רוצה לעבוד במה שאתה לומד אז שוה לעשות מסלול מחדש. אם הואר מבאס והמקצוע טוב, צריך לחשוב איך ללמוד יותר בכיף

משהו נשמע קצת עייף וקשה להפגש ככה. 

אז הכיוון הכללי הוא למצוא דרך להתייעל ולקבל כוחות ושמחה ומתוך זה לצאת. הגיוני גם שבשנה השלישית והרביעית יהיה קצת יותר קל. תבדוק עם חברים איך זה בתואר שלך

מה שכתבתי ..

לא ראיתי אותה

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש

לא בטוחה שאגוצנטריות היא מה שצריך...

גם בלי לשייך את זה לאגוצנטריות.

רק ברגע שאתה שלם עם עצמך וגאה במי שאתה ולא מחביא את מי שאתה אתה באמת מוכן להכניס עוד מישהו לחיים שלך

כל עוד אתה לא שם אתה רק תתעסק בהתגוננות על מי שאתה כצורך הישרדותי ולא תוכל באמת להיפתח ולבנות משהו יציב

זו גם תובנה שלי מהתקופה הארונה