כלל יהיה נקוט בידך: החיים לא נהיים קלים יותר.

ככל שאנחנו מתבגרים, נוספים לחיינו עוד אחראויות ועוד דאגות.

היום זה בגלל התואר, מחר זה בגלל שאתה מחפש עבודה, מחרתיים זה כי בדיור התחלת עבודה תובענית. אפשר לדחות ולדחות.

1. אני חושבת שצריך לצאת רק אם אתה מרגיש שאתה מוכן להתחתן. נניח ותצא מחר עם מישהי, סביר להניח שייקח לכם כמה חודשים עד שתחליטו להארס, ועוד גמה חודשים בין האירוסין לחתונה - כך שגם אם זו תהיה הראשונה שלך, זה עצמו יכול לקחת זמן. כמובן שיש גם כאלה שנפגשים, מתארסים תוך חודש ומתחתנים תוך חודשיים נוספים, אבל הם יותר בצד החריג, לפחות במגזר. אז בכל מקרה להגיע לשלב של לבשל לשבת ייקח זמן. (והערה נוספת בעניין הזה, שמתקשרת לסעיף הבא: סוג הקשר בינך לבין אשתך תלוי בכם. מי שיבשל לשבת לא חייב להיות אתה, ולא חייב להיות היא - זה גם לא חייב להיות תשובה אחת קבועה. אפשר להתחשב בעומס...)

2. בוא נחשוב רגע על מי שאתה יוצא איתה: בייניש קלאסי מסיים את המסלול בגיל 23. נשארו לך עוד שנתיים לתואר, מהמינוח הזה אני משערת שמדובר בתואר שאורכו 4 שנים, כך שאתה בערך בן 25.

עכשיו בוא נחשוב על הבת הדת"ל הקלאסית: שנתיים ש"ל + מדרשה, שלוש שנים תואר - בגיל 23 יש כבר תואר. לא יודעת מה טווח הגילאים שאתה מוכן לצאת איתו, אבל בהנחה שאין לך בעייה גם לצאת עם מישהי שמבוגרת ממך - יש מצב שיש לה גם תואר שני כבר..

בגלל הפער הזה בין בנים ובנות במגזר, ממה שאני רואה בסביבה שלי - לרוב, האישה היא המפרנסת הראשית בשנים הראשונות, בין אם בעלה סטודנט ובין אם הוא אברך (לא שאלת על זה בכלל, והיו על זה הרבה שרשורים בעבר). בד"כ נשים לומדות מקצועות שהם פחות מכניסים כלכלית, אך מאפשרים יותר גמישות בהעסקה מבחינת השעות. אז אם זה המצב, תוכל לפרוש את התואר שלך בלי חשש.

עוד משהו לעניין הזה, זה לברר במקומות עבודה של המקצוע שאתה לומד - האם עדיף להשקיע בעבודת סטודנט? בציונים בקורסים? האם מספיק לעבור, או שחשוב לשמור על ממוצע מסוים?

הרעיון הוא להכניס בפרופורציה את החשיבות של הלימודים שלך. בדר"כ קורסים הם יותר תיאורטיים, ומעסיקים מתחשבים בניסיון בעבודה. האם בעבודה השנייה שלך למישהו אכפת מה הממוצע שיש לך? אם התשובה היא לא, אז אולי צריך לקחת את זה בחשבון.

אם אתה מעמיד בראש סדר העדיפויות שלך להתחתן, אז זה צריך להתבטא גם במעשים.

זה בסדר שיש תקופות עמוסות בחיים, שיש לנו פחות זמן לחברים וכו'. אבל אם אתה מתחייב עכשיו לקשר, אתה תהיה חייב להשקיע בו - פיזית, כלכלית, נפשית.

עינינו רואות כי סטודנטים (ואברכים) מצליחים להתחתן.

של @לגיטימי? אשמח להוסיף בשני מישורים.

קודם כל, תנסה לראות איך אתה יכול לטייב את השימוש בזמן שלך, או לפחות לשפר את התחושה לגבי המצב שלך, כך שלא תרגיש ב'פיגור אחרי הקצב' אלא תהיה זה שמכתיב אותו.

א. אתה ערוך מבחינת לו"ז? יודע מה צפוי לך בלימודים? בעבודה? בכלל? לפעמים לשבת עם עט מול לוח שנה זה כל מה שצריך.

ב. אתה עובד 2-3 ימים בשבוע. אם המצב הפיננסי שלך מאפשר לך, אולי כדאי לשקול צמצום ליום-יומיים בשבוע, או אפילו רק הזזה של שעות העבודה לזמנים שמבחינתך בכל מקרה לא יהיו מנוצלים למשהו אחר.

ג. אתה יכול לומר שאף פעם לא ישבת וגלשת ברשת להנאתך? או סתם שכבת במיטה? זו פריוילגיה רווקית לגיטימית לחלוטין (וגם אני "חוטא" בה) אבל כשמבינים שהזמן שיוקדש לזוגיות יכול לבוא על חשבון הזמן הזה, ולא על חשבון דברים חשובים אחרים, זה עשוי להוריד את מפלס הלחץ..

דבר שני, באופן כללי לא נכון להיות מוטרד בשאלה מהי 'טובת מי שתתחתן איתה', מהסיבה הפשוטה שכשזה יקרה תוכל לשאול אותה באופן ישיר.. לכן אני חושב שאין סיבה שתעסוק עכשיו בשאלה ההיפותטית האם טובתה שתפרוס את התואר או תסיים אותו כמה שיותר מהר.

מאחל לך בהצלחה בעניין הזה ובכלל.

ניסית לשלב דייטים בפועל?

תבדוק בלו"ז שלך איך אתה יכול להשחיל דייט שתיים בשבוע ותראה בצורה מעשית איך זה יכול להסתדר.

בכל אופן, כל עוד לא תנסה לא תדע!!! 

אם היה צריך, הייתי מקפיא לימודים שנה אחת כדי לעבוד בשביל זה.

כרגע אתה צריך לחשוב על עצמך על מנת לפרק את המצב.

אם הלימודים והתואר כלכך מתישים ,בכל זאת, האם אתה מרגיש סיפוק ? אנרגיה?

או רק חוסר כוחות חוסר אנרגיה חוסר סיפוק.?

אם התשובה שאתה קצת מאוד עייף מהחיים בגלל התואר והעבודה 

שינוי יכול לעשות לך טוב .

בטח אהבה של אישה.. אבל לא ככה ..

אתה קודם צריך לשנות משהו במסלול שלך ,

 להגדיל את העבודה או להגדיל את התואר או לפרוס אותו יותר למרחק .

תחשוב איך לגרום לך להיות עם יותר אנרגיה ?

זה מה שחשוב שתהיה יחסית בסדר בחיים 

ולא גמור . 

ואם אתה מרגיש שהלימודים והעבודה קשיים אבל אפשריים .. אז כן אפשר לנסות לצאת גם לדייטים .. בתנאי שאתה בא בראש ראלי לזה 

בהצלחה

שאם החלטת שאתה יוצא אתה צריך לתת את ה200 אחוז, בלי תירוצים של עומס וקושי

בצד השני יש אישה שצריכה לקבל ממך את המקסימום שלך

וברור שיש שבועות ותקופות קצת יותר קשים אבל בסך הכללי

בטוח..

הוא אנושי

כל מה שהוא צריך (לדעתי) זה להיות רציני ולפנות לה זמן לפני שהוא נכנס לזה וכמובן מקום בלב

או במילים אחרות את המקסימום

שכרגע העיקר בשבילך הוא למצוא שמחה וכוחות בה שאתה עושה. אם אתה לא רוצה לעבוד במה שאתה לומד אז שוה לעשות מסלול מחדש. אם הואר מבאס והמקצוע טוב, צריך לחשוב איך ללמוד יותר בכיף

משהו נשמע קצת עייף וקשה להפגש ככה. 

אז הכיוון הכללי הוא למצוא דרך להתייעל ולקבל כוחות ושמחה ומתוך זה לצאת. הגיוני גם שבשנה השלישית והרביעית יהיה קצת יותר קל. תבדוק עם חברים איך זה בתואר שלך

מה שכתבתי ..

לא ראיתי אותה

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.