מכירה את זה

אני מניחה שאת בעצמך יודעת את התשובה

רק מתי שלא תפחדי להגיד מה שאת חושבת /

 להביא גם חסרונות שלך/

את האתגרים שלך .

ולתת לצד השני להכיל גם אותך ולא רק את אותו.

יהיה לך תחושה של הקשר הזה חזק , 

הוא פה בשבילי לא משנה מה!

ברגע שאת רק מרצה הקשר עדיין שטחי .. קצת אפילו פייק .. 

אני מאמינה שמי שאיתך גם שקשה/ גם שלא מסכימים ישאר גם שכיף.. והכי יהיה כיף ויהיה הרגשה של ביטחון / בית להיות לידו.

אבל לא בטוח שמי שנמצא בברגעים של השלום/ של הכיף ירצה להישאר ברגע של אתגר .. חוסר הסכמה.

ברור שאת רוצה מישהו אמיתי .. 

(ותחשבי עם עצמך למה את כלכך מפחדת שלא יסכימו איתך ?שהוא ילך אם יהיה לו קשה? (אם הוא הולך הוא לא יכול להכיל אותך וטוב שהולך) לא להיות כלכך טובה?למה את צריכה לתת את כל כולך ? על מה זה יושב).

ומן הסתם יושב על פחד מדחייה וכאלה. 

אני אשכרה מוצאת את עצמי בקשר שהצד השני כל הזמן בודק כמה אני יכולה להכיל אותו,

אבל לא ברור לי בכלל כמה זה גם הפוך.

ולא יודעת איך לבדוק.

בקלות מאמי .. תשתפי בקושי שלך תראי איך הוא מגיב או לבקש ממנו בקשה לראות איך הוא פועל.

נגיד : הפגישה תוכל לבוא לכיווני / אלי , אני ממש אשמח / זה יעשה לי ממש טוב.(סתם דוגמא קלאסית תחשבי מה את רוצה שיקרה)

לגבי פחד מדחייה גם בי זה קיים.. וזה גורם לי באמת לתת הרבה פעמים אובר , גם בעבודה .

לפעמים עצם הזוי, עכשיו אני נותנת יותר מידי וזה יגמר באפיסת כוחות עוזר לי לעשות סטופ" תזהי את זה ותעצרי עצם הזיהוי כבר ברכה

זה באמת פחות רלוונטי למקום של שיתוף בקשיים, הוא אחלה בזה. וגם בהתחשבות בכללי.

אני מדברת יותר על מקומות של חילוקי דעות.

השקפתיים/ דתיים וכאלה. שם אני פשוט נמנעת מלהביא את דעותי ואת רצונותי.

ותודה על הדיון לאט לאט דברים מתחדדים לי.

אני חושבת שתמיד יהיה פער כזה או אחר השאלה כמה הוא גדול..

אני מבינה אותך שאני דיברתי עם מישהו שחשוב לי, הרגשתי שאנחנו מתבאסים שאחד לא מסכים עם השני ..

 יש משהו בגבר שמביע את דעתו בממש נחרצות משהו שמפחיד.. ככל שהוא יותר גברי זה יותר קשה.

מפחיד לשבור לו את המילה/ מפחיד לבאס אותו/ לא להסכים איתו/ לאכזב..

אבל זה כלכך חשוב שיתן לך להתבטא..

אני חושבת שהערכתי אותו כלכך כי בניגוד לבנים אחרים הרגשתי שאני לא על המשפט..

שגם אם אני אגיד משהו שהוא לא מסכים איתו הטון דיבור שלו יהיה עדיין חם . 

הוא גם ידע להגיד.. זה בסדר לא להסכים .., את רוצה שנפסיק לדבר על זה עכשיו?

 לא צריך לשכנע אחד את השני.

אני מביע את הדעות שלי בנחרצות... 

לא במחיקת האחר אבל בנחרצות. 

מה זה גורם בצד השני? ואיך לתווך את זה בצורה נעימה? 

לנסות לא לרדת לפסים אישיים

אני מגיב בהגיון .. את לא .(זוהי מגמה רווחת אצל בנים)

באמת לנסות להסביר את הצד שלך.. ולבקש שיקוף לצד השני 

במרחב של הקשבה.. הכל יכול להיאמר בנועם

ולא אני צודק נקודה.

מבין?

לפעמים הטרמינולוגיה של הנחרצות היא זו שגורמת לתחושת המחיקה. לא תמיד שמים לב.

אפשר לעמוד על שלך ועדיין להיות ליותר נעים ופחות נחרץ.

נחרצות לא כ"כ מאפשרת מרחב לזה שאיתך בשיחה.

אם השיחה היא ברובד של מי צודק ומי לא, נחרצות יכולה להתאים. אך בדר"כ בשיחות בין בני זוג, זה לא תוכן השיחה. במצב כזה הנחרצות פחות רלוונטית.

ודווקא כי חלק מהשיחה זה לשאוף להבין את הצד השני. זה לא עניין של לשכנע, זה עניין של לדבר, לשתף, לחוות.

יפה מאוד

יש לי דעות מוצקות ואני הולך על פיהן. אני לא "חלבי". 

כפי שכתבתי בהודעה המקורית - זה לא בא במחיקת האחר, להיפך. אנע מעודד ומבקש לשמוע מה הצד השני חושב ואין לי שום בעיה עם חילוקי דעות (ושוב, מנכיח את זה). 

שאלתי כי @הפי דיברה על עצם הדיבור בנחרצות (גם בצורה המתוארת כאן) 

וכתבתי את זה על גבי זה.

הבנתי את זה בדרך הקשה. אבל בסוף אני מודה על זה כי זה פתח לי עולם שלם. אני עדיין עם דעות מוצקות אבל בשיחות בדייטים אני מתשדל למקם את עצמי נכון בתוך השיחה ובתוך ההקשר. זה לעולם לא נועד לויכוח או לבחון מי צודק יותר.

כשזו הטרמינולוגיה, גם אם אין רצון שאחר יחווה את זה ככה, וגם אם מדגישים את זה, הרבה פעמים זה בכל זאת נחווה לא נעים. שוב, מניסיון.

לא התכוונתי בחילוקי דעות. שם אני משתדל להתנהל בצורה שתתווך את מה שאני חושב אליה. 

התכוונתי סתם כך בשיחה. מדברים על מצב החסה בשטחים ויש לי דעה מוצקה על זה - אדבר בנחרצות. 

מניסיון

אם אתה מדבר עם מגדל חסה ראשי זה קשור אליו בנימי נפשו תתחשב בזה.

"אני מעודד ומבקש לשמוע מה הצד השני חושב ואין לי שום בעיה עם חילוקי דעות (ושוב, מנכיח את זה)." 

שהתכוונת שאתה נחרץ גם כאן

מאוד נחרץ ולפעמים לא

ובגדול - כאשר יש לי דעה ברורה אני נחרץ. 

כשלא - (משתדל) לבוא בענווה ולשאול. 

אגב, זה לא אומר שכשיש דעה אני לא שומע, פשוט הסגנון הוא אחר. 

אפשר להיות עם דעות מצוקות מאוד ונחרץ ולהיות בעל ענווה. זה ממש לא סותר.

זה בדיוק השורה האחרונה שכתבתי. 

והיה נשמע שזה או שאתה נחרץ או שאתה בעל ענווה - 

"ובגדול - כאשר יש לי דעה ברורה אני נחרץ. 

כשלא - (משתדל) לבוא בענווה ולשאול." 

משמע שברישא לא מדובר בענווה. הצגה של ענווה בניגוד לנחרצות.

כי כל אחד מגדיר אחרת נחרצות 

מבינים?

הייתי מעיפה עליך משהו 

מי אמר משהו על לריב? 

כי נזכרתי מתי היית נחרץ

במיוחד אצל בנות (באופן מוכלל כמובן)

יש בנחרצות הזו גם משהו שמושך ומתאים, לפחות לבנות מסויימות. 

אנע מחפש את האיזון. 

בכלל ..

אם הוא מגזים זה מפחיד נקודה

בטח שתקשורת כלכך חשובה לבנות

למה זה = חוסר תקשורת אצלך. 

כי תקשורת נמדדת גם ברגע שלא נעים

נראה לי שעולה תמונה לא מדוייקת שלי וממילא של מה שאני שואל. 

ב"ה יש לי דעות מוצקות ואני מביע אותן בנחרצות. לא בשעת ויכוח בניסיון להכניע\לכופף את זו שמולי אלא פשוט כחוט שדרה ודרך חיים. 

עם זאת וממש לא סותר - אני מאזין מעולה (לפעמים יותר מדי). בהתחלה כי באמת מעניין אותי לשמוע ולהכיר מעשהי חדשה ובהמשך כשמגיע שלב השיתוף האישי כי זה בעצם יסוד ובסיס הקשר. 

השאלה המקורית שלי היתה היות שהבנתי ממך שעצם זה שיש נחרצות זה מפחיד\מרחיק, גם בצורה שתיארתי כאן - איך אני מתווך את זה לזו שמולי (בלי לאבד את עצמי בדרך). מקווה שיותר מובן. 

במתינות ונעימות ומאפשר לצד השני לומר את דעתו אם יש מה.

זה מפחיד רק כשזה שמביע דעות נחרצות שולל אותך ואת הקיום שלך בגלל שדעתך לא מיושרת בדיוק לשלו והופך אותך לפושע חח

או מישהו שנותן תחושה של אובר צדיק ממני ומרוב כבוד כלפיו קשה להתנגד לדעות שלו.

הפי לא מדברת על זה.

אם חווים ממך את הנחרצות, זה לא עטזר מספיק לעטוף את זה בכל מה שאתה מתאר.

בדיוק כמו שאתה לא רוצה להסתיר\למחוק חלקים מעצמך בפגישה. אני מחפש דרך לתווך את זה בצורה שלא "תפחיד".

את זה שאתה חושב שאתה נחרץ?

ובאופן עקרוני, נגיד אדם אימפולסיבי. ישאל איך לתווך את האימפולסיביות שלו בצורה נעימה? או שינסה להיות אחר? האם זה מוחק את עצמו?

לא באה לבטל\למחוק (וכמובן לא להפחיד) אותה.

אבל מה אתה רוצה לתווך? שדעתך היא נחרצת?

כבר לפני כמה שעות שהשיח הזה קצת טוחן מים.. כיוון שכל אחד רואה אחרת מזה נחרצות.

אולי תשקף איך אתה רואה נחרצות?

 ונדע לאן להתקדם..

בנוסף( זה לא כלכך עוזר לבחורה שמולו שהוא משחק אותה לא נחרץ והוא כזה באופי)

אני לא אומרת לגברים אל תהיו מי שאתם ממש לא 

פשוט כנסו לשיח כזה במרחב של שיחה שיתופית ולא שיחה של צדק

הבנתי את זה בהתחלה התשובה אותו דבר

לנסות לא לרדת לפסים אישיים

אני מגיב בהגיון .. את לא .(זוהי מגמה רווחת אצל בנים)

באמת לנסות להסביר את הצד שלך.. ולבקש שיקוף לצד השני 

במרחב של הקשבה.. הכל יכול להיאמר בנועם

ולא אני צודק נקודה.

לא?

אם השיח עולה לטונים גבוהים/ עוקצנות /לנחרצות מצד אחד 

של אני צודק את טועה יש בזה תחושה של ריב

את הדעה שלך אני כבר יודעת בעצם

לא תמיד גם טונים גבוהים.

עוקצנות מיותר. (אע"פ שאני נגוע בזה)

נחרצות לא בהכרח יוצרת מטען.

זה היתה הכללה כמובן.

כי מרגישים יותר בנוח ויש כבר אמון בכך שזה לא מוריד מהכבוד של השני.

יש דברים שאנחנו בטוחים בהם במיליון אחוז וזה בסדר גמור, רק חשוב להראות לצד השני שאנחנו מכבדים את דעתו או מכבדים את עצם זה שהוא חושב אחרת.. אפשר לומר את זה מילולית אבל זה לא רק במישור המילולי אלא בגישה הכללית. יש בנאדם שמדבר איתך, רוצה שתראה אותו. אם תגיד לה שאתה לא מסכים איתה היא תכבד מתי שבאמת תעריך אותה ואת היכולת שלה לפתח דעה משל עצמה. 

פעם חבר טוב העיר לי עניין מסויים שקשור לבן אדם לחבירו. הוא ראה מתמלא בושה מכך וראה שהבנתי את המסר ואז כבר דיבר איתי בידידות. זאת דוגמא לאדם שראה אותי. תחשוב מהצד השני מה הוא מרגיש, מה היית מרגיש אילו היית חושב כמוהו? איך אתה מצפה שיכבדו את דעתך?

אני מאמין שאפשר להחזיק את שני הקצוות להביע עמדה שלא משתמעת לשני פנים ולכבד את החולק ודעתו.

ככל שהדיון הוא יותר ענייני ופחות מתקשר לאגו וכבוד ככה יש פחות ביטויים מזלזלים ואז ממילא, אין סיבה שזה ימחק את השני.

היא שגורמת לתחושה של הביטול. כי היא לא מאפשרת מרחב לשני. זה לא משנה כמה כבוד יתלווה לזה וכמה רוך.

כי בעצם האלטרנטיבה היא לנחרץ למחוק את עצמו. 

אני משער שאתה מדבר על זה שאתה נחרץ בדעתך בכך שאתה בטוח שהיא נכונה. איזה תועלת יש בשיחה כזו? מה יחוש הצד השני לדעתך במצב כזה? האם הוא ירגיש בנוח לבטא את דעתו?

כשנחרצות רק מופיע בקטע שאתה עומד על דעתך זה בסדר. וזה לא מוחק אותך. אני חושב שמה שהפי דיברה זה יותר נחרצות באופן שאתה עומד על כך שדעתך נכונה ושל השני בודאי לא. זה לא משאיר לו מקום בשיח. אתה יכול להיות נחרץ בדעתך, באופן שלא מוחק את עצמך, ועדיין לתת מרחב לדעה של השני.

[ואגלה לך סוד קטן: אנחנו בחיים לא תמיד צודקים.]

יש אנשים שמביעים דעה מתוך ספק, מבטלים אותה בקלות וכמעט מתנצלים על זה שהביעו אותה. 

אז לא 🙂

השאלה כמה אז לא יש כאן

לי יש טיפ לויכוחים הויכוח פחות חשוב קודם מעניין אותי מה השני מרגיש

סתם 😁

בנות יותר קל לי להתווכח

חברותא בגמרא שמתווכחים וצועקים אחד על השני ומעיפים סטנדרים זאת תמונה שכיחה של דעות נחרצות.

כאשר מתעסקים רק ברובד האינטלקטואלי או ברובד ענייני אחר ולא מערבבים רגשות אז זאת לא מחיקה בכלל.

הסברתי באיזה מקרים לא משנה כמה נחרצות תהיה היא לא תמחק את השני. קח את זה בגדר הוספה לדבריך.

ובכל מקרה, בכל שיחה שהיא, טוב להיות פתוח לאחר. יכול להיות שבכ"ז יש מה ללמוד מהשני. ההקשבה הזו יכולה לעזור לנו לשתי הכיוונים - להבין איפה הדעה שלנו צריכה שיוף, או דווקא תחזר אותנו בדעתנו.

אם הדיבור הוא על רגשות, בוודאי שאין מקום לנחרצות.

אם הדיבור הוא דיבור ענייני על עניין מסויים שלא קשור לרגשות, יש מקום לנחרצות וזה ממש לא מבטל את האפשרות לשנות את הדעה. "אין הדיין אלא מה שעיני רואות". אדם יכול להיות נחרץ ואז להבין הוא טעה ולהיות נחרץ בדעה לצד השני. 

כאשר אדם פחות נחרץ זה בגלל שזה פחות עמוק אצלו, אז ממילא קל יותר להחליק ולא להיות רציני ושקוע בזה.

גם אם זה על עניין מסויים. במיוחד בשיחה עם מדוייטת/בת זוג.

מלבד אותו העניין הנידון, וזה בסדר גמור. גם אם זה אגו

ככל שהשיחה במהות יותר עניינית ופחות נוגעת ברגשות כך הנחרצות היא לא בהכרח דבר רע.

יש הבדל בין נחרצות בהבעת דעות מסויימות לאופי נחרץ שהכל אצלו מאוד נחרץ וברור ואין לצד השני מה לעשות חוץ מלנסות להתיישר לפיו.

נחרצות בהבעת דעות היא מעולה במיוחד בנושאים חשובים ועקרוניים, מצאתי את עצמי מעריכה את הצד השני על זה גם אם לא הסכמתי עם הדעה, זה מעורר כבוד וזה ממש חשוב מראה שלבנאדם יש חוט שידרה,דרך,אמונה ואמת.

רק חשוב לא לתת לצד השני להרגיש טיפש ופושע 

תמיד כדאי להקשיב ולמצוא את נק' האמת בדברים של האחר  ודרך זה להמשיך ואז זה ישמע רך יותר ונעים. חשוב להיות במקום ששומע מוכן לשמוע גם אם השמיעה רק מחזקת את הדעה המקורית.

לבנות יש חושים בריאים גם אם הדעות לא תמיד מנומקות עם מקורות והפניות.בקיצור לא לזלזל.

בדיוק לזה התכוונתי כאן: 

אוסיף עוד מורכבות - לקראת נישואין וזוגיות

זו יכולה להיות הזדמנות לדיוק עצמי. 

לדוגמא - תמיד רצית חסיד (נניח..) ופתאום את מוצאת עם עצמך עם "מתנגד" שבמבט ראשון נראה 180 מעלות ממה שחיפשת. 

שווה לשקול - אולי בעצם מה שאת מחפשת זה מישהו שינכיח תורה בבית, בילדים וכו' והוא ממלא לך את הרצון הזה? (גם אם בצורה אחרת ממה שחשבת). 

כמובן שמדובר על בירור ודיוק אמיתיים כלפי פנים. כנראה שאם רצית חסיד והוא לא שומר שבת אז פחות רלוונטי... 

נקודת המוצא היא שיש מישהו שמעוניין בך, רוצה להשקיע והכי חשוב - בן אדם. 

יצא לי להיות בקשר בדיוק עם סוג הטיפוס שאת מתארת. מבחינתי זה דרש המון אחריות - לוודא שעושים משהו כי הוא נכון וטוב לשנינו ולא כי אני מוביל והיא מרצה. 

אני ממש משתדל לבדוק ולוודא איתה את מקומה ורצונה, שוב תוך כדי הובלה. מורכב אבל שווה את זה. 

מבחינתך - לדעתי פשוט להעלות את זה מולו אחרי כמה פגישות. להסביר לו מי את ומה יעשה לך ולכם טוב. 

אם זה קשה לך - אפשר פשוט לכתוב מכתב עם מה שאת רוצה\חושבת ולהקריא לו. 

ואגב, במינון נכון זו יכולה להיות תכונה נפלאה בקשר ובבית. להשתמש בזה לשחרר דברים לא חשובים בשביל שלום בית ובמקביל לגרום לבעלך לדעת שאם את מתעקשת על משהו - כדאי שיקשיב כי זה באמת חשוב. 

כתבת יפה. וכל הכבוד על הרגישות שלך לסיטואציה.

בסוף מדובר (אולי) במישהי שתקבל את כל הרגישות שבי. כדאי להתחיל מוקדם 🙂

וכמובן שאני נפגש עם מישהי, לא עם עצמי. אני *רוצה* שהיא תביא את עצמה. 

אגב, אני מדגיש לה את זה ואומר לה שזה יעזור לנו ולקשר. היא אומרת שהאמירה ומה שעומד מאחוריה באמת עוזרים לה להביא את עצמה. 

כמובן שזה תהליך שנבנה יחד עם האמון אבל באמת שזה שווה את זה. 

(ואולי כדאי לך גם להזכיר לעצמך - "אני שווה את זה" ומגיע לו לקבל את כל כולי ולא רק צל שלי). 

המון המון בהצלחה! 

חושב שרוב האנשים עוברים בשלב מסויים בדיוק את מה שתיארת.

את למדת מזה והגעת למסקנות ממש נכונות לגבי קשר זוגי. אי אםשר לבנות קשר אמיתי בלי להגיע למקומות האלה.

אני לא חושב שיש נוסחת קסם מלבד לעשות את זה.

ולעשות את זה לא אומר בהכרח שמקבלים את מה שאני רוצה. יכול להיות שבאמת יותר נכון אחרת, או לפחות איזה איזון בין השניים. אבל חשוב לדבר על זה.

להעלות את הקונפליקט. לדון על זה. לשתף ברגשות לגבי זה. להקשיב. לנסות באמת להבין את הצד השני. לתת לו להרגיש שזה מעניין אותך מה הוא מרגיש וחושב.

זה עוד לפני מסקנות. זה המקום להביא את הקונפליט למרחב שביניכם ולהצליח להתמודד עם הפער הזה בתוך מה שיש לכם יחד. המסקנות הפרקטיות הן משהו משני.

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!

איך מעלים את המקומות הקונפליקטואליים האלו בלי הפחד הזה שהם כנראה יביאו לסיום הקשר.

(וכיוון ששני נו לא רוצים שהוא יסתיים, אנחנו פשוט מתחמקים מהמקומות האלה. אוף)

אני מבין מה את שואלת. זה כ"כ טבעי.

אבל זו בדיוק הנק'. אנחנו חייבים לשים את עצמנו במקום הפגיע כדי לאפשר התפתחות של קשר.

אין פיתרון קסם ואין ברירה אחרת.

ומניסיון, כשמדברים על הדברים ולא רק מניחים אותם כ"זו דעתי וזהו" (וזה מצריך את ההבנה שאמרתי מקודם שצריך להיות פתוח שכנראה כל אחד יצטרך להיות כאן עם ויתורים), זה פחות מפחיד מאיך שזה מרגיש.

בשיחה עצמה חשוב להבהיר לפני, ותוך כדי, ואחרי, שבעצם טוב ביחד. שבעצם הוא x y z בשבילך, ודווקא בגלל זה את רוצה שתדברו על הדברים. כלומר, *לא מתוך מקום שעושה לו מבחן אלא מתוך מקום שמחפש איך להקל על הקונפליקט*.

יותר מובן?

אולי זה באמת מצריך אצלך בירור ראשוני מה המשמעות של הקונפליקטים.

האם אלה דברים שלא באים בחשבון?

ואם כן, האם את לא יודעת מהם ולכן מבררת אותם?

או שאת חושבת שאולי בשיחה תוכלי לשכנע אחרת?

אלו דברים היית מעוניינת לשמוע בשיחה?

האם זה באמת יושב על צורך להגיע למסקנה מסויימת או יותר מקום של רצון לאפשר להביא את המורכבות שבך?

אני חושב שרק אחרי שאנחנו נבין עם עצמנו מה המטרה של השיחה, היא תוכל להתבצע (אם בכלל) ממקום נכון יותר.

כמו שהצד השני מעוניין שאהיה מסוגלת להכיל את המקום שלו, גם לי יש צורך כזה.

רק שהמקומות שלנו הפוכים בחלק מהדברים. ואז יש המנעות מכניסה לאזורים האלו.

ומה את מצפה שיקרה לגבי אותם התחומים שאתם הפוכים בהם?

או שנסכים עליהם.

סתם..

דבר ראשון שזה יהיה במודעות. לראות שזה לא מבריח את הצד השני.

אח"כ למעישה, זו כבר שאלה אחרת שאין לי תשובה עליה.

זה או למצוא את דרך האמצע, או להבין שזה גדול מדי ולהפרד.

בהצלחה!!!

אחרי שתעשי את זה תראי שזה פחות מפחיד מאיך שזה נשמע.

יתכן ותהיי מאוכזבת, כי בסוף את לא יודעת איך הוא יגיב לשיחה כזו. את יכולה להביא את עצמך הכי טוב לשיחה כזו, וזה המקסימום שלך. גם אם היא לא תצליח, אולי תוכלי ללמוד לפעם הבאה. 

לדעת מה באמת כל אחד חושב. 

יש דברים שעלולים להיראות במבט ראשון כהר אבל אחרי שמדברים עליהם פתאום נראים כגבעה וכשהשקר מתחזק הופכים לעכבר. 

לא מחייב כמובן אבל קודם כל כדאי לדעת מה הפערים האמיתיים ולא הדימיוניים.

נראה לי שהמודעות לזה היא בעיקר הפתרון.. גם בטח בעבר יצא לך כן הלפגיש קונפליקטים למרות שזה גבה ממך מחיר והיה זה צד של סיכון. אין נוסחת קסם, יש בעיקר הרבה אומץ. גם בשבלבים מוקדמים כדי לא להמנע מקונפליקטים גדולים מדי אבל אם צצים דברים אז כן אפשר ורצוי להפגש איתם.

ממה ששמעתי, לפי ר' נחמן, שלום זה חיבור הפכים, דווקא הקונפליקט הוא מה שיתחיל תהליך שיוביל להתקרבות. כי אם הבנאדם כמוני בדיוק, בסדר, זה לא חכמה. אבל אם הוא שונה ממני ולמרות זאת אנחנו מתקרבים ועושים צעד אחד כלפי הדני יש כאן עומק של קשר שהיה מוכנות לשלם מחירים וזה דבר גדול, ומאפיין קשרים באופן כללי, לא רק את הקשרים שלך.

התחברתי למה שהבאת מר נחמן.

תודה!

@חתולה ג'ינג'ית מקווה שזה בסדר..

בדיוק באתי גם אני להתנצל.. 

נכנסתי בבוקר ואני רואה מליון תגובות.

בכיף תהנו. אין לי זמן ולא סבלנות לקרוא את הנצלושים.

פגשתי גם מקומות כאלו. הייתי מתחיל משיחה עם חברה טובה ולנסות להעלות שם את הנושאים. לשים לב לתחושות שעולות בגוף ולנשום איתן ביחד. 

אלו פערים שלו ושלה רוב העבודה יכולה להיעשות מולו , מה שקריטי פה זה איך הוא מגיב לפער בניהם.

אני חושב שברגע שמוציאים את הקונפליקט במילים ומסבירים אותו זה מקל אחכ גם מול הבחור. 

אתה צודק אבל היא מדברת על מקומות של חילוקי דעות השקפתיים/ דתיים וכאלה בשביל לדון על זה 

היא צריכה קודם לשמוע את הדעה שלו.

(בלי קשר זה נכון שטוב לשתף קונפליקטים לאו דווקא שקשורים לזוגיות אלא של עצמך מול אנשים קרובים )

אמרתי להתאמן להוציא את המחשבות למילים. זה נותן תוקף ונוכחות למחשבות ומאפשר להביא את זה מולו אח''כ.

אבל בכל מקרה זה לא כלכך רלוונטי פה 

כי היא כן אחת כזאת שיודעת להתבטא ולשקף את המחשבות שלה בחברה

 פשוט מול הבחור יותר קשה לה.. כי יש שם הרבה גורמים אחרים.

כמה שזה מפריע עכשיו, אחרי החתונה (בעז"ה בקרוב) זה עלול להיות בעייתי שבעתיים. בין שני אנשים, תמיד יש מורכבות, תמיד יש הבדלים בדעות, בהרגלים, ברצונות מסויימים.

בניגוד למחשבה הראשונית, מי שתמיד 'מוותר', לא מוסיף שלום בית, אלא מוסיף תסכול בבית. זה לא אומר לעלות על בריקאדות, בכלל לא. זה כן אומר להגיד 'על השולחן', מה אני רוצה, מה אני מרגיש, מה מפריע לי. 

לפעמים נקודתית צריך לוותר, אבל חשוב לראות איך מגיעים להשלמה.

אחרת צוברים בבטן, רשימת וויתורים ומגיעים יום אחד לשיא - ואז כשזה מתפוצץ, מאוחר מידי...

הייתי באמת מציע, ללכת לטיפול/אימון על הנקודה הספציפית הזאת. זה יעזור לנ"ו, זה יעזור נ"ו, יעזור במקום עבודה ובכל הקשר חברתי אחר.

בהצלחה רבה

תודה 🙏

שזה עניין של נשואים או לא..

אלא טוב שיש חכמים שמוסיפים לנו מחוכמתם.

וענו חד משמעית שכן.

ומריבה לא חייבת להיות קשה. אפשר גם ויכוח קל ועדין.

לומר דברים כו נראה לי, אני פחות מתחברת וכדומה

שמעתי שיעור שברגע שהאדם שנמצא מולך נמצא בקשב מלא נקי .. הרבה יותר קל לנהל איתו שיח.

אז לפני שאת מדברת איתו , תבקשי ליצור מרחב שיח נעים.

נוכל לדבר בצורה טובה? כל אחד יגיד מה הוא חושב בלי לנסות לשכנע את השני? עם הקשבה נקיה לשני?

קודם כל מקשיבים (באופן נקי , אין כאן צודק או לא צודק .. אני מכבדת אותו מאוד לא משנה מה)

ואז אני ממתינה ואז מדברת.

צריך חום כדי שיהיה שיח מחבר גם אם לא מסכימים.

אני פה אני מקשיבה אני עדינה. כנל הפוך

הוא פה הוא מקשיב , הוא רואה מעבר למילים את האופן.. והוא עדין.

מה שלפעמים מתפספס בשיחות שלא צולחות זה האופן השיח .. הציניות .. הלהגיד ישר את הנקודה שלי הקרות! .. במקום להיות עדין רגע להגיד יש כאן עוד צד לא כל מה שחשוב זה המילים אלה האופן המעבר למילים

כשמי שאת נפגשת ומנהלת איתו קשר רגיש כלפייך, מרגיש אותך וקשוב אלייך.

מה שכן, יכול להיות שאת עצמך מחפשת מישהו פחות רגיש ויותר מחוספס, ואז מה שאת לא מביאה מעצמך לתוך הקשר - פשוט לא נמצא שם. וזה יוצר הרבה מהמורכבות.

לא אומר שזה טוב או לא טוב, רק מעלה כיוון ששווה לדעתי לחשוב עליו. לפעמים אוכלים את העוגה כולה ומנסים לשמור עליה שלמה. ולפעמים כן.. צריך לעבוד על ריצוי בקשרים.

הייתי מציע לך אפילו להתאמן בלהגיד לא לאנשים, נגיד חברות שלך. אולי תקחי משהו שאת בטוחה בו מספיק שהוא שלך ומגיע לך אותו ותתעקשי על זה.

זה מחזיר לאיזון, ואל תדאגי את לא תהיי פחות אכפתית ואנשים רק יעריכו אותך יותר (אני פונה פה לפחד שנמצא הרבה פעמים בתוך הריצוי)

1 להבין שהריצוי הוא חלק ממך, הוא לא מסתיר אותך. להביא את עצמך דרך הריצוי הזה, לבטא את עצמך דרך זה

2 כאשר את מרגישה שאין את המקום שלך - פשוט לדעת שזה קרה. שבגלל הריצוי את משלמת מחיר. שזאת בחירה שלך. ואז לאט לאט לבחון את הבחירה. לבחור לפעמים לעשות משהו שאת רוצה, להביא משהו שאת רוצה. ללמוד לבטא את עצמך

3 לספר את הסיפור הזה לצד השני. לבקש מהצד השני לשאול פעם שניה אם את רוצה באמת את הבחירה הזאת או שאולי יש משהו אחר שאת תרצי, אם יש נושא שאת יכולה להעלות שאולי נצרך לך ואת לא מדברת עליו

זה מחשבה ראשונית על סמך קשר שהיה לי עם מישהי

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.