מכירה את זה

אני מניחה שאת בעצמך יודעת את התשובה

רק מתי שלא תפחדי להגיד מה שאת חושבת /

 להביא גם חסרונות שלך/

את האתגרים שלך .

ולתת לצד השני להכיל גם אותך ולא רק את אותו.

יהיה לך תחושה של הקשר הזה חזק , 

הוא פה בשבילי לא משנה מה!

ברגע שאת רק מרצה הקשר עדיין שטחי .. קצת אפילו פייק .. 

אני מאמינה שמי שאיתך גם שקשה/ גם שלא מסכימים ישאר גם שכיף.. והכי יהיה כיף ויהיה הרגשה של ביטחון / בית להיות לידו.

אבל לא בטוח שמי שנמצא בברגעים של השלום/ של הכיף ירצה להישאר ברגע של אתגר .. חוסר הסכמה.

ברור שאת רוצה מישהו אמיתי .. 

(ותחשבי עם עצמך למה את כלכך מפחדת שלא יסכימו איתך ?שהוא ילך אם יהיה לו קשה? (אם הוא הולך הוא לא יכול להכיל אותך וטוב שהולך) לא להיות כלכך טובה?למה את צריכה לתת את כל כולך ? על מה זה יושב).

ומן הסתם יושב על פחד מדחייה וכאלה. 

אני אשכרה מוצאת את עצמי בקשר שהצד השני כל הזמן בודק כמה אני יכולה להכיל אותו,

אבל לא ברור לי בכלל כמה זה גם הפוך.

ולא יודעת איך לבדוק.

בקלות מאמי .. תשתפי בקושי שלך תראי איך הוא מגיב או לבקש ממנו בקשה לראות איך הוא פועל.

נגיד : הפגישה תוכל לבוא לכיווני / אלי , אני ממש אשמח / זה יעשה לי ממש טוב.(סתם דוגמא קלאסית תחשבי מה את רוצה שיקרה)

לגבי פחד מדחייה גם בי זה קיים.. וזה גורם לי באמת לתת הרבה פעמים אובר , גם בעבודה .

לפעמים עצם הזוי, עכשיו אני נותנת יותר מידי וזה יגמר באפיסת כוחות עוזר לי לעשות סטופ" תזהי את זה ותעצרי עצם הזיהוי כבר ברכה

זה באמת פחות רלוונטי למקום של שיתוף בקשיים, הוא אחלה בזה. וגם בהתחשבות בכללי.

אני מדברת יותר על מקומות של חילוקי דעות.

השקפתיים/ דתיים וכאלה. שם אני פשוט נמנעת מלהביא את דעותי ואת רצונותי.

ותודה על הדיון לאט לאט דברים מתחדדים לי.

אני חושבת שתמיד יהיה פער כזה או אחר השאלה כמה הוא גדול..

אני מבינה אותך שאני דיברתי עם מישהו שחשוב לי, הרגשתי שאנחנו מתבאסים שאחד לא מסכים עם השני ..

 יש משהו בגבר שמביע את דעתו בממש נחרצות משהו שמפחיד.. ככל שהוא יותר גברי זה יותר קשה.

מפחיד לשבור לו את המילה/ מפחיד לבאס אותו/ לא להסכים איתו/ לאכזב..

אבל זה כלכך חשוב שיתן לך להתבטא..

אני חושבת שהערכתי אותו כלכך כי בניגוד לבנים אחרים הרגשתי שאני לא על המשפט..

שגם אם אני אגיד משהו שהוא לא מסכים איתו הטון דיבור שלו יהיה עדיין חם . 

הוא גם ידע להגיד.. זה בסדר לא להסכים .., את רוצה שנפסיק לדבר על זה עכשיו?

 לא צריך לשכנע אחד את השני.

אני מביע את הדעות שלי בנחרצות... 

לא במחיקת האחר אבל בנחרצות. 

מה זה גורם בצד השני? ואיך לתווך את זה בצורה נעימה? 

לנסות לא לרדת לפסים אישיים

אני מגיב בהגיון .. את לא .(זוהי מגמה רווחת אצל בנים)

באמת לנסות להסביר את הצד שלך.. ולבקש שיקוף לצד השני 

במרחב של הקשבה.. הכל יכול להיאמר בנועם

ולא אני צודק נקודה.

מבין?

לפעמים הטרמינולוגיה של הנחרצות היא זו שגורמת לתחושת המחיקה. לא תמיד שמים לב.

אפשר לעמוד על שלך ועדיין להיות ליותר נעים ופחות נחרץ.

נחרצות לא כ"כ מאפשרת מרחב לזה שאיתך בשיחה.

אם השיחה היא ברובד של מי צודק ומי לא, נחרצות יכולה להתאים. אך בדר"כ בשיחות בין בני זוג, זה לא תוכן השיחה. במצב כזה הנחרצות פחות רלוונטית.

ודווקא כי חלק מהשיחה זה לשאוף להבין את הצד השני. זה לא עניין של לשכנע, זה עניין של לדבר, לשתף, לחוות.

יפה מאוד

יש לי דעות מוצקות ואני הולך על פיהן. אני לא "חלבי". 

כפי שכתבתי בהודעה המקורית - זה לא בא במחיקת האחר, להיפך. אנע מעודד ומבקש לשמוע מה הצד השני חושב ואין לי שום בעיה עם חילוקי דעות (ושוב, מנכיח את זה). 

שאלתי כי @הפי דיברה על עצם הדיבור בנחרצות (גם בצורה המתוארת כאן) 

וכתבתי את זה על גבי זה.

הבנתי את זה בדרך הקשה. אבל בסוף אני מודה על זה כי זה פתח לי עולם שלם. אני עדיין עם דעות מוצקות אבל בשיחות בדייטים אני מתשדל למקם את עצמי נכון בתוך השיחה ובתוך ההקשר. זה לעולם לא נועד לויכוח או לבחון מי צודק יותר.

כשזו הטרמינולוגיה, גם אם אין רצון שאחר יחווה את זה ככה, וגם אם מדגישים את זה, הרבה פעמים זה בכל זאת נחווה לא נעים. שוב, מניסיון.

לא התכוונתי בחילוקי דעות. שם אני משתדל להתנהל בצורה שתתווך את מה שאני חושב אליה. 

התכוונתי סתם כך בשיחה. מדברים על מצב החסה בשטחים ויש לי דעה מוצקה על זה - אדבר בנחרצות. 

מניסיון

אם אתה מדבר עם מגדל חסה ראשי זה קשור אליו בנימי נפשו תתחשב בזה.

"אני מעודד ומבקש לשמוע מה הצד השני חושב ואין לי שום בעיה עם חילוקי דעות (ושוב, מנכיח את זה)." 

שהתכוונת שאתה נחרץ גם כאן

מאוד נחרץ ולפעמים לא

ובגדול - כאשר יש לי דעה ברורה אני נחרץ. 

כשלא - (משתדל) לבוא בענווה ולשאול. 

אגב, זה לא אומר שכשיש דעה אני לא שומע, פשוט הסגנון הוא אחר. 

אפשר להיות עם דעות מצוקות מאוד ונחרץ ולהיות בעל ענווה. זה ממש לא סותר.

זה בדיוק השורה האחרונה שכתבתי. 

והיה נשמע שזה או שאתה נחרץ או שאתה בעל ענווה - 

"ובגדול - כאשר יש לי דעה ברורה אני נחרץ. 

כשלא - (משתדל) לבוא בענווה ולשאול." 

משמע שברישא לא מדובר בענווה. הצגה של ענווה בניגוד לנחרצות.

כי כל אחד מגדיר אחרת נחרצות 

מבינים?

הייתי מעיפה עליך משהו 

מי אמר משהו על לריב? 

כי נזכרתי מתי היית נחרץ

במיוחד אצל בנות (באופן מוכלל כמובן)

יש בנחרצות הזו גם משהו שמושך ומתאים, לפחות לבנות מסויימות. 

אנע מחפש את האיזון. 

בכלל ..

אם הוא מגזים זה מפחיד נקודה

בטח שתקשורת כלכך חשובה לבנות

למה זה = חוסר תקשורת אצלך. 

כי תקשורת נמדדת גם ברגע שלא נעים

נראה לי שעולה תמונה לא מדוייקת שלי וממילא של מה שאני שואל. 

ב"ה יש לי דעות מוצקות ואני מביע אותן בנחרצות. לא בשעת ויכוח בניסיון להכניע\לכופף את זו שמולי אלא פשוט כחוט שדרה ודרך חיים. 

עם זאת וממש לא סותר - אני מאזין מעולה (לפעמים יותר מדי). בהתחלה כי באמת מעניין אותי לשמוע ולהכיר מעשהי חדשה ובהמשך כשמגיע שלב השיתוף האישי כי זה בעצם יסוד ובסיס הקשר. 

השאלה המקורית שלי היתה היות שהבנתי ממך שעצם זה שיש נחרצות זה מפחיד\מרחיק, גם בצורה שתיארתי כאן - איך אני מתווך את זה לזו שמולי (בלי לאבד את עצמי בדרך). מקווה שיותר מובן. 

במתינות ונעימות ומאפשר לצד השני לומר את דעתו אם יש מה.

זה מפחיד רק כשזה שמביע דעות נחרצות שולל אותך ואת הקיום שלך בגלל שדעתך לא מיושרת בדיוק לשלו והופך אותך לפושע חח

או מישהו שנותן תחושה של אובר צדיק ממני ומרוב כבוד כלפיו קשה להתנגד לדעות שלו.

הפי לא מדברת על זה.

אם חווים ממך את הנחרצות, זה לא עטזר מספיק לעטוף את זה בכל מה שאתה מתאר.

בדיוק כמו שאתה לא רוצה להסתיר\למחוק חלקים מעצמך בפגישה. אני מחפש דרך לתווך את זה בצורה שלא "תפחיד".

את זה שאתה חושב שאתה נחרץ?

ובאופן עקרוני, נגיד אדם אימפולסיבי. ישאל איך לתווך את האימפולסיביות שלו בצורה נעימה? או שינסה להיות אחר? האם זה מוחק את עצמו?

לא באה לבטל\למחוק (וכמובן לא להפחיד) אותה.

אבל מה אתה רוצה לתווך? שדעתך היא נחרצת?

כבר לפני כמה שעות שהשיח הזה קצת טוחן מים.. כיוון שכל אחד רואה אחרת מזה נחרצות.

אולי תשקף איך אתה רואה נחרצות?

 ונדע לאן להתקדם..

בנוסף( זה לא כלכך עוזר לבחורה שמולו שהוא משחק אותה לא נחרץ והוא כזה באופי)

אני לא אומרת לגברים אל תהיו מי שאתם ממש לא 

פשוט כנסו לשיח כזה במרחב של שיחה שיתופית ולא שיחה של צדק

הבנתי את זה בהתחלה התשובה אותו דבר

לנסות לא לרדת לפסים אישיים

אני מגיב בהגיון .. את לא .(זוהי מגמה רווחת אצל בנים)

באמת לנסות להסביר את הצד שלך.. ולבקש שיקוף לצד השני 

במרחב של הקשבה.. הכל יכול להיאמר בנועם

ולא אני צודק נקודה.

לא?

אם השיח עולה לטונים גבוהים/ עוקצנות /לנחרצות מצד אחד 

של אני צודק את טועה יש בזה תחושה של ריב

את הדעה שלך אני כבר יודעת בעצם

לא תמיד גם טונים גבוהים.

עוקצנות מיותר. (אע"פ שאני נגוע בזה)

נחרצות לא בהכרח יוצרת מטען.

זה היתה הכללה כמובן.

כי מרגישים יותר בנוח ויש כבר אמון בכך שזה לא מוריד מהכבוד של השני.

יש דברים שאנחנו בטוחים בהם במיליון אחוז וזה בסדר גמור, רק חשוב להראות לצד השני שאנחנו מכבדים את דעתו או מכבדים את עצם זה שהוא חושב אחרת.. אפשר לומר את זה מילולית אבל זה לא רק במישור המילולי אלא בגישה הכללית. יש בנאדם שמדבר איתך, רוצה שתראה אותו. אם תגיד לה שאתה לא מסכים איתה היא תכבד מתי שבאמת תעריך אותה ואת היכולת שלה לפתח דעה משל עצמה. 

פעם חבר טוב העיר לי עניין מסויים שקשור לבן אדם לחבירו. הוא ראה מתמלא בושה מכך וראה שהבנתי את המסר ואז כבר דיבר איתי בידידות. זאת דוגמא לאדם שראה אותי. תחשוב מהצד השני מה הוא מרגיש, מה היית מרגיש אילו היית חושב כמוהו? איך אתה מצפה שיכבדו את דעתך?

אני מאמין שאפשר להחזיק את שני הקצוות להביע עמדה שלא משתמעת לשני פנים ולכבד את החולק ודעתו.

ככל שהדיון הוא יותר ענייני ופחות מתקשר לאגו וכבוד ככה יש פחות ביטויים מזלזלים ואז ממילא, אין סיבה שזה ימחק את השני.

היא שגורמת לתחושה של הביטול. כי היא לא מאפשרת מרחב לשני. זה לא משנה כמה כבוד יתלווה לזה וכמה רוך.

כי בעצם האלטרנטיבה היא לנחרץ למחוק את עצמו. 

אני משער שאתה מדבר על זה שאתה נחרץ בדעתך בכך שאתה בטוח שהיא נכונה. איזה תועלת יש בשיחה כזו? מה יחוש הצד השני לדעתך במצב כזה? האם הוא ירגיש בנוח לבטא את דעתו?

כשנחרצות רק מופיע בקטע שאתה עומד על דעתך זה בסדר. וזה לא מוחק אותך. אני חושב שמה שהפי דיברה זה יותר נחרצות באופן שאתה עומד על כך שדעתך נכונה ושל השני בודאי לא. זה לא משאיר לו מקום בשיח. אתה יכול להיות נחרץ בדעתך, באופן שלא מוחק את עצמך, ועדיין לתת מרחב לדעה של השני.

[ואגלה לך סוד קטן: אנחנו בחיים לא תמיד צודקים.]

יש אנשים שמביעים דעה מתוך ספק, מבטלים אותה בקלות וכמעט מתנצלים על זה שהביעו אותה. 

אז לא 🙂

השאלה כמה אז לא יש כאן

לי יש טיפ לויכוחים הויכוח פחות חשוב קודם מעניין אותי מה השני מרגיש

סתם 😁

בנות יותר קל לי להתווכח

חברותא בגמרא שמתווכחים וצועקים אחד על השני ומעיפים סטנדרים זאת תמונה שכיחה של דעות נחרצות.

כאשר מתעסקים רק ברובד האינטלקטואלי או ברובד ענייני אחר ולא מערבבים רגשות אז זאת לא מחיקה בכלל.

הסברתי באיזה מקרים לא משנה כמה נחרצות תהיה היא לא תמחק את השני. קח את זה בגדר הוספה לדבריך.

ובכל מקרה, בכל שיחה שהיא, טוב להיות פתוח לאחר. יכול להיות שבכ"ז יש מה ללמוד מהשני. ההקשבה הזו יכולה לעזור לנו לשתי הכיוונים - להבין איפה הדעה שלנו צריכה שיוף, או דווקא תחזר אותנו בדעתנו.

אם הדיבור הוא על רגשות, בוודאי שאין מקום לנחרצות.

אם הדיבור הוא דיבור ענייני על עניין מסויים שלא קשור לרגשות, יש מקום לנחרצות וזה ממש לא מבטל את האפשרות לשנות את הדעה. "אין הדיין אלא מה שעיני רואות". אדם יכול להיות נחרץ ואז להבין הוא טעה ולהיות נחרץ בדעה לצד השני. 

כאשר אדם פחות נחרץ זה בגלל שזה פחות עמוק אצלו, אז ממילא קל יותר להחליק ולא להיות רציני ושקוע בזה.

גם אם זה על עניין מסויים. במיוחד בשיחה עם מדוייטת/בת זוג.

מלבד אותו העניין הנידון, וזה בסדר גמור. גם אם זה אגו

ככל שהשיחה במהות יותר עניינית ופחות נוגעת ברגשות כך הנחרצות היא לא בהכרח דבר רע.

יש הבדל בין נחרצות בהבעת דעות מסויימות לאופי נחרץ שהכל אצלו מאוד נחרץ וברור ואין לצד השני מה לעשות חוץ מלנסות להתיישר לפיו.

נחרצות בהבעת דעות היא מעולה במיוחד בנושאים חשובים ועקרוניים, מצאתי את עצמי מעריכה את הצד השני על זה גם אם לא הסכמתי עם הדעה, זה מעורר כבוד וזה ממש חשוב מראה שלבנאדם יש חוט שידרה,דרך,אמונה ואמת.

רק חשוב לא לתת לצד השני להרגיש טיפש ופושע 

תמיד כדאי להקשיב ולמצוא את נק' האמת בדברים של האחר  ודרך זה להמשיך ואז זה ישמע רך יותר ונעים. חשוב להיות במקום ששומע מוכן לשמוע גם אם השמיעה רק מחזקת את הדעה המקורית.

לבנות יש חושים בריאים גם אם הדעות לא תמיד מנומקות עם מקורות והפניות.בקיצור לא לזלזל.

בדיוק לזה התכוונתי כאן: 

אוסיף עוד מורכבות - לקראת נישואין וזוגיות

זו יכולה להיות הזדמנות לדיוק עצמי. 

לדוגמא - תמיד רצית חסיד (נניח..) ופתאום את מוצאת עם עצמך עם "מתנגד" שבמבט ראשון נראה 180 מעלות ממה שחיפשת. 

שווה לשקול - אולי בעצם מה שאת מחפשת זה מישהו שינכיח תורה בבית, בילדים וכו' והוא ממלא לך את הרצון הזה? (גם אם בצורה אחרת ממה שחשבת). 

כמובן שמדובר על בירור ודיוק אמיתיים כלפי פנים. כנראה שאם רצית חסיד והוא לא שומר שבת אז פחות רלוונטי... 

נקודת המוצא היא שיש מישהו שמעוניין בך, רוצה להשקיע והכי חשוב - בן אדם. 

יצא לי להיות בקשר בדיוק עם סוג הטיפוס שאת מתארת. מבחינתי זה דרש המון אחריות - לוודא שעושים משהו כי הוא נכון וטוב לשנינו ולא כי אני מוביל והיא מרצה. 

אני ממש משתדל לבדוק ולוודא איתה את מקומה ורצונה, שוב תוך כדי הובלה. מורכב אבל שווה את זה. 

מבחינתך - לדעתי פשוט להעלות את זה מולו אחרי כמה פגישות. להסביר לו מי את ומה יעשה לך ולכם טוב. 

אם זה קשה לך - אפשר פשוט לכתוב מכתב עם מה שאת רוצה\חושבת ולהקריא לו. 

ואגב, במינון נכון זו יכולה להיות תכונה נפלאה בקשר ובבית. להשתמש בזה לשחרר דברים לא חשובים בשביל שלום בית ובמקביל לגרום לבעלך לדעת שאם את מתעקשת על משהו - כדאי שיקשיב כי זה באמת חשוב. 

כתבת יפה. וכל הכבוד על הרגישות שלך לסיטואציה.

בסוף מדובר (אולי) במישהי שתקבל את כל הרגישות שבי. כדאי להתחיל מוקדם 🙂

וכמובן שאני נפגש עם מישהי, לא עם עצמי. אני *רוצה* שהיא תביא את עצמה. 

אגב, אני מדגיש לה את זה ואומר לה שזה יעזור לנו ולקשר. היא אומרת שהאמירה ומה שעומד מאחוריה באמת עוזרים לה להביא את עצמה. 

כמובן שזה תהליך שנבנה יחד עם האמון אבל באמת שזה שווה את זה. 

(ואולי כדאי לך גם להזכיר לעצמך - "אני שווה את זה" ומגיע לו לקבל את כל כולי ולא רק צל שלי). 

המון המון בהצלחה! 

חושב שרוב האנשים עוברים בשלב מסויים בדיוק את מה שתיארת.

את למדת מזה והגעת למסקנות ממש נכונות לגבי קשר זוגי. אי אםשר לבנות קשר אמיתי בלי להגיע למקומות האלה.

אני לא חושב שיש נוסחת קסם מלבד לעשות את זה.

ולעשות את זה לא אומר בהכרח שמקבלים את מה שאני רוצה. יכול להיות שבאמת יותר נכון אחרת, או לפחות איזה איזון בין השניים. אבל חשוב לדבר על זה.

להעלות את הקונפליקט. לדון על זה. לשתף ברגשות לגבי זה. להקשיב. לנסות באמת להבין את הצד השני. לתת לו להרגיש שזה מעניין אותך מה הוא מרגיש וחושב.

זה עוד לפני מסקנות. זה המקום להביא את הקונפליט למרחב שביניכם ולהצליח להתמודד עם הפער הזה בתוך מה שיש לכם יחד. המסקנות הפרקטיות הן משהו משני.

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!

איך מעלים את המקומות הקונפליקטואליים האלו בלי הפחד הזה שהם כנראה יביאו לסיום הקשר.

(וכיוון ששני נו לא רוצים שהוא יסתיים, אנחנו פשוט מתחמקים מהמקומות האלה. אוף)

אני מבין מה את שואלת. זה כ"כ טבעי.

אבל זו בדיוק הנק'. אנחנו חייבים לשים את עצמנו במקום הפגיע כדי לאפשר התפתחות של קשר.

אין פיתרון קסם ואין ברירה אחרת.

ומניסיון, כשמדברים על הדברים ולא רק מניחים אותם כ"זו דעתי וזהו" (וזה מצריך את ההבנה שאמרתי מקודם שצריך להיות פתוח שכנראה כל אחד יצטרך להיות כאן עם ויתורים), זה פחות מפחיד מאיך שזה מרגיש.

בשיחה עצמה חשוב להבהיר לפני, ותוך כדי, ואחרי, שבעצם טוב ביחד. שבעצם הוא x y z בשבילך, ודווקא בגלל זה את רוצה שתדברו על הדברים. כלומר, *לא מתוך מקום שעושה לו מבחן אלא מתוך מקום שמחפש איך להקל על הקונפליקט*.

יותר מובן?

אולי זה באמת מצריך אצלך בירור ראשוני מה המשמעות של הקונפליקטים.

האם אלה דברים שלא באים בחשבון?

ואם כן, האם את לא יודעת מהם ולכן מבררת אותם?

או שאת חושבת שאולי בשיחה תוכלי לשכנע אחרת?

אלו דברים היית מעוניינת לשמוע בשיחה?

האם זה באמת יושב על צורך להגיע למסקנה מסויימת או יותר מקום של רצון לאפשר להביא את המורכבות שבך?

אני חושב שרק אחרי שאנחנו נבין עם עצמנו מה המטרה של השיחה, היא תוכל להתבצע (אם בכלל) ממקום נכון יותר.

כמו שהצד השני מעוניין שאהיה מסוגלת להכיל את המקום שלו, גם לי יש צורך כזה.

רק שהמקומות שלנו הפוכים בחלק מהדברים. ואז יש המנעות מכניסה לאזורים האלו.

ומה את מצפה שיקרה לגבי אותם התחומים שאתם הפוכים בהם?

או שנסכים עליהם.

סתם..

דבר ראשון שזה יהיה במודעות. לראות שזה לא מבריח את הצד השני.

אח"כ למעישה, זו כבר שאלה אחרת שאין לי תשובה עליה.

זה או למצוא את דרך האמצע, או להבין שזה גדול מדי ולהפרד.

בהצלחה!!!

אחרי שתעשי את זה תראי שזה פחות מפחיד מאיך שזה נשמע.

יתכן ותהיי מאוכזבת, כי בסוף את לא יודעת איך הוא יגיב לשיחה כזו. את יכולה להביא את עצמך הכי טוב לשיחה כזו, וזה המקסימום שלך. גם אם היא לא תצליח, אולי תוכלי ללמוד לפעם הבאה. 

לדעת מה באמת כל אחד חושב. 

יש דברים שעלולים להיראות במבט ראשון כהר אבל אחרי שמדברים עליהם פתאום נראים כגבעה וכשהשקר מתחזק הופכים לעכבר. 

לא מחייב כמובן אבל קודם כל כדאי לדעת מה הפערים האמיתיים ולא הדימיוניים.

נראה לי שהמודעות לזה היא בעיקר הפתרון.. גם בטח בעבר יצא לך כן הלפגיש קונפליקטים למרות שזה גבה ממך מחיר והיה זה צד של סיכון. אין נוסחת קסם, יש בעיקר הרבה אומץ. גם בשבלבים מוקדמים כדי לא להמנע מקונפליקטים גדולים מדי אבל אם צצים דברים אז כן אפשר ורצוי להפגש איתם.

ממה ששמעתי, לפי ר' נחמן, שלום זה חיבור הפכים, דווקא הקונפליקט הוא מה שיתחיל תהליך שיוביל להתקרבות. כי אם הבנאדם כמוני בדיוק, בסדר, זה לא חכמה. אבל אם הוא שונה ממני ולמרות זאת אנחנו מתקרבים ועושים צעד אחד כלפי הדני יש כאן עומק של קשר שהיה מוכנות לשלם מחירים וזה דבר גדול, ומאפיין קשרים באופן כללי, לא רק את הקשרים שלך.

התחברתי למה שהבאת מר נחמן.

תודה!

@חתולה ג'ינג'ית מקווה שזה בסדר..

בדיוק באתי גם אני להתנצל.. 

נכנסתי בבוקר ואני רואה מליון תגובות.

בכיף תהנו. אין לי זמן ולא סבלנות לקרוא את הנצלושים.

פגשתי גם מקומות כאלו. הייתי מתחיל משיחה עם חברה טובה ולנסות להעלות שם את הנושאים. לשים לב לתחושות שעולות בגוף ולנשום איתן ביחד. 

אלו פערים שלו ושלה רוב העבודה יכולה להיעשות מולו , מה שקריטי פה זה איך הוא מגיב לפער בניהם.

אני חושב שברגע שמוציאים את הקונפליקט במילים ומסבירים אותו זה מקל אחכ גם מול הבחור. 

אתה צודק אבל היא מדברת על מקומות של חילוקי דעות השקפתיים/ דתיים וכאלה בשביל לדון על זה 

היא צריכה קודם לשמוע את הדעה שלו.

(בלי קשר זה נכון שטוב לשתף קונפליקטים לאו דווקא שקשורים לזוגיות אלא של עצמך מול אנשים קרובים )

אמרתי להתאמן להוציא את המחשבות למילים. זה נותן תוקף ונוכחות למחשבות ומאפשר להביא את זה מולו אח''כ.

אבל בכל מקרה זה לא כלכך רלוונטי פה 

כי היא כן אחת כזאת שיודעת להתבטא ולשקף את המחשבות שלה בחברה

 פשוט מול הבחור יותר קשה לה.. כי יש שם הרבה גורמים אחרים.

כמה שזה מפריע עכשיו, אחרי החתונה (בעז"ה בקרוב) זה עלול להיות בעייתי שבעתיים. בין שני אנשים, תמיד יש מורכבות, תמיד יש הבדלים בדעות, בהרגלים, ברצונות מסויימים.

בניגוד למחשבה הראשונית, מי שתמיד 'מוותר', לא מוסיף שלום בית, אלא מוסיף תסכול בבית. זה לא אומר לעלות על בריקאדות, בכלל לא. זה כן אומר להגיד 'על השולחן', מה אני רוצה, מה אני מרגיש, מה מפריע לי. 

לפעמים נקודתית צריך לוותר, אבל חשוב לראות איך מגיעים להשלמה.

אחרת צוברים בבטן, רשימת וויתורים ומגיעים יום אחד לשיא - ואז כשזה מתפוצץ, מאוחר מידי...

הייתי באמת מציע, ללכת לטיפול/אימון על הנקודה הספציפית הזאת. זה יעזור לנ"ו, זה יעזור נ"ו, יעזור במקום עבודה ובכל הקשר חברתי אחר.

בהצלחה רבה

תודה 🙏

שזה עניין של נשואים או לא..

אלא טוב שיש חכמים שמוסיפים לנו מחוכמתם.

וענו חד משמעית שכן.

ומריבה לא חייבת להיות קשה. אפשר גם ויכוח קל ועדין.

לומר דברים כו נראה לי, אני פחות מתחברת וכדומה

שמעתי שיעור שברגע שהאדם שנמצא מולך נמצא בקשב מלא נקי .. הרבה יותר קל לנהל איתו שיח.

אז לפני שאת מדברת איתו , תבקשי ליצור מרחב שיח נעים.

נוכל לדבר בצורה טובה? כל אחד יגיד מה הוא חושב בלי לנסות לשכנע את השני? עם הקשבה נקיה לשני?

קודם כל מקשיבים (באופן נקי , אין כאן צודק או לא צודק .. אני מכבדת אותו מאוד לא משנה מה)

ואז אני ממתינה ואז מדברת.

צריך חום כדי שיהיה שיח מחבר גם אם לא מסכימים.

אני פה אני מקשיבה אני עדינה. כנל הפוך

הוא פה הוא מקשיב , הוא רואה מעבר למילים את האופן.. והוא עדין.

מה שלפעמים מתפספס בשיחות שלא צולחות זה האופן השיח .. הציניות .. הלהגיד ישר את הנקודה שלי הקרות! .. במקום להיות עדין רגע להגיד יש כאן עוד צד לא כל מה שחשוב זה המילים אלה האופן המעבר למילים

כשמי שאת נפגשת ומנהלת איתו קשר רגיש כלפייך, מרגיש אותך וקשוב אלייך.

מה שכן, יכול להיות שאת עצמך מחפשת מישהו פחות רגיש ויותר מחוספס, ואז מה שאת לא מביאה מעצמך לתוך הקשר - פשוט לא נמצא שם. וזה יוצר הרבה מהמורכבות.

לא אומר שזה טוב או לא טוב, רק מעלה כיוון ששווה לדעתי לחשוב עליו. לפעמים אוכלים את העוגה כולה ומנסים לשמור עליה שלמה. ולפעמים כן.. צריך לעבוד על ריצוי בקשרים.

הייתי מציע לך אפילו להתאמן בלהגיד לא לאנשים, נגיד חברות שלך. אולי תקחי משהו שאת בטוחה בו מספיק שהוא שלך ומגיע לך אותו ותתעקשי על זה.

זה מחזיר לאיזון, ואל תדאגי את לא תהיי פחות אכפתית ואנשים רק יעריכו אותך יותר (אני פונה פה לפחד שנמצא הרבה פעמים בתוך הריצוי)

1 להבין שהריצוי הוא חלק ממך, הוא לא מסתיר אותך. להביא את עצמך דרך הריצוי הזה, לבטא את עצמך דרך זה

2 כאשר את מרגישה שאין את המקום שלך - פשוט לדעת שזה קרה. שבגלל הריצוי את משלמת מחיר. שזאת בחירה שלך. ואז לאט לאט לבחון את הבחירה. לבחור לפעמים לעשות משהו שאת רוצה, להביא משהו שאת רוצה. ללמוד לבטא את עצמך

3 לספר את הסיפור הזה לצד השני. לבקש מהצד השני לשאול פעם שניה אם את רוצה באמת את הבחירה הזאת או שאולי יש משהו אחר שאת תרצי, אם יש נושא שאת יכולה להעלות שאולי נצרך לך ואת לא מדברת עליו

זה מחשבה ראשונית על סמך קשר שהיה לי עם מישהי

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי