מבינה גם למה הוא נפגע, אבל ככ קשה ללכת לישון עם התחושה הזו.הוא הלך כבר לישון ואני סתם על הספה. יכול להיות שמחר יהיה פשוט יותר לדבר... 

אני מרגישה שבאמת לא הייתי בסדר איתו לא הייתי צריכה לגלוש לטון הענייני הייתי צריכה להבין על הקוצר רוח שלו שהבחישה בנתונים בצורה כזו עניינית מערערת את ההערכה לשיקול הדעת שלו... 

יש לי איזה אמונה בראש שאולי טוב יותר היה אם הייתי תעורבת שנינו מודעים לזה שאני חדה יותר (שונאת להגיד אתזה אבל זה ככה) -- אני חושבת שזו הנקודה שמציקה לו עכשיו בין היתר...

תודה למי שהגיעה עד לכאן  

אולי יש לך עצה בשבילי? אני מפחדת ליפול לאותו מקום גם בפעם הבאה. לא רוצה שהוא ישאר עם התחושה הזו...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ז באייר תשפ"ג 10:47

*** מה שלא מתאים לך אל תקחי, טוב?אין לי שום כוונה לפגוע חלילה!  ***

קודם כל,נשמע שבאמת טוב לכם ביחד

שזה הדבר הכי חשוב שיש לזוג. 

איזה כיף לכם! 

החיים מלאים עליות ומורדות וחשוב שיהיה הביטחון הזה אחד בשני.

את כותבת בהתחלה ".. גם ככה אנחנו על הקצה תמיד"- שאלת את עצמך למה? הרי אם אתה בטוב ובנחת ובביטחון, אם אתה מתנהל נכון (גם פיזית כלכלית אבל לא רק) אתה לא אמור להגיע לקצה ויכול לנשום תמיד. לא רק כשיש לך מרווח נשימה בין חוסר לחוסר....

"עשה כמה דברים לא ככ חכמים"

"יש לי אמונה בראש שהיה טוב יותר אם הייתי מעורבת... אני חושבת שזו הנקודה שמציקה לו בין היתר"

יש לי מחשבה שאת צודקת.

ובעלך גם צודק. 

פשוט כל אחד פעל במצב הזה מתוך זווית הראיה שלו לפי מה שחשב שנכון לעשות.

ברור שזה נכון, רק כשבמצבי קצה קורה שכל אחד בטוח יותר מהרגיל שהשני טועה ואז יש כעסים יותר גדולים ועוצמתיים וכו. 

גבר צריך ביטחון ו"גב" מאשתו כדינלהרגיש נעים ובטוח במעשיו/ תפקידו כמעניק לה. ודואג לרווחתה. 

(איש משול לשמש- נותן, אישה משולה ללבנה- מקבלת מהשמש ומחזירה את האור,  לעיתים הסכמה לקבל מהשני היא עצמה הענקה)

כדי שגם במצבי קצה יהיה לשניהם קל לצלוח את הגלים. ביחד. 

אני מאד מבינה אותך.

גם אני נתקלת במצבים שחושבת שבעלי לא פעל בצורה נכונה וזה קשה מאד לא להגיב.

היו פעמים שלא הגבתי נכון וצעקתי או העלבתי או אמרתי מילים פוגעות

ואחר כך הסתבר לי שטעיתי ובגלל הסערה שהייתי נתונה בה, לא ראיתי את הצד שלו בכלל. והוא מאד נפגע מזה כי חשב שהוא לא מוערך/ לא אהוב/ לא חכם בעיניי.

עם הזמן למדתי קצת יותא להתמתן 

ולומר בזמני נחת את מה שחשוב לי שידע. וגם להתנצל ולהוריד את האגו שלי. זה שיעור גדול בענווה בעיניי.

יותר שידרתי לו דברים חיוביים ובטוחים בו, וזה בהחלט נרגע. 

כאן במה שקראתי 

יכול להיות בהחלט,  שיותר מהמצב הכספי, נוצר פה איזה קצר בתקשורת בגלל הרגשות לא טובות אחד על השני.

והקצר הזה לא מאפשר שיח נכון כי ייתכן ששניכם "טיפסתם על עץ" , ועכשיו צריכים לאזור אומץ ולרדת ממנו (מספיק שרק אחד ממכם יעשה צעד וזה כבר ישפיע) כדי לפתור את הקונפליקט.

הגיוני שאם מבין השורות הוא (כגבר) חווה או חש ממך ביקורת סמויה או ספק כלשהוא על התנהלותו, גם אם היא מוצדקת , אוטומאטית הערך העצמי שלו יורד וממילא הוא מצליח להיפגע מהר יותר. ואז לוקח זמן להירגע ולהסכים לשמוע דברים אפילו פשוטים, כדי לא להיפגע שוב.

לפעמים זה קורה בגלל סיבה אישית שלו שלא קשורה לעניין הטכני בכלל.

(שאלות לעיון- 

האם הדימוי העצמי או הביטחון העצמי שלו ברמה סבירה? 

מה היה בבחור שלך שהרשים אותך ושבה את ליבך והסכמת להינשא לו?

איזה דברים טובים את מכירה בו? 

מה את חושבת שהוא חושב עלייך?)

אישה משמעותית ביותר לבעלה ואיש משמעותי ביותר לאשתו, כשהם בעין טובה ונותנים שמחה וביטחון אחד כלפי השני. סוג של 'מצדיקים' את השאיפה שהייתה להם להרמוניה,וככה שלווה יחד,לטוב פשוט ולהנאה בעשייה המשותפת.

 גם אם הם טועים, קל יותר לדבר על הטעות הטכנית ללא המטען הרגשי הנלווה כי הבסיס יציב ואיתן (ואולי זה לא טעות אלא בכלל נקודת מבט שונה שמכוחה פעלו ועשו מה שעשו?)

לסיום

זה באמת לא קל להיות בסערה כזאת סביב מתח כלכלי . אנחנו באחד כזה עכשיו. 

הוא יכול לגרום לכל מיני מחשבות ורגשות שמזיקים ומחלישים יותר משמועילים.

הזכרת את הביטחון בהשם. בפרט במצבים כאלו שזה יותר מאתגר לזכור את זה.

ביטחון בה' לא סותר השתדלות מעשית, כן כדאי לזכור שאם ניתן מקום להשתדלות בלבד, הביטחון אולי יאבד את המקום שלו.

ממליצה לשניכם לשמוע שיעורים או  ללמוד יחד את "שער הביטחון" או בספרים אחרים, זה נותן משמעות אחרת ,עמוקה יותר לחוויה הזוגית- גשמית הזאת ואולי זה יוכל להרגיע אתכם ולהתבונן אל המציאות מחדש, לשוחח ביניכם על מה שקורה  כמו פעם , בנעימות גדולה ללא כעסים או משקעים אחד אל השני ובלב נקי ורגוע לתכנן את צעדיכם מחדש. לקראת מה שה' מזמן לכם כדי להצמיח אתכם ולהשפיע לכם רק טוב. 

שתזכו תמיד כדברי אביתר בנאי "ליפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן"

תזכו לבניין עדי עד 

בית נאמן , אהבה אחווה שלום ורעות מתוך בריאות ושמחה מרוב כל!

אני מקווה שהצלחתי להעביר את רוב הדברים שרציתי, ברוח טובה.

רק טוב ונחת!

אני אנסה להגיב פרה פרה כי כשאני מגיעה לסוף אני שוכחת את ההתחלה 

קודם כל באמת מעריכה את ההשקעה! כותבת דברים חכמים ונכונים מאוד! לקחתי את מה שרלוונטי ❤️

אני חושבת שבכללי אנחנו רוכשים ביטחון ואמון בכל משבר לומדים ככה את הגבולות אחד של השני, שנינו בראש הזה ככה שאנחנו לא נבהלים מטאקלים כאלה זה בסדר.. 

לי עכשיו אין כח לזה, אין לי כח לעבוד ולמצוא פתרונות היה לי נוח מאוד וטוב קודם לכן אני ככה באלי פשוט לסגור את העניין כמה שיותר מהר (זזה לא יעבוד ככה כמובן) . 

אני שואלת את עצמי איך אני צריכה להתנהל ומה אני צריכה להבין, על הרגישות שלי כלפיו בעניין זה ברור לי שאני צריכה לעבוד, מעבר לזה פיתרון לגבי רמת המעורבות שלי ואם אני כן צריכה לפעמים לומר לו את הדעה שלי על דברים שהוא רוצה לעשות בעניין הכספי אני מתלבטת... 

לגבי הפיסקה הראשונה שלך האמירה שלי על זה שאנחנו על הקצה זה דווקא לא בתחושה אלא פשוט במציאות הכלכלית שלנו...

מה שרשמת "הגיוני שהוא הרגיש ביקורת סמויה" זה בדיוק ככה ואני מרגישה את הביקורת הזו בתוכי קשה לי לנטרל אותה בגלל זה כל פעם שיושבים ומדברים בנחת על העניין זה מקפיץ אותו לא משנה איך אני אגיד את הדברים.. 

נראלי פשוט אשב עם עצמי ואברר מה במחשבות שלי לא נכון, יש שם משהו ואני לא מצליחה לתפוס אותו.. אחכ אני אגש אליו ויהיה קל יותר 

שתהיה לכם סיעתא דשאנימחו'בת שאם יש לך רעיונות או מחשבות כן כדאי לך לומר אותם כדי שלא תרגישי פיסםוס שרצית ולא אמרת.

הכי כדאי זה לתפוס זמן נוח לשניכם

באוירה נעימה 

ופשוט לומר את זה 

יכול להיות שהוא נסגר ולא מוכן לשמוע שום דבר אפילו נייטראלי שאולי יערער על הביטחון/גבריות שלו כלפייך.

ואולי גם

כמו שאת מאמינה בעצמך ובזה שאת חושבת דברים נכונים

כמו שאת מאמינה בה' שהביא אותכם למצב הזה ובע"ה ייתהפך לטובה,

ככה יש מצב שאת צריכה לפתח בתוכך את האמונה בבעלך ובטוב שלו. ואת האמונה שגם אם את לא מבינה את המהלך שלו, זה נובע מרצון טוב לעשות טוב ובטח לא כדי להזיק לך.

וכשתהיי בטוחה , תהיי גם רגועה 

ויהיה לך קל לדבר איתו בנחת על מה שחשוב לך.

ויש את שיטת הסנדוויץ בשיחה (כל שיחה, לא רק בין בני זוג) - להתחיל בטוב, להמשיך בבקשה ולסיים בדבר טוב (כמו בתפילת שמונה עשרה)

ב"ה אני ניסיתי לחדד אצלי את ההערכה לדרך ולמאמצים שלו ולא שיפוט על פי תוצאות הצליח/לא הצליח (העסק של הקב"ה)... שלחתי לו הודעה מתוך מקום שלם, ודיברנו בטוב 

תודה לך!!

אני לא צינית!

את סומכת עליו ומשאירה לו את החלק הפיננסי. זה מעולה!!!

נכון שבזמנים לחוצים יותר קשה להרפות ולכן את פחות מפרגנת לו.

אני מציעה לך לשלוח לו הודעה כשאתם לא אחד ליד השני (להשאיר לו זמן עיכול) להתנצל בקצרה (זה פותח אותם מאד, יכולה להתנצל על התחושה שאולי את לא סומכת או שאת לחוצה וזה יוצא עליו) ולכתוב לו שהוא אלוף ואת סומכת עליו שכמו שעד עכשיו הסתדרתם, גם עכשיו הוא יהיה תותח ויעשה את המעשים הנכונים...

תהיי סמוכה ובטוחה שזה יקרה! כי כשסומכים על גבר, הוא מוכיח את עצמו שוב ושוב.

סומכת עליו, אני כן רוצה להשאיר לו אאת זה גגם כדי שילמד וישתפשף בעצמו, אאני באתי ממקום מלכתחילה ייותר מעורב ומודע לאיך העולם עובד ובדרכ ביום יום אני משאירה את הידע שלי לעצמי, הוא עכשיו לומד אותו נופל וקם מנסה מכל מיני כיוונים וזה בסדר מבחינתי לגמרי כי ככה לומדים, ובסוף אני ממש לא רוצה ולא יכולה להחזיק ראש כמוהו בכל התשלומים והוא אלוף בזה, והוא ילמד עם החיים זה לא מסובך... 

במצבי לחץ מה שאני יודעת קצת יוצא ממני וכשאני מדברת עניינית על המצב ומה לדעתי צריך לעשות זה מקפיץ אותו... 

מאמינה שעוד נמצא אאת האיזון כי הוא נצרך... 

לגבי ההודעה זה רעיון טוב! אולי באמת אשלח לו אבל קודם רני צריכה באמת להאמין בזה לגמרי, משהו חסר לי שם. 

למה שלא תהיי מעורבת?

ברור שאני יודעת הרבה יותר טוב מבעלי לטפל בילדים כי יש לי המון אחים ואחיינים 

וגם נפשית אני הרבה יותר מחוברת לזה

ויותר מתעניינת בזה

אבל ממש לא הייתי רוצה שבעלי "יסמוך עלי" וישאיר לי את זה אצלי

אני רוצה אותו מעורב

ביחד זה כח

וגם- זה הילדים שלו בדיוק כמו שלי.יש לו זכות ואחריות לדאוג להם

זה רק בשביל הדוגמא...

את אומרת שיש לך גם יותר כישורים מתאימים לדאוג לכסף, וגם הוא לחוץ ולא בטוב עם האחריות הזו.

אז למה שהיא תהיה עליו?

למה שלא תשאו בזה יחד?

שווה לשוחח ביניכם ולראות אם כדאי לחלק מחדש את התפקידים...

זה לא אומר ש"תקחי" את זה ממנו

אבל כן שהוא יותר יערב אותך במקומות שמתאימים לך יותר ואליו פחות

וככה שניכם תרוויחו , לא רק טכנית כלכלית .....

בתחילת הנישואים הייתי פחות מעורבת בצד הכלכלי וזה באמת הלחיץ אותי. עם הזמן הסברתי לו שחשוב לי להיות יותר מעורבת כדי להפחית לחץ, ובהדרגה נכנסתי לעניינים יותר ויותר, והיום גם אני שותפה בעניינים האלו וזה מאוד מרגיע אותי. עדיין בעלי האחראי העיקרי בביצוע דברים שקשורים לכך אבל אני מעורבת, לפעמים אומרת לו מה צריך לעשות ויודעת מה קורה. 

אני רוצה להיות מעורבת, לא יודעת אם כתבתי אתזה כבר למעלה, והוא גם יודע אתזה, גם כדי לא לחיות באשליה ולתכנן כל מיני דברים שנופלים בסוף כי אין כסף וזה מאכזב ומתסכלל (והוא שיהיה בריא אומר על כל דבר "למה לא? בעזרת השם .." אז אני חושבת שגם בדרך הטבע התכנונים שלי אפשריים) 

בקיצור הגענו למסקנות שלפני תקופות לחוצות עם הוצאות מעבר להכנסות או שינויים צפויים בהכנסות אנחנו יושבים ביחד ועושים חישוב מסלול - ולא באמצע שכבר אין מה לעשות. 

עוד דבר זה לעשות שיקוף של הנתונים אחת לתקופה, עשינו מזמן אבל דברים השתנו מאז ושוב אני לא רואה את התמונה המלאה... 

בכללי בשוטף של הניהול הכלכלי אין לי עניין להיות זו שעושה את ההעברות ומשלמת חשבונות טוב לנו מאודדד הסידור הזה ושנינו מסתדרים איתו מצויין. 

מתח נפשי ובטח לחץ כלכלי זה דברים שגורמים בהחלט למתחים לחצים דאגות

ואין פלא ששניכם מתקשים במצב כזה לשמוע על רגיעות.

לגבי זה שהוא נפגע ממך, אפשר להגיד לו או לכתוב לו שלא התכוונת לפגוע או לצער אותו, שאת מעריכה את העשיה שלו ומתוך מתח ודאגה כנראה דיברת לא בצורה המעריכה שהיית רוצה.

מעבר לזה, יכול להיות שהוא צריך את הזמן שלו להרגע וזה בסדר 

אני לא חושבת שצריך עכשיו ללחוץ, וזה לגיטימי שזה מצב מבאס בשבילך❤️ הוא גבר ובעזרת ה' הוא חזק והוא יתגבר.

שניכם מתמודדים עם מצב מאתגר

הוא כגבר בטח חווה גם ככה חוויות לא קלות 

גם לך המתח הזה קשה, ואולי גם התסכול שלך לגבי החדות שגרם לדברים לצאת קצת פחות עדינים

 ואני חושבת שכנשים אנחנו ב"ה מרגישות יותר

ובנויות פחות למתח וללחץ שלפעמים כרוך בעול הפרנסה.

תחבקי כת עצמך על המצב הלא נעים שאתם נמצאים בו ומאחלת לכם שירווח לכם בקרוב ובשפע.

ועריכה עכשיו כשקראתי את המשך השרשור

הסיבה שיצאה לך בקורת סמויה (ושיוצאת לכולנו תמימול עצמנו או מול אחרים, ביקורת או כעס או קנאה או כל דבר אחר שהוא לא חיובי)

היא שבתוכך היה קושי, שביקש מקום

ביקש שתקשיבי לו, ביקש שתראי אותו- ואת עצמך

שכואב לך שאין מספיק כסף ושאת מתכננת סתם, או שאת מצטערת שאת לא חלק מהתכנון, או כל מיני דברים כאחה ואחרים

שכנראה לא היה להם מספיק ביטוי קודם כל בינך לבין עצמך

וכשאנחנו לא נותנים מקום וקשב בצורה נכונה למה שקורה וכואב לנו בלב,

הוא מחפש דרכים אחרות לצאת ולהתפרץ, כמו קיטור, וברגע שהוא מוצא לו סדק הוא שם...

זו יכולה להיות בקורת סמויה, או מריבה בצעקות או רק תחושות קשות בתוכך של כעס..

יש כל מיני דרכים וביטויים לכאב

והדרך להמנע מזה היא לדעת לחיות מתוך הקשבה וביטוי לעצמך,

כולל ובעיקר לקולות הפנימיים שבך

וככה הם לא יצטרכו למצוא להם דרך להתפרץ בצורה פחות מקרבת ונעימה..

שחוזר הניגון, החלטתי לסנן

באמת אבל

אני באופן אישי גם לא קובעת נופש מראש אף פעם אז זה לא מחרבש לי איזו תכנית שאי אפשר לדחות למועד אחר

אני באמת ממליצה להוריד מינון של חדשות. זה ממש בריאות הנפש

זה שתראי ותתעדכני לא אומר שהתחזיןת נכונות וגם אין לנו שליטה על זה. חבל על האנרגיות הנפשיות שאת משקיעה

היום אין מלחמה? אחלה. אז היום נעשה משו

מחר חלילה תהיה? נתאים את עצמנו

( מקווה שהתגובה במקום, שולחת חיבוק בכל אופן❤️)

אני בכללל א בחדשות, כולם מסביב מדברים על זה...בעבודה, בכל מקום.אז אני כל פעם פותחת "וואלה" רק לראות אם מתחיל משהו, קוראת רק כותרת כללית, לא קוראת הכל.מרגישה שרוצה לדעת מה מי מו

אבל שומעת קולות.

לא דיבורים, קולות של מטוסים.

אז הלב מחסיר פעימה, ובלי שאני רוצה אני מעבירה בראש שיש מה שצריך בממד.

ומימי הסגרים בקורונה אני לא דוחה יציאות כמה שאפשר.

וכן, ממשיכה להדחיק ולעצום עיניים בכח, ולהמשיך רגיל.

כי אולי כן, אבל אולי לא

ורק משתדלת לכוון יותר בתפילה, בעיקר באנוכיות שלא יבטלו לי את הנופש

הילדים ממש יתבאסו אם יתבטל 😔

מאחלת לכם שלא יקרה כלום, וזה סתם איומיםוהכל יחזור על מקומו בשלום

ימים האלו זה כבר הפך לשנים אלו...

גם שנה שעברה היה חשש ובסוף טסנו ונהנו.

מקווים לטוב..

תמיד יכולים להיות שיבושים מכל מיני סיבות בלתי צפויות אבל אי אפשר לחיות ככה את החיים....

ובד"כ אני בנאדם זורם, ולא אכפת לי מכלום.אבל עכשיו לקראת חופשת קיץ, מבאס.

מבחינתי חיה את החיים, מתכננת תכניות לעתיד כמו תמיד, מקסימום יתחרבש לי.. ממש לא חיה בתודעת מלחמה מתקרבת... אחד הדברים הכי קשים לחיות איתם זה חוסר וודאות, אני מציעה לך לא להכנס לזה בכלל! כעת היום הכל כרגיל, אז ממשיכים. מה יהיה, לא להתעסק עם זה.

אין מלחמה אלא אם הוכח אחרת במשך כמה ימים (עיין ערך המלחמה שהתחילה ונגמרה באותו יום)

בתקופה כ"כ משוגעת

חוץ מלא להחשף לחדשות

צריך גם לא להתייחס לשמועות שרצות שם

כי אין פרופורציה בין כמות הפעמים שדברו על מלחמה לבין הביצוע

מבחינתי ברור שיהיה, וזה רק עניין של ימים.

יש אומרים אחרי המונדיאל שהוא היום.

אבל בעצם לא משנה לי אם זה יתחיל מחר מחרתיים בשבת או עוד שבוע או עוד חודש.

כן קבענו נופש, אולי הוא יתבטל,

יש משימות לסיים בעבודה, אולי זה יהיה מהבית.

הילדים ממילא בבית בחופש.

קניות וסידורים לשנה הבאה צריכה לעשות, חיכיתי לאחרי ט' באב

מקסימום נעשה עם משלוח.

באמת לא יודעת מה כבר יכול להשתבש בשגרה המשובשת ממילא..

ואם לא יהיה גם טוב,

כאילו אין תרחיש שיגרום לתוכניות להשתנות מהקצה לקצה.

היום לקחתי איתי ציוד נחוץ מהמשרד לצורך עבודה מהבית אם אצטרך לפרק זמן ארוך.

מקסימום כל יום אקח ואחזיר מה כבר יכול להיות..

העיקר שלא יהיו לימודים מרחוק, זאת החרדה העיקרית שלי מהתפתחויות מרעישות שכאלו 😜

ועדיין...כמו כזה לפני לידה, שיש מתח מתי ואיך וכמה, חוסר שקט.ככה מרגישה עכשיו

מצחיקה אני

ממילא המציאות לא צפויה ויכולה להתהפך ברגע , אז אני פשוט חיה את חיי רגיל, קובעת מתכננת הכל רגיל. כשנופתע, נתמודד. לא רואה טעם לעסוק בזה.

עכשו קראתי אתכן ונזכרתי שהדאגה העיקרית שלי ממצב כזה זה שיקפיצו אותו למילואים ואני אשאר להשתגע לבד עם הילדונת 😒

איף.

משיח דחוף.

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

צריך שהבית יהיה מסודר בגדול כזה,

שלא יהיו שום אוכל וכלי אוכל מחוץ לארונות (כלומר על השיש),

ולצאת לכמה שעות.

אני תמיד העדפתי לצאת ליותר מכמה שעות, בפרט אם יש תינוק זוחל.

אם הצלחתי להביא מדביר ביום שישי או אפילו חמישי, ולצאת לשבת להורים למשל.

זה נותן שקט מוחלט לשנה ויותר!!

וזה גם לא יקר במיוחד, כ400 ש''ח, תלוי בגודל הדירה.

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

ויש לזה אחריות

במעיין שטוב חזיות הנקה עם ברזלים

רק עם ברזלים עומד טוב

אבל לא הכי נוח....

רק בסייפיש

יש להם תופרת שהופרת חזיחת רגילות להנקה

ואז לבנות עם חזה גדול (כמוני( יש פתרון שנראה טוב ואיכותי

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל אם אתם הולכים חשוב שזה לא יהיהבגישה של- באנו לתקן אותו. אלא לבוא ללמוד איך להתמודד ביחד עם תקופות לחץ.

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

יעוץ זוגי מתאים לבעיות בהתנהלות שגרתית של החיים, לשפר ולהעצים את הקשר הזוגי, טיפול הוא יותר לקשיים מעמיקים

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

כי אין רגע דל איתם ואני תמיד בתפקיד

וגם אם אני אחליט על שביתה קטנה של כביסות, נקיונות או בישולים

תהיה הילדה שתמיד חופרת וצריכה מלא צומי, הילד שלא מפסיק לריב ולשגע את כולם, האנרגטית שמכסחת את הבית

לנקות כינים

לקחת לרופא עור

לתקן את המשקפיים

תולעים

סיפורי חברות מדבקות מכתביות מפיות ולכווולם יששש

ועוד שלל הרפתקאות שמעייפות אותי עד תום.

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ולא מתכננת ללדת יותר ככל הנראה

זה לגמרי מעל לכוחותיי

לחשוב על הלופ הזה מחדש של טיפול בגוזל… עם גזים, צרחות, לילות לבנים, והלאה

עוד עומס ועייפות ומטלות ודאגות.

אני כבר כמה שנים טובות בתוך זה.

אמאלה זה מתיש.

אני תמיד אומרת שילדים מבינים הכול.

יש לי ילד בערך בגיל הזה אני גם מרגישה שהוא מבין ממש.

ואזיה כיך סעודה כזאת רגועה!

הזוי שהיא כבר כמעט בת שנתיים, ועוד תובנה בהקשר הזה, עד לא מזמן כתבת עליה "התינוקת" ופה כתבת "הקטנה" וזה באמת גיל שבו היא כבר לא תינוקת ומגניב לגלות כמה היא מבינה...

תינוקת... (למרות שקשה לי לנכס לה את הכינוי "הקטנה" אחרי שהוא כבר היה של שתיים לפניה🤭 ואולי אפילו של שלוש...)

תודה לשתיכן!