כששמעתי שנערה בת 14 החליטה לשים קץ לחייה בגלל חרם חברתי, לא כל כך ידעתי איך להגיב: זה אמיתי? שוב? והעולם שותק?
כל איש חינוך יגיד לכם שילדים הם זהב טהור, אבל הם יכולים להיות גם גועליים ברמות קשות ולעשות את המוות פשוטו כמשמעו למישהו שלא בא להם טוב בעין.
משיחות רבות שערכתי עם הורים הבנתי שיש מכנה משותף לרובם המכריע:
הם מחכים לראות סימנים מקדימים: ילדים שלא הולכים לפעילויות חברתיות, ילדים שבקושי מקבלים הודעות בווטסאפ (להורים שמגדילים לעשות ועוקבים אחרי המכשיר של הילדים שלהם), ילדים ונערים שמפסיקים לאכול ומפתחים כל מיני הפרעות. מחפשים את הכתובת על הקיר...
גם אני חשבתי שהם נוהגים בתבונה עד שהכרתי אותו: אחד מהתלמידים שלי לשעבר שהכיתה פשוט רצחה לו את הנשמה באופן שיטתי ואחר כך ווידאה הריגה:
בכל פעם שהוא היה אומר משהו היה מישהו אחר מהכיתה מתנפל עליו מילולית. קוטל אותו. משפיל. יורד עליו. הופך אותו לשטיח:
החלק המעניין בסיפור היה שהתלמיד הזה לא עבר חרם במובן המקובל של המילה:
הזמינו אותו לכל האירועים, דיברו איתו, שיחקו אותו כדורסל. מבחוץ הכול נראה יופי, זה רק הבפנוכו שהיה רקוב עד היסוד.
תשאלו מה איתי? איך התנהלתי מול זה? אז בהתחלה לא הרגשתי כלום. חשבתי שזה עוד קטילה ועוד ירידה בין חברים. עד שקרה לי דבר מדהים:
אמא של אחד מהתלמידים האחרים שלי ביקשה לדבר איתי ולקבוע פגישה על חשבון העבודה שלה. הייתי בטוח שהיא הולכת לדבר על הבן שלה והגעתי כבר מוכן אלא שהיא הפתיע אותי ואמרה לי שהיא מבקשת לדבר על התלמיד ההוא שעשו עליו חרם.
לא הבנתי. אמרתי לה: "רגע, אבל הוא לא הבן שלך"...כאילו, לא הבנתי למה זימנת לי בכלל פגישה.
ואז היא הסבירה לי שהילד שלה אמר לה שעושים לתלמיד ההוא את המוות והוא מבקש ממנה לעשות משהו בעניין והיא חשבה שזה מספיק דחוף בשביל פגישה פנים אל פנים ובגלל שההורים שלו היו בדיוק בחו"ל (היא כמובן דיברה איתם) היא חשבה שזה לא נכון לחכות עד שיחזרו והיא רוצה להציף את זה בפניי. קיצר נתקלתי כאן באכפתיות ברמות שאין דברים כאלו.
חלק מההורים היו ממשיכים הלאה. חלק מסתפקים בטלפון. מה הסיכוי שהורה יגיע על חשבון העבודה שלו בשביל לדבר על תלמיד אחר?
אז מה אני בא להגיד לכם הורים יקרים: שאל תחכו. תיזמו כל הזמן פגישה עם הילדים שלכם. אפילו פעם בשבוע. תחקרו ותתשאלו אותם איך בבית הספר. ואם אתם חושדים במשהו, אל תתביישו להצליב נתונים ולקבל מודיעין נוסף מול הורים אחרים שיש להם ילדים בכיתה
הא כן, ואם אתם ממש רוצים לגדל ילדים עם לב ענק, תוסיפו עוד שאלה אחת לפגישה השבועית עם הילד שלכם ואחרי שתשאלו: איך היה לך בכיתה?
תוסיפו: ואיך היה גם לחבר שלך?
והלוואי שלא נשמע עוד על מקרים כאלו
כתבה חשובה ...
שוב נערה שמה קץ לחייה בגלל שיימינג ושוב העולם שותק
בושה , כשלנו בתור חברה
כל כך הרבה פעמים המצבים האלה קוראים
אפשר לפתור את זה .
צריך שהיה שיעורים נטו לדברים האלה..
לא לבלבל את המוח בשעורי חברה על ואהבת לרעך כמוך / חשיבות ההתנדבות לסניף .
כאשר אשכרה בכל שכבה ושכבה יושבות / יושבים בנים שמרגישים לא קשורים.
שבמקרה לא התחברו לאדם הנכון ..
מה הבעיה לאתר מה הכי משפיע חברתית ולוודא איתו שהוא מודע כמה כוח יש לו? כמה חשוב שיתייחס לכולם כמה הוא יכול לפגוע עם ההערות שלו/ התעלמות/ התעניינות מעושה כלפי האחר.
פשוט רוצחים נשמות של אנשים
ואנחנו ממשיכים
אני בעצמי עצרתי חרם 4פעמים .. בחברה נחשבת .
אני הייתי רק בכיתה ג והחלטתי שזה ברור שאני מדברת עם אותה ילדה .. ולא מעניין אותי שום דבר.
וככה החליטה עוד ילדה ועוד ילד לבוא והנה היא יצאה מהחרם.
וכך בכיתה ה
וכך בכיתה ח
וכך בכיתה ט
חלק חרמים של לא לדבר .. וחלק חרמים של לא להתעניין .. תמיד היא נשארת לבד. אחרי 2 דקות של שלום מעושה
החברה שלנו מקולקלת
אני עובדת עם ילדים וזה קורה כל יום ויום ..
בבית ספר באולפנה בישיבה בתיכון בבני עקיבא .. גם אצל הדתי וגם אצל החילוני וגם בחרדי
דוגמא לשיחה אחרונה עם ילד בכיתה ט
הוא יושב מולי .. ילד יפה דוגמן, שיער חום- שטני חלק עם בלורית לצד , עיניים ירוקות .חולצה של השכבה
חיוך מתוק יפיפיה מתבייש .
מה שלומך?
בסדר, הוא עונה קצר
מה שלומך? (מנומס)
אני: ב"ה ! יום יפה נכון?
הוא: מהנהן ..
אני: מה עשית בלג בעומר?
הוא: זז באי נוחות .. הייתי במדורה
אני:ואיך היה עם החברים?
הוא: בסדר נחמד!
אני: מחייכת אליו ..
הוא: את האמת.. הייתי שם 5 דקות
אני: כן?
הוא: רובם התעלמו ממני .. 2 אמרו לי שלום.. אבל ראיתי שלא אכפת להם.
אני: אז הלכת?
הוא: כן הייתי לבד.. ראיתי שהבנות מסתכלות מהצד.. אז הלכתי לא רציתי לצאת מביך.
אני: מישהו שאל למה אתה הולך?
הוא: כן אמרו לי תשאר (צוחק) אבל לא באמת התכונות
אבל ראיתי שהם ממשיכים להתעלם.. לספר בדיחות פנימיות .
אז הלכתי בשקט דקה אחרי..
אני: שלחו לך הודעה אחרכ?
הוא: כן,
אני: ומה כתבו?
הוא: לא העברת כסף.
העברתי .. פשוט שכחו
(אני הלב שלי נחמץ..
ילד יפה , חכם , מנומס
והחברה שותקת ..)
יש בו הכל .. הכל
אבל כמה בנים צדיקים החליטו שלא באמת מעניין אותם למה הוא הולך אחרי 5 דק.
כל מה שיש לי להגיד לילדים המובילים זה תתביישו
ותהיו קצת פחות אתם.
