אז איך אתם הולכים לשמוח בחג?לגיטימי?

ראו כאן:

אז קנית כבר בגד או תכשיט? - לקראת נישואין וזוגיות

מעדכנת קצת את הניסוח:

 

בעוד כמה ימים אנחנו הולכים לחגוג את חג השבועות, חג מתן תורה.

כידוע, יש מצווה לשמוח בשלושת הרגלים.

כרווקים, תקופת החגים שעמוסה במשפחתיות יכולה להיות לא פשוטה, במיוחד לאלו שיש להם כבר אחים נשואים ואחיינים וכו'. יכול להיות שכולם מתארחים (ועוד ליומיים!), ומזיזים אותך מהחדר שלך בבית, ומצפים ממך לנקות, לבשל, לסדר, לערוך, להגיש, לפנות, לקרוא ולשחק ולטפל ולשמור על הילדים.

יכול להיות שהמצב הוא לא מול אחים ואחיינים, אלא בבדידות עם הורים. ואולי הבדידות היא שאין מסגרת לשיעורי התורה בחג.

יכולים להיות עוד מיליון מצבים שמדגישים את החוסר שלנו - דווקא בחגים.

 

אני מאמינה שאנחנו צריכים לעבוד בשביל לקיים את מצוות השמחה. אם אנחנו רוצים לקיים אותה - אנחנו צריכים לדאוג לזה, ולא לצפות שזה ינחת עלינו מלמעלה. ולכן, כחלק מההכנות לחג, אני רוצה לקרוא כאן לציבור להצטרף אליי, ולדאוג לזה שתהיו שמחים. זה לא אומר שאין מקום לכאוב - זה אומר לתת לזה את המקום והזמן הנכון (נניח לפני החג עצמו).

 

 

הנה קטע מתוך פניני הלכה, עם הדרכה פרקטית איך להגיע לזה:

 

ארבעה חלקים ישנם למצוות השמחה:

א) עיקר המצווה לעשות דבר מיוחד שיש בו שמחה יתירה, שיקרין רגשי שמחה על כל החג.

וכיוון שיש הבדל בין גברים לנשים, לשמחת הגברים יש לקיים ביום החג סעודה עם יין ובשר. ולשמחת הנשים יש לקנות לקראת החג בגד חדש או תכשיט חדש, ובבגד אחד מקיימים את המצווה.

ב) גם הגברים וגם הנשים צריכים להקפיד בחג יותר מאשר בשבת על הסעודות שיהיו טובות ועל הבגדים שיהיו יפים. וכן מצווה ללמוד תורה, שתלמודה משמח.

ג) כל דבר שאנשים רגילים לשמוח בו, כשירה, ריקוד וטיול – מצווה למי ששמח בו לעשותו.

ד) מצווה להיות במצב רוח טוב של שמחה וקורת רוח, ולהימנע מדברים מצערים במשך כל ימי החג, ובכלל זה אסור להתאבל, להספיד ולהתענות.

(הלכה ח - מצוות השמחה | פרק | אתר פניני הלכה, קיצרתי בכמה מקומות).

 

אשמח שתשפו - איך אתם מתכננים לקיים את מצוות השמחה בחג? (אני כבר קניתי בגד חדש =))

מממ בהחלט חשוב שאת מעלה אתזהekselion

אני מנסה לעורר כמה שאפשר את השמחה עם השטותניקיות שלי עוד כמה ימים לפני החג כדי שאבוא לחג במצברוח טוב ומוכן לאורות שלו. ומצפה לרקוד עם התורה ואחכ לטייל בירושלים עם החליפה הלבנה שלי😁

בגד לא משמח אותי כמו דבר תורה אכותיהפי

או חוויה אכותית אחרת

ואם הדבר תורה הואלאצעיר

שהבעל צריך לקנות לאשתו בגד כדי לשמח אותה? 

 

ולנושא השרשור - שכעקרון המצווה היא על הבעל לשמח את האישה. אין לאישה מצווה לשמוח בעצמה (כמו כל מצוות עשה שהזמן גרמא). 

 

שתזכו לשמוח בבעלים שיקנו לכן בגדים בקרוב. 

אז כנראה שהשרשור הזה הוא לא עקרוניkaparalay

הרי אם הוא היה, היינו בפורום השכן,

ואולי גם לא היה צורך במציאת דרכים להשתמח.

 

אם בעלי יצליח לקנות לי בגדים זה יהיה מעבר למשמח. יותר בגדר נס.. אפילו אני לא מצליחה..(;

ושנזכה כולנו בעז''ה.

זה בערך מה שהתכווונתי...לאצעיר

חשוב כמובן למצוא נחמה ושמחה בדרך, לא צריך לתלות את זה במצווה אחרת (שתופיע בצורה שלמה בע"ה בקרוב).

 

ופתק החלפה זה רעיון גאוני וקרש הצלה לבעלים ובכלל.

תלוי מי בוחר את הבגדהפי
זה לא מה שלימדו אותי.. נשים חייבות בשמחת חגלגיטימי?

"מצוות עשה לנשים לשמוח בחג, ואף שזו מצוות עשה שהזמן גרמה, מצווה זו משותפת לגברים ונשים כאחד, שנאמר (דברים טז, יד): "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ"..... אשה שאינה נשואה, כגון רווקה או אלמנה, צריכה לקיים בעצמה את מצוות השמחה על כל חלקיה, לקנות בגד או תכשיט לחג, לקיים סעודות משמחות, להשתתף באירועים משמחים ולהיזהר מדברים מצערים (שאגת אריה סו)."

מקור: פניני הלכה: הלכה י - מצוות שמחה לנשים | פרק א - פתיחה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

 

יש לך מקור לדברך?

גמרא בקידושיןלאצעיר

אבדוק בהמשך הלכה למעשה. פחות רלוונטי אלי כרגע אז לא וידאתי. 

 

עריכה: נראה שזה חידוש של המקור שהבאת.

 

רוב הראשונים והפוסקים אומרים שמוטל על הבעל כפשט הגמרא. 

גם ספר החינוך תפחלגיטימי?

"ונוהגת מצוה זו לענין השמחה, אבל לא לענין הקרבן, בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות."

הוא כותב בפירוש לפני כן: "נשים חיבות בשמחה,חסדי הים

לומר שאף הן חיבות להביא שלמי שמחה". זאת אומרת שזה חיוב עצמאי.

גם הרמב"ם לא הביא את החילוק קידושין לד ע"ב, כי זה דחייה בעלמא, ופשטות הברייתות שזה חיוב עצמאי לנשים וכן פשטות חגיגה ו ע"א.

הירושלמי גם לומד מהקהל ששם זה גם חיוב עצמאי לנשים.

רק רציתי להגיד לנוכחיםנפש חיה.

 בתור רווקה (כשנדדתי מדייט לדייט ומיצור למשנהו ) לפי שהתחתנתי , שימח אותי ללרת למכירות/ליסוע לעיר לקנות בגד או תכשיט לעצמי, כשסוף סוף מצאתי לפי הטעם שלי ומה שהתאים לי לסגנון. 

 

יש דברים מאז, שאני משתמשת בהם גם היום 

וכיף לי להיזכר שבעצם הם פינקו אותי 

והזכירו לי כמה שמחה נתרמתי בגללם 

באותה תקופה

 

(אם אין אני לי מי לי וכו')

וקיבלתח על זה הרבה מחמאות (יישר כח שאת יוזמת לעצמך ומוצאת דרכים לשמוח וכו )

 

היום זה קצת יותר מאתגר מפעם 

מכל מיני סיבות .

כן אבל בואיהפי

תכשיט או שמלה 

בנות חיות את זה ביום יום אני חיה את זה

את באמת לא מבינה את המנהג שמלה לחג

כאילו איפה היית בסייל של זארה כל השבוע? 

תדצעינפש חיה.

אני לא כל היום שוטטתי כדי למצוא בגדים  כן?

זאת אחת המשימות השנואות עליי ביותר 

ואני עושה אותם באמת רק לכבוד חגים (ואז משתמשת ומגוונת בהם לאורך כל השנה)

כי לוקח לי מלא זמן למצוא ולמדוד ואם זה לא לפי הטעם שלי או הסגנון אז זה מבאס.

 

 

את יעץכולה למצוא מה כן ישמח טותך. 

אולי לקנות לך ספר או דיסק או עציץ או שוקולד טוב שיעשה שמח בפה ובלב.

 

 

הנקודה שרציתי להגיד זה 

שלא צריך לחכות שמישהו ישמח אותי 

אפשר לעשות את זה גם לבד

(אנחנו לא באמת צריכות אביר על סוס כדי לשמח אותנו, אם הוא יבוא וישמח זה פלוס, עד שזה יקרה -בינתיים אנחנו יכולות לבד לשמוח בעצמינו במה שה' נותן לנו)

 

ברור שגם בגדים אבל אנחנו צריכים בעיקר תוכןהפי

כדי להתרגש באמת 

יפהנפש חיה.

בתור אישה שיותר משמח אותה דברים יפים, אפשר בגדים, אפשר דברים יפים אחרים

 

מוזיקה 

ספרים (את יודעת כמה ספרים יש פה מהרווקות שלי? קודש וחול)

תוכן אחר (תמונות,פרחים,  פאזל אלף חלקים נגיד)

משהו אמיתי , מוחשי.

 

עד שזה יקרה בפועל עם מישהו,

אפשר ליצור תוכן כזה , אמיתי!

אפשר להתחבר לשיעורים נניח 

או ללכת למדרשות או הרצאות כדי להעשיר ולהתכונן לחג

אפדר גם ליצור תוכן ולהעביר אותו לאחרים 

לא להרגיש שהזמן עובר בלי לנצל

כי אז זה יותר מבאס

יעני גם לא ניצלתי אותו והתבאסתי

וגם אף אחד לא עושה בשבילי

(לא כל החיים סובבים סביבנו את יודעת...)

סיפור (לא יודע אם תתחברו)לאצעיר

דיברתי פעם עם מישהי כדי להחליט אם להפגש. 

היא כנראה קצת נלחצה מהבירורים עלי ולכן הדגישה לי ש"כמו שאני מתרגשת משיעור\שיחה טובים אני יכולה להתרגש גם מתיק יפה". 

ולזה הגבתי: "אה, אז מה  שאת  בעצם אומרת הוא שאת אשה?" 

נפגשנו בסוף 🙂

 

נראה לי שזה די מתאר את המציאות. 

חח יפהנפש חיה.
זה לא הענייןהפי

אני פשוט לא חושבת שצריך חג כדי לדעת להתלבש 

את אמת בנות שבאות לקנות רק בגד לחג נראות לי לא מובנות

לא כולן מרגישות צורך להיראות טיפ טופ גם ביומיוםנפש חיה.

באותה רמה לחג.

לא התכוונתי שהולכות מוזנחות ביומיום כן? אבל יותר פשוט ויומיומי מאשר חגיגי

 

אולי ההשקעה שניכרת לכבוד החג 

מתבטאת גם בבגד חגיגי יותר, הופעה מודקעת יותא.

בואיהפי

זה לא טיפ טופ

זה מינמום

רואה? הסטנדרט/גישה לנושא הזה שונה . בגלל זה אולינפש חיה.

יש כאלה שהמינימום שלהן 

זה המקסימום אצל אחרות

אני פשוט לא אוהבת שבנות מחכות לחגיםהפי

פעם עבדתי בבוטיק בגדים..

לפני החג מלא בנות שחושבות שהן יודעות להתלבש והן לא..

עזבי נראלי אני סתם צריכה קפה

חח בואי המוכרות צריכות לעזוב את הבנות בשקטנפש חיה.

לפני החג שעבר (פסח) איזה אחת נודניקית  שנתנו לה לעבוד כדי למכור, לאידעת בת כמה 

 

לא עזבה אותי מרגע שנכנסתי לחנות

 

טוב תתני לי לבחור בשקט

לא

זה יפה לך, זה ממש מתאים

 

ורואים שאין לה חוש לזה בכלל

 

קיצכ זה לא כזה גורף

 

מסכימה איתך שלא כל הבנות יודעות להתלבש לפי הגזרה וכו 

אבל זה לא קשור למוכרת שתפקידה למכור, רצוי להבין קצת מקצועי במה שהיא מוכרת .

הייתי מוכרת דבש אבל עזבתי למדרשההפי
יפה ! נהנית שם? את עדיין המדרשה?נפש חיה.
לא חח צריך לגדולהפי
לי היה חושהפי

והיה לי שיטה

לבשתי את הבגד וכולן רצו אותו גם

הקטע גם שאני כנה 

אם מישהי תשאל יפה וזה מכוער עליה, אני אשאל אותה.. אולי תרצי משהו אחר?

יפהנפש חיה.

אני הייתי בחנות שהמוכרת אמרה על כולן שזה יפה להן גם אם זה מכוער 

נו בטח שזה יפה,הבגד הזה שהבחורה קונה בלי להבין אם זה הולם אותה בכלל , עוזר למשכורת של הצעירונת שמבינה בזה לא פחות...

אני לא קיבלתי אחוזיםהפי
אז לא, אבל עדיין אני שונאת שלא מביניםנפש חיה.

בזה 

ומתחילים לתת עצות

 

תקני ואחר כך תקצרי או תצרי או תפתחי את המכפלת

 

תגידי מה נסגר 

באתי לקנות בגד

לא באתי לתופרת

שהייתי יותר קטנה באתי אחרי האולפנההפי

עם בגדים של האולפנה

וכנראה היא חשבה שחולצה אמרקאית זה הטעם שלי..

אז היא הביאה לי מלא שמלות של אולפנסטיות וכולן מכוערות

אמרתי על הכל לא לא 

ואז היא אמרה לי למה לא?! זה כל כך מתאים לך!

ואמא שלי הכריחה אותי למדוד 

וסבלתי

באמת סבלתי! והמוכרת אמרה תקשיבי לי אני מבינה בזה! את עדיין לא..

פה!! לא יכולתי יותר

אמרתי לה את יודעת השמלה שאת לובשת היא מקולקציה קודמת של זויה. גם בחינם לא הייתי לובשת אותם

מפה לשם אמא שלי כעסה עלי

אבל בואי.. המוכרת הגזימה 

גם איך היא יכולה למכור משהו בבגדים כאלה

 

חחנפש חיה.

אצלינו קוראים לחנות הזאת רָזוֹיָה 

למה?הפי
כי זה רק בגדים לרזות ;)נפש חיה.

הייתי שם פעמיים

לא מצאתי כלום

 

הכל שם ענק עלי וזה לא משנה כי זה מכוער במילאהפי
לגמריחושבת בקופסא

כשאני באזור ואני במצב רוח לקניות כמעט תמיד נכנסת לי המחשבה הטפשית שאולי בכל זאת משהו יתאים לי שם ואני מבזבזת זמן לעבור על כל החנות ו99% מהפעמים לא מצאתי כלום.

באמת הרוב בסגנון חרדי- מודרני או בגדים אולפניסטיים בהגזמה בצבעים כ"כ בוהקים שהעיניים כואבות מלהסתכל עליהם.

בזה אני בטח לא מביןלאצעיר

אני משער שנחמד שיש מישהו שחושב עליך וקונה לך. הרצון הטוב חשוב יותר מהתוצאה. 

קונה לי?הפי

נראלך שאני צריכה גבר שיקנה לי בגדים?

אני צריכה שיהיה לו כוח אלי.. לעזור לי לסחוב את השקיות אם הוא רוצה

את לא רוצה מישהו שיתן לך?לאצעיר

מה זה משנה מה בעצם? 

פעם אבא שלי קנה ליהפי

שמלה והייתי צריכה ללבוש אותה ובכיתי כל החג

מסכן...לאצעיר

לא סתם כתבתי פתק החלפה... 

אתן מערערות לי כאן שאיפות... 

איך אני אמור לשמח את אשתי? 

לשאול אותה מה ישמח אותה...לגיטימי?
תכשיט שהיא בוחרתהפי
אז איפה הוא בסיפור?לאצעיר
הזוּזים זזים מהארנק שלו לשלהנפש חיה.
תתן לה כסף לקניותנפש חיה.

וכשהיא חוזרת , תצרף לשקית פתק ברכה יפה (בהפתעה שהיא לא תראה)

זה ממש ישמח אותה

 

(בעלי לא עושה ככה כן? אבל הוא משמח אותי בדברים אחרים)

 

כסף לקניות?הפי

אולי תבקשי להאכיל אותך גם

נפש את קורעת אותי היום

חחחח עדיף שייתן ואני אקנה בעצמינפש חיה.

מאשר שיקנה לי דבר מכוער בלי פתק החלפה ואני אתקע איתו כל החיים..

 

 

חחח 

הוא קנה לי לפני איזה שנה 

עגילים שלא אהבתי 

מה לעשות שאני לא מסוגלת ללבוש אותן?

 

לאט לאט הבין עם מי יש לו עסק...

מאז אני קונה לעצמי דברים והכל טוב

אני חושבלאצעיר

שלהפי קשה הרעיון של "*הוא* יתן לי כסף". הרי הכסף משותף\יש משל עצמך וכו'. 

 

האמת שתמיד מתלבט בזה. 

נו אז אם הכסף משותף מה זה משנה מי נותן?נפש חיה.

אבן כן יכולה להבין את זה. 

 

בעיניי הכסף  

זה כמו ארנק משותף 

כל אחד לוקח כשהוא צריך 

פשוט כדי להיות מתואמים אז מדברים על זה 

אצלינו נגיד לפני ההוצאות לחג אנחנו משתדלים ליצור שיח ציפיות כדי שנדע להתכוונן על זה בטוב.

אז במה מתבטאת הנתינה שלו?לאצעיר

אמרת ש"הוא יתן לי כסף". אבל הארנק משותף וכו'

המחשבה , היחס, ההבנהנפש חיה.

שאני צריך ויכול לדאוג לצורך הגשמי הזה להתקיים. ההבנה של הגבר

שזה הצורך של האישה כדי לשמוח בחג והוא האדם שיכול לעניק לה את היכולת לספק את הצורך הזה ולבטא בזה את האהבה שלו כלפיה (דברים גשמיים כמו תכשיטים ובגדים, הם שמחה וזה צורך לאישה כמו שהצורך של הגבר זה יין ובשר שמשמח אותו ובינינו גם גברים אוהבים להיראות טוב)

זה ברור לילאצעיר

(חוץ מהמשפט האחרון...) 

 

פשוט את הצגת את זה כ"הוא נותן לי כסף" וניסיתי להבין את המשפט. 

פשוט התכוונתי טכניתנפש חיה.

תתן או אקח כסף ואני אלך לבד , כי זה יותר פשוט משהגבר יבוא וייצטרך להיתקע עם אישה שקונה דברים שהוא לא מבין בהם כלום (אין פה עניין של לבקש רשות כן? בגלל שזה כסף משותף אני חושבת שבדברים יקרים כן שייך להתייעץ)

נשמע חלום..לאצעיר

בעלך בטוח מאושר 🙂

כאן הנעתי את הראש והרמתי גבהנפש חיה.

סתם, אבל כן. ברוך השם.

רק יכולה לענות על זה אמן חזק

 

שנזכה.

 

הטעם שלי בבגדים מאד ספציפי 

לכן אני מעדיפה ללכת לבד לחנויות

 

גם כדי לפטור אותו מהצורך הזה וגם כדי למנוע ממנו מבוכות מיותרות. 

 

יש מצבים שהוא מפתיע ובוחר וזה קולע

 

 

נכוןהפי

אני רוצה שהוא יבוא איתי

או שהוא יראה לי עלון של הבורסה

אני אבחר ואז באורח פלא זה יופיע בחג הבא

סבללאצעיר

אין לכם מושג כמה זה מייאש להגרר איתכן למקומות שאנחנו לא מבינים בהם כלום (ומתים משעמום) ועוד אמורים לזייף התעניינות. 

יש לי חברה כזאתהפי

כל פעם היא מתלוננת שהיא באה איתי לקניות

בעיקר שאני מתארת את הבגד למוכרת 

אבל זה באמת מצחיק

תביא לי כזה אבל בלי כפתורים ושיהיה בצד נפוח עדין אבל נשפך

 

כל חג את מקבלתהפי

מתנה?

בעלי כשיכול משתדל להפתיע ולקנות משהונפש חיה.

שישמח אותי.

 

לא תמיד עובד לו 

אבל עצם  המחשבה עליי  

קצת יותר  משמעותית לי 

מאשר הדבר עצמו

 

מראש אני לא מצפה לכלום

וככה זה באמת משקף את השמחה שלי בזה שחשב עליי

חמודים ממשהפי
נפש חיה.

את יודעת

סיפור אמיתי 

אולי על אחד מגדולי ישראל לא יודעת 

איש אחד היה רגיל לקנות לאשתו פרחים לשבת.

יום שישי אחד הוא לא מצא אף חנות פרחים פתוחה והוא לא רצה לבוא הביתה בידיים ריקות.... החנות היחידה הפתוחה הייתה חנות ירקות.

הוא קנה לה פטרוזיליה!

ועם זה הוא בא הבייתה....

 

מבינה 

העיקר היחס

המחשבה

המקום שהיא תופסת אצלו הראש שלו רוצה להתמקד רק בה

 

זה עצמו

זה הנישואין 

לתת ולהתקשר אחד לשני 

באהבה ושלום

לא משנה הבגדים או הפרח

זהו לא נעים לי אם יקנה לי כל חגהפי
בעיקרון החובה שלו לשמח אותך כל חגנפש חיה.

במה 

זה כבר תלוי בך 

את יכולה לבקש מה שבא לך

או שתעשי לו מראש רשימה של דברים שמשמחים אותך גם אם יחסית פושטים 

ואז יהיה לו קל לוודא שאת שמחה עם זה גם בלי לבקש כל פעם

כל חג??הפי

תאמיני לי קשה להיות גבר אמיתי

לפי התורה חג זה שלושת הרגליםנפש חיה.

יש כאלה שמביאים גם לחנוכה/ראש השנה וכו לא רק בחגים הנ"ל או ימי הולדת

זאת הזדמנות יפה לומר תודה אחד לשני ולפתח יותר תקשר שלא יניה תלוי רק בדברים גשמיים.

 

 

גבר אמיתי זה 

ג ומל חסדים

ב יישן

ר חמן

תכלס לא כזה קשה חח

 

אבל כן,לשמח את אשתך באמת, זה דורש השקעה ומחשבה.

 

יאאאהפי

רק נותר לי למצוא מישהו כזה דבש

אמממלאצעיר

זו ההגדרה של עם ישראל... 

אלו תכונות מובנות בכל אחד (ואם לא צריך בדיקה. רמב"ם). 

ומה ראשי התיבות אשה?לאצעיר
אחת שלא הוזה...נפש חיה.
אהובה, שותפה, השלמה?לאצעיר
אולי, שנעלה השְׁערה?נפש חיה.
אוף, שוב התחכמות?לאצעיר
אמיתי? אין לי מושג. לא נראה לי שישנפש חיה.

(אתה לא מתכוון לרב חזון אי"ש...)

סיפור מרגשאילת השחר

ההמשך שזכור לי שקראתי הוא שהאישה שמה אותה במקפיא, וכל פעם היתה לוקחת ממנה כמה עלים ומוסיפה לתבשילים. 

 

לא קראתי הכל ואולי כתבתן כבר, רק לומר שאחרי כל הדיון על הנתינה מצידו, אני חושבת שהדגש מבחינת האישה הוא על ההסכמה לקבל. 

ויש מה להרחיב בזה. 

 

נשמח לשמועלאצעיר
לפעמים עצם ההסכמה לקבלנפש חיה.

היא נתינה לשני. 

מצטרפתאילת השחר

ולענ''ד, תמיד. 

כי העניין הוא עצם הקשר, ולתת לאחר מקום בעולם שלנו ומערכת נתינה-קבלה היא חלק משמעותי ביצירה של קשר. וזה נכון כדי לקיים קשר הדדי אמיתי, ולא משנה איזה צד נמצא כרגע בצד הנותן ומי במקבל. אם כי בעולם הזוגי יש הבחנה ברורה מה תפקידו של כל צד במערכת כדי לייצר השלמה נכונה, עדיין המערכת עובדת באותה צורה ובכל אחד יש צד נותן-מעניק וצד מקבל. אולי בדרכים שונות, אבל זה קיים בכל אחד בקשר. 

 

ההסכמה לקבל והקבלה היא השלב ההכרחי שבלעדיו הנתינה לא שלימה. הרי אפשר לתת ולהשפיע ולרצות להשפיע, אבל אם זה לא מתקבל הנתינה מאבדת את הטעם שלה והמטרה לא מושגת. 

ומה המטרה? 

עצם הקשר. עצם החיבור שמתבטא בתנועות האלו העדינות של לתת ולקבל. 

וזה לא חייב להיות במשהו מוחשי, כמו שהזכרתן בהודעות קודמות. 

חלק מהמערכת השלימה שנקראת קשר כוללת בתוכה גם את היכולת לדייק השפעה, להתאים אותה למקבל לשמוע את המקום שלו ביחס אליה מה היה רוצה ומה יהיה טוב לו.. וכו'. 

 

כבר המלצתי באחד הפורומים על הספר 'קראתיך' שממש משמעותי בעיניי בנוגע לבניית קשרים ומתחבר לימים האלו של ספירת העומר.  

 

נכון.נפש חיה.

ויש מלא סיפורים שהורידו אחד לדני רק כי התוצאנ לא הייתה כמו שציפו או כמו שרצו או שחשבו שהשני חושב.

אני לא אומרת שאישה או גבר צריך לקבל כל מה שהשני נותן גם אם לא אוהבים כי יש את הטעם האישי 

אלא יש דרך להביע את הרצון/ההערכה לשני בלי להוריד לו את הרוח מהמפרשים.

כשאני הולכת לקניותלגיטימי?

ואני קונה משהו מיוחד (גם מבחינת המחיר), אני בד"כ שומרת אותו לחג הקרוב, לחדש אותו אז - בגלל המצווה של שמחת החג. (וזה אומר שזה גם יכול לשכת בארון כמה זמן...)

אימצתי את זהאוויל מחריש

אמנם תרמתי וקניתי כמו שהייתי עושה בכל מקרה, אבל עשיתי את זה לכבוד החג אז זה נותן ערך מוסף לחוויה. ממליץ לכם גם!

לגבר הכי קשה. הוא צריך לשתות יין בסעודה משום שמחהחסדי היםאחרונה

ולהיות ער כל הלילה.

כמה טריקים על משיכה מעת קדםכְּקֶדֶם

לבנות: אתן חייבות להפנים כל הזמן בתודעה שגבר מרגיש משיכה הכי גדולה כשמתאפשר לו לתת לך ואת מקבלת. וזה בהכל. יכול להיות דבר הכי בנאלי שיש. לרמה של לפתוח לך את התפוז או למלאות לך את הקפה. בייחוד אבל כשהוא מזמין או מכין לך משהו לאכול (כמו כן בנים בדיוק מאותה סיבה אין מצב בעולם שאתה מתחלק איתה בהוצאות על הארוחה) אז חזרה אליכן, כל פעם שהוא שואל ממך משהו

תתרגמי את זה בראש שלך ל"אני רוצה להתחבר אליך יותר תני לי את האפשרות לתת לך ותקבלי" להוציא מהראש את ה "לא לא תודה זה בסדר יש לי כבר או אני לא רעבה אכלתי" תסכימי לקבל!

מעשה שהיה כך היה (אתמול) בזולה של הרב יעקב כשנכנסתי מישהי נתנה לי חיוך חמוד אז התלבטתי לרגע ואז החלטתי לשבת לידה. היה החלפת מבטים וחיוכים ושנינו הסמקנו וכל הבררר ואזזז שלפתי את הנשק הסודי (חטיף אנרג'י) ובאלגנטיות חמודה קירבתי אותו אליה בלי לומר מילה (עם חיוך שובה נפש) והיא הסמיקה אבל סירבה!! בדיוק באותו רגע משו באנרגיה שהייתה בינינו נפל ובייחוד לי. החטיף היה סתם מבחן בישביל הכימיה קיצר הבנתן

לבנים: כשאתם בקשר ראשוני מול מישהי אתם חייבים לשדר ביטחון. ולגרום לה להרגיש שאתה הפרס ולא הפוך.

כי בוא, תכלס מכל האפשרויות שיש לך כרגע מצאת לנכון לתת לה את הצ'אנס, אתה זה שבוחר עם מי להיות. לא בקטע מתנשא של אגו או גאווה. פשוט כי ככה זה. גם אם לך באמת הרבה קשרים עם בנות תשדר את ההרגשה שאתה יכול להיות כזה אם אתה רק מחליט. בחורה אוטומטית מרגישה אם אתה חושב שהיא מעליך ואז זה מוריד לה מאד, או אם אתה מעליה. שוב, לא בקטע שוביניסטי עפעלעצמו אנאערף. פשוט גבר צריך להיות המוביל,זה שקובע זה שמחליט ובחורה חייבת להרגיש את זה.

דבר שני כשאתה מדבר איתה אל תחשוב על מה אם ייגמרו הנושאים לשיחה וכל הפחדים האלה. אם ייגמרו אז שייגמרו . לא סוף העולם אם תהיו בשקט גם. הנקודה שלי היא שאתה לא צריך לדאוג לגבי מה תאמר בדיוק כמו שאין לך את הדאגה הזאת עם חבר טובשך. תגיד את מה שעולה לך לראש (בגבול הטעם הטוב כן? ) ומשם דברים זורמים או שלא וגם זה בסדר

לא בטוחה שהבנתיכל היופי

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

מי אמר שזה נכון?לגיטימי?

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

אף בחורה לא חייבת לקבל שום דבר מאף בחור (ולהפך)חושבת בקופסא

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

הוא ממש לא מתייחס כמו מכונהקעלעברימבאר

Dude, מה זה האובר התעסקות בפרטים הזה?די שרוט

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

מי דיבר על חתונה? יא דוסכְּקֶדֶם

..שפלות רוח
עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך כ"ד בחשוון תשפ"ז 1:43

.

יש בזה משהו ואין בזה משהו.טאבי

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

אני דווקא הוקסמתי כשהבחורה סירבה לעוגיות שהבאתידורש טוב לעמי

אח יקר, תודה רבה על הדברים!advfb

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

מצחיק שהטריקים האלה באמת עובדים על בנותשנונימיאחרונה

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

אנא עזרו לי לשמור על גבולות. אני פטפטניתנחלת

ושוכחת את עצמי. אנא, לא לכתוב אלי באופן אישי.

לבנות - מותר.

תודה!

..ישי2
עבר עריכה על ידי ישי2 בתאריך כ"ב בחשוון תשפ"ז 18:09

.

אני חושבתעַלְמָה

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

^^פתית שלגאחרונה

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

מה דעתכםאשר ברא

על לשדך אנשים שיצאתם איתם?

אני חושבת שזה טוב ומבורך לשדך אנשים שהתרשמתי מהם לטובה ופשוט לא התאימו לי, או שאני לא התאמתי להם.

והעיקר לא לשדך מישהו שיש לי מטען רגשי עליו לחברה קרובה..

אבל בדיון עם חברות עלה שאין מה לשדך מישהו שיצאתי איתו כי אם הוא היה "מציאה כזאת גדולה", אני הייתי מתחתנת איתו.

הצביעו והשפיעו.

אצל אח שלי זה עבד נהדר, ועובד עד היוםנקדימון

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

ממש כך. זו מצווה גדולה של חסד.נחלת

קודם תציעי... אולי הם כן מעוניינים?שנונימי

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

הרבה חתונות יצאו מזה, כולל שליברגוע

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

שיר יפה אבל רואים רק את הכיפה והמצח.נחלת

את יכולה להגדיל למטה בצד ימיןברגוע

מצווה חשובה. למה לא?תפוחית 1

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

קשה כקריעת ים סוףמסתתר

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כל אחד ואחת הם מציאה גדולה. תלוי למי.נחלת

מבורך מאוד.advfb

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

למה לא?ברוקולי

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

חושב שזה מבורך אבלישי2

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

זה תלויאילת השחר

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

זה שחתכת ממישהו לא אומר שהוא לא טובמישהי719

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

מכיר כמה וכמה זוגות כאלוהסטורי

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

לדעתי, יש להן טעות יסודית.לגיטימי?

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

בגדולזיויקאחרונה

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

שיר ממבט של רווקאש לבנה

הי.

הרבה מאד זמן לא הייתי כאן. חשבתי לשתף אתכם בשיר שיצרתי לאחרונה בסונו.

"אבל אחלה בחור"

תהנו

בֶּן שְׁלוֹשִׁים וּמַשֶּׁהוּ, עֲדַיִן יוֹצֵא,

פָּגַשְׁתִּי כְּבָר מֵאוֹת, אֲנִי עַל הַקָּצֶה

בְּכוֹל פְּגִישָׁה אוֹתוֹ סַחְלָב וְשֻׁלְחָן,

אוֹתָהּ שְׁאֵלָה: "וּמָה אַתָּה עוֹשֶׂה כְּשֶׁיֵּשׁ לְךָ זְּמַן?"

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?

כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַנּוֹשְׂאִים לְשִׂיחָה

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,

"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!

זֹאת מְאֹד חֲמוּדָה, אַךְ אֵין מָה לּוֹמַר,

הַשִּׂיחָה זוֹרֶמֶת כְּמוֹ אַכְזָב בַּמִּדְבָּר.

הַשֵּׁם, תֵּן לִי אִשָּׁה שֶׁתִּגְנֹוב לִי אֶת הַלֵּב

וְלֹא אַחַת שֶׁתִּשְׁאַל "לְטַיֵּל אַתָּה אוֹהֵב"?

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נִשְׁמָתִי

אִיִמָּא וְאַבָּא מְשַׁגְּעִים אוֹתִי

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לַעֲבֹד חֲצִי מִשְׂרָה,

בִּנְסִיעוֹת וְטֵלֵפוֹן, בְּחִפּוּשׂ אֲבֵדָה.

וְהִנֵּה אַחַת שֶׁבְּעֵינַי מָצְאָהּ חֵן,

יֵשׁ נִיצוֹץ קָטָן, כְּבָר הַלֵּב מִתְעוֹרֵר

אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ, הִגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה:

"הוּא גָּבוֹהַּ? נָמוּךְ? מָה הַעֶדָהּ"?

אַחַת אָמרָה הוּא רְצִינִי, הַשְּׁנִיָּה קַלִּיל,

אַחַת רָצְתָה עוֹבֵד, אַחֶרֶת מַתְמִיד.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הָלַכְתִּי בִּדְרָכֶיךָ

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה, אַל תִּשְׁכַּח אֶת עַבְדֶּךָ

אֵיפֹה אַתְּ, אֵיפֹה אַתְּ, חֲצִי נְּשָׁמָה?

אִם אַתְּ שׁוֹמַעַת, תַּעֲשִׂי סִימָן

אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן, לֹא לִשְׁמֹעַ שׁוּב,

"לֹא נִרְאֶה לִי מַתְאִים, אֲבָל אַחְלָה בָּחוּר"!

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּבָר עָבַרְתִּי הַרְבֵּה,

תֵּן לִי אָחָת, שֶׁאָרְגִּישׁ שֶׁזֶּה זֶה,

שֶׁנֵּשֵׁב נְדַבֵּר, וְנִצְחַק עַד הַלַּיְלָה,

שֶׁנַּרְגִּישׁ סוֹף סוֹף שֶׁהִגַּעְנוּ הַבַּיְתָה

מושלםהפי

ככ מתחברתמישהי719

מושש!מסתתר

הגרסה הרגועה עדיפה?אש לבנה

ראשונה!מסתתר

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

מקסים! בקרוב מ מ ש!נחלת

אגב מי שהתחבר לסטייל - שיר נוסף משעשע שעשיתי אתמולאש לבנה

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

מתחרה בגידי גוב. גם בשורה האחרונה...shindov

וואו! חזק! תודה שכתבת (וגם על השיר חח הוא ממש קצבימנגו מיובשאחרונה

"לא נשחרר מנגנון הגנה אם לא תבוא התחזקות אמיתית"מוקי_2020

הגעתי לסרטון הזה :

עדיין לא צפיתי בהכל, אבל היא אומרת שם דברים מעניינים..והמשפט זה תפס אותי :

""לא נשחרר מנגנון הגנה אם לא תבוא התחזקות אמיתית"

ונזכרתי בפורום הזה,

ורציתי קודם להביא לכאן את הסרטון למי שמעוניין ואולי יהיו לו תובנות לעצמו או לשתף עם כולם,

דבר שני..מעלה לדיון לגבי המשפט הזה, בקשר לשידוכים, הכרויות, נישואין :

הרי ברור שבמצבים מסויימים, אצל חלק מהאנשים, יש מנגנוני הגנה שמגבילים אותנו או מחלישים אותנו להגיע ליעד

אבל אם הם יגיעו ליעד, אז תבוא התחזקות אמיתית...

ואז נהיה כאן (כך מרגיש לי...לפחות) , הביצה והתרנגולת...איך מסדרים את הפלונטר הזה לדעתכם ?

תודה והמשך יום נעים לכולם.

נ.ב - אם מישהו שמע על המלמדת בסרטון ורוצה להוסיף, בכיף. פעם ראשונה נתקלתי בסרטון שלה.

"אכילת לב"התלמיד העייף

"אכילת לב" עם מה שרציתי לכתובהתלמיד העייף

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

ברוררadvfb

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

הכאב שלך מובןברוקולי

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

אלו החייםלגיטימי?

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לפעמים קשה לגלות שאלו החיים, וזה בסדר גמורadvfb

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

בטח שזה קשה!לגיטימי?

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

נכוןadvfb

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

אתה צריך להשתפר גם בלי קשר אליהמשה

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

אכילת לבאשר ברא

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אם אתה בעניין של ספריםכל היופי

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

כאב ברור וטבעימוקי_2020אחרונה

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

דאגה רעילות וזהירותMentality

מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.

דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.

אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.

המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.

יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.

זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.

ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.

במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.

כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.

יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.

יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.

כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.

בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.

כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.

שיר השירים במשך 40 יום - מקרה מחזקכולנו הביתה

בחור הגיע לגיל 30 חיפש את זיווגו ועדיין לא מצא. הוא פנה לכל השדכנים וניסה את כל הסגולות אך ללא הצלחה. הוא שמע סגולה חדשה ומעניינת מאוד, לקרוא שיר השירים במשך 40 יום לאחר חצות הלילה. אותו בחור החליט לנסות ולקיים את הסגולה, במשך 40 יום הוא קרא את שיר השירים לאחר חצות הלילה עם כל הטעמים, ולאחר מכן אמר: "ריבונו של עולם יהי רצון שתהא השעה הזו שעת הקשבה, שעת האזנה, והריני מבקש ממך בורא עולם שתזמין לי זיווג הגון".

40 יום שיר השירים זה קשה בגלל העייפות. לאחר 40 יום חיכה וציפה להצעה שתגיע אך שום הצעה לא עלתה על הפרק. הוא לא התייאש והחליט לומר שוב את שיר השירים 40 יום. היה לו מאוד קשה להתמיד אבל הוא עמד במשימה. כשסיים, גם הפעם שום הצעה לא הגיעה. בני משפחתו וחבריו אמרו לו תפסיק עם זה, אתה בן 30 הסגולות האלה לא עובדות עליך אתה צריך נס, תחשוב על סגולה אחרת. הוא אמר להם אני לא אתייאש, אני מאמין. ואז בפעם השלישית הוא אמר שוב את שיר השירים 40 יום, אבל גם הפעם לא עזר. כולם אמרו לו חבל לך על המאמץ, אך הוא לא התייאש, הוא אמר אני אתעקש. יש רק מישהו אחד שאוהב נודניקים - זה הקדוש ברוך הוא, הוא היחיד שאוהב נודניקים שמבקשים מבקשים ומבקשים. משה רבנו ביקש 515 תפילות עד שהקדוש ברוך הוא אמר לו די, כי אם היה ממשיך היה מקבל.

ובאמת לאחר הפעם הרביעית שאמר שיר השירים לאחר חצות הציעו לו שידוך עם כלה נאה וחסודה זיווג משורש נשמתו והוא התארס. הוא ישב בוורט. אבא של הכלה קם ופרץ בבכי ואמר: "רבותיי היו לי ארבע בנות מעוכבות שידוך, הצעירה שבהן היא זו שמתארסת היום, היא בת 26. אשתי ואני היינו מיואשים, מה לא עשינו כדי שהקדוש ברוך הוא יתן לנו ישועה, וכלום לא עזר. והנה פלא גדול, לפני ארבעה חודשים הבת הראשונה התארסה. עברו 40 יום והבת השניה התארסה. עברו עוד 40 יום והנה הבת השלישית התארסה. עברו עוד 40 יום והבת הרביעית הצעירה ביותר מתארסת".

קם החתן ואמר: "כולם אמרו לי שהתפילה שלי לא עוזרת. הכלה שלי לא יכלה לשמוע שום הצעת שידוך כיוון שהיו לה שלוש אחיות יותר גדולות ממנה שהיו מעוכבות שידוך. ה-40 יום הראשונים שחררו את הבת הראשונה, אפילו שלא ביקשתי בשבילה. ה-40 ימים השניים שחררו את הבת השניה, ה-40 יום השלישיים שחררו את הבת השלישית, ולאחר מכן זכיתי וקיבלתי את הזיווג שלי. ומה כולם אמרו כשהתפללתי ולא נושעתי? 'לא הצלחת תפסיק להתפלל'. לא, אין תפילה שהולכת ריקם".

חז''ל אומרים "קשה זיווגו של אדם כי כקריעת ים סוף", כי גם כשהולכים לבנות בית בישראל צריכים להרבה הרבה זכויות. יש הרבה מקטרגים, הרבה משטינים מנסים להפריע לבנות בית יהודי. והקב''ה רוצה שבניית הבית תהיה בזכות ולא בחסד, שיהיה לבית קיום. ולכן פעמים רבות עוברים ניסיונות באמונה. צריך לדעת את הערך והכוח של התפילות ולהתמיד בהן, ואז בעזרת השם תבוא הישועה, ואז מתקיימים דברי חז''ל "כדאי אמונה שהאמינו בי לקרוע להם את הים" וזוכים לבנות בית נאמן בישראל.

אמין כמעט כמו חד קרןחושבת בקופסא

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

משה

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

פתי יאמין לכל דבר, וחוץ מזה, מתאם אינו סיבתיותshaulreznik

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אני רחוק מלחבב סגולות, ולא מתחבר בכלל לקברי צדיקיםדורש טוב לעמי

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

אני קורא לזה "הוכחה אמפירית על דרך השלילה"shaulreznik

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

מתברר שאין לך קצה של מושג לגבי הנושא עליו אתה דןדורש טוב לעמי

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

מה עם "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" ומימרות דומות?shaulreznik

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

צודק, גם אותן לא הבנת וכנראה שאין לך מושג לגביהןדורש טוב לעמי

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

איך הסיפורים שלך שונים מהתפיסה השגויה הזו?חושבת בקופסא

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא רואה מחלוקת בין מה שאני כתבתי למה שאת כתבתדורש טוב לעמי

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

  • שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

  • שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

  • שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

סליחה, חשבתי בטעות שאתה הפותחחושבת בקופסא

גם מעשים טובים של יחיד לאו דווקא יעזרו לוshaulreznik

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

כמו שיש קונפורמיסטים, א-קונפורמיסטים, ואנטי-קונפורנקדימון

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

מה יעיל יותר, תרופה או טכניקה מנטלית?shaulreznik

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תלוי באיזה ענייןנקדימון

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

יש הבדל בין סגולה להשפעה רוחניתshaulreznik

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אם הבנתי אותך נכון וכוונתך לתרופות פסיכיאטריותדורש טוב לעמי

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

ולגבי הפרשת חלה...דורש טוב לעמי

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

סיפורים כאלה שהסיכוי שיש להם קשר כלשהו למציאותדורש טוב לעמי

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

עצוב, חבל שלא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית לזוגיותכולנו הביתה

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחייםזמירות

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכוונה ב"בחיים" היא בעולם הזה ובבא,דורש טוב לעמי

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

כן.אגרת הרמב"ם אל חכמי מארשלייא (על גזירת הכוכבים)כולנו הביתה

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

ועדיין, בהמשך הפסקה, גם הרמב"ם מתמודד עם קושייתזמירות

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

זה שלא מאמינים לסיפור שכולו זועק 'המצאה שטותית''דורש טוב לעמי

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

אתה לא מאמין שהקדשת זכות קריאת שיר השירים תועילכולנו הביתה

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

אני לא חושב שיש מקור שאני מחוייב אליודורש טוב לעמי

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40אמא

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

מתאם לא מעיד על סיבתיותshaulreznik

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

אתה צודק, אךדורש טוב לעמי

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

איזה שטויותכולנו הביתה

מדהים. ברוך ה'כולנו הביתה

מקור יש?נקדימון

כן. למרות שסברא היא לא פחותה ממקורכולנו הביתה

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מזכיר לי את הדברים האלה של הרבנית ימימהלגיטימי?
כשרב מחליט לעשות בדיקת עובדות לסיפורי ניסיםshaulreznik

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

יפה מאד! מרתק היה לי לקרוא קצת על הרב מונדשייןדורש טוב לעמיאחרונה

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...