אין עומק חח

ואין מה לאכול

למה הן ממאדים בגלל ההלכות בתחילת תזריע וסוף מצורע?

ככה יוצא מבבלי שבת קנו ע"א? 

כתבת את הכותרת של הספר הפוך?

גם מי שכתב את הספר כתב בכוונה על פי תפיסות אסטרולוגיות מקובלות

נשמעת לי תפיסה יותר אופטימית - לקראת נישואין וזוגיות

מקובלות של תכונות שכל אחד מתאים לפלאנט שלו.

לא אומר אם זה נכון או לא, אבל יש בזה הגיון לפי מה שמקובל באסטרולוגיה.

זה פשוט יצא לי כך

In astrology, Venus is one of the primary planets that astrologers consider. It represents love, relationships, beauty, harmony, and creativity. Venus is associated with the qualities of sensuality, pleasure, and attraction. It rules both Taurus and Libra, which are zodiac signs known for their appreciation of beauty and their desire for harmony in relationships.

מאדים:

In astrology, Mars is another significant planet that holds great importance. It is often referred to as the "planet of action" and is associated with energy, passion, courage, assertiveness, and ambition. Mars represents our drive, desires, and how we assert ourselves in various areas of life.

זה ממש בקיצור וזה עושה עוולה להסביר, כי צריך לפרט יותר.

אנחנו הגברים אוהבים את קליפת נוגה - אוכל ובילויים ושטויות

נשים ממאדים כי זה הכוכב של שפיכות דמים וכשהן עצבניות זה אוי ואבוי 😅

שמתעצבן יכול להחריב חצי עולם.

"גברת ממלכות" כהגדרת ישעיהו. מפקד על.

אגב, בבחינות מסויימות הוא ס"א של דוד, ובדוד יש בחינות של נקבה דווקא.

לא שאני בא להביע עמדה בנושא. בנושאים כאלה אני בדרך כלל בעד לתקוף כל רעיון חדש.

שמעתי יותר מדי ספקולציות מבוססות על מקורות תורניים, ובייחוד מדרשיים או קבליים.

ואני חושב שזו תופעה שצריכה להיפסק. 

ארי נוהם-הוא סימל את הכח הנפשי (מהר"ל) והוא השתמש בו לרעה.

הוא היה גבר שחצן-"נבוכדנצר שעשה אותו שחץ" (תנחומא וארא) לא החשיב אף אחד-"וכל דיירי ארעא כלא חשיבין".

היה לו את הנטייה הקיצונית לקרוא לעצמו אלוה (מכילתא דרשב"י) 

הוא הגיע לשיא הגבריות המזוהמת, כמו אנדרו טייט, והוא טרף נפשו באפו-"באדין נבוכדנצר התמלי חמא"- וניסה לכלות את העולם.

הטיל אימה בעולם כגבר המטיל אימה בביתו-"והנה אימה זו בבל על שם נבוכדנצר התמלי חמה" (ויקרא רבה)

כשראה מלאך ''גבר'יאל אז הזדעזע: "ר' אליעזר הגדול אומר בשעה שראה נבוכדנצר את גבריאל נזדעזעו כל איבריו" (פסיקתא רבתי)

ניסה להיות גבר אבל יצא כלב-"ונבוכדנצר שמך הוא 'גברא' וחד נבו עלינו כחדא נבוכדנצר נבח ככלבא, נפיח כקולתה, נצר כצרצרה, מיד נבח ככלבא ואתעבד ככדא ונצר כצרצרה" (שיר השירים רבה)

ה' הפך אותו לבהמה.

והזהרתי מראש שאני בעד לתקוף כל רעיון מהסוג הזה, אז הנה:

ולפני שאני מתחיל - אני לא יודע איך בדיוק אתה רואה את הדברים, אבל גדולה, חוזק, עוצמה או יהירות לא מעידים על גבריות.

אגב, גבורה (שהיא גם תכונה המיוחסת לאריה) היא בכלל תכונה ששייכת לשמאל, והשמאל מקושר לנקבה.

ומצחיק קצת להביא את המהר"ל שמסביר שאריה זה כח הנפש,  כי המהר"ל באופן עקבי מסביר שהשכל מקביל לזכר, והנפש לנקבה.

אז אם ארי נוהם מסמל את הכח הנפשי לפי המהר"ל - אז הוא דווקא מסמל את כח הנקבה.

מלבד זאת, מלכות לא מסמלת גבריות. מידת המלכות היא דוקא מקושרת לנקבה. אז "מלך מלכיא" זה לא ראיה לשון דבר.

גאווה, יהירות, תאווה, כעס - לא רואה למה לקשר את התכונות האלה דווקא לגבריות.

לגבי "שמך הוא גברא" - הכוונה היא לבן אנוש, זה ביחס לכלב, לא ביחס לנקבה.

אם יש ראיה אחת שמצביעה לכיוון השני זה "רישא דדהבא" (גם בגלל הראש, וגם בגלל הזהב), אם כי לפי הראיות האחרות אני חושד שהבאת את הראיה הזו פשוט כי בעיניך עצם העובדה שהוא בראש הפירמידה זה עצמו הגבריות, מה שבכלל לא קשור. פשוט יש תכונות מסויימות של ראש ושל זהב שמקושרות לתכונות זכריות.  (וגם היחס בין הראש לבין החלקים האחרים הוא לא בהכרח כזה פשוט, אם דיברנו על המהר"ל, אז הסדר במקביל לחלקי הפסל של נבוכדנצר הוא - נפש, גוף, רוח, נשמה. כלומר שהמקבילה לנשמה היא בכלל ברגלים.) 

אבל כמו שאתה מבין, אם יש לי ראיה אחת לכיוון הזה, וראיות אחרות לכיוון השני, אז בעיני כל ניסיון להגיד "נבוכדנצר הוא בחינת..." לא יעבוד. לפחות עד שתביא ראיות חזקות יותר. וחזקות בהרבה.

הגיבורים בתנ"ך היו גברים, ובכמה מקומות שתואר 'גבר' לאיש קשור לגבורה?

איפה המהר"ל כותב שנפש מקביל לאשה?

אם מלכות לא קשור לגבר למה המלכים בתנ"ך כמעט כולם היו גברים, ולפי ההלכה אסור למנות בכלל מלכה?

בדיוק מה שניסיתי לומר.

לגבי השאלה איפה המהר"ל אומר שנפש מקביל לאשה לצערי הרב אני לא מצליח להיזכר. אם כי זה זכור לי בבירור.

(בכל מקרה, מדובר על נפש ביחס לרוח. ככה שזה מסתדר, לא מדובר בחידוש עצום.)

זה שהמלך הוא זכר, לא אומר שמידת המלכות היא מידה זכרית. אתה יודע שאני לא ממציא את זה, נכון?

למשל - מלכות בית דוד נמשלה ללבנה.

מה שזכור לי לא מייחד את הנפש לנקבה.

כשהוא מדבר על החילוק ביניהם הוא מדבר על חומר וצורה.

זה נושא אחר לחלוטין איך זה מסתדר עם הספירות (ואם תרצה אסביר).

על כל פנים בתנ"ך עצמו גבורה ומלכות מזוהים בד"כ עם הגבר.

אני פשוט לא מצליח להבין את הצורה שבה אתה משתמש במקורות. זה נכון אגב בעוד דיונים.

זה נראה לי כאילו המהלכים שלך כמעט לא משתמשים בשיטות אנליטיות. הם מאד מאד אסוציאטיביים.

(מה שנכון אגב גם לגבי תגובות שלא ממש קשורות לדיונים. כל מיני מקומות שאתה שולף בהם מקורות שלא באמת קשורים לדיון, ועונה לאנשים על שאלות שהם לא העלו בדעתם לשאול.)

אתה גם מרגיש שאתה נוטה יותר ללימוד מהסוג הזה? או שזו רק חוויה שלי?

את ההבנה שלך לגבי זכריות ונקביות במושגים תנ"כיים שאיתם השתמשתי מלכתחילה.

לא כתבתי ברמה קבלית כתבתי על פי פסוקים ומדרשים.

זה נכון מבחינה אנלטית שהמושגים התנ"כיים האלו גבריים.

ונדמה לי שבמהר"ל ''נפש' לא מופיע בייחוד לגבי התיאור של נקבה . (השימוש זה בצורה וחומר או שמשתמש בנפש לגבי שניהם ואז לאשה נפש המוטבעת בחומר. יכול להיות שאני טועה, אבל אני כותב ממה שאני יודע.)

לגבי התגובה הראשונה שלי, זה צירוף של כמה מקורות וראייה כללית על נבוכדנצר.

אני מבין שהטענה היא שנבוכדנצאר מייצג תכונות של גבריות, אבל לא מבין את הסימוכין לזה.

אז נבוכדנצאר הוא מלך, ולפי ההלכה רק גבר יכול למלוך. ולכן מה? לכן זה הופך את נבוכדנצאר לדמות "גברית" יותר?

נבוכדנצאר מתואר כגיבור, זה הופך אותו ל"גברי" יותר? בגלל מה? בגלל ש"גבר" ו"גיבור" זה עם אותו השורש?

בבל מתוארת כקשורה לנפש (בזמן שיוון למשל קשורה לשכל), ולכן המלך שלה הוא גברי יותר? איפה ההוכחה כאן? (ומה תגיד לפי זה על אנטיוכוס? השכל לפי דעתך, הוא יותר גברי? הוא פחות?)

אני גם לא מבין למה "מלך" זה מושג גברי בתנ"ך. העובדה שרוב המלכים היו גברים לא מוכיחה דבר.

הראיות האלה פשוט חלשות. אני לא מצליח לראות כאן הוכחות, אלא רצף של עובדות ואנקדוטות שיוצרות קישורים אסוציאטיביים בין נבוכדנצאר לבין גבריות.

לגב המהר"ל שהזכרתי - זה בסדר גמור, אני לא אבקש, ואף לא מצפה, להתייחסות למקור שאני לא מצליח להיזכר היכן הוא. זכרון יכול לתעתע, ולמרות שדי ברור לי שזה היה מהר"ל, אני לא יכול לסמוך על הזיכרון לבד, ובטח שאין לי תביעה עליך שתגיב לזה...

בס"ד

זאת אומרת, אפשר ורצוי ללמוד מהמקורות, אבל להשליך מהם בצורה כל כך ישירה על אנשים ועל המציאות נראה לי שגוי. המקורות מציגים לנו אידאות, לא בהכרח דברים שיש להם אחיזה במציאות הארצית והיומיומית. לפחות ככה אני רואה את זה, אבל זאת רק הערת צד, אתם מוזמנים להמשיך להתדיין על דברים שאין לי מושג בהם 😅)

(כלומר לפחות הדיון שאני מנהל, לא יכול לדבר בשם אחרים), אז הוא על השאלה האם נבוכדנצאר מייצג את האידאה של הגבריות.

אם אני מבין נכון את הטענה של 'חסדי הים', אז הוא אומר שנבוכדנצאר הוא לא סתם אדם שאי אפשר ללמוד ממנו על מכלול הגברים, אלא הוא אב טיפוס מייצג (של גבריות בקליפה, גבריות בקדושה כמובן תבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות), ולכן הוא דוגמא טובה ללמד על האופי והתכונות הגבריות.

'חסדי הים' טוען שהעובדה שהוא מלך, גיבור, ועוד כמה דברים, מעידה על כך שהוא מייצג את האידאה של הגבריות. מה שמבסס לדעתו את המשפט "גבר שמתעצבן יכול להחריב חצי עולם". (זה לא מבסס את תחילת המשפט המדובר, או את החילוק בין גבר לאשה, אבל זה עושה לו לפחות חלק מהעבודה).

אני לעומת זאת טוען שקשה עד מאד להוכיח שמישהו הוא המייצג של אידאה כלשהי, ושנסיונות לעשות דברים כאלה הם ספקולציות מפוקפקות (על אף שדרשנים ממלאים בזה ספרים ושיחות מוסר).

בפרט, הגבתי לטענות שלו על נבוכדנצאר.

כמובן, אם הבנתי לא נכון את הדיון - הוא מוזמן לתקן אותי...

שיש הבדל בין גבורה מצד הצמצום, לבין גבורה של עולם התוהו ושל מידת הדין שקדמה לבריאת העולם.

הצד השווה שבהם זה כנראה כח גדול, השאלה היא רק איך הוא מתבטא, דרך עוצמה או דרך איפוק.

טללי חיים עמוד רג בהערה:

רודה 'באף' גויים".

מצודות: "רודה באף גוים וגו'" - "ר"ל על כי הוא משל על העובדי כוכבים באף ובחימה".

זה רק אומר שהוא התנהג כלפי העמים באכזריות כמו כמו אדם שמלא זעם.

אגב, אדם שמרביץ לסתם חף מפשע בדרך כלל מדליק את עצמו על השני... זה לא אומר שמישהו באמת הכעיס אותו

במיוחד שהכתוב מעיד עליו שהתעצבן: "באדין נבוכדנצר התמלי חמא".

וכן הפסוק  בחבקוק:

"הוי משקה רעהו מספח 'חמתך' ואף שכר למען הביט על מעוריהם".

רש"י: "משקה רעהו" - "יין ובאותה השקאה הוא מספח ואוסף את חמתו עליו ואף משכרהו בחמתו וכל זה הוא עושה למען הביט על מעוריהם על גלויים ולראות את ערותם זה נ"נ שהיה משקה את המלכים יין ומשכרם ושוכב עמם". זה מדבר הוא משקה מלכם יין בחמתו.

כמו עבריין שרק תגיד לו שלום הוא עלול להידלק עליך.  זה כעס, אבל לא שמישהו באמת עיצבן אותו

אתה רוצה לקרוא לזה כעס? לדעתי זה רוע שמחפש תירוץ לצאת החוצה והכעס הוא רק תירוץ

אני חושב שמכיוון שאדם נברא עם מוסריות, אז אדם רע מחפש לכעוס כדי להוציא את הרוע עם פחות יסורי מצפון.

אז אתה צודק שהפשט של הפסוק שהוא התנהג בכעס, אבל תכלס זה לא בגלל שהוא כעס

איך אומרים: 

"מאחרי כל אשה עצבנית עומד גבר, סתם עומד לא יודע מה הוא עשה הפעם"

אבל לפי רש"י ותוספות או שהיא גורמת לעצמה למות או שהיא הסיבה למריבה שיש בה שפיכות דמים, לא שהיא עצמה מבצעת שפיכות דמים על אחרים.

אם יש לך הסבר אחר בגמרא, אשמח לשמוע.

אולי תצייר לנו את זה?

בס"ד

הידעת שיש יותר אלימות נפשית ומילולית כלפי גברים מאשר כלפי נשים?

הסוג היחיד של האלימות בו גברים "מנצחים" זאת אלימות פיזית וגם היא באה הרבה פעמים כתגובה לאלימות נפשית ומילולית שהופנתה כלפיהם (אני לא מצדיקה אף אחד מהצדדים, אבל כן רוצה להכניס את זה למסגרת נכונה).

אגב, גם אלימות דתית מגיעה הרבה מכיוון האישה. לצערי זאת אלימות שעוד לא נחקרה מספיק, אבל היא קיימת ונפוצה יותר משאנחנו חושבים.

הכוח של אישה להרוס גבר בימינו הוא כוח עצום ויש לצערי יותר מדי נשים שמשתמשות בו. 

חוץ מזה, גם אם לא מגיעים לסף של ממש אלימות - ברור שנשים יכולות גם להתעצבן מאוד, זה עניין של אופי, לא של מגדר.

במיוחד כלפי הילדים. 

ההבדל העיקרי הוא בתוצאה - לגבר יש יותר כח פיזי וממילא יכולת גדולה יותר להזיק. 

בס"ד

יש טענות שכל אחד פשוט משתמש בנשק הכי חזק שלו...

בכל מקרה, זה גם נכון - על אלימות פיזית מצד גברים שומעים יותר בגלל התוצאות (וגם כי לא מקובל שאישה יכולה להיות אלימה).

עד כמה שזכור לי גם באלימות פיזית האחוזים זהים עם "יתרון" קל לצד הנשי. 

קשה לי להאמין. בדרך כלל גברים חזקים יותר, ככה שפשוט זה נשמע מוזר. 

נשמע לי יותר הגיוני מה שענבל אמרה - כל אחד משתמש במה שחזק אצלו...

פשוט הן גורמות פחות נזק. 

בס"ד

כלפי גברים, נכון לסמינריונית שכתבתי בנושא לפני כשלוש שנים ובהנחה שזכרוני אינו מטעני (אני יכולה לפתוח את העבודה, אבל לא עכשיו) - אתה טועה. אשמח לראות את הנתונים, זה מעניין אותי

בחיים לא ראיתי אישה שמרביצה פיזית לבעלה,

יודעת שיש מקרים כאלו אבל בדכ מדובר בנשים שרואים שהן מכות, שזה מיעוט שבמיעוט.

בס"ד

יש תת דיווח מטורף בנושא הזה וגם חוסר אמון בסיסי מצד המערכות. גבר שיבוא למשטרה ויגיד שאשתו מכה אותו יזכה ליחס מזלזל ומבזה בד"כ ובמקרה הגרוע היא גם תגיש תלונה ואז הוא יהפוך להיות התוקפן.

אבל תודה שהוכחת את הנקודה שלי בנוגע לזה שאנחנו לא מסוגלים לחשוב שנשים יכולות להיות אלימות.

כמות האלימות באחוזים לאוכלוסיה היא אפסית. כמובן שצריך לטפל איפה שיש אבל הרוב נורמליים. 

כפי שהוזכר כאן ישנה התניה חברתית מתודלקת ע"י ארגונים שונים ומשונים שמעוותים לנו את המחשבה למטרות שלהם. 

בס"ד

אבל גם מה שכתבת נכון מבחינתי

ומתוך כך את הנקודה שהעלית על ההטיה המחשבתית והמעשית מול גברים בנושא. 

בס"ד

והיא לא הכי נפוצה למיטב זכרוני. אפר להחריב חצי עולם גם בדרכים אחרות...

בס"ד

ובכל מקרה, נשים יודעות לריב גם אם זה באמצעים אחרים.

זה פורום דתי אחי...

ולא יודעת על מה מדובר?

סיפור המסגרת שלו הוא שבכוכב מאדים חיו נשים ובכוכב נוגה חיו רק גברים, וכששניהם הגיעו לכדור הארץ הם שכחו את ההבדלים בניהם וזה יצר אצלם הרבה תסכול, אז הספר מסביר מה ההבדלים בהתנהגות בין גברים לנשים ברוב המקרים.

אחת הדוגמאות היא שבדרך כל בזמן ריב נשים רוצות לדבר ולנסות לפתור את הבעיה, וגברים בדרך כלל רוצים להסתגר עד שיחלפו העצבים. ואז האישה נעלבת יותר שהוא לא רוצה לפתור את הבעיה כבר, והגבר מתעצבן יותר שהיא לא עוזבת אותו בשקט כדי לפתור את הבעיה ומבחינתו היא סתם ממשיכה לריב.

אין מה לקחת את זה בתור תורה מסיני אבל זה כן אמור להיות סיכום נחמד להבדלים העיקריים ולעזור לזוגיות. (כמובן למי שכבר יש זוגיות...)

שלא תבואי לצומת ספרים ותגידי נשים ממאדים

@advfb n תראה למה אתה גורם

שבאמת כתבתי את השרשור הזה מראש כשרשור חסר תוכן.

אולי ככה זה עובד, אם אני אכתוב דברים חסרי תוכן, לאנשים יהיה יותר קל לפתח את זה

אל תשתנה עד שיש פה מישהו נורמלי

אבל אני כן יודעת על מה מדובר 

אני מניחה שהיא מתכוונת לקיים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

דיברתי עם בחור עשרים דקות לפחות רק כדי לגלות שהוא לא קשור אלי .. אבל הוא הביא לי מתכון לסלט חצילים אז לפחות יצא מזה אוכל .

אני כל הזמן אומרת לעצמי בראש תתפקסי תזכרי מה רצית וזה עוזר לי בגדול .

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.