ברגע שאפשר ללמד את הילד איך יוצאים מחגורת בטיחות ואיך פותחים את האוטו או את החלון

זה גם למקרה שננעלים בהסעה ח"ו

לגבי הראשון מניסיון שלי שניסיתי לשנן משהו ללימודים דרך השומר מסך , מהר מאוד זה נהיה הרגל להעביר את זה בלי לקרוא בכלל

יכול לעשות זאת גם באמצע נסיעה... שזה מסוכן לא פחות...

(קרה לנו את זה לאחרונה עם התינוקת - הצליחה לשחרר את עצמה מהסלקל שכבר היה קטן לה באמצע נסיעה... עצרנו בצד והחזקתי אותה עליי במשך שאר הנסיעה, שלמזלנו הייתה קצרה. אבל זה היה מפחיד...)

אולי אחד הפתרונות הוא תמיד להשאיר חלון פתוח באוטו. ככה לפחות הרכב מאוורר קצת במקרה שחלילה שוכחים...

בלי לפחד על הרכב😏

אם כי בימינו צריך גם מפתח וגם קוד בשביל להתניע רכב, לא? נשמע לי שזה מספיק מגן..ת

וגם לא נועלת 🙈

אבל ברור לי שעדיף שיגנב הרכב מחס וחלילה. 

גם ראיתי שזה לא עוזר אם תינוק בוכה בפנים לא שומעים כלום. 

שלא נדע.. 

גם חלון פתוח עוזר במידה מוגבלת מאוד 😒

אולי גם קל יותר לאנשים שרואים מבחוץ את הילד ברכב לפרוץ את החלון אם הוא פתוח קצת, שזה גם יתרון.

אבל ברור שהפתרון הראשוני צריך להיות בהקשר של איך לא לשכוח בכלל...

אני חושבת שכן נכון ללמד ילדים לפתוח לעצמם את החגורה (וגם לחגור את עצמם - זה מאוד מקל כשנכנסים לרכב). אבל ללמד את זה יחד עם לימוד על החשיבות להיות חגורים כל הנסיעה. ובגיל שאנחנו יכולים לראות שהם מסוגלים להבין.

לגבי להשאיר חלונות פתוחים - קודם כל, יש רכבים שהחלונות נסגרים אוטומטית עם נעילת הרכב. חוץ מזה שזה בעיני הרגל לא טוב, כי יש מקומות שהרכב יכול להיגנב ככה. וגם ככה זה לא בהכרח יציל ילד שישכח ברכב. עדיף לבחור הרגל שבאמת ימנע אותנו מלשכוח את הילדים...

באמצע נסיעה? 🤔

גם בגיל שלוש-ארבע הילד יכול להיתפס לרוח שטות ולפתוח לעצמו את החגורה באמצע הנסיעה... (וזה קרה לנו גם כן)

כנראה שבאמת צריך להתמקד בפתרונות למניעת השכחה...

אגב, בקשר לפתרון שלך - מה עושים כשיש כמה ילדים בכיסאות רכב? אטב לכל אחד מהם? זה כבר מסורבל מדי להורה, לא?

אולי תלוי באופי. הילדים שלנו יודעים שזה קו אדום לפתוח חגורה באמצע נסיעה. בגיל שהם מספיק גדולים כדי לדעת לחגור לבד, הם גם מספיק מבינים את זה.

האמת שאצלנו כרגע יש רק תינוקת אחת שצריכה אטב. הילד שמעליה כבר עם בוסטר וחוגר ופותח את עצמו לבד.

אבל אני חושבת שכשיהיו לנו בעז"ה יותר מאחד שצריך לחגור, אז כן יהיה אטב לכל אחד. אבל כשנוסעים עם יותר מילד אחד, אז אולי לא כל האטבים צריכים להיות עלי. אפשר לשים את השאר על המפתחות של הרכב או במקום אחר שקל אחר כך להחזיר לכסא. וכשאני מחזירה את האטב שעלי, אני בודקת את כולם, כמובן..

ולגבי פתיחת החגורה באמצע נסיעה - הילדים שלי לכאורה ילדים טובים ורגועים, ובכל זאת הם עלולים להגיע לרמת עצבנות כזו שתגרום להם לעשות שטויות...

וישר ישמעו שהוא יתחיל לבכות 

לצלם את האוטו אחרי שמורידים ולשלוח לבעל

זה להוריד נעל שמאל ולהשים ליד התינוק. 

אף אחד מאיתנו לא ילך בלי נעל

אני חושבת שזה רעיון ממש טוב למי שיכול באמת להתמיד להקפיד על זה בכל נסיעה. אני לא הייתי עומדת בזה. בחורף קר מידי להוריד, ובכלל לנסיעות קצרות זה לא הכי נוח. ואם אני קודם כל שמה את התינוק בכסא ואז מארגנת את שאר הילדים, לא יהיה לי נוח להתנהל בלי נעל, אבל לא בטוח שאני אזכור בסוף ההתארגנות להוריד את הנעל לפני שאני מתחילה בנסיעה.

בקיצור, הרעיון מוצלח, אבל ממש לא לכל אחד. וצריך להיות כנים עם עצמנו אם זה באמת מתאים לנו.

שמים באופן קבוע בכסא של התינוק חפץ שעובר אלינו כחלק מהרוטינה של חגירת התינוק - לדוגמא שרשרת שכתוב עליה 'יש לי תינוק ברכב', או אטב מעץ שמחברים לבגד (מפלסטיק יהרס בשמש וישבר).

אפשר עם כיתוב או בלי, העיקר שזה משהו שנשים לב אליו אם נמשיך להסתובב איתו מחוץ לרכב.

כשמוציאים את התינוק - מחזירים את החפץ לכסא התינוק.ואם ח"ו שכחנו להוציא את התינוק - החפץ שעלינו יזכיר לנו די מהר…

אני משתמשת באטב עץ שכתוב עליו שהתינוקת ברכב. לרוב שמה אותו על השרוול שלי. זה לא מפריע להתנהלות, אבל מורגש כל הזמן ואין מצב שאני אסתובב עם אטב על השרוול יותר מידי זמן בלי לשים לב.

ומה שחכם בשיטה הזו זה שאני גם לא צריכה *לזכור* לעשות משהו מיוחד בתחילת הנסיעה. אין פה שום הסתמכות על הזיכרון (שיכול לבגוד בנו בהיסח הדעת, ח"ו). אני לא יכולה לחגור בלי לשים את האטב במקום אחר, אז עצם החגירה מכריחה אותי להעביר את האטב אלי.

החיסרון היחיד הוא שבשביל להתחיל עם השיטה הזו צריך פעם אחת לזכור להוריד איתי אטב כשאני הולכת לרכב (רק בפעם הראשונה, אחר כך הוא כבר נשאר שם לפעם הבאה..). וזה לקח לי יותר מידי זמן מהלידה של הקטנה. מאז שהיא נולדה רציתי לעשות את זה, וכל פעם נזכרתי רק כשהגעתי לרכב ששוב שכחתי.

אבל בסוף פעם חשבתי על זה כשהיינו בבית (כשהתחיל החום שהזכיר לי שוב את הרצון לקבוע שיטה שתמנע מאיתנו לשכוח ח"ו), ואז פשוט תליתי את האטב על המפתחות של הרכב, שיהיה מוכן לעבור לרכב בנסיעה הקרובה.

ומאז אני יודעת שבנושא הזה אני יכולה להיות רגועה, בעז"ה. עשיתי את ההשתדלות שלי, ובעז"ה זה ימנע מאיתנו לשכוח.

נשמע רעיון מעולה

אבל,

הבעיה בדברים האלה שאנחנו כ"כ בטוחים שעלינו על פתרון ואנחנו בעצם מרדימים את הדאגה הטבעית

ולכן למרות שיש 99.99% שלא תשכחי ילד ברכב, תמיד תשאירי מקום לטעות

לא טוב להיות כ"כ בטוח בפתרון

אבל אני לא חושבת שזה המצב.

זה לא שעשיתי פעולה חד פעמית ועכשיו אני שאננה שהכל בסדר.

הכנסתי לנו מנגנון פעולה שגורם לי בכל נסיעה עם התינוקת לזכור את נוכחותה לאורך כל הנסיעה, וגם אם אני אהיה מוסחת איכשהו בסיום הנסיעה - יהיה משהו שיזכיר לי אותה.

כל חגירה מחדש מזכירה לי את הדאגה הטבעית שיש לי עליה. וכל פעם מחדש אני עושה פעולה שתמנע ממני לשכוח אותה.

זה בוודאי הרבה יותר טוב מדאגה טבעית שאין לה ביטוי מעשי.

וזה הביטחון שלי. לא שסיימתי לדאוג על זה, אלא שיש לי דרך לטפל בדאגה הזו בצורה יעילה, בכל נסיעה מחדש..

הייתי אומרת שלפני שהתחלתי להשתמש בשיטה הזו, היה סיכוי של 99% שאני לא אשכח את התינוקת ברכב, כי מאוד השתדלתי לזכור, והיא היא הבת שלי, וכי השתדלתי לזכור להעיף מבט על המושבים מאחורה לפני שנעלתי, וכי בדרך כלל אחרי נסיעה בעלי שואל אותי מה נשמע ואם הכל בסדר עם התינוקת. אבל עדיין היה סיכוי קלוש שכל הדרכים האלו לא יהיו מספיקות למנוע פעם אחת של היסח הדעת.

אבל עכשיו אני יודעת שבנוסף לכל זה, יש לי עוד מנגנון שלא תלוי בזיכרון שלי. וזה מעלה את הביטחון ברמה משמעותית. בעיני אפילו ל-100%, כל עוד אני מקפידה באמת להשתמש בזה בלי לחפף.

ואז זה כבר לא עובד

זה עובד רק לשבוע שבועיים

מתרגלים לאטב על הבגד.

מתרגלים לשומר מסך

שוכחים לשים את האטב

שוכחים לשים שומר מסך כשנכנסים לרכב.

כל התזכורות האלו יפות,

אבל בעיני בסופו של דבר זה ענין של מודעות.

מודעות שזה יכול לקרות לי! 

מודעות למה שאנחנו עושים, אנחנו בדור של הרבה הסחות דעת ואנחנו נוטים לעשות דברים על הדרך בלי להקדיש להם תשומת לב.

אז מנגנוני הגנה נוספים זה טוב.

אבל לא מספיק

אצלינו אין יום בלי הודעה בבוק  של איך היה הפיזור של הילדים.

אם בעלי מפזר- אני שולחת לו

ואם אני מפזרת הוא שולח לי

כי באמת חשוב לי גם לדעת איך היה ועל הדרך זה עוד מנגנון הגנה.

לימדתי את הגדול (בן 4) לפתוח את החגורה ואת הדלת

והוא גם קיבל הדרכה ושיעור לשחרר את אחותו

ואם הוא לא מצליח- אז לקרוא למישהו מהרחוב

בשבילי אטב הרבה יותר בטוח מהודעה.

כי אני לא תמיד מגיבה להודעות של בעלי מיד. לפעמים לא מסתכלת על הפלאפון כל הזמן. ואני גם לא בטוחה שתמיד אזכור לשלוח לו הודעה.

מסכימה שאי אפשר לסמוך רק על משהו אחד.

מה שחשוב זה להיות כל הזמן במודעות. ולנקוט את כל האמצעים שאפשר כדי לא לפספס אפילו פעם אחת.

וכתבתי את זה גם ל @למה לא123  - פעם נקטתי בהרבה דרכים כדי לא לשכוח. אבל כולן הסתמכו על הזיכרון שלי (או של מישהו אחר שצריך לזכור לשלוח לי הודעה). ופחדתי פעם לפספס.

ולכן על גבי זה הוספתי את האטב. לא במקום, אלא כאמצעי בטיחות נוסף, מתוך מודעות לסכנה הגדולה.

כי אני יודעת שלפעמים אני כן מוסחת. לפעמים אני שוכחת לכבות אורות, או לסגור חלונות, או לנעול את הרכב, או אפילו שוכחת את הפלאפון ברכב. אז את רוב הדברים אני מגלה מהר (ויש דברים שהרכב מצפצף לי אם שכחתי). אבל עם תינוק אי אפשר לקחת את הסיכון הזה בכלל.

ולכן בנוסף לכל אמצעי הזהירות - אני עושה משהו שמזכיר לי כל רגע של הנסיעה שיש איתי תינוקת.

ואני לא חושבת שמתרגלים כל כך מהר, כשזה משהו שקורה רק בנסיעה. זה לא שמעכשיו אני תמיד עם אטב אז מתישהו אני כבר אשכח ממנו.

זה משהו שאני שמה לפרקי זמן מאוד מוגדרים, למטרה מאוד ברורה..

ואני גם לא חוששת לשכוח לשים את האטב, בדיוק לכן הוא נמצא על החגורה של התינוקת - כדי שלא תהיה לי אפשרות לשכוח. כדי שזו תהיה פעולה שאני צריכה לעשות בשביל לחגור. כמו שאני צריכה לסגור את החגורה, ואף פעם לא שוכחת, כי זה חלק מהפעולה של החגירה, אז אין לי איך לשכוח את זה.

אני ממש בעד ללמד את הילדים לצאת לבד. גם הגדולים שלי כבר יודעים.

ואני ממש בעד כל אמצעי הזהירות שאפשר - כולל הודעה אחד לשני אחרי הפיזור.

אבל אני חושבת שלהוסיף שיטה שלא מסתמכת על הזיכרון, בשבילי לפחות זה ממש מעלה את הביטחון.

נכון שאני עוד לא משתמשת בזה מספיק שנים בשביל להגיד שגם אחרי שנים זה עדיין מזכיר לי ולא הרגל שאני יכולה לשכוח ממנו.

אבל אני מאמינה שאני אוכל להגיד את זה.

אני חושבת שזה פתרון ממש חכם (לא אני המצאתי, קראתי פה בפורום פעם. אבל אני ממש מאמינה בזה. כמובן בנוסף לכל אמצעי זהירות אחר).

העניין זה המודעות.

לא הסימנים.

הודעה זה לא סימן או תזכורת

הודעה זה מתוך מקום שאני יודעת שזה יכול לקרות וזה נמצע לי בכל בוקר בראש

ולכן אני שולחת לבעלי הודעה.

מתוך אחריות שלי לוודא שהילדים בגן. לא כדי להזכיר לו.

כנ"ל הוא 

אז אפשר להוסיף תזכורות וסימנים

א ל קודם כל להיות במודעות

המודעות היא בהחלט הכי חשובה פה.

תודה על החידוד!

הרבה מהמקרים הבן זוג סמך על ההורה המפזר (באופן טבעי) ובעצם זה לא היה במודעות שלו

זה ממש צריך להיות משימה של 2 ההורים לוודא שהילדים לא נשכחים ברכב.

(ואצלינו גם הגננות המהממות שולחות הודעה אם הילדים לא הגיעו ולא הודענו מראש)

אולי אפילו כבר המציאו אותה?

יש מכוניות שבהן יש חיישן שמרגיש אם מישהו יושב על המושב, ואז אם הוא לא חוגר - החיישן מצפצף (אצלנו זה רק במושבים הקדמיים).

אז אולי אפשר להמציא חיישן כזה לכיסאות רכב של הילדים - שמצפצף כשנועלים את הרכב והוא מרגיש כובד על כיסא?

יש כבר כזה דבר?

קנינו אחד כזה במלא.כסף לפני שנתיים ועוד לא התקנו אותו.. לא יודעתאם לפי כובד או חום גוף אבל אותו עקרון..

הבעיה היא שלפי.הוראות הבטיחות אסור להתקין שומדבר בכיסא... אבל לדעתי זה סתם כסתח..

לפני שנתיים וחצי בערך מירי רגב רצתה לחייב לשים מערכות כאלו באוטו ובסוף זה נפל...

יש לנו אותו, לדעתי יקר מידי ולפעמים הוא מזייף

אבל היו פה הרבה בפורום שאהבו (לכן קנינו אגב)

דיברתי עם בעלי על זה והוא אמר שאולי ינסה לפתח בעצמו איזה משהו כזה בשבילנו (רק שכנראה זה יהיה משהו די מסורבל...)

ואולי כן נקנה משהו קיים.

תודה!

ויהי רצון שלא נשתמש בזה...

שלנו עלה 500

יש זולים יותר בהרבה

אני אבדוק ואגיד לך...

החסרון בשבילי, שהוא מצפצף כשהפלאפון מתרחק.

בשביל זה צריך שיהיה מוגדר בפלאפון, ואני לא אוהבת שתמיד הבלוטות' פועל. ואצל בעלי, לא תמיד הכסא מחובר. בפועל לא הצלחתי למצוא את היעילות המוצלחת.

בכל רכב שיש לבעלים ילד בגיל המתאים

בחנויות חרדיות מלא בגדים שלא צריך תוספות בכלל...

ומבדים נוחים

שזה שני דברים שאפשר למצוא בד"כ

ואז לוקחת לתופרת שתסגור בצוואר...

או קונה בשיין, יש שם שמלות ממש צנועות

וגרבי ניילון דקות, זה הכי פחות חם (למרות שפחות מ60-70 דנייר נקרע בשניות)

אשרייך צדיקה!!

אני מעדיפה סרפן וחולצת בסיס מבד נעים, מרגיש לי הכי מאוורר ככה. ומעדיפה סרפן ארוך, כדי שאוכל לגרוב גרביים קצרים יחסית (אני משתדלת שהרגל תהיה מכוסה תמיד).

וכשחוזרת מבחוץ בדרך כלל מחליפה בגדים

(בקשר לפסקי הלכה שאומרים אחרת - נראה לי שנכון לדבוק באותו רב/סגנון פסיקה בכל ההלכות, ולא לשנות פסיקה כשזה מגיע לנושא הצניעות...)

יש בגדים שאפשר להוסיף להם סיכה שנראית כמו כפתור, וזה סוגר. ראיתי חברה שקנתה בכמה גרושים בשיין, נראה ממש מתאים ומסתדר עם הבגד, היא אמרה שאפילו לא מורידה את הסיכה בכביסה, פשוט נשאר שם תפוס בבגד.  

זה לא כזה בעיה ( בהנחה שאת מתחברת לסגנון) כי יש חצאיות מבד ממש מאוורר ואז לא צריך גרביים ( אם את לא מקפידה שכף הרגל תהיה מכוסה)

פתח צוואר קצת יותר קשה למצוא אבל כן יש.

ואולי דווקא יותר בחנויות כלליות כאלה מאשר אצל מעצבות

לא צריך מאמץ בכלל

החולצה מגיעה לאן שצריך

גם החצאית

שום השלמה

ואז המחירים פחות הזויים.

לדעתי יש גם מידות גדולות יותר, אבל אולי כבר לא נשאר בסוף עונה

ממה שהבנתי (אני בסביבה חרדית) זה בסדר להסתובב איתו ולא מחניק מידיי.  אני לעצמי קניתי עליונית כזו, עדינה ונעימה. 

שלושת רבעי ממש נוחות נעימות ודקות..

זה גם יותר נגיש מבני ברק

החום הזה. ממש..

אני תמיד שמה גרביונים שלמים

לגבי חולצות - אני שמה חולצות קלילות מכותנה שהן רחבות . יש כאלה שלא צריך איתן

תסתכלי באתרים כמו c style ודומיהם

אני באופן אישי קונה הרבה בשיין

ואני כן שמה משו מתחת האמת הרבה פעמים אבל בגלל שאני אוהבת חולצות בסגנון מסוים שהוא יותר רחב ויותר פתוח, אז גופיית בסיס מתחת זורם לי באופן אישי

עם השלמות

שונאת את עצמי

מקללת את עצמי שיצאתי בגלל החוצה

ובכל פעם אומרת שזו הפעם האחרונה שאני מתלבשת ככה

לא קרה

לובשת בדרך כלל חולצה, חולצת בסיס וגופיה.

חצאית ארוכה וגרביים.

זה לא מאוד מפריע לי, וזה מה שאני רגילה.

אני גרה באזור חם, אבל בלי לחות.

ואני יחסית לא מזיעה הרבה.

בהנקה זה נח, כי אני מרימה את החולצה ומורידה את הגופה, ואז הכל מסביב נשאר מכוסה.

ובגלל שאני רזה, ולפעמים החצאית קצת גדולה עלי, אני צריכה משהו להכניס לתוך החצאית.

לפעמים אני חושבת שבא לי לפרוק עול ולפשוט מעלי הכל (כולל המטפחת) ותוך כדי שהילדים בבריכה אני מדמיינת את עצמי קופצת פנימה בזמן שאני מנופפת במטפחת, עד שמישהו צורח ומחזיר אותי למציאות 🤣

מה אעשה?

מתפללת לה' שייתן לי כוחות לשרוד את הקיצים.

ובכל מקרה אני יודעת, שלו הייתי יותר רזה היה לי פחות חם, אז טענות לעצמי לא לקב"ה. 

חצאית ארוכה זה די אורירי במיוחד אם זה לא סאטן

חולצה אני קונה פשוטות תכותנה הדקות עם שרוול ארוך זה ממש יפה (לא צמוד קצת אוברסייז כזה) או טטרה

אם צריך טיםה יותר כיסוי מרפק אני שמה שרוולון

סגירת פתח צוואר עם סיכת ביטחון מהצד הפנימי ככה שלא רואים

וזהו

וכמו שאת אומרת גם בחנויות של דתיות לא הכל צנוע 

ואצל חרדים אני לא מוצאת זה לא הסגנון שלי.

כשאני שמה חצאית ארוכה או מידי אני לא שמה גרביים. 

רוב החולצות אני קונה בסי סטייל פתח צוואר סגור אבל שרוולים זה בעיה, הם כל כך רחבים את מרימה יד רואים לך הכל.

וחצאיות בדרך כלל אני לובשת רחב.

אני גם קניתי חולצות אוברסייז מסי סטייל והם קצרים בשבילי (אני הולכת עם שרוולים שמכסים את המרפק) אז הזמנתי מאליאקפרס שרוולים שנראים כמו גרביים לידיים. עולה כ10 שח בערך..

לקחתי תחרה בכמה צבעים של החולצות שיש לי  וזה מגניב ממש .... אפילו יותר יפה מללכת בלי.

אם תרצו קישור אעלה בשמחה...

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

שרוולים איסמליים מודאלי תחרה כפפות תחרה זרועות מתיחה מתיחה כיסוי סלאם שרוולים overlam abaya חיג 'אב האיסלאם שרוולים איסמתיים כיסוי חדש

שרוולים איסמליים מודאלי תחרה כפפות תחרה זרועות מתיחה מתיחה כיסוי סלאם שרוולים overlam abaya חיג 'אב האיסלאם שרוולים איסמתיים כיסוי חדש

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

שרוולי זרוע להגנה מפני השמש לנשים, שרוולים דמויי תחרה לכיסוי קעקועים, שרוולים נושמים מבד רשת לחסימת קרינת השמש

שרוולי זרוע להגנה מפני השמש לנשים, שרוולים דמויי תחרה לכיסוי קעקועים, שרוולים נושמים מבד רשת לחסימת קרינת השמש

וואי זה מזכיר לי בשנות הנערות שלי

שחברות באמת היו גוזרות גרביים בתור שרוולים לטישרטים 🤣

אני אוהבת לסגור עם חצי גופיה. לי לא כל כך מפריע (אבל אני לא גרה באזור הלחות... כשאני עוברת באזור המרכז גם אני סובלת).

ראיתי לאחרונה סטייליסטית דתייה שהמליצה על דבק דו צדדי מיוחד שאפשר להדביק איתו חולצות מכופתרות, אם אין כפתור עליון (או חולצות עם פתח וי קטן כזה רק כמחשוף).

לא ניסיתי ואין לי קישור, אבל היא כתבה שזה עולה 5 ש''ח בשיין.

בגדול- חם. אין מה לעשות.

ללבוש כמה שפחות בגדים ניילוניים...

חצאית- הרבה יותר נעים חצאית ארוכה מאשר חצאית וגרביים...אז מנסה למצוא כאלה, לא מבד חם כמובן...

אם אין לי אז גרבי ברך הניילון האלה...אין ברירה.

טייץ לא מסוגלת בקיץ אין מצב.

לגבי חולצה- אני שמה גופיה סגורה מתחת לחולצה... אין לי חולצה עם מפתח סגור ככ.. וסהכ זה נעים כי זה סופג את הזיעה..  

לובשים את זה מתחת לבגד ואת לא צריכה ללבוש שכבות.

אני קניתי מאליאקפרס וממש מרוצה.. אם תרצי קישור אעלה לך בשמחה...

הנה משהו שמצאתי עכשיו ב-AliExpress:

נשים כותנה תחרה מזויפת צווארון חולצה וינטאג' צווארון חולצה מזויפת צווארון לפל חולצה עליונה אביזרי לבוש לנשים

נשים כותנה תחרה מזויפת צווארון חולצה וינטאג' צווארון חולצה מזויפת צווארון לפל חולצה עליונה אביזרי לבוש לנשים

חצאית ארוכה מבד נושם (בד דמוי ג'ינס, יש אותו במגוון דוגמאות  - עם כיסים/ בלי, ראיתי בכחול כהה, ושחור.   ההרכב הוא אחוזי כותנה גבוהים

גרבי קרסול

חולצה עם מאה אחוז כותנה או אחוז גבוה, מפתח צוואר סגור (יש בבייסיק יו שני סוגים - פתוח ויותר סגור, ביקשתי מהמוכרת את הסגור)

עליונית או שמלה קצרה

וזהו.

סרט מונע החלקה

צעיף דק מכותנה (אם מתחשק לי אני לוקחת שני צעיפים ומשלבת ביניהם, זה לא יותר חם מצעיף אחד + בובו)

שבת לפנות בוקר. 

4:00 בבוקר הבן שלי בוכה ומעיר אותנו. איכשהו אנחנו קמים, מדברים קצת וחוזרים לישון. 6 בבוקר אני מתעוררת מציר. לא חזק בכלל אבל עם התחלה אמצע וסוף. שבלידה הקודמת זה היה ממש הסימן שלי שזה לידה. אני מתעלמת, חוזרת לישון, ואחרי כמה דק מתעוררת מציר נוסף. ככה כל כמה דק ציר. אני מתעלמת וחוזרת לישון. לא מאמינה לצירים. בעלי הלך בזמן הזה להתפלל ותיקין ואני בכלל לא מספרת לו על זה. אחרי איזה שעה הצירים קצת מתחזקים אז אני מוסיפה נשימות ובשלב מסוים אני ממש קופצת מהמיטה מציר ועושה נשימות וסיבובי אגן. הבן שלי מתעורר. אני מטפלת בו תוך כדי צירים. ואז בעלי חוזר מהתפילה. אני מספרת לו ומציעה שנביא את הבן שלי לסבא וסבתא. אנחנו מארגנים לו בגדים ותיק בנחת. ובנתיים אני מנסה להכין לעצמי קפה. הצירים כואבים אבל אני בטוב ונהנית סך הכול. עוד מתלבטת אם זה לידה אבל לאט לאט מתחילה להפנים שהנה זה קורה. וב"ה בעלי איתי! כשבעלי חוזר מסבא וסבתא הצירים כבר חזקים ואני מתלבטת אם צריך כבר לצאת. רצינו לצאת מספיק מוקדם כי הייתי GBS חיובי ורצינו להספיק לקבל אנטיביוטיקה. אני מתלבטת ואומרת לבעלי שאם החילול שבת והכסף של האמבולנס אם אני לא יולדת עליו אז הייתי מזמינה. אבל בעיקרון לא באלי להזמין. הוא לקח אותי ברצינות והזמין אמבולנס. אחרי כמה דק דפיקות בדלת. בפתח עומד פרמדיק עם טלית ובגדי שבת שהגיע ישר מבית הכנסת (לא יודעת למה אותי זה ממש הצחיק). הוא נכנס ומתחיל לשאול אותי שאלות. ואז מתחיל לספר לבעלי על הלידות של אינלי שמץ מי. אני מרוכזת בצירים, כורעת ונשענת על משהו, ומציק לי 'רעשי הרקע' אז אני צועקת עליו 'שקט! די!' (אני בחיים לא מדברת ככה ביום יום). אחרי מס דקות נוספות, מגיע האמבולנס עם הנהג ואנחנו יוצאים מהבית לאמבולנס. אני הולכת ברגל וכל ציר עוצרת ונשענת על משהו. פתאום אמא שלי הגיעה והספיקה לתת לי חיבוק לפני שנסענו. וכל ציר שהיה בדרך היא לוחצת לי על הגב. 

אחרי הלידה ספרו לי שהתעצבנתי גם על נהג האמבולנס שדיבר ואמרתי לו שיסתום והוא היה ממש בהלם שמדברים אליו ככה. פדיחות! אני מכירה אותו. אבל לא זכרתי כלום.

מגיעים לאמבולנס ואני רואה את הכיסא שברכב. 'אתם יכולים להוציא אותו'? ביקשתי מהם. 'אין לי מקום לכרוע ככה'. הם מסתכלים עלי בשוק ומנסים להסביר לי שאין סיכוי שאני נוסעת בלי להיות חגורה עליו. 

איכשהו בלית ברירה אני מתיישבת עליו ונוסעים. המושב היה הרוס ולא הצליח להתיישב בצורה מלאה (כל פעם נשכב), אז בעלי כל הנסיעה מחזיק לי אותו ישר. הנסיעה סיוטית, למרות שהוא נוסע ממש מהר, אני מתרכזת בלנשום. מתאמצת להעביר צירים בנשימות. 

כשמגיעים הצירים כבר ממש צפופים. הם רוצים להסיע אותי בכיסא אבל אני לא מוכנה! מרגישה שהשתחררתי לחופשי סוף סוף! אני הולכת ברגל מהר וכל ציר עוצרת, מוצאת במה להאחז וכורעת. כשהפרמדיק רואה שהדרך מתארכת ומתארכת (כי הצירים מצטופפים) הוא אומר לאחת המעריות להביא את הכיסא, אבל אני לא מוכנה להתיישב עליו. אנשים בדרך מסתכלים עלי. כמה ניגשים להציע עזרה. אבל אני משתדלת להתעלם מהכול ולהתרכז בעצמי. 

יורדים במעלית. המעלית נפתחת בקומה שאנחנו צריכים לצאת, אבל אני באמצע ציר. כורעת שם ונושמת ומתעלמת מהמציאות. הם מחזיקים את המעלית ומחכים שיגמר הציר ואנחנו יוצאים למיון יולדות. בדיקת פתיחה מגלה שאני פתיחה 5. מוותרים על מוניטור וישר שולחים אותי לחדר לידה. אני מבקשת לידת מיים ונותנים לי חדר של לידת מים. 

ויאללה נכנסים לחדר לידה. 

כן, נכון. סתם זה מפדח כי זה מישהו שאני מכירה.

וחייבת לומר לך שאת לא צריכה להתבייש, את בלידה וזכותך לצעוק ולבקש שקט

ומנסיון של קרוב משפחה שלי שהוא פרמדיק ונכח מספר פעמים בלידות שנגמרו בבית או בדרך, צעקות זה מהדברים הנחמדים.. כבר קרה שמישהי תפסה לו את היד ברמה של כאב שנשאר כמה ימים (כי היא לא יכולה לגעת בבעלה🫣)

קורע! בלידה זה לא ענין אותי. עכשיו קצת מתפדחת אבל לא נורא. 

מוזר לי להכנס לחדר לידה. את הקודם שלי ילדתי ברכב אז זה עבורי פעם ראשונה שאני בחדר לידה בלידה. מילדת אחת ממלאת את הפרטים במחשב, השניה פותחת לי וריד והשלישית מחברת למוניטור. משהו באווירה של חדר לידה מנתק אותי מהבועה האוקסיטוצינית שלי והצירים מתרחקים. אני עוקבת אחרי המוניטור, מחכה לראות 2 האצות ושאין ירידות בדופק כדי שיאשרו לי להכנס למיים. זה לא עושה לי טוב. זה מכניס אותי ללחץ מה קורה. המילדת מנסה להגיד לי בעדינות שהמוניטור זה באחריותם ושאני יעזוב אותו ויתמקד בעצמי. אחרי כשלושת רבעי שעה בודקים פתיחה והיא נשארה אותו דבר, אולי 5 וחצי. המיילדת שואלת אותי אם אני מסכימה שהיא תפקע לי את המיים. אני מתלבטת ושואלת אותה מה ההשלכות של זה, והיא מסבירה לי שהתנאים שלי ממש מתאימים לפקיעה והפקיעה תקדם מהר את הפתיחה ואני אוכל להיכנס למים. אני מתלבטת קצת ומסכימה לה אבל מבקשת קודם לנוח קצת. אני עוד מותשת מאד מהבכי של הלילה. לא הספקתי לשתות או לאכול משהו ואני עייפה מאד. אני מניחה ראש כמה דק. אבל הצירים לא נותנים לי כל כך לנוח ואחרי 2 צירים אני מבקשת ממנה לפקוע את המים. מחכים לציר וכשמגיע אני לוחצת מעט והיא מכניסה מן וו כזה ארוך ופוקעת את המים. שטף מיים חמימים שוטפים אותי ואני מרגישה מוזר. היא מחברת אותי שוב למוניטור ומבקשת שאשכב כי כשאני עומדת לא מצליחים לקלוט את הדופק. אני מבקשת שלא לשכב. קשה לי. אני רוצה לזוז. אבל היא אומרת שאני חייבת לשכב, אחרת לא יאשרו לי להכנס למים. אני שוכבת ואז מגיע ציר מטורף וכואב ברמות. ואין-לי-איך- להתמודד – איתו!! אני נאחזת בידית המיטה בכח ומנסה להתרכז ביד ובנשימה ולא בציר. אחרי ציר נוסף אני  מרגישה שאני לא מסוגלת יותר וקוראת למילדת שתבדוק אותי. היא מגיעה ואומרת שעברו רק 2 צירים וסיכמנו שתגיע אחרי 4. אני אומרת לה שאני לא מסוגלת יותר ושתבדוק והיא אומרת לי שנחכה. ואז מגיע ציר של לחץ מטורף. אני קופצת ממנו. כלום לא מענין אותי וצועקת לה: לוחץ לי!!! ומתחילה ללחוץ. היא אומרת לי: 'אל תלחצי. את לא פתיחה מלאה ואת יכולה להזיק לעצמך'. אני מתעלמת ממנה. לא מענין אותי כלום. ולוחצת תוך הוצאת אוויר קלה וקולות נמוכים. היא קולטת שזה אמיתי ואינלי מושג איך בודקת פתיחה ומגלה ש-אופס. פתיחה מלאה. נגמר הציר. אני נושמת. היא שואלת אותי אם אני רוצה לעבור למיים. אני אומרת לה שכן אבל אני לא יודעת איך. היא אומרת שאפשר גם לוותר, אז אני אומרת לה שאני רוצה לידת מיים אבל אני לא יודעת איך לעבור. היא הבינה כמה חשוב לי לידת מים אז היא קוראת ל2 מיילדות נוספות וביחד הן עוזרות לי לעבור לבריכה החמימה. איך שאני נכנסת למיים אני מרגישה הקלה. אני נושמת בהקלה ואז מגיע ציר נוסף. אני לוחצת והמיילדת נותנת לי להרגיש את הראש שלו מציץ. ציר נוסף והקטן נפלט כולו לבחוץ. אני ממש מחזיקה אותו כשהוא יוצא ומוציאה אותו אלי. כשהוא יוצא הוא מתקשה קצת לנשום אז נותנים לו חמצן 5 דק, ואז הוא מתרגל לאוויר העולם ולומד לנשום. בנתיים אני עוברת למיטה ומתכסה בשמיכה. מביאים אותו אלי ואני נעזרת במיילדת ומניקה אותו. 

שבת. זמן רגוע. עולים למחלקת ביות מלא. רגוע ונעים. בעלי משיג לי חמגשית של חבד מהאחיות כי כבר עבר זמן ארוחת צהרים, מקדשים ואני טורפת אותה. מגלה כמה הייתי רעבה. טוב לי שיש לי זמן להתאושש עם עצמי. בלי פלאפונים ובלי רעשי רקע. תודה לה' על הילד המדהים הזה! 

אחרי שחוזרים הביתה ועובר כשבוע מהלידה, בעלי צריך להכנס לזומים של צהל בלי נוכחות ילדים! אנחנו נוסעים בתחבצ (!!) לחמותי כדי שיהיה מי שיעזור לי עם הילדים, וקשוח לי לקלוט שצהל מנהל לנו את החיים.קשה לי להשאר לבד. 

אחרי שבוע וחצי אני מעלה חום. כנראה דלקת בשד. אני לוקחת אנטיביוטיקה ומרגישה נורא. במקביל המפקד דורש מבעלי לחזור לבסיס. הוא מנסה להסביר לו שהוא עם 2 קטנים ואישה חולה אבל המפקד מתעקש שיחזור ואומר לו שאחרת הוא יצטרך לעבור את כל הטירונות מחדש. יום אחד הוא איכשהו נשאר בבית (ב"ה אישרו לו את זה בדיעבד) אבל אחרי זה הוא נוסע. 

ואני לבד.

עם 2 קטנים. 

עם חום. 

ואנטיביוטיקה שלא משפיעה. 

אני הולכת ונחלשת. 

ביום יש עוד קצת עזרה איכשהו. אבל בלילות פחות. 

הילדים בוכים. ואני בוכה איתם. מרגישה לבד- לבד- לבד. לא מבינה איך ה' מעמיד אותי בניסיון כזה. 

אחרי כמה ימים חמותי מגיעה להיות איתי והיא הצלת נפשות ממש! היא עוזרת עם הילדים. מביאה לי את הקטן להנקות ומתחזקת את הבית. 

מחליפים לי סוג אנטיביוטיקה לאנטיביוטיקה חריפה יותר, ואני נחלשת עוד יותר וכבר לא מצליחה להרים את הקטן מרוב שאני חלשה. אני לא מצליחה להרים אותו אז ההנקות הולכות לי. וזה עצוב לי נורא. כי התאמצתי עליהם ממש. אני קורעת את עצמי על ההנקות עוד טיפה ומבינה בייעוץ עם יועצת הנקה תותחית שאני צריכה לדאוג לעצמי קודם. לאט לאט ההנקות הולכות ולצערי הגדול זה לא החזיק מעמד עוד הרבה זמן. 

בעלי חוזר הביתה. אני גומרת את התקופה הזו עם קושי עם כל מה שקשור לצהל. ועצב עמוק שנשאר בלב. אחרי חודש אני מתחילה טיפה להתאושש. זה כנראה היה דלקת ווירוס ביחד. רק אז אני מתחילה את ההתאוששות הפיזית שלי. אך כל הקושי בתקופה הזו הכניס אותי לדיכאון אחרי לידה. 

התמודדתי עם הדיכאון במשך כחצי שנה. נלחמתי בו ונאבקתי בו. בהתחלה התכחשתי לקיומו ולאט לאט נתתי לו מקום והבנתי שזה קרה לי- אני עוברת דיכאון אחרי לידה. בכוחות נפש האחרונים שלי אני פונה לטיפול ומתמודדת איתו. 

כל פעם יש התקדמות, ואז כשיש משהו מאתגר עם צהל- נסיגה. בעלי צריך לסגור כל שבת שלישית והשבתות האלה גומרות אותי. בשלב מסוים אני מבינה שזה לא הגיוני! אני מתקשרת לסמח"ט ומקשת ממנו שישחרר את בעלי בשבתות. מסבירה לו שאני עוברת דיכאון אחרי לידה וצריכה את בעלי איתי. ב"ה הוא משחרר את בעלי בשבתות ואז מתחילה תקופת החלמה עם עליות וירידות ב"ה. 

ב"ה היום אני אחרי כל זה. יצאתי מזה והתגברתי על זה. עדיין חוששת שהדיכאון לא יחזור אבל משתדלת לשמוח בטוב שה' נתן לנו. 

מודה לה' שנתן לי בעל שהוא עוגן כל כך גדול עבורי.

ותודה לה' על הילדים המתוקים והמדהימים שלנו!

**ותודה לכן שקראתן. יפה למי שהגיעה עד לכאן 😊

@קנקן שבור @סטודנטית אלופה @מחי @Doughnut @אמא לאוצר❤ 

גיבורת על חלל את!

שהשם יפנק אותך רק בטוב ובשמחה תמיד!

והפניה שלך לסמח''ט-וואו. אלופה.

מדהימה על ההתמודדות!

אחותי היקרה!!!!

איזה גיבורה שאת וואוו

אם היא במשמרת והיא/את מבקשת שיבוץ אצלך - הייתי מסתפקת במתנה נחמדה.

אם היא נשארת לפני/אחרי משמרת אקסטרה בשבילך, או מגיעה במיוחד - כן הייתי משלמת בטווח של 500-2000₪. 

באמת חשבתי להביא משהו סביב 1500

היא גם מיילדת פרטית שזה המקצוע שלה?

אני לא בתחום בכלל, אבל באופן אישי אם חברה הייתה לי מציעה לי סכום כזה זה היה מביך אותי מאוד.

(ובאופן אישי אין סיכוי שהייתי מוציאה על מיילדת סכום כזה)

אלו פשוט לא סכומים שאני מכירה

והאמת שאף פעם לא התעניינתי לגבי דולה אז לא  הכרתי את המחירים בכלל 

בעיקרון גם אני לא בעד להוציא סכומים כאלו...

אבל מצד שני לבקש ממנה לבוא במיוחד זה ממש מאמץ

מיילדת פרטית עולה בדכ 5 אלף

בבתי חולים שמאפשרים את זה..

בבית זה יותר 

ממה שאת כותבת וממה שאחרות.

אם כך, זה נשמע לי לגמרי הגיוני.

אבל כמובן כל אחד מוציא לפי עולם הערכים שלו וגם הכיס. כי עבורי זה סכום חלומי ממש, עבור ההוצאה הזו.ומצד שני כל הלידות (והיו לי לא מעט) היו מהירות ממש כך שמעולם לא חשבתי שאני צריכה.

אם זה כזה פער וזו חברה, אני חושבת שזה סכום סביר פלוס פלוס. 

עד לגובה של 2,000 ומשהו ש"ח החזר ככה שלא מרגישים את זה חזק בכיס והדולות נהנות מהפער הזה

לדעתי חשוב לסכם את הדברים האלו מולה מראש כדי למנוע אי נעימויות אחר כך.

אני עונה כעובדת בשרות הציבורי ואסור לנו לקבל מתנות ממטופלים, ז"א מתנה קטנה כן,אבל סכום כזה אסור

אני לא בטוחה שישלמו לה על העבודה,

ואז מהבחינה שכתבת אני לא חושבת שיש בעיה שהיא תקבל ממנה תשלום.

אבל אם היא לא במשמרת והיא לא מיילדת פרטית אז אולי זה בעייתי מבחינה ביטוחית..

אין לי מושג איך זה בד"כ, סתם מעלה נקודה

ולשלם 1500 זה סמלי ולא הרבה בכלל..

ומכבד אותה ואת המאמץ שעושה 

אלא אם כן המיילדת שתהיה איתך תזרום ותעלים עין. זה ממש בעייתי.

אני יודעת את זה בודאות ממקרה דומה,

ואגב מחיר של מיילדת פרטית נורא נורא יקר.

אני לא יודעת מה להציע לך חוץ מלוודא מה שחשוב לך ולדעת שיכול להיות שהיא תוכל רק ללוות אותך לאורך הלידה אבל בפועל את הלידה תקבל המיילדת שבמשמרת ושובצה להיות איתך.

יש אצלם אופציה של לידות פרטיות

זה היה לפני 10 שנים. בטח היום זה לפחות עוד 1000 שח יותר

לרופא פרטי שילמתי 8 אלף לפני 12 שנה

קשוח לידה בלי אפידורל כ"כ הרבה שעות.

אלופה וגיבורה!

כמעט בכיתי כשקראתי שאמרת לכולם שאת מתה היום

ליבי יצא אלייך.

מזל טוב!!!

איך מתמודדים עם הידיעה שאי אפשר אפידורל כשהצירים עוד מפתיחה 1???

אם לא, אז אולי כדאי להתחיל.

יכול להיות שההנקה כבר לא מספיקה לה והיא צריכה גם מוצקים.

הבן שלי ממש פצפון. (הוא נולד פג, אבל לא מצליח להדביק את הפער).

הוא היה במעקב של כמה דיאטניות, ואף אחת מהן לא אמרה לי להפסיק להניק או להוסיף תמ"ל.

בעיקר כשהוא התחיל מוצקים, הנחו אותי לתת לו כמה שיותר שומנים בריאים ולדאוג לארוחות מסודרות.

כשהיא יונקת, זה מחזיק אותה לכמה שעות, או שכל קצת זמן היא יונקת שוב?

אולי אפשר שאת תאכלי דברים שמעשירים את החלב.

תינוקות לא חייבים להיות שמנים ולא חייבים לגדול לפי העקומה של טיפת חלב.

היא אוכלת, מתפתחת, מתקשרת, שמחה, לא מקיאה וכו

אז מה הבעיה?

אני ממד לא מתחברת להלחצות האלה ולניסיון להלים את הפער של העקומה של טיפת חלב.

בין תינוק שנמצא באחוזון נמוך, עולה לפי העקומה שלו.

לבין תינוק שיורד אחרונים בצורה משמעותית.

לא צריך להילחץ, ואם היא מתפתחת כמו שצריך זה מצוין.

אבל כן כדאי לעקוב לוודא שלא מפספסים משהו.

או שלא הבנתי את זה.

התינוקת יורדת בעקומות.

זאת לא ירידה במשקל עצמו, אלא באחוזון.

גילינו לשון קשורה שהפריעה בעליה במשקל. גם עלה תקין בהתחלה ובגיל 3 חודשים התחילה האטה עד שבגיל 5 חודשים לא עלה בכלל במשך שבועיים.

כדאי כן להתייעץ עם יועצת הנקה מומחית או בעל מקצוע שאת סומכת עליו

אמרה שלא רואה לשון קשורה... דברת טלפונית עם יועצת הנקה היא אמרה אולי בהתחלה  היה שפע חלב וזה הספיק ועכשיו אמור להתאזן וכנראה לא ינקה טוב אז הכמות לא מספיקה לה

גם @מתואמת כתבה בעבר על ילדה שגילו לה מאוחר על לשון קשורה.

אגב, יש עוד דברים שיכולים להשפיע כמו לסת אחורית. לכן המלצתי לפנות ליועצת הנקה מומחית.

היא יונקת בתדירות גבוהה?

העירו לי אז ניסיי לתגבר הנקות ולתת יותר זמן על השד ועכשיו זה.. לא יודעת אולי ההיפך בגלל שאני לא מרווחת כמו שצריך אז היא לא אוכלת טוב ?כאילו חלב אחורי וכו שהוא יותר שומני...

אם היא יונקת הרבה הנקות קטנות, יכול להיות שהיא מנשנשת ולא אוכלת ארוחות מלאות.

הרופאים בבית החולים ורופא הילדים לא ראו את זה. (אני לא בטוחה שרופא הילדים בכלל בדק את זה)

יועצת הנקה מומחית ראתה את זה, ואח"כ גם רופא כירורג שמומחה בנושא הזה.

כך או כך כדאי ללכת ליועצת הנקה טובה מאוד כדי שתיתן טיפים נכונים (לא נראה לי שבטיפת חלב מספיק מומחים לזה...)

@0544 - יש לי המלצה לשתי יועצות, אחת בירושלים ואחת בכוכב השחר, אם מתאים לך.

לק"י

אם זה עוזר לך.

(לא מניסיון אישי. רק שמעתי מנשים אחרות).

כולי צמרמורות

אני רוצה לתת לך את גביע העולם

איזה גיבורה שאת

כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו

אוף איזה עצבים

ואז טלטלות

וטוויסטים

חתיכת סיפור יש לך

בה שיצאתם מזה בשלום

🩷

הןדו לה'  שהיה לך כזה שליח טוב.

החלמה מהירה וטובה

הרבה הרבה נחת!! 

ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…

וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות

החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖

גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).

תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.

הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.

אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.

כל הכבוד לך שהלכת.

האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.

חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!

אמאלה איזה סיפוררר

ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים

מזל טוב והחלמה קלה

ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש

תודה ששיתפת אותנו

אני עם פה פעור

מטורףף

מלא מזל טוב

התאוששות קלה בגוף ונפש!

קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.

איזה ניסים! חסדי ד'

מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.

עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.

אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...

הרבה מזל טוב! בריאות ונחת

נס נס נס נס נס נס

מרגש ןמצמרררר

חיבוק ענקקקקקק

בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות

מזל טוב!!!!!

הרבה כוחות ובעז"ה שתתאוששי בקלות.

איזה סיעתא דשמייא בכל רגע ורגע הייתה לך שם

וב"ה שאתם בריאים

שמחה שהיתה לי הזכות לדרבן אותך......

תבשרי לנו רק בשורות טובות

ותגדלו אותו ואת שאר ילדכם בנחת, בבריאות ובשמחה

ריגשת ממש!

המון מזל טוב ורק נחת!!

כמה ניסים, הכל מלמעלה
קראתי מההתחלה במתח רב, בד"כ אין לי סבלנות לסיפורי לידה.
אבל פה לא יכלתי להפסיק.
לא מבינה איך התינוק התהפת לרוחב, אם היה ראש?
כי זה שלב שהם כבר לא מתהפכים לא?
וטוב שהלכת להיבדק בבית חולים, ולא בקופת חולים.
ממש ניסי ניסים.

אבל יש עוברים אקרובטיים במיוחד (כנראה כי יש ריבוי מי שפיר), שמתהפכים עד הרגע האחרון...

(לי הייתה מתוקה גמישה כזו, שעשתה הרבה סלטות בסוף ההיריון. הלידה הסתיימה בקיסרי בגלל זה... בכל אופן, זה היה נס, כי בגלל כל ההתהפכויות נוצר לה קשר בחבל הטבור, ולידה רגילה מסוכנת במצב כזה)

הסיפור שלה הרבה יותר קשה ממה שהיה לי, כולל כל הלידות...

פותחת יקרה, שולחת לך חיבוק והערכה גדולה!

מזל טוב והתאוששות קלה🧡

חיבוק גדול אלופה!

ואת אלופה ומדהימה ששרדת את כל הלחץ הזה לבדך.. וואו. מלכה

התאוששות קלה ומהירה עד כמה שאפשר♥️

ואני בטוחה שזה עדיין צרוב בך. זו נשמעת חוויה מטלטלת.

ב"ה שאת והתינוק בריאים!

ואולי בהמשך תרצי לעשות עיבוד לידה, בכל מקרה אני בטוחה שהכתיבה עשתה לך טוב♡

הרבה נחת מהקטנטן!

להיבדק!

לא יודעת איך זה עם סימפי, וכנראה מי שיש לה יודעת לא ללכת על כל כאב שמקשה על הליכה, אבל כמובן שגם כדי לאבחן את זה צריך להיבדק.

כאב שגורם להגיד 'אני לא יכולה ללכת' הוא נורה אדומה מהבהבת לאפשרות שזו לידה פעילה גם אם לא מרגישים צירים.

כל הכבוד לבעלך, ולרופא ששמר על התור שלך ועליך ותודה לה' שאתם בריאים ושלמים 🤍

איזה גיבורה את!!! אמא לביאה💓

חיבוק ענק והתאוששות קלה

ובואי אין אלופות כמוך! איזה רוגע ושליטה במצב

אני אם היו מדברים אלי ככה זה היה מוציא אותי מאיזון

מקווה שהתאוששת והחלמת כמה שאפשר ונחת מכולם!