קשה להם לאכול ברצף/ לשבת ברצף/ להקשיב וליישם את מה שמבקשים מהם.

ילדים צריכים גמישות ופתרונות יצירתיים ולא כללים קשוחים מדי.

ממש לא אחד עם קוצים.

וכשיש סיפור הם מרותקים.

זה רק סביב האוכל

אני מבינה מה את אומרת.

אבל אני מפחדת שהם מאבדים גבולות.

בנוגע לאוכל לא צריך גבולות, אלא להקנות הרגלים טובים.

אפשר להסביר שאוכלים ליד שולחן, להגיד לא להסתובב ביחד עם האוכל ועם הזמן והגיל הילד מקנה לעצמו את ההרגל.

לא לקום בזמן האוכל או לאכול בזמן ספציפי, זה כבר לא ענין של הרגל טוב, אלא נוחות של ניהול הבית ע״י ההורה. בעיניי כדאי להתגמש בנושאים הללו.

אני לא מגבילה את זמן האוכל.

רק ארוחת ערב יש בערך זמן קבוע.

אבל כשהם מגיעים מהגן מי שרעב יכול לקחת פרי/מעדן/בקסויט או מה שיש.

אבל ליד השולחן.

הייתי מנסה לגרום להם לשבת רצוף בצורה חיובית ולא באיום.

אולי קינוח למי שיושב ואוכל יפה, סיפור בזמן האוכל..

בכל מקרה- אם לפני השינה הם אומרים לי שעדיין רעבים אני מרשה רק פריכית אורז. זה משביע, לא מפתה ומי שבאמת רעב יקח. מי שסתם אומר לא ירצה.. 

אני גם אומרת לפעמים אם קמת סימן שסיימת. אבל לא ע בסיס קבוע. במקרים שאני מרגישה שזה נכון ספציפית לאותו יום וסיטואציה.

זהה מתסכל אותי ברמות.

אני בטוחה שבגן הם יושביםאז למה בבית זה שונה?

וגם בגן יש אכילה חברתית ואולי יותר נוקשות על ישיבה בזמן אוכל. 

שאולי זה ביטוי לכך שאין גבולות בבית.

כאילו יש דברים שאני אוסרת אבל זה בעיקר דברים מסוכנים או שהם רבים מכות.

אז אני מפחדת שיגדלו להיות חיות אדם כמו שיש בחןץ.

אני יודעת שמה שאני אומרת קיצוני.

אבל זה מרגיש לי סוג של ביטוי של שאר הדברים שקורים בבית

כמו נגיד שאני יכולה לדבר מאה פעם את אותו משפט ולא מקשיבים.

אני באמת כבר בקצה.

והייתי בסדרה של שיעורים על חינוך.

אולי צריכה רענון🙄

בנחת ובנעימות. להגיד להם שמעכשיו יושבים יפה בשולחן בזמן האוכל. עם צ'ופר קטן שאת בוחרת שיהיה להם נעים. 

עם קמים אז להגיד בצורה נעימה אבל אסרטיבית- בזמן האוכל יושבים יפה ליד השולחן. אם מתנגדים- לחזור על המשפט בלי כעס, עוד פעמיים שלוש,אבל שיראו שאין מה להתווכח איתך. 

אלא פשוט מתעלמים?

לא שמים?

את אומרת, שוב ושוב, והם לא באים, ובינתיים נשפך ומתבלגן האוכל?

מכירה מקרוב את הסיטואציה שהפותחת מתארת....

או לתת רק משהו קטן. כי ל אכלו בזמן האוכל

במקרה כזה כן הייתי פעם פעמיים לא נותנת שוב אוכל אחרי זה והם ילמדו שהם לא יכולים לשלוט בך אלא את המחליטה והקובעת.

ולא להתרגש כשהם אומרים איזה אמא רעה שמשאירה רעבה- זה שוב דרך שלהם לשלוט ולנגן על המצפון. בתוך תוכך את יודעת שאת צודקת ושאת רוצה ללמד אותם לאכול כמו שצריך. לענות להם אז- זאת הייתה בחירה *שלך* לקום ולא לאכול, למרות שאמרתי לך שזה זמן אוכל. פעם הבאה תחשוב טוב אם זאת בחירה נכונה. וזהו. בלי רגש של כעס או חמלה כי הם יתפסו על זה וינסו לשכנע. כשיראו שאין עם מי להתווכח ושכל פעם שהם אומרים שהם רעבים את עונה אותו דבר בנחת הם ילמדו. 

ב"ה הם גדלים בבית טוב ואין סבה שיהיו חיות אדם. תמיד אפשר לעבוד על הגבולות... וגם אי באותו מצב שלך... בהצלחה לנו 

לא כתבת גילאים. אבל אני יכולה להגיד לך שאצלי יש טווח וכולם יושבים. הקטנים יותר קמים מידי פעם (באמת קטע שמי שיותר קם אלו הבנים 🤭 ) אבל אני מזכירה להם שאוכלים בישיבה והם מיד חוזרים.  אם הם עדיין מעדיפים לשחק או להשתולל, אני אומרת שחבל, אנחנו אוכלים ואחכ כבר לא יהיה והולכים לישון. 

אני גם יושבת איתם ואוכלת אז אולי זה נותן תחושה של שיתופיות ולא כמישהי חיצונית שנותנת להם הוראות..

ולגבי התזמון של האוכל- אני אומרת שעכשיו אוכלים א. ערב, ומי שרעב אוכלים עכשיו כי אחכ כבר לא יתאפשר

הארוחה אורכת יותר מרבע שעה. משהו בכיון של חצי שעה- 3/4 שעה

כדי לאפשר לכולם לסיים ולשבוע.

ואם אחרי עדיין רעבים, במקסימום אני מסכימה פרי וכוס מים

אז בעצם נשמע שאת אומרת מה שאני אומרת רק בסגנון אחר.

אנחנו אוכלים אחכ לא יהיה זה על אותו עיקרון של מי שקם סיים לא?

אני מבינה שבגילאים האלה לא פשוט להם להחזיק הרבה זמן אז אני לא אומרת מי שקם סיים. הרי בסוף המשפט הזה לא ישים עם קטנטנים. 

לרוב תמצאי את עצמך חוזרת בך, וכן מאפשרת להם להמשיך לאכול למרות שקמו

אני עושה אחרת- נותנת להם סיבות להבין מעצמם, שמי שקם ולא אוכל מפסיד ועלול להיות רעב כי האוכל הוא עכשיו, ואחכ הולכים לישון.

בעצם פה, יש להם בחירה לחזור לאכול אבל בישיבה

לרוב ב"ה הם משתפים פעולה ויושבים, גם אם קמו פעם או פעמיים

" ארוחת הערב היא עכשיו, אחכ כבר לא יהיה

מי שקם ולא יושב איתנו עלול להיות רעב"

אם הם אומרים לי ששבעים ואחר כך רוצים לאכול אני אומרת להם שמי שרעב עכשיו יכול לאכול לחם בלי כולם.. 

בדרך כלל הם לא ירצו ואז הם הולכים לישון ואין לי ייסורי מצפון שהם רעבים.. אם היו באמת רעבים היו אוכלים הכל

שהגדול יכול אשכרה לקום מתוך שינה ולהגיד שהוא רעב.

והוא לא מסתפק בעוגיה חחחח הוא רוצה סנדוויץ

ובשלוש בלילה ממש אין לי ראש לזה

לחם בלי כלום במקום נגיש. 

אם קם את אומרת לו יש לחם על השולחן וחוזרת לישון

ואז הוא יחפור לי שעות מהמיטה שלו ביללות😐

כדי לדאוג לסנדוויץ לילד.. 

הוא לא תינוקי קטן, הוא ילד גדול עם אחריות, הוא צריך לדעת שאם לא אכל יפה בארוחת ערב אחרי זה הוא יהיה רעב בלילה.. (זו בחירה שלו אז תשתיקי רעשי רקע של יסורי מצפון מצידך) 

אם הוא מפחד אז שלא יקום ויישאר רעב יום יומיים יראה שאין מצב שאמא קמה וזה לא נחמד להיות רעב אז הוא יתחיל לאכול כמו שצריך בא.ערב.. 

אם את ממש ממש ברחמים עליו ולא אכפת לך שיאכלו בחדר ילדים אז תשאירי לו שם סנדוויץ בלי כלום.. 

אבל לקום באמצע הלילה? מה פתאום

רעיון להשאיר מלפפון כמו שכתבה חילזון123

ככה זה גם לא ילכלך

תודה!

עכשיו זה זמן ארוחת ערב

אח"כ הולכים לישון ונגמרת הארוחה..

אבל לילדים שלי אין קוצים

אני אומרת שמי שקם לא לשירותים זה סמן שסיים לאכול,ואם אני רואה שכמעט לא אכלו אני מציעה לאכול עוד כדי שלא יהיו רעבים ומזכירה שאין עוד אוכל עד הבוקר ע

לשני יש.

ודווקא השני אגב, שהוא יותר שובב ותזזיתי הוא זה שפחות קם.

קמים בזמן האוכל זה עניין אחד

אומרים שרעבים אחרי שנכנסים למיטה ממש לא בטוח שזה מרעב אלא יותר למתוח את הגבולות של זמן השינה

כי אם בזמן ארוחת הערב הם כך הזמן קמים אז אולי הפ באמת רעבים?

בני כמה הם?באיזה שעה אוכלים ומתי הולכים לישון 

מציעה לך לעשות ניסיות ארוחת ערב אחת לתת להם בפיתה ככה תוכלי לעקוב כמה כל אחד אכל 

אולי לשנות סדר יום מקלחות פיגמות ואז אוכל. או הפוך אולי הם עייפים בארוחה אז להקדים

אוכלים באיזור שש וחצי

עולים לישון איזור שבע שבע ורבע.

לפעמים לפני מקלחת לפעמים אחרי.

אנסה את העניין עם הפיתה ובאמת יהיה לי מעקב.

הבוקר לא.

וברוב המוחלט בעלי יושב איתם ואוכל.

זה משנה אני או הוא?

זה אחרת. הם יותר יושבים. ואפשר גם לדבר ולספר כל מיני דברים בין לבין.

מרגישה נוח לאכול רק כשהכל מאורגן.

אז בעלי יושב.

הנה עכשיו הכנתי להם ארוחת בוקר הוא ישב איתם ונראה

ושלא כולם יושבים ביחד זה כן מפריע.

צריך לנסות ולראות.

תזונאית אמרה לי שממש חשוב העיניין של הארוחות המשותפות.

ועכשיו לא עבד

אחד היה צריך לשירותים השני הלך איתו שיהיו בריאים

השגחה צמודה לדעתי

זמן ארוחה שלהם לא לוקח הרבה. לדעתי, הזמן של לאסוף את הבלאגן ולנקות שווה לזמן של הישיבה וההשגחה אואפילו עולה עליו

אני מדברת על ארגון הבית בכללי.

אני עובדת כל יום עד ארבע ומגיעה הביתה איתם.

בשבע וחצי אני קורסת. (הקטן שלנו מטריף אותנו בלילות בקטע הזוי)

אז בטווח זמן הזה אני צריכה להספיק הכל🤷‍♀️

דבר ראשון היתי מסבירה להם בחיוביות

שאנחנו אוכליםיחד וזה זמן כיף לאכול יחד ולא לבד

וכן מסבירה שבזמן האוכל אנחנו יושבים בשולחן ואוכלים עד שמסיימים.

כי יש זמן מוגדר לארוחה ואחרי שהארוחה נגמרת המטבח נסגר 

מי שקם מהשולחן אמא מבינה שהוא שבע ולא רעב יותר. ואחר כך לא יהיה אפשר לחזור לאכול כי מה לעשות המטבח נסגר..

כשמסיימים- שואלת כל אאחד אם הוא שבע או רוצה עוד משהו

מזכירה שוב שפשוט אחר כך הולכים לישון וכבר לא יהיה אפשרות אז מי שרעב שיגיד עכשיו

ובאמת מרגילה אחר כך שאין..והם ממש מבינים את זה.כמעט ולא קורה אחרת. 

אם הקטנים ממש רוצים משהו לאכול - אז מרשה מלפפון נגיד או משהו שהם לוקחים לבד .

אני לא יודעת אם הבנת מה התכוונתי-

אבל הרעיון הוא כן יצירת מסגרת וכללי התנהלות באקוחה

אבל לא בטון של איום ועונש

אלא בהסברה של זאת המציאות

נגיד כשכתבתי כי מה לעשות המטבח נסגר

זה לא באיום

אלא בטון נעים שפשוט מסביר שמה לעשות שאחר כך הוא נסגר..

הם קטנים ובדר''כ פשוט מקבלים את העובדה ולא מתחכמים- אבל מי אמר שהוא נסגר וזאת בעצם את שמחליטה טכו 

אצל קטנים הם פשוט מבינים את זה כפשוטו

העיקר לא להגיע למאבק יומיומי

עצה נוספת 

אוירה טובה בארוחה שתעשה חשק לשבת ולהיות חלק

לשים להם סיפור להאזנה   

שירים

לשבת איתם יחד לדבר איתם תוך כדי

לתת להם להיות שותפים בהכנה

בעריכת שולחן

והעצה בסוף עם לשתף אותם נראה שתעבוד פהמממש יפה

עם הגישה.

אבל אני חושבת שמבחינה פרקטית, לא נכון לקשר בין אכילה לבין שמיעת סיפור ושירים. ממה שראיתי אצלנו, זה לפעמים יוצר תלות בדברים האלו בשביל לאכול, או שזה מגיע כחלק ממערכת כוללת של "אוכלים בשביל אמא".

צריך לפתח מערכת יחסים בריאה סביב אכילה בבית, שהמסגרת שתיארת חשובה בשביל זה מאוד. ההורים צריכים לשחרר את הרצון והצורך שלהם לדאוג שהילדים יאכלו, להעביר לילדים את האחריות למנגנון רעב ושובע, ומצד שני לשמור על מסגרת כללים כמו שיש כמעט לכל דבר בבית.

אז אני ממש בעד לשתף אותם בדברים שקשורים ישירות לאוכל, כמו עריכת שולחן, הכנת אוכל וכו'. זה מערב אותם ומעביר אליהם אחריות בצורה נכונה.

אבל להוסיף סיפור או שיר זה כבר לא קשור לאוכל עצמו, ולכן לא נכון לערב את זה בעיניי כאן. (כותבת לא אלייך ספציפית, אלא כלפי העניין הספציפי הזה שהועלה כאן בשרשור)

את ההתניה המא יוצרת אם ז הפך לתנאי קבוע לארוחה

אם זה מדי פעם או רק לכמה ימים כדי לייצר הרגלששל איסוף סביב לשולחן אז לא מסכימה עם התאוריה

כמובן לא חובה.. רק הצעתי רעיון

אבל התאוריה שעלית במחילה קצת מפריזה.. לא קורה כלום לאף ילד אם פעם או פעמיים בשבוע ישמע ספור בזמן האוכל.להפך

נחמד מאוד בעיני

כמובן שזכותך להזדהות איתה ומעולה שעלית 🙂

כל את מ ש'טוב לה

והאמת שאנחנו אומרים את זה, ולא עוזר ככ🙈

ןמנצלשת- לכל מי שאמרה שאח"כ המטבח נסגר וכו

יש לי אחד ממש פצפון שאני רוצה שהוא יאכל יותר ממנו 😬 והאיומים האלה לא מזיזים לו..

הוא מבחינתו לדלג על ארוחות חופשי, כשקם ואנחנו שואלים אם סיים אומר כן עוד לפני שהתחיל לאכול ואחכ לא מבקש משהו אחר.. בדרכ משאירה לו את הארוחת צהריים עד הערב בערך על השולחן כדי שיאכל כשירצה וזה לא קורה.. 

איך גורמים לו לא לקום ולאכול? (מכינה לו אוכל שהוא אוהב) 

נשמע שהוא בכללי אוכל מעט/ לא מספיק

אצלינו כולם אוכלים יחד, כולל אני ובעלי

מי שרוצה לקום צריך לבקש רשות

כמובן שלקום לשירותים מרשים או לקנח את האף

אבל חוץ מזה לא מרשה לקום

מי שמסיים מבקש רשות לקום כי סיים ואז קם

אני רואה ממש חשיבות בסדר והרגלי אכילה. אבל זה לא היה עובד רם לא היינו אוכלים איתם

כשהם אוכלים לבד פעם ב הם יקומו כל רגע לבקש ממני משו

ילדים אוהבים לאכול עם אמא ואבא לרוב

זה מספק להםתשומת לב

זה הרגל שהשתרש מגיל קטן כשהיו קשורעם בכיסא...

אבל אם בכל זאת קם אני מודיעה שיחזור בבקשה ולא קמים בלי רשות. ואם צריך אז גם כועסת

אבל בסוף כשכולנו יושבים יחד זה כיף לשבת. מדברים, כל אחד מספר משהו... יש עניין. 

כלפיהם לזמנים קריטים יותר.

היום בבוקר באמת כעסתי.

כי הייתי לחוצה שהבית כבר ישטף והחלב הזה ממש הרגיז אותי.

ואני יודעת שבמקרה הזה כעס לא יועיל לי.

אז באמת תהיתי לעצמי אם אמירה של- מי שקם סימן ששבע והאוכל נזרק היא לגיטימית.

נשמע שהרוב חושבות שלא וקיבלתי פה עצות טובות😘

יום אחד שהם יגדלו גם כעס לא יעזור, כי ילדים מפתחים עצמאות.

כשיש כעסים סביב האוכל זה פוטנציאל גדול להפרעות אכילה בהווה ובעתיד.

הארוחה מעניינת, מדברים ומשוחחים.

והכעס הוא על שקמים, לא קשור אם אוכלים או לא

לא צריך לפחד להציב גבול פשוט וישר לאיים בהפרעות אכילה

אני לא מפחדת מתוצאות של אי שימת גבול על אכילה/ ארוחות.

אני לא מפחדת שילדים קמים מהשולחן/ לא אוכלים/ מבקשים אוכל או רעבים בכל מיני שעות.

הם רוכשים הרגלי אכילה נכונים בהסברים ודוגמא אישית ולא ע״י גבולות או כעסים.

בכעסים ובגבולות לא מגיעים להרגלים אלא לצייתנות של הילד (או אי צייתנות)

אולי בעלך פשוט עושה כל הדברים שאת כותבת שאת לא עושה? את הרי מפרנסת, אז הוא כנראה יותר על הבית? 

כי בעלי מגיע מאוחר אז ביום-יום הוא לא משכיב , לא עושה שיעורי בית , לא מרגיל לסיר, לא מציב גבולות בזמן אוכל. הוא יותר אבא של כיף . אבל זה שלא שאף אחד לא עושה את כל זה...

לא מציב גבולות על אוכל/ ארוחות, הוא באותה דיעה שלי, שאוכלים מתי שרעבים ולא חייבים לשבת בשום ארוחה.

שנינו הורים גמישים שנותנים הרבה חופש פעולה ברוב התחומים.

אבל זה ל מרגיש כמו בית ספר? בית זה לא בת ספר...

אני מחכימה ממש.

ורוצה גם להגיד שבזכות העצות שלכן לגבי האכילה של מוצק על ידי תינוק אני רואה שיפור נפלא

אז תודה!

אם יש לכם שולחן קטן עם כסאות (של הילדים)

זה גם עובד טוב.

לפעמים יותר נחמד להם לשבת שם ולאכול

בעלי חולם להעיף אותו

מה גם נראנ לי זה מתכון לסירחון

מעדיפה שיסריח סמוך לשולחן. ולא חצי בית🤪

הוא גם מעודד אכילה מסודרת

כלומר כשהילד קם, לשאול אותו ""סיימת לאכול?"

אם אומר לא אז להגיד לו ""לא קמים לפני שמסיימים לאכול".

אם אומר כן אז להגיד לו ""אז אפשר להוריד את הצלחת שלך מהשולחן?" או ""תוריד את הצלחת מהשולחן" (לפי ההרגלים שלכם).

זה עניין של הרגל

אבל בגלל שזה ממש משגע אותך ואת מופעלת מזה (מזדהה מאוד), יהיה קשה רק ליישם חוק כזה או אחר והם גם רוצים לעבור על זה כי יש פה קבלת תשומת לב... 

טיפ שאני קיבלתי ממישהי מדהימה - להחליט על חוק, לחפור עליו הרב זמן לפני שמחליטים ליישם. ואז כשמחליטים שמעכשיו הוא מיושם, משנים גישה ומעכשיו זה אני והילד ביחד מול החוק. החור לא קשור אליי. 

למשל, מי שזורק כדור בבית הגדור עובר חמקום גבוה. לא  "כי אמרתי", אלא כי יש כלל/חוק שלא זורקים כדור בבית. 

נניח והילד זורק, אז בלי תגובה של "אבל אמרנו, אבל למה שוב פעם, מה אתה לא מבין..." אלא פשוט לוקחים את הכדור למקום גבוה. ואם הילד מתנגד, בוכה, צורח... מעודדים אותו ומחבקים אותו ועוזרים לו להירגע... כי זה באמת מאוד קשה ועצוב לו. 

מזכירים לו מתי כן מתאפשר לזרוק כדור (אצלנו זה רק בגינת השעשועים) 

ומזכירים לו שזה הכלל והכי חשוב, מראים חו שזה אני ואתה ביחד מול הכלל (שנועד לעזור לנו לסדר בבית, למנוע מהאחים לקבל מכה מהכדור... לטפטף לו נקודות שמחזקות את הצורך בכלל הזה) 

ילדים צריכים גבולות, כללי התנהגות... זה לטובתם ועוזר להם להתנהל נכון ולנתב אל האנרגיות שלהם למקום חיובי וטוב... לפתח את הכישרונות והפוטנציאל שלהם... 

גם אני מתחרפנת לפעמים אבל מבינה שככה ז ילדים... אפשר במהלך הארוחה לשבת כולם יחד ולדבר ע מ היה להם היום ואז זה ירכז אותם יותר..

נגיד קם לשירותים זה בסדר. ואולי לא לפח. אבל בגדול לא רואה בעיה . אם ילד לא יישב, הוא לא יאכל. אם הוא לא יאכל , הוא יהיה רעב בזמן השכבה ולא יירדם. 

וגם אמא לא משרתת , להגיש, להזיז, לחמם, להביא משהו אחר כי אחים נגעו בזה...

ולא נכון להשאיר את הילד רעב. בגיל הזה הם עדיין לא יודעים מה מפריע להם בדיוק, הם סתם עצבניים, אין להם עדיין יכולת להבין שהם צריכים לאכול או לנוח, הם צריכים הכוונה עדיין

והדבר היחיד שעוזר זה לשבת ולאכול איתו ביחד.

ברגע שאני קמה (אפילו להביא כוס מים)- גם הוא יקום...

מוגזם זה לא.

יעיל? לא בטוחה..

קודם כל בני כמה הם?

ואני חושבת שזה עניין של הרגלים זה הרבה מעבר לנוחות שלנו ההורים.

יש זמן של ארוחה יש,זמן של נשנושים וכו.. זה כמובן לא כמו שעון ובצורה נוקשה אבל כן מבחינתי אין סיבה שבעולם שרבע שעה אחרי אוכל ילד יגיד אני רעב.

ויקבל עוגיות או פרס אחר על זה שלא אכל טוב.

אז מה כן?

אני אתן משהו שיאכלו כדי באמת לא לישון רעבים כמו פרי,ירק או לחם או כל דבר אחר שמתאים לך ויהיה קבוע לזמן כזה ..

אני כן מעירה על זה שלא יושבים ולאט לאט הם לומדים.

מה שכן משתדלת שלא יהיו הסחות דעת שגורמות להם לקום באופן קבוע..

ועוד משהו תפסיקי לשאול הרבה פעמים אתם שבעים בטוח בטוח.. תסמכי עליהם.ואם אומרים לך אנחנו רעבים הייתי אומרת בנחת עכשיו אכלנו אם אתה עוד רעב קח( מה שהחלטת לתת במצבים כאלו..

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

של עוד מי שפיר

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

שאמצא רופא

הם שואבים את הכל מהאמא.

אם את לא יכולה פרנטל.

חשוב מאד לקחת ברזל- עירוי לדעתי הכי נכון בשבילך כרגע.

B12 גם מאד מומלץ

וויטמין D- מאד מאד חשוב

זה גם מונע לידה מוקדמת שנפוצה מאד בתאומים.

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ואם זאת תקינה מורחבת

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

איפה שאנחנו הפרטי עולה עוד יותר וגם אין הבדלי גיל אז שילמתי בגיל 3 3800 לחודש לפני שנה, וזה הזול באזור שלנו

למה אף אחד לא עוצר את זה זה מזעזע

והם עוד קוראים לעצמם אגף לעידוד תעסוקת הורים

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

בגלל הפרש של 5 ימים.

אין מה לעשות, הגבול צריך לעבור איפשהו ומי שעל הגבול נדפק🙄

אבל אנחנו שילמנו על שנה שלמה במעון במקום להעלות לגן עירייה בגלל 5 ימים..

(והתשלום זו לא הצרה היחידה שהייתה עם זה, השנצ למשל הרג אותנו 🤪

אנחנו קיבלנו דרגה ממש מהר ואז תדעי בוודאות אם אתם זכאים או לא.

פחות משבוע. ועוד חברות שהגישו איתי

אני כבר צריכה להחזיר תשובה למישהי אחרת אני ממש בדילמה רצינית

אם גם ככה את משלמת על החודש הזה

שחסר מסמך

השלמתי ולא קיבלתי מייל שהבקשה הועברה לטיפול אחרי השלמת המסמך

ידוע לך אוליי??

כל יום קריטי לי

התעדכנה לי דרגה בלי שביקשו השלמת מסמכים אבל לא קיבלתי מייל שיש לי דרגה כמו בשנים קודמות.

אולי תבדקי במערכת אם התעדכנה לך דרגה?

כשאני קיבלתי מייל על השלמת מסמכים

אני באמת לא נושמת טוב כבר מהלחץ הזה, אני במירוץ נגד הזמן.

צריכה לעדכן את המעון אם אני ממשיכה או לא ובכלל אין למ תשובה

ומשפחתון אחר רוצה תשובה עוד היום

דייייי אוף זה קשה ההחלטות האלה

לא שווה כבר להעביר למשפחתון וזהו?ללכת על הכי בטוח.

יש עליו המווןןן המלצות טובות

וכשבאתי המטפלות לא ראו אותי ומזה צעקו את השם של אחד הילדים "שמעוון שמעוןןןןן וואייי לא ראיתי דבר כזה שמעווןןןןן"

כשהן היו בחצר, מניחה שזה ילד שהן התעצלו לקום אליו שהרביץ או משו, אבל הצעקות וואייי הגזימו

וזה הוריד לי ממששש

אני לא מצליחה להבין

תנסי להתקשר ולשאול מה בדיוק חסר.

אני יודעת שזה סיוט לתפוס אותם בטלפון, אבל לפעמים רק ככה משהו מתקדם.

הוספתי היום כמה וכמה פעמים ובסוף ככה זה נראה

שאין התאמה במספר ת"ז.

דבר ראשון תבדקי שבאמת אין טעות בתעודת הזהות.

אולי צריך להוסיף 0 לפני המספר או משהו כזה.

ואם הכל תקין, כנראה זה בעיה של ה ai.

קרה לנו גם בעבודה שהכניסו ai, והוא סתם דחה דברים בלי סיבה.

אם זה ככה, זה ממש מעצבן שנכנסים ai ובסוף הוא רק מסבך את הדברים.

ואני עכשיו גם לא יכולה להוסיף מסמכים, אין לי אופציה כזאת

אמאלה ואם הם לא ייענו לי מחר??? לחץץץץץץץ

אבל יש בשיין בהלבשה תחתונה מידות גדולות, הייתי מחפשת שם דברים שנראים טוב ועם ביקורות טובות (ותראי תמונות שנשים מעלות!), מזמינה אחד מכל סוג, ומחליטה מה מתאים לי. בעיקרון אפשר להחזיר אבל תבדקי כל מוצר בנפרד שבאמת אפשר.

בדרך כלל מזמינה 2-3 סוגים ותמיד הכל יוצא טוב!

מחירים מעולים

ואיכותי

לק"י

ואני קונה בלי ברזלים.

מבחינתי זה בסדר, אבל לא לוקחת אחריות על מה שאת תחשבי....

הדגם נקרא מוניקה 8487.

אני הפכתי חזיות טובות וחזקות לחזיות הנקה

אני מידה גדולה מאוד ( 34H )... אחרת המראה לא נחמד בכלל 😅

הכי טוב שיש.

אבל אין כמו ללכת לקנות ולמדוד. אין לזה תחליף.

ועדיף מינימייזר.

אני קונה ונראה מעולה ומחזיק טוב.

הזמנתי מהם ובהזמנה הראשונה היא התקשרה לפני המשלוח ושאלה כמה שאלות בשביל לדייק לי את המידה. יצא לה מידה מסויימת שונה ממה שהזמנתי זה היה נראה לי מוזר אבל כשהגיע זה ישב עלי בול. אני משתמשת בהן עד היום לא נעים אבל נראה לי שזה מאז שהבכורה שלי נולדה לפני כמעט 12 שנה...

שיש לה מידה גדולה מאוד, מידות גדולות, ואני לא מדברת על D אלא יותר לכיוון גדול בהרבה חייבים למדוד ולראות על הגוף איך זה נראה ולקנות פיזית אחרת זה הרבה פחות מוצלח.

אנחנו קונות באישית בקרני שומרון אם רלוונטי, המחירים סבירים ביחס למידה

קחי סרט מדידה ולפי הוראות באינטרנט.

אם אין סרט מדידה- איזשהו שרוך ארוך גם יעשה את העבודה (ואז למדוד עם מטר, זה יותר יש בבית בימינו חחח)

ומציעה רעיון- להזמין את הרגילות שלך, ולהביא לתופרת באיזור שתהפוך לך אותן להנקה

בדיוק ניסיתי חזיות חדשות באינטרנט שראיתי עליהם המלצה...

אני אעדכן אם מוצלח

בדכ קונה בסייפיש בירושלים והם מתאימים להנקה

וזה הדבר היחיד שפשוט לא עובד לי

בזבזתי מאות שקלים לחינם, כי לרוב א"א להחזיר.

קניתי גם מהמלצות שקבלתי פה בפורום המהמם הזה- לי אישית זה לא היה טוב

אני הולכת לחנות טובה וקונה חזייה רגילה והופכת להנקה

יש את השרות הזה בסייפש בהר נוף- שהן המומחיות להתאמה ויש להם מגוון ענק של דגמים ומחירים

בישוב שלי יש אישה שמוכרת את אותם חזיות בדיוק והיא גם מתקנת לי להנקה.

ממליצה מאד להטריח את עצמך ולהשקיע בך זמן כדי שיהיה לך באמת נח וטוב.

השירות שלה מצוין והיא יכולה להתאים לך

אזור ירמיהו. המליצו לי, לא התנסיתי

יש להם אתר וגם סניף ביפו.

איפה יקר אבל אני מאוד אוהבת את הבדים 'להם והמגוון.

בקניון מלחה יש חנות

אולי גם בעוד קניונים בעיר

זה חנות שכולה בייסיק בכל מיני צבעים

ממש מעריכה את כל התגובות