קשה להם לאכול ברצף/ לשבת ברצף/ להקשיב וליישם את מה שמבקשים מהם.

ילדים צריכים גמישות ופתרונות יצירתיים ולא כללים קשוחים מדי.

ממש לא אחד עם קוצים.

וכשיש סיפור הם מרותקים.

זה רק סביב האוכל

אני מבינה מה את אומרת.

אבל אני מפחדת שהם מאבדים גבולות.

בנוגע לאוכל לא צריך גבולות, אלא להקנות הרגלים טובים.

אפשר להסביר שאוכלים ליד שולחן, להגיד לא להסתובב ביחד עם האוכל ועם הזמן והגיל הילד מקנה לעצמו את ההרגל.

לא לקום בזמן האוכל או לאכול בזמן ספציפי, זה כבר לא ענין של הרגל טוב, אלא נוחות של ניהול הבית ע״י ההורה. בעיניי כדאי להתגמש בנושאים הללו.

אני לא מגבילה את זמן האוכל.

רק ארוחת ערב יש בערך זמן קבוע.

אבל כשהם מגיעים מהגן מי שרעב יכול לקחת פרי/מעדן/בקסויט או מה שיש.

אבל ליד השולחן.

הייתי מנסה לגרום להם לשבת רצוף בצורה חיובית ולא באיום.

אולי קינוח למי שיושב ואוכל יפה, סיפור בזמן האוכל..

בכל מקרה- אם לפני השינה הם אומרים לי שעדיין רעבים אני מרשה רק פריכית אורז. זה משביע, לא מפתה ומי שבאמת רעב יקח. מי שסתם אומר לא ירצה.. 

אני גם אומרת לפעמים אם קמת סימן שסיימת. אבל לא ע בסיס קבוע. במקרים שאני מרגישה שזה נכון ספציפית לאותו יום וסיטואציה.

זהה מתסכל אותי ברמות.

אני בטוחה שבגן הם יושביםאז למה בבית זה שונה?

וגם בגן יש אכילה חברתית ואולי יותר נוקשות על ישיבה בזמן אוכל. 

שאולי זה ביטוי לכך שאין גבולות בבית.

כאילו יש דברים שאני אוסרת אבל זה בעיקר דברים מסוכנים או שהם רבים מכות.

אז אני מפחדת שיגדלו להיות חיות אדם כמו שיש בחןץ.

אני יודעת שמה שאני אומרת קיצוני.

אבל זה מרגיש לי סוג של ביטוי של שאר הדברים שקורים בבית

כמו נגיד שאני יכולה לדבר מאה פעם את אותו משפט ולא מקשיבים.

אני באמת כבר בקצה.

והייתי בסדרה של שיעורים על חינוך.

אולי צריכה רענון🙄

בנחת ובנעימות. להגיד להם שמעכשיו יושבים יפה בשולחן בזמן האוכל. עם צ'ופר קטן שאת בוחרת שיהיה להם נעים. 

עם קמים אז להגיד בצורה נעימה אבל אסרטיבית- בזמן האוכל יושבים יפה ליד השולחן. אם מתנגדים- לחזור על המשפט בלי כעס, עוד פעמיים שלוש,אבל שיראו שאין מה להתווכח איתך. 

אלא פשוט מתעלמים?

לא שמים?

את אומרת, שוב ושוב, והם לא באים, ובינתיים נשפך ומתבלגן האוכל?

מכירה מקרוב את הסיטואציה שהפותחת מתארת....

או לתת רק משהו קטן. כי ל אכלו בזמן האוכל

במקרה כזה כן הייתי פעם פעמיים לא נותנת שוב אוכל אחרי זה והם ילמדו שהם לא יכולים לשלוט בך אלא את המחליטה והקובעת.

ולא להתרגש כשהם אומרים איזה אמא רעה שמשאירה רעבה- זה שוב דרך שלהם לשלוט ולנגן על המצפון. בתוך תוכך את יודעת שאת צודקת ושאת רוצה ללמד אותם לאכול כמו שצריך. לענות להם אז- זאת הייתה בחירה *שלך* לקום ולא לאכול, למרות שאמרתי לך שזה זמן אוכל. פעם הבאה תחשוב טוב אם זאת בחירה נכונה. וזהו. בלי רגש של כעס או חמלה כי הם יתפסו על זה וינסו לשכנע. כשיראו שאין עם מי להתווכח ושכל פעם שהם אומרים שהם רעבים את עונה אותו דבר בנחת הם ילמדו. 

ב"ה הם גדלים בבית טוב ואין סבה שיהיו חיות אדם. תמיד אפשר לעבוד על הגבולות... וגם אי באותו מצב שלך... בהצלחה לנו 

לא כתבת גילאים. אבל אני יכולה להגיד לך שאצלי יש טווח וכולם יושבים. הקטנים יותר קמים מידי פעם (באמת קטע שמי שיותר קם אלו הבנים 🤭 ) אבל אני מזכירה להם שאוכלים בישיבה והם מיד חוזרים.  אם הם עדיין מעדיפים לשחק או להשתולל, אני אומרת שחבל, אנחנו אוכלים ואחכ כבר לא יהיה והולכים לישון. 

אני גם יושבת איתם ואוכלת אז אולי זה נותן תחושה של שיתופיות ולא כמישהי חיצונית שנותנת להם הוראות..

ולגבי התזמון של האוכל- אני אומרת שעכשיו אוכלים א. ערב, ומי שרעב אוכלים עכשיו כי אחכ כבר לא יתאפשר

הארוחה אורכת יותר מרבע שעה. משהו בכיון של חצי שעה- 3/4 שעה

כדי לאפשר לכולם לסיים ולשבוע.

ואם אחרי עדיין רעבים, במקסימום אני מסכימה פרי וכוס מים

אז בעצם נשמע שאת אומרת מה שאני אומרת רק בסגנון אחר.

אנחנו אוכלים אחכ לא יהיה זה על אותו עיקרון של מי שקם סיים לא?

אני מבינה שבגילאים האלה לא פשוט להם להחזיק הרבה זמן אז אני לא אומרת מי שקם סיים. הרי בסוף המשפט הזה לא ישים עם קטנטנים. 

לרוב תמצאי את עצמך חוזרת בך, וכן מאפשרת להם להמשיך לאכול למרות שקמו

אני עושה אחרת- נותנת להם סיבות להבין מעצמם, שמי שקם ולא אוכל מפסיד ועלול להיות רעב כי האוכל הוא עכשיו, ואחכ הולכים לישון.

בעצם פה, יש להם בחירה לחזור לאכול אבל בישיבה

לרוב ב"ה הם משתפים פעולה ויושבים, גם אם קמו פעם או פעמיים

" ארוחת הערב היא עכשיו, אחכ כבר לא יהיה

מי שקם ולא יושב איתנו עלול להיות רעב"

אם הם אומרים לי ששבעים ואחר כך רוצים לאכול אני אומרת להם שמי שרעב עכשיו יכול לאכול לחם בלי כולם.. 

בדרך כלל הם לא ירצו ואז הם הולכים לישון ואין לי ייסורי מצפון שהם רעבים.. אם היו באמת רעבים היו אוכלים הכל

שהגדול יכול אשכרה לקום מתוך שינה ולהגיד שהוא רעב.

והוא לא מסתפק בעוגיה חחחח הוא רוצה סנדוויץ

ובשלוש בלילה ממש אין לי ראש לזה

לחם בלי כלום במקום נגיש. 

אם קם את אומרת לו יש לחם על השולחן וחוזרת לישון

ואז הוא יחפור לי שעות מהמיטה שלו ביללות😐

כדי לדאוג לסנדוויץ לילד.. 

הוא לא תינוקי קטן, הוא ילד גדול עם אחריות, הוא צריך לדעת שאם לא אכל יפה בארוחת ערב אחרי זה הוא יהיה רעב בלילה.. (זו בחירה שלו אז תשתיקי רעשי רקע של יסורי מצפון מצידך) 

אם הוא מפחד אז שלא יקום ויישאר רעב יום יומיים יראה שאין מצב שאמא קמה וזה לא נחמד להיות רעב אז הוא יתחיל לאכול כמו שצריך בא.ערב.. 

אם את ממש ממש ברחמים עליו ולא אכפת לך שיאכלו בחדר ילדים אז תשאירי לו שם סנדוויץ בלי כלום.. 

אבל לקום באמצע הלילה? מה פתאום

רעיון להשאיר מלפפון כמו שכתבה חילזון123

ככה זה גם לא ילכלך

תודה!

עכשיו זה זמן ארוחת ערב

אח"כ הולכים לישון ונגמרת הארוחה..

אבל לילדים שלי אין קוצים

אני אומרת שמי שקם לא לשירותים זה סמן שסיים לאכול,ואם אני רואה שכמעט לא אכלו אני מציעה לאכול עוד כדי שלא יהיו רעבים ומזכירה שאין עוד אוכל עד הבוקר ע

לשני יש.

ודווקא השני אגב, שהוא יותר שובב ותזזיתי הוא זה שפחות קם.

קמים בזמן האוכל זה עניין אחד

אומרים שרעבים אחרי שנכנסים למיטה ממש לא בטוח שזה מרעב אלא יותר למתוח את הגבולות של זמן השינה

כי אם בזמן ארוחת הערב הם כך הזמן קמים אז אולי הפ באמת רעבים?

בני כמה הם?באיזה שעה אוכלים ומתי הולכים לישון 

מציעה לך לעשות ניסיות ארוחת ערב אחת לתת להם בפיתה ככה תוכלי לעקוב כמה כל אחד אכל 

אולי לשנות סדר יום מקלחות פיגמות ואז אוכל. או הפוך אולי הם עייפים בארוחה אז להקדים

אוכלים באיזור שש וחצי

עולים לישון איזור שבע שבע ורבע.

לפעמים לפני מקלחת לפעמים אחרי.

אנסה את העניין עם הפיתה ובאמת יהיה לי מעקב.

הבוקר לא.

וברוב המוחלט בעלי יושב איתם ואוכל.

זה משנה אני או הוא?

זה אחרת. הם יותר יושבים. ואפשר גם לדבר ולספר כל מיני דברים בין לבין.

מרגישה נוח לאכול רק כשהכל מאורגן.

אז בעלי יושב.

הנה עכשיו הכנתי להם ארוחת בוקר הוא ישב איתם ונראה

ושלא כולם יושבים ביחד זה כן מפריע.

צריך לנסות ולראות.

תזונאית אמרה לי שממש חשוב העיניין של הארוחות המשותפות.

ועכשיו לא עבד

אחד היה צריך לשירותים השני הלך איתו שיהיו בריאים

השגחה צמודה לדעתי

זמן ארוחה שלהם לא לוקח הרבה. לדעתי, הזמן של לאסוף את הבלאגן ולנקות שווה לזמן של הישיבה וההשגחה אואפילו עולה עליו

אני מדברת על ארגון הבית בכללי.

אני עובדת כל יום עד ארבע ומגיעה הביתה איתם.

בשבע וחצי אני קורסת. (הקטן שלנו מטריף אותנו בלילות בקטע הזוי)

אז בטווח זמן הזה אני צריכה להספיק הכל🤷‍♀️

דבר ראשון היתי מסבירה להם בחיוביות

שאנחנו אוכליםיחד וזה זמן כיף לאכול יחד ולא לבד

וכן מסבירה שבזמן האוכל אנחנו יושבים בשולחן ואוכלים עד שמסיימים.

כי יש זמן מוגדר לארוחה ואחרי שהארוחה נגמרת המטבח נסגר 

מי שקם מהשולחן אמא מבינה שהוא שבע ולא רעב יותר. ואחר כך לא יהיה אפשר לחזור לאכול כי מה לעשות המטבח נסגר..

כשמסיימים- שואלת כל אאחד אם הוא שבע או רוצה עוד משהו

מזכירה שוב שפשוט אחר כך הולכים לישון וכבר לא יהיה אפשרות אז מי שרעב שיגיד עכשיו

ובאמת מרגילה אחר כך שאין..והם ממש מבינים את זה.כמעט ולא קורה אחרת. 

אם הקטנים ממש רוצים משהו לאכול - אז מרשה מלפפון נגיד או משהו שהם לוקחים לבד .

אני לא יודעת אם הבנת מה התכוונתי-

אבל הרעיון הוא כן יצירת מסגרת וכללי התנהלות באקוחה

אבל לא בטון של איום ועונש

אלא בהסברה של זאת המציאות

נגיד כשכתבתי כי מה לעשות המטבח נסגר

זה לא באיום

אלא בטון נעים שפשוט מסביר שמה לעשות שאחר כך הוא נסגר..

הם קטנים ובדר''כ פשוט מקבלים את העובדה ולא מתחכמים- אבל מי אמר שהוא נסגר וזאת בעצם את שמחליטה טכו 

אצל קטנים הם פשוט מבינים את זה כפשוטו

העיקר לא להגיע למאבק יומיומי

עצה נוספת 

אוירה טובה בארוחה שתעשה חשק לשבת ולהיות חלק

לשים להם סיפור להאזנה   

שירים

לשבת איתם יחד לדבר איתם תוך כדי

לתת להם להיות שותפים בהכנה

בעריכת שולחן

והעצה בסוף עם לשתף אותם נראה שתעבוד פהמממש יפה

עם הגישה.

אבל אני חושבת שמבחינה פרקטית, לא נכון לקשר בין אכילה לבין שמיעת סיפור ושירים. ממה שראיתי אצלנו, זה לפעמים יוצר תלות בדברים האלו בשביל לאכול, או שזה מגיע כחלק ממערכת כוללת של "אוכלים בשביל אמא".

צריך לפתח מערכת יחסים בריאה סביב אכילה בבית, שהמסגרת שתיארת חשובה בשביל זה מאוד. ההורים צריכים לשחרר את הרצון והצורך שלהם לדאוג שהילדים יאכלו, להעביר לילדים את האחריות למנגנון רעב ושובע, ומצד שני לשמור על מסגרת כללים כמו שיש כמעט לכל דבר בבית.

אז אני ממש בעד לשתף אותם בדברים שקשורים ישירות לאוכל, כמו עריכת שולחן, הכנת אוכל וכו'. זה מערב אותם ומעביר אליהם אחריות בצורה נכונה.

אבל להוסיף סיפור או שיר זה כבר לא קשור לאוכל עצמו, ולכן לא נכון לערב את זה בעיניי כאן. (כותבת לא אלייך ספציפית, אלא כלפי העניין הספציפי הזה שהועלה כאן בשרשור)

את ההתניה המא יוצרת אם ז הפך לתנאי קבוע לארוחה

אם זה מדי פעם או רק לכמה ימים כדי לייצר הרגלששל איסוף סביב לשולחן אז לא מסכימה עם התאוריה

כמובן לא חובה.. רק הצעתי רעיון

אבל התאוריה שעלית במחילה קצת מפריזה.. לא קורה כלום לאף ילד אם פעם או פעמיים בשבוע ישמע ספור בזמן האוכל.להפך

נחמד מאוד בעיני

כמובן שזכותך להזדהות איתה ומעולה שעלית 🙂

כל את מ ש'טוב לה

והאמת שאנחנו אומרים את זה, ולא עוזר ככ🙈

ןמנצלשת- לכל מי שאמרה שאח"כ המטבח נסגר וכו

יש לי אחד ממש פצפון שאני רוצה שהוא יאכל יותר ממנו 😬 והאיומים האלה לא מזיזים לו..

הוא מבחינתו לדלג על ארוחות חופשי, כשקם ואנחנו שואלים אם סיים אומר כן עוד לפני שהתחיל לאכול ואחכ לא מבקש משהו אחר.. בדרכ משאירה לו את הארוחת צהריים עד הערב בערך על השולחן כדי שיאכל כשירצה וזה לא קורה.. 

איך גורמים לו לא לקום ולאכול? (מכינה לו אוכל שהוא אוהב) 

נשמע שהוא בכללי אוכל מעט/ לא מספיק

אצלינו כולם אוכלים יחד, כולל אני ובעלי

מי שרוצה לקום צריך לבקש רשות

כמובן שלקום לשירותים מרשים או לקנח את האף

אבל חוץ מזה לא מרשה לקום

מי שמסיים מבקש רשות לקום כי סיים ואז קם

אני רואה ממש חשיבות בסדר והרגלי אכילה. אבל זה לא היה עובד רם לא היינו אוכלים איתם

כשהם אוכלים לבד פעם ב הם יקומו כל רגע לבקש ממני משו

ילדים אוהבים לאכול עם אמא ואבא לרוב

זה מספק להםתשומת לב

זה הרגל שהשתרש מגיל קטן כשהיו קשורעם בכיסא...

אבל אם בכל זאת קם אני מודיעה שיחזור בבקשה ולא קמים בלי רשות. ואם צריך אז גם כועסת

אבל בסוף כשכולנו יושבים יחד זה כיף לשבת. מדברים, כל אחד מספר משהו... יש עניין. 

כלפיהם לזמנים קריטים יותר.

היום בבוקר באמת כעסתי.

כי הייתי לחוצה שהבית כבר ישטף והחלב הזה ממש הרגיז אותי.

ואני יודעת שבמקרה הזה כעס לא יועיל לי.

אז באמת תהיתי לעצמי אם אמירה של- מי שקם סימן ששבע והאוכל נזרק היא לגיטימית.

נשמע שהרוב חושבות שלא וקיבלתי פה עצות טובות😘

יום אחד שהם יגדלו גם כעס לא יעזור, כי ילדים מפתחים עצמאות.

כשיש כעסים סביב האוכל זה פוטנציאל גדול להפרעות אכילה בהווה ובעתיד.

הארוחה מעניינת, מדברים ומשוחחים.

והכעס הוא על שקמים, לא קשור אם אוכלים או לא

לא צריך לפחד להציב גבול פשוט וישר לאיים בהפרעות אכילה

אני לא מפחדת מתוצאות של אי שימת גבול על אכילה/ ארוחות.

אני לא מפחדת שילדים קמים מהשולחן/ לא אוכלים/ מבקשים אוכל או רעבים בכל מיני שעות.

הם רוכשים הרגלי אכילה נכונים בהסברים ודוגמא אישית ולא ע״י גבולות או כעסים.

בכעסים ובגבולות לא מגיעים להרגלים אלא לצייתנות של הילד (או אי צייתנות)

אולי בעלך פשוט עושה כל הדברים שאת כותבת שאת לא עושה? את הרי מפרנסת, אז הוא כנראה יותר על הבית? 

כי בעלי מגיע מאוחר אז ביום-יום הוא לא משכיב , לא עושה שיעורי בית , לא מרגיל לסיר, לא מציב גבולות בזמן אוכל. הוא יותר אבא של כיף . אבל זה שלא שאף אחד לא עושה את כל זה...

לא מציב גבולות על אוכל/ ארוחות, הוא באותה דיעה שלי, שאוכלים מתי שרעבים ולא חייבים לשבת בשום ארוחה.

שנינו הורים גמישים שנותנים הרבה חופש פעולה ברוב התחומים.

אבל זה ל מרגיש כמו בית ספר? בית זה לא בת ספר...

אני מחכימה ממש.

ורוצה גם להגיד שבזכות העצות שלכן לגבי האכילה של מוצק על ידי תינוק אני רואה שיפור נפלא

אז תודה!

אם יש לכם שולחן קטן עם כסאות (של הילדים)

זה גם עובד טוב.

לפעמים יותר נחמד להם לשבת שם ולאכול

בעלי חולם להעיף אותו

מה גם נראנ לי זה מתכון לסירחון

מעדיפה שיסריח סמוך לשולחן. ולא חצי בית🤪

הוא גם מעודד אכילה מסודרת

כלומר כשהילד קם, לשאול אותו ""סיימת לאכול?"

אם אומר לא אז להגיד לו ""לא קמים לפני שמסיימים לאכול".

אם אומר כן אז להגיד לו ""אז אפשר להוריד את הצלחת שלך מהשולחן?" או ""תוריד את הצלחת מהשולחן" (לפי ההרגלים שלכם).

זה עניין של הרגל

אבל בגלל שזה ממש משגע אותך ואת מופעלת מזה (מזדהה מאוד), יהיה קשה רק ליישם חוק כזה או אחר והם גם רוצים לעבור על זה כי יש פה קבלת תשומת לב... 

טיפ שאני קיבלתי ממישהי מדהימה - להחליט על חוק, לחפור עליו הרב זמן לפני שמחליטים ליישם. ואז כשמחליטים שמעכשיו הוא מיושם, משנים גישה ומעכשיו זה אני והילד ביחד מול החוק. החור לא קשור אליי. 

למשל, מי שזורק כדור בבית הגדור עובר חמקום גבוה. לא  "כי אמרתי", אלא כי יש כלל/חוק שלא זורקים כדור בבית. 

נניח והילד זורק, אז בלי תגובה של "אבל אמרנו, אבל למה שוב פעם, מה אתה לא מבין..." אלא פשוט לוקחים את הכדור למקום גבוה. ואם הילד מתנגד, בוכה, צורח... מעודדים אותו ומחבקים אותו ועוזרים לו להירגע... כי זה באמת מאוד קשה ועצוב לו. 

מזכירים לו מתי כן מתאפשר לזרוק כדור (אצלנו זה רק בגינת השעשועים) 

ומזכירים לו שזה הכלל והכי חשוב, מראים חו שזה אני ואתה ביחד מול הכלל (שנועד לעזור לנו לסדר בבית, למנוע מהאחים לקבל מכה מהכדור... לטפטף לו נקודות שמחזקות את הצורך בכלל הזה) 

ילדים צריכים גבולות, כללי התנהגות... זה לטובתם ועוזר להם להתנהל נכון ולנתב אל האנרגיות שלהם למקום חיובי וטוב... לפתח את הכישרונות והפוטנציאל שלהם... 

גם אני מתחרפנת לפעמים אבל מבינה שככה ז ילדים... אפשר במהלך הארוחה לשבת כולם יחד ולדבר ע מ היה להם היום ואז זה ירכז אותם יותר..

נגיד קם לשירותים זה בסדר. ואולי לא לפח. אבל בגדול לא רואה בעיה . אם ילד לא יישב, הוא לא יאכל. אם הוא לא יאכל , הוא יהיה רעב בזמן השכבה ולא יירדם. 

וגם אמא לא משרתת , להגיש, להזיז, לחמם, להביא משהו אחר כי אחים נגעו בזה...

ולא נכון להשאיר את הילד רעב. בגיל הזה הם עדיין לא יודעים מה מפריע להם בדיוק, הם סתם עצבניים, אין להם עדיין יכולת להבין שהם צריכים לאכול או לנוח, הם צריכים הכוונה עדיין

והדבר היחיד שעוזר זה לשבת ולאכול איתו ביחד.

ברגע שאני קמה (אפילו להביא כוס מים)- גם הוא יקום...

מוגזם זה לא.

יעיל? לא בטוחה..

קודם כל בני כמה הם?

ואני חושבת שזה עניין של הרגלים זה הרבה מעבר לנוחות שלנו ההורים.

יש זמן של ארוחה יש,זמן של נשנושים וכו.. זה כמובן לא כמו שעון ובצורה נוקשה אבל כן מבחינתי אין סיבה שבעולם שרבע שעה אחרי אוכל ילד יגיד אני רעב.

ויקבל עוגיות או פרס אחר על זה שלא אכל טוב.

אז מה כן?

אני אתן משהו שיאכלו כדי באמת לא לישון רעבים כמו פרי,ירק או לחם או כל דבר אחר שמתאים לך ויהיה קבוע לזמן כזה ..

אני כן מעירה על זה שלא יושבים ולאט לאט הם לומדים.

מה שכן משתדלת שלא יהיו הסחות דעת שגורמות להם לקום באופן קבוע..

ועוד משהו תפסיקי לשאול הרבה פעמים אתם שבעים בטוח בטוח.. תסמכי עליהם.ואם אומרים לך אנחנו רעבים הייתי אומרת בנחת עכשיו אכלנו אם אתה עוד רעב קח( מה שהחלטת לתת במצבים כאלו..

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...