שבנים מפחדים ממני בהתחלה
וככל שעובר הזמן והם מכירים אותי יותר
אז הם פחות עד בכלל לא
אני אסביר , מפחדים נגיד מפחדים לדבר (:
נתקע להם המילים, מנסים לחפש אישורים גם על דברים קטנים אפילו על דעה שלהם (את מסכימה איתי נכון??), אובר נחמדים .., או אובר מנסים להראות לי כמה שהם מוצלחים (נגיד בתורה , או במקצוע, צבא) כאילו הכינו על מה לדבר ( אז בתור קצין .. ובלה בלה)
עכשיו ברור שאני מחפשת בחור נחמד, אבל כל ההצגה הזו אוכלת לי את הראש, כאילו תהיה אתה וזה מה שאני מחפשת.. שתראה לי מי אתה בלי הקצנה.
עוד דוגמא לפחד ,שהייתי בקורס והיה בחור שהיה בקבוצה שלי אז שם הוא דיבר וחייך אבל הוא ניגש אלי עצר והלך, כלומר רצה לפנות אבל איבד את האומץ, ולא רציתי לעזור לו..
(כי זה תיסכל אותי וגם לא היה לי מצב רוח , בדרך כלל אני עוזרת.)
הקטע שמעייף אותי לעבור את הדייטים הראשונים על מנת שהם ישתחררו טיפה , ויבנו שאני לא נושכת וגם יגלו שאני בעצמי ביישנית לפעמים .. וגם לי יש את החסרונות שלי ואני עדינה הרבה יותר ממה שנראה
וגם אני מתחברת דווקא לגבר שהוא עדין , וכנה , ולא מפוצץ בביטחון .. או מנסה להרשים אותי כמה הוא חכם ומוצלח
פשוט גבר חמוד , עדין , שרואה אותי, ואת עצמו
וזהו זה פריקה
