למשל:

אם אני צריך להסביר למישהו למה חשוב לחגור חגורת בטיחות, אני יוצא מנקודת הנחה שהמטרה שלו היא להישאר בריא ולהאריך ימים.

אם המטרה שלו היא למות צעיר או לסבול מכאבים - יהיה לי יותר קשה להסביר לו את החשיבות של חגורת בטיחות כי היא באמת לא משרתת את מטרתו.

אז מה חשוב לך בזוגיות? מה אתה מנסה להשיג בזוגיות? 

תסביר לי. תחשוב שאני חילוני גמור שאתה מנסה להסביר לו את ההגיון בשמירת נגיעה. הרי חז"ל תיקנו את זה, משמע יש היגיון מעבר לציווי שאפשר להבין 

נתתי דוגמה לכך שבלי לדעת מה המטרה, אי אפשר לדעת באיזה מסלול ללכת.

אליסה בארץ הפלאות מפורש.

ההרסנית שיכולה להיגרם כתוצאה מזה שמחזיקים ידיים לפני החתונה, מדוע זה אסור? אנחנו אנשים עם גבולות

של ההלכה. לכן כל ההסברים בעולם לא יעזרו.

למה אתה לא שואל "מה כבר יקרה אם אני אוכל צ'יזבורגר?" "מה כבר יקרה אם אני אדליק את המזגן בשבת?"

זה לא חוקה, זה לא משהו שאי אפשר להבין (גם לחוקה יש טעם אגב, אבל הוא נשגב מדעתם של רוב האנשים). חז"ל תיקנו את זה, זו הרחקה. השאלה למה דווקא שם? ייחוד אני מאוד מבין, את זה - פחות

בעיני זה לא אפילו, מגיע זה מאד מקרב..

אם זו תשובה לא חוקית אתה בפורום הלא נכון. 

במיוחד שבסופו של דבר - אף תשובה אחרת לא באמת תתן מענה. 

כולן נכונות. מולן תביא סיבות אחרות\ניתוח מציאות אחר. 

לכן כתבתי ש*בסופו של דבר* התשובה היחידה היא כי ה' ציווה. 

בס"ד

תקח יצר אחר אכילה כדוגמה

מי שרצוה להפסיק לאכול שוקולד, כמעט תמיד העצה הכי טובה היא לא להכניס שוקולד לבית..

כלומר כן צריך להוציא מחוץ לבית את השוקולד את הנגיעה כי אחרת מאד קשה להגדיר את הגבול שזה בתוך הבית.

מעבר לכך רציונלי מה מטרת הנגיעה באופן הכי רציונלי מטרת מגע פיזי של חיבה הוא בסוף להבאת ילדים, ככה זה בכל החיות ..אז אם זה לא המטרה או לפחות לא כרגע מדוע שיהיה אפשר..

בס"ד

מעבר לציווי ההלכתי אני באמת לא רואה סיבה למה אי אפשר ללחוץ יד או לדפוק על הכתף כדי להסב את תשומת הלב. 

אני כן מבינה את זה כשמדובר באדם שאוהבים ואז צר לי, אבל יכולת ההגבלה שלנו את עצמנו די נמוכה.

בס"ד

אתה באמת סומך על עצמך ששם זה ייגמר?

הרצון והכמיהה למגע אוהב הם כל כך חזקים שגם נגיעה מקרית יכולה לעורר התרגשות בגוף, אז מגע בכוונה בוודאי יכול לעורר את זה.

בסוף היצר שלנו רוצה להביא אותנו למקום מסוים וברגע שהתחלנו את הדרך לשם זה כמעט בלתי אפשרי לעצור באמצע. 

כל זה מעבר למה שאפשר לומר על היחס לקשר הקדוש בין איש לאשה וראשוניות וכו'. מפנה אותך לתגובה שלי למטה ולסקירות על "מה את מבקשת", היא מסבירה את זה נפלא.

למה אנשים מקבלים את התשובה הזאת במצוות הרבה יותר מסובכות מבחינה לוגיסטית כמו שבת, כשרות, תפילה, סוכה, בעצם כל מצווה אחרת שהיא לא זאת. רק בשמירת נגיעה פתאום זה לא מספיק ומחפשים סיבות ותירוצים כאילו שמצוות קודם צריכות לעבור אישור של הוד מעלתם כי מתברר שהמילה של ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו לא מספיקה לך.

רק אחרי שמקבלים את המרות של הקב"ה ושל ההלכה שהוא נתן סמכות לחכמים להורות, רק אז אפשר לדבר על טעמי המצוות. הטעמים הכי יפים והכי משכנעים לעולם לא ישכנעו אף אחד בלי הבסיס הזה. עובדה שלא תראה אף אתאיסט שומר נגיעה.

קשה להבין שאני מנסה שזה גם יתיישב על הלב? - לקראת נישואין וזוגיות

אבל הם באים רק אחרי קבלת המרות הזאת, כל ההסברים נכונים ומדוייקים בעולם לא יעבדו בלי זה.

אין שום הסבר בעולם שיכול לשכנע אדם לשפוך מים על הידיים שלו שלוש פעמים לסירוגין עם קנקן מוזר כל פעם שהוא קם בבוקר חוץ מ"זאת ההלכה".

אחרי שבן אדם קיבל את זה, אפשר לדבר איתו על התועלת הרוחנית, הפרקטית ואפילו לצטט מחקרים כמה זה מועיל להתעוררות משינה בצורה נכונה, אימוץ שרירי כף היד על הבוקר, שומר על ניקון הידיים, וכו'. אבל כל המחקרים וההסברים בעולם לא ישכנעו בן אדם שאין לו מחוייבות להלכה. מבין?

הוא לא אמר שאין לו מחוייבות להלכה...

הוא כתב שהוא מחוייב להלכה, משמע שבכל מקרה הוא יעשה את זה. המטרה שהוא רוצה לדעת מהו טעם המצווה זה כדי להתחבר אליה, להבין את העומק שמאחוריה ולא לעשותה רק כמצוות אנשים מלומדה. כי כשמבינים משהו, יותר מרגישים חיבור. זה דבר מבורך.

תראה, בגדול כל הציבור הדתי עבר שטיפת מח...אז...

אה רגע, זה פורום של דתיים.

אוקי אז ככה,

מהזוית החילונית-מסורתית, מה ההיגיון בשמירת נגיעה אצל הדתיים והחרדים ?

א. זה עובד. זה כמו שבסיירת מטכ״ל, ההתחלה מאוד מאוד מאוד קשה..אבל זה עובד. אח״כ הרבה יותר קל. זה לא סתם כדי להקשות. יש כאן מטרה.

ב. המצב אצל החילונים קטסטרופה. אז זה לא שיש אלטרנטיבה טובה יותר להסתכל עליה.

ג. אתה לא נוגע במה שעובד גם אם הוא קשה מאוד (תרתי משמע).

ד. יתירו לך להחזיק ידיים, תבוא לכאן ותשאל ״חבר׳ה, מה הסיפור עם נשיקה בלחי ? למה להגביל ? מה אנחנו ילדים בגן ? איך מכאן נעשה בטעות ילד לפני הנישואין ?״

ה. בהישרדות (תוכנית טלוויזיה), הם לא אוכלים המון זמן אוכל נורמלי ואז הם מבשלים -אורז- רק -אורז- בלי תבלינים וזה הדבר הכי טעים בשבילם בעולם. מעדן גן עדן.

ו. זאת אומרת, ה ״רק להחזיק ידיים״ כשאין כלום מעבר לזה, זה לא באמת ״רק להחזיק ידיים״ זה הרבה הרבה יותר עוצמתי ומשם הפוטנציאל להמשיך הלאה הוא גבוה מאוד.

ז. אם ניקח את סעיף ו׳ ונתרגם לעולם הסיגריות (אל תעשן בחיים שלך), אז הרבה הרבה יותר קל *לא לעשן בכלל* מאשר לעשן סיגריה -אחת- ביום.

ח. זוית נוספת זה שאם לא תהיה נגיעה והדרך היחידה שלך לגעת זה להתחתן...אז...אתה לא תבזבז זמן לאנשים אחרים וגם לא לך. אתה תהיה ממוקד בדבר האמיתי ואם זה מתאים, אז מתקדמים.

ט. מאחר ואני כהן אז גם אם ארצה לא אוכל להגיב לך לפחות ב 7 ימים הקרובים (תקנון חדש) אז אל תשאל שאלות נוספות. תפנים קודם מה מנסים לומר לך. תן לזה לשקוע.

י.שבעזרת השם, תמצא את הנשמה התאומה שלך ב 70 יום הקרובים. רק אל תהיה שבלול. צא וחפש אותה 

ואם כבר מצאת, אז, תתקדם לשלב הבא, אל תחשוב יותר מדי, זה רק יסבך והחיים תמיד מסובכים קצת זה *אף פעם* לא יהיה : ״זהו, עכשיו 100% מושלם״. אין סרט כזה. גם לא בזוגיות. 

הגעת ל 70% של התאמה עם הצד השני ? מספיק. תתקדם לשלב הבא. תודה ובהצלחה.

תודה על התגובה אגב

כי זה כיף? כי מגע מקרב? כי זה עושה לך את זה?

לא משנה לי איך בדיוק תענה על השאלה הזו - קיבלת את התשובה שלך.

ואתה לא ענית על השאלה של פשוט אני.., שלדעתי היא דווקא שאלה חשובה ורלוונטית. 

הסטנדרטים של התורה והציפיות שהיא מציבה בין גברים ונשים זה לא רק להימנע מגילוי עריות. זה הסתכלות אחרת על כל הקשר.

ואף על פי שכמו שאמרנו יש כאן הרבה עומק מעבר לחשש מנפילות, אני אתייחס גם לצד של החששות.

שאלת האם אנחנו לא יכולים לשים לעצמנו גבולות, אבל זו שאלה מתעתעת. הבעיה בשאלה זה שהיא מציגה את ההלכה כאילו אין לה אמון בבני אדם. אבל אמון הוא דבר מורכב.

כל חתן בישראל חותם על כתובה. למה צריך כתובה? עכשיו הם מתחתנים, וכבר הם חושבים על גירושין? זה רמת האמון שיש להם אחד בשני?

והתשובה היא שהיהדות לא מלמדת אותנו רק אמון אלא שצריך להיזהר מלקחת סיכונים גם כשהכל נראה טוב, "כבדהו וחשדהו" -מצד אחד תן אמון, מצד שני אל תהיה נאיבי, וזה נכון גם לגבי עצמך. מכיר את הדמויות האלה בסרטים שמבטיחים הבטחות דרמטיות נגד כל הסיכויים (ובסוף כמובן מצליחים לקיים כי היוצר של הסרט בצד שלהם)? אז היהדות מלמדת אותנו לא להיות כאלה. למשל העובדה שאומרים "בעזרת ה' ", "אם ירצה ה' ", "בלי נדר"... למה בלי נדר? מה, אתה חושב שלא תקיים?

ההלכה בנויה כך בעשרות תחומים. 

התורה באופן שיטתי מלמדת אותנו לא לערבב בין האהבה והאמון שלנו לאנשים ולעצמנו, לבין הצורך להיזהר.

ולענייננו - זה ברור שאם תתיר מגע, אז יהיו הרבה יותר כשלונות (על כל הציר של הכשלונות, מהכשלונות הקטנים כגון סתם התאהבות מיותרת שלא היתה צריכה להתחיל, ועד לגילוי עריות ממש). אז נכון שלא לכל אחד זה יקרה, ובוודאי שרק מיעוט יגיעו לקצה, אבל התורה מלמדת אותנו לא להיות שאננים. 

התורה מלמדת איך לכוון כל הזמן את החיים לכיוון אמת , ואת המצפן המוסרי לכיוון הנכון שלו.*

בסוף הכל איזונים כדי למצות, להנות את החיים באמת ולהתנהל בתוכם באופן ישר.

*"חסד" לדוגמא הוא דבר טוב וחיובי, אבל כשהמינון שלו לא מאוזן, הוא שלילי. לכן הוא מוזכר בהיבט הזה כשהוא מופיע בפרשת העריות. לכן יש מידה כמה אדם יפריש לצדקה כדי שלא ייזדקק בעצמו לחסדי אחרים.

רציתי רק להאיר על משהו,

מה בדבריי מעורר אנטגוניזם כזה עמוק (ככה אני מרגיש), כזה כעס סמוי או פחד?

אוקיי אתם דוסים, גם אני דוס הרבה שנים. אבל כשרוצים לעבוד את ה' ברור שהבסיס הוא ציווי, אבל על גבי זה כל האישיות צריכה להיות שותפה בקיום של זה ומותר לדברים שיתבררו יותר ויתיישבו על הלב. זה חשוב, לא רק לחסידים.

אני משער שמאותה הסיבה שזה מפריע לך, זה מפריע לכולם. פשוט, כי זה קשה. או נתפס כקשה בחברה שמנסה לא לדבר ולהדחיק את העניינים האלה - ולכן גם הכעס כי אין מספיק לגיטימציה וקונצנזוס על תשובות אפשריות.

(לכן חשוב להם להבהיר ולהדגיש שאיפה שממש קשה דווקא שם צריך פשוט להאמין שמה שההלכה אומרת זה טוב. אפילו לא לנסות לחפש הסברים כי זה רק יוריד וזה גם פתח לקולות אישיות איפה שלא נראה לי לפי מה שביררתי בשכל )

בעיני חבל

שמאד קשורים אחד לשני

א'- ההבנה שהנגיעה היא דבר בעייתי כל כך פשוטה להרבה מהדוסים (וזה נכון הרבה פעמים גם להלכות נוספות בתחום כמו צניעות הלבוש ועוד), שכשהם שומעים מישהו שואל את השאלה הזו, הם לא מבינים מה ההווא אמינא שלו.

ב'- בעקבות הסעיף הקודם, אנשים מקבלים את התחושה שהשאלה בעצם סימנה את המטרה לפני שנשאלה השאלה. ההנחה של רבים היא שמה שמנחה את השאלה זה לא רצון לבירור האמת, אלא סתם רצון להתיר את האסור.

ועכשיו אפרט:

אני אשאל אותך בכנות, האם אתה באמת עד כדי כך מאמין בעצמך? האם עברת את כל גיל ההתבגרות בלי שום נפילה משום סוג בענייני צניעות? האם מעולם לא היו לך הרהורי עבירה? מה ההו"א של השאלה שלך?

כי אני, וכנראה שעוד הרבה אנשים פה, פשוט לא באמת מבינים את השאלה שלך. זו איזושהי היתממות?

(אנטגוניזם דומה תמצא גם בסוגיית סניף מעורב למשל. אני יכול לומר לך שבאמת יש לי תימה עצומה על רבנים שמתירים את זה לכתחילה. הם באמת באמת מאמינים שנער ממוצע ישב בסניף כזה עם בנות ויצליח לשמור על העיניים והמחשבה שלו? זה פשוט מופרך לחלוטין (וגם במציאות זה לא עובד). זה נכון שגבר יכול לעבוד על עצמו וללמוד לשלוט במחשבות שלו, אבל לזרוק נער מתבגר עם הורמונים משתוללים לתוך סניף מעורב זה ממש לא הדרך ללמד אותו לשלוט במחשבה שלו.)

ושאלה שניה- כשאתה שואל למה לשמור נגיעה, האם אתה חושב בכלל על העובדה שזה יכול להביא להרהורי עבירה וזה בעיה (יש גם עוד בעיות אפשריות, אפילו לפני הרהורי עבירה, אבל לא אכנס לזה כרגע), או שמבחינתך כל עוד זה לא מביא לגילוי עריות ממש אז לא נורא?

בעולם החילוני למשל, הרבה מהטענות שלהם נגד ההלכות בנושאי צניעות, באמת נובעות מתפיסה שונה של טוב ורע. מבחינתם כל עוד אתה לא אונס אף אחת (ובטח אם אתם לא מקיימים יחסים), אז תעשה מה שאתה רוצה... ואז ממילא מבחינתם זה נראה כאילו הדתיים בנו עולם שלם של הגבלות מאיזשהו פחד לא רציונאלי שגברים יסתובבו ויאנסו נשים על ימין ועל שמאל. אבל זה פשוט חוסר הבנה של האידאל התורני. 

לדעתי, בעקבות הדברים האלה הרבה אנשים פשוט לא מתייחסים ברצינות למה שאתה שואל...

ואגב, אשמח באמת להבין אותך - אתה באמת עד כדי כך מאמין באנשים? והאם אתה חושב שהעובדה שזה יכול להביא להרהורי עבירה זה בעיה, או שזה לא נורא מבחינתך?

ושאלה חשובה נוספת, לדייק את השאלה שלך - האם שאלת על מגע בין חבר וחברה שנמצאים בקשר למטרת חתונה, או באופן כללי על איסור נגיעה? כי אם השאלה היא באופן כללי (שזה כולל גם חבר וחברה שלא למטרת חתונה) - אז תרחיב את השאלה לעיל מהרהורי עבירה לכל התאהבות וקרבה רגשית שלא היו אמורים להתפתח...

שפותח את הנושא הזה. כי הטאבו פה הוא מובנה,

תמיד זה יילקח למקום של היתממות או "מישהו פה סימן את המטרה לפני שהוא שואל".

בסדר, זה חלק מהדוסיות. כדוס אני מכיר את זה, את הפחד מנושאים מסוימים (במינון מסוים הוא מוצדק בהחלט)

אבל באמת חבל אם אי אפשר כדוסים לנהל על זה שיח.

צריך לנטרל מהשיח את כל מה שאיכשהו משתייך לשדה הסמנטי של אמונה/ תורה/ מצוות

וכמו במשחק טאבו, להשתמש כדי לבאר את הסיבה/מחשבות במילים או מושגים 

משדה סמנטי/ עולם אחר, לא דווקא קודש.

ואז כן אפשר לנהל שיח גם בין דוסים למהדרין.

ואולי זה יעזור לך למצוא תשובה שתסבר לך את האוזן.

מאחלת שתצליח למצוא 

שלום ויישוב טוב וצמיחה.

זה שאתה מתחמק משאלות לא פחות ממה שאנחנו.

'פשוט אני..' שאל אותך שאלה ולא ענית לו, רק התחלת להתווכח על המסקנות שלו, בלי לתת תשובה.

אני שאלתי שאלות, ואתה לא ענית עליהן, רק ניסית להקשות על הגישה שלנו.

למה שלא תנסה גם אתה להיפתח רגע ולענות על השאלות בכנות?

אני יכול לענות בכנות מה אני חושב על הטענה שלך כאן, אבל כנות צריכה להיות הדדית.

אני מוכן ופתוח לשיח, אבל שיח צריך להיות הדדי.

אתה לא מבין? אני צריך מענה שהוא מעבר לציווי. אם אין לך תשובה לענות לי זו לא בושה.. מותר לנו כדוסים לא לדעת, אבל חבל לתקוף את השואל (במקרה הזה אני) כשאין מה לענות.

אני לא מחפש שיח הדדי כי אני מגיע מהצד שלכם, אבל זה לא מה שאני שואל...

אגב. אני לא עובד פה, אבל אם התעלמתי מתגובה של מישהו והוא ירצה שאתייחס - מוזמן להפנות אותי ברוגע ובענוה לנקודה שלא נתתי לה מענה 

אבל אני באמת חושב ששיח חייב להיות הדדי.

אני לא דורש ממך לענות על אף שאלה, וזו זכותך להתעלם מאיזו שאלה שאתה בוחר. זו זכותך להימנע משיח עם מי שבא לך...

אבל חלקנו, מתוך רצון ליצור שיח ולעזור למצוא מענה ולהבין את השאלה שלך, שאלנו שאלות, ולא ענית על השאלות.

'פשוט אני..' שאל אותך מה חשוב לך בזוגיות, מה אתה מנסה להשיג בזוגיות?

ואני שאלתי אותך האם אתה באמת עד כדי כך מאמין באנשים שאתה חושב שאין שום חשש שאנשים יפלו בדברים חמורים יותר מנגיעה? והאם אתה חושב שדבר שיכול להביא לידי הרהורי עבירה זה בעיה, או שזה לא מספיק נורא כדי לאסור?

וגם, האם השאלה המקורית שלך היא באופן כללי על מגע בין גברים לנשים, או  בין חבר וחברה שהם בקשר למטרות נישואים?

אז דייק אותי אם לא.

אני חייב לפתוח בכך שהתגובות של ה' ציווה מאוד תמוהות בעיניי. לצערנו חלפה מהם הבקשה לחסוך מאיתנו את המובן מאילו. מעבר לכך, נראה שאם הם היו כותבים פירוש לטעמי המצוות אז הייתה מתקבלת רשימה בסגנון: מצווה להאמין במציאות ה'- מהטעם כי ה׳ יתברך ציווה. מצווה שלא לעבוד זולתו - מהטעם כי ה' יתעלה ציווה…

לגופו של עניין, הלכתית יש בעיה ליקרב לנידה, לכן אם הבחורה תטבול אז לא יהיה איסור נידה (שעונשו כרת) אך עדיין יהיה איסור זנות.

(בנוסף תהיה גם תקנת חכמים, ראוי מאוד לציין שיש אזהרות רבות של רבנים לנשים ממצבים שמישהו מעודד יחסים ללא נישואים אך עם טבילה. נראה לי שמעבר לצד ההלכתי מספיק מובן למה זה בעייתי)

מכיוון שכל קריבה נחשבת אביזרייהו דעריות נראה לי שמתוך ההבנה שמדובר באיסור של זנות יותר קל להבין השקפתית את הבעייתיות של קשר מסוג זה. ובהרחבה יותר, מכיוון שההשפעה של מעשי קרבה מבחינה נפשית מאוד קרובה לאישות אז ברור שהדבר ייאסר כאשר מעוניינים לבנות מסגרת זוגית בת קיימא, מבוססת מחוייבות וחיבור פנימי.

עיקר התשובה שלי היא:

ובהרחבה יותר, מכיוון שההשפעה של מעשי קרבה מבחינה נפשית מאוד קרובה לאישות אז ברור שהדבר ייאסר כאשר מעוניינים לבנות מסגרת זוגית בת קיימא, מבוססת מחוייבות וחיבור פנימי.

אחרי תקופה ארוכה נגיד שנפגשים?

או שבעצם אתה אומר אם אני מבין אותך נכון שעד החתונה ממשיכים לעבוד על החיבור הפנימי ולבנות רק אותו? 

ולבנות רק אותו, כך שהקשר מעמיק ומעניק לחיים המשותפים מימד איכותי יותר)

אינו דומה קרטון עטוף יפה עם סרט מסולסל,  ריק

לאותו קרטון מקושט וכו מלא הפתעות.

החותמת "נשואים" לא נועדה כדי ליצור את ההבדל הטכני בין אנשים כי טכנית כולם נראים ונשמעים כמעט אותו דבר.

בקשר זוגי בלא נישואין בהגדרה אין מחוייבות.

אני אומר שעד שמתחתנים הקשר הוא ניסיוני. 

אפשר גם להתחתן בלי לבנות חיבור פנימי ברמה גבוהה, תלוי ברקע שלך…

כי נגיעה בין גבר ואשה מפעיל את המערכות ששייכות למיניות

ויש בזה הנאה כלשהי גם אם אנחנו מתאמצים להתעלם. 

(אם אינני טועה זה גורם להפרשת הורמון שאחראי על הרגשת אהבה -שנקרא "אוקסיטוצין")

דבר שני, אין לזה גבולות

האחד ישמור על עצמו שלא להיסחף, השני יגע בכוונה כדי להנות וכו' וכו'

הפיזי בתקופה שלפני אירוסין/ חתונה היא דווקא לא לממש אותו?

כי למשל מה קורה כשהוא כן חזק משני הצדדים, יש צפי שזה יירגע עם הזמן? או שהפוך - ואני לא מדבר הלכתית כרגע אלא טבעית - הוא רק יתחזק ואז דווקא המגע הפשוט הוא זה שיכול להרגיע קצת את הקושי?

(כמובן אין כוונה לממש את זה. הדיון הוא תיאורטי אבל מאוד משמעותי לי להבין)

נגיעה כנראה לא תרגיע את הרצון להתקרב אלא רק תגביר את האש הפנימית. (שאגב, טוב שהיא קיימת רק במינון הנכון)

ואני גם לא חושב שזה ירגע עם הזמן, לא נראה לי שזה עובד ככה

לכן תמיד אומרים לא לעכב את החתונה יותר מידי. 

מתחמקת מביטויים לא חוקיים כמו "כך ה' ציווה"

אבל נראה לי שיש שם דברים שיכולים להתיישב על הלב.

איפה או כיצד ניתן להשיגה כחוברת?

או בספריות של אולפנות 

או אולי אפילו בספריות של ישיבות 

או להתייעץ עם אנשי חינוך לא פורמאלי.

https://meyda.education.gov.il/files/mazkirut_pedagogit/toshbammd/bc7.doc

בס"ד

ואני בעד שמירת נגיעה כמובן.

קראתי אותה באולפנה והיא זכורה לי כחוברת נוראית. 

אני דווקא ממליצה לקרוא את "מה את מבקשת" של הרבנית אוריה מבורך, נראה לי בתוך הדברים שלה אפשר גם לקבל יותר על עניין הנגיעה והקשר בין איש לאשה בכללי.

מצרפת סקירה שלי עליו וסקירה של גבר עליו:

להלן סקירה של גבר על הספר:

https://www.facebook.com/groups/realbookreviews/posts/1251229582276266/

להלן הסקירה שלי על הספר:

https://www.facebook.com/groups/realbookreviews/posts/1292066641525893/

לא מכיר את החוברת אבל הספר הנ"ל הוא זוועה, לא משנה כמה יפמפמו אותו. 

בס"ד

במקרה הספציפי הזה אני חושבת שהספר יכול לתת עוד זווית התבוננות על הנושא. 

לא חייבים להסכים איתי וכמובן שגם לא חייבים לקרוא אותו. שיתפתי את הקישורים, הם די מפורטים, מי שירגיש שזה מדבר אליו שיקרא.

גם אם שניים מכוונים לאותו דבר

כל אחד מביא את עצמו ואת מחשבותיו. 

נ.ב באופן אישי מתרחקת מהספר הנ"ל 

מהסיבה שכתבתי בכותרת.

אמנם קראתי אותה מ-מ-ש מזמן... (כשחזרתי בתשובה נתקלתי בה באיזה שבת שעשיתי בירושלים)

יש דברים שאתה רוצה לבנות רק עם מי שתהיה איתך עד 120. 

אם תבנה אותם עם מישהי אחרת, זה עשוי להחליש את מה שתבנה בעתיד עם אשתך, או לגרום לך לצער רב, געגועים וכו'.

ברמה כזאת או אחרת. קשרים כאלה יותר מורכבים ומסויפים עוד חוקים על גבי החוקים שיש בכל קשר (חוץ מכל הפרמטרים ש'בוחנים' בוחנים גם את המגע)

אם אדם יוצר מגע והוא עדיין לא התחייב המגע הוא בשבילו ולא בשביל הקשר דווקא.

לא רוצה לדבר לגבי הפחדות מה זה גורם לאדם אח"כ. לא חושב שזה בדר"כ לא נכון חינוכית (למרות שזה נכון מאוד מאוד במציאות)

ואם מתחילים - זה הופך אח"כ לעניין שקשה מאוד להשתלט עליו אח"כ

אדם זה יותר מרגשות, גוף והעוה"ז. נקרא לזה רוחניות. וממילא גם הקשר הזוגי זה יותר מהדברים האלה.

כל עוד לא נוצר החיבור הרוחני (ע"י מעשה גשמי- הקידושין (קיחה). גם כשיש התאמה של הצד הרוחני צריך שהוא יחובר בפועל ע"י הקידושין), הקשר לא שלם. וממילא אמורה להיות הרגשה שמגע אז פשוט לא שייך. זה מגע שהוא ביטוי של רגש בלבד, במקום מגע שהוא ביטוי גם של רגש וגם של הרוחניות, מגע שמבטא את החיבור השלם. כמו שלא מרגישים רצון לגעת אחרי פגישה אחת טובה וכיפית כי הפנימיות של הנפש עוד לא מחוברת, ככה גם פה. צריך להרגיש שאין רצון לגעת כי הרוחניות עוד לא מחוברת.

זו אמנם דרגה להרגיש את זה (וצריך קודם שהצד הרוחני יהיה נוכח ומרכזי אצל כ"א בפני עצמו), אבל אפשר לפחות להבין את זה בשכל ולפעול בהתאם.

מישהי (לא זוכרת אם גויה או יהודיה)

 הושיטה לו את ידה ללחיצה לפני/אחרי פגישה.

הרב אמר לה בחיוך "בילדותי למדתי מאמא שלי

לא לגעת בדבר שאינו שלי..." 

זה לא סוד שהעולם החילוני מגיע לפריצות לא טובה, וברור שחלק מזה קשור לכך שהוא לא שומר על ההלכות שהתורה אומרת, שבסופו של דבר הן אלו שנותנות לאדם אפשרות לנהל חיים מתוקנים וטובים. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו הכי חכמים, ומה שנראה לנו זה מה שיועיל. אבל באה לנו התורה ואומרת לנו, זה מה שהכי טוב. ה' הסתכל בתורה וברא את העולם, משמע שהעולם מתאים לתורה. אמנם לא תמיד מרגישים את זה ולא תמיד רואים את זה, אבל זה ככה. אם תיתן לשכל האנושי להחליט מהן ההרחקות המועילות, זה לא יועיל. "כי השוחד יעוור עיני חכמים...", האדם בעניין הזה משוחד, כיוון שיש לו הנאה בדבר הזה, ולכן אי אפשר לסמוך עליו שיתקן בצורה נכונה ואמיתית. רקהתורה היא שיכולה להדריך אותנו בסופו של דבר (או חז"ל שגם הם הזדככו ע"י התורה....), ולומר לנו: "אל תקרבו לגלות ערוה", ומכאן אסרו כל מגע של חיבה (לא ניכנס לעניין של מגע שלא של חיבה, זה כבר דיון בראשונים....).

בכללי, קשה לי להאמין שיתקנו תקנה כללית שעל פיה יתנהלו, אלא מה שאתה מציע שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו. וכפי שאמרתי, זה וודאי דבר רחוק שאדם בשעת אמת ידע לחשבן מה בדיוק נכון ומה בדיוק לא, כמו שנבטל איסור ייחוד ונגיד שכל אחד יראה על פי הצורך אם יש חשש או לא. בכך עקרת את כל העניין של האיסור הכללי.

מלבד זה, התורה מראה לנו בכך שיש משמעות לנגיעה. חז"ל מספרים לנו שאדם לא סיפר לגמרי לחוה את מה שה' אמר לו, והיא חשבה בטעות שאסור גם לגעת בעץ הדעת, ולא רק לאכול ממנו. ואז בא הנחש ודחף אותה על העץ, ואז אמר לה, אם עברת על האיסור ולא קרה שום דבר, אז כבר תאכלי מהעץ. רואים שהנגיעה של חוה בעץ היא הייתה הניצוץ הראשון שגרם לכל החטא. חז"ל אומרים שכך דרכו של יצה"ר, בהתחלה אומר לך לעבור על דבר קל, עד שאומר לך לעבור על חטא חמור, לאט לאט הוא פורץ את המחסומים שיש לך מלחטוא. לכן יש עניין מלכתחילה לגדור, וזה יצר שיש לו המון כוח, "נפשו של אדם מחמדתן (=עריות)".

מלבד זה, כל יצירה של קשר היא בעלת משמעות. באיסור נידה לדוגמא, אחד הדברים שניתן להסביר שזה שומר על המיוחדות של הקשר בין האיש לבין האשה. כך גם, יצירת הקשר צריכה להופיע בצורה קדושה. יש בכך אמירה שהקשר של האיש והאשה לא מתחיל מבהמיות, מרצון ליהנות, אלא מדבר ה', משכינה. לכן לא מחזיקים ידיים לפני החתונה, לא יוצרים אף קשר של מגע לפני החתונה. כמו ביכורים, האדם נותן את הראשית של פירותיו (או תבואתו) לכהן, לקודש. בכך הוא מראה שהכל מתחיל ממנו. כך גם, הקשר בין האיש והאשה אינו מגיע ממקום טבעי של משיכה, זה לא מתחיל משם, אלא מתחיל מקדושה, ואז אחרי שיש "שכינה ביניהם", ניתן להוסיף את הקומות הנוספות, כפי שאחרי שהאדם מביא ביכורים, אז יכול לאכול מהפירות שלו וכל האכילה מקבלת משמעות של קדושה.

הגמרא בברכות אומרת שאסור לאדם ליהנות בעולם הזה בלי שהוא מברך, ואם הוא לא מברך, הוא כאילו גוזל מה' ומכנסת ישראל, וכאילו מועל בדבר שאינו שלו. אדם צריך ליטול רשות מהקב"ה כדי ליהנות. וכאן נטילת הרשות היא ע"י חתונה כשירה, ואז "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם", אז האדם מקבל רשות לפעול במציאות, "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל...".

ועוד אוסיף, שבלי קשר לאיסור נגיעה לפני חתונה, יש בעיה של החזקת ידיים בפומבי לבני זוג, כיוון שהקשר בין האיש והאשה לא צריך להיות מוחפץ ומוצג לכל העולם (ועוד שזה גם מעורר קנאה וכו'...), אלא צריך להיות משהו אינטימי ופנימי. קשר כזה הוא קשר הרבה יותר עמוק ואמיתי, ואני לא אוהב להשתמש בנתון הזה, אבל ניתן לראות שהמצב בציבור הדתי-לאומי הרבה יותר טוב מבחינת אחוזי גירושין וכדו'. ניתן לראות שהשמירה על ההלכות האלו אכן משפיעה במציאות וגורמת לקשר יותר להישמר.

"כי היא חייך..." (או בניסוח של אנשי כנסת הגדולה בתפילת ערבית: "כי הם חיינו...."), "תורה דיליה", "אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתלמוד תורה" (עייני בחתימה שלי....) וכו'....

נ.ב. היהדות אינה דת ככל הדתות, אלא לאום, זו ההגדרה שלנו כעם. ואם כן, ניתוק שלי מהתורה כמוהו כניתוק מהזהות שלי. (עייני מאמרי הראי"ה על: "לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם", וכן הרב שרקי בהמון שיעורים שלו מדבר על זה....).

אז בוודאי אפשר להגיד איך נראים חיים מתוקנים ואיך להפך, ולא רק "התורה אומרת שזה הנוסחה לחיים מתוקנים"  ולהיתקע שם

אתה מנתק את החיים מהתורה. אם התורה היא חיינו, זאת אומרת שבה טמון המפתח איך חיינו יהיו טובים. ובמשמעות הפשוטה, היא החיים האמיתיים, ובלי זה, גם אם יש יותר הנאה, אלו חיים חסרי משמעות. כפי שפספסת, לא "נתקעתי" בלהגיד שהתורה אומרת שזו הנוסחה לחיים מתוקנים, אלא גם הרחבתי מעבר.

אם אדם אומר שהוא חי עם ההוראות שבהם טמון המפתח לחיים טובים אז מצופה ממנו להיות מסוגל לתאר איך נראים החיים הטובים 

ולמה זה מסוכן לא לשמוע להם... 

גם בלי להזכיר שככה אמרו לו "שזה המפתח לחיים טובים" 

תשובה כזאת בדרך כלל נותנת הרגשה שאותו אדם לא באמת חי את זה 

חבל שאתה לא טורח לקרוא מה אנשים כותבים לפני שאתה יוצא בהאשמות.

מהמילים שלך בהתחלה לא היה משמע שנתבונן על החיים ונראה איך התורה משפיעה עליהם ואיך החיים בלעדיהם, אלא שבלי קשר נראה מה החיים הטובים, ולכן כתבתי שאתה מנתק. אם אתה אומר שהתיאור צריך להיות תיאור של החיים עם התורה, ולהסביר איך החיים עם התורה הם החיים הטובים באמת, מצויין. אבל חבל לי שאתה מתנגד לעצם העניין שבאים ואומרים שכך התורה אומרת, שהרי גם אחרי כל הטעמים, לפי הכוזרי המצוות הן א-לוקיות, ומלבד הרובד הנגלה של המצוות, ישנם עוד הרבה רבדים עמוקים שאיננו יודעים את תחום השפעתם, ועיין נפש החיים שמאריך להסביר איך כל מעשה של האדם משפיע בעולמות העליונים, ולכן הסבר שלא נובע קודם כל מתוך ההבנה שזה דבר נעלם ושאי אפשר לגמרי להסביר אותו, יהיה לדעתי חסר. אחרי הוספה של זה, ניתן להרחיב כמה שרוצים בהבנת טעמי התורה.

שוב אתה מאשים אותי בדבר שלא עשיתי (שהרי לא "נתקעתי" בלהגיד שהתורה אמרה שזה הטוב....).

ואני כמובן לא מתנגד להגיד שכך התורה אומרת.

אבל אם אני מבין נכון הבחור ששואל כבר יודע את זה וזה לא חידוש בשבילו, הוא ביקש שנסביר לו בהכי בסיסי למה זה גורם לרע

את זה אנחנו אמורים להיות מסוגלים להסביר גם בלי להגיד "כי ככה התורה אומרת"

אני לא מבין על מה יצאת, באמת שלא מבין.

או יותר נכון פותח השרשור

תסבירו לי בבקשה מאפס - התגובה הזו הוכחה....

זה מה שלא הבנתי בתגובה שלך. כדי לענות לשאלה של פותח השרשור, נעזרתי במקורות מדברי חז"ל כדי להסביר איך שמירת הנגיעה הופכת את החיים ליותר טובים. על זה הייתה התגובה של @נפש ועל זה אמרתי שאינני "יכול" להימנע מלהשתמש במקורות, כיוון שזה החיים שלי. כמובן, זה היה חצי בצחוק.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.