למשל:

אם אני צריך להסביר למישהו למה חשוב לחגור חגורת בטיחות, אני יוצא מנקודת הנחה שהמטרה שלו היא להישאר בריא ולהאריך ימים.

אם המטרה שלו היא למות צעיר או לסבול מכאבים - יהיה לי יותר קשה להסביר לו את החשיבות של חגורת בטיחות כי היא באמת לא משרתת את מטרתו.

אז מה חשוב לך בזוגיות? מה אתה מנסה להשיג בזוגיות? 

תסביר לי. תחשוב שאני חילוני גמור שאתה מנסה להסביר לו את ההגיון בשמירת נגיעה. הרי חז"ל תיקנו את זה, משמע יש היגיון מעבר לציווי שאפשר להבין 

נתתי דוגמה לכך שבלי לדעת מה המטרה, אי אפשר לדעת באיזה מסלול ללכת.

אליסה בארץ הפלאות מפורש.

ההרסנית שיכולה להיגרם כתוצאה מזה שמחזיקים ידיים לפני החתונה, מדוע זה אסור? אנחנו אנשים עם גבולות

של ההלכה. לכן כל ההסברים בעולם לא יעזרו.

למה אתה לא שואל "מה כבר יקרה אם אני אוכל צ'יזבורגר?" "מה כבר יקרה אם אני אדליק את המזגן בשבת?"

זה לא חוקה, זה לא משהו שאי אפשר להבין (גם לחוקה יש טעם אגב, אבל הוא נשגב מדעתם של רוב האנשים). חז"ל תיקנו את זה, זו הרחקה. השאלה למה דווקא שם? ייחוד אני מאוד מבין, את זה - פחות

בעיני זה לא אפילו, מגיע זה מאד מקרב..

אם זו תשובה לא חוקית אתה בפורום הלא נכון. 

במיוחד שבסופו של דבר - אף תשובה אחרת לא באמת תתן מענה. 

כולן נכונות. מולן תביא סיבות אחרות\ניתוח מציאות אחר. 

לכן כתבתי ש*בסופו של דבר* התשובה היחידה היא כי ה' ציווה. 

בס"ד

תקח יצר אחר אכילה כדוגמה

מי שרצוה להפסיק לאכול שוקולד, כמעט תמיד העצה הכי טובה היא לא להכניס שוקולד לבית..

כלומר כן צריך להוציא מחוץ לבית את השוקולד את הנגיעה כי אחרת מאד קשה להגדיר את הגבול שזה בתוך הבית.

מעבר לכך רציונלי מה מטרת הנגיעה באופן הכי רציונלי מטרת מגע פיזי של חיבה הוא בסוף להבאת ילדים, ככה זה בכל החיות ..אז אם זה לא המטרה או לפחות לא כרגע מדוע שיהיה אפשר..

בס"ד

מעבר לציווי ההלכתי אני באמת לא רואה סיבה למה אי אפשר ללחוץ יד או לדפוק על הכתף כדי להסב את תשומת הלב. 

אני כן מבינה את זה כשמדובר באדם שאוהבים ואז צר לי, אבל יכולת ההגבלה שלנו את עצמנו די נמוכה.

בס"ד

אתה באמת סומך על עצמך ששם זה ייגמר?

הרצון והכמיהה למגע אוהב הם כל כך חזקים שגם נגיעה מקרית יכולה לעורר התרגשות בגוף, אז מגע בכוונה בוודאי יכול לעורר את זה.

בסוף היצר שלנו רוצה להביא אותנו למקום מסוים וברגע שהתחלנו את הדרך לשם זה כמעט בלתי אפשרי לעצור באמצע. 

כל זה מעבר למה שאפשר לומר על היחס לקשר הקדוש בין איש לאשה וראשוניות וכו'. מפנה אותך לתגובה שלי למטה ולסקירות על "מה את מבקשת", היא מסבירה את זה נפלא.

למה אנשים מקבלים את התשובה הזאת במצוות הרבה יותר מסובכות מבחינה לוגיסטית כמו שבת, כשרות, תפילה, סוכה, בעצם כל מצווה אחרת שהיא לא זאת. רק בשמירת נגיעה פתאום זה לא מספיק ומחפשים סיבות ותירוצים כאילו שמצוות קודם צריכות לעבור אישור של הוד מעלתם כי מתברר שהמילה של ריבונו של עולם בכבודו ובעצמו לא מספיקה לך.

רק אחרי שמקבלים את המרות של הקב"ה ושל ההלכה שהוא נתן סמכות לחכמים להורות, רק אז אפשר לדבר על טעמי המצוות. הטעמים הכי יפים והכי משכנעים לעולם לא ישכנעו אף אחד בלי הבסיס הזה. עובדה שלא תראה אף אתאיסט שומר נגיעה.

קשה להבין שאני מנסה שזה גם יתיישב על הלב? - לקראת נישואין וזוגיות

אבל הם באים רק אחרי קבלת המרות הזאת, כל ההסברים נכונים ומדוייקים בעולם לא יעבדו בלי זה.

אין שום הסבר בעולם שיכול לשכנע אדם לשפוך מים על הידיים שלו שלוש פעמים לסירוגין עם קנקן מוזר כל פעם שהוא קם בבוקר חוץ מ"זאת ההלכה".

אחרי שבן אדם קיבל את זה, אפשר לדבר איתו על התועלת הרוחנית, הפרקטית ואפילו לצטט מחקרים כמה זה מועיל להתעוררות משינה בצורה נכונה, אימוץ שרירי כף היד על הבוקר, שומר על ניקון הידיים, וכו'. אבל כל המחקרים וההסברים בעולם לא ישכנעו בן אדם שאין לו מחוייבות להלכה. מבין?

הוא לא אמר שאין לו מחוייבות להלכה...

הוא כתב שהוא מחוייב להלכה, משמע שבכל מקרה הוא יעשה את זה. המטרה שהוא רוצה לדעת מהו טעם המצווה זה כדי להתחבר אליה, להבין את העומק שמאחוריה ולא לעשותה רק כמצוות אנשים מלומדה. כי כשמבינים משהו, יותר מרגישים חיבור. זה דבר מבורך.

תראה, בגדול כל הציבור הדתי עבר שטיפת מח...אז...

אה רגע, זה פורום של דתיים.

אוקי אז ככה,

מהזוית החילונית-מסורתית, מה ההיגיון בשמירת נגיעה אצל הדתיים והחרדים ?

א. זה עובד. זה כמו שבסיירת מטכ״ל, ההתחלה מאוד מאוד מאוד קשה..אבל זה עובד. אח״כ הרבה יותר קל. זה לא סתם כדי להקשות. יש כאן מטרה.

ב. המצב אצל החילונים קטסטרופה. אז זה לא שיש אלטרנטיבה טובה יותר להסתכל עליה.

ג. אתה לא נוגע במה שעובד גם אם הוא קשה מאוד (תרתי משמע).

ד. יתירו לך להחזיק ידיים, תבוא לכאן ותשאל ״חבר׳ה, מה הסיפור עם נשיקה בלחי ? למה להגביל ? מה אנחנו ילדים בגן ? איך מכאן נעשה בטעות ילד לפני הנישואין ?״

ה. בהישרדות (תוכנית טלוויזיה), הם לא אוכלים המון זמן אוכל נורמלי ואז הם מבשלים -אורז- רק -אורז- בלי תבלינים וזה הדבר הכי טעים בשבילם בעולם. מעדן גן עדן.

ו. זאת אומרת, ה ״רק להחזיק ידיים״ כשאין כלום מעבר לזה, זה לא באמת ״רק להחזיק ידיים״ זה הרבה הרבה יותר עוצמתי ומשם הפוטנציאל להמשיך הלאה הוא גבוה מאוד.

ז. אם ניקח את סעיף ו׳ ונתרגם לעולם הסיגריות (אל תעשן בחיים שלך), אז הרבה הרבה יותר קל *לא לעשן בכלל* מאשר לעשן סיגריה -אחת- ביום.

ח. זוית נוספת זה שאם לא תהיה נגיעה והדרך היחידה שלך לגעת זה להתחתן...אז...אתה לא תבזבז זמן לאנשים אחרים וגם לא לך. אתה תהיה ממוקד בדבר האמיתי ואם זה מתאים, אז מתקדמים.

ט. מאחר ואני כהן אז גם אם ארצה לא אוכל להגיב לך לפחות ב 7 ימים הקרובים (תקנון חדש) אז אל תשאל שאלות נוספות. תפנים קודם מה מנסים לומר לך. תן לזה לשקוע.

י.שבעזרת השם, תמצא את הנשמה התאומה שלך ב 70 יום הקרובים. רק אל תהיה שבלול. צא וחפש אותה 

ואם כבר מצאת, אז, תתקדם לשלב הבא, אל תחשוב יותר מדי, זה רק יסבך והחיים תמיד מסובכים קצת זה *אף פעם* לא יהיה : ״זהו, עכשיו 100% מושלם״. אין סרט כזה. גם לא בזוגיות. 

הגעת ל 70% של התאמה עם הצד השני ? מספיק. תתקדם לשלב הבא. תודה ובהצלחה.

תודה על התגובה אגב

כי זה כיף? כי מגע מקרב? כי זה עושה לך את זה?

לא משנה לי איך בדיוק תענה על השאלה הזו - קיבלת את התשובה שלך.

ואתה לא ענית על השאלה של פשוט אני.., שלדעתי היא דווקא שאלה חשובה ורלוונטית. 

הסטנדרטים של התורה והציפיות שהיא מציבה בין גברים ונשים זה לא רק להימנע מגילוי עריות. זה הסתכלות אחרת על כל הקשר.

ואף על פי שכמו שאמרנו יש כאן הרבה עומק מעבר לחשש מנפילות, אני אתייחס גם לצד של החששות.

שאלת האם אנחנו לא יכולים לשים לעצמנו גבולות, אבל זו שאלה מתעתעת. הבעיה בשאלה זה שהיא מציגה את ההלכה כאילו אין לה אמון בבני אדם. אבל אמון הוא דבר מורכב.

כל חתן בישראל חותם על כתובה. למה צריך כתובה? עכשיו הם מתחתנים, וכבר הם חושבים על גירושין? זה רמת האמון שיש להם אחד בשני?

והתשובה היא שהיהדות לא מלמדת אותנו רק אמון אלא שצריך להיזהר מלקחת סיכונים גם כשהכל נראה טוב, "כבדהו וחשדהו" -מצד אחד תן אמון, מצד שני אל תהיה נאיבי, וזה נכון גם לגבי עצמך. מכיר את הדמויות האלה בסרטים שמבטיחים הבטחות דרמטיות נגד כל הסיכויים (ובסוף כמובן מצליחים לקיים כי היוצר של הסרט בצד שלהם)? אז היהדות מלמדת אותנו לא להיות כאלה. למשל העובדה שאומרים "בעזרת ה' ", "אם ירצה ה' ", "בלי נדר"... למה בלי נדר? מה, אתה חושב שלא תקיים?

ההלכה בנויה כך בעשרות תחומים. 

התורה באופן שיטתי מלמדת אותנו לא לערבב בין האהבה והאמון שלנו לאנשים ולעצמנו, לבין הצורך להיזהר.

ולענייננו - זה ברור שאם תתיר מגע, אז יהיו הרבה יותר כשלונות (על כל הציר של הכשלונות, מהכשלונות הקטנים כגון סתם התאהבות מיותרת שלא היתה צריכה להתחיל, ועד לגילוי עריות ממש). אז נכון שלא לכל אחד זה יקרה, ובוודאי שרק מיעוט יגיעו לקצה, אבל התורה מלמדת אותנו לא להיות שאננים. 

התורה מלמדת איך לכוון כל הזמן את החיים לכיוון אמת , ואת המצפן המוסרי לכיוון הנכון שלו.*

בסוף הכל איזונים כדי למצות, להנות את החיים באמת ולהתנהל בתוכם באופן ישר.

*"חסד" לדוגמא הוא דבר טוב וחיובי, אבל כשהמינון שלו לא מאוזן, הוא שלילי. לכן הוא מוזכר בהיבט הזה כשהוא מופיע בפרשת העריות. לכן יש מידה כמה אדם יפריש לצדקה כדי שלא ייזדקק בעצמו לחסדי אחרים.

רציתי רק להאיר על משהו,

מה בדבריי מעורר אנטגוניזם כזה עמוק (ככה אני מרגיש), כזה כעס סמוי או פחד?

אוקיי אתם דוסים, גם אני דוס הרבה שנים. אבל כשרוצים לעבוד את ה' ברור שהבסיס הוא ציווי, אבל על גבי זה כל האישיות צריכה להיות שותפה בקיום של זה ומותר לדברים שיתבררו יותר ויתיישבו על הלב. זה חשוב, לא רק לחסידים.

אני משער שמאותה הסיבה שזה מפריע לך, זה מפריע לכולם. פשוט, כי זה קשה. או נתפס כקשה בחברה שמנסה לא לדבר ולהדחיק את העניינים האלה - ולכן גם הכעס כי אין מספיק לגיטימציה וקונצנזוס על תשובות אפשריות.

(לכן חשוב להם להבהיר ולהדגיש שאיפה שממש קשה דווקא שם צריך פשוט להאמין שמה שההלכה אומרת זה טוב. אפילו לא לנסות לחפש הסברים כי זה רק יוריד וזה גם פתח לקולות אישיות איפה שלא נראה לי לפי מה שביררתי בשכל )

בעיני חבל

שמאד קשורים אחד לשני

א'- ההבנה שהנגיעה היא דבר בעייתי כל כך פשוטה להרבה מהדוסים (וזה נכון הרבה פעמים גם להלכות נוספות בתחום כמו צניעות הלבוש ועוד), שכשהם שומעים מישהו שואל את השאלה הזו, הם לא מבינים מה ההווא אמינא שלו.

ב'- בעקבות הסעיף הקודם, אנשים מקבלים את התחושה שהשאלה בעצם סימנה את המטרה לפני שנשאלה השאלה. ההנחה של רבים היא שמה שמנחה את השאלה זה לא רצון לבירור האמת, אלא סתם רצון להתיר את האסור.

ועכשיו אפרט:

אני אשאל אותך בכנות, האם אתה באמת עד כדי כך מאמין בעצמך? האם עברת את כל גיל ההתבגרות בלי שום נפילה משום סוג בענייני צניעות? האם מעולם לא היו לך הרהורי עבירה? מה ההו"א של השאלה שלך?

כי אני, וכנראה שעוד הרבה אנשים פה, פשוט לא באמת מבינים את השאלה שלך. זו איזושהי היתממות?

(אנטגוניזם דומה תמצא גם בסוגיית סניף מעורב למשל. אני יכול לומר לך שבאמת יש לי תימה עצומה על רבנים שמתירים את זה לכתחילה. הם באמת באמת מאמינים שנער ממוצע ישב בסניף כזה עם בנות ויצליח לשמור על העיניים והמחשבה שלו? זה פשוט מופרך לחלוטין (וגם במציאות זה לא עובד). זה נכון שגבר יכול לעבוד על עצמו וללמוד לשלוט במחשבות שלו, אבל לזרוק נער מתבגר עם הורמונים משתוללים לתוך סניף מעורב זה ממש לא הדרך ללמד אותו לשלוט במחשבה שלו.)

ושאלה שניה- כשאתה שואל למה לשמור נגיעה, האם אתה חושב בכלל על העובדה שזה יכול להביא להרהורי עבירה וזה בעיה (יש גם עוד בעיות אפשריות, אפילו לפני הרהורי עבירה, אבל לא אכנס לזה כרגע), או שמבחינתך כל עוד זה לא מביא לגילוי עריות ממש אז לא נורא?

בעולם החילוני למשל, הרבה מהטענות שלהם נגד ההלכות בנושאי צניעות, באמת נובעות מתפיסה שונה של טוב ורע. מבחינתם כל עוד אתה לא אונס אף אחת (ובטח אם אתם לא מקיימים יחסים), אז תעשה מה שאתה רוצה... ואז ממילא מבחינתם זה נראה כאילו הדתיים בנו עולם שלם של הגבלות מאיזשהו פחד לא רציונאלי שגברים יסתובבו ויאנסו נשים על ימין ועל שמאל. אבל זה פשוט חוסר הבנה של האידאל התורני. 

לדעתי, בעקבות הדברים האלה הרבה אנשים פשוט לא מתייחסים ברצינות למה שאתה שואל...

ואגב, אשמח באמת להבין אותך - אתה באמת עד כדי כך מאמין באנשים? והאם אתה חושב שהעובדה שזה יכול להביא להרהורי עבירה זה בעיה, או שזה לא נורא מבחינתך?

ושאלה חשובה נוספת, לדייק את השאלה שלך - האם שאלת על מגע בין חבר וחברה שנמצאים בקשר למטרת חתונה, או באופן כללי על איסור נגיעה? כי אם השאלה היא באופן כללי (שזה כולל גם חבר וחברה שלא למטרת חתונה) - אז תרחיב את השאלה לעיל מהרהורי עבירה לכל התאהבות וקרבה רגשית שלא היו אמורים להתפתח...

שפותח את הנושא הזה. כי הטאבו פה הוא מובנה,

תמיד זה יילקח למקום של היתממות או "מישהו פה סימן את המטרה לפני שהוא שואל".

בסדר, זה חלק מהדוסיות. כדוס אני מכיר את זה, את הפחד מנושאים מסוימים (במינון מסוים הוא מוצדק בהחלט)

אבל באמת חבל אם אי אפשר כדוסים לנהל על זה שיח.

צריך לנטרל מהשיח את כל מה שאיכשהו משתייך לשדה הסמנטי של אמונה/ תורה/ מצוות

וכמו במשחק טאבו, להשתמש כדי לבאר את הסיבה/מחשבות במילים או מושגים 

משדה סמנטי/ עולם אחר, לא דווקא קודש.

ואז כן אפשר לנהל שיח גם בין דוסים למהדרין.

ואולי זה יעזור לך למצוא תשובה שתסבר לך את האוזן.

מאחלת שתצליח למצוא 

שלום ויישוב טוב וצמיחה.

זה שאתה מתחמק משאלות לא פחות ממה שאנחנו.

'פשוט אני..' שאל אותך שאלה ולא ענית לו, רק התחלת להתווכח על המסקנות שלו, בלי לתת תשובה.

אני שאלתי שאלות, ואתה לא ענית עליהן, רק ניסית להקשות על הגישה שלנו.

למה שלא תנסה גם אתה להיפתח רגע ולענות על השאלות בכנות?

אני יכול לענות בכנות מה אני חושב על הטענה שלך כאן, אבל כנות צריכה להיות הדדית.

אני מוכן ופתוח לשיח, אבל שיח צריך להיות הדדי.

אתה לא מבין? אני צריך מענה שהוא מעבר לציווי. אם אין לך תשובה לענות לי זו לא בושה.. מותר לנו כדוסים לא לדעת, אבל חבל לתקוף את השואל (במקרה הזה אני) כשאין מה לענות.

אני לא מחפש שיח הדדי כי אני מגיע מהצד שלכם, אבל זה לא מה שאני שואל...

אגב. אני לא עובד פה, אבל אם התעלמתי מתגובה של מישהו והוא ירצה שאתייחס - מוזמן להפנות אותי ברוגע ובענוה לנקודה שלא נתתי לה מענה 

אבל אני באמת חושב ששיח חייב להיות הדדי.

אני לא דורש ממך לענות על אף שאלה, וזו זכותך להתעלם מאיזו שאלה שאתה בוחר. זו זכותך להימנע משיח עם מי שבא לך...

אבל חלקנו, מתוך רצון ליצור שיח ולעזור למצוא מענה ולהבין את השאלה שלך, שאלנו שאלות, ולא ענית על השאלות.

'פשוט אני..' שאל אותך מה חשוב לך בזוגיות, מה אתה מנסה להשיג בזוגיות?

ואני שאלתי אותך האם אתה באמת עד כדי כך מאמין באנשים שאתה חושב שאין שום חשש שאנשים יפלו בדברים חמורים יותר מנגיעה? והאם אתה חושב שדבר שיכול להביא לידי הרהורי עבירה זה בעיה, או שזה לא מספיק נורא כדי לאסור?

וגם, האם השאלה המקורית שלך היא באופן כללי על מגע בין גברים לנשים, או  בין חבר וחברה שהם בקשר למטרות נישואים?

אז דייק אותי אם לא.

אני חייב לפתוח בכך שהתגובות של ה' ציווה מאוד תמוהות בעיניי. לצערנו חלפה מהם הבקשה לחסוך מאיתנו את המובן מאילו. מעבר לכך, נראה שאם הם היו כותבים פירוש לטעמי המצוות אז הייתה מתקבלת רשימה בסגנון: מצווה להאמין במציאות ה'- מהטעם כי ה׳ יתברך ציווה. מצווה שלא לעבוד זולתו - מהטעם כי ה' יתעלה ציווה…

לגופו של עניין, הלכתית יש בעיה ליקרב לנידה, לכן אם הבחורה תטבול אז לא יהיה איסור נידה (שעונשו כרת) אך עדיין יהיה איסור זנות.

(בנוסף תהיה גם תקנת חכמים, ראוי מאוד לציין שיש אזהרות רבות של רבנים לנשים ממצבים שמישהו מעודד יחסים ללא נישואים אך עם טבילה. נראה לי שמעבר לצד ההלכתי מספיק מובן למה זה בעייתי)

מכיוון שכל קריבה נחשבת אביזרייהו דעריות נראה לי שמתוך ההבנה שמדובר באיסור של זנות יותר קל להבין השקפתית את הבעייתיות של קשר מסוג זה. ובהרחבה יותר, מכיוון שההשפעה של מעשי קרבה מבחינה נפשית מאוד קרובה לאישות אז ברור שהדבר ייאסר כאשר מעוניינים לבנות מסגרת זוגית בת קיימא, מבוססת מחוייבות וחיבור פנימי.

עיקר התשובה שלי היא:

ובהרחבה יותר, מכיוון שההשפעה של מעשי קרבה מבחינה נפשית מאוד קרובה לאישות אז ברור שהדבר ייאסר כאשר מעוניינים לבנות מסגרת זוגית בת קיימא, מבוססת מחוייבות וחיבור פנימי.

אחרי תקופה ארוכה נגיד שנפגשים?

או שבעצם אתה אומר אם אני מבין אותך נכון שעד החתונה ממשיכים לעבוד על החיבור הפנימי ולבנות רק אותו? 

ולבנות רק אותו, כך שהקשר מעמיק ומעניק לחיים המשותפים מימד איכותי יותר)

אינו דומה קרטון עטוף יפה עם סרט מסולסל,  ריק

לאותו קרטון מקושט וכו מלא הפתעות.

החותמת "נשואים" לא נועדה כדי ליצור את ההבדל הטכני בין אנשים כי טכנית כולם נראים ונשמעים כמעט אותו דבר.

בקשר זוגי בלא נישואין בהגדרה אין מחוייבות.

אני אומר שעד שמתחתנים הקשר הוא ניסיוני. 

אפשר גם להתחתן בלי לבנות חיבור פנימי ברמה גבוהה, תלוי ברקע שלך…

כי נגיעה בין גבר ואשה מפעיל את המערכות ששייכות למיניות

ויש בזה הנאה כלשהי גם אם אנחנו מתאמצים להתעלם. 

(אם אינני טועה זה גורם להפרשת הורמון שאחראי על הרגשת אהבה -שנקרא "אוקסיטוצין")

דבר שני, אין לזה גבולות

האחד ישמור על עצמו שלא להיסחף, השני יגע בכוונה כדי להנות וכו' וכו'

הפיזי בתקופה שלפני אירוסין/ חתונה היא דווקא לא לממש אותו?

כי למשל מה קורה כשהוא כן חזק משני הצדדים, יש צפי שזה יירגע עם הזמן? או שהפוך - ואני לא מדבר הלכתית כרגע אלא טבעית - הוא רק יתחזק ואז דווקא המגע הפשוט הוא זה שיכול להרגיע קצת את הקושי?

(כמובן אין כוונה לממש את זה. הדיון הוא תיאורטי אבל מאוד משמעותי לי להבין)

נגיעה כנראה לא תרגיע את הרצון להתקרב אלא רק תגביר את האש הפנימית. (שאגב, טוב שהיא קיימת רק במינון הנכון)

ואני גם לא חושב שזה ירגע עם הזמן, לא נראה לי שזה עובד ככה

לכן תמיד אומרים לא לעכב את החתונה יותר מידי. 

מתחמקת מביטויים לא חוקיים כמו "כך ה' ציווה"

אבל נראה לי שיש שם דברים שיכולים להתיישב על הלב.

איפה או כיצד ניתן להשיגה כחוברת?

או בספריות של אולפנות 

או אולי אפילו בספריות של ישיבות 

או להתייעץ עם אנשי חינוך לא פורמאלי.

https://meyda.education.gov.il/files/mazkirut_pedagogit/toshbammd/bc7.doc

בס"ד

ואני בעד שמירת נגיעה כמובן.

קראתי אותה באולפנה והיא זכורה לי כחוברת נוראית. 

אני דווקא ממליצה לקרוא את "מה את מבקשת" של הרבנית אוריה מבורך, נראה לי בתוך הדברים שלה אפשר גם לקבל יותר על עניין הנגיעה והקשר בין איש לאשה בכללי.

מצרפת סקירה שלי עליו וסקירה של גבר עליו:

להלן סקירה של גבר על הספר:

https://www.facebook.com/groups/realbookreviews/posts/1251229582276266/

להלן הסקירה שלי על הספר:

https://www.facebook.com/groups/realbookreviews/posts/1292066641525893/

לא מכיר את החוברת אבל הספר הנ"ל הוא זוועה, לא משנה כמה יפמפמו אותו. 

בס"ד

במקרה הספציפי הזה אני חושבת שהספר יכול לתת עוד זווית התבוננות על הנושא. 

לא חייבים להסכים איתי וכמובן שגם לא חייבים לקרוא אותו. שיתפתי את הקישורים, הם די מפורטים, מי שירגיש שזה מדבר אליו שיקרא.

גם אם שניים מכוונים לאותו דבר

כל אחד מביא את עצמו ואת מחשבותיו. 

נ.ב באופן אישי מתרחקת מהספר הנ"ל 

מהסיבה שכתבתי בכותרת.

אמנם קראתי אותה מ-מ-ש מזמן... (כשחזרתי בתשובה נתקלתי בה באיזה שבת שעשיתי בירושלים)

יש דברים שאתה רוצה לבנות רק עם מי שתהיה איתך עד 120. 

אם תבנה אותם עם מישהי אחרת, זה עשוי להחליש את מה שתבנה בעתיד עם אשתך, או לגרום לך לצער רב, געגועים וכו'.

ברמה כזאת או אחרת. קשרים כאלה יותר מורכבים ומסויפים עוד חוקים על גבי החוקים שיש בכל קשר (חוץ מכל הפרמטרים ש'בוחנים' בוחנים גם את המגע)

אם אדם יוצר מגע והוא עדיין לא התחייב המגע הוא בשבילו ולא בשביל הקשר דווקא.

לא רוצה לדבר לגבי הפחדות מה זה גורם לאדם אח"כ. לא חושב שזה בדר"כ לא נכון חינוכית (למרות שזה נכון מאוד מאוד במציאות)

ואם מתחילים - זה הופך אח"כ לעניין שקשה מאוד להשתלט עליו אח"כ

אדם זה יותר מרגשות, גוף והעוה"ז. נקרא לזה רוחניות. וממילא גם הקשר הזוגי זה יותר מהדברים האלה.

כל עוד לא נוצר החיבור הרוחני (ע"י מעשה גשמי- הקידושין (קיחה). גם כשיש התאמה של הצד הרוחני צריך שהוא יחובר בפועל ע"י הקידושין), הקשר לא שלם. וממילא אמורה להיות הרגשה שמגע אז פשוט לא שייך. זה מגע שהוא ביטוי של רגש בלבד, במקום מגע שהוא ביטוי גם של רגש וגם של הרוחניות, מגע שמבטא את החיבור השלם. כמו שלא מרגישים רצון לגעת אחרי פגישה אחת טובה וכיפית כי הפנימיות של הנפש עוד לא מחוברת, ככה גם פה. צריך להרגיש שאין רצון לגעת כי הרוחניות עוד לא מחוברת.

זו אמנם דרגה להרגיש את זה (וצריך קודם שהצד הרוחני יהיה נוכח ומרכזי אצל כ"א בפני עצמו), אבל אפשר לפחות להבין את זה בשכל ולפעול בהתאם.

מישהי (לא זוכרת אם גויה או יהודיה)

 הושיטה לו את ידה ללחיצה לפני/אחרי פגישה.

הרב אמר לה בחיוך "בילדותי למדתי מאמא שלי

לא לגעת בדבר שאינו שלי..." 

זה לא סוד שהעולם החילוני מגיע לפריצות לא טובה, וברור שחלק מזה קשור לכך שהוא לא שומר על ההלכות שהתורה אומרת, שבסופו של דבר הן אלו שנותנות לאדם אפשרות לנהל חיים מתוקנים וטובים. הרבה פעמים אנחנו חושבים שאנחנו הכי חכמים, ומה שנראה לנו זה מה שיועיל. אבל באה לנו התורה ואומרת לנו, זה מה שהכי טוב. ה' הסתכל בתורה וברא את העולם, משמע שהעולם מתאים לתורה. אמנם לא תמיד מרגישים את זה ולא תמיד רואים את זה, אבל זה ככה. אם תיתן לשכל האנושי להחליט מהן ההרחקות המועילות, זה לא יועיל. "כי השוחד יעוור עיני חכמים...", האדם בעניין הזה משוחד, כיוון שיש לו הנאה בדבר הזה, ולכן אי אפשר לסמוך עליו שיתקן בצורה נכונה ואמיתית. רקהתורה היא שיכולה להדריך אותנו בסופו של דבר (או חז"ל שגם הם הזדככו ע"י התורה....), ולומר לנו: "אל תקרבו לגלות ערוה", ומכאן אסרו כל מגע של חיבה (לא ניכנס לעניין של מגע שלא של חיבה, זה כבר דיון בראשונים....).

בכללי, קשה לי להאמין שיתקנו תקנה כללית שעל פיה יתנהלו, אלא מה שאתה מציע שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו. וכפי שאמרתי, זה וודאי דבר רחוק שאדם בשעת אמת ידע לחשבן מה בדיוק נכון ומה בדיוק לא, כמו שנבטל איסור ייחוד ונגיד שכל אחד יראה על פי הצורך אם יש חשש או לא. בכך עקרת את כל העניין של האיסור הכללי.

מלבד זה, התורה מראה לנו בכך שיש משמעות לנגיעה. חז"ל מספרים לנו שאדם לא סיפר לגמרי לחוה את מה שה' אמר לו, והיא חשבה בטעות שאסור גם לגעת בעץ הדעת, ולא רק לאכול ממנו. ואז בא הנחש ודחף אותה על העץ, ואז אמר לה, אם עברת על האיסור ולא קרה שום דבר, אז כבר תאכלי מהעץ. רואים שהנגיעה של חוה בעץ היא הייתה הניצוץ הראשון שגרם לכל החטא. חז"ל אומרים שכך דרכו של יצה"ר, בהתחלה אומר לך לעבור על דבר קל, עד שאומר לך לעבור על חטא חמור, לאט לאט הוא פורץ את המחסומים שיש לך מלחטוא. לכן יש עניין מלכתחילה לגדור, וזה יצר שיש לו המון כוח, "נפשו של אדם מחמדתן (=עריות)".

מלבד זה, כל יצירה של קשר היא בעלת משמעות. באיסור נידה לדוגמא, אחד הדברים שניתן להסביר שזה שומר על המיוחדות של הקשר בין האיש לבין האשה. כך גם, יצירת הקשר צריכה להופיע בצורה קדושה. יש בכך אמירה שהקשר של האיש והאשה לא מתחיל מבהמיות, מרצון ליהנות, אלא מדבר ה', משכינה. לכן לא מחזיקים ידיים לפני החתונה, לא יוצרים אף קשר של מגע לפני החתונה. כמו ביכורים, האדם נותן את הראשית של פירותיו (או תבואתו) לכהן, לקודש. בכך הוא מראה שהכל מתחיל ממנו. כך גם, הקשר בין האיש והאשה אינו מגיע ממקום טבעי של משיכה, זה לא מתחיל משם, אלא מתחיל מקדושה, ואז אחרי שיש "שכינה ביניהם", ניתן להוסיף את הקומות הנוספות, כפי שאחרי שהאדם מביא ביכורים, אז יכול לאכול מהפירות שלו וכל האכילה מקבלת משמעות של קדושה.

הגמרא בברכות אומרת שאסור לאדם ליהנות בעולם הזה בלי שהוא מברך, ואם הוא לא מברך, הוא כאילו גוזל מה' ומכנסת ישראל, וכאילו מועל בדבר שאינו שלו. אדם צריך ליטול רשות מהקב"ה כדי ליהנות. וכאן נטילת הרשות היא ע"י חתונה כשירה, ואז "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני-אדם", אז האדם מקבל רשות לפעול במציאות, "וזכרת את ה' א-לוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל...".

ועוד אוסיף, שבלי קשר לאיסור נגיעה לפני חתונה, יש בעיה של החזקת ידיים בפומבי לבני זוג, כיוון שהקשר בין האיש והאשה לא צריך להיות מוחפץ ומוצג לכל העולם (ועוד שזה גם מעורר קנאה וכו'...), אלא צריך להיות משהו אינטימי ופנימי. קשר כזה הוא קשר הרבה יותר עמוק ואמיתי, ואני לא אוהב להשתמש בנתון הזה, אבל ניתן לראות שהמצב בציבור הדתי-לאומי הרבה יותר טוב מבחינת אחוזי גירושין וכדו'. ניתן לראות שהשמירה על ההלכות האלו אכן משפיעה במציאות וגורמת לקשר יותר להישמר.

"כי היא חייך..." (או בניסוח של אנשי כנסת הגדולה בתפילת ערבית: "כי הם חיינו...."), "תורה דיליה", "אין לך בן חורין אלא מי שיושב ועוסק בתלמוד תורה" (עייני בחתימה שלי....) וכו'....

נ.ב. היהדות אינה דת ככל הדתות, אלא לאום, זו ההגדרה שלנו כעם. ואם כן, ניתוק שלי מהתורה כמוהו כניתוק מהזהות שלי. (עייני מאמרי הראי"ה על: "לא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם", וכן הרב שרקי בהמון שיעורים שלו מדבר על זה....).

אז בוודאי אפשר להגיד איך נראים חיים מתוקנים ואיך להפך, ולא רק "התורה אומרת שזה הנוסחה לחיים מתוקנים"  ולהיתקע שם

אתה מנתק את החיים מהתורה. אם התורה היא חיינו, זאת אומרת שבה טמון המפתח איך חיינו יהיו טובים. ובמשמעות הפשוטה, היא החיים האמיתיים, ובלי זה, גם אם יש יותר הנאה, אלו חיים חסרי משמעות. כפי שפספסת, לא "נתקעתי" בלהגיד שהתורה אומרת שזו הנוסחה לחיים מתוקנים, אלא גם הרחבתי מעבר.

אם אדם אומר שהוא חי עם ההוראות שבהם טמון המפתח לחיים טובים אז מצופה ממנו להיות מסוגל לתאר איך נראים החיים הטובים 

ולמה זה מסוכן לא לשמוע להם... 

גם בלי להזכיר שככה אמרו לו "שזה המפתח לחיים טובים" 

תשובה כזאת בדרך כלל נותנת הרגשה שאותו אדם לא באמת חי את זה 

חבל שאתה לא טורח לקרוא מה אנשים כותבים לפני שאתה יוצא בהאשמות.

מהמילים שלך בהתחלה לא היה משמע שנתבונן על החיים ונראה איך התורה משפיעה עליהם ואיך החיים בלעדיהם, אלא שבלי קשר נראה מה החיים הטובים, ולכן כתבתי שאתה מנתק. אם אתה אומר שהתיאור צריך להיות תיאור של החיים עם התורה, ולהסביר איך החיים עם התורה הם החיים הטובים באמת, מצויין. אבל חבל לי שאתה מתנגד לעצם העניין שבאים ואומרים שכך התורה אומרת, שהרי גם אחרי כל הטעמים, לפי הכוזרי המצוות הן א-לוקיות, ומלבד הרובד הנגלה של המצוות, ישנם עוד הרבה רבדים עמוקים שאיננו יודעים את תחום השפעתם, ועיין נפש החיים שמאריך להסביר איך כל מעשה של האדם משפיע בעולמות העליונים, ולכן הסבר שלא נובע קודם כל מתוך ההבנה שזה דבר נעלם ושאי אפשר לגמרי להסביר אותו, יהיה לדעתי חסר. אחרי הוספה של זה, ניתן להרחיב כמה שרוצים בהבנת טעמי התורה.

שוב אתה מאשים אותי בדבר שלא עשיתי (שהרי לא "נתקעתי" בלהגיד שהתורה אמרה שזה הטוב....).

ואני כמובן לא מתנגד להגיד שכך התורה אומרת.

אבל אם אני מבין נכון הבחור ששואל כבר יודע את זה וזה לא חידוש בשבילו, הוא ביקש שנסביר לו בהכי בסיסי למה זה גורם לרע

את זה אנחנו אמורים להיות מסוגלים להסביר גם בלי להגיד "כי ככה התורה אומרת"

אני לא מבין על מה יצאת, באמת שלא מבין.

או יותר נכון פותח השרשור

תסבירו לי בבקשה מאפס - התגובה הזו הוכחה....

זה מה שלא הבנתי בתגובה שלך. כדי לענות לשאלה של פותח השרשור, נעזרתי במקורות מדברי חז"ל כדי להסביר איך שמירת הנגיעה הופכת את החיים ליותר טובים. על זה הייתה התגובה של @נפש ועל זה אמרתי שאינני "יכול" להימנע מלהשתמש במקורות, כיוון שזה החיים שלי. כמובן, זה היה חצי בצחוק.

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם השכל שולט אז כן.

אבל אם יש משקעים ורגשות יתר עדיף להימנע.

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

אבל אחרי 3 חודשים, לשחרר

ולהבין שאין אף בחורה בעולם, מיוחדת ככל שתהיה, שבגללה "אוכלים את הלב" כשהיא נפרדת ממך.

זה פשוט לא נכון ולא הגיוני. לא ריגשית ולא שיכלית.

זוגיות זה כמו עסק, שותפות, ברגע שצד אחד לא מעוניין,

לא משנה הסיבה, אז אין כאן שום בעיה. שום דיון. כי אין כאן כלום.

זה כמו שתסתכל על השכנה שלך בת 80. אין בינכם כלום וברור שאין מצב ש"תאכל הלב" בגללה. זה בדיוק אותו דבר כאן.

מתי "אוכלים את הלב?"

אם פגעת במישהי שאוהבת אותך .

אם עצבנת מישהי שאוהבת אותך.

ויש כעס, ויש מתח, ויש תחושה לא נעימה.

כאן זה בדיוק הזמן "לאכול את הלב", לעשות חשבון נפש ולהפיק לקחים כדי לשפר את השותפות.

אבל ברגע שצד אחד אומר "נגמר", ואין שום ריב, שום ויכוח שגרם לזה, אז זה הזמן לשחרר כי הסיפור נגמר בלי לאכול שום לב. פשוט לתת לנפש לנוח קצת,

לנשום אויר, לעשות דברים מחזקים ואז אחרי הפסקה קצרה (כל אחד והקצב שלו) לחפש שותפה טובה יותר.

בהצלחה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

ואז מתברר שנכסי צאן ברזל הם המצאה המצאתית, כפי שהראה הרב מונדשיין ב"סיפורים וגלגוליהם"

פרק ג:

תודה שהבאת את דמותו המיוחדת לידיעתי.

יישר כחך.

וחייב לומר שזה מרשים שרב חב"דניק לא עושה הנחות לסיפורי חסידים, ומראה עד כמה מקורותיהם של הסיפורים הכי קלאסיים הם בעצם מפוקפקים ביותר.

האמונה היהודית לא צריכה חיזוק מסיפורי 'מויפתים' חסרי ביסוס...

והלך הרוח הקיים בקרב קהילות חסידויות מסויימות לעשות את המיסטיקה והמויפתים עיקר ואת התורה טפלה חייב לעבור כבר מן העולם.

אם עד עכשיו חשבתי שיש מקום להציץ מדי פעם על סיפורים בעלוני שבת מסויימים ואולי לקבל איזה חיזוק (על אף הספקנות, כמובן שעליה לא ויתרתי). מעתה אדע שזה בזבוז זמן מוחלט.

כה חבל שאנשים עם כוונות טובות משקיעים את מרצם וזמנם בלערוך ולפרסם סיפורים מפוקפקים ובכך מטילים בספק גם סיפורים מחזקים אמיתיים, הגם שהאמיתיים פחות מפוצצים...