כל פעם שאני קורא תגובות כאלו אני מהרהר במשמעות המשפט הנ"ל.

מצד אחד - חז"ל אמרו (וזה מספיק כמובן) ובנוסף בחוויה האישית שלי רואים את הצד שבו הדעת הוא הצד הפחות מוביל באשה (לעומת הרגש).

מצד שני - איך אתן מצליחות להחזיק את כל התסבוכת הזו בפנים? ועוד להבין אותה?

כנראה שלא אתה.

בכללי, שגבר אומר מה 'נשי' ואישה אומרת מה 'גברי' בעיניה, זה באופן טבעי יכול ליצור חוסר נעימות. (גם כבן/בת אותו מין אומרים על המין שלהם/ן, אבל זה פחות בולט במידה מסויימת).

אלא הסגנון שזה נאמר. הסגנון של חז"ל לא תמיד מתאים לסגנון המדובר ברחוב. בסלנג. שחז"ל אומרים דברים יש להם מגמה, כיוון, מסר. כאשר אומרים את המשפט עצמו מחוץ להקשר שלו הרבה פעמים זה יכול להוביל לחשיבה לא מחמיאה ביחס למדובר. הסגנון של הגמרא זה להביא הרבה משפטים פשוטים שלעיתים סותרים ואז לפשר ביניהם ע"י פרשנות (אוקימתא למשל). כך גם המשפט "נשים דעתן קלה" נאמר בהקשר מסויים. לפעמים יש גם דברים נכונים מבחינת המציאות, אבל העניין הרגשי מאחוריהם הוא לא נאמר.

כבר שתכתוב משהו שנשמע לא טוב על נשים מבחינה ריגשית שזה יתקבל על הלב כנראה שתצטרך להסתייג במפורשות מכך, כי המשפט הזה לא תואם את השפה של הרחוב.

מחזק את דברייך דהיינו

איפה כתוב יותר מהאיש?

וכמו שכבר אמרו אנשים חכמים:

בינה זה להבין דבר מתוך דבר

בינה יתרה זה להבין דבר מתוך כלום 

1. ענה לך. (:

2. מה רצית להגיד בזה :

בינה זה להבין דבר מתוך דבר

בינה יתרה זה להבין דבר מתוך כלום 

(למרות שלא שמעתי על להבין דבר מתוך כלום)

אמרת את זה ביחס לפריקה שמישהי כתבה.

לא חושב שהתכוונת לזלזל חלילה אבל המשפט הזה בקלות מקבל פירוש שלילי או שנוטה לשלילי גם אם לא התכוונת.

נשמע שיש צורך בעזרה חיצונית.

ייעוץ, טיפול, משהו.

חבל בגלל כל מיני חשבונות לא קונקרטיים להפסיד דברים.

את במו ידייך הורסת ולא מאפשרת לטוב לבוא (לא בכוונה כמובן!) בגלל אותן החשבונות.

בהצלחה!

ותפס אותי הקטע הזה והותיר בי רושם מסויים - "קשה לי לסמוך על עצמי. אני לא מאמינה ביכולת שלי לקבל החלטות טובות עבור עצמי. אז מולך, או מול כל גבר אחר שיעמוד כאן, זה הופך בלתי אפשרי. הרי רק אני מולך, רק אני רואה את זה, רק אני אבחר בך ואצטרך לבחור כל יום מחדש שוב ושוב ושוב. אני נקרעת בין הצורך, שלא לומר הנואשות, לשים את הראש ולהירגע, סוף סוף לומר 'יהיה בסדר, דברים מסתדרים, וגם כשהם לא, אני יכולה ורוצה להתמודד איתם', לבין הדחף השתלטני להגיע לתוצאה מדויקת שאיכשהו תבטיח שיהיה בסדר."

המפגש עם הזולת תמיד מפגיש אותנו עם עצמנו. לכן, ממה שאני מכיר ומאמין הגיוני שהקשיים והאתגרים שמפגשים אותך לא באו יש מאין, מסתבר מאוד שהם קיימים בעוד מקומות בחיים שלך. המפגש עם הזולת בדייטים הוא המפגש הכי עוצמתי ולכן הוא מלמד עלינו המון, והוא גם נחווה בצורה מאוד אינטנסיבית. מה שאת מתארת הוא לא ייחודי רק לך וכל אחד חווה חוסר יצביות ברמה כזאת או אחר, במיוחד בשלב הזה בחיים. נשמע מהמתח שאת מתארת שיש שני אפשרויות - או להרגע ע"י האמירה "יהיה בסדר" או להגיע לתוצאה מדוייקת שאיכשהו תבטיח את זה שיהיה בסדר. אלו נראים לי שני קצוות מאוד מנוגדים אך בעלי מכנה משותף - האמונה שיש ודאות. ואז כשאין את האמונה הזאת - נורא. נראה לי שאמון הוא מוליד ודאות מסויימת אך היא מסגנון מסויים. זאת לא ודאות של נבואה. זאת ודאות של קשר מאוד חזק. איך זה עובד? אדם בוחר לתת אמון באדם אחר, שנראה לו שווה את זה, הוא משלם מחיר מסויים של סיכון ואז מקבל תשובה מהניסיון הזה - לפעמים האמון לא 'הצליח' ואז האדם משלם את המחיר שהיה מוכן לשלם אותו, לפעמים זה מצליח, איזה כיף, ואז נדרש מהאדם להתקדם ברמת האמון, ושוב, לבחור מחיר מסויים שהוא מוכן לשלם ואז לראות אם הוא מפסיד את המחיר הזה או שהוא מתקדם לשלב הבא. שמעתי אמירה יפה של הרב שרלו שהוא אומר שהבחירה להתארס עם משהו/מישהי זאת הבחירה ללכת למסע לעבר הלא נודע עם הבנאדם שאפשר לסמוך עליו ביחס למסע מהסוג הזה. אמון נוצר כזה נוצר כמו שהוא נוצר עם חברות או בקשר עם בני משפחה או בכל קשר אחר. ללכת בהדרגה נראה לי זה הסוד של העניין. זה מה שעלה מהרהורים אישיים, מקווה זה הוסיף.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.