האמת, שזה מפוצץ לי את המוח. אני שבועיים לא אוכלת, מפתיעה את עצמי שמצליחה להירדם בלילות. כל כך הרבה קורה. לא הכול קשור בהכרח לחתונות, לרווקות, אבל הרבה מאוד כן. וממילא כשאת רווקה, איכשהוא, כל דבר קשור לזה. זו לא המהות שלי, אבל זה חלק מהחיים שלי וזה נכנס לכל מקום. עבודה חדשה, סיום של התואר, זוגיות חדשה (אם אפשר לקרוא לזה ככה), אירועים במשפחה, שינויים דרמטיים בחיים. אני מסוחררת, מפוחדת. ישנם ימים שפשוט בא לי להתפטר מהכול. ובתוך כל זה אני מנסה להבין אם אני רוצה אותך כבן זוג או לא. איך? קשה לי להתעלם מכל המשתנים האחרים בסיטואציה. אולי אני סתם ממשיכה את הקשר הזה, כי החיים עמוסים ואין לי זמן לחשוב? אולי זה כי יש שינויים דרסטיים בחיים שלי והכול ממילא מרגיש לא יציב, ואתה נשמע כמו יציבות? אולי זה כי השינוי הפך אותי לבודדה פתאום? אולי זה כי כולם מתעסקים בשלהם ולא ממטירים עליי מיליארד שאלות אחרי כל דייט? אולי זו בריחה מהחיים עכשיו בכלל? אני טוחנת לעצמי את המוח, מנטרת כל פעולה שלי. איך מחליטים כזו החלטה? יש כל כך הרבה משתנים.
ומה יהיה כשכל הדרמה הזו תיגמר? כשהחיים יחזרו למסלולם הקבוע פחות או יותר, גם אם הנתיב יהיה קצת אחר, האם גם אז זה ירגיש נכון? אולי הצורך ישתנה, אולי פתאום אני אקום בבוקר ולא אבין מי אתה בכלל ומה ראיתי בך? וזה תמיד הרי יכול לקרות, וזה תמיד הפחד. לקום יום אחד בבוקר ולגלות שהדברים הם לא כמו שחשבת שהם. לגלות שטעית, לא אמדת נכון את המציאות, לא חישבת במדויק את המספרים ובמקום שאחד ועוד אחד יצא שניים (ואחר כך, מי יודע, נגיד, שבע), אחד ועוד אחד יצא אפס גדול, שחור, ריקני ומיותר. תחושת אפסיות שתשתלט עליי. ואי אפשר לדעת את זה מראש! לא ניתן לחשב לאן החיים יקחו אותנו ובכלל, בלתי אפשרי לחשב אנשים, אני כבר יודעת את זה הרי. אז על מה אני סומכת פה?
קשה לי לסמוך על עצמי. אני לא מאמינה ביכולת שלי לקבל החלטות טובות עבור עצמי. אז מולך, או מול כל גבר אחר שיעמוד כאן, זה הופך בלתי אפשרי. הרי רק אני מולך, רק אני רואה את זה, רק אני אבחר בך ואצטרך לבחור כל יום מחדש שוב ושוב ושוב. אני נקרעת בין הצורך, שלא לומר הנואשות, לשים את הראש ולהירגע, סוף סוף לומר 'יהיה בסדר, דברים מסתדרים, וגם כשהם לא, אני יכולה ורוצה להתמודד איתם', לבין הדחף השתלטני להגיע לתוצאה מדויקת שאיכשהו תבטיח שיהיה בסדר.
ובתוך כל זה אני אומרת, גם עכשיו בסדר. קשה, מאתגר, מלמד, ובסדר. מכל זה אני אלמד, מכל זה אני אתקיים ואהיה ואצמח.
