לא ולא ולא

בהנחה שהטרמינולוגיה שלנו זהה.

"אחראי" זה לא "אשם". בדוגמא של המטבח - אם הבעל הוא אחראי על הפרנסה בבית (אפילו אם לא עובד!) אז אחריותו למצוא פתרון (גם אם הפתרון יהיה שהאשה תעבוד יותר).

בדוגמא עם הילד - האמא "תיקח פיקוד" כל הטיפול בילד (גם אם זה אומר לשלוח את הבעל איתו לחדר מיון).

בסוף השאלה כאן היא על חלוקת סמכויות, תפקידים ואחריות. יכול להשתנות כמובן ביו זוג לזוג וקיצוניות זה תמיד מוגזם אבל ברוב הבתים האבא לוקח אחריות על הפרנסה והאמא על גידול הילדים.

ולמתקשים - לא. זה לא אומר שרק האמא מגדלת ורק האבא עטבד, זה אומר חלוקת אחריות. 

וכמובן שלא סובל את הנ"ל.

נראה לי שאנשים צריכים להבין את המונח אחריות ולקיחתה. במיוחד בלנ"ו לקראת נ"ט.

והאמת שכשקראתי את ב', אז בהתחלה באתי להגיד שברמה מסויימת כן כי האבא התחייב בכתובה וכו', אבל, כשקראתי את הדוג' - אז ממש לא. אני מסכים שיש לגבר אחריות מסויימת על פרנסת המשפחה (אם כי אני גם באמת חושב שהעולם השתנה ושהגיוני מאד שהתחום הזה צריך להתעדכן. איך ומה וכמה זה שאלה, אבל עדכון כלשהו בוודאי צריך), אבל זה לא אומר שכל מה שקורה בתחום הכלכלי רובץ על גבו. לדעתי המשמעות הכמעט יחידה של ההתחייבות הזו היא להביא מספיק כסף הביתה כדי להחזיק את משפחתו. טעויות כלכליות זה משהו אחר.

ב. לא

כל פעם שמדברים על האישה אחראית לילדים הגבר על הפרנסה

שאישה אחראית להוליד ילדים ו9 חודשים בהריון ועוד 3 התאוששות.

לגבר אמור להיות רצון לפרנס למה זה כזה מוזר ?

בטח אם רוצים לפחות 3 ילדים ויותר

בן אדם בהתאוששות .. מן הסתם השותף שלו אמור לעזור..

כי המתנה של שניהם הילדים לא רק שלה

אם האישה לא אחראית להוליד ילדים זה משהו אחר

אבל לא זכור לי שגבר מוליד כסף אז שיצור אחד כזה

או לפחות ינסה ליצור

ברגע שאישה מולידה ילדים זה כבר ואו

אז כן שאישה רוצה שגבר יתעורר על עצמו בעניין של אחריות זה לא בקטע של פינוק

זה בקטע של מה נעשה שאני יהיה עסוקה בהריון ולא אוכל לתפקד כלכלית טוב

אם אישה יכלה לבחור שהוא יולד ילדים אז סבבה שיוויון

אבל אתם לא יכולים להוליד אז תמודדו.

תפסיקו להתבכיין .

דבר שני רק בשבת שמרתי על אחיינים שלי זה הרבה יותר קשוח מאשר יום שלם שאני עובדת משמונה עד שש

אז שגבר יוצא לעבודה זה לא להשתחוות לו

האישה שומרת על הילדים אחרי הגן ועוד לפעמים אחרי שהיא בעצמה עובדת עד שהגבר חוזר מהעבודה

תעריכו את הנשים שלכם

ותפסיקו להתבכיין

לגבי התשובה שלך

לא לא

למה? כי הדוגמאות על הפנים

אנשים מנתחים כל מיני ניתוחים לגבי תפקיד האישה ותפקיד הגבר, כשבסופו של דבר מי עושה במשפחה זה סידור פנימי בין בני הזוג עצמם.

יש כאלו שטוב להם חלוקה שיוונית, כמעט שיוונית, כמעט מסורתית, מסורתית לחלוטין, אברכות, או אלף הגדרות וסידורים שהעיקר בהם זה אם זה טוב לשניהם והם מעריכים זה את זה, אז זה בסדר.

אני לא בזוגיות אני עונה לתגובות פה שמתבכיינים

נראלך שאני אגיד למדויט שלי תפסיק להתבכיין? ממש לא

נשמע שמחפשים אשם. שני ההורים אשמים, אבל לא צריך לחפש אשמים כי זה לא עוזר.

מי ששם לב זה האחריות שלו להבין מה צריך לעשות, אבל לא מפילים אחד על השני. בסוף פועלים יחד. הילדים הם של שני ההורים כמו שאחריות על כלכלת הבית היא של שני ההורים.

אצלנו בבית אמא מרוויחה יותר מאבא. זה לא אומר שיש לה יותר אחריות על דברים מבחינת כלכלה. זה של שניהם יחד, אבל מתוך מקום של המון כבוד אחד לשני כי אמא יודעת שאבא שלי עושה את המקסימום שהוא יכול כדי להרוויח וגם אבא שלי מעריך את אמא שלי על כמה שהיא עובדת. החלטות כלכליות הן ביחד וככה גם ההשלכות.

לא אוהבת את החלוקה הזאת של "הוא אשם"

אז לא לא

לגבי א אני אמא וכן מסכימה שאני יותר אחראית על הילדים כלומר ילד חולה= אקח יום חופש ולא בעלי

אבל הדוגמא שאתה נותן כאן לא קשורה אם ילד הולך לטיול אופניים עם אבא ופתח תראש זה לא אשמת אף אחד ולכן אין כאן עניין של אחריות של האמא יש כאן עניין של אחריות של שנינו לטפל בו רפואית

לגבי ב האחריות הכלכלית על האבא יותר מתוקף זה שאני יותר מחסירה שעות עבור הילדים זאת אומרת שאם יש חוסר כלכלי הוא יעשה שעות נוספות

לגבי הלוואה למטבח זה לא אומר שהאשמה או האחריות עליו..זה על שנינו באותה מידה ושנינו נישא בעול הזה יחד..אתה צריך לשנות נקודת מבט בזזריז..

נ.ב אם את אישה ורשמתי בזכר אני מתנצלת

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"