וואי באמת קשה לשמוע דבר כזה מחבר. כאילו לא מספיק אתה משתתף בצערו הוא גם איכשהו מפיל עליך את האשמה. הזוי.

אבל כמו שהחבר אמר הוא כנראה מתוסכל מהמצב ולפעמים אנשים במצבים כאלה מחפשים בכוח אשמים במקום לקחת אחריות. זה לא אומר שהוא באמת חושב ככה אלא זה כנראה ממלא לו איזה שהוא צורך רגעי.

תנסה לראות אותו רגע , עם כול מה שהוא מתמודד.. לא נראה לי נכון להעלב ממנו עכשיו בדיוק שהוא צריך את התמיכה שלך כחבר. 

אמרתי לעצמי אני אלך כדי לחזק אותו... כי זה חסד

אבל בטווח הרחוק יותר אני לא יודע איך להתייחס לזה כי זה ממש ממש מעצבן.

להחליק, לדרוש התנצלות, גרוע מזה... לא יודע

מה היית עושה במקומי?

מה הייתי עושה?

טוב קודם כול כמו שאמרת בשלב הראשון הייתי מתעלמת. בהמשך הייתי מעלה את זה ואומרת שזה לא היה מתאים וכו' ותוך כדי מוודאת אם באמת התכוון, אם לא התכוון לזה אז לא הייתי מתעכבת על זה הרבה, רק קצת.

אבל באמת שהתחושה שלך מוצדקת לחלוטין. זה מה זה לא נעים שמפילים דבר כזה עליך.

פעם אחת חברה גירשה אותי מהבית שלה אחרי שבאתי לעזור לה. הייתי בהלם. נפגעתי. אבל ידעתי שאין מצב שהיא רצינית ונתתי לה קצת זמן להרגע (לא הלכתי) ובאמת אחרי זה היא ממש התביישה ולא ידעה איך להתנצל.

אין מה לעשות חברים לפעמים טועים ואתה יודע מה? דווקא מהמקומות האלה החברות מתחזקת( אם מצליחים לעבור את המשברים האלה). ותזכור שגם אתה לא תמיד מושלם(או שכן?;))

חשוב לי לציין שמה שמעצבן אותי זה לא האשמה כשלעצמה, אם רק להגיד לי "בגלל שפתחת פה" נו ניחא...טיפשי אבל לא הייתי לוקח קשה

אבל להיות עם חבר שבטוח שאני מביא לו מנחוס ויש לי פה שמביא רעות ולכן לבקש שלא אאחל יותר כלום?!

זה כבר עובר גבול, אז שלא יסתובב איתי ותודה רבה.  (ואת זה אני אצטרך לבדוק אם הוא באמת חושב ככה)

אתה לא יודע מה עובר על בני אדם. בטח אחרי התוצאה שתיארת.

חבל לקחת ללב. במיוחד שהוא צריך כל חבר אפשרי עכשיו. 

גירושין זה לא גזירת גורל. ממש לא. אין שום בדל של קשר. ולכן גם אין לך שמץ של קשר לעניין.

זוגיות ועבודה על זוגיות זו בחירה.

וגם אם יש זוג שזה לא קשור לעבודה אלא לחוסר התאמה בסיסי או משו בסגנון, זה לגמרי על הכתפיים שלהם.

אמנם יש כוח למילים שאנחנו מוציאים מהפה, אבל לא נכון ולא הוגן לזרוק את הדבר הגדול והמורכב הזה עליך.

אפשר להבין אותך לא יתכן שאמירה כזאת משפיעה עד כדי כך על גירושין.

וזה באמת דבר שלא פייר להאשים אותך עליו, אתה צודק לגמרי ואני מסכימה עם  @מדרשיסטית20 

ואז חשבתי על זה שוב גם הוא צודק

שאנחנו אומרים למישהו הערות אולי לפעמים עדיף להיות בשקט , בטח לאדם במשבר

אנחנו לא יודעים איפה זה פוגש אותו , מה הוא עובר באיזה משבר הוא נמצא

אמירה של  אמרתי בצחוק , "שהוא הולך לבית מלון לפני שמתחיל הנסיונות."

מה מצחיק בזה?

בטח לאדם שבמילא קשה לו בנישואין

לא צוחקים לעולם על משבר של אדם זה כלל

אם הוא היה צוחק על נסיון שלך, איך היית מרגיש?

אולי הוא חושב שהיה בך צרות עין

במקום להגיד פגעו בי תחשוב איפה גם אתה היית לא בסדר

לי קרה מקרה אחר .. עם מישהי נשואה

לא אמרתי לה אומנם משפט כזה קשוח .. ולא צחקתי לה על המשברים

אבל עדיין לקחתי אחריות מלאה על פגיעה

ואם מסקרן אותך אמרתי לה תזהרי לא לרוץ שלא יפול הבובו והיא נפגעה ..

למה? לא הבנתי עד הסוף  אבל זכותה להיפגע וכן לך תדע איזה סיפור יש לה איתו

אז מתנצלים ,קודם כל אנחנו 

אחרכ היא אמרה לי עזבי אני סתם רגישה ..

בכל אופן, אל תלקה את עצמך. גם אם עשית טעות זה הגיוני וזה קורה וכדאי להיות מודע לזה. אם תלקה את עצמך אתה תפסיד פעמיים - גם תרגיש רע וגם לא תלמד מזה כי יהיה לך קשה להתעמת עם זה. 

ונכון, התגובה שלו, לא מדתית ולא הגיונית. קשה לו ממילא ולפעמים אנשים שקשה להם קשה להם גם להתייחס לאנשים אחרים.

אני מאד מקווה שיתנצל... אם הוא יתנצל אני אסלח לו

אבל אני שוקל אם לדרוש התנצלות או לא יודע מה... להעביר ככה לא יודע אם אני יכול זה מעצבן מידי

ולא בסדר בכלל, מאמין שגם המצב שהוא נמצא בו לא מיטיב איתו וקשה לו להתמודד אבל זה בכלל לא מצדיק.

הוא לא סיפר לי שיש לו נסיונות מתוך צער, ברור שלא הייתי אומר דבר כזה בסיטואציה כזאת

זה היה נאמר בחיוך מצידו - כאילו הוא בא להגיד שעכשיו הוא יודע דברים שאני עוד לא מכיר ואין לי מה למהר.  (לא שנעלבתי מזה זה סך הכל מציאות)

ואז כנראה שזרמתי ואמרתי לו שהולכים בהתחלה לבית מלון לפני שנכנסים להתמודדות האמיתית.  וגם הוא צחק על זה..

אז הוא לא צודק כי זה לא מה שקרה ולא על זה הוא כועס.. הוא טען שזה עבר מהפה שלי לאלוקים ובגלל זה הוא התגרש

אבל אני לא מבין מה זה רלוונטי אם הוא בעצמו טוען משהו אחר לגמרי

הוא אמר לך שקשה לו בנישואין

הוא אמר לך בגללך התגרשתי?

או הלוואי היית נזהר במילים שלך?

אני באמת מבינה גם אותך .. אבל תחשוב שהוא כרגע במשבר אל תכעס עליו הוא צריך אותך

"אל תאחל לי יותר כלום לא טוב ולא רע, יש לך פה שה' יעזור"

אני אדם שסולח מהר, אבל לא בא לי להסתובב עם אדם שמפחד מאני מביא צרות.

הוא מתכוון לפעמים אחרות ?

תשאל אותו תתקשר אליו למה התכוונת?

תתנצל הוא גם יפתח את הלב ואולי גם יתנצל 

הייתה רק שיחה אחת שהוא דיבר איתי על הנישואים ונסיונות וכו' והוא אמר שזה הקטע עם הבית מלון

באמת שאין על מה להתנצל.  אני אגיד סליחה שגרמתי לך צרות? 

גם אתה חשוב שזה לא ישב עליך

תפתחו את זה 

בהערה שכתבת בגדול אתה לגמרי צודק, ואני אישית אף פעם לא מדבר אפילו לא ברמז על חיי הנישואים של חברים שלי

(אגב, הוא ועוד חבר היו מתעקשים לשתף אותי ואני כל פעם אומר להם שלא ענייני)

פה אני זוכר שהוא דיבר הרבה על כמה שאין לי מה למהר והוא הבין ששלום בית צריך עבודה וכו' וכו'

אז זה הכניס אותי לזרום על הגל שלו. 

להפיל עליך תיק כזה.

ככה זה כשלאנשים נוח לא לקחת אחריות ולהאשים אחרים.זה סוג אופי כזה, אל תיקח אישי.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת