שיחות עם הילדים על בית ספראנונימית באהב"ה

הותשתי מהשיחה עם הבת שלי היום... (כיתה ד')


היא התחילה מלספר על פעמים שהיא לא התנהגה יפה בשיעור. בשיעור של מורה שהרבה פעמים היא סיפרה כמה השיעורים שלה משעממים ואיך תמיד בנות עושות בלגן בשיעור שלה.

היא גם הזכירה שפעם המורה קראה לה 'פויה'. ואז כשניסיתי להבין מה היה, היא סיפרה שהמורה כתבה בסוף השיעור על כל אחת במערכת הבית ספרית (משהו שעושים שם בסוף כל שיעור), ואז היא שאלה אותה אם היא היתה שותפה ב*זה*, וכשהיא אמרה שכן אז המורה אמרה לה 'פויה'. וכשניסיתי להבין מה זה ה*זה* שהן עשו, היא התחמקה ולא רצתה לספר.


והתאכזבתי לשמוע שגם הבת שלי הצטרפה לבנות שעושות בלגן. באמת היה לי עצוב עם זה.

לא כעסתי עליה. ואמרתי לה שתמיד אני שמחה שהיא משתפת ממה שקורה. אבל שכן עצוב לי לשמוע שהיא שותפה לפגיעה במורה (אני מניחה שלא פגיעה אישית, אבל עצם זה שמפריעים למורה להעביר שיעור זה פוגע).


ואז היא התחילה להגיד שתמיד מבוגרים הם לטובת המורים, בגלל שהם גם מבוגרים, ולפעמים הם חברים של חלק מהמורים, אז תמיד הם חושבים שהם צודקים, והם לא מבינים מה שבאמת קורה בכיתה. והיא חזרה על עצמה בהמון וריאציות לאיזה 5 דקות לפחות, כדי להסביר לי שוב ושוב את הנקודה הזו, בלי לתת לי לענות או להגיב.

אז מתישהו כבר איבדתי סבלנות, ושאלתי אותה אם יש לה משהו חדש להגיד, או שהיא מתכוונת להמשיך לחזור על עצמה או שאפשר כבר להגיד גם משהו...

אז בסוף כשהיא נתנה לי לענות, אמרתי שעובדתית זה לא נכון שתמיד הורים הם בעד המורים, ונתתי לה דוגמא שפנינו למורה שלה כשהיה משהו באמת לא בסדר מצידה, דווקא לא כל כך מזמן.

ואמרתי לה שנכון שהרבה פעמים אנחנו בעד המורים, כי אנחנו מבינים למה הם עושים מה שהם עושים. ויודעים שגם כשזה לא כיף לתלמידים, זה לטובתם. אבל אם יש מצב שמורה פוגע בתלמיד, אז וודאי שאנחנו נתערב ולא נהיה בעד המורה.

והיא הקשיבה לי עם חיוך כזה מעצבן כאילו אני מדברת שטויות, ואז התחילה גם לספר על כל מיני מקרים של מורים שפוגעים בתלמידים - מורה שקוראת לבנות 'חצופות' אבל גם כועסת עליהן כשהן קוראות אחת לשניה 'חצופה' (אבל היא אמרה שלה היא לא קראה חצופה, ואין צורך לפנות למורה ולהתלונן על זה). או מורה שמראה להן סרטים מגעילים (של בעלי חיים, בשיעור מדעים), ופעם היא היתה עושה את זה בזמן הארוחה וזה היה ממש 'התעללות'.


בכל מקרה, היא המשיכה לדבר ולדבר, וכבר באמת לא ידעתי מה להגיד ואיך להגיב, ואיבדתי סבלנות לשמוע אותה, וחתכתי באמצע. ואז היא נעלבה ושאלה למה אני כועסת. אז אמרתי שפשוט אין סבלנות להמשיך כרגע עם השיחה הזו, ונמשיך בהזדמנות אחרת.

אבל היא מאוד רצתה להמשיך, אז הצעתי לה שתכתוב לי ואני אקרא אחר כך. אבל היא התעקשה שהיא צריכה לספר. ואני אמרתי שאני לא יכולה להמשיך כרגע אז היא תצטרך לחכות.

ואז התחלתי להשכיב את הקטנים, והיא כל רגע באה לדבר פה על משהו אחר, וממש לא הצליחה להרפות.


ואני צריכה קצת לעשות לעצמי סדר.

איך נכון להתנהל בשיחות כאלו?

אני רוצה שהיא תספר. ושתרגיש פתוחה איתי.

אבל חשוב לי שהיא תדע איך אני מרגישה ביחס לדברים לא ראויים שהיא עושה. וכשהיא מספרת בפני האחים, אז חשוב לי שגם הם ישמעו את זה.

ומצד שני, היא ממש לא היתה פתוחה לשמוע אותי הפעם.

אני אשמח לשמוע איך לעשות את זה נכון יותר...

אניoo
לא שיתפתי את ההורים שלי בשום דבר שלא הייתי חייבת, כי הם היו שיפוטיים.


לכן, כשילד שלי משתף, אני נטולת שיפוטיות וביקורת.


אני גם לא מתשאלת ולא מנסה לענות או להסביר, אלא נטו מקשיבה, כי ילדים לא אוהבים שמתשאלים אותם, הם משתפים כדי שיקשיבו להם.


בזה מתחיל ומסתיים השיתוף, הוא מספר, אני מקשיבה ומגיבה באמפתיה.


אם זה משהו שצריך להגיב עליו, אני אגיב, בהמשך, לא בוער לי להגיב מיד או סמוך לשיתוף, כל דבר יכול לחכות, השיתוף חשוב יותר מכל הסבר.


גם לגבי אחים, אפשר לדבר איתם ע״כ בהמשך, לא קורה לילד כלום אם הוא שמע שעשו משהו לא טוב והתגובה הייתה ביום אחר. הפוך, הוא לומד שלא חייבים להגיב כאן ועכשיו, אפשר לחכות להזדמנות טובה יותר.

את יכולה להרחיב לגבי 'להגיב בהמשך'?אנונימית באהב"ה

נניח ולא הייתי מגיבה בכלל, רק מקשיבה.

ואחר כך ביום אחר הייתי אומרת לה שהייתי עצובה לשמוע שהיא מפריעה למורה שלה.

זה לא יותר מעצבן? כאילו - מה את נזכרת בזה עכשיו?

ובכל מקרה גורם לה להפסיק לשתף כי הייתי שיפוטית כלפיה, גם אם לא במיידי?

התגובה בהמשךoo
לא צריכה להיות קשורה באופן ישיר לשיתוף. אפשר לפתח שיחה על עבודה של מורה שיכולה להיות קשה כי היא גם צריכה להכין שיעור וגם יכולים לדבר אליה לא יפה ולהפריע לה.


נניח והילדה מקשרת את השיחה הזו לשיתוף שלה, אפשר לאשר שזה קשור, אבל זו כבר שיחה באווירה אחרת וגם בשיחה הזו אפשר לדבר ללא שיפוטיות ורק להציע כיוונים למחשבה.

זה נשמע לי נכון יותראנונימית באהב"ה

אבל האמת שאלו שיחות שאנחנו עושים מידי פעם.

גם כשהיא היתה מספרת על חברות שלה שעושות בלגן בשיעור, הייתי לפעמים מדברת על המורה שבטח קשה לו, ושאני שמחה שהיא לא מהבנות שעושות את הבלגן.

ויצא לי גם לספר על מורה שהיתה לי ביסודי שבנות היו ממש יורדות עליה ואני הייתי מקשיבה יפה, ועד היום היא מזכירה את זה לטובה כשהיא פוגשת את אמא שלי.


אז את אומרת שאני לא צריכה להתייחס בשום שלב באופן ישיר למה שהיא עשתה?

רק להמשיך לדבר איתה מידי פעם על הנושא באופן כללי?

באופן כלליoo
שאני רוצה להסביר לילד על דבר בעייתי שהוא עשה, אני אבחר להסביר בדרך עקיפה או בהסבר קצר וממוקד על הבעיה, ולא דרך דיון רחב על הבעיה.


כי גם למבוגרים יש נטיה להתגוננות כשמדברים על הבעיות שלהם, אז לילדים יש עוד פחות יכולת להתמודד עם שיחה כזו ולכן כנראה שהיא לא תהיה יעילה ואולי אף מזיקה.


אם אני רוצה שזו תהיה שיחה אפקטיבית אני משתמשת בהסבר עקיף או מסר ממוקד ובכל מקרה זו תהיה שיחה נעימה ולא מאשימה.


במקרה הזה, בגלל שהשיחה הזו נולדה משיתוף, הייתי בוחרת רק בהסבר עקיף.

הבנתי. אשתדל ליישם... תודה!אנונימית באהב"ה
מרגישה שעשית לי פה שיקוףפליונקה

לדעתי את בכללי צודקת. רק הייתי עושה את זה בצורה פחות דידקטית. מותר לך לחוות דעה. רק לחדד פה נקודה. אסור לעשות בלגן בשיעור כי זה לא טוב או כי זה מעציב את אמא? למה זה מעציב את אמא?

יכול להיות שלקחת את השיחה הזאת קצת רחוק מדי. משיחה נקודתית על מקרה נקודתי הגעתם לדיון בעד מי ההורים, מה עושים המורים... נכון, חשוב גם לדבר על זה אבל בזמן מתאים כשאין לחץ, אחים שמפריעים, ילדה יותר פנויה להקשיב.

את לא חייבת לנצח , להבין את המורכבות. חייבים לכבד את המורים אבל זה לא שמורים תמיד מתנהגים חכם. לשקף לילדה.

ולא חייבים כל הזמן לחפש שיטה, להיות חינוכית , אפשר סתם לנהל שיחה בכיף. 

הגבתי בצורה הטבעית שלי, לא מתוך מחשבה דידקטיתאנונימית באהב"ה

מבחינתי אסור לעשות בלגן בשיעור כי ככה לא מתנהגים. וזה מעציב אותי לשמוע שהיא שותפה להתנהגות כזו. (זה לא מרוע, זה כי היא רוצה להיות חלק מהחברה ולא ילדה שקטה וחננה... אבל עדיין זה מעציב אותי).

והדיון על בעד מי ההורים וכו' זה לא משהו שאני לקחתי אליו, אלא היא.

אולי זו היתה הדרך שלה להגיד שהפריע לה שאני בעד המורה ולא מקבלת אותה עם מה שהיא עשתה.

אבל אני עניתי לטיעון עצמו, וזה באמת הפך דיון כללי יותר שדי מהר כבר עצבן אותי.

ובאמת לא ניסיתי להיות חינוכית.

אבל השיחה הזאת לא היתה לי כיפית. באמת היה לי עצוב. וזה הלך ונהיה יותר מעצבן ומתיש ומעיק.

אולי לא הייתי צריכה להגיב בכלל.

גם אז זה לא היה לי כיף לשמוע. אבל לפחות לא היינו נגררים להמשך השיחה...

מנסה לנסח אחרי קריאה מחודשתפליונקה

היא סיפרה על מורה שלא יודעת ללמד ולא יודעת להחזיק את הכיתה ונגיד את האמת לא חסר מורות כאלו. אז מטבע הדברים תלמידים לא מתנהגים טוב בשיעורים של מורים כאלו. וכשכל הכיתה לא מקשיבה ומשתוללת , ילדה לא אמורה שם להגן על המורה. נכון, אסור לה להשתולל ולהתחצף . אבל אם כל הכיתה בלגן , לא הגיוני לצפות ממנה להיות הכי טובה. גם מעמד חברתי של ילדה ובטחון עצמי הרבה יותר חשובים ממה תחשוב מורה שלא יודעת ללמד.

לילדים באמת יש צרכים שהם לא יכולים לוותר עליהם כי המורה שכנה של אמא או אמא רוצה לרוות נחת.

אז היא ניסתה להסביר לך את המורכבות הזאת וגם לשתף אותך . במקום זה קיבלה תגובה של תכתבי לי מכתב. ולא כל דבר שמורים עושים הוא לטובת התלמידים. מורה עם סרטים שם נטו לקבל משכורת...וילדה שלך מספיק חכמה להבין את הדברים האלו. אם את באה אומרת שכל המורות שם רק לטובתה וכמה מעציב אותך, את בעצם מראה לה שאת לא רואה את המציאות כפי שהיא או מסרבת לראות. אז היא מנסה להראות לך.

יש שטח אפור שהוא לא פגיעה בתלמידה ולא מורה צודקת... אלא מורה היתה עייפה, ילדה היתה רעבה ויצא מה שיצא. 

כתבת יפה וחשובלפניו ברננה!

אני רק אתייחס לנקודה שכתבת שמורה שמראה סרטים היא שם נטו כדי לקבל משכורת.

את לא יודעת כמה סרטים המורה הזאת הייתה מראה

יש היום ציפיה מצד מערכת החינוך שהמורות ישלבו מדיה.

יכול להיות שהיה מדובר על סרטון של חמש דקות להעשרה.

לכן גם הגיוני שזה יהיה בזמן האוכל.

כשילד בגיל הזה אומר כל הזמן - הכוונה היא לעיתים קרובות. פעם בשבוע לחמש דקות מצד הילד כבר יכול להיחשב ככל הזמן.

זה שהילדה לא אהבה את הסרטון הזה עניין אחר..

תודה על המבט הזהאנונימית באהב"ה

זה שאמרתי לה שתכתוב לי, היה כשכבר לא הייתי מסוגלת להקשיב לה, וגם הייתי צריכה להתקדם עם ההשכבות וזה ממש לא היה זמן מתאים לשיחה כזאת.

אבל אני מבינה שהתגובה שלי מלכתחילה לא היתה התגובה הנכונה לשיחה כזו.

משתדלת ללמוד מזה לפעם הבאה...

אחת התפילות שלי לקב''ה היא -קמה ש.

בס''ד

 

שהוא יתן לנו את כל הכוחות כדי שנוכל לגדל את ילדיי בטוב 🙂

 

כי כמו שאת כותבת, יש זמנים שאנחנו פשוט מותשות...

אם זה בגלל שאנחנו עייפות בגוף ואם זה בגלל שאנחנו עמוסות בנפש 

בגלל כל מיני דברים חיצוניים

וגם בגלל תסכולים ודאגות בקשר לילדים שלנו.

 

אני חושבת שזה נפלא שהבת שלך רוצה לדבר איתך, לספר לך, לשתף אותך וגם להתלונן באוזנייך.

אני חושבת שזאת תעודת כבוד בשבילך, על כל האמא הקשובה שאת מהווה בשבילה באופן כללי ועל הקשר הפתוח שכבר קיים ביניכן!

 

אני ממש מסכימה איתך ועם oo שאחד הדברים הכי חשובים זה לשמור על הערוץ הזה, על הרצון של הילדים להמשיך לשתף אותנו.

ואני גם מאד מתחברת למה שהיא כתבה על כך שהרבה פעמים הכי מוצלח זה לחנך בזמן אחר, ולא תוך כדי פריקה שלהם (ו/או כשלנו אין מספיק כוחות).

 

ואני גם חושבת שאנחנו, האימהות - בנות אדם...

שלומדות את מקצוע האימהות תוך כדי תנועה,

שמאמנות את שרירי ההקשבה, האמון וראיית הטוב בילדים שלנו לאט-לאט, 

ושגדלות ומתרחבות עם הזמן ועם הניסיון.

 

ושזה סביר שלפעמים גם לא נצליח להכיל, להקשיב, להיות בנוכחות...

שנחתוך שיחה כזאת כי כרגע לא מתאפשר לנו יותר. (אגב, יתכן שזה גם טוב לילדים שלנו לגלות שגם לאחרים יש גבולות פנימיים ושלפעמים אי אפשר יותר)

או שניכנס לפינות פחות מוצלחות תוך כדי השיחה, לפינות שלא מובילות לשום דבר בונה.

אנחנו בנות אדם, ומותר לנו להיות בניסוי וטעייה בדרך, לפעמים להצליח יותר ולפעמים להצליח פחות 🙂

 

זה יכול להיות ממש מתסכל, לרצות להקשיב, להיות כאן בשביל, לדאוג שהקשר יהיה פתוח וכו'

ובמקביל להרגיש בפנים שנגמרו הכוחות, הסבלנות והיכולת לשהות עוד בשיחה. זה מוכר לי ממש!! 

 

אני חושבת שזה מצוין שיש לנו את החזון ההוא של להיות הורים שהילדים יכולים להרגיש שהם יכולים לספר להם הכל!

זה המצפן שלנו, זה מה שמראה לנו את הדרך, הכיוון הכללי.

והעובדה שזה לא תמיד מתאפשר - זה פשוט חלק מהחיים.

ושוב, אנחנו גדלות כל הזמן. ובע''ה מחר או בעוד X זמן נהיה מסוגלות ליותר 🙂

 

אני חושבת שפעלת מעולה כשאמרת לה שהיא יכולה להמשיך לכתוב לך בינתיים.

אמנם זה לא מה שהיא רצתה - אבל בעיניי זה נראה לגיטימי שלפעמים אמא לא פנויה. והעובדה שהצגת לה אלטרנטיבה - זה ממש מצוין!

 

***

 

עוד משהו שעולה לי -

בכללי, נראה לי שאחד האתגרים ברגעים כאלה, זה להצליח לנשום תוך כדי המידע הלא נעים (והלפעמים מדאיג) שזורם אלינו.

ולזכור לעצמינו שהם ילדים, ושילדים עושים כל מיני דברים שהם לא בסדר (גם מבוגרים כמובן). 

או מחוסר הבנה, או מחוסר יכולת לשלוט בעצמם, או מתוך לחץ חברתי וכו'...

 

כשאנחנו מצליחים לזכור שכל זה חלק אינטגרלי מההתפתחות הטבעית שלהם, הדברים פחות מפחידים ומערערים אותנו.

אנחנו מצליחות לגייס יותר סבלנות מול התהליך הארוך זה של הגדילה שלהם.

אנחנו מסוגלות יותר להגיד לעצמינו ש''הכל בסדר'', ו''לאט לאט הם יגדלו, לא רק בגוף שלהם - אלא גם במידות שלהם''.

שהם לומדים להיות אנשים טובים, אבל שזאת דרך של שנים על גבי שנים. 

 

וגם לזכור תוך כדי הכל, את כל הטוב ש*כבר* יש בהם.

נכון הם מספרים על דברים ממש לא יפים שהם עשו או היו שותפים אליהם.

אבל זה לא יגרום לנו לשכוח שלפני שעה היא הודתה לי על X, ושהוא עזר לאח הקטן עם Y, ושהיא התנהגה בצורה כזאת מקסימה בזמן ש-Z.

זה ממש קשה, אבל אני מרגישה שיש כאן סוד ענק - להצליח להחזיק ראייה ''בלתי מעורערת'' שהילדים שלנו טובים-טובים-טובים,

למרות שנקודתית, הם התבלבלו וטעו.

 

כשמחזיקים את זה חזק בלב, אנחנו מצליחות הרבה יותר להישאר יציבות בפנים.

אנחנו מצליחות להשהות את התגובות החינוכיות שלנו לזמן מאוחר יותר - 

כי אנחנו יותר בתודעה שזה תהליך וששום דבר לא דחוף-בוער, ושיותר אפקטיבי לחכות לזמן של פתיחות הדדית כדי לחנך.

ואנחנו גם מצליחות יותר, בין אם זה במילים ובין אם זה פשוט בשפה הבלתי נאמרת של הלב - 

לשדר להם שאנחנו מאמינות שהם טובים ושהם ידעו לעשות בחירות נכונות ולהפוך לאנשים טובים.

והשדר הזה... הוא פשוט מחולל ניסים ונפלאות...

 

(וכאן אני חוזרת למה שכתבתי למעלה - זה מבחינתי החזון והמצפן שלי. האם אני תמיד מצליחה להיות שם? 

הלוואי. מתסכל כשלא, אבל אני מבינה שזה חלק מהמסע שלי בהורות 🙂, ושגם הגדילה שלי נעשית לאט-לאט וצעד-צעד).

 

 

 

בהצלחה אמא אלופה!

בהצלחה לכולנו!❤

 

 

 

את מלכה!! תודה על זה.לפניו ברננה!
לשמור ולמסגר, לקרוא כל יום 💕
תודה יקרה 🤍! אני בדרך, כמו כולנו...קמה ש.

בס״ד

 

ריגשת עם המילים.

את פשוט מתנה לעולם! תודה על כל מילה...אנונימית באהב"ה
את באמת מרגשת. ממש נגעת בי עם כל מילה שכתבת. תודה תודה!
🤍🤍🤍קמה ש.

בס״ד


וואו, שימחת ממש! ב״ה...



(לגבי השאלה ששאלת בסוף השרשור, איך ללמד אותה להיות חלק מהחברה בלי להגיע למעשים פחות רצויים... אני מאמינה שזה חינוך שלם, שקורה בנגיעות קטנות, לאורך זמן. זה בעצם כל המהות של חינוך למידות טובות


לגבי החינוך להתנהגות טובה -

זה עובר דרך דוגמה אישית,

דרך סיפור סיפורי השראה,

דרך דיבור עח הרגשות של האחר,

דרך שיח על העניין של לחץ חברתי

ועוד ועוד.


ולגבי העזרה בלהשתלב בחברה -

זה עובר דרך דברים כמו הזמנת חברות הביתה,

דרך הקניית כל מיני מיומנויות חברתיות,

דרך חיזוק הביטחון העצמי של הילדים

וכו׳ וכו׳


כשהם עדיין מגבשים את עצמם חברתית ומוסרית, טבעי שהילדים יעברו דרך טעויות, ׳נפילות׳, ובחירות פחות מוצלחות. אבל לאט-לאט, אם נתמיד, אם נמשיך ללמד בסבלנות ובאמון, וגם בזכות כוח התפילות שלנו ההורים - אפשר לקוות שהם ילמדו לבחור נכון ולהיות לאנשים מכבדים וטובים ❤️).


בהצלחה לנו!!

תודה על הנרמול שאת עושהאנונימית באהב"ה

על התזכורת התמידית שאנחנו בתוך תהליך, ומה שקורה עכשיו זה לא הכל אלא רק עוד צעד אחד בדרך...


הלוואי שאני אצליח לחנך מספיק למידות טובות.

ולהשתלבות בריאה בחברה, בלי להיגרר לדברים לא מוסריים בגלל החברה...

וואו וואו וואו!! איך אני שמחה שקראתי את זהאוהבת את השבת
קמה את צריכה להיות מדריכת הורים!! נוסף לשלל התפקידים החשובים שנועדו לך! 
תודה אהובה!קמה ש.אחרונה
בס״ד


אני כל-כך לא רואה את עצמי שם, אני כל-כך בדרך בעצמי...🙈


אני רק תפילה שאזכה לראות שהצלחתי עם הילדים האישיים שלי 🤎

נשמע ליתהילה 3>

קודם כל שיש לך איזשהי טעינות לגביה שזה משהו שכדאי להתבונן בו ולפתור אותו,

זה יעזור להיות נוכחת ומקשיבה ממקום פחות שיפוטי.


מעבר לזה נשמע שיש לה המון דעות והמון מה לומר, ולכן הייתי מנסה לנהל איתה שיחות בזמן שאני ממש פנויה.

בראש ובראשונה רגשית ומנטלית, ואם יוצא אז גם פיזית.

זה יכול להיות בעשיית משהו משותף, אפילו הליכה, קיפול כביסה או שטיפת כלים

וזה יכול להיות על כוס קפה בזמן רגוע.


מעבר לזה, כשהיא מדברת איתך ואת קצרה בזמן אז ללמוד להגיד לה,

אני אשמח להמשיך לשמוע אותך כשאני פנויה ויכולה להקשיב,

עכשיו אני קצת בלחץ, או צריכה לעסוק משהו, או לא מספיק מסוגלת להקשיב וחבל לי להפסיד. אפשר גם לקבוע זמן קונקרטי.


בנוסף, בדיון כמו הדיון שהיה לכן, נראה שזה הגיע למבוי סתום כי היא שיתפה בתחושה-

תחושה שבעומקה כנראה יש אכזבה או רצון שתגבי  או יגבו אותה מול המורים או יהיו לצידה,

ובמקום להתייחס לתחושה הזו ולחוויה (וכמובן יכול להיות שהיא לא ידעה להגדיר זאת כחוויה אישית)

זה הפך לויכוח עובדתי האם אתם בעד המורים או התלמידים.


מציעה ללמוד להקשיב לעומק הדברים, שהיא ציפתה או התאכזבה כשלא היו לצידה.

להתייחס קודם כל לזה-


שזה באמת קשה להרגיש שלא מבינים את הצד של התלמידים ולא תמיד מקשיבים באמת למה שהיה ואת מבינה את זה,


ואחרי שהיא תרגיש רגועה מבחינת ההרגשה, אם יש לך צורך אפשר לנסות להוסיף שחשוב לך להגיד שזה לא תמיד כך

או לשאול אותה אם היא חושבת שזה תמיד כך

או להסביר בקצרה מה שנראה לך,

אבל ויכוח כזה נראה לי סתם מתיש את שתיכן ובעיקר חוטא למטרה

הרצון שלה לשתף אותך במשהו שממש מטריד אותה,

ומן הסתם גם רצון שלך להיות קשובה ושותפה למה שקורה איתה בעומק.


***להיות אישה מוערכת שמחה ונוכחת


המדריך עכשיו להורדה במתנה: הורדת מדריך מתנה ***


תודה על זהאנונימית באהב"ה

באמת היה חסר לי בשיחה הזו להקשיב למה שמאחורי הדברים, להבין את העומק של מה שהיא ניסתה להגיד. כנראה גם בגלל שלא הייתי פנויה מספיק בזמן השיחה. ואולי באמת זה יושב על טעינות קודמת שלי כלפיה.

תודה על השיתוף שעשית לי, אני אקח לתשומת ליבי.

❤️❤️❤️תהילה 3>

את נשמעת אמא מקסימה

בהצלחה רבה בע"ה





***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***

קודם כול - לדעתי הסבלנות שלך מעוררת השתאותמתואמת

אני עוד הרבה לפני הייתי חותכת אותה...

שנית - נראה לי שהעניין פה הוא לא שיחות על בית הספר, אלא שיחות באופן כללי. כמה את מסוגלת לשמוע אותה ולהשתתף איתה, וכמה היא אמורה לדעת שגם לאמא יש גבול, ואי אפשר לסחוט ממנה הקשבה בכל מחיר.

איך אפשר להבהיר זאת נכון? כנראה שזה גם דורש שיחה...לא יודעת איך בדיוק נכון להסביר לה את זה, אבל נשמע לי שהיא צריכה להבין שיש דרך לנהל שיחה, ושזו חייבת להיות שיחה - דו שיח ולא חד שיח.

בתור עזרה ראשונה - שמעתי פעם עצה: לומר לילד - "אני ממש רוצה לשמוע אותך עכשיו ולהקשיב לך, אבל אני לא מסוגלת עכשיו." יכול להיות שזה יעבוד...

שלישית - לגבי העניין עצמו:

א. הורים לא מצדיקים תמיד את המורים, אבל פשוט כיוון שגם הם מבוגרים הם יכולים לראות את התמונה גם מהכיוון שלהם. וכיוון שהם מבוגרים - הם יודעים לחוש מתי נכון "להצדיק" את המורים ומתי נכון לפעול למען הילדים.

זאת נקודת מוצא שאני משתדלת להבהיר לילדים שלי.

ב. באמת חשוב לשמור על ערוץ שיח פתוח עם הילדים בנוגע למה שקורה להם בלימודים (לא רק מול המורים, אלא גם מול החברים). כשילד נסער ממשהו שקרה לו, אפשר לומר לו: "אני ממש רוצה לשמוע מה קרה לך היום. בוא נקבע זמן אישי (אפשר גם בעוד חמש דקות) שבו אני מדברת איתך לבד ובשקט על מה שקרה." וככה מצד אחד תוחמים את השיחה לזמנים שנוחים לי כהורה ומצד שני נותנים לו את התחושה שבאמת רוצים להקשיב לו. (אצלי, אגב, בדרך כלל אני צריכה לשאוב מהם בכוח מה קרה... אני רואה שהם עצבניים, אבל הם לא יגידו מעצמם מה קרה...)

ג. זה באמת קשה להבין שהילד שלך שייך לילדים ה"לא טובים" מול המורים זוכרת את ההלם כשזה קרה לי לראשונה... במיוחד שאני הייתי תלמידה ממש טובה, אז קשה לי להבין איך אפשר שלא...

תרשי לעצמך להצטער מזה... זה לא אומר שאת פחות אוהבת אותה חלילה או שאת לא מסוגלת לשמוע אותה...

ואולי בהמשך תנסי לראות מה גורם לה להתנהג כך לפעמים, ולראות איך אפשר לעזור לה...


מכל מה שכתבת כאן - את נשמעת אמא מדהימה!

ללמוד ממך ♥️

תודה על החיזוק והמחמאות. הלוואי...אנונימית באהב"ה

לגבי ג' - עזרת לי לחדד משהו. היא דווקא ילדה ממש טובה ושקטה בדרך כלל. אף פעם לא התלוננו עליה מבית הספר.

ולדעתי היא ניסתה להגיד לי, ואולי גם לכיתה, שהיא שונה מאיך שמכירים אותה. אולי מתוך ניסיון להיות יותר חלק מהחברה.

באופי זה לא באמת חלק ממנה, לדעתי. אבל אולי היא מנסה לשבור את התדמית של הילדה השקטה, ומרגישה שזה צריך להיות על ידי זה שלא מקשיבים למורים.

מבאס שזה ככה...

באמת מבאס...מתואמת

אבל הצלחת להבין את הצורך שלה! שזה דבר ענק!

מכאן הדרך לתיקון העניין תהיה קצת יותר קצרה וקלה...

את חושבת? לי זה לא מספיק ברוראנונימית באהב"ה

איך אפשר ללמד אותה להיות חלק מהחברה, בלי שזה יהיה דרך חוסר הקשבה למורה?

ואיך אפשר להביא אותה לרצות בזה?

זו שאלה טובה, ואין לי כרגע ממש תשובה.מתואמת

אבל בכל זאת, כשאת יודעת שהסיבה להפרעות היא חברתית, ולא לימודית למשל, את כבר יודעת לאיזה כיוון עבודה לפנות...

כיוון אחד שעולה לי - שאפשר להציע לה לנסות להנהיג את החברה דווקא בכיוונים חיוביים, של תמיכה בוגרת במורה, של הוצאת מרץ מחוץ לזמן הלימודים.

לא יודעת אם זה יכול להתאים לה, ובכל מקרה זה מאוד קשה, אבל מציעה בכל זאת...

להנהיג את החברה זה ממש לא היאאנונימית באהב"ה

היא באמת ילדה שקטה באופי. ודי ביישנית כשהיא בחברה גדולה. במשפחה ממש לא, וגם כשבאול אליה חברות אז היא משוחררת. אבל בכיתה היא בעיקר צופה באחרות.

וכנראה לא נוח לה עם התדמית של הילדה השקטה והטובה מידי.

בכל מקרה, נחשוב על זה עוד...

באמת מורכב... בהצלחה בחשיבה על כך!מתואמת
שאלת המשך - ילדות שהעליבו אותהאנונימית באהב"ה

היום היא חזרה בוכה מהסניף.

בדרך חזרה שכנה שלנו (שביחד איתה בכיתה ובשבט) סיפרה לה שבנות מרכלות עליה, אומרות שחברות שלה גוררות אותה לעשות מעשים לא טובים כמו לדבר בשיעור, וגם אומרות עליה שהיא 'חננה'.

היא לקחה את זה מאוד קשה וממש בכתה מזה. לקח לי זמן להבין בכלל על מה היא בוכה.


היא ביקשה לא לבוא מחר לכיתה.

לא הסכמתי, אמרתי לה שלמרות שזה מאוד לא יפה מצידו ובאמת לא נעים להיות בכיתה יחד עם בנות שמתייחסות ככה, הפתרון הוא לא לברוח ולהפסיק להגיע לכיתה.


היא ביקשה שאני לא אגיד למורה, כי היא לא תדע לפתור את זה.

אבל שאני כן אפנה לאימהות של הבנות שדיברו עליה (החברה סיפרה לה על שתי בנות ספציפיות שאמרו את הדברים, ולאימהות שלהן היא ביקשה שאפנה).


אני מתלבטת האם באמת נכון לפנות לאמהות. ומה להגיד להן. לא נעים לי להתחיל לספר שילדה סיפרה שהבנות שלה דיברו. אם היו פוגעות באופן ישיר היה לי יותר קל לפנות ויותר ברור מה להגיד.

מה אתן חושבות?


וגם עוד חושבת איך לעזור לה מבחינה חברתית.

מסתבר שזה שהיא יודעת 'להפריע' בשיעור לא גרם להן לחשוב שהיא פחות 'חננה'... הן ריכלו על שני הדברים בכל מקרה. אבל אני באמת לא יודעת איך לעזור לה שיהיה אחרת. אני בעצמי גם לא ממש הצלחתי בזה בתור ילדה (אם כי עלי לפחות לא צחקו או ירדו. או שכן דיברו עלי מאחורי הגב אבל לא סיפרו לי על זה... אז לי לא הפריע להיות קצת 'חננה').

היא אוהבת את הבנות שריכלו עליה?נק - ניק

ההתיחסות שלי היתה מאוד משתנה אם היא אוהבת את הבנות או לא

לא, ממש לא חברה שלהן...אנונימית באהב"ה

אתמול היא כל כך כעסה עליהן שאיחלה להן הרבה דברים רעים. הצלחתי להתאפק ולא להגיד כלום על איך שאני מרגישה עם ביטויים כאלו, ולתת לה לפרוק....

הן בנות שמתמודדות בעצמן עם הרבה קשיים. לאחת מהן ההורים התגרשו לאחרונה. השניה מתמודדת עם קשיים לימודיים לא פשוטים. יותר מגיע להן רחמים מכעס (אבל כמובן שלא אמרתי לה את זה תוך כדי העלבון. אולי עכשיו אחרי שהיא נרגעה יש טעם לדבר גם קצת בכיוון הזה...).

אני חושבת שהתשובה צריכה להיות חיזוק הבטחון העצמילפניו ברננה!

שלה.

אדם שמרגיש חסר בטחון ולא שלם עם עצמו מזמין שיצחקו עליו. אם היא תהיה שלמה עם עצמה זה לא יקרה, ואולי הפוך אפילו יעריכו.

להעצים את כל התכונות הטובות שבה

להעצים את ה"חנניוּת", לספר כמה את רווה נחת, להציג את המילה לא בתור עלבון אלא בתור תכונה. לקרוא לעצמך ככה. אמרת שהיא קשורה למשפחה, אז אולי גם לבקש מהדודות (אם הן כאלה) לספר על עצמן שהן חננות ומשקיעות בלימודים ואיך זה עזר להם בהמשך החיים וכמה טוב להיות כאלה.


לשאול אותה מה זה אומר להיות חננה ולשנות את המשמעות של המינוח בעיניה. (כלומר, אם בעיניה לדוגמה זאת מישהי שלא יודעת להיות מגניבה, לומר שאת מפרשת את זה אחרת לגמרי, וזאת מישהי שמשקיעה בלימודים, יודעת איך נכון להתנהג ומסוגלת לשלוט על עצמה וללכת נגד הזרם כשהסביבה מתנהגת לא נכון.ושאפשר להיות חננה וגם מגניבה, ומנהיגה חיובית, גם אם לא מתאים לאופי שלה להיות מנהיגה זה נותן שקט נפשי.. שלא מדובר במשהו שהוא דווקא שלילי. אפשר גם לתת לה דוגמה של חברות שהן באמת חננות וגם מקובלות בחברה .) לשאול אותה איך היא הייתה רוצה להיות, איזה שינוי ישמח אותה.. לחשוב ביחד על אסטרטגיות לצעד בכיוון של השינוי (ולהסביר ששזה תהליך..)

אם האירוע של חברות שמרכלות עליה חוזר על עצמו אז יש מקום לפנות. לדעתי להורים פחות, בגלל שזה הופך להיות ישיר: × התלוננה שאת מרכלת עליה, זה לא יפה וכו'... עדיף למחנכת -לבקש ממנה לעבוד עם הבנות על עין טובה, ועל ואהבת לרעך כמוך בדגש על רכילות ולה"ר.

בגלל שעכשיו סוף שנה, אז אולי דרך המדריכות.

לא נחרצת שלא לדבר עם ההורים אבל זה באמת לא נעים לפנות ולומר שנודע לך שהבת שלהם ריכלה על הבת שלך וכו'... ולדעתי לחזק את הנושא בעקיפין ולא ישירות על האירוע הספציפי יהיה יעיל יותר.


לגבי החברה שסיפרה לה את זה, אולי הייתי מיידעת את אמא שלה, אם יוצא בלי לעשות מזה מדי עניין. אם היא רוצה ללמד אותה קצת על טאקט..

כתבת המון דברים ממש חשוביםאנונימית באהב"ה

תודה על ההשקעה. מקווה להצליח ליישם.


לגבי החברה שסיפרה לה, אין לי בכלל קשר עם אמא שלה, אבל בהחלט יש לה מה ללמוד על טקט...

ואני גם חושבת שלפנות להורים של החברות שריכלו זה פחות נכון. תודה שחיזקת אותי בכיוון הזה.

בשמחה ובהצלחה!לפניו ברננה!
מה לגבי שאר בנות הכיתה?פליונקה

יש אולי בנות באופי שלה להתחבר איתן? אולי לבקש ממורה להושיב אותה ליד מישהי רגועה?

מה לגבי אווירה כללית בכיתה? מחנכת עושה עם זה משהו? נשמע שיש שם לחץ חברתי כבד לכיוון השלילי...

קשה להבין את הסיפור רק ממה שאני מעלה פהאנונימית באהב"ה

זה אולי נשמע כאילו היא ילדה בעייתית בגלל השפעה רעה של חברות. אבל למעשה זה ממש רחוק מזה. באסיפת הורים שהיתה לאחרונה לא היתה למורה שום תלונה, רק מחמאות. מדובר בשיעור מאוד מסויים שכבר שנתיים לפחות היא מספרת שהיא לא אוהבת אותו, ועכשיו שיתפה לראשונה שגם היא הצטרפת ל'מפריעות', אבל גם פה לא חושבת שזה הופך עצלה להתנהלות קבועה.

וגם הסיפור עם החברות - מדובר סה"כ בשתי חברות שדיברו עליהן ואחת שסיפרה לה על זה.

לא חושבת שמדובר באווירה כללית רעה בכיתה.

וסה"כ יש לה חברות שקטות, וגם פחות שקטות. אבל אין לי כל כך שליטה על מי יהיו החברות שלה. בסוף היא בוחרת עם מי להתחבר.

דווקא נשמעת ילדה טובה וחמודהפליונקה

אם זה מה יוצא מתגובות שלי אני ממש מתנצלת.

יכול להיות שילדות מפריעות נהיו יותר דומיננטיות בכיתה או יותר יורדות על ילדות שקטות... בגלל זה חשבתי שהיה טוב לעזור לה לבנות חבורה נפרדת בלעדיהן כדי לא להרגיש שהיא לא מקובלת חברתית.

נשמעתהילה 3>

שהילדה המתוקה מתמודדת עם בעיות חברתיות מורכבות שמעוררות סביבן את הסיפורים שהבאת

ההפרעה בכיתה, החברות של אתמול, חוסר הרצון ללכת היום.

נראה לי שהיא זקוקה באמת למה שיחזק אותה בפני עצמה.

קודם כל תפילות ותפילות. באמת.

מעבר לזה הכלה ואמפתיה שלה, כלומר לתת מקום למה שהיא מרגישה

בלי לפסול את התחושות (כמובן במידת הצורך אפשר להציב גבול למעשים)

בטחון עצמי מתפתח במקום בו אנחנו לומדים לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, בלי תלות בשום דבר חיצוני

והדרך לשם היא קודם כל כהורים ללמוד לאהוב את עצמנו,

ולקבל גם אתהרגשות הקשים והמקומות החסרים.

וכשלומדים לעשות את זה נכון אפשר גם לדעת לקבל את הילדים ולהעביר להם את המקום הזה הן בחוויה הישירה של מה שהם רואים

מקבלים ולומדים מההתנהלות הטבעית שלנו כהורים, והן ביחס שלנו כלפיהם שהוא נכון ומדוייק.


אפשר גם לקחת אותה לטיפול רגשי אם את רוצה מעבר.

ואם יש מישהי שפוגעת בה באופן עקבי כן הייתי שוקלת לפנות להורים.

בעיני זה חלק מלמד ילד לשמור על הגבולות שלו, וללמוד

שמגיע לו יחס מכבד וראוי.

לא הייתי פונה על דבק קטן משמועה, אבל כן הייתי מנסה לשוחח איתה ולהבין את התמונה הרחבה

של החוויה החברתית שלה בכיתה, ולראות אם יש דמויות שפוגעות בה באופן קבוע.


ומעבר לכל אלה, כן הייתי שוקלת לערב מחנכת ויועצת אם יש כאן משהו

שהן יכולות להיול שותפות בו.

כנראה לא השנה כי היא כבר נגמרת, אבל כן אם זה ממשיך.

תקחו את החופש כהזדמנות להעצמה שלה, לתת לה מקום וביטוי

לעטוף אותה בטוב ובדברים שיצמיחו אותה ויתנו לה משמעות,

ובשנה הבאה כדאי להיות עם יד על הדופק.

ילדים יכולים לעבור סבל רב בבית הספר שמשאיר בהם צלקות לכל החיים

וחשוב מאד להבין מה בדיוק קורה שם ולעזור לה.



***המדריך: להיות אישה ואמא מוערכת שמחה ונוכחת, עכשיו להורדה במתנה>>>

הורדת מדריך מתנה ***


תודה לך על המילים האלהאוהבת את השבת
ממש חשוב ונותן לי!!
איזה כיף❤️באהבהתהילה 3>
אני לא חושבת שהיא סובלת בכיתהאנונימית באהב"ה

סה"כ זה לא נשמע כמו משהו שחוזר על עצמו בכלל. גם הבנות שדיברו עליה, דיברו בינן לבין עצמן ולא עשו את זה כדי להעליב אותה. העלבון היה בעקבות החברה השלישית שהחליטה להביא את הדברים לידיעתה...


בכל מקרה, קיבלתי מה שכתבת על לחזק את הביטחון העצמי שלה, בהכלה ואמפתיה, ואהבה למי שהיא כולל החסרונות שלה. בהחלט נקודה לעבוד עליה...

ותפילות - זה תמיד חשוב. תודה שהזכרת לי...

אם היא לא סובלת אז מבורךתהילה 3>

ובאמת להתמקד בלחזק אותה, שתרגיש טובה כמו שהיא

עם המידות הטובות וההתנהגות הטבעית שלה

ובלי צורך להתנהג כמו בנות אחרות כדי למצוא חן.


אשרייך

מה שלומך ומה שלומה?💗קמה ש.
בס״ד


קראתי באותו יום שהוספת את זה ופשוט לא הייתי בטוחה מה לענות, אז אני שמחה שלאימהות אחרות כי היה מה לייעץ לך בזמן האמת. אני רק - חיבוק גדול גדול ואת אמא גיבורה! זה ממש שובר לראות את הילדה הקטנה שלנו פוגשת חוסר טקט ושאר מידות לא מתוקנות, נפגעת, בוכה ואפילו רוצה לא להגיע לבית הספר. אבל אני שומעת מההודעות שלך שאת כאן בשבילה, בהכי הרבה שאת יכולה - וזה ענק!!! בע״ה בזכות ההשקעה שלך היא תמצא את המקום שלה, חברתית ובשאר התחומים, ויהיה לה טוב. שולחת לכן הרבה כוחות, תמיכה ותקווה טובה צידה לדרך 💕!!! 

איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיoo

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

תודה. דיברתי איתו וזה באמת היתה שיחה טובה ומועילהאנונימית באהב"ה
ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

תודה על העצות. וגם על השיתוף של מה שקורה אצלכםאנונימית באהב"ה
כשהילדה השביעית שלי הגיעה לגיל הזה זה כבר הצחיק אואורי8
לאחרונה הילדה השביעית שלי הגיעה לגיל והתחילה לענות ככה, בדיוק כמו שאת מתארת. בשלב הזה זה בכר מצחיק אותי. כי היא ספציפית תמיד היתה ילדה נוחה וטובה. ואפילו היא עונה ככה... ממש מראה שזה הגיל ...לגדולים היינו מעירים ועם חלקם זה הגיע לויכוחים וכו.. כי הם המשיכו לענות ואנחנו המשכנו לנסות לחנך...לא זוכרת באיזה שלב התחלתי להתעלם מזה. כרגע עם כמה מצבגרים בבית כשזה כמו שתארת אנחנו מעבירים. אם זה מרגיש לנו מוגזם, אומרים שלא נעים לנו הדיבור הזה וממשיכים הלאה. בכללי לא מועיל בדרך כלל לריב עם מתבגרים. כמובן הם גם צריכים גבולות, רצוי ממש גבולות בנןעם ועם הקשבה להם.  
זה ממש משמעותי לשמוע את זה, תודה!אנונימית באהב"ה
ומהניסיון שלך - מתי זה עובר?
תלוי בילד...אורי8
עם הילדה שהכי אתגרה אותי אני מרגישה שזה עבר( כמעט( ממש לפני כמה חודשים בגיל 20 ( ואחרי שמצאה ב"ה את האחד שלה...). אבל הערנו לה המון... אולי אם היינו מעירים פחות היה עובר מהר יותר. חלק מילדי כבר ב יא- יב ידעו לכבד. באופן כללי לפי דעתי עד גיל 14 - 15 בערך זה החלק הקשה של גיל ההתבגרות. הם חושבים שהם גדולים ןויכולים לדבר בצורה מעצבנת ממש להורים ולאחים. בערך מכיתה יא נכנס יותר שכל ומודעות, עדין גיל ההתבגרות. אבל בעיני הם בוגרים יותר . 
כמה שאלות המשך (אחרי כמה תאקלים מולה בשישי)אנונימית באהב"ה

1. איך הכי נכון להגיב כשהיא מתעקשת כל הזמן להעיר לאחים שלה על דברים שהם עושים (או יותר נכון - לא עושים. שלא עוזרים מספיק וכדו') - דברים שבעיקרון לא משפיעים ישירות עליה, אבל נורא חשוב לה להגיד כמה זמן מעצבן (וכמובן לגרום להם להיעלב ועוד יותר לא לעזור...)?

כמה שאני מנסה להסביר לה שהדיבורים האלו לא מועילים ורק מפריעים יותר (ואם זה ממש דחוף לה להגיד - אז שתגיד לי באופן אישי ולא כשהם שומעים) - היא פשוט לא מקבלת וממשיכה, וזה ממש מעצבן אותי כל פעם מחדש.


2. כשאני עצבנית וכועסת בגלל משהו שהיה מולה, לפעמים אני מבקשת ממנה עכשיו לא לדבר איתי. אני אומרת לה שאני עכשיו כועסת מידי וזה לא זמן טוב לדבר איתי, ואני צריכה כמה דקות להירגע ואז נוכל לדבר שוב.

והיא ממש לא יודעת לכבד את הבקשה שלי. ומנסה שוב ושוב לדבר איתי, ואני מתעצבנת מזה שהיא לא מוכנה לתת לי כמה דקות של שקט, וצועקת עליה, וזה מסלים ונהיה גרוע מאוד.

ואני באמת לא יודעת איך להתנהל. אני באמת צריכה כמה דקות של שקט כדי להצליח לאסוף את עצמי. זו לא בקשה לגיטימית? מה אני יכולה לעשות כדי שהיא תבין שזה לטובתה ושהיא יכולה ללמוד לכבד את זה? או שבאמת אין לה את היכולת לחכות כמה דקות ואני צריכה לוותר על הבקשה הזו?


3. כמה פעמים כשניסיתי לשאול אותה שאלה פשוטה, או להעיר משהו קטן - התגובה שלה היתה ממש עצבנית כאילו אני אמא מעצבנת שרודה בה כל היום. וזה באמת היה דברים קטנים שאף פעם לא גרמו לה לתגובה כזו.

זה אומר שאני צריכה לשנות משהו בפניות שלי אליה? או שאני פשוט צריכה להתרגל שהתגובות שלה יכולות להיות ממש מעצבנות בלי קשר לכמה שאני אשתדל להיות בסדר איתה?

לגבי 2דיאט ספרייט

אולי פיספסתי בת כמה היא בדיוק.

לדעתי בגילאים הגדולים 16 ואילך כן אמורה להיות יכולת פחות או יותר של דחיית סיפוקים, מתחת לזה קצת פחות אבל כן צריך לתת כלים לניהול שיח תקין.

בכל מקרה,

במקרים כאלו אני לא רק אומרת שאני לא יכולה לדבר כרגע, אלא נוקבת בזמן שכן יהיה ניתן.

למשל: אחרי ארוחת ערב, בשעה 17:00 וכן הלאה.

היא יכולה בינתיים לכתוב לה את הדברים כדי שלא תשכח, זה גם עוזר לפריקה ועיבוד.

 

היא בת 12אנונימית באהב"ה

אני אמרתי לה בצורה ברורה שאני צריכה 5 דקות של שקט. זה לא לדחות בלי הגבלה. ואפילו לא לכזה הרבה זמן.

מו הסתם היה מועיל לי יותר זמן, אבל הרגשתי שבלי הפסקה של רגע אני באמת לא מסוגלת להתאפס על עצמי. והיא לא נתנה לי אפילו את זה...

(להציע לכתוב זה משהו שהייתי עושה פעם, כשהיא היתה קטנה יותר. ואז לפעמים היא הסכימה. אבל כבר מזמן היא דוחה את ההצעה הזו על הסף).

אין לי יותר מידי נסיון עם מתבגריםממצולות

רק עם 2 בנות 11,12

אבל אני חושבת שבסיתואציה כמו שתארת שהיא לא נותנת לך שקט

הייתי חוזרת כמו מנטרה

אני לא יכולה לדבר עכשיו

אדבר איתך עוד 5 דקות

ככה כמה פעמים

זה מעצבן ומתיש אבל זה יחלחל בסוף והיא תלמד

לכבד,

בכללי הבעיה של מתבגרים/ות

אני חושבת זה שהם.לא.תופסים

את ההורים בתור אנשים כמוהם

כביכול אנחנו הרבה יותר

אנחנו לא אמורים להעלב מהם

אנחנו אמורים לדעת לדחות סיפוקים

ואנחנו אמורים להצליח לשמור על קור רוח

בגלל זה הם לא חושבים שזה נורא להגיב כמו שהם מגיבים וכו...

מצטערת, אין לי עוד עצותדיאט ספרייט

אבל יכולה להגיד שאני ממש ממש מבינה את הצורך בחמש דקות של שקט ואני עצמי זקוקה גם ליותר מחמש דקות.

לפעמים אני נועלת את עצמי בחדר ולא עונה ולא יוצאת  (אחרי שהתרעתי, כמובן),

אבל לא יודעת אם זו עצה טובה.

אם יש קטנים בבית אולי זה מסוכן,

אבל אני באופן אישי מרגישה שאני מסוכנת בלי זה ....

בהצלחה 

 

האמת זה כל כך תואם גילעל הנס

לי אישית נשמע ששיחה רגועה בזמן רגוע בגובה העינים יכולה לעשות פלאים,

יש לי כמה מתבגרים וזה התנהגות קלאסית שלהם.

אחד בן 18 זרק הערה אתמול לאח שלו שפשוט הוציאה לי את השד מהבקבוק והגבתי בחריפות ממש.

הוא הרגיש כל כך רע.

ושיחה בגובה העיניים לא חייבת לבוא עם ביקורת אלא דיון מעמיק למה כל אדם מגיב כמו שהוא מגיב מה הוא מרגיש מה מעורר בו להגיב כמו שהוא מגיב...

האמת שזה ששיחות כאלה ממש עשו פלאים בהבנה שלהם,

אני גם לפעמים אומרת להם מפורש שגם אני לא תמיד מבינה למה אני מגיבה בצורה מסוימת ולמה זה מעורר אותי לחשוב מאיפה התגובה מגיעה לי.

ושגם אני בסך הכל לא מושלמת ויש לי עוד עבודה....בדרך כלל ההבנה מחלחלת ומרגיעה את המפלס.

וכן זה עבודה שלי ואתגר שלי בדיוק כמו שהוא שלהם.


היא ממש בתחילת גיל ההתבגרותמתואמת

אז נשמע לי שעדיין צריך לדבר אליה קצת בתקיפות, כמו שמדברים לילד צעיר יותר:

"את לא אמא של האחים שלך, ואני מבקשת ממך לא לדבר אליהם ככה."

"אני אדבר איתך בעוד חמש דקות, ועכשיו בבקשה תעזבי אותי." (ואולי להתרחק ממנה פיזית בעצמך)

"בסך הכול שאלתי שאלה פשוטה, אני מבקשת ממך שתעני לי בצורה מנומסת."

וזהו, לא לחפור יותר מדי בזמן אמת, כשההורמונים משתוללים בתוכה והיא עוד לא למדה איך לווסת אותם...

אפשר בזמן רגוע לדבר באופן כללי על השינויים שיש בגיל ההתבגרות (בהנחה שעל השינויים הפיזיים כבר דיברת איתה), ועל כך שהיא הופכת אט אט לאדם בוגר. זה קשה בהתחלה, ויש הרבה עצבים שמתרוצצים בפנים וקשה לנהל אותם, אבל זו עבודת המידות שלה עכשיו, ובזכות העבודה שתעשה עכשיו היא תגדל להיות בוגרת שנעים להיות איתה.

בעיקר תשדרי לה אמון שהיא מסוגלת להגיע לזה, ומצד שני - גם תמיכה, שאת שם בשבילה, לעזור לה בהתמודדות.

אם היא בעניין, את יכולה לסכם איתה על סימנים סודיים שאת תעשי לה כשהיא צריכה להרגיע את העצבים שבתוכה או שהיא תעשה לך כשהיא מרגישה ש"השד המתבגר" משתלט עליה. ככה זה יהפוך למעין משחק ולשותפות סוד ביניכן, שמן הסתם תחזק גם את הקשר ביניכן... (אבל כנראה שזה לא מתאים לכל מתבגרת...)

היה לי מתבגרת שבאמת שתפה פעולה עם זהעל הנס

השניה פשוט כעסה ממש הרגישה שזה חדירה לפרטיות שלה,

אני מההתחלה מדברת את השינויים ההורמונליים שגורמים לנו לסערה,

אני שואלת ומבררת מה כן יכול לעזור,

אני מצפה שעם שיח פתוח הרעיון יבוא מהן,


לי גם היה מתבגר ששיתף פעולה עם משהו כזהמתואמת
אבל אני כבר צופה שתהיה לי מתבגרת שלא תזרום על זה... לכן כתבתי שצריך לבדוק אם זה מתאים. 
על המתבגרים שלי זה לא יעבודאורי8אחרונה
הם רואים בזה חפירה.... אני גם במקצוע טיפולי ולהן הדיבור הזה מוציא להם קוצים... משהו בסגנון של תפסיקי להיות היועצת שלנו. אולי יש מתבגרים שזה יעבד איתם. אצלי בגיל הזה ( יש לי בת 13 שמדברת ככה) עוזר או להעביר הלאה ולא לעשות ענין. או אם זה מרגיש לי מוגזם פשוט לומר שזה לא נעים לי הדיבור הזה.או לומר את המציאות, גם אם היא מעצבנת אותם... כמו: אני חייבת כמה דקות שקט ופשוט ללכת ... או- אני אמא שלהם( האחים המעצבנים שיש לו הערות עליהם, מתבגר אחר ..) ורק אני מעירה להם, בשלב הזה תהיה לו גם ביקורת על החינוך שלי ... לא נורא , יעבור. זה גיל לא קל ולפעמים הוא מוציא מאיתנו ההורים כעס ותסכול וגם אנחנו עונים להם בעצבים , ואז חגיגה... וגם זה בסדר, כי הם צריכים להבין שגם להורים יש רגשות והם יכולים להפגע. ולפעמים צריך להסביר להם את זה שוב ושוב. וכמובן כמו שכתבו םה , לצאת איתם מידי פעם לבד ולדבר על דברחם ברוגע עושה פלאים. 
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
אין שום בעיה לתת לבנות אוכל נפרד מאשר למשפחהחילזון 123

גם באותו הזמן.

לי נשמע לחוץ מדי לקיים בנפרד באותו ערב.

מה שראיתי שהרבה עושים

זה מזמינים את החברות שעה קודם ליצירה

ואחכ מגיעים המשפחה.

אפשר לשים שולחן ממתקים לקבלת פנים. זה יעסיק את החברות.

אחכ מתחילים בהרקדה.

אחכ אוכל. דבר תורה, סרטון אם יש וכו'

ושוב הרקדה. וקינוח.

משהו כזה בערך.

 

ובקשר לאוכל ברוב הבת מצוות שהייתי היה לחברות שולחנות נפרדים וגם אוכל נפרד.

אם זה בופה אז לחברות שולחן אחר בצד אחר של האולם.

הגיוני להביא לחברות שניצל/נקנקיות וציפס וירקות חתוכים נניח או כל אוכל שתחליטי שיוצא לך זול יותר.

בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמת
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
במקום דרשה אפשר לצלם סירטון שבו היא מדברת ברקעחילזון 123אחרונה

או מצגת.

ולהקרין את זה.


 

הייתי גם בבת מצווה שהילדה לא דיברה אבל צילמה מראש סרט כזה עם אומנות בחול. ודיברה על משהו עם משמעות, אולי השם שלה וכו', לא סוכרת במדוייק. זה היה מאד יפה. אבל אולי יקר יחסית, לא יודעת

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופי
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
אצלנו מאוד אוהבים בורקסדיאט ספרייטאחרונה

תפו"א עם ביצה בפנים.

אוכלים עם מלפפון ועגבניה בצד. 

פעם שביעית בחודשיים דלקת אוזנייםטוב גדול

לבן ה10 חודשים.

 

לפי מה שהבנתי הפיתרון זה או לתת בחורף אנטיביטיקה פעם ביום קבוע ולחכות עד גיל שנה לניתוח כפתורים.

 

מישהי ניסתה משהו אחר ויש המלצות או דיס המלצות?

להפחית חלב עוזר?

לתת מטרנה צמחית במקום חלבית?

 

אני לא יודעת מה לעשות והנסיך ואני סובלים בינתיים.

 

לי פעם אמר רופאהשם שלי

שהדלקות נובעות מצינון שמגיע לאוזן.

אז צריך לטפל בצינון.

הוא נתן לי תרסיס של מי מלח לאף.

תודה, והרגשת שזה מפחית את הדלקות?טוב גדול
בהחלט הייתי בודקת אם הגודש שלו מתגובה אלרגית לחלבלפניו ברננה!
בנוסף, באופן קבוע לשים כל יום שמן לוונדר לא מדולל מאחורי התנוך של האוזן ולעסות שם. טיפה לכל אוזן. אולי אפילו פעמיים ביום בבוקר ובערב.


ואפשר גם לנסות רפלקסולוגיה. 

תודה, אבדוק.טוב גדול

כי זה התחיל גם בגיל 8 חודשים שהתחלתי להפחית משמעותית את ההנקה.

ומה הלוונדר עושה?טוב גדול
בגדול מאוד יש לו תכונות מרפאות..לפניו ברננה!
שעוזרות שלא תתפתח דלקת
בוקר טוב, השאלה שלך מתאימה לפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י


פורום אמהות מיועד לגילאים גדולים יותר, סביב בית ספר יסודי ומעלה.


רפואה שלמה לילדון!

תודה, אעביר לשם!טוב גדול
מניסיון של ילדה רגישה מאודכרם ענבים

לילדים רגישים צריך לחכות שיגדלו זה הפתרון היחיד - 

יש תעלה חסומה באוזן וככל שגדלים התעלה גודלת ואז התעלה פתוחה ואין לחץ על האוזן

עברתי לצמחי, תרסיס של מי מלח לפני השינה , שינה עם כרית בלילה

הלכתי לשערי צדק לד"ר אטל (מנהל מחלקת אאג ילדים) והתייעצתי עם הרבה מומחים

לקראת גיל שנה וחצי אפילו לפני עבר לגמרי ב"ה

 

טוב לשמועטוב גדול

וד גיל שנה וחצי, הדברים שהזכרת עזרו?

 

 

להאכיל רק כשהוא יושבחוזרת
בעיקר בקבוק...
היה לנו משהו דומהגפן36אחרונה

שנגמר אחרי ארבעה סבבים, ובלי ניתוח כפתורים.


קודם כל- הפסקה מיידית של חלב ומוצריו לחלוטין!!

ויש דבר נוסף שהוא קצת אאוטינג אז את מוזמנת בפרטי

איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

אולי יעניין אותך