מקלחת, כמה דקות מנוחה ולצאת. משתדל מאוד להתפלל קודם.

קחי בחשבון שערבית היום מאוד מאוד מאוחרת כך שהיא משפיעה על זמן הפגישה.

כבר יצא לי ללכת לערבית באמצע פגישה בלית ברירה.

בנות - ה' יעזור. עד 15 דקות איחור קבוע זה מובנה במערכת. 

בקיץ יכולה להיות בדרך כלל בעיה עם ערבית

וגם לפעמים יכולה להיות בעיה עם מנחה

(במניין כמובן)

ההתארגנות נטו נראה לי רבע אולי.

לגבי תפילה, תלוי בשעה וכו'. בדרך כלל אם אני מתכנן להתפלל לפני אז אני מראש קובע את השעה של הדייט לפי התפילה, לא ברגע האחרון הולך להתפלל... אבל תמיד יכולות להיות תקלות. (האמת שהשבוע למשל בניתי על תפילה בשעה מסוימת ומסיבה מסוימת לא הסתדר, ואז הייתי חייב לעצור בדרך בבית כנסת למנחה וזה עיכב אותי.)

אגב, לגבי ערבית, לפני כמה שנים דיברתי על זה עם הר"מ שלי בישיבה, והוא אמר לי שלדעתו אפשר לדחות ערבית לכתחילה, ואפשר גם לא להתפלל במנין (במיוחד בימים האלה שזמן ערבית מתחיל מאוחר). הוא אמר שלדעתו זה קרוב להיכנס ב"עוסק במצוה פטור מן המצוה". והוא אמר לי שלדעתו זה גם סיבה מספיק טובה בשביל להתפלל ערבית מוקדמת (מפלג המנחה).

(וכמובן, המדובר כאן לא כשההתלבטות היא בין להתחיל פגישה ב20:00 ולהתפלל ערבית ביחיד, או להתחיל פגישה ב20:15 אחרי ערבית. אלא כשזה שינוי משמעותי בזמן של הפגישה. ולפעמים הנסיעה עצמה היא גם חלק מהשקלול מה שמוסיף עוד זמן שמוקדש לזה...)

בשתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע.

זה גם קשור לכוונות שם הוי"ה.

בידור איתך

רק לא יודעת אם הייתי צוחקת או בוכה

כח מה. עיין תניא. וד"ל (ניתן לומר שכל מי שכותב ד"ל, הוא גאה....). "ונחנו מה". "מה' אשה לאיש" וכו'...

לא לקח לי הרבה זמן, גם בפעמים שהתאפרתי

הבעיות היו מתחילות כשפתאום הייתי מתחילה לפקפק בבגדים עד שפשוט אסרתי על עצמי להחליף בגדים אחרי שהתלבשתי

את החוק שני

איפור חמש דק? ואו מרשים אתמול התאפרתי חמש דק

אבל בואי חצי איפור אני לא שמה ..

לא מייקאפ לא מסקרה .. לפעמים לא איילנר

זה יותר לכיוון של סומק שפתון וזהו

מעדיפה מראה טבעי

לפעמים גם חצי שעה מספיקה

ולעיתים נדירות 10 דקות.

תלוי במצב הצבירה, במספר הדייט, במיקום שלו ובעוד גורמים פסיכיים כאלה ואחרים.

ותפילות? 

ובכן,, מאז היותי בת 19, כשאז בחור שאל *אותי* לפני שקיעה אם כבר התפללתי מנחה,

אף אחד לא עצר לי את הדייט באמצע כדי להתפלל. גם כשזה היה עמוק לתוך הלילה, וגם כשהשקיעה חלפה מזמן.

(הרי לכם דוסים שלא מתפללים.)

רק אשמח להבין במה זכיתי

עם הפז"מ שלי, גם השקעה של 10 דקות היא השקעה

אבל ברצינות. לדייטים מתקדמים אני יכולה להגיע ישר מהעבודה, וזה ממש בסדר. ב"ה בגדי היומיום שלי הם אחלה גם למטרה הזו, ולוקחת איתי איפור וקצת אביזרים משלימים, ואז זה באמת 10 דקות במראה וחלאס.

אולי זה לא אידיאלי.

לא נראה לי שעל זה פסלו אותי אי פעם.

מבחינתי מישהי שמגיעה ישר מהעבודה זה מראה על טבעיות ונינוחות בקשר.

מי שמגיעה ישר מהעבודה בלי להתכונן זה מראה שהיא לא מייחסת לעניין חשיבות.

זה לא בשבילי, זה בשביל המקום שהיא נותנת לזה.

ראה אותי בהליכה .. הכי מוזנחת

חולצה טי שרט אבל מזעזעת נעלי ספורט (אני לא סובלת נעלי ספורט זה כל-כך מכוער)

ואמר לי איזה חמודה את , ואני ניסיתי לקצר כאילו חמוד לא תכננתי לראות אותך עכשיו שחרר אותי .

בהתחלה חשבתי שהוא סתם מרוב הכיעור אומר את זה

עד שהוא חזר על זה כמה פעמים והוא לא בחור שמפרגן אז אמרתי לעצמי איזה עולם הפוך

אבל להתלבש כמו טמבוי אני לא מסוגלת

 למרות שהרבה בנים דתיים חסרי חוש כלשהו 

טוב.

כמו טומבוי אני לא נראית אפילו בהליכה...

אז את משהו מיוחד, אני פחות.

כולנו יפות 

כל אחת ודרכה 

מבאס שאני לא יודעת לזרום עם לזרוק על עצמי איזה סמרטוט ולצאת להליכה. זה מכביד.

כן גם לי זה קשה עד בלתי אפשרי אבל לפעמים אין לי כוח אלי ולכל הנשיות המוגזמת הזו

כל עוד זה ממודעות הכל טוב מותר לנו לא להיות מושלמות

ולפעמים קצת פשוט ואפילו קצת זרוק יש לזה חן.

חסרי חוש חד משמעית אנחנו סתם אוכלות סרטים לפעמים

פעם הלכתי לאיזה מקום וראיתי שם מישהו שלמד איתי מהבית ספר היסודי

והוא ראה אותי ולא אמר שלום או משהו

אז אמרתי לו "תומר היי!" הוא עושה לי "זאת את?!" (אני בלב: )

ואז הוא המשיך: "נשארת בדיוק אותו דבר כמו בבית ספר הייתי בטוח שאת אחותך הקטנה!"

🤦‍♀️😅

את מבינה איזה חוסר חוש? מגיל 12 עד גיל 20 מבחינתו לא השתניתי... ה' ישמור אותם זאת עיוורות חלקית

לא יודע למה אתן מופתעות מזה כל פעם מחדש.

איך אפשר לעמוד חצי שעה מול המראה.

איך לוקח שעה לבחור בגד.

איך הבגד שהתאים בצהריים חייב החלפה בערב.

איך אפשר לעמוד מול ארון מלא בגדים ולומר "אין לי מה ללבוש!".

כל אחד עם הכוחות שהקב"ה נתן לו. 

חולצה מכנסיים כל יום

רק לסלסל פאות ויום טוב

אם יתנו לגבר חליפה שלא מתבלה הוא ישאר איתה עד 120.

לאישה מה שבבוקר לא מתאים לצהריים ובערב בכלל..

נאמר כדי להדגים את ההתחדשות של האשה מול קביעות הגבר. 

זאת כבר לא התחדשות זה כבר שיגעון

הנראות כבר תופסת אצלנו יותר מדי מקום... לקחתי לתשומת לבי להתאזן

אולי לא התכוונת אבל הדוגמא האירה את עיניי(:

כי 4 לא מתאימות

2 לקיץ בכלל

2 ממש חורפיות

2 שצריכות תיקון

וככה הלאה

יהיה לך יסורי מצפון

הייתה לי חצאית פרחונית ממש יפה שמוכרת דחפה אותי לקנות למרות שהיא הייתה גבולית באורך שלה. (גם היא הייתה תפורה בצורה שאפשר להאריך אותה באיזה שני ס"מ כי תפרו את הקצה שלה מקופל)

לבשתי אותה כמה פעמים בחורף, ואז בקיץ, בלי גרביונים, התחילה להרגיש לי קצרה.

בסוף מסרתי אותה לילדה בת ה12 של השכנים, אבל רק אחרי הרבה חישובים. כי זאת חצאית יפה, וגם עלתה כסף, וזה לא שהיא ממש קצרה, רק חסר לה עוד איזה 3 ס"מ בשביל שיהיה אפשר לרוץ לאוטובוס ו/או להתיישב בנוחות.

חצאית באמת עולה בריצה

אני כבר לא רצה 

זאת מסיורת נפש כל פעם מחדש

זה קורה לי עם כאלה שאני לא בטוחה שזה באמת לא צנוע...

לדוגאמ החולצה- צמודה מדי? אני סתם מגזימה בכלל?

או שהשרוול רחב וכשאני מרימה את היד עולה קצת מעל המרפק... זה נורא?

יש חצאיות שיש להן תחתית בדיוק עד הברך ואז מלמטה זה שיפון רשת כזאת... 

זה אסור או מותר? 

דברים כאלה שאני גם לא יודעת את מי לשאול... כי כל אחד אומר משהו אחר

יש ספרים ממש קיצוניים בצניעות אז מרגע שנשבר לי האמון בספר אחד נשבר לי בהכל

(בכללי בהלכות אני מסתבכת עם המנהגים... לצערי זה גרם לי שכבר מראש אני אתייאש מלזכור ופעם דווקא ידעתי ממש הלכות אבל זה בגלל שלמדתי משהו אחד אז ידעתי מה לקיים, ומאז שהתחלתי לשמוע יותר מדי שיטות וכבר לא לדעת איך אני נוהגת פשוט נשבר לי מזה

בגדול הכלל בדברים האלו הוא "יש ספק - אין ספק". כל עוד זה מגיע ממקום בריא בנפש זה רק מוסיף טוב. 

ההוספה חשובה! 

לא שאני לא מקיימת את ההלכה אבל אני פשוט עושה "כי ככה אני עושה"

ונראה לי שזה גם קשור למקום בנפש שלא פנוי עכשיו להעמיס על עצמי יותר מדי

אני יכולה לשאול רב אבל כאילו מעדיפה להשקיע בדברים אחרים (ברוחניות) עכשיו

שלפי השלבים שאני נמצאת בהם הם קודמים

"והסתלק מן הספק" (ומן העוגמת נפש וחוסר האמון....).

אגב, הזכרת לי: "בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב). תן לחכם ויחכם עוד.

הכי פשוט ונראה לי הכי נכון.

או לחילופין לפעול לפי ספר שנראה לך אומר דברי טעם.

סליחה על ההידחפות

ברוב ההלכות באמת אני אעשה את זה אבל בצניעות גם בד"כ אבל לא תמיד

אמא שלי מדהימה יש לה צניעות טבעית אבל יש דברים שאני ממש לא מבינה איך זה סבבה בעיניה...

נגיד מבחינתה אם יש לי טיץ מתחת אז אין בעיה שאני אלך עם שסע בשני הצדדים עד למעלה כאילו 

וב"ה שהיא לא לוחצת עליי יותר מדי מצד אחד, מצד שני זה מוזר שהקו בבית הוא להתלבש בצניעות ואז מותר כל מיני דברים שאף אחד לא יגיד לי עליהם שהם לא בסדר אני צריכה להגיד את זה לעצמי

ואני טיפשה בשביל זה 

(כן יש לי דימוי עצמי נמוך במה שקשור לשכל אני לא יודעת כלום מעצמי תמיד אני טועה לא מבינה שום דבר אז התייאשתי פשוט אין לי את זה אני רק משחקת אותה יודעת מה אני עושה ובינתיים אני מצליחה לחיות בלי שכל) 

לך יש דימוי עצמי נמוך במה שקשור לשכל?!!?!??! 

את אחת הבחורות היותר חכמות ואניטלגנטיות שפגשתי בחיי!! 

אבל לא משנה הלוואי

יותר מדי חוויות כשלון בשביל שמשפט אחד ישנה תהרגשה שלי

אבל בסדר זה לא מגדיר אותי אני שווה עם שכל או בלי שכל

ויש בי דברים אחרים בינתיים כדי להסתדר

💝

וחשוב שתתלבשי באופן שנראה לך מתאים.

אני רק מציין שנראה לי לגיטימי ונכון ללכת בעקבות המסורת ולפעול כמו הורינו בין להקל ובין להחמיר במצוות ובתורה וגם כאן.

אני מאמין גדול במסורת, התורה והנהגותיה עוברים במסורת, כמו שאת מחכה x שעות כי ההורים עשו כך וכמו שאת מתפללת כמות תפילות מסוימת ביום כמו אמא, למה לא בצניעות?

עין טובה על ההורים, אם כך הם נוהגים אז ההנחה הפשוטה היא שזה בסדר.

(נדירים מאוד המקרים שאין להם על מי לסמוך וזה ממש לא משנה אם הם יודעים באיזה ספר כתוב כך כי בסופו של דבר המסורת עצמה היא החזקה)

בדבר שנפרץ לא מסתכלים לפי ההורים.

אם כמובן האמא מקפידה - אשריה. אם לא זו ממש לא סיבה להתיר.

בדור הקודם היתה פרצה גדולה מאוד בכיסוי ראש, אפילו בחלק מנשות הרבנים - זה הופך את זה למותר? 

אם תשאל פוסקים מסוימים כמו מהר"מ אלשאקר (סימן לו נראה לי), הרב יוסף משאש והרב משה מלכה התשובה תהיה חיובית.

(אפנה פה לתשובת הרב משאש:

ודברי הרב יוסף משאש על כיסוי ראש לנשואות - לקראת נישואין וזוגיות )

הרב משה מלכה (הרב הראשי לפתח תקווה לפני דור בערך) כתב דברים נורא חריפים על אברך שטען כמוך שזה שעשו לא אומר שמותר. (בשו"ת שלו סימנים לד - לט אם אני זוכר נכון, לא זוכר איזה חלק)

וכן, ההנחה היחידה שלי היא שההורים שומרי תורה ומצוות.

ומספיק להוציא עליהם לעז.

למען הסר ספק - אני ממש לא מתכוון להכנס איתך לדיון העקום הזה. רק כאן למחות על ביזוי תלמידי חכמים והוצאת דבריהם מהקשרם ומקומם.

ואז מוזמן לדבר איתי

קצת מצחיק לטעון שזה ביזוי תלמידי חכמים לצטט ולהפנות לדבריהם כאשר לא פתחת את הדברים.

(הבאתי את כל התשובה שמתייחסת לנושא)

למדתי את הנ"ל היטב, לא כניסיון להתיר את האסור (פתחת אי פעם בחייך תשובה אחרת שלהם?) אלא על הסדר כחלק מלימוד.

זו תגובתי האחרונה בנושא. הטענות שלך הן אנטי הלכתיות. 

חבל לטרוח לדון, אולי תשתכנע

(הנוצרים ניסו זאת אבל לא הלך להם, אולי לך ילך)

וואו, כמה זלזול.

אני מזלזל במי שמסית לעבור על דברי תורה וחז"ל ועוד מעקם דברי חכמים בשביל המטרות שלו. 

אם היא עושה את זה מהלכה

כמו שהיא פשוט חושבת שזה הכי יפה

שעלי לא יפה עד הרצפה חחחחח

אמא שלי באמת צדקת בשבילה כולם צדיקים היא לגמרי רואה מעלת חברנו ולא חסרונם

כידוע הבת דומה לאמא. תמשיכי עם העין הטובה שלה. אין מידה טובה מזו (יחד עם לב טוב).

ותמיד היו תחומים פרוצים יותר. למשל - רובם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע. וכן עוד על זה הדרך.

אני לא תופס מהורי עמי הארץ, ולא מניח כברירת מחדל שהורים של אחרים הם עמי הארץ

אתה לא אמור להניח לגבי משהו שהוא עם הארץ, אבל אתה לא יכול ללמוד מהמעשים שלו הלכות עד שיוכח שהוא לא.

אתה גם תתחתן עם מישהי על סמך ההנחה שהיא צדיקה? עין טובה...

ואני מניח שאתה מכיר גם את הסיפור עם כהן וחורש...

על זה מדובר, האם ניתן לסמוך על ההורים במנהגם?

ובגדול, התורה עוברת במסורת, היא עברה מדור לדור, למה להניח שיש טעות במסורה?

אחרי שאכיר אותה אם אניח שהיא צדיקה אז כן, אותו דבר כאן, אנשים מכירים את הוריהם.

לא זוכר את הרפרנס ברגע זה, מוזמן לשתף.

וכל אדם עשוי לטעות, גם גדולי הרבנים עשויים לטעות. אני לא סומך על אף אדם פרטי.

מי שאני כן סומך עליו, זה כלל חכמי ישראל. שהם גם למדו את התורה, וגם הם קבוצה ולא יחידים. 

(וגם לגבי זה אפשר להסתייג, אבל לא אכנס לזה כאן.)

ואנשים יכולים גם להכיר את הוריהם ולחשוב שהם טועים, וגם תלמידים יכולים לחלוק על פסקי רבותיהם. ולא נושאים פנים לאף אחד בהלכה.

ואגב, אתה לא לגמרי עקבי, או לא זהיר בניסוחים שלך. קודם כתבת שאתה לא מניח שההורים של אחרים הם עמי הארץ (ולכן אתה מניח שאפשר לסמוך עליהם), וכאן אתה כותב שאתה צריך להכיר מישהו בשביל לסמוך עליו.

עיקר המהות של מסורת היא ברירת מחדל/נקודת מוצא עד שיבורר אחרת. ועיקר המהות של מנהג הוא תוספת ולא פרשנות או שינוי של ההלכה.

ואני באמת מתקשה להבין אותך. למה אתה חושב שאדם צריך להניח שהצורה המדוייקת של התורה היא הצורה בה ההורים שלו מקיימים אותה?

עין טובה?? וכל אלה שעושים אחרת מההורים שלו? הם סתם משוגעים?

הנה הסיפור (בדילוגים כי זה קצת ארוך, אם אתה מעוניין במקור- סנהדרין כ"ו)

"ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא.

חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. .... אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה?! הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמוך והדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין אמר רבי יוחנן דא עקא כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה"

ובעברית, בגדול מה שמסופר כאן זה ששני חכמים יצאו לבית הדין לעבר את השנה, וריש לקיש פגש אותם והצטרף אליהם. השנה היתה שנת שביעית, וריש לקיש ראה בדרך אדם אחד שחרש, ואחר שזמר, והוא הביע את מורת רוחו בפני אותם חכמים, ואותם חכמים לימדו זכות שכנראה יש היתר למה שעושים אותם אנשים. בהמשך ריש לקיש קורא להם "חשודים על השביעית", ולבית הדין שמסתמך עליהם למנין לעיבור שנה - "קשר רשעים". לא תמיד צריך ללמד זכות.

א. ביחס ליכולת טעות, אם אתה לא מוכן לנהוג שום דבר עד שתראה מה כתוב או אומרים כלל גדולי ישראל לרוב לא תגיע למסקנה כי לא תספיק.

מדורי דורות הדרך שבה עברה המסורה היא מאב לבן ומדור אחד לדור הבא, לא באמצעות ספרים כי כמעט ולא היו ספרים, ולכן כח המנהג הוא גדול.

ב. מנהג מול הלכה, אתה כותב כדבר פשוט שמדובר בתוספת ולא יותר, אבל זה ממש לא מוסכם. במקרים רבים מנהג עוקר הלכה, כי המנהג הוא העיקר.

אתן שתי דוגמאות:

1. ריקודים ומחיאת כפיים בשבת,

הגמרא אוסרת וכן פסק השלחן ערוך.

אבל רבים נהגו מדורי דורות להקל בכך ולכן בעלי התוספות והערוך השלחן הביאו תירוצים וחילוקים להעמיד את המנהג על תילו ולא להחמיר כדינא דגמרא.

האם ראוי לומר לאנשים להחמיר כשלחן ערוך ולא לרקוד בשבת?

יתכן, אבל לומר כדבר פשוט שאסור ולהתעלם מהמנהג זה לא נכון לדעתי.

2. זמן שמחכים בין בשר לחלב, נחלקו הפוסקים בעניין ורבו השיטות, אבל לכולנו ברור שיש מנהג הורים והולכים לפיו, בין אם זה שעה ובין שלוש ובין שש.

ג. הסתירה בדבריי:

אין סתירה, אמרתי שאנשים יכולים לסמוך על הוריהם אם הם שומרי תורה ומצוות, אני מניח שהם מכירים את הוריהם לא פחות משאני אכיר את מי שאצא ואתחתן איתה.

ד. למה אני מייחס מקום כה גדול למנהג:

בגדול, כי זה הדרך שבה התורה הגיעה אלינו, אני מחויב לתורה ומצוות כי ה' נגלה בהר סיני לעמנו וכך קיבלתי מהוריי שקיבלו מהוריהם דור מפי דור מאז מעמד הר סיני.

אם על עצם היהדות והאמונה אני מקבל את עדותם אז למה בפרטים לא?

ה. הסיפור שהבאת, פשוט לא רלוונטי כי שם מדובר על אנשים זרים שהם ראו ולא על דור קודמיהם.

אז אני בוחר להתייחס כרגע לטענה שהבאת כסעיף ד' (והמשפט השני בסעיף א'), ששם לדעתי הדרך מתחילה.

דבר ראשון, אתה לא עושה אבחנה בין מנהג לבין מסורת. אלה שני דברים שונים לחלוטין. זה נכון שמבחינה מעשית יש קשרים הדדיים חזקים בין מנהג למסורת, אבל זה לא אומר שהם דומים, או אפילו שייכים לאותה קטגוריה.

מסורת היא העברה של מידע. מנהג לעומת זאת הוא דרך שהולכים בה - פשוט משהו שאנשים עושים.

דוגמא למסורת - על פי המסורת הבודהיסטית, חי לפני כאלפיים חמש מאות שנה אדם בשם בודהה, שלימד את יסודות הדת הבודהיסטית.

דוגמא למנהג - מנהג שקיים בהכתרת מלכים הוא לצעוק "יחי המלך" (או לאחל לו חיים ארוכים בלשון אחרת).

אז יכולים להיות מנהגים בודהיסטים שמבוססים על המסורת הבודהיסטית הנ"ל, ויכולה להיות מסורת שכך עשו או שכך צריך לעשות בהכתרת מלכים, אבל הקשר הזה הוא לא הכרחי. 

ועכשיו לעצם הענין, אתחיל במענה לשאלתך - אני לא מקבל את המסורת היהודית בגלל שכך הוריי סיפרו לי. אני מקבל את המסורת היהודית בגלל שרוב ככל העם היהודי, בכל הדורות, העיד פה אחד על אותה המסורת (והחריגים תמיד היו חריגים, והם גם לא חלקו על המסורת אלא על המהימנות שלה, ודו"ק). מלבד זאת, יש לי סיבות טובות נוספות לקבל את המסורת. ויעויין בעין איה (הגר שבא לשמאי ולא האמין בתורה שבע"פ), על חולשת האמונה שנסמכת רק על המסורת בלבד. 

בנוסף, זה שהם נוהגים משהו, לא אומר שיש להם מסורת על כך. אלה שני דברים שונים. אם אבא שלי יבוא ויאמר לי - "אני שאלתי את הרב מרדכי אליהו כך וכך, והוא ענה לי כך וכך", אז ככל הנראה שאאמין לו. (ואם באמת יהיו לי ראיות חזקות שהרב מרדכי אליהו סבר הפוך, אז הגיוני שאקח את הדברים בערבון מוגבל. אף פעם אי אפשר לתת אמון בלתי מוגבל באדם יחיד. אדם יכול לטעות בפרשנות, לזכור לא נכון, ועוד הרבה מיני טעויות.) אבל אם הוא עושה משהו, זה לא אומר שיש לו מסורת על זה. לכן השאלה שלך "אם על עצם היהדות והאמונה אני מקבל את עדותם, אז למה בפרטים לא?" היא שאלה לא רלוונטית. כי אין כאן עדות. מעשה הוא לא עדות. עדות מפורשת היא דבר חזק בהרבה מאשר מעשה ותו לא. במיוחד לאור העובדה שרוב ככל האנשים שאני מכיר לא זכו להגיע למידת הנקיות שמתאר המסילת ישרים, ובמילים ישירות יותר - רוב מוחלט של האנשים שאני מכיר לא מקיימים את ההלכה במאה אחוז.

עשו זה בהכרח נכון?

לא משנה מה?

(אני מבין שאתה מדבר על דתיים..)

לא חסרים דברים שאתה שם לב שאחרים (ואתה) לא עושים כמו שצריך? במה הם שונים מההורים?

איזו מן נק' מוצא זו?

אתה יכול ללמד זכות מכאן ועד להודעה חדשה. גם על אותו מסורתי (לצורך העניין) שעושה דברים בצורה חלקית. אבל ללמוד מהם שזה בסדר? איך הגעת לזה?

מסורתיים זה עניין אחר, מדבר רק על דתיים.

אבל זה לא אומר שאני צריך להעתיק את מה שההורים עושים. כולנו טועים לפעמים. זה יכול להיות מחולשה, זה יכול להיות מהרגל וזה יכול להיות מחוסר ידיעה. למה שההורים יהיו שונים?

נגיד ההורים שלי לא אוכלים מהדרין. לא מקפידים. אז אין לי עניין להקפיד? כאילו מה זה קשור.

אמא שלי הולכת עם חצאית קצרה, אז זה אומר שזה בסדר בשביל אחותי ללכת עם חצאית קצרה?

אבא שלי מדבר בחזרת הש"ץ, אז זה אומר שזה בסדר לדבר החזרת הש"ץ?

עוד דוג'?

יותר מההורים?

כן, מותר ולעתים אפילו רצוי. (אמנם, יש משקל בפסיקה למצב של "מוציא לעז על הראשונים" ומקומות שבהם לא ראוי להחמיר כדי שלא ייראה שקדמונינו טעו.

אבל בברירת מחדל אם כך הם נוהגים אז מותר מעיקר הדין לנהוג כך.

(אם הם מניחים שזה בסדר ולא עושים זאת רק מחמת חולשה)

ברור שאוכל כשר ולא מהדרין הוא בסדר מעיקר הדין וכן הלאה.

ותחזור לתחילת הענף הזה,

זה שהאמא עושה לא אומר שזה דווקא מומלץ. אולי זה בסדר בהלכה (וגם זה לא תמיד) אבל זה לא אומר שבדווקא ממנה ללמוד.

הייתי יודעת מתי להתחיל להתארגן כדי לא לאחר..(;

כי כיאה לבחורה, זה מושפע ממליון גורמים בערך, שכוללים בין היתר את מצב הצבירה הכללי של אותו יום, מצב הרוח בזמן שלפני הפגישה, רמת הרצון לקראת הפגישה, כמה קפה שתיתי באותו יום וכו'.

אה, ואם אני מתארגנת בבית או במרכזית (שאז איכשהו מתגלים פתאום כל כישורי ההתארגנות הזריזה שלא היו לי מעולם)(;

משערת שהממוצע הוא בערך 40 דק' אבל בהתחשב במה שכתבתי למעלה, אני משתדלת להשאיר לעצמי זמן עודף, לכל תקרית שיער שלא תתרחש.

משתדלת להתפלל לפני. לא תמיד עובד לי..

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.