מקלחת, כמה דקות מנוחה ולצאת. משתדל מאוד להתפלל קודם.

קחי בחשבון שערבית היום מאוד מאוד מאוחרת כך שהיא משפיעה על זמן הפגישה.

כבר יצא לי ללכת לערבית באמצע פגישה בלית ברירה.

בנות - ה' יעזור. עד 15 דקות איחור קבוע זה מובנה במערכת. 

בקיץ יכולה להיות בדרך כלל בעיה עם ערבית

וגם לפעמים יכולה להיות בעיה עם מנחה

(במניין כמובן)

ההתארגנות נטו נראה לי רבע אולי.

לגבי תפילה, תלוי בשעה וכו'. בדרך כלל אם אני מתכנן להתפלל לפני אז אני מראש קובע את השעה של הדייט לפי התפילה, לא ברגע האחרון הולך להתפלל... אבל תמיד יכולות להיות תקלות. (האמת שהשבוע למשל בניתי על תפילה בשעה מסוימת ומסיבה מסוימת לא הסתדר, ואז הייתי חייב לעצור בדרך בבית כנסת למנחה וזה עיכב אותי.)

אגב, לגבי ערבית, לפני כמה שנים דיברתי על זה עם הר"מ שלי בישיבה, והוא אמר לי שלדעתו אפשר לדחות ערבית לכתחילה, ואפשר גם לא להתפלל במנין (במיוחד בימים האלה שזמן ערבית מתחיל מאוחר). הוא אמר שלדעתו זה קרוב להיכנס ב"עוסק במצוה פטור מן המצוה". והוא אמר לי שלדעתו זה גם סיבה מספיק טובה בשביל להתפלל ערבית מוקדמת (מפלג המנחה).

(וכמובן, המדובר כאן לא כשההתלבטות היא בין להתחיל פגישה ב20:00 ולהתפלל ערבית ביחיד, או להתחיל פגישה ב20:15 אחרי ערבית. אלא כשזה שינוי משמעותי בזמן של הפגישה. ולפעמים הנסיעה עצמה היא גם חלק מהשקלול מה שמוסיף עוד זמן שמוקדש לזה...)

בשתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע.

זה גם קשור לכוונות שם הוי"ה.

בידור איתך

רק לא יודעת אם הייתי צוחקת או בוכה

כח מה. עיין תניא. וד"ל (ניתן לומר שכל מי שכותב ד"ל, הוא גאה....). "ונחנו מה". "מה' אשה לאיש" וכו'...

לא לקח לי הרבה זמן, גם בפעמים שהתאפרתי

הבעיות היו מתחילות כשפתאום הייתי מתחילה לפקפק בבגדים עד שפשוט אסרתי על עצמי להחליף בגדים אחרי שהתלבשתי

את החוק שני

איפור חמש דק? ואו מרשים אתמול התאפרתי חמש דק

אבל בואי חצי איפור אני לא שמה ..

לא מייקאפ לא מסקרה .. לפעמים לא איילנר

זה יותר לכיוון של סומק שפתון וזהו

מעדיפה מראה טבעי

לפעמים גם חצי שעה מספיקה

ולעיתים נדירות 10 דקות.

תלוי במצב הצבירה, במספר הדייט, במיקום שלו ובעוד גורמים פסיכיים כאלה ואחרים.

ותפילות? 

ובכן,, מאז היותי בת 19, כשאז בחור שאל *אותי* לפני שקיעה אם כבר התפללתי מנחה,

אף אחד לא עצר לי את הדייט באמצע כדי להתפלל. גם כשזה היה עמוק לתוך הלילה, וגם כשהשקיעה חלפה מזמן.

(הרי לכם דוסים שלא מתפללים.)

רק אשמח להבין במה זכיתי

עם הפז"מ שלי, גם השקעה של 10 דקות היא השקעה

אבל ברצינות. לדייטים מתקדמים אני יכולה להגיע ישר מהעבודה, וזה ממש בסדר. ב"ה בגדי היומיום שלי הם אחלה גם למטרה הזו, ולוקחת איתי איפור וקצת אביזרים משלימים, ואז זה באמת 10 דקות במראה וחלאס.

אולי זה לא אידיאלי.

לא נראה לי שעל זה פסלו אותי אי פעם.

מבחינתי מישהי שמגיעה ישר מהעבודה זה מראה על טבעיות ונינוחות בקשר.

מי שמגיעה ישר מהעבודה בלי להתכונן זה מראה שהיא לא מייחסת לעניין חשיבות.

זה לא בשבילי, זה בשביל המקום שהיא נותנת לזה.

ראה אותי בהליכה .. הכי מוזנחת

חולצה טי שרט אבל מזעזעת נעלי ספורט (אני לא סובלת נעלי ספורט זה כל-כך מכוער)

ואמר לי איזה חמודה את , ואני ניסיתי לקצר כאילו חמוד לא תכננתי לראות אותך עכשיו שחרר אותי .

בהתחלה חשבתי שהוא סתם מרוב הכיעור אומר את זה

עד שהוא חזר על זה כמה פעמים והוא לא בחור שמפרגן אז אמרתי לעצמי איזה עולם הפוך

אבל להתלבש כמו טמבוי אני לא מסוגלת

 למרות שהרבה בנים דתיים חסרי חוש כלשהו 

טוב.

כמו טומבוי אני לא נראית אפילו בהליכה...

אז את משהו מיוחד, אני פחות.

כולנו יפות 

כל אחת ודרכה 

מבאס שאני לא יודעת לזרום עם לזרוק על עצמי איזה סמרטוט ולצאת להליכה. זה מכביד.

כן גם לי זה קשה עד בלתי אפשרי אבל לפעמים אין לי כוח אלי ולכל הנשיות המוגזמת הזו

כל עוד זה ממודעות הכל טוב מותר לנו לא להיות מושלמות

ולפעמים קצת פשוט ואפילו קצת זרוק יש לזה חן.

חסרי חוש חד משמעית אנחנו סתם אוכלות סרטים לפעמים

פעם הלכתי לאיזה מקום וראיתי שם מישהו שלמד איתי מהבית ספר היסודי

והוא ראה אותי ולא אמר שלום או משהו

אז אמרתי לו "תומר היי!" הוא עושה לי "זאת את?!" (אני בלב: )

ואז הוא המשיך: "נשארת בדיוק אותו דבר כמו בבית ספר הייתי בטוח שאת אחותך הקטנה!"

🤦‍♀️😅

את מבינה איזה חוסר חוש? מגיל 12 עד גיל 20 מבחינתו לא השתניתי... ה' ישמור אותם זאת עיוורות חלקית

לא יודע למה אתן מופתעות מזה כל פעם מחדש.

איך אפשר לעמוד חצי שעה מול המראה.

איך לוקח שעה לבחור בגד.

איך הבגד שהתאים בצהריים חייב החלפה בערב.

איך אפשר לעמוד מול ארון מלא בגדים ולומר "אין לי מה ללבוש!".

כל אחד עם הכוחות שהקב"ה נתן לו. 

חולצה מכנסיים כל יום

רק לסלסל פאות ויום טוב

אם יתנו לגבר חליפה שלא מתבלה הוא ישאר איתה עד 120.

לאישה מה שבבוקר לא מתאים לצהריים ובערב בכלל..

נאמר כדי להדגים את ההתחדשות של האשה מול קביעות הגבר. 

זאת כבר לא התחדשות זה כבר שיגעון

הנראות כבר תופסת אצלנו יותר מדי מקום... לקחתי לתשומת לבי להתאזן

אולי לא התכוונת אבל הדוגמא האירה את עיניי(:

כי 4 לא מתאימות

2 לקיץ בכלל

2 ממש חורפיות

2 שצריכות תיקון

וככה הלאה

יהיה לך יסורי מצפון

הייתה לי חצאית פרחונית ממש יפה שמוכרת דחפה אותי לקנות למרות שהיא הייתה גבולית באורך שלה. (גם היא הייתה תפורה בצורה שאפשר להאריך אותה באיזה שני ס"מ כי תפרו את הקצה שלה מקופל)

לבשתי אותה כמה פעמים בחורף, ואז בקיץ, בלי גרביונים, התחילה להרגיש לי קצרה.

בסוף מסרתי אותה לילדה בת ה12 של השכנים, אבל רק אחרי הרבה חישובים. כי זאת חצאית יפה, וגם עלתה כסף, וזה לא שהיא ממש קצרה, רק חסר לה עוד איזה 3 ס"מ בשביל שיהיה אפשר לרוץ לאוטובוס ו/או להתיישב בנוחות.

חצאית באמת עולה בריצה

אני כבר לא רצה 

זאת מסיורת נפש כל פעם מחדש

זה קורה לי עם כאלה שאני לא בטוחה שזה באמת לא צנוע...

לדוגאמ החולצה- צמודה מדי? אני סתם מגזימה בכלל?

או שהשרוול רחב וכשאני מרימה את היד עולה קצת מעל המרפק... זה נורא?

יש חצאיות שיש להן תחתית בדיוק עד הברך ואז מלמטה זה שיפון רשת כזאת... 

זה אסור או מותר? 

דברים כאלה שאני גם לא יודעת את מי לשאול... כי כל אחד אומר משהו אחר

יש ספרים ממש קיצוניים בצניעות אז מרגע שנשבר לי האמון בספר אחד נשבר לי בהכל

(בכללי בהלכות אני מסתבכת עם המנהגים... לצערי זה גרם לי שכבר מראש אני אתייאש מלזכור ופעם דווקא ידעתי ממש הלכות אבל זה בגלל שלמדתי משהו אחד אז ידעתי מה לקיים, ומאז שהתחלתי לשמוע יותר מדי שיטות וכבר לא לדעת איך אני נוהגת פשוט נשבר לי מזה

בגדול הכלל בדברים האלו הוא "יש ספק - אין ספק". כל עוד זה מגיע ממקום בריא בנפש זה רק מוסיף טוב. 

ההוספה חשובה! 

לא שאני לא מקיימת את ההלכה אבל אני פשוט עושה "כי ככה אני עושה"

ונראה לי שזה גם קשור למקום בנפש שלא פנוי עכשיו להעמיס על עצמי יותר מדי

אני יכולה לשאול רב אבל כאילו מעדיפה להשקיע בדברים אחרים (ברוחניות) עכשיו

שלפי השלבים שאני נמצאת בהם הם קודמים

"והסתלק מן הספק" (ומן העוגמת נפש וחוסר האמון....).

אגב, הזכרת לי: "בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב). תן לחכם ויחכם עוד.

הכי פשוט ונראה לי הכי נכון.

או לחילופין לפעול לפי ספר שנראה לך אומר דברי טעם.

סליחה על ההידחפות

ברוב ההלכות באמת אני אעשה את זה אבל בצניעות גם בד"כ אבל לא תמיד

אמא שלי מדהימה יש לה צניעות טבעית אבל יש דברים שאני ממש לא מבינה איך זה סבבה בעיניה...

נגיד מבחינתה אם יש לי טיץ מתחת אז אין בעיה שאני אלך עם שסע בשני הצדדים עד למעלה כאילו 

וב"ה שהיא לא לוחצת עליי יותר מדי מצד אחד, מצד שני זה מוזר שהקו בבית הוא להתלבש בצניעות ואז מותר כל מיני דברים שאף אחד לא יגיד לי עליהם שהם לא בסדר אני צריכה להגיד את זה לעצמי

ואני טיפשה בשביל זה 

(כן יש לי דימוי עצמי נמוך במה שקשור לשכל אני לא יודעת כלום מעצמי תמיד אני טועה לא מבינה שום דבר אז התייאשתי פשוט אין לי את זה אני רק משחקת אותה יודעת מה אני עושה ובינתיים אני מצליחה לחיות בלי שכל) 

לך יש דימוי עצמי נמוך במה שקשור לשכל?!!?!??! 

את אחת הבחורות היותר חכמות ואניטלגנטיות שפגשתי בחיי!! 

אבל לא משנה הלוואי

יותר מדי חוויות כשלון בשביל שמשפט אחד ישנה תהרגשה שלי

אבל בסדר זה לא מגדיר אותי אני שווה עם שכל או בלי שכל

ויש בי דברים אחרים בינתיים כדי להסתדר

💝

וחשוב שתתלבשי באופן שנראה לך מתאים.

אני רק מציין שנראה לי לגיטימי ונכון ללכת בעקבות המסורת ולפעול כמו הורינו בין להקל ובין להחמיר במצוות ובתורה וגם כאן.

אני מאמין גדול במסורת, התורה והנהגותיה עוברים במסורת, כמו שאת מחכה x שעות כי ההורים עשו כך וכמו שאת מתפללת כמות תפילות מסוימת ביום כמו אמא, למה לא בצניעות?

עין טובה על ההורים, אם כך הם נוהגים אז ההנחה הפשוטה היא שזה בסדר.

(נדירים מאוד המקרים שאין להם על מי לסמוך וזה ממש לא משנה אם הם יודעים באיזה ספר כתוב כך כי בסופו של דבר המסורת עצמה היא החזקה)

בדבר שנפרץ לא מסתכלים לפי ההורים.

אם כמובן האמא מקפידה - אשריה. אם לא זו ממש לא סיבה להתיר.

בדור הקודם היתה פרצה גדולה מאוד בכיסוי ראש, אפילו בחלק מנשות הרבנים - זה הופך את זה למותר? 

אם תשאל פוסקים מסוימים כמו מהר"מ אלשאקר (סימן לו נראה לי), הרב יוסף משאש והרב משה מלכה התשובה תהיה חיובית.

(אפנה פה לתשובת הרב משאש:

ודברי הרב יוסף משאש על כיסוי ראש לנשואות - לקראת נישואין וזוגיות )

הרב משה מלכה (הרב הראשי לפתח תקווה לפני דור בערך) כתב דברים נורא חריפים על אברך שטען כמוך שזה שעשו לא אומר שמותר. (בשו"ת שלו סימנים לד - לט אם אני זוכר נכון, לא זוכר איזה חלק)

וכן, ההנחה היחידה שלי היא שההורים שומרי תורה ומצוות.

ומספיק להוציא עליהם לעז.

למען הסר ספק - אני ממש לא מתכוון להכנס איתך לדיון העקום הזה. רק כאן למחות על ביזוי תלמידי חכמים והוצאת דבריהם מהקשרם ומקומם.

ואז מוזמן לדבר איתי

קצת מצחיק לטעון שזה ביזוי תלמידי חכמים לצטט ולהפנות לדבריהם כאשר לא פתחת את הדברים.

(הבאתי את כל התשובה שמתייחסת לנושא)

למדתי את הנ"ל היטב, לא כניסיון להתיר את האסור (פתחת אי פעם בחייך תשובה אחרת שלהם?) אלא על הסדר כחלק מלימוד.

זו תגובתי האחרונה בנושא. הטענות שלך הן אנטי הלכתיות. 

חבל לטרוח לדון, אולי תשתכנע

(הנוצרים ניסו זאת אבל לא הלך להם, אולי לך ילך)

וואו, כמה זלזול.

אני מזלזל במי שמסית לעבור על דברי תורה וחז"ל ועוד מעקם דברי חכמים בשביל המטרות שלו. 

אם היא עושה את זה מהלכה

כמו שהיא פשוט חושבת שזה הכי יפה

שעלי לא יפה עד הרצפה חחחחח

אמא שלי באמת צדקת בשבילה כולם צדיקים היא לגמרי רואה מעלת חברנו ולא חסרונם

כידוע הבת דומה לאמא. תמשיכי עם העין הטובה שלה. אין מידה טובה מזו (יחד עם לב טוב).

ותמיד היו תחומים פרוצים יותר. למשל - רובם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע. וכן עוד על זה הדרך.

אני לא תופס מהורי עמי הארץ, ולא מניח כברירת מחדל שהורים של אחרים הם עמי הארץ

אתה לא אמור להניח לגבי משהו שהוא עם הארץ, אבל אתה לא יכול ללמוד מהמעשים שלו הלכות עד שיוכח שהוא לא.

אתה גם תתחתן עם מישהי על סמך ההנחה שהיא צדיקה? עין טובה...

ואני מניח שאתה מכיר גם את הסיפור עם כהן וחורש...

על זה מדובר, האם ניתן לסמוך על ההורים במנהגם?

ובגדול, התורה עוברת במסורת, היא עברה מדור לדור, למה להניח שיש טעות במסורה?

אחרי שאכיר אותה אם אניח שהיא צדיקה אז כן, אותו דבר כאן, אנשים מכירים את הוריהם.

לא זוכר את הרפרנס ברגע זה, מוזמן לשתף.

וכל אדם עשוי לטעות, גם גדולי הרבנים עשויים לטעות. אני לא סומך על אף אדם פרטי.

מי שאני כן סומך עליו, זה כלל חכמי ישראל. שהם גם למדו את התורה, וגם הם קבוצה ולא יחידים. 

(וגם לגבי זה אפשר להסתייג, אבל לא אכנס לזה כאן.)

ואנשים יכולים גם להכיר את הוריהם ולחשוב שהם טועים, וגם תלמידים יכולים לחלוק על פסקי רבותיהם. ולא נושאים פנים לאף אחד בהלכה.

ואגב, אתה לא לגמרי עקבי, או לא זהיר בניסוחים שלך. קודם כתבת שאתה לא מניח שההורים של אחרים הם עמי הארץ (ולכן אתה מניח שאפשר לסמוך עליהם), וכאן אתה כותב שאתה צריך להכיר מישהו בשביל לסמוך עליו.

עיקר המהות של מסורת היא ברירת מחדל/נקודת מוצא עד שיבורר אחרת. ועיקר המהות של מנהג הוא תוספת ולא פרשנות או שינוי של ההלכה.

ואני באמת מתקשה להבין אותך. למה אתה חושב שאדם צריך להניח שהצורה המדוייקת של התורה היא הצורה בה ההורים שלו מקיימים אותה?

עין טובה?? וכל אלה שעושים אחרת מההורים שלו? הם סתם משוגעים?

הנה הסיפור (בדילוגים כי זה קצת ארוך, אם אתה מעוניין במקור- סנהדרין כ"ו)

"ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא.

חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. .... אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה?! הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמוך והדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין אמר רבי יוחנן דא עקא כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה"

ובעברית, בגדול מה שמסופר כאן זה ששני חכמים יצאו לבית הדין לעבר את השנה, וריש לקיש פגש אותם והצטרף אליהם. השנה היתה שנת שביעית, וריש לקיש ראה בדרך אדם אחד שחרש, ואחר שזמר, והוא הביע את מורת רוחו בפני אותם חכמים, ואותם חכמים לימדו זכות שכנראה יש היתר למה שעושים אותם אנשים. בהמשך ריש לקיש קורא להם "חשודים על השביעית", ולבית הדין שמסתמך עליהם למנין לעיבור שנה - "קשר רשעים". לא תמיד צריך ללמד זכות.

א. ביחס ליכולת טעות, אם אתה לא מוכן לנהוג שום דבר עד שתראה מה כתוב או אומרים כלל גדולי ישראל לרוב לא תגיע למסקנה כי לא תספיק.

מדורי דורות הדרך שבה עברה המסורה היא מאב לבן ומדור אחד לדור הבא, לא באמצעות ספרים כי כמעט ולא היו ספרים, ולכן כח המנהג הוא גדול.

ב. מנהג מול הלכה, אתה כותב כדבר פשוט שמדובר בתוספת ולא יותר, אבל זה ממש לא מוסכם. במקרים רבים מנהג עוקר הלכה, כי המנהג הוא העיקר.

אתן שתי דוגמאות:

1. ריקודים ומחיאת כפיים בשבת,

הגמרא אוסרת וכן פסק השלחן ערוך.

אבל רבים נהגו מדורי דורות להקל בכך ולכן בעלי התוספות והערוך השלחן הביאו תירוצים וחילוקים להעמיד את המנהג על תילו ולא להחמיר כדינא דגמרא.

האם ראוי לומר לאנשים להחמיר כשלחן ערוך ולא לרקוד בשבת?

יתכן, אבל לומר כדבר פשוט שאסור ולהתעלם מהמנהג זה לא נכון לדעתי.

2. זמן שמחכים בין בשר לחלב, נחלקו הפוסקים בעניין ורבו השיטות, אבל לכולנו ברור שיש מנהג הורים והולכים לפיו, בין אם זה שעה ובין שלוש ובין שש.

ג. הסתירה בדבריי:

אין סתירה, אמרתי שאנשים יכולים לסמוך על הוריהם אם הם שומרי תורה ומצוות, אני מניח שהם מכירים את הוריהם לא פחות משאני אכיר את מי שאצא ואתחתן איתה.

ד. למה אני מייחס מקום כה גדול למנהג:

בגדול, כי זה הדרך שבה התורה הגיעה אלינו, אני מחויב לתורה ומצוות כי ה' נגלה בהר סיני לעמנו וכך קיבלתי מהוריי שקיבלו מהוריהם דור מפי דור מאז מעמד הר סיני.

אם על עצם היהדות והאמונה אני מקבל את עדותם אז למה בפרטים לא?

ה. הסיפור שהבאת, פשוט לא רלוונטי כי שם מדובר על אנשים זרים שהם ראו ולא על דור קודמיהם.

אז אני בוחר להתייחס כרגע לטענה שהבאת כסעיף ד' (והמשפט השני בסעיף א'), ששם לדעתי הדרך מתחילה.

דבר ראשון, אתה לא עושה אבחנה בין מנהג לבין מסורת. אלה שני דברים שונים לחלוטין. זה נכון שמבחינה מעשית יש קשרים הדדיים חזקים בין מנהג למסורת, אבל זה לא אומר שהם דומים, או אפילו שייכים לאותה קטגוריה.

מסורת היא העברה של מידע. מנהג לעומת זאת הוא דרך שהולכים בה - פשוט משהו שאנשים עושים.

דוגמא למסורת - על פי המסורת הבודהיסטית, חי לפני כאלפיים חמש מאות שנה אדם בשם בודהה, שלימד את יסודות הדת הבודהיסטית.

דוגמא למנהג - מנהג שקיים בהכתרת מלכים הוא לצעוק "יחי המלך" (או לאחל לו חיים ארוכים בלשון אחרת).

אז יכולים להיות מנהגים בודהיסטים שמבוססים על המסורת הבודהיסטית הנ"ל, ויכולה להיות מסורת שכך עשו או שכך צריך לעשות בהכתרת מלכים, אבל הקשר הזה הוא לא הכרחי. 

ועכשיו לעצם הענין, אתחיל במענה לשאלתך - אני לא מקבל את המסורת היהודית בגלל שכך הוריי סיפרו לי. אני מקבל את המסורת היהודית בגלל שרוב ככל העם היהודי, בכל הדורות, העיד פה אחד על אותה המסורת (והחריגים תמיד היו חריגים, והם גם לא חלקו על המסורת אלא על המהימנות שלה, ודו"ק). מלבד זאת, יש לי סיבות טובות נוספות לקבל את המסורת. ויעויין בעין איה (הגר שבא לשמאי ולא האמין בתורה שבע"פ), על חולשת האמונה שנסמכת רק על המסורת בלבד. 

בנוסף, זה שהם נוהגים משהו, לא אומר שיש להם מסורת על כך. אלה שני דברים שונים. אם אבא שלי יבוא ויאמר לי - "אני שאלתי את הרב מרדכי אליהו כך וכך, והוא ענה לי כך וכך", אז ככל הנראה שאאמין לו. (ואם באמת יהיו לי ראיות חזקות שהרב מרדכי אליהו סבר הפוך, אז הגיוני שאקח את הדברים בערבון מוגבל. אף פעם אי אפשר לתת אמון בלתי מוגבל באדם יחיד. אדם יכול לטעות בפרשנות, לזכור לא נכון, ועוד הרבה מיני טעויות.) אבל אם הוא עושה משהו, זה לא אומר שיש לו מסורת על זה. לכן השאלה שלך "אם על עצם היהדות והאמונה אני מקבל את עדותם, אז למה בפרטים לא?" היא שאלה לא רלוונטית. כי אין כאן עדות. מעשה הוא לא עדות. עדות מפורשת היא דבר חזק בהרבה מאשר מעשה ותו לא. במיוחד לאור העובדה שרוב ככל האנשים שאני מכיר לא זכו להגיע למידת הנקיות שמתאר המסילת ישרים, ובמילים ישירות יותר - רוב מוחלט של האנשים שאני מכיר לא מקיימים את ההלכה במאה אחוז.

עשו זה בהכרח נכון?

לא משנה מה?

(אני מבין שאתה מדבר על דתיים..)

לא חסרים דברים שאתה שם לב שאחרים (ואתה) לא עושים כמו שצריך? במה הם שונים מההורים?

איזו מן נק' מוצא זו?

אתה יכול ללמד זכות מכאן ועד להודעה חדשה. גם על אותו מסורתי (לצורך העניין) שעושה דברים בצורה חלקית. אבל ללמוד מהם שזה בסדר? איך הגעת לזה?

מסורתיים זה עניין אחר, מדבר רק על דתיים.

אבל זה לא אומר שאני צריך להעתיק את מה שההורים עושים. כולנו טועים לפעמים. זה יכול להיות מחולשה, זה יכול להיות מהרגל וזה יכול להיות מחוסר ידיעה. למה שההורים יהיו שונים?

נגיד ההורים שלי לא אוכלים מהדרין. לא מקפידים. אז אין לי עניין להקפיד? כאילו מה זה קשור.

אמא שלי הולכת עם חצאית קצרה, אז זה אומר שזה בסדר בשביל אחותי ללכת עם חצאית קצרה?

אבא שלי מדבר בחזרת הש"ץ, אז זה אומר שזה בסדר לדבר החזרת הש"ץ?

עוד דוג'?

יותר מההורים?

כן, מותר ולעתים אפילו רצוי. (אמנם, יש משקל בפסיקה למצב של "מוציא לעז על הראשונים" ומקומות שבהם לא ראוי להחמיר כדי שלא ייראה שקדמונינו טעו.

אבל בברירת מחדל אם כך הם נוהגים אז מותר מעיקר הדין לנהוג כך.

(אם הם מניחים שזה בסדר ולא עושים זאת רק מחמת חולשה)

ברור שאוכל כשר ולא מהדרין הוא בסדר מעיקר הדין וכן הלאה.

ותחזור לתחילת הענף הזה,

זה שהאמא עושה לא אומר שזה דווקא מומלץ. אולי זה בסדר בהלכה (וגם זה לא תמיד) אבל זה לא אומר שבדווקא ממנה ללמוד.

הייתי יודעת מתי להתחיל להתארגן כדי לא לאחר..(;

כי כיאה לבחורה, זה מושפע ממליון גורמים בערך, שכוללים בין היתר את מצב הצבירה הכללי של אותו יום, מצב הרוח בזמן שלפני הפגישה, רמת הרצון לקראת הפגישה, כמה קפה שתיתי באותו יום וכו'.

אה, ואם אני מתארגנת בבית או במרכזית (שאז איכשהו מתגלים פתאום כל כישורי ההתארגנות הזריזה שלא היו לי מעולם)(;

משערת שהממוצע הוא בערך 40 דק' אבל בהתחשב במה שכתבתי למעלה, אני משתדלת להשאיר לעצמי זמן עודף, לכל תקרית שיער שלא תתרחש.

משתדלת להתפלל לפני. לא תמיד עובד לי..

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.