מקלחת, כמה דקות מנוחה ולצאת. משתדל מאוד להתפלל קודם.

קחי בחשבון שערבית היום מאוד מאוד מאוחרת כך שהיא משפיעה על זמן הפגישה.

כבר יצא לי ללכת לערבית באמצע פגישה בלית ברירה.

בנות - ה' יעזור. עד 15 דקות איחור קבוע זה מובנה במערכת. 

בקיץ יכולה להיות בדרך כלל בעיה עם ערבית

וגם לפעמים יכולה להיות בעיה עם מנחה

(במניין כמובן)

ההתארגנות נטו נראה לי רבע אולי.

לגבי תפילה, תלוי בשעה וכו'. בדרך כלל אם אני מתכנן להתפלל לפני אז אני מראש קובע את השעה של הדייט לפי התפילה, לא ברגע האחרון הולך להתפלל... אבל תמיד יכולות להיות תקלות. (האמת שהשבוע למשל בניתי על תפילה בשעה מסוימת ומסיבה מסוימת לא הסתדר, ואז הייתי חייב לעצור בדרך בבית כנסת למנחה וזה עיכב אותי.)

אגב, לגבי ערבית, לפני כמה שנים דיברתי על זה עם הר"מ שלי בישיבה, והוא אמר לי שלדעתו אפשר לדחות ערבית לכתחילה, ואפשר גם לא להתפלל במנין (במיוחד בימים האלה שזמן ערבית מתחיל מאוחר). הוא אמר שלדעתו זה קרוב להיכנס ב"עוסק במצוה פטור מן המצוה". והוא אמר לי שלדעתו זה גם סיבה מספיק טובה בשביל להתפלל ערבית מוקדמת (מפלג המנחה).

(וכמובן, המדובר כאן לא כשההתלבטות היא בין להתחיל פגישה ב20:00 ולהתפלל ערבית ביחיד, או להתחיל פגישה ב20:15 אחרי ערבית. אלא כשזה שינוי משמעותי בזמן של הפגישה. ולפעמים הנסיעה עצמה היא גם חלק מהשקלול מה שמוסיף עוד זמן שמוקדש לזה...)

בשתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע.

זה גם קשור לכוונות שם הוי"ה.

בידור איתך

רק לא יודעת אם הייתי צוחקת או בוכה

כח מה. עיין תניא. וד"ל (ניתן לומר שכל מי שכותב ד"ל, הוא גאה....). "ונחנו מה". "מה' אשה לאיש" וכו'...

לא לקח לי הרבה זמן, גם בפעמים שהתאפרתי

הבעיות היו מתחילות כשפתאום הייתי מתחילה לפקפק בבגדים עד שפשוט אסרתי על עצמי להחליף בגדים אחרי שהתלבשתי

את החוק שני

איפור חמש דק? ואו מרשים אתמול התאפרתי חמש דק

אבל בואי חצי איפור אני לא שמה ..

לא מייקאפ לא מסקרה .. לפעמים לא איילנר

זה יותר לכיוון של סומק שפתון וזהו

מעדיפה מראה טבעי

לפעמים גם חצי שעה מספיקה

ולעיתים נדירות 10 דקות.

תלוי במצב הצבירה, במספר הדייט, במיקום שלו ובעוד גורמים פסיכיים כאלה ואחרים.

ותפילות? 

ובכן,, מאז היותי בת 19, כשאז בחור שאל *אותי* לפני שקיעה אם כבר התפללתי מנחה,

אף אחד לא עצר לי את הדייט באמצע כדי להתפלל. גם כשזה היה עמוק לתוך הלילה, וגם כשהשקיעה חלפה מזמן.

(הרי לכם דוסים שלא מתפללים.)

רק אשמח להבין במה זכיתי

עם הפז"מ שלי, גם השקעה של 10 דקות היא השקעה

אבל ברצינות. לדייטים מתקדמים אני יכולה להגיע ישר מהעבודה, וזה ממש בסדר. ב"ה בגדי היומיום שלי הם אחלה גם למטרה הזו, ולוקחת איתי איפור וקצת אביזרים משלימים, ואז זה באמת 10 דקות במראה וחלאס.

אולי זה לא אידיאלי.

לא נראה לי שעל זה פסלו אותי אי פעם.

מבחינתי מישהי שמגיעה ישר מהעבודה זה מראה על טבעיות ונינוחות בקשר.

מי שמגיעה ישר מהעבודה בלי להתכונן זה מראה שהיא לא מייחסת לעניין חשיבות.

זה לא בשבילי, זה בשביל המקום שהיא נותנת לזה.

ראה אותי בהליכה .. הכי מוזנחת

חולצה טי שרט אבל מזעזעת נעלי ספורט (אני לא סובלת נעלי ספורט זה כל-כך מכוער)

ואמר לי איזה חמודה את , ואני ניסיתי לקצר כאילו חמוד לא תכננתי לראות אותך עכשיו שחרר אותי .

בהתחלה חשבתי שהוא סתם מרוב הכיעור אומר את זה

עד שהוא חזר על זה כמה פעמים והוא לא בחור שמפרגן אז אמרתי לעצמי איזה עולם הפוך

אבל להתלבש כמו טמבוי אני לא מסוגלת

 למרות שהרבה בנים דתיים חסרי חוש כלשהו 

טוב.

כמו טומבוי אני לא נראית אפילו בהליכה...

אז את משהו מיוחד, אני פחות.

כולנו יפות 

כל אחת ודרכה 

מבאס שאני לא יודעת לזרום עם לזרוק על עצמי איזה סמרטוט ולצאת להליכה. זה מכביד.

כן גם לי זה קשה עד בלתי אפשרי אבל לפעמים אין לי כוח אלי ולכל הנשיות המוגזמת הזו

כל עוד זה ממודעות הכל טוב מותר לנו לא להיות מושלמות

ולפעמים קצת פשוט ואפילו קצת זרוק יש לזה חן.

חסרי חוש חד משמעית אנחנו סתם אוכלות סרטים לפעמים

פעם הלכתי לאיזה מקום וראיתי שם מישהו שלמד איתי מהבית ספר היסודי

והוא ראה אותי ולא אמר שלום או משהו

אז אמרתי לו "תומר היי!" הוא עושה לי "זאת את?!" (אני בלב: )

ואז הוא המשיך: "נשארת בדיוק אותו דבר כמו בבית ספר הייתי בטוח שאת אחותך הקטנה!"

🤦‍♀️😅

את מבינה איזה חוסר חוש? מגיל 12 עד גיל 20 מבחינתו לא השתניתי... ה' ישמור אותם זאת עיוורות חלקית

לא יודע למה אתן מופתעות מזה כל פעם מחדש.

איך אפשר לעמוד חצי שעה מול המראה.

איך לוקח שעה לבחור בגד.

איך הבגד שהתאים בצהריים חייב החלפה בערב.

איך אפשר לעמוד מול ארון מלא בגדים ולומר "אין לי מה ללבוש!".

כל אחד עם הכוחות שהקב"ה נתן לו. 

חולצה מכנסיים כל יום

רק לסלסל פאות ויום טוב

אם יתנו לגבר חליפה שלא מתבלה הוא ישאר איתה עד 120.

לאישה מה שבבוקר לא מתאים לצהריים ובערב בכלל..

נאמר כדי להדגים את ההתחדשות של האשה מול קביעות הגבר. 

זאת כבר לא התחדשות זה כבר שיגעון

הנראות כבר תופסת אצלנו יותר מדי מקום... לקחתי לתשומת לבי להתאזן

אולי לא התכוונת אבל הדוגמא האירה את עיניי(:

כי 4 לא מתאימות

2 לקיץ בכלל

2 ממש חורפיות

2 שצריכות תיקון

וככה הלאה

יהיה לך יסורי מצפון

הייתה לי חצאית פרחונית ממש יפה שמוכרת דחפה אותי לקנות למרות שהיא הייתה גבולית באורך שלה. (גם היא הייתה תפורה בצורה שאפשר להאריך אותה באיזה שני ס"מ כי תפרו את הקצה שלה מקופל)

לבשתי אותה כמה פעמים בחורף, ואז בקיץ, בלי גרביונים, התחילה להרגיש לי קצרה.

בסוף מסרתי אותה לילדה בת ה12 של השכנים, אבל רק אחרי הרבה חישובים. כי זאת חצאית יפה, וגם עלתה כסף, וזה לא שהיא ממש קצרה, רק חסר לה עוד איזה 3 ס"מ בשביל שיהיה אפשר לרוץ לאוטובוס ו/או להתיישב בנוחות.

חצאית באמת עולה בריצה

אני כבר לא רצה 

זאת מסיורת נפש כל פעם מחדש

זה קורה לי עם כאלה שאני לא בטוחה שזה באמת לא צנוע...

לדוגאמ החולצה- צמודה מדי? אני סתם מגזימה בכלל?

או שהשרוול רחב וכשאני מרימה את היד עולה קצת מעל המרפק... זה נורא?

יש חצאיות שיש להן תחתית בדיוק עד הברך ואז מלמטה זה שיפון רשת כזאת... 

זה אסור או מותר? 

דברים כאלה שאני גם לא יודעת את מי לשאול... כי כל אחד אומר משהו אחר

יש ספרים ממש קיצוניים בצניעות אז מרגע שנשבר לי האמון בספר אחד נשבר לי בהכל

(בכללי בהלכות אני מסתבכת עם המנהגים... לצערי זה גרם לי שכבר מראש אני אתייאש מלזכור ופעם דווקא ידעתי ממש הלכות אבל זה בגלל שלמדתי משהו אחד אז ידעתי מה לקיים, ומאז שהתחלתי לשמוע יותר מדי שיטות וכבר לא לדעת איך אני נוהגת פשוט נשבר לי מזה

בגדול הכלל בדברים האלו הוא "יש ספק - אין ספק". כל עוד זה מגיע ממקום בריא בנפש זה רק מוסיף טוב. 

ההוספה חשובה! 

לא שאני לא מקיימת את ההלכה אבל אני פשוט עושה "כי ככה אני עושה"

ונראה לי שזה גם קשור למקום בנפש שלא פנוי עכשיו להעמיס על עצמי יותר מדי

אני יכולה לשאול רב אבל כאילו מעדיפה להשקיע בדברים אחרים (ברוחניות) עכשיו

שלפי השלבים שאני נמצאת בהם הם קודמים

"והסתלק מן הספק" (ומן העוגמת נפש וחוסר האמון....).

אגב, הזכרת לי: "בעלי אספות - אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם נתנו מרעה אחד - אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" (תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב). תן לחכם ויחכם עוד.

הכי פשוט ונראה לי הכי נכון.

או לחילופין לפעול לפי ספר שנראה לך אומר דברי טעם.

סליחה על ההידחפות

ברוב ההלכות באמת אני אעשה את זה אבל בצניעות גם בד"כ אבל לא תמיד

אמא שלי מדהימה יש לה צניעות טבעית אבל יש דברים שאני ממש לא מבינה איך זה סבבה בעיניה...

נגיד מבחינתה אם יש לי טיץ מתחת אז אין בעיה שאני אלך עם שסע בשני הצדדים עד למעלה כאילו 

וב"ה שהיא לא לוחצת עליי יותר מדי מצד אחד, מצד שני זה מוזר שהקו בבית הוא להתלבש בצניעות ואז מותר כל מיני דברים שאף אחד לא יגיד לי עליהם שהם לא בסדר אני צריכה להגיד את זה לעצמי

ואני טיפשה בשביל זה 

(כן יש לי דימוי עצמי נמוך במה שקשור לשכל אני לא יודעת כלום מעצמי תמיד אני טועה לא מבינה שום דבר אז התייאשתי פשוט אין לי את זה אני רק משחקת אותה יודעת מה אני עושה ובינתיים אני מצליחה לחיות בלי שכל) 

לך יש דימוי עצמי נמוך במה שקשור לשכל?!!?!??! 

את אחת הבחורות היותר חכמות ואניטלגנטיות שפגשתי בחיי!! 

אבל לא משנה הלוואי

יותר מדי חוויות כשלון בשביל שמשפט אחד ישנה תהרגשה שלי

אבל בסדר זה לא מגדיר אותי אני שווה עם שכל או בלי שכל

ויש בי דברים אחרים בינתיים כדי להסתדר

💝

וחשוב שתתלבשי באופן שנראה לך מתאים.

אני רק מציין שנראה לי לגיטימי ונכון ללכת בעקבות המסורת ולפעול כמו הורינו בין להקל ובין להחמיר במצוות ובתורה וגם כאן.

אני מאמין גדול במסורת, התורה והנהגותיה עוברים במסורת, כמו שאת מחכה x שעות כי ההורים עשו כך וכמו שאת מתפללת כמות תפילות מסוימת ביום כמו אמא, למה לא בצניעות?

עין טובה על ההורים, אם כך הם נוהגים אז ההנחה הפשוטה היא שזה בסדר.

(נדירים מאוד המקרים שאין להם על מי לסמוך וזה ממש לא משנה אם הם יודעים באיזה ספר כתוב כך כי בסופו של דבר המסורת עצמה היא החזקה)

בדבר שנפרץ לא מסתכלים לפי ההורים.

אם כמובן האמא מקפידה - אשריה. אם לא זו ממש לא סיבה להתיר.

בדור הקודם היתה פרצה גדולה מאוד בכיסוי ראש, אפילו בחלק מנשות הרבנים - זה הופך את זה למותר? 

אם תשאל פוסקים מסוימים כמו מהר"מ אלשאקר (סימן לו נראה לי), הרב יוסף משאש והרב משה מלכה התשובה תהיה חיובית.

(אפנה פה לתשובת הרב משאש:

ודברי הרב יוסף משאש על כיסוי ראש לנשואות - לקראת נישואין וזוגיות )

הרב משה מלכה (הרב הראשי לפתח תקווה לפני דור בערך) כתב דברים נורא חריפים על אברך שטען כמוך שזה שעשו לא אומר שמותר. (בשו"ת שלו סימנים לד - לט אם אני זוכר נכון, לא זוכר איזה חלק)

וכן, ההנחה היחידה שלי היא שההורים שומרי תורה ומצוות.

ומספיק להוציא עליהם לעז.

למען הסר ספק - אני ממש לא מתכוון להכנס איתך לדיון העקום הזה. רק כאן למחות על ביזוי תלמידי חכמים והוצאת דבריהם מהקשרם ומקומם.

ואז מוזמן לדבר איתי

קצת מצחיק לטעון שזה ביזוי תלמידי חכמים לצטט ולהפנות לדבריהם כאשר לא פתחת את הדברים.

(הבאתי את כל התשובה שמתייחסת לנושא)

למדתי את הנ"ל היטב, לא כניסיון להתיר את האסור (פתחת אי פעם בחייך תשובה אחרת שלהם?) אלא על הסדר כחלק מלימוד.

זו תגובתי האחרונה בנושא. הטענות שלך הן אנטי הלכתיות. 

חבל לטרוח לדון, אולי תשתכנע

(הנוצרים ניסו זאת אבל לא הלך להם, אולי לך ילך)

וואו, כמה זלזול.

אני מזלזל במי שמסית לעבור על דברי תורה וחז"ל ועוד מעקם דברי חכמים בשביל המטרות שלו. 

אם היא עושה את זה מהלכה

כמו שהיא פשוט חושבת שזה הכי יפה

שעלי לא יפה עד הרצפה חחחחח

אמא שלי באמת צדקת בשבילה כולם צדיקים היא לגמרי רואה מעלת חברנו ולא חסרונם

כידוע הבת דומה לאמא. תמשיכי עם העין הטובה שלה. אין מידה טובה מזו (יחד עם לב טוב).

ותמיד היו תחומים פרוצים יותר. למשל - רובם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע. וכן עוד על זה הדרך.

אני לא תופס מהורי עמי הארץ, ולא מניח כברירת מחדל שהורים של אחרים הם עמי הארץ

אתה לא אמור להניח לגבי משהו שהוא עם הארץ, אבל אתה לא יכול ללמוד מהמעשים שלו הלכות עד שיוכח שהוא לא.

אתה גם תתחתן עם מישהי על סמך ההנחה שהיא צדיקה? עין טובה...

ואני מניח שאתה מכיר גם את הסיפור עם כהן וחורש...

על זה מדובר, האם ניתן לסמוך על ההורים במנהגם?

ובגדול, התורה עוברת במסורת, היא עברה מדור לדור, למה להניח שיש טעות במסורה?

אחרי שאכיר אותה אם אניח שהיא צדיקה אז כן, אותו דבר כאן, אנשים מכירים את הוריהם.

לא זוכר את הרפרנס ברגע זה, מוזמן לשתף.

וכל אדם עשוי לטעות, גם גדולי הרבנים עשויים לטעות. אני לא סומך על אף אדם פרטי.

מי שאני כן סומך עליו, זה כלל חכמי ישראל. שהם גם למדו את התורה, וגם הם קבוצה ולא יחידים. 

(וגם לגבי זה אפשר להסתייג, אבל לא אכנס לזה כאן.)

ואנשים יכולים גם להכיר את הוריהם ולחשוב שהם טועים, וגם תלמידים יכולים לחלוק על פסקי רבותיהם. ולא נושאים פנים לאף אחד בהלכה.

ואגב, אתה לא לגמרי עקבי, או לא זהיר בניסוחים שלך. קודם כתבת שאתה לא מניח שההורים של אחרים הם עמי הארץ (ולכן אתה מניח שאפשר לסמוך עליהם), וכאן אתה כותב שאתה צריך להכיר מישהו בשביל לסמוך עליו.

עיקר המהות של מסורת היא ברירת מחדל/נקודת מוצא עד שיבורר אחרת. ועיקר המהות של מנהג הוא תוספת ולא פרשנות או שינוי של ההלכה.

ואני באמת מתקשה להבין אותך. למה אתה חושב שאדם צריך להניח שהצורה המדוייקת של התורה היא הצורה בה ההורים שלו מקיימים אותה?

עין טובה?? וכל אלה שעושים אחרת מההורים שלו? הם סתם משוגעים?

הנה הסיפור (בדילוגים כי זה קצת ארוך, אם אתה מעוניין במקור- סנהדרין כ"ו)

"ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק הוו קאזלי לעבר שנה בעסיא. פגע בהו ריש לקיש איטפיל בהדייהו אמר איזיל איחזי היכי עבדי עובדא.

חזייה לההוא גברא דקא כריב אמר להן כהן וחורש אמרו לו יכול לומר אגיסטון אני בתוכו תו חזייה לההוא גברא דהוה כסח בכרמי אמר להן כהן וזמר א"ל יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אמר להם הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. .... אמרו טרודא הוא דין כי מטו להתם סליקו לאיגרא שלפוה לדרגא מתותיה אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל בני אדם החשודין על השביעית כשרין לעבר שנה?! הדר אמר לא קשיא לי מידי דהוה אשלשה רועי בקר ורבנן אחושבנייהו סמוך והדר אמר לא דמי התם הדור אימנו רבנן ועברוה לההוא שתא הכא קשר רשעים הוא וקשר רשעים אינו מן המנין אמר רבי יוחנן דא עקא כי אתו לקמיה דרבי יוחנן אמרו ליה קרי לן רועי בקר ולא אמר ליה מר ולא מידי אמר להו ואי קרי לכו רועי צאן מאי אמינא ליה"

ובעברית, בגדול מה שמסופר כאן זה ששני חכמים יצאו לבית הדין לעבר את השנה, וריש לקיש פגש אותם והצטרף אליהם. השנה היתה שנת שביעית, וריש לקיש ראה בדרך אדם אחד שחרש, ואחר שזמר, והוא הביע את מורת רוחו בפני אותם חכמים, ואותם חכמים לימדו זכות שכנראה יש היתר למה שעושים אותם אנשים. בהמשך ריש לקיש קורא להם "חשודים על השביעית", ולבית הדין שמסתמך עליהם למנין לעיבור שנה - "קשר רשעים". לא תמיד צריך ללמד זכות.

א. ביחס ליכולת טעות, אם אתה לא מוכן לנהוג שום דבר עד שתראה מה כתוב או אומרים כלל גדולי ישראל לרוב לא תגיע למסקנה כי לא תספיק.

מדורי דורות הדרך שבה עברה המסורה היא מאב לבן ומדור אחד לדור הבא, לא באמצעות ספרים כי כמעט ולא היו ספרים, ולכן כח המנהג הוא גדול.

ב. מנהג מול הלכה, אתה כותב כדבר פשוט שמדובר בתוספת ולא יותר, אבל זה ממש לא מוסכם. במקרים רבים מנהג עוקר הלכה, כי המנהג הוא העיקר.

אתן שתי דוגמאות:

1. ריקודים ומחיאת כפיים בשבת,

הגמרא אוסרת וכן פסק השלחן ערוך.

אבל רבים נהגו מדורי דורות להקל בכך ולכן בעלי התוספות והערוך השלחן הביאו תירוצים וחילוקים להעמיד את המנהג על תילו ולא להחמיר כדינא דגמרא.

האם ראוי לומר לאנשים להחמיר כשלחן ערוך ולא לרקוד בשבת?

יתכן, אבל לומר כדבר פשוט שאסור ולהתעלם מהמנהג זה לא נכון לדעתי.

2. זמן שמחכים בין בשר לחלב, נחלקו הפוסקים בעניין ורבו השיטות, אבל לכולנו ברור שיש מנהג הורים והולכים לפיו, בין אם זה שעה ובין שלוש ובין שש.

ג. הסתירה בדבריי:

אין סתירה, אמרתי שאנשים יכולים לסמוך על הוריהם אם הם שומרי תורה ומצוות, אני מניח שהם מכירים את הוריהם לא פחות משאני אכיר את מי שאצא ואתחתן איתה.

ד. למה אני מייחס מקום כה גדול למנהג:

בגדול, כי זה הדרך שבה התורה הגיעה אלינו, אני מחויב לתורה ומצוות כי ה' נגלה בהר סיני לעמנו וכך קיבלתי מהוריי שקיבלו מהוריהם דור מפי דור מאז מעמד הר סיני.

אם על עצם היהדות והאמונה אני מקבל את עדותם אז למה בפרטים לא?

ה. הסיפור שהבאת, פשוט לא רלוונטי כי שם מדובר על אנשים זרים שהם ראו ולא על דור קודמיהם.

אז אני בוחר להתייחס כרגע לטענה שהבאת כסעיף ד' (והמשפט השני בסעיף א'), ששם לדעתי הדרך מתחילה.

דבר ראשון, אתה לא עושה אבחנה בין מנהג לבין מסורת. אלה שני דברים שונים לחלוטין. זה נכון שמבחינה מעשית יש קשרים הדדיים חזקים בין מנהג למסורת, אבל זה לא אומר שהם דומים, או אפילו שייכים לאותה קטגוריה.

מסורת היא העברה של מידע. מנהג לעומת זאת הוא דרך שהולכים בה - פשוט משהו שאנשים עושים.

דוגמא למסורת - על פי המסורת הבודהיסטית, חי לפני כאלפיים חמש מאות שנה אדם בשם בודהה, שלימד את יסודות הדת הבודהיסטית.

דוגמא למנהג - מנהג שקיים בהכתרת מלכים הוא לצעוק "יחי המלך" (או לאחל לו חיים ארוכים בלשון אחרת).

אז יכולים להיות מנהגים בודהיסטים שמבוססים על המסורת הבודהיסטית הנ"ל, ויכולה להיות מסורת שכך עשו או שכך צריך לעשות בהכתרת מלכים, אבל הקשר הזה הוא לא הכרחי. 

ועכשיו לעצם הענין, אתחיל במענה לשאלתך - אני לא מקבל את המסורת היהודית בגלל שכך הוריי סיפרו לי. אני מקבל את המסורת היהודית בגלל שרוב ככל העם היהודי, בכל הדורות, העיד פה אחד על אותה המסורת (והחריגים תמיד היו חריגים, והם גם לא חלקו על המסורת אלא על המהימנות שלה, ודו"ק). מלבד זאת, יש לי סיבות טובות נוספות לקבל את המסורת. ויעויין בעין איה (הגר שבא לשמאי ולא האמין בתורה שבע"פ), על חולשת האמונה שנסמכת רק על המסורת בלבד. 

בנוסף, זה שהם נוהגים משהו, לא אומר שיש להם מסורת על כך. אלה שני דברים שונים. אם אבא שלי יבוא ויאמר לי - "אני שאלתי את הרב מרדכי אליהו כך וכך, והוא ענה לי כך וכך", אז ככל הנראה שאאמין לו. (ואם באמת יהיו לי ראיות חזקות שהרב מרדכי אליהו סבר הפוך, אז הגיוני שאקח את הדברים בערבון מוגבל. אף פעם אי אפשר לתת אמון בלתי מוגבל באדם יחיד. אדם יכול לטעות בפרשנות, לזכור לא נכון, ועוד הרבה מיני טעויות.) אבל אם הוא עושה משהו, זה לא אומר שיש לו מסורת על זה. לכן השאלה שלך "אם על עצם היהדות והאמונה אני מקבל את עדותם, אז למה בפרטים לא?" היא שאלה לא רלוונטית. כי אין כאן עדות. מעשה הוא לא עדות. עדות מפורשת היא דבר חזק בהרבה מאשר מעשה ותו לא. במיוחד לאור העובדה שרוב ככל האנשים שאני מכיר לא זכו להגיע למידת הנקיות שמתאר המסילת ישרים, ובמילים ישירות יותר - רוב מוחלט של האנשים שאני מכיר לא מקיימים את ההלכה במאה אחוז.

עשו זה בהכרח נכון?

לא משנה מה?

(אני מבין שאתה מדבר על דתיים..)

לא חסרים דברים שאתה שם לב שאחרים (ואתה) לא עושים כמו שצריך? במה הם שונים מההורים?

איזו מן נק' מוצא זו?

אתה יכול ללמד זכות מכאן ועד להודעה חדשה. גם על אותו מסורתי (לצורך העניין) שעושה דברים בצורה חלקית. אבל ללמוד מהם שזה בסדר? איך הגעת לזה?

מסורתיים זה עניין אחר, מדבר רק על דתיים.

אבל זה לא אומר שאני צריך להעתיק את מה שההורים עושים. כולנו טועים לפעמים. זה יכול להיות מחולשה, זה יכול להיות מהרגל וזה יכול להיות מחוסר ידיעה. למה שההורים יהיו שונים?

נגיד ההורים שלי לא אוכלים מהדרין. לא מקפידים. אז אין לי עניין להקפיד? כאילו מה זה קשור.

אמא שלי הולכת עם חצאית קצרה, אז זה אומר שזה בסדר בשביל אחותי ללכת עם חצאית קצרה?

אבא שלי מדבר בחזרת הש"ץ, אז זה אומר שזה בסדר לדבר החזרת הש"ץ?

עוד דוג'?

יותר מההורים?

כן, מותר ולעתים אפילו רצוי. (אמנם, יש משקל בפסיקה למצב של "מוציא לעז על הראשונים" ומקומות שבהם לא ראוי להחמיר כדי שלא ייראה שקדמונינו טעו.

אבל בברירת מחדל אם כך הם נוהגים אז מותר מעיקר הדין לנהוג כך.

(אם הם מניחים שזה בסדר ולא עושים זאת רק מחמת חולשה)

ברור שאוכל כשר ולא מהדרין הוא בסדר מעיקר הדין וכן הלאה.

ותחזור לתחילת הענף הזה,

זה שהאמא עושה לא אומר שזה דווקא מומלץ. אולי זה בסדר בהלכה (וגם זה לא תמיד) אבל זה לא אומר שבדווקא ממנה ללמוד.

הייתי יודעת מתי להתחיל להתארגן כדי לא לאחר..(;

כי כיאה לבחורה, זה מושפע ממליון גורמים בערך, שכוללים בין היתר את מצב הצבירה הכללי של אותו יום, מצב הרוח בזמן שלפני הפגישה, רמת הרצון לקראת הפגישה, כמה קפה שתיתי באותו יום וכו'.

אה, ואם אני מתארגנת בבית או במרכזית (שאז איכשהו מתגלים פתאום כל כישורי ההתארגנות הזריזה שלא היו לי מעולם)(;

משערת שהממוצע הוא בערך 40 דק' אבל בהתחשב במה שכתבתי למעלה, אני משתדלת להשאיר לעצמי זמן עודף, לכל תקרית שיער שלא תתרחש.

משתדלת להתפלל לפני. לא תמיד עובד לי..

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אכן גם אני הייתי בבעייה כזו עד שלימדו אותי איך לפתח קשר עם אישה.
ואז הכל השתנה שסוף סוף הכדור היה אצלי.
לא בקטע מלחיץ אחי אבל אתה צריך ללמוד אם יוצרים קשר עם אישה.
תחשוב שזו בחורה שהיית רוצה ובגלל שאתה לא יודע איך מפתחים איתה שיחה הכל בורח לך, פשוט חבל.
לכן יש אנשים מאוד מאוד מסויימים שיודעים להדריך אז שווה לפנות אליהם וכן גם לשלם אם צריך.

תודה

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

פעם התעניינתי בעניין הגובה, וזה מה שאני יודעת להגיד:

יש תכונות שאפשר לבדוק בדנ"א של אדם, ולהעריך כיצד זה יבוא לידי ביטוי. לגבי גובה, אפשר לקבל הערכה, אבל טווח סטיית התקן הוא עצום, כך שההערכה הזאת מאבדת הרבה מיכולת המימוש שלה.

למה זה קורה? כי יש תכונות שתלויות רק בגן אחד או גנים בודדים, אבל גובה תלוי בעשרות אלפי נקודות שונות בדנ"א. (מקור)

אם זה משהו שמטריד אותך ברמה רצינית - לך תקבע תור אצל יועץ גנטי, ותברר.

מכירה הרבה זוגות בהם אחד מבני הזוג יותר גבוה, ומבחינת ילדים - לפעמים כולם בגובה דומה, לפעמים יש מנעד של גבהים.

אבל השאלה הגדולה היא:

האם אתה מחפש תשובה גנטית, או שאתה מחפש להשפיע על התפיסה שלך? האם אתה רוצה להשתחרר מהתפיסה הזאת?

בפער מהממוצע זה הכי כיף.

אז קח בחשבון שיתכן שגם בשביל הבחורה יש כאן התפשרות מסויימת, ושאולי בזכותה הילדים דווקא יהיו מאוזנים..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

לכל המברכים, ועל המילים החמות שכתבתם.

אנסה להתייחס לדברים שנכתבו:

@שפלות רוח

תיארתי את התהליך שאני עברתי. זו אני, זו האישיות שלי, זו צורת ההתמודדות שלי עם העולם. לזרוק את השכל זה לא הדרך שמתאימה לי...

@דג כחול

הוא מוסר שאתה מוזמן לשאול, והוא יבחר אם לענות (או שהשאלות מכוונות אליי?)

הוא לא כ"כ פעיל בפורום הזה, וביקשתי ממנו לא להזדהות בניק שלו (כי הוא לא כ"כ אנונימי).

@מרגול

כנ"ל - אם תשאלי משהו ספציפית, אולי הוא ירצה\יהיה מוכן לשתף.

@הפי

מסכימה לחלוטין. אין דרך אחת נכונה. זה לא שרק אם רואים כוכבים נוצצים בדייט הראשון יהיה לכם זוגיות מוצלחת. החיים הרבה יותר מורכבים מזה, וכל אחד צריך למצוא את הדרך שלו, את הנתיב שלו בעולם. 

רק משום מה אנחנו שומעים בד"כ את הבשורה הטובה של הסוף, ולא שומעים על הדרך שהובילה לשם, על הקשיים והאתגרים וההתמודדיות בדרך, ואולי יש כאלה שמדמיינים איך שאצל אחרים הכל מושלם ורק אצלם שום דבר לא עובד, הדייטים לא מתקדמים וכו'.

אז ניסיתי לצייר קצת מהתמונה והדרך שלי..

@פתית שלג

בעיניי, זה לא קשור לגיל, זה קשור לאופי, למבנה האישיות, לצורה שבה מקבלים החלטות, לכלים שאיתם מתמודדים עם אתגרים.

מהניק שלך למשל…

שאלתי לארוס שלך:

איך היו התחושות שלך בתחילת הקשר? דומות לשלה או שיותר ניצוצות והתלהבות?

ובהמשך לכך- איך זה היה לך כשלראשונה שמעת אודות תחושותיה בתחילת הקשר?

ולשניכם- האם כרגע, כשאתם אחרי הבחירה אחד בשניה, ועוד לפני החתונה עצמה (או קצת אחרי, מניחה שטרי יחסית…), אתם מרגישים איזושהי התלהבות בפנים לקראת העתיד המשותף? או ציפייה, או כל רגש דולק אחר תנסחו זאת כפי שתרצו.

מזל טוב!