למה זה נשמע שמחפשים על מה להתנגח ועל מה לקנטר?


תגדילו ראש.


לא אמרו להיות רובוטים.
לא אמרו להיות אנטיפטים.

אמרו ללכת ולנהוג בצניעות.
 

אם את שואלת מהי הצניעות/ הדרך ההגיונית לשמור על דרך ארץ בלי לקלקל את המידות- זה משהו נפרד.

אין דרישה לנשים להתרחק מגברים מאוד מאוד..

אז כן. מותר לך לשפר את ההופעה, לי אסור להביט באישה ארוכות בכדי להתבונן ביופיה.

מותר לשים בושם, ומותר גם להסתכל על אישה- האיסור הוא להביט, להתבונן ארוכות, להתכוון להריח וכו'.

מי אמר שמותר להסתכל באינטרנט פרוץ? 

ובאמת, אסור להביט באצבע קטנה של אישה בכדי להנות ממנה, מה הקשרא בין זה לבין זה שאסור לכן לענוד טבעות?

תענדו,
ולנו הגברים יהיה אסור להתבונן בזה..

ושוב לגבי השיער, אסור להתבונן בכדי להיהנות, הבטה בעלמא מותר..

לפרסם שירת נשים?

הנושא קצת יותר מורכב מהחד צדדיות בו את מציגה אותו- יש מי שמתיר..

אבל סתם מעניין אותי, למה נראה לך שזה לא חד צדדי?

כל הלשון היא על הגברים, לא על הנשים.

למעשה, לא להקצין לאף כיוון מבחינת התנהלות הבחורה. פירטתי יותר בהודעה אחרת.

כך מביא הרב עובדיה בשמו בהלכות קריאת שמע.

אבל עדיף שלא.

אא"כ את שמה שירים לילדים שאישה שרה וכו'- אם הגבר לא מכיר את זאת ששרה, אין בעיה לשמוע אותה.

ואני בטוח שיש שאסרו עוד מהצד ההפוך.

גם ב"יודעה ומכירה"- נראה לי שלא "יודעים ומכירים" מישהו רק בפעם אחת ועיקר טענתם היא שזה לא קולה, לא שיש כאן היכרות מועטה.

במכשיר חשמלי משום שמדובר ב"אותות" ולא בקולה באמת.

לי זכור משהו שגם זה רק במידה והוא לא ראה אותה ,

מלבד זאת אני מכיר הרבה שמשמיעים ליד דתיים להכעיס ולצורך ניאוף וכאן בכל מקרה זה לא קשור כי זה קול דומה 

אבל אם אתה מעדיף לתקוף, בלי לטרוח לקרוא: 

החלק של ציטוט הרב אלישיב (מתוך מה שהבאתי למטה)

"וכדבריו כתב בספר ישיב משה טורצקי (עמוד יד) בשם הרב הגאון אלישיב נר"ו, שאפילו אם מכירים את האשה מותר, ולא שייך בזה קול באשה ערוה, כי בגלל הדרך הטכני שמיוצר בו הקול, אין זה קול האשה ממש אלא חיקוי על ידי גלי חשמל. עיין שם."

למי שחליחה נפגע לא באתי לפגוע בשום רב או להגיד על שום רב מסוים לשון הרע, אני מדבר על אנשים שהולכים להופעות של נשים וטוענים שזה מותר הלכתית כי סבא של מישהו שעושה את זה היה רב

אז מותר להם!

ואם זה ברמקול, יש הרבה צד לסמוך על הרב אלישיב, הציץ אליעזר ומי שהבאתי בדברי הרב עובדיה.

סך הכל מדובר פה בדרבנן, לא ניתן להקל על סמך פוסקים מכובדים כאלו?

הרב מלמד הביא במאמר ברביבים (מצורף כאן - http://revivim.yhb.org.il/2012/01/12/%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/) שיש מספר פוסקים לסמוך עליהם.

אולי תדון אחרים לכף זכות שיש להם על מי לסמוך?

*אני לא הולך להופעות של שירת נשים, בגלל שאני לא אוהב מוזיקה. אבל אם אישה תשיר לידי לא תהיה לי בעיה עם זה, כי יש הרבה פוסקים שניתן לסמוך עליהם וכפי שהבאתי "ספקא דרבנן לקולא".

אין בעיה רק בהשמצת רבנים, יש גם בעייתיות בהשמצת אנשים שאתה לא מכיר אם אסור או מותר.

הגמרא מביאה זה ביחס לקריאת שמע

הפוסקים נחלקו האם מדובר בדין דווקא בקריאת שמע ותפילה שאסור לשמוע שירת נשים או בכלל.

אחר כך, בדורות האחרונים כשהייתה אופציה לשמוע שירת נשים בלי שזה יהיה קולה באמת או שהיא תהיה שם וכד', נחלקו הפוסקים ביחס לכך.

יש שאסרו ויש שהתירו.

הן המקל והן המחמיר בסוגיות אלו יטען שהוא עיקר הדין, והצד האחר מחמיר או מקל.

בכל מקרה, צריך לזכור שמדובר במחלוקת בדרבנן ועקרונית יש לנו כלל ש"ספקא דרבנן לקולא".

ה-יג מידות שאומרים כל בוקר הם אפילו לא "הנכונות" זו מחלוקת תנאים ואנו בתפילה אומרים את דעת ר' ישמעאל ולא ר' עקיבא

זה לא...

סתם, ח"ו. אבל זה יצריך התפתחויות דמוגרפיות ארוכות... יקח הרבה זמן

אינני חושב שיש כאן אדם אחד שעבר על סוגיה אחת עם 71 פוסקים, אני טועה?

אתה מה היה קורה אם היה דבר כזה רבניות עם תעודה ?

היה פתאום איזה רבנית ראשית לישראל וה היו מתחילות להניח תפילין ולקרוא בתורה ולהצטרפף למניין ואולי להתחתן אחת עם השנייה!!!!

אבל אמת הלכתית מעניינת אותי;)

החוכמה זה לא לדעת הרבה- הידע הוא כלי.

פוסק לומד איך להשתמש בכלי הזה. הדרך לדעת איך משתמשים בכלי הזה היא ע"י שימוש ת"ח.

מה זה אומר- זה אומר שלפני שרב הופך לפוסק הוא חי צמוד לת"ח שכבר ידוע בגדלותו ובעובדה

שהוא שימש ת"ח והוא מקובל כפוסק, והוא נמצא איתו שעות ארוכות ורואה כיצד אותו ת"ח מתייחס

לפרטים ולכל שאלה ולאט לאט הוא לומד יותר ויותר איך להתייחס למקורות(שהוא כבר יודע) ואיך

להבין ואילו שיקולים יכולים לשנות ואילו שיקולים לא. ורק אחרי שנים ארוכות של שימוש ת"ח, הופך

אותו רב לפוסק וזה קורה בד"כ מתוך זה שהרב שלימד אותו מגדיר אותו כמי ששואלים אותו שאלות

ומפנה אליו חלק מהשואלים וככה מתרגלים שהוא עונה על שאלות בהלכה.

ככה היה מאז משה רבנו.

אין כאן שום חומרה!!!!!!!!! 

אין כאן גם שום היתר!!!

מי ששומע פשוט עובר על איסור דאורייתא של "לא תנאף" וזהו!!

ההיתר היחיד הוא במידה וזה רק במכשיר חשמלי שאין לך אפשרות לראות אותו (במחשב, טמבלוויזיה וסמרטפון אסור גם אם אתה לא מסתכל) ושמעולם לא ראית את האישה ששרה (לא רק אם עכשיו אתה לא רואה אותה) 

א. ככל שתרחיקי יותר, מה שימשוך יהיה מעשה קטן יותר. הרי מדובר במשיכה סובייקטיבית, ככל שאומרים יותר אסור בהלכות צניעות, נאסר יותר ויותר כפי שקורה בעולם החרדי כיום.

ב. את לא חייבת להימנע מחיים נורמליים, רק כדי שמישהו אחר ידע לשמור על עצמו.

ג. לגבי צורת חיינו והתנהגותנו, התייחסתי בהערה אחרת.

ד. יש מאמר ברביבים של הרב מלמד ביחס לשירת נשים, שם הביא שנחלקו הפוסקים האם נאסר רק בשעת קריאת שמע ותפילה או בכלל. כלומר, האם שמיעת שירת נשים היא בעיה בחוסר צניעות או בהסחת הדעת?

הרב יצחק וייס (אב בית הדין של העדה החרדית בירושלים לפני דור) כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח, סימן קכו) :

"אמנם בנוגע לשאילת שלו' באשה אין ענין להלכות הנ"ל, דבאשה עיקר טעמא משום חבה, ומ"מ הקילו האחרונים באמירת צפרא טבא, דכיון דהוי ממדות דרך ארץ ל"ש חבה, דהנה כי כן כתב בפשיטות בספר ערוך השלחן (א"ע סי' כ"א סעי' ח'), דכיון דהטעם משום חבה וכמ"ש רש"י, לפי"ז אין איסור רק בשאילת שלו' שיש בזה קירוב הדעת ואהבה, אבל לאמר לה צפרא טבא וכה"ג נראה דאין איסור עיין שם. 

וראיתי בספר טהרת ישראל (א"ע סי' כ"א סעי' ו' אות ט"ז) שכתב וז"ל ואפשר דמותר לשאול מאשה וואש מאכסטו ציא געזינט /מה שלומך, לבריאות/ או בלשון שלו' עליכם כנהוג בזמנינו וצ"ע בזה ונ"ל דהכל לפי האדם כמ"ש לעיל סעק"ג ע"ד עכ"ל, ור"ל במה שציין לעיל, שהביא דברי הריטב"א דבחסיד גדול שמכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל מותר בשאילת שלו', אבל סיים בעצמו דמי יוכל לומר כן עיין שם, אכן מה שמדמה שאלת וואש מאכסטו ציא געזונד לשאלת שלו' עליכם, ומקורו ציין ביד אליה' לס' א"ח נתיב ח' כ' עיין שם, והוא ספר נתיבות השלו' (ונקרא בשם ארחות חיים להלכות א"ע) וז"ל שם, מי שהיתה אשתו חולה מותר לכתוב לו יודיענו משלו' זוגתך וכו', ועוד נראה דיש לחלק אם שואלין וואס מאכסטו ציא געזונט דבזה אין חשש, או בלשון שלו' עליכם כנהוג בזמנינו וצ"ע בזה ועי' ד"ת עכ"ל, והנראה ברור דמדהתחיל דיש לחלק כנ"ל, רצ"ל לחלק בין אם אומר וואס מאכסטו ציא געזונד ובין אם אומר שלו' עליכם, דמותר לומר וואס מאכסטו וכו', ואסור לומר שלום עליכם, ומש"כ או, הוי כמו שכתב ובין, ולמעשה נשאר בצ"ע גם אם אומר וואס מאכסטו וכו'. 

אבל מ"מ כיון דבנוגע לשאילת שלו' באשה, אין לחלק מטעם דשלו' הוי שמו של הקדוש ברוך הוא, ובין לשון אחר, רק בין אם הוי דרך חבה או לא, אם כן בזמנינו דכפי הנהוג בין ההמון הוי אמירת שלו' כמו צפרא טבא דהתירו משום דהוי אורחא ולית בי' משום חיבה כנ"ל. 

יש לומר לכאורה דהה"ד באמירת שלו', להרגילים בזה לומר כן לכל מי שהוא אפילו לאינו מכיר, דהוי כמו צפרא טבא, דמותר משום דהוי אורחא בהכי משום מדת דרך ארץ ואין בזה משום חבה, אך עומד לנגדינו דברי הש"ס דאז היו רגילים בין אדם לחבירו לברכו בברכת שלו', בין מכירו ובין אין מכירו כפי המשמעות, ומ"מ אסרו לשאול כן לאשה כנ"ל, אמנם באמת הפני יהושע (קידושין ע' ע"א ד"ה שם א"ל) העיר בזה לומר דשאילת שלו' ע"י שליח איכא דרך חיבה טפי, משא"כ אם שואל בעצמו, בהא אפשר דליכא משום הרגל חיבה, כיון דאורחא דמילתא הכי הוא, וחיובא נמי איכא לשאול בשלו' כל אדם ואפילו לעכו"ם מפני דרכי שלו', ורק באשה איכא איסורא משום קול באשה ערוה, ומפרש בזה את דברי הש"ס עיין שם, והמהר"ם שיק שם הקשה דא"כ ליכא אף משום קול באשה, דהא קיי"ל דוקא כלי זמר, ורק הרשב"א (ברכות כ"ד) כתב דהבעת שלו' גרע דאיכא חיבה, וכיון דאורחא הוא אין חיבה, וצ"ל דחששו באשה שמא תוסיף אמרים מה שאינה אורחא, ולפי"ז באינה /באינו/ רואה אותה בפני' ואינה /ואינו/ מכירה אין חשש כלל, והא דהעולם אינן נזהרין בזה, סומכים על דברי הרמ"א - ומקורו בתוס' קידושין שם - שכתב שם (סי' כ"א סעי' ה') לענין שאינם משתמשים באשה, דכל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמים נהגו להקל בדברים אלו, ובפרט כיון דאורחא הוא לית בי' משום חיבה והרהור עכת"ד. "

עד כאן מדובר בחלק מתשובתו של הרב וייס, אבל בכל מקרה מה שהוא עושה זה לחלק בין דיבורים מקובלים וסך הכל מדובר בדרך ארץ ודיבורים כאלו מותרים. הדיבורים בין גבר לאישה האסורים (לפי דבריו) הם דיבורים של חבה. למיטב זכרוני, חיבה באופן כללי זה חיבת ערווה ולא סתם קשר חברותי...

 יוצא גם מדברי הרב וייס, שצורת ההתנהגות בין גברים לנשים אינה בנויה מכללים הקבועים באבן, אלא מהתנהגות ההמון...

הפוסקים התירו לבתולות להסתובב ללא כיסוי ראש כיוון שנהגו, אז יש מושג של שינויים בהלכות צניעות בהתאם למציאות.

@תקוות עולמים

חוששני שאפילו המשיח לא היה עוזר פה. עשו פה סלט שלם של טעויות ומבוכות. כואב לי הלב לראות את השטויות האלה.

לפעמים אני תוהה על עצמי מה לכל הרוחות אני עושה כאן. יחד עם רבבות של ביינשים מתלהמים שבטוחים שרמבם זו הלכה. במקום כל הכאבי ראש, שבכל מקרה לא מובילים לשומדבר אקוטי מאיפה שאני עומד, יש יקום חלופי והרבה יותר מדליק מזה: יקום הפלייסטיישן! כדאי לך לנסות, זה ממש כיף! קוראים לי שם נינה, ואני בלונדינית חטובה עם זרועות מבטון, שמלת כלה וצחוק מרושע - וכל מה שאני עושה שם כל היום זה לפרק את הצורה של בראיין וג'ק 7. אני דופק להם בעיטות, סלטות, דחיפות, שריטות, טאק – מפוצץ להוא ת'מבושים, טאק - ממולל לזה ת'שיער, נשיכות, גלגלונים, פליק-פלאקים באוויר, העפות באשר הם.

נו, פסדר, שכנעת אותי, אני אגיב על תשפוכות ההבלים שזרמו כאן בזמן שאני טיילתי ושתיתי תה.

טפו.
 

כל כבודה בת מלך פנימה..

שיוצאים צריך לדאוג לא להריח או להראות בצורה יותר מידי מושכת - על מנת שלא להכשיל.

איך כן להתלבש ולהתנהג? יש רבנים ואנשי חינוך שמתוים את הדרך הנכונה..

לא צריך להשתגע יותר מידי (שאלים וכו..) כי תמיד יהיו את אלו ששום דבר לא יעזור.

לאידך יש חיוב על הצד השני להתרחק בצורה מוסימת מדברים על מנת שלא יכשל, הגדרים בד"כ נוצרו בשביל שאם פעם תהיה התקרבות עדיין תהיה שליטה שהמצב לא יגיע כפי שחז"ל מגדירים את זה "אש בנעורת"

אחרת אין לדבר סוף

יש כללים התכלתיים ברורים 

.

יחוד

צבע ואורך לבוש

ריח

איפה להסתובב ואיפה לא

באיזה שעות

וכו וכו.

ששני הצדדים נצמדים להלכה (ולא לחומרות) זה מציל את שניהם

שצד אחד נצמד לצד השני זה לא יעזור..

אבל מי שנצמד שמראת עצמו מזה

שם נחלקו קצת פחות

להסתכל במקום זה. רק לגבי קול אשה יש שאמרו שזה נאמר לגבי ק"ש, אבל להלכה אסור לגבר להנות מהקול גם לא בזמן ק"ש.   

גם ערוך השולחן שהתיר במקום שרגילים לקרוא ק"ש מול שער כתב שעצם גילוי השער אסור.

אז כנראה שאלו לא "רק" רבנים בני דורנו. 

לבני אדם? . אני אכן מכיר כמה גמרות שאולי אתה לא.

האם זה אסור או שזה סתם לא צנוע וסיבה טובה לגרש (כלומר, סימן לדברים שליליים)? המשנה גם מחלקת בין דת משה (תורה) לדת יהודית (מנהגים+). בכל מקרה, כך או אחרת, זה לא קשור בשום אופן להגדרת הזרוע כ"ערווה", זו מערכת הלכתית (נגיד...) אחרת לחלוטין

מלבד זה, האם אתה מכיר את הגמרא ביבמות נה:? (שלא אצטט מפני מעורבותו של הפורום)? 

מכיר מספיק כדי לראות עד כמה ההגדרה ההלכתית שם לא ברורה, ומכיר גם את מחלוקות המפרשים הנובעות ממנה - למשל, בשאלת המשמעות ההלכתית והתוכנית של ענייני דת יהודית ודת משה, ושל הגדרים הספציפיים הנובעים ממנה.

ושוב, אין פה שום אמירה על הליכה סטנדרטית ברחוב.

ואם נאמר כולן יתכסו בשאלים שחורים, תטען שזו ההלכה? מה זה ההגיון המעוות הזה?

בשולחן ערוך לא כתוב שום דבר על כיסוי המרפקים, ולמעשה אין לזה שום הגיון הלכתי ורבנים סתם עיוותו וסילפו את ההלכה עד שכל הבנות המסכנות בטוחות שזו איזו הלכה מסיני.

זה שהכל קדוש ממש לא אומר שהכל מוסכם. צא ולמד את דברי הראב"ד על בעל המאור ואז תגיד לי שאין שום דבר לא מוסכם בתורה.

הכללים הכי בסיסיים שכתובים איפה בדיוק?

אני לגמרי בעד צניעות. אבל האצטלה ההלכתית והמחייבת שמלבישים אותה אנשים שחושבים שאחרת היא תעלם היא פשוט הבל ורעות רוח.

ו"תנאים מבלי עולם - שמורים הלכה מתוך משנתם".

אנחנו לא קראים, יש תושב"כ ותושבע"פ. ואפילו כדי לפסוק מתוך הגמרות צריך בקיאות ועיון עצומים, גדלות עצומה. לא סתם החל מהרי"ף והרמב"ם אספו את ההלכות בצורה מסודרת. והשו"ע, ועוד, מקובל על  כל ישראל, אינו "מוסכם פחות", אינו "מחייב פחות" ואינו "אקטואלי פחות". ובענייני צניעות - בבהירות לא פחות  מדברים אחרים. 

השאלה כאן לא נשאלה איך "פוסקים" קראים, מ"פסוקים" בלבד, אלא על הלכה כמקובל בעם ישראל.

יש הלכות ברורות מאד בענייני צניעות. אלא שיש להבדיל בהן בין מה שאינו משתנה לפי מנהג המקום (מה שחז"ל לומדים מפסוקים.. משה"ש), לבין דברים ששייכים למהגי מקומות, שגם הם יכולים להפוך להלכה לא מצד "ערוה" אלא מצד צניעות. יש גם "דת יהודית" כלשון הגמרא.

אכן, חלק מההזהרות הן לגברים, כפי שצוטט בהודעת הפתיחה - ויש אזהרות גם לנשים, במידה והולכות בצורה שאינה עפ"י דין. כמו כן, יש בכללי, "לפני עיוור לא תתיתן מכשול", ובוודאי שזה מחייב לא ללכת בצורה שהיא מנסה "למשוך" באופן בוטה. 

אבל מי שהולכת בצורה נאה וצנועה, אינה צריכה "להתכער" כדי שלא יסתכלו עליה. כפי שהיא תורמת את חלקה בהופעה צנועה, יתרום הצד השני, לעצמו, את חלקו בשימת לב לעצמו.

כפי שהוזכר, גם שקדו חכמים לשים לב שבנות  בגיל שידוכין. תלכנה בצורה שלא תפריע למצוא שידוך הגון, גם חיצונית.

א. בכל מה שנוגע לחיובי "צניעות" (לא המושג כפי שהוא באמת, שכנ"ל משמעותו היא יותר לגבי מה שנהוג - אלא המושג במובן של החיובים, כמו "טפח באשה" וכד'), הדברים מוסכמים על כל גדולי הפוסקים. יש מחלוקות במה שמעבר לכך, בפרשנות של פרטים מסויימים, אבל הבסיס מוסכם, והוא רחב דיו. וזה לא מתחיל מפוסקי דורנו אלא ממקורות לגמרי קדומים, גם גמרא, גם הישענות על תושב"כ, שתושבע"פ כדרכה מפרשת אותה.

ובוודאי גם פוסקי דורותינו, המובהקים, יש ביניהם הסכמה בקריטריונים הלכתיים, וגם שיש כאלה. הם לא ממציאים את התורה מחדש. חבל שנהיה מצב, שתלמידים צעירים, כבר יודעים לעיתים להסביר שבעצם הפוסקים המובהקים אינם יודעים באמת איך לומדים תורה... מה שייך.

המושג של  דת יהודית, הוא מושג בהיר, שכבר בגמרא מובאות לו דוגמאות. אלא שיכולים להיות דברים שבהם - שלא כמושג של מה מוגדר כ"ערוה" - הנהוג אצל בנות ישראל, מעבר לחובות הבסיסיות ירחיב את היריעה הזו.

הלכות לבוש בצורה צנועה, וגם זהירות הדדית משני הצדדים, נשנו בגמרא, בין שלל הנושאים שנאמרו שם. ואין צורך לדבר עליהם "המון", הם די ברורים. ובחל להחליט כאילו ברור שיש איזו "סיבה מסתורית" למינון שנאמרו, סברות לדרשה, כל אחד יכול לומר.

אולי אני מדבר שטויות, אבל השתדלתי ולמדתי מעט את הנושא, ואתה אומר דברים פשוט לא נכונים. תפתח ביביע אומר חלק ו' או"ח י"ד ויו"ד י"ד ותראה עד כמה הדברים מעולם לא היו מוסכמים על הפוסקים. תפתח בשיח נחום ותראה חוסר הסכמה מובהק אפילו יותר. הדברים שאתה אומר פה, אחד לאחר, פשוט אינם נכונים עובדתית.

אפילו שתיים, למען האמת. אין שום מסכת כזאת על הלכות צניעות, זה פשוט לא קיים.

אתה רוצה להדגים כלל ברור בדינים הללו?

פשוט צריך אנשים כמוך.
מצד האכפתיות.
בשביל לא להחטיא באמת זה יותר חשוב בהתנהגות, אלא אם כן את מגזימה מאוד.
ובשביל לשמור על ההלכה קלה כבחמורה-צריך ללמוד. או במינימום לשאול פוסק שמכיר את גם המציאות.

1. קינת דוד על שאול: בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. (שמואל ב, א:כד)

2. משנה בנדרים (דף סו עמוד א) : 

מתני' פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך כך היא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרין בנות גרושות הן מה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ה"ז מותר:

קונם שאני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה אלא שהנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו ר' ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירה ר' ישמעאל באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול (שמואל ב א, כד) בנות ישראל על שאול בכינה:.

רבי ישמעאל ייפה אישה, ותפיסתו לגבי שגם בנות מכוערות זה רק בגלל שאין להן כסף לטפל בעצמן.

הנה שתי מקורות בו אנו רואים בדבריהם של דוד וחז"ל שלעזור לבנות להיות יפות ולהתקשט זה דבר חיובי

דברי ישעיהו באים לומר שיופי זה רע אם המטרה היא לעורר יצרים ולעשות בעיות, אבל כשלעצמו יופי אינו רע.

בספרי קריאה יש ספרים המביאים יופי כדבר טוב ואצילי (כגון שר הטבעות) ויש ספרים המביאים יופי רק כדי לעורר יצרים, נראה לי שהאבחנה ברורה.

לכן צריך לדעת איך לדון בזה בפלטפורמות כאלו..

לא מדבר על ההפניות הספציפיות הנ"ל

אלא בכללי

יש תפילה עתיקה מהגמרא על צניעות: רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גהינום, בראת צדיקים ובראת רשעים. יהי רצון מלפניך, שלא יכשלו בי בני אדם, ויפסידו חלקם בגן עדן וירשו גהנום, שלא אהיה ענושה על כל אחד ואחד מהם. אפשר ללמוד ממנה מה האמת.

להסתבך?

של [הרב]בר אלינסון.
ויש גם חוברת של "עיטורי הלכה" אני חושבת בעניין.

1. ככלל- הלכות צניעות פירושן- מה אפשר/ראוי/ לא צריך לכסות , כמה למה ואיך.
2. זה לא ממש משנה לעניין אשכ' וספרדים- חוץ מהעניין של חצאיות/גרביים שאכן יש חלוקה בעניין [בקטנה- המשנה ברורה- האשכנזי- מתיר מעבר לברך*. יש פוסקים [אני לא יודעת אם ספרדים או לא] שמחמירים בזה.] 
הכלל אומר "שוק באישה ערווה". בגלל שהשאלה היא מה זה שוק- ויש בזה חילוק= בגלל זה נגזר אם כן לשים גרביים או לא., ומכאן הפסיקות השונות בעניין.
3. הרב מלמד משתדל לכתוב את הדיעות המקיפות- וגם נותן מראי מקומות שאפשר לפתוח ולרקאות לבד גם.
4. מה שהוא מחמיר- כי זה מה שכנראה הוא מצא לנכון להחמיר. ויש כל מיני דעות.
אם את הולכת לפיו והוא הרב שלך- תלכי לפיו.

 

"עשה לך רב" מאוד עוזר בזה...
@אהבה בתענוגים
בהצלחה רבה!


* ומחמיר בהלכות לשון הרע.... 

שאלות ספציפיות- אני חושבת שיהיה לך נעים לשאול רבנית או אישה אחרת שמבינה.


בהצלחה ממש!
@אהבה בתענוגים

ושמעתי משהו מדהים
"לא אותי קראת יעקב- כי יגעת בי יגעת בי ישראל"


אם כבדה עליך התורה- כנראה אתה לא עובד את האלוקים הנכון....
התורה מלאה אורה, קלות, שמחה.

 

המשנה ברורה לא ראה את דעת החולקים , והם :רבי עקיבא איגר ,חתם סופר, שולחן ערוך הרב, וכן כל הראשונים על הסוגיא כמו ראב"ד , רשב"א ועוד. 

בין רבני דורנו החולקים על המ"ב הם : הרב ואזנר, הרב אליהו, הרב עובדיה, הרב בנימין זילבר ( שכתב שגם החזון איש הודה לו בזה), בן איש חי , הרב שמואל טל .

בקיצור המשנה ברורה הוא נגד כל מקורות חז"ל בנושא ודעת יחיד. (לדעתי אם היה רואה את כל המקורות הוא היה מחמיר.  ולכן קשה לי שכל כך הרבה מקילות בזה, וזה מקש העל שמירת העניים. 

הוא מצטט פעמים רבות את כל אלו שמנית, איך אתה יודע שבסוגיה זו הוא לא הכיר אותם???

קצת כבוד לרבנים עליהם אתה חולק, בעיקר אם מדובר בדמות חשובה כמו המשנה ברורה!

המחמירים. מאד תמוה שכאן הוא לא מזכיר את הדעה ה"מחמירה" שהיא בעצם כל המקורות מהתנ"ך , משנה באהלות פרק ח, גמרא לגבי חליצה , רד"ק ,רש"י במנחות, ראב"ד על שוק, תוספות במנחות שמחלק בין שוק של אדם לשוק בהמה.   מכל זה ועוד אתה סובר שהיה ידוע למ"ב , והוא החליט להתעלם ולהביא רק ספק של הפרי מגדים ללא כל מקור לפניו?. יש לי המון כבוד למשנ"ב , לא סתם הקב"ה גילגל שספרו התקבל. אבל אי אפשר לתבן בלא בר, ואין ספר שלא יכול לטעות. 

( בנוסף - הפרי מגדים לא היקל , והוא מפנה לתשובה שלו בנושא "שוק" בחליצה ושם כתוב שהשוק מתחת לברך , ולכן אפילו המקור הרעוע הזה אינו נכון).

נ.ב.   מצטער שכתבתי עליך דברים לא טובים . אני חושב שאתה צריך להשתמש בידע שלך בצורה נכונה ולא לכתוב כל מיני קולות שמורידות את הציבור. 

אני לומד די הרבה הלכה בישיבה כבר מספר שנים וכל פוסק ונושא שפתחתי ראיתי שהוא לא הביא הכל.

אפילו הרב עובדיה (אבל יכול להיות שזה נדיר).

קל וחומר, הרב מלמד (פעמים רבות), הרב אבינר (פעמים רבות), הרב חיים דוד הלוי (פעמים מספר), הרב געצל אלינסון (שהוזכר לעיל), משנה ברורה (פעמים רבות) ועוד.

יש לפוסקים זכות לבחור את הפסקים הנראים לדעתם, אבל צריך להכיר שחסרים דעות שלא הביא.

בהלכות צניעות, מוזמנת לעיין בדברי הרב רבינוביץ' (שו"ת שיח נחום ומאמרים) שדי מקל בנושאים הללו, הרב יהודה הרצל הנקין (שו"ת בני בינם), הרב דב ליאור (שו"ת דבר חברון).

אמנם הריטב"א לא סבר שיש גבול.

הבן איש חי מתייחס למצב של הנקה ואומר שאם אישה לא מקפידה לכסות את עצמה כשהיא מניקה ברחוב, אז זה לא נחשב מקומות המכוסים אלא מקומות המגולים.

אני זוכר שראיתי בבן איש חי לגבי מינקת שנמצאת ב"בית הנשים", ועל זה הוא כתב שזה לא נחשב מקום מכוסה (לעניין נטילת ידיים).

לא נראה לי שהוא העלה על דעתו שאשה יהודיה תניק באמצע הרחוב.

לגבי הריטב"א, אם כוונתך ל"הכל לשם שמים" המפורסם, זה עדיין לא אומר שאין גבול. הוא דיבר שם על שאילת שלום, מכאן עד ללכת בעירום מלא צריך לעבור מרחק לא קטן...

לבוש בא כדי לכבד, נראה לי שיש לך שכל להבין כיצד את מכבדת את עצמך.

לא צריך לכתוב הלכה לטיפשים.

ממילא ניתן להשתמש בהיגיון.

דבריי על טיפשים כוונו כנגד אנשים שמחפשים הגדרה מדויקת לכל דבר: מה אורך הבגד שאמור להיות, כמה מילים מותר לומר בשיחה. ההלכה לא נהגה עד הדורות האחרונים להיות כל כך מכמתת במגוון מקומות, הן בצניעות ובדרך ארץ כפי שהובא כאן והן בשיעור של "כזית", "כביצה" וכד' שהמשנה אומרת "כפי הרואה" ופתאום אנחנו מתחילים לגרום בגרם ובמ"ל.

אם נבין שהלכות צניעות הם כמו הלכות דרך ארץ, דבר שנשמע לי כטענה הגיונית, אין סיבה שניתן כללים כה מדויקים. צריך רק לומר שההתנהלות אמורה להיות הגיונית, מכבדת ומכובדת. 

בענייני צניעות יש שני פנים עיקריים:

1. מצד האישה: היא צריכה להתלבש והתנהל בצורה שתכבד אותה.

2. מצד הגבר: הוא צריך לשמור על עצמו, שלא יחפש כיצד לגרות את יצרו.

לגבי גוף הדברים האמורים:

לפי הסימן וסעיף שהבאת, אני מניח שמדובר בקיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) לא? (הסימנים הללו לא מתאימים לשולחן ערוך).

הדינים הללו הגיעו מהגמרא, אבל צריך לקחת בחשבון שנחלקו הפוסקים ביחס למספר דינים ממה שמופיע פה. דרך הפסיקה של הרב גאנצפריד היא מחמירה אז זה נתון שצריך לקחת בחשבון.

אבל נראה לי שהתשובה הכי פשוטה היא דברי הגרש"ז שהדינים הללו לא ממש שייכים כיום, כי צורת החיים שלנו אחרת. אף אחד לא מתרגש מנוכחות של אישה ברחוב, אז אין הגיון שצריך להימנע מלהיתקל עם נשים ברחוב. אנשים ונשים עובדים יחד, האם אסור שיהיה קשר חברתי ביניהם?

שיחה, קריצה, הליכה מאחורי אישה וכד'.

היום אנחנו חיים במציאות הרבה יותר מעורבת, אז שיחה עם נשים פחות מגרה.

לגבי "פריצות הדור", במאה ה-16 המצב היה יותר קשה. תסתכלו (או אולי עדיף שלא) על תמונות של כריכה לספרי קודש, (שערי דורא (ספר על נושאי כשרות בעיקר שנכתב על ידי אחד מראשוני אשכנז בגרמניה) מלפני כמה מאות שנים שם יש על הכריכה ציור של שתי נשים ערומות, כריכות ישנות לשולחן ערוך אבן העזר (שם יש ציור של בן ובת ערומים ועוד על זה הדרך). לגבי עצם המצב במאה ה-16 למי שלא מספיקה תובנה הסטורית מהסתכלות בספרים ובתמונות, שמעתי מהרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל (ראש ישיבת הר עציון לשעבר) שסיפר שכך היה אז.

ובפסיקות ראשונים, לדוגמא תקנות רבני פאדובה היה שגברים לא ירקדו יחד עם נשים מעורבות מלבד בפורים, אבל בתולות מותר בכל זמן. 

הגרש"ז היקל בדין מסויים, איך אתה מרחיב את זה כל כך רחוק?!

הרי שיחה וקריצה הם דברים שמביאים ממש לקירוב דעת, שלא כמו הליכה מאחורי אשה, ש(במקרה הגרוע) מביאה לידי הרהור.

וגם בימינו הנסיון מראה שדברים אלו מביאים לתקלות לא מעטות (בלשון נקיה, ואין צריך לפרט).

ואני אומר שיש דברים שבחברות וזמנים מסוימים יוצרים יותר קירוב ויש כאלו שפחות, זה לא הדין הספציפי אלא ההתנהלות הכללית.

יש צורת שיחה הנחשבת מאוד מקרבת ויש כזו שפחות והיחס ההלכתי תהיה בהתאם.

הנקודה העיקרית שלי היא שאתה לא יכול לשחק בהלכה כראות עיניך. גם אם גדולי הפוסקים יכולים לחדש הלכות לפי המקום והזמן, זה לא אומר שכל תלמיד יכול לעשות אותו דבר.

אבל זה בתוך הגבול של מה שמפורש בהלכה.

לומר על משהו שכתוב, שהשתנתה המציאות בזמננו, צריך באמת גדולי הפוסקים, ובאופן ספיצי על מה בדיוק. כפי שציין "קבל וקיים" [דומני שהרב הרצוג זצ"ל מחלק בין סתם הליכה מעורבת ברחוב, שלא שמענו שהיו עושים אחרת, לבין הליכה מובהקת "מאחרי"].

לגבי "קשר חברתי" בין אנשים שעובדים במקום מעורב, בוודאי שצריך סיוג הגון, עם הדרך ארץ. אדרבה, ממה שאני שמעתי, היום המציאות, בפרט במקומות של מי שאינם שומרי תומ"צ, היא שגברים מגיעים די בקלות לבוטות של דיבור, שפעם בוודאי לא היו מעזים.

לגבי "תמונות שער" שנמצאו על איזה ספרים, הרי זה מיעוט שבמיעוט לגמרי. וכאשר מה שיש על כריכת השו"ע הוא ההיפל מהשו"ע.. אז הכי סביר שאולי הכורך בכלל הי איזה גוי? מי אומר שכרכו אצל יהודי? ויהודי שמייצג את ה"נורמה"  דאז? וכך גם לגבי תשובה פינתית מאיזה מקום.

ככלל, יש דרך המלך של ההתנהלות שהיתה מקובלת מעולם, נוסף על מה שגם כתוב מפורש בהלכה. 

ואכן, היו עוד זמנים/מקומות שהיו קלקולים מידי פעם בתחומים שונים. אבל אי אפשר לומר שכיום בגלל שהלב גס בדברים, אז כל כיוון ההלכה הוא לקולא. יש דברים שאכן כיום פחות נחשבים למעוררים משהו (וזה, כנ"ל, צריך הכרעה ברורה כשמדובר במה שנגד המפורש בהלכה), ויש לצערנו שאדרבה, ה"הרגל" עצמו, גורם להתנהלויות לא ראויות. וכבר כתב במס"י שלא תטעה לחשוב שאם לא הגיע לעצם העבירה, אין רע. כי גם הסייגים עצמם (כניבול פה ועוד שמוזכרים שם), יש בהם מטעמה.

שקשר חברי בין בנים ללבנות עושה טוב לשני הצדדים ולא קשה לשמור על ההלכה בדיני ייחוד, נגיעה וכד'.

היא שאני לומד בישיבה בעיקר הלכה והם לומדים בעיקר עיון.

ממילא קל לומר להם מה הדין והם לא יבדקו הרבה, הם גם לא יבינו כיצד אמורים ללמוד הלכה כמו שצריך משום שהם מקבלים את ההלכה שלהם מראשי ישיבות. (הרב עובדיה דיבר על עיוות הפסיקה כשראשי ישיבות פוסקים והוא דיבר על הרב בן ציון אבא שאול, שלפי היכרותי הוא ראש הישיבה הכי פוסק בדורות האחרונים).

פעם שמעתי מראש ישיבה אחד שהוא דן עם הרב סתיו אודות תקיעת שופר בפארקים, ראש הישיבה הנ"ל שלל את העניין, לעומת הרב סתיו שתמך. במהלך הדיון, הרב סתיו טען כלפיו שההבדל ביניהם הוא הזוית, ראש הישיבה חושב כראש ישיבה בעוד הוא (הרב סתיו) חושב מזוית של רב עיר.

יש פסיקה מאוד שונה, אם אנו מסתכלים על הכלל או על קבוצה אליטיסטית. כמו כן, יש את כל השיקולים שהבאתי לעיל ונדמה לי שיש בינינו הבדלים גדולים ברמות ובשאלות שהצגתי לעיל.

[למשל, הרי כתוב על בשמים, כל שכן כשהיא אוחזתן וכו' - אז את רואה במפורש שלא כתוב לה שלא תאחז, אלא לאיש שלא יריח במכוון]

מסתבר שלגבי אשה זה אומר לא לעשות דברים "פרובוקטיביים" בכיוון שגורם להחטיא במה שכתוב צריך להיזהר.

אבל לא שהיא צריכה "להישאר בבית".. או לא "לייפות את השיער" או לא לענוד טבעות, כדרך בנות ישראל מעולם.

יש הבדל בין מוחצנות מופרזת, לבין הופעה נאה. הרי אנו רואים לאידך שיש בהלכה כמה דברים כדי למנוע מבחורה בגיל של לקראת נישואין מלהיראות לא טוב, כולל לא למנוע איפור מקובל, שלא תפספס שידוך טוב..

ולענ"ד, באמת עדיף לא לשים תמונה בפייס', "לעיני כל ישראל". לגבי שירת נשים ביוטיוב, זו שאלה טובה. יש צד שמי שרוצה יכול פשוט להימנע מלשמוע, ורק בנות תשמענה. מצד שני, הרי יכולים - וסביר שבת עם צניעות אינה מעוניינת שכולם ישמעו אותה. אולי יש מקום לחלק אם גם רואים אותה או לא. הקיצור, שאלת חכם..

זה פשוט הדרך שאז היו שמים בשמים. "צלוחית של פולייטון", תולים או אוחזים אותם.

ב. לגבי ליד גויים, שאלה מעניינת. לא יודע. אבל ממש לא הייתי מציע. תמיד צריך לזכור שהתורה לא באה לעקר גם את התחושות המוסריות הטבעיות. וכי בת עם צניעות נורמלית טבעית, מעוניינת שאיזה גוי "יימשך" אליה בגלל קולה הנאה?...

ההלכה לא ידעה שאת תלמדי חברותא. המציאות השתנתה ההתנהגות האנושית ודיני צניעות לא השתנו. ההתייחסות שלך קצת צינית. חז"לנו לא העלו בדעתם שאישה תהיה רופאה או מורה. לא היו דברים כאלה. אבל יצר הרע תמיד היה, ולא צריך לתפוס הכל באופן ציני. 

"ר"א אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם:" (משנה בסוטה, דף כ עמוד א)

ממה שאני מכיר, תיפלות זה  דבר חסר טעם, אבל לא אסור.

"תיפלות ס"ד אלא אימא כאילו למדה תיפלות א"ר אבהו מ"ט דר"א דכתיב (משלי ח, יב) אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית ורבנן האי אני חכמה מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא דא"ר יוסי בר' חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה א"ר יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר (איוב כח, יב) והחכמה מאין תמצא:

רבי יהושע אומר רוצה אשה וכו':

מאי קאמר הכי קאמר רוצה אשה בקב ותיפלות עמו מתשעת קבין ופרישות:" (דברי הגמרא על המשנה בסוטה דף כא עמוד ב)

רש"י מפרש:

לימדה תיפלות ס"ד - וכי תורה תיפלות קרא לה:

כאילו - שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע:

חכמה - תורה:

שמעמיד עצמו ערום עליה - שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל [ל"א שמשים עצמו ערום עליה גרסי'] שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד וללמוד מכל אדם:

מאין תמצא - מן העשוי כאין:

רוצה אשה בקב ותיפלות - חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש מט' קבין ופרישות לפרוש מן התיפלות לפיכך אין טוב שתלמוד תורה:

אבל לעניין לימוד תורה לנשים, אם תרצי להיכנס לזה. אשמח להסביר באישי כדי לא לנצל"ש;)

אפילו לא כתוב פה שאסור להיות פרוצה.
אולי יש לכן 'לפני עיור' כשמדובר בעיור.

כן, הרחבת אחריות ראויה. ושאלה לא קלה. בכלל.
אבל אני חושב שה'נורמלי' נכנס פה מאוד אחרי היראת שמים.לא נורמטיבי, אלא שפוי,פופורציונלי, הגיוני, בריא, מאוזן. 

"את צנועים חכמה" של ראש ישיבת קרני שומרון. (לפחות 4 כרכים.) הוא מפרט הכל מהמקורות ועד התכלס.

אולי תקראי לפחות את המסקנות של כל פרק, יעשה לך סדר.

וכל הכבוד לך על השאלה!!!

התורה לא ניתנה רק לזכרים,

וכל מצוות לא תעשה שוות בין בנים לבנות

לדוגמה להדליק חנוכיה או לנענע לולב עם אתרוג יותר נחמד מלקום כל בוקר למניין, לעשות ברית לבן שלך או להתלבש בצניעות, כי יש יצר מפתה (יצר שמופיע גם בסגנונות של קולות וחומרות למיניהן ועוד פרשנויות שונות ומשונות לתורה).

רוב ספרי ההלכה אמנם נכתבו בלשון זכר, אך זה כי רוב הלומדים מאז ועד היום - זכרים, וכן כי המערכת המשפחתית היא כזו שהאבא הוא ראש המשפחה והוא אחראי על לימוד וקיום המצוות. (לדוגמה, אם יש מנהג סותר לבעל ואישה, נוהגים את מנהג הבעל).

אולי צריך לשים מחיצה בין שתי שאלות דומות אבל שונות, ולכן קצת מבלבלות:

1. שאלה בהלכה: מה מותר ומה אסור. (ונראה לי שכל מה שכתבת בסוגריים עם סימני שאלה, זו ההבנה הפשוטה והאמיתית. אלא שקשה לנו, א. כי לא הרגילו אותנו לזה. ב. כי לא הסבירו לנו את המניעים, המשמעות והמטרות של זה. ג. כי הרגילו אותנו את ההפך - למשל: אנחנו רואים סרטים מגיל אפס, בלי לקחת בחשבון שעולם הערכים עליו חיים הבמאי והמפיק וכו' הוא עולם ערכים נוצרי. וזה מתבטא ביחס למוות, ביחס להורים, ביחס לגניבה, ביחס לאלימות, ביחס לכל שאלה ערכית מוסרית שכל סרט בנוי על לפחות קונפליקט אחד כזה, ובודאי שביחס לקשר בין בני זוג ובין גברים לנשים בכלל. והסרטים זו רק דוגמה אחת.

2. שאלה באמונה: "למה צריך לקיים מצוות?" "למה בכלל יש מצוות?" "מה המשמעות הרוחנית של ההלכה?" אלו הן שאלות מאוד כלליות ועמוקות, אך התשובה עליהן היא לא בצורת הצגת ההלכה כקולות וחומרות, אלא בצורת ספרי אמונה ומוסר שמסבירים את החשיבות והערך הכללי של דבקות במצוות ה', ובחלק מהספרים גם את הערך הפרטי של כל מצוה ומצוה ומשמעותה. מנסיון, יותר קל לקיים מצוות כשאני מבין מה תכליתן ומה ערכן.

בס"ד

וברצינות-

כמו שכתבו לך עצם הרצון להתחשב הוא רצון טוב,

אבל לענ"ד עליינו כנשים להקפיד על ההלכות שניתנו לנו,

איך להתלבש איך להתנהג וכ',

(כל אחת על פי הפוסק שלה- "עשה לך רב")

והצד השני ישתדל במצוות שלו...

בס"ד

לא נכון. אף אחד/אחת לא באמת יודעת מה נכון לעשות. הבלבול גדול, התרבות הכללית מציבה אתגרים בלתי אפשריים, מגוון הדעות ההלכתיות, שמנסות למצוא פתרונות לכל סיבוכי המציאות, ממש גדול ומבלבל. צריך להמשיך לדון, להתפלל ולבקש מה' שינחה אותנו בדרך הנכונה.

אחד הדברים, שנשים לא יודעות הוא, כמה באמת הדרכות הצניעות של חכמים קולעות ממש לצרכים של הגברים. אם נשים היו יודעות, הן היו מחמירות מעצמן על עצמן, בלי לחפש את דיוקי הפסיקות.

אז כן לצאת לרחוב או לא? שאלה טובה, שאין לאף אחד תשובה עליה. כמו שכתבתי לעיל, צריך להמשיך לעורר את הנושא ולהרבות בתפילה.

והעיקר, כמו שרבי נחמן מלמד, הוא להמשיך לרצות ולכסוף ולהתגעגע למציאות של קדושה אמיתית. ישר כח על השאלה! אשריכן שאתן לומדות!

והוא ישן...

ספר על צניעות נורמלי 

יותר השקפה.

אבל הוא חלק ממערכה עיונית גדולה שקשורה בסוגיות רבות העוסקות בצניעות, הן בדינים שחלים על האיש והן על האשה ולכן כדי להבין באמת למה התכוון השו"ע ומה ההלכה לדינא היום צריך לעיין מהמקור בגמרא ולהבין את הגדרים שאותם מציב הרמב"ם שהשו"ע במקרה הזה כמו ברבים אחרים העתיק חלק ממנו (כמו שהרמב"ם העתיק את לשון הגמרא)

לגבי השאלות עצמם - לא, זה לא אומר שאל תצאו מהבית, זה לא אומר שאינטרנט פרוץ זה בסדר, זה לא אומר שאסור לכן לענוד טבעות (אני לא מבין מה השאלה הרי נותנים טבעת נישואין לא בשביל שתשימו במגירה בחדר)

ההלכה הספציפית שהבאת כאן עוסקת בדינים החלים על האיש הנגזרים מדין "לא תקרב", מדין "הרהור" ומגדרים נוספים, והדינים לגבי האישה לא מופיעים כאן באופן ישיר. 

ובדרכי לימוד, וכאן קצת חוזר למה שציינתי בהתחלה - בלי לראות את הסוגיה מהגמרא ולעבור את העיון על הסדר אלא רק להביא את לשון השו"ע ולהקשות קושיות באופן מנותק מהמהלך זה פשוט טעות. 

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.