למה זה נשמע שמחפשים על מה להתנגח ועל מה לקנטר?


תגדילו ראש.


לא אמרו להיות רובוטים.
לא אמרו להיות אנטיפטים.

אמרו ללכת ולנהוג בצניעות.
 

אם את שואלת מהי הצניעות/ הדרך ההגיונית לשמור על דרך ארץ בלי לקלקל את המידות- זה משהו נפרד.

אין דרישה לנשים להתרחק מגברים מאוד מאוד..

אז כן. מותר לך לשפר את ההופעה, לי אסור להביט באישה ארוכות בכדי להתבונן ביופיה.

מותר לשים בושם, ומותר גם להסתכל על אישה- האיסור הוא להביט, להתבונן ארוכות, להתכוון להריח וכו'.

מי אמר שמותר להסתכל באינטרנט פרוץ? 

ובאמת, אסור להביט באצבע קטנה של אישה בכדי להנות ממנה, מה הקשרא בין זה לבין זה שאסור לכן לענוד טבעות?

תענדו,
ולנו הגברים יהיה אסור להתבונן בזה..

ושוב לגבי השיער, אסור להתבונן בכדי להיהנות, הבטה בעלמא מותר..

לפרסם שירת נשים?

הנושא קצת יותר מורכב מהחד צדדיות בו את מציגה אותו- יש מי שמתיר..

אבל סתם מעניין אותי, למה נראה לך שזה לא חד צדדי?

כל הלשון היא על הגברים, לא על הנשים.

למעשה, לא להקצין לאף כיוון מבחינת התנהלות הבחורה. פירטתי יותר בהודעה אחרת.

כך מביא הרב עובדיה בשמו בהלכות קריאת שמע.

אבל עדיף שלא.

אא"כ את שמה שירים לילדים שאישה שרה וכו'- אם הגבר לא מכיר את זאת ששרה, אין בעיה לשמוע אותה.

ואני בטוח שיש שאסרו עוד מהצד ההפוך.

גם ב"יודעה ומכירה"- נראה לי שלא "יודעים ומכירים" מישהו רק בפעם אחת ועיקר טענתם היא שזה לא קולה, לא שיש כאן היכרות מועטה.

במכשיר חשמלי משום שמדובר ב"אותות" ולא בקולה באמת.

לי זכור משהו שגם זה רק במידה והוא לא ראה אותה ,

מלבד זאת אני מכיר הרבה שמשמיעים ליד דתיים להכעיס ולצורך ניאוף וכאן בכל מקרה זה לא קשור כי זה קול דומה 

אבל אם אתה מעדיף לתקוף, בלי לטרוח לקרוא: 

החלק של ציטוט הרב אלישיב (מתוך מה שהבאתי למטה)

"וכדבריו כתב בספר ישיב משה טורצקי (עמוד יד) בשם הרב הגאון אלישיב נר"ו, שאפילו אם מכירים את האשה מותר, ולא שייך בזה קול באשה ערוה, כי בגלל הדרך הטכני שמיוצר בו הקול, אין זה קול האשה ממש אלא חיקוי על ידי גלי חשמל. עיין שם."

למי שחליחה נפגע לא באתי לפגוע בשום רב או להגיד על שום רב מסוים לשון הרע, אני מדבר על אנשים שהולכים להופעות של נשים וטוענים שזה מותר הלכתית כי סבא של מישהו שעושה את זה היה רב

אז מותר להם!

ואם זה ברמקול, יש הרבה צד לסמוך על הרב אלישיב, הציץ אליעזר ומי שהבאתי בדברי הרב עובדיה.

סך הכל מדובר פה בדרבנן, לא ניתן להקל על סמך פוסקים מכובדים כאלו?

הרב מלמד הביא במאמר ברביבים (מצורף כאן - http://revivim.yhb.org.il/2012/01/12/%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A0%D7%92%D7%93-%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94/) שיש מספר פוסקים לסמוך עליהם.

אולי תדון אחרים לכף זכות שיש להם על מי לסמוך?

*אני לא הולך להופעות של שירת נשים, בגלל שאני לא אוהב מוזיקה. אבל אם אישה תשיר לידי לא תהיה לי בעיה עם זה, כי יש הרבה פוסקים שניתן לסמוך עליהם וכפי שהבאתי "ספקא דרבנן לקולא".

אין בעיה רק בהשמצת רבנים, יש גם בעייתיות בהשמצת אנשים שאתה לא מכיר אם אסור או מותר.

הגמרא מביאה זה ביחס לקריאת שמע

הפוסקים נחלקו האם מדובר בדין דווקא בקריאת שמע ותפילה שאסור לשמוע שירת נשים או בכלל.

אחר כך, בדורות האחרונים כשהייתה אופציה לשמוע שירת נשים בלי שזה יהיה קולה באמת או שהיא תהיה שם וכד', נחלקו הפוסקים ביחס לכך.

יש שאסרו ויש שהתירו.

הן המקל והן המחמיר בסוגיות אלו יטען שהוא עיקר הדין, והצד האחר מחמיר או מקל.

בכל מקרה, צריך לזכור שמדובר במחלוקת בדרבנן ועקרונית יש לנו כלל ש"ספקא דרבנן לקולא".

ה-יג מידות שאומרים כל בוקר הם אפילו לא "הנכונות" זו מחלוקת תנאים ואנו בתפילה אומרים את דעת ר' ישמעאל ולא ר' עקיבא

זה לא...

סתם, ח"ו. אבל זה יצריך התפתחויות דמוגרפיות ארוכות... יקח הרבה זמן

אינני חושב שיש כאן אדם אחד שעבר על סוגיה אחת עם 71 פוסקים, אני טועה?

אתה מה היה קורה אם היה דבר כזה רבניות עם תעודה ?

היה פתאום איזה רבנית ראשית לישראל וה היו מתחילות להניח תפילין ולקרוא בתורה ולהצטרפף למניין ואולי להתחתן אחת עם השנייה!!!!

אבל אמת הלכתית מעניינת אותי;)

החוכמה זה לא לדעת הרבה- הידע הוא כלי.

פוסק לומד איך להשתמש בכלי הזה. הדרך לדעת איך משתמשים בכלי הזה היא ע"י שימוש ת"ח.

מה זה אומר- זה אומר שלפני שרב הופך לפוסק הוא חי צמוד לת"ח שכבר ידוע בגדלותו ובעובדה

שהוא שימש ת"ח והוא מקובל כפוסק, והוא נמצא איתו שעות ארוכות ורואה כיצד אותו ת"ח מתייחס

לפרטים ולכל שאלה ולאט לאט הוא לומד יותר ויותר איך להתייחס למקורות(שהוא כבר יודע) ואיך

להבין ואילו שיקולים יכולים לשנות ואילו שיקולים לא. ורק אחרי שנים ארוכות של שימוש ת"ח, הופך

אותו רב לפוסק וזה קורה בד"כ מתוך זה שהרב שלימד אותו מגדיר אותו כמי ששואלים אותו שאלות

ומפנה אליו חלק מהשואלים וככה מתרגלים שהוא עונה על שאלות בהלכה.

ככה היה מאז משה רבנו.

אין כאן שום חומרה!!!!!!!!! 

אין כאן גם שום היתר!!!

מי ששומע פשוט עובר על איסור דאורייתא של "לא תנאף" וזהו!!

ההיתר היחיד הוא במידה וזה רק במכשיר חשמלי שאין לך אפשרות לראות אותו (במחשב, טמבלוויזיה וסמרטפון אסור גם אם אתה לא מסתכל) ושמעולם לא ראית את האישה ששרה (לא רק אם עכשיו אתה לא רואה אותה) 

א. ככל שתרחיקי יותר, מה שימשוך יהיה מעשה קטן יותר. הרי מדובר במשיכה סובייקטיבית, ככל שאומרים יותר אסור בהלכות צניעות, נאסר יותר ויותר כפי שקורה בעולם החרדי כיום.

ב. את לא חייבת להימנע מחיים נורמליים, רק כדי שמישהו אחר ידע לשמור על עצמו.

ג. לגבי צורת חיינו והתנהגותנו, התייחסתי בהערה אחרת.

ד. יש מאמר ברביבים של הרב מלמד ביחס לשירת נשים, שם הביא שנחלקו הפוסקים האם נאסר רק בשעת קריאת שמע ותפילה או בכלל. כלומר, האם שמיעת שירת נשים היא בעיה בחוסר צניעות או בהסחת הדעת?

הרב יצחק וייס (אב בית הדין של העדה החרדית בירושלים לפני דור) כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח, סימן קכו) :

"אמנם בנוגע לשאילת שלו' באשה אין ענין להלכות הנ"ל, דבאשה עיקר טעמא משום חבה, ומ"מ הקילו האחרונים באמירת צפרא טבא, דכיון דהוי ממדות דרך ארץ ל"ש חבה, דהנה כי כן כתב בפשיטות בספר ערוך השלחן (א"ע סי' כ"א סעי' ח'), דכיון דהטעם משום חבה וכמ"ש רש"י, לפי"ז אין איסור רק בשאילת שלו' שיש בזה קירוב הדעת ואהבה, אבל לאמר לה צפרא טבא וכה"ג נראה דאין איסור עיין שם. 

וראיתי בספר טהרת ישראל (א"ע סי' כ"א סעי' ו' אות ט"ז) שכתב וז"ל ואפשר דמותר לשאול מאשה וואש מאכסטו ציא געזינט /מה שלומך, לבריאות/ או בלשון שלו' עליכם כנהוג בזמנינו וצ"ע בזה ונ"ל דהכל לפי האדם כמ"ש לעיל סעק"ג ע"ד עכ"ל, ור"ל במה שציין לעיל, שהביא דברי הריטב"א דבחסיד גדול שמכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל מותר בשאילת שלו', אבל סיים בעצמו דמי יוכל לומר כן עיין שם, אכן מה שמדמה שאלת וואש מאכסטו ציא געזונד לשאלת שלו' עליכם, ומקורו ציין ביד אליה' לס' א"ח נתיב ח' כ' עיין שם, והוא ספר נתיבות השלו' (ונקרא בשם ארחות חיים להלכות א"ע) וז"ל שם, מי שהיתה אשתו חולה מותר לכתוב לו יודיענו משלו' זוגתך וכו', ועוד נראה דיש לחלק אם שואלין וואס מאכסטו ציא געזונט דבזה אין חשש, או בלשון שלו' עליכם כנהוג בזמנינו וצ"ע בזה ועי' ד"ת עכ"ל, והנראה ברור דמדהתחיל דיש לחלק כנ"ל, רצ"ל לחלק בין אם אומר וואס מאכסטו ציא געזונד ובין אם אומר שלו' עליכם, דמותר לומר וואס מאכסטו וכו', ואסור לומר שלום עליכם, ומש"כ או, הוי כמו שכתב ובין, ולמעשה נשאר בצ"ע גם אם אומר וואס מאכסטו וכו'. 

אבל מ"מ כיון דבנוגע לשאילת שלו' באשה, אין לחלק מטעם דשלו' הוי שמו של הקדוש ברוך הוא, ובין לשון אחר, רק בין אם הוי דרך חבה או לא, אם כן בזמנינו דכפי הנהוג בין ההמון הוי אמירת שלו' כמו צפרא טבא דהתירו משום דהוי אורחא ולית בי' משום חיבה כנ"ל. 

יש לומר לכאורה דהה"ד באמירת שלו', להרגילים בזה לומר כן לכל מי שהוא אפילו לאינו מכיר, דהוי כמו צפרא טבא, דמותר משום דהוי אורחא בהכי משום מדת דרך ארץ ואין בזה משום חבה, אך עומד לנגדינו דברי הש"ס דאז היו רגילים בין אדם לחבירו לברכו בברכת שלו', בין מכירו ובין אין מכירו כפי המשמעות, ומ"מ אסרו לשאול כן לאשה כנ"ל, אמנם באמת הפני יהושע (קידושין ע' ע"א ד"ה שם א"ל) העיר בזה לומר דשאילת שלו' ע"י שליח איכא דרך חיבה טפי, משא"כ אם שואל בעצמו, בהא אפשר דליכא משום הרגל חיבה, כיון דאורחא דמילתא הכי הוא, וחיובא נמי איכא לשאול בשלו' כל אדם ואפילו לעכו"ם מפני דרכי שלו', ורק באשה איכא איסורא משום קול באשה ערוה, ומפרש בזה את דברי הש"ס עיין שם, והמהר"ם שיק שם הקשה דא"כ ליכא אף משום קול באשה, דהא קיי"ל דוקא כלי זמר, ורק הרשב"א (ברכות כ"ד) כתב דהבעת שלו' גרע דאיכא חיבה, וכיון דאורחא הוא אין חיבה, וצ"ל דחששו באשה שמא תוסיף אמרים מה שאינה אורחא, ולפי"ז באינה /באינו/ רואה אותה בפני' ואינה /ואינו/ מכירה אין חשש כלל, והא דהעולם אינן נזהרין בזה, סומכים על דברי הרמ"א - ומקורו בתוס' קידושין שם - שכתב שם (סי' כ"א סעי' ה') לענין שאינם משתמשים באשה, דכל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמים נהגו להקל בדברים אלו, ובפרט כיון דאורחא הוא לית בי' משום חיבה והרהור עכת"ד. "

עד כאן מדובר בחלק מתשובתו של הרב וייס, אבל בכל מקרה מה שהוא עושה זה לחלק בין דיבורים מקובלים וסך הכל מדובר בדרך ארץ ודיבורים כאלו מותרים. הדיבורים בין גבר לאישה האסורים (לפי דבריו) הם דיבורים של חבה. למיטב זכרוני, חיבה באופן כללי זה חיבת ערווה ולא סתם קשר חברותי...

 יוצא גם מדברי הרב וייס, שצורת ההתנהגות בין גברים לנשים אינה בנויה מכללים הקבועים באבן, אלא מהתנהגות ההמון...

הפוסקים התירו לבתולות להסתובב ללא כיסוי ראש כיוון שנהגו, אז יש מושג של שינויים בהלכות צניעות בהתאם למציאות.

@תקוות עולמים

חוששני שאפילו המשיח לא היה עוזר פה. עשו פה סלט שלם של טעויות ומבוכות. כואב לי הלב לראות את השטויות האלה.

לפעמים אני תוהה על עצמי מה לכל הרוחות אני עושה כאן. יחד עם רבבות של ביינשים מתלהמים שבטוחים שרמבם זו הלכה. במקום כל הכאבי ראש, שבכל מקרה לא מובילים לשומדבר אקוטי מאיפה שאני עומד, יש יקום חלופי והרבה יותר מדליק מזה: יקום הפלייסטיישן! כדאי לך לנסות, זה ממש כיף! קוראים לי שם נינה, ואני בלונדינית חטובה עם זרועות מבטון, שמלת כלה וצחוק מרושע - וכל מה שאני עושה שם כל היום זה לפרק את הצורה של בראיין וג'ק 7. אני דופק להם בעיטות, סלטות, דחיפות, שריטות, טאק – מפוצץ להוא ת'מבושים, טאק - ממולל לזה ת'שיער, נשיכות, גלגלונים, פליק-פלאקים באוויר, העפות באשר הם.

נו, פסדר, שכנעת אותי, אני אגיב על תשפוכות ההבלים שזרמו כאן בזמן שאני טיילתי ושתיתי תה.

טפו.
 

כל כבודה בת מלך פנימה..

שיוצאים צריך לדאוג לא להריח או להראות בצורה יותר מידי מושכת - על מנת שלא להכשיל.

איך כן להתלבש ולהתנהג? יש רבנים ואנשי חינוך שמתוים את הדרך הנכונה..

לא צריך להשתגע יותר מידי (שאלים וכו..) כי תמיד יהיו את אלו ששום דבר לא יעזור.

לאידך יש חיוב על הצד השני להתרחק בצורה מוסימת מדברים על מנת שלא יכשל, הגדרים בד"כ נוצרו בשביל שאם פעם תהיה התקרבות עדיין תהיה שליטה שהמצב לא יגיע כפי שחז"ל מגדירים את זה "אש בנעורת"

אחרת אין לדבר סוף

יש כללים התכלתיים ברורים 

.

יחוד

צבע ואורך לבוש

ריח

איפה להסתובב ואיפה לא

באיזה שעות

וכו וכו.

ששני הצדדים נצמדים להלכה (ולא לחומרות) זה מציל את שניהם

שצד אחד נצמד לצד השני זה לא יעזור..

אבל מי שנצמד שמראת עצמו מזה

שם נחלקו קצת פחות

להסתכל במקום זה. רק לגבי קול אשה יש שאמרו שזה נאמר לגבי ק"ש, אבל להלכה אסור לגבר להנות מהקול גם לא בזמן ק"ש.   

גם ערוך השולחן שהתיר במקום שרגילים לקרוא ק"ש מול שער כתב שעצם גילוי השער אסור.

אז כנראה שאלו לא "רק" רבנים בני דורנו. 

לבני אדם? . אני אכן מכיר כמה גמרות שאולי אתה לא.

האם זה אסור או שזה סתם לא צנוע וסיבה טובה לגרש (כלומר, סימן לדברים שליליים)? המשנה גם מחלקת בין דת משה (תורה) לדת יהודית (מנהגים+). בכל מקרה, כך או אחרת, זה לא קשור בשום אופן להגדרת הזרוע כ"ערווה", זו מערכת הלכתית (נגיד...) אחרת לחלוטין

מלבד זה, האם אתה מכיר את הגמרא ביבמות נה:? (שלא אצטט מפני מעורבותו של הפורום)? 

מכיר מספיק כדי לראות עד כמה ההגדרה ההלכתית שם לא ברורה, ומכיר גם את מחלוקות המפרשים הנובעות ממנה - למשל, בשאלת המשמעות ההלכתית והתוכנית של ענייני דת יהודית ודת משה, ושל הגדרים הספציפיים הנובעים ממנה.

ושוב, אין פה שום אמירה על הליכה סטנדרטית ברחוב.

ואם נאמר כולן יתכסו בשאלים שחורים, תטען שזו ההלכה? מה זה ההגיון המעוות הזה?

בשולחן ערוך לא כתוב שום דבר על כיסוי המרפקים, ולמעשה אין לזה שום הגיון הלכתי ורבנים סתם עיוותו וסילפו את ההלכה עד שכל הבנות המסכנות בטוחות שזו איזו הלכה מסיני.

זה שהכל קדוש ממש לא אומר שהכל מוסכם. צא ולמד את דברי הראב"ד על בעל המאור ואז תגיד לי שאין שום דבר לא מוסכם בתורה.

הכללים הכי בסיסיים שכתובים איפה בדיוק?

אני לגמרי בעד צניעות. אבל האצטלה ההלכתית והמחייבת שמלבישים אותה אנשים שחושבים שאחרת היא תעלם היא פשוט הבל ורעות רוח.

ו"תנאים מבלי עולם - שמורים הלכה מתוך משנתם".

אנחנו לא קראים, יש תושב"כ ותושבע"פ. ואפילו כדי לפסוק מתוך הגמרות צריך בקיאות ועיון עצומים, גדלות עצומה. לא סתם החל מהרי"ף והרמב"ם אספו את ההלכות בצורה מסודרת. והשו"ע, ועוד, מקובל על  כל ישראל, אינו "מוסכם פחות", אינו "מחייב פחות" ואינו "אקטואלי פחות". ובענייני צניעות - בבהירות לא פחות  מדברים אחרים. 

השאלה כאן לא נשאלה איך "פוסקים" קראים, מ"פסוקים" בלבד, אלא על הלכה כמקובל בעם ישראל.

יש הלכות ברורות מאד בענייני צניעות. אלא שיש להבדיל בהן בין מה שאינו משתנה לפי מנהג המקום (מה שחז"ל לומדים מפסוקים.. משה"ש), לבין דברים ששייכים למהגי מקומות, שגם הם יכולים להפוך להלכה לא מצד "ערוה" אלא מצד צניעות. יש גם "דת יהודית" כלשון הגמרא.

אכן, חלק מההזהרות הן לגברים, כפי שצוטט בהודעת הפתיחה - ויש אזהרות גם לנשים, במידה והולכות בצורה שאינה עפ"י דין. כמו כן, יש בכללי, "לפני עיוור לא תתיתן מכשול", ובוודאי שזה מחייב לא ללכת בצורה שהיא מנסה "למשוך" באופן בוטה. 

אבל מי שהולכת בצורה נאה וצנועה, אינה צריכה "להתכער" כדי שלא יסתכלו עליה. כפי שהיא תורמת את חלקה בהופעה צנועה, יתרום הצד השני, לעצמו, את חלקו בשימת לב לעצמו.

כפי שהוזכר, גם שקדו חכמים לשים לב שבנות  בגיל שידוכין. תלכנה בצורה שלא תפריע למצוא שידוך הגון, גם חיצונית.

א. בכל מה שנוגע לחיובי "צניעות" (לא המושג כפי שהוא באמת, שכנ"ל משמעותו היא יותר לגבי מה שנהוג - אלא המושג במובן של החיובים, כמו "טפח באשה" וכד'), הדברים מוסכמים על כל גדולי הפוסקים. יש מחלוקות במה שמעבר לכך, בפרשנות של פרטים מסויימים, אבל הבסיס מוסכם, והוא רחב דיו. וזה לא מתחיל מפוסקי דורנו אלא ממקורות לגמרי קדומים, גם גמרא, גם הישענות על תושב"כ, שתושבע"פ כדרכה מפרשת אותה.

ובוודאי גם פוסקי דורותינו, המובהקים, יש ביניהם הסכמה בקריטריונים הלכתיים, וגם שיש כאלה. הם לא ממציאים את התורה מחדש. חבל שנהיה מצב, שתלמידים צעירים, כבר יודעים לעיתים להסביר שבעצם הפוסקים המובהקים אינם יודעים באמת איך לומדים תורה... מה שייך.

המושג של  דת יהודית, הוא מושג בהיר, שכבר בגמרא מובאות לו דוגמאות. אלא שיכולים להיות דברים שבהם - שלא כמושג של מה מוגדר כ"ערוה" - הנהוג אצל בנות ישראל, מעבר לחובות הבסיסיות ירחיב את היריעה הזו.

הלכות לבוש בצורה צנועה, וגם זהירות הדדית משני הצדדים, נשנו בגמרא, בין שלל הנושאים שנאמרו שם. ואין צורך לדבר עליהם "המון", הם די ברורים. ובחל להחליט כאילו ברור שיש איזו "סיבה מסתורית" למינון שנאמרו, סברות לדרשה, כל אחד יכול לומר.

אולי אני מדבר שטויות, אבל השתדלתי ולמדתי מעט את הנושא, ואתה אומר דברים פשוט לא נכונים. תפתח ביביע אומר חלק ו' או"ח י"ד ויו"ד י"ד ותראה עד כמה הדברים מעולם לא היו מוסכמים על הפוסקים. תפתח בשיח נחום ותראה חוסר הסכמה מובהק אפילו יותר. הדברים שאתה אומר פה, אחד לאחר, פשוט אינם נכונים עובדתית.

אפילו שתיים, למען האמת. אין שום מסכת כזאת על הלכות צניעות, זה פשוט לא קיים.

אתה רוצה להדגים כלל ברור בדינים הללו?

פשוט צריך אנשים כמוך.
מצד האכפתיות.
בשביל לא להחטיא באמת זה יותר חשוב בהתנהגות, אלא אם כן את מגזימה מאוד.
ובשביל לשמור על ההלכה קלה כבחמורה-צריך ללמוד. או במינימום לשאול פוסק שמכיר את גם המציאות.

1. קינת דוד על שאול: בנות, ישראל--אל-שאול, בכינה; המלבישכם שני, עם-עדנים, המעלה עדי זהב, על לבושכן. (שמואל ב, א:כד)

2. משנה בנדרים (דף סו עמוד א) : 

מתני' פותחין לאדם בכבוד עצמו ובכבוד בניו אומרים לו אילו היית יודע שלמחר אומרין עליך כך היא ווסתו של פלוני מגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרין בנות גרושות הן מה ראתה אמן של אלו להתגרש ואמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר ה"ז מותר:

קונם שאני נושא את פלונית כעורה והרי היא נאה שחורה והרי היא לבנה קצרה והרי היא ארוכה מותר בה לא מפני שהיא כעורה ונעשת נאה שחורה ונעשת לבנה קצרה ונעשת ארוכה אלא שהנדר טעות ומעשה באחד שנדר מבת אחותו הנייה והכניסוה לבית ר' ישמעאל וייפוה אמר לו ר' ישמעאל בני מזו נדרת אמר לו לאו והתירה ר' ישמעאל באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות בנות ישראל על ר' ישמעאל בכינה וכן הוא אומר בשאול (שמואל ב א, כד) בנות ישראל על שאול בכינה:.

רבי ישמעאל ייפה אישה, ותפיסתו לגבי שגם בנות מכוערות זה רק בגלל שאין להן כסף לטפל בעצמן.

הנה שתי מקורות בו אנו רואים בדבריהם של דוד וחז"ל שלעזור לבנות להיות יפות ולהתקשט זה דבר חיובי

דברי ישעיהו באים לומר שיופי זה רע אם המטרה היא לעורר יצרים ולעשות בעיות, אבל כשלעצמו יופי אינו רע.

בספרי קריאה יש ספרים המביאים יופי כדבר טוב ואצילי (כגון שר הטבעות) ויש ספרים המביאים יופי רק כדי לעורר יצרים, נראה לי שהאבחנה ברורה.

לכן צריך לדעת איך לדון בזה בפלטפורמות כאלו..

לא מדבר על ההפניות הספציפיות הנ"ל

אלא בכללי

יש תפילה עתיקה מהגמרא על צניעות: רבונו של עולם, בראת גן עדן ובראת גהינום, בראת צדיקים ובראת רשעים. יהי רצון מלפניך, שלא יכשלו בי בני אדם, ויפסידו חלקם בגן עדן וירשו גהנום, שלא אהיה ענושה על כל אחד ואחד מהם. אפשר ללמוד ממנה מה האמת.

להסתבך?

של [הרב]בר אלינסון.
ויש גם חוברת של "עיטורי הלכה" אני חושבת בעניין.

1. ככלל- הלכות צניעות פירושן- מה אפשר/ראוי/ לא צריך לכסות , כמה למה ואיך.
2. זה לא ממש משנה לעניין אשכ' וספרדים- חוץ מהעניין של חצאיות/גרביים שאכן יש חלוקה בעניין [בקטנה- המשנה ברורה- האשכנזי- מתיר מעבר לברך*. יש פוסקים [אני לא יודעת אם ספרדים או לא] שמחמירים בזה.] 
הכלל אומר "שוק באישה ערווה". בגלל שהשאלה היא מה זה שוק- ויש בזה חילוק= בגלל זה נגזר אם כן לשים גרביים או לא., ומכאן הפסיקות השונות בעניין.
3. הרב מלמד משתדל לכתוב את הדיעות המקיפות- וגם נותן מראי מקומות שאפשר לפתוח ולרקאות לבד גם.
4. מה שהוא מחמיר- כי זה מה שכנראה הוא מצא לנכון להחמיר. ויש כל מיני דעות.
אם את הולכת לפיו והוא הרב שלך- תלכי לפיו.

 

"עשה לך רב" מאוד עוזר בזה...
@אהבה בתענוגים
בהצלחה רבה!


* ומחמיר בהלכות לשון הרע.... 

שאלות ספציפיות- אני חושבת שיהיה לך נעים לשאול רבנית או אישה אחרת שמבינה.


בהצלחה ממש!
@אהבה בתענוגים

ושמעתי משהו מדהים
"לא אותי קראת יעקב- כי יגעת בי יגעת בי ישראל"


אם כבדה עליך התורה- כנראה אתה לא עובד את האלוקים הנכון....
התורה מלאה אורה, קלות, שמחה.

 

המשנה ברורה לא ראה את דעת החולקים , והם :רבי עקיבא איגר ,חתם סופר, שולחן ערוך הרב, וכן כל הראשונים על הסוגיא כמו ראב"ד , רשב"א ועוד. 

בין רבני דורנו החולקים על המ"ב הם : הרב ואזנר, הרב אליהו, הרב עובדיה, הרב בנימין זילבר ( שכתב שגם החזון איש הודה לו בזה), בן איש חי , הרב שמואל טל .

בקיצור המשנה ברורה הוא נגד כל מקורות חז"ל בנושא ודעת יחיד. (לדעתי אם היה רואה את כל המקורות הוא היה מחמיר.  ולכן קשה לי שכל כך הרבה מקילות בזה, וזה מקש העל שמירת העניים. 

הוא מצטט פעמים רבות את כל אלו שמנית, איך אתה יודע שבסוגיה זו הוא לא הכיר אותם???

קצת כבוד לרבנים עליהם אתה חולק, בעיקר אם מדובר בדמות חשובה כמו המשנה ברורה!

המחמירים. מאד תמוה שכאן הוא לא מזכיר את הדעה ה"מחמירה" שהיא בעצם כל המקורות מהתנ"ך , משנה באהלות פרק ח, גמרא לגבי חליצה , רד"ק ,רש"י במנחות, ראב"ד על שוק, תוספות במנחות שמחלק בין שוק של אדם לשוק בהמה.   מכל זה ועוד אתה סובר שהיה ידוע למ"ב , והוא החליט להתעלם ולהביא רק ספק של הפרי מגדים ללא כל מקור לפניו?. יש לי המון כבוד למשנ"ב , לא סתם הקב"ה גילגל שספרו התקבל. אבל אי אפשר לתבן בלא בר, ואין ספר שלא יכול לטעות. 

( בנוסף - הפרי מגדים לא היקל , והוא מפנה לתשובה שלו בנושא "שוק" בחליצה ושם כתוב שהשוק מתחת לברך , ולכן אפילו המקור הרעוע הזה אינו נכון).

נ.ב.   מצטער שכתבתי עליך דברים לא טובים . אני חושב שאתה צריך להשתמש בידע שלך בצורה נכונה ולא לכתוב כל מיני קולות שמורידות את הציבור. 

אני לומד די הרבה הלכה בישיבה כבר מספר שנים וכל פוסק ונושא שפתחתי ראיתי שהוא לא הביא הכל.

אפילו הרב עובדיה (אבל יכול להיות שזה נדיר).

קל וחומר, הרב מלמד (פעמים רבות), הרב אבינר (פעמים רבות), הרב חיים דוד הלוי (פעמים מספר), הרב געצל אלינסון (שהוזכר לעיל), משנה ברורה (פעמים רבות) ועוד.

יש לפוסקים זכות לבחור את הפסקים הנראים לדעתם, אבל צריך להכיר שחסרים דעות שלא הביא.

בהלכות צניעות, מוזמנת לעיין בדברי הרב רבינוביץ' (שו"ת שיח נחום ומאמרים) שדי מקל בנושאים הללו, הרב יהודה הרצל הנקין (שו"ת בני בינם), הרב דב ליאור (שו"ת דבר חברון).

אמנם הריטב"א לא סבר שיש גבול.

הבן איש חי מתייחס למצב של הנקה ואומר שאם אישה לא מקפידה לכסות את עצמה כשהיא מניקה ברחוב, אז זה לא נחשב מקומות המכוסים אלא מקומות המגולים.

אני זוכר שראיתי בבן איש חי לגבי מינקת שנמצאת ב"בית הנשים", ועל זה הוא כתב שזה לא נחשב מקום מכוסה (לעניין נטילת ידיים).

לא נראה לי שהוא העלה על דעתו שאשה יהודיה תניק באמצע הרחוב.

לגבי הריטב"א, אם כוונתך ל"הכל לשם שמים" המפורסם, זה עדיין לא אומר שאין גבול. הוא דיבר שם על שאילת שלום, מכאן עד ללכת בעירום מלא צריך לעבור מרחק לא קטן...

לבוש בא כדי לכבד, נראה לי שיש לך שכל להבין כיצד את מכבדת את עצמך.

לא צריך לכתוב הלכה לטיפשים.

ממילא ניתן להשתמש בהיגיון.

דבריי על טיפשים כוונו כנגד אנשים שמחפשים הגדרה מדויקת לכל דבר: מה אורך הבגד שאמור להיות, כמה מילים מותר לומר בשיחה. ההלכה לא נהגה עד הדורות האחרונים להיות כל כך מכמתת במגוון מקומות, הן בצניעות ובדרך ארץ כפי שהובא כאן והן בשיעור של "כזית", "כביצה" וכד' שהמשנה אומרת "כפי הרואה" ופתאום אנחנו מתחילים לגרום בגרם ובמ"ל.

אם נבין שהלכות צניעות הם כמו הלכות דרך ארץ, דבר שנשמע לי כטענה הגיונית, אין סיבה שניתן כללים כה מדויקים. צריך רק לומר שההתנהלות אמורה להיות הגיונית, מכבדת ומכובדת. 

בענייני צניעות יש שני פנים עיקריים:

1. מצד האישה: היא צריכה להתלבש והתנהל בצורה שתכבד אותה.

2. מצד הגבר: הוא צריך לשמור על עצמו, שלא יחפש כיצד לגרות את יצרו.

לגבי גוף הדברים האמורים:

לפי הסימן וסעיף שהבאת, אני מניח שמדובר בקיצור שולחן ערוך (גאנצפריד) לא? (הסימנים הללו לא מתאימים לשולחן ערוך).

הדינים הללו הגיעו מהגמרא, אבל צריך לקחת בחשבון שנחלקו הפוסקים ביחס למספר דינים ממה שמופיע פה. דרך הפסיקה של הרב גאנצפריד היא מחמירה אז זה נתון שצריך לקחת בחשבון.

אבל נראה לי שהתשובה הכי פשוטה היא דברי הגרש"ז שהדינים הללו לא ממש שייכים כיום, כי צורת החיים שלנו אחרת. אף אחד לא מתרגש מנוכחות של אישה ברחוב, אז אין הגיון שצריך להימנע מלהיתקל עם נשים ברחוב. אנשים ונשים עובדים יחד, האם אסור שיהיה קשר חברתי ביניהם?

שיחה, קריצה, הליכה מאחורי אישה וכד'.

היום אנחנו חיים במציאות הרבה יותר מעורבת, אז שיחה עם נשים פחות מגרה.

לגבי "פריצות הדור", במאה ה-16 המצב היה יותר קשה. תסתכלו (או אולי עדיף שלא) על תמונות של כריכה לספרי קודש, (שערי דורא (ספר על נושאי כשרות בעיקר שנכתב על ידי אחד מראשוני אשכנז בגרמניה) מלפני כמה מאות שנים שם יש על הכריכה ציור של שתי נשים ערומות, כריכות ישנות לשולחן ערוך אבן העזר (שם יש ציור של בן ובת ערומים ועוד על זה הדרך). לגבי עצם המצב במאה ה-16 למי שלא מספיקה תובנה הסטורית מהסתכלות בספרים ובתמונות, שמעתי מהרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל (ראש ישיבת הר עציון לשעבר) שסיפר שכך היה אז.

ובפסיקות ראשונים, לדוגמא תקנות רבני פאדובה היה שגברים לא ירקדו יחד עם נשים מעורבות מלבד בפורים, אבל בתולות מותר בכל זמן. 

הגרש"ז היקל בדין מסויים, איך אתה מרחיב את זה כל כך רחוק?!

הרי שיחה וקריצה הם דברים שמביאים ממש לקירוב דעת, שלא כמו הליכה מאחורי אשה, ש(במקרה הגרוע) מביאה לידי הרהור.

וגם בימינו הנסיון מראה שדברים אלו מביאים לתקלות לא מעטות (בלשון נקיה, ואין צריך לפרט).

ואני אומר שיש דברים שבחברות וזמנים מסוימים יוצרים יותר קירוב ויש כאלו שפחות, זה לא הדין הספציפי אלא ההתנהלות הכללית.

יש צורת שיחה הנחשבת מאוד מקרבת ויש כזו שפחות והיחס ההלכתי תהיה בהתאם.

הנקודה העיקרית שלי היא שאתה לא יכול לשחק בהלכה כראות עיניך. גם אם גדולי הפוסקים יכולים לחדש הלכות לפי המקום והזמן, זה לא אומר שכל תלמיד יכול לעשות אותו דבר.

אבל זה בתוך הגבול של מה שמפורש בהלכה.

לומר על משהו שכתוב, שהשתנתה המציאות בזמננו, צריך באמת גדולי הפוסקים, ובאופן ספיצי על מה בדיוק. כפי שציין "קבל וקיים" [דומני שהרב הרצוג זצ"ל מחלק בין סתם הליכה מעורבת ברחוב, שלא שמענו שהיו עושים אחרת, לבין הליכה מובהקת "מאחרי"].

לגבי "קשר חברתי" בין אנשים שעובדים במקום מעורב, בוודאי שצריך סיוג הגון, עם הדרך ארץ. אדרבה, ממה שאני שמעתי, היום המציאות, בפרט במקומות של מי שאינם שומרי תומ"צ, היא שגברים מגיעים די בקלות לבוטות של דיבור, שפעם בוודאי לא היו מעזים.

לגבי "תמונות שער" שנמצאו על איזה ספרים, הרי זה מיעוט שבמיעוט לגמרי. וכאשר מה שיש על כריכת השו"ע הוא ההיפל מהשו"ע.. אז הכי סביר שאולי הכורך בכלל הי איזה גוי? מי אומר שכרכו אצל יהודי? ויהודי שמייצג את ה"נורמה"  דאז? וכך גם לגבי תשובה פינתית מאיזה מקום.

ככלל, יש דרך המלך של ההתנהלות שהיתה מקובלת מעולם, נוסף על מה שגם כתוב מפורש בהלכה. 

ואכן, היו עוד זמנים/מקומות שהיו קלקולים מידי פעם בתחומים שונים. אבל אי אפשר לומר שכיום בגלל שהלב גס בדברים, אז כל כיוון ההלכה הוא לקולא. יש דברים שאכן כיום פחות נחשבים למעוררים משהו (וזה, כנ"ל, צריך הכרעה ברורה כשמדובר במה שנגד המפורש בהלכה), ויש לצערנו שאדרבה, ה"הרגל" עצמו, גורם להתנהלויות לא ראויות. וכבר כתב במס"י שלא תטעה לחשוב שאם לא הגיע לעצם העבירה, אין רע. כי גם הסייגים עצמם (כניבול פה ועוד שמוזכרים שם), יש בהם מטעמה.

שקשר חברי בין בנים ללבנות עושה טוב לשני הצדדים ולא קשה לשמור על ההלכה בדיני ייחוד, נגיעה וכד'.

היא שאני לומד בישיבה בעיקר הלכה והם לומדים בעיקר עיון.

ממילא קל לומר להם מה הדין והם לא יבדקו הרבה, הם גם לא יבינו כיצד אמורים ללמוד הלכה כמו שצריך משום שהם מקבלים את ההלכה שלהם מראשי ישיבות. (הרב עובדיה דיבר על עיוות הפסיקה כשראשי ישיבות פוסקים והוא דיבר על הרב בן ציון אבא שאול, שלפי היכרותי הוא ראש הישיבה הכי פוסק בדורות האחרונים).

פעם שמעתי מראש ישיבה אחד שהוא דן עם הרב סתיו אודות תקיעת שופר בפארקים, ראש הישיבה הנ"ל שלל את העניין, לעומת הרב סתיו שתמך. במהלך הדיון, הרב סתיו טען כלפיו שההבדל ביניהם הוא הזוית, ראש הישיבה חושב כראש ישיבה בעוד הוא (הרב סתיו) חושב מזוית של רב עיר.

יש פסיקה מאוד שונה, אם אנו מסתכלים על הכלל או על קבוצה אליטיסטית. כמו כן, יש את כל השיקולים שהבאתי לעיל ונדמה לי שיש בינינו הבדלים גדולים ברמות ובשאלות שהצגתי לעיל.

[למשל, הרי כתוב על בשמים, כל שכן כשהיא אוחזתן וכו' - אז את רואה במפורש שלא כתוב לה שלא תאחז, אלא לאיש שלא יריח במכוון]

מסתבר שלגבי אשה זה אומר לא לעשות דברים "פרובוקטיביים" בכיוון שגורם להחטיא במה שכתוב צריך להיזהר.

אבל לא שהיא צריכה "להישאר בבית".. או לא "לייפות את השיער" או לא לענוד טבעות, כדרך בנות ישראל מעולם.

יש הבדל בין מוחצנות מופרזת, לבין הופעה נאה. הרי אנו רואים לאידך שיש בהלכה כמה דברים כדי למנוע מבחורה בגיל של לקראת נישואין מלהיראות לא טוב, כולל לא למנוע איפור מקובל, שלא תפספס שידוך טוב..

ולענ"ד, באמת עדיף לא לשים תמונה בפייס', "לעיני כל ישראל". לגבי שירת נשים ביוטיוב, זו שאלה טובה. יש צד שמי שרוצה יכול פשוט להימנע מלשמוע, ורק בנות תשמענה. מצד שני, הרי יכולים - וסביר שבת עם צניעות אינה מעוניינת שכולם ישמעו אותה. אולי יש מקום לחלק אם גם רואים אותה או לא. הקיצור, שאלת חכם..

זה פשוט הדרך שאז היו שמים בשמים. "צלוחית של פולייטון", תולים או אוחזים אותם.

ב. לגבי ליד גויים, שאלה מעניינת. לא יודע. אבל ממש לא הייתי מציע. תמיד צריך לזכור שהתורה לא באה לעקר גם את התחושות המוסריות הטבעיות. וכי בת עם צניעות נורמלית טבעית, מעוניינת שאיזה גוי "יימשך" אליה בגלל קולה הנאה?...

ההלכה לא ידעה שאת תלמדי חברותא. המציאות השתנתה ההתנהגות האנושית ודיני צניעות לא השתנו. ההתייחסות שלך קצת צינית. חז"לנו לא העלו בדעתם שאישה תהיה רופאה או מורה. לא היו דברים כאלה. אבל יצר הרע תמיד היה, ולא צריך לתפוס הכל באופן ציני. 

"ר"א אומר כל המלמד בתו תורה (כאילו) לומדה תפלות ר' יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מט' קבין ופרישות הוא היה אומר חסיד שוטה ורשע ערום ואשה פרושה ומכות פרושין הרי אלו מבלי עולם:" (משנה בסוטה, דף כ עמוד א)

ממה שאני מכיר, תיפלות זה  דבר חסר טעם, אבל לא אסור.

"תיפלות ס"ד אלא אימא כאילו למדה תיפלות א"ר אבהו מ"ט דר"א דכתיב (משלי ח, יב) אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית ורבנן האי אני חכמה מאי עבדי ליה מיבעי ליה לכדרבי יוסי בר' חנינא דא"ר יוסי בר' חנינא אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמעמיד עצמו ערום עליהן שנאמר אני חכמה שכנתי ערמה א"ר יוחנן אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו שנאמר (איוב כח, יב) והחכמה מאין תמצא:

רבי יהושע אומר רוצה אשה וכו':

מאי קאמר הכי קאמר רוצה אשה בקב ותיפלות עמו מתשעת קבין ופרישות:" (דברי הגמרא על המשנה בסוטה דף כא עמוד ב)

רש"י מפרש:

לימדה תיפלות ס"ד - וכי תורה תיפלות קרא לה:

כאילו - שמתוכה היא מבינה ערמומית ועושה דבריה בהצנע:

חכמה - תורה:

שמעמיד עצמו ערום עליה - שפירש מכל עסקים ונעשה עליה עני וחסר כל [ל"א שמשים עצמו ערום עליה גרסי'] שמערים שיתקיים תורתו לקבוץ על יד וללמוד מכל אדם:

מאין תמצא - מן העשוי כאין:

רוצה אשה בקב ותיפלות - חפיצה ליזון במזונות מועטין ויהא תיפלותה מצוי לה בתשמיש מט' קבין ופרישות לפרוש מן התיפלות לפיכך אין טוב שתלמוד תורה:

אבל לעניין לימוד תורה לנשים, אם תרצי להיכנס לזה. אשמח להסביר באישי כדי לא לנצל"ש;)

אפילו לא כתוב פה שאסור להיות פרוצה.
אולי יש לכן 'לפני עיור' כשמדובר בעיור.

כן, הרחבת אחריות ראויה. ושאלה לא קלה. בכלל.
אבל אני חושב שה'נורמלי' נכנס פה מאוד אחרי היראת שמים.לא נורמטיבי, אלא שפוי,פופורציונלי, הגיוני, בריא, מאוזן. 

"את צנועים חכמה" של ראש ישיבת קרני שומרון. (לפחות 4 כרכים.) הוא מפרט הכל מהמקורות ועד התכלס.

אולי תקראי לפחות את המסקנות של כל פרק, יעשה לך סדר.

וכל הכבוד לך על השאלה!!!

התורה לא ניתנה רק לזכרים,

וכל מצוות לא תעשה שוות בין בנים לבנות

לדוגמה להדליק חנוכיה או לנענע לולב עם אתרוג יותר נחמד מלקום כל בוקר למניין, לעשות ברית לבן שלך או להתלבש בצניעות, כי יש יצר מפתה (יצר שמופיע גם בסגנונות של קולות וחומרות למיניהן ועוד פרשנויות שונות ומשונות לתורה).

רוב ספרי ההלכה אמנם נכתבו בלשון זכר, אך זה כי רוב הלומדים מאז ועד היום - זכרים, וכן כי המערכת המשפחתית היא כזו שהאבא הוא ראש המשפחה והוא אחראי על לימוד וקיום המצוות. (לדוגמה, אם יש מנהג סותר לבעל ואישה, נוהגים את מנהג הבעל).

אולי צריך לשים מחיצה בין שתי שאלות דומות אבל שונות, ולכן קצת מבלבלות:

1. שאלה בהלכה: מה מותר ומה אסור. (ונראה לי שכל מה שכתבת בסוגריים עם סימני שאלה, זו ההבנה הפשוטה והאמיתית. אלא שקשה לנו, א. כי לא הרגילו אותנו לזה. ב. כי לא הסבירו לנו את המניעים, המשמעות והמטרות של זה. ג. כי הרגילו אותנו את ההפך - למשל: אנחנו רואים סרטים מגיל אפס, בלי לקחת בחשבון שעולם הערכים עליו חיים הבמאי והמפיק וכו' הוא עולם ערכים נוצרי. וזה מתבטא ביחס למוות, ביחס להורים, ביחס לגניבה, ביחס לאלימות, ביחס לכל שאלה ערכית מוסרית שכל סרט בנוי על לפחות קונפליקט אחד כזה, ובודאי שביחס לקשר בין בני זוג ובין גברים לנשים בכלל. והסרטים זו רק דוגמה אחת.

2. שאלה באמונה: "למה צריך לקיים מצוות?" "למה בכלל יש מצוות?" "מה המשמעות הרוחנית של ההלכה?" אלו הן שאלות מאוד כלליות ועמוקות, אך התשובה עליהן היא לא בצורת הצגת ההלכה כקולות וחומרות, אלא בצורת ספרי אמונה ומוסר שמסבירים את החשיבות והערך הכללי של דבקות במצוות ה', ובחלק מהספרים גם את הערך הפרטי של כל מצוה ומצוה ומשמעותה. מנסיון, יותר קל לקיים מצוות כשאני מבין מה תכליתן ומה ערכן.

בס"ד

וברצינות-

כמו שכתבו לך עצם הרצון להתחשב הוא רצון טוב,

אבל לענ"ד עליינו כנשים להקפיד על ההלכות שניתנו לנו,

איך להתלבש איך להתנהג וכ',

(כל אחת על פי הפוסק שלה- "עשה לך רב")

והצד השני ישתדל במצוות שלו...

בס"ד

לא נכון. אף אחד/אחת לא באמת יודעת מה נכון לעשות. הבלבול גדול, התרבות הכללית מציבה אתגרים בלתי אפשריים, מגוון הדעות ההלכתיות, שמנסות למצוא פתרונות לכל סיבוכי המציאות, ממש גדול ומבלבל. צריך להמשיך לדון, להתפלל ולבקש מה' שינחה אותנו בדרך הנכונה.

אחד הדברים, שנשים לא יודעות הוא, כמה באמת הדרכות הצניעות של חכמים קולעות ממש לצרכים של הגברים. אם נשים היו יודעות, הן היו מחמירות מעצמן על עצמן, בלי לחפש את דיוקי הפסיקות.

אז כן לצאת לרחוב או לא? שאלה טובה, שאין לאף אחד תשובה עליה. כמו שכתבתי לעיל, צריך להמשיך לעורר את הנושא ולהרבות בתפילה.

והעיקר, כמו שרבי נחמן מלמד, הוא להמשיך לרצות ולכסוף ולהתגעגע למציאות של קדושה אמיתית. ישר כח על השאלה! אשריכן שאתן לומדות!

והוא ישן...

ספר על צניעות נורמלי 

יותר השקפה.

אבל הוא חלק ממערכה עיונית גדולה שקשורה בסוגיות רבות העוסקות בצניעות, הן בדינים שחלים על האיש והן על האשה ולכן כדי להבין באמת למה התכוון השו"ע ומה ההלכה לדינא היום צריך לעיין מהמקור בגמרא ולהבין את הגדרים שאותם מציב הרמב"ם שהשו"ע במקרה הזה כמו ברבים אחרים העתיק חלק ממנו (כמו שהרמב"ם העתיק את לשון הגמרא)

לגבי השאלות עצמם - לא, זה לא אומר שאל תצאו מהבית, זה לא אומר שאינטרנט פרוץ זה בסדר, זה לא אומר שאסור לכן לענוד טבעות (אני לא מבין מה השאלה הרי נותנים טבעת נישואין לא בשביל שתשימו במגירה בחדר)

ההלכה הספציפית שהבאת כאן עוסקת בדינים החלים על האיש הנגזרים מדין "לא תקרב", מדין "הרהור" ומגדרים נוספים, והדינים לגבי האישה לא מופיעים כאן באופן ישיר. 

ובדרכי לימוד, וכאן קצת חוזר למה שציינתי בהתחלה - בלי לראות את הסוגיה מהגמרא ולעבור את העיון על הסדר אלא רק להביא את לשון השו"ע ולהקשות קושיות באופן מנותק מהמהלך זה פשוט טעות. 

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!