אף פעם באמת לא ידעתי לרקוד. גם בחתונות, מעבר לשדרוג הבסיסי של הריקוד במעגלים לא ידעתי יותר מידי, וכמו כולם הייתי מסתבך בצעד התימני.
ואז התחלתי לצאת, וכל פעם המחול הזה בשניים עושה לי כאב בטן. מכירים את התחושה הזו? היא מתחילה בחלק התחתון של הבטן, קצת מתחת לטבור, ומתפשטת משם אל החזה, כבדת משקל ולוחצת. משם היא מטפסת אל הגרון, מקשה על הנשימה כך שכל נשיפה היא כעין אנחה כזו, שמשברת גופו של אדם, שולחת חולשה לרגליים ונוטלת מן הנפש כל חשק לזוז.
עם כל האכזבות שעברתי התחדדה בי ההבנה וננעצה בי כתער פיפיות, מחתכת מכל עבר - זה לא מחול של שניים אלא של שלושה, אסור להוציא ולהתעלם מהנוכחות שלו במשוואה. אם אתה רוצה שיהיה קשר איתן ואמיתי בינך ובינה - אתה צריך לחזק את הקשר איתו, להתפלל ולהודות על כל רגע, על כל פסיעה, ולעבוד על דבר שאולי קצת הזנחת במהלך חיי השאננות האלה שחיית עד עכשיו - להעמיד את הבטחון, כי בלא מנוחת הנפש מה שייוותר ממך בסוף זה גל של עצמות יבשות בלא לחלוחית של תקווה.
