רק לשתף שאני בסחרחורת אין סופית שלא נגמרת...מצטרפת למועדון
להיות הורים לשתיים זה קשה פי עשר לא פי שתיים🙄
זה מתאזן... היום יש בזה בחינה קלה יותראנונימיות

הן מעסיקות אחת את השנייה...

זה באמת קשה!!! השלב של שניים קטנים הוא הכיאוהבת את השבת

קשה בכל ההורות!!


אבל זה מאוד מהר מתאזן ותשכחי מזה..


רק תחפשי למצוא איך את נהנית בכל זאת מהיומיום

מה מטעין אותך

ולהקדיש לזה אפילו רק שעה בשבוע

זה חשוב ומטעין ..

היתה תקופה שהרגשתי שאני בסדר עם זהמצטרפת למועדון
אבל זה היה כשלא עבדתי.. עכשיו שהיא בת 7 חודשים והגדולה בת 3 אני מרגישה שמצאת החמה ועד כמה שעות אחרי שקיעתה אני פשוט ללא שניה של מנוחה... ואני נמצאת עם בעלי אחה"צ ובהשכבות ושתינו פשוט עסוקים נון סטופ.. לא יודעת מתי המציאות הזאת תשתנה אבל כרגע זה לא מוציא ממני דברים טובים..
חיבוק!!אחתפלוס

7חודשים בכללי זה גיל קשה.

מקווה בשבילך שמהר תגיע תקופה יותר רגועה ושתצליחי לתת זמן לעצמך 😘

וואי 2 קטנים זה השלב הכי קשה!!!צלייאקית

השבת שלחנו את הגדולים לסבא וסבתא שלהם

ונשארנו עם 2 הקטנים

וחשבנו שיהיה חופש ונוכל לנוח.....

אז חשבנו

היה פי אלף יותר קשה!

רק להעסיק אותם ולרדוף אחריהם כל הזמן🥵

אז כן זה שלב קשה

אבל זה הולך ונהיה יותר קל ככל שהם גדלים

בהתחלה זה מאוד מאוד קשוח!!אין כמו טאטע!

ולוקח זמן עד שהכל מתאזן.

אבל ההתחלה הזו היא ממש ממש קשה

רק תזכרי שזה זמני! זה לא יהיה ככה לנצח

ועוד מעט יהיה יותר טוב

חיבוק גדול!!!

כולן אומרות שזה זמני אבל בהנחה שרוצים עוד ילדיםמצטרפת למועדון
השלב הזה תמיד יחזור על עצמו רק בתוספת של עוד ילדים גדולים...
האמת, שלא בהכרח בכללאין כמו טאטע!

המעבק מ 1 ל 2 היה אצלי הכי קשה בפער

מאשר מבער מ 2 ל 3.


ושמעתי על עוד הרבה חברות שככה זה היה אצלן.

אין מה להשליך מעכשיו על הילדים הבאים שיהיו בע"ה!

אתם תתמודדו עם זה כשיגיע הזמן.

בינתיים תחשבי מה הכי יכול להקל עליכם כרגע, בשלב הזה.

לא . זה ממש מתאזן כשיש ילדים יותר גדוליםאוהבת את השבת
ממש!!
לא, כשיש גם גדולים ההתנהלות היא אחרתיראת גאולה

דבר ראשון, יש תינוקות יותר רגועים ומשחררים ויש יותר דביקיים ודורשים... לא כולם אותו דבר.

דבר שני, כשיש בבית גם גדולים, אפילו לא ממש גדולים (תלוי בילד... מגיל 4-5 זה כבר אחרת), הם עוזרים בהרבה פרטים טכניים קטנים שבסך הכללי מורידים ממך את תחושת הריצה והבלבול בין הררי מטלות. כמובן המשימות עדיין נשארות שלך, אבל ילד יכול ללכת להביא מברשת / טיטול / מוצץ, ולא שאת צריכה לעצור באמצע משהו, ללכת להביא, ובאמצע רואה משהו לסדר ונזכרת בעוד משהו, ובינתיים התינוקת התחילה לבכות כי עזבת אותה לכמה שניות....

חוץ מזה שכשיש גדולים, הקטנים (גיל שנתיים שלוש) כבר מחקים אותם ומנסים להיות יותר עצמאיים. וגם מבחינת תעסוקה, התינוקות והקטנים הרבה יותר רגועים כשהם ליד הילדים היותר גדולים. ופחות צריך להעסיק אותם בצורה אקטיבית.

כמובן כתבתי הכללות, זה ממש לא נכון תמיד. אבל גם אני מרגישה שכשהיו לי רק קטנטנים, ההתנהלות כולה הייתה יותר תובענית ואינטנסיבית מאשר כשיש גם גדולים וגם קטנים.

ממש לא. כי אתגם משתנהמתנות-קטנות

את לומדת להתאים את הציפיות שלך יותר נכון

להבין מה את זקוקה כדי לעבור חוויה יותר טובה


הנסיון והזמן מלמד אותנו לשאול את השאלות

שמדייקות

מה המוקדי קושי

ומה הם זקוקים כדי להרגיש טוב גם בעומס הנתון


אצלי עיקר הקושי היה במעבר ל2

ועם התינוקת השלישית


ואחר עך אפילו שהיו צפופים ממש

אזעם כל לידה זה התאזן


כי למדתי לא לחכות תבחוץ שילך חלק תמיד

אלא לייצר איזונים בריאים מלכתחילה ולתדלק את עצמי

ולהתבונן אחרת


אניסליל

עוד לא עם שלושה ילדים.

אבל אני רק רוצה להגיד ש-- לא חייב.

זה בסדר לרצות עוד ילדים, זה נהדר.

אבל לא חייב שהם יהיו צפופים

לא חייבים להכניס את עצמנו למערבולת

זה בסדר גם לרצות קצת נחת


וכן, יכול להיות שזה שונה מעבר משניים לשלושה.


אבל זה בטוח גם שונה אם הקטן הוא כבר לא כל כך קטן.

הפער אצלנו הוא כמעט שלוש שנים, וברור לי שזה הבדל גדול. כי בזמן שהקטן שלי כבר נהיה גדול ושוסב שצריך לרדוף אחריו, הגדול כבר היה כמעט בן ארבע.

ואני כאן גם כדי להזכיר, שגם ארבע זה קטן, וגם חמש זה קטן. ושני ילדים בני חמש ושנתיים וחצי אלו *ילדים קטנים* שצריכים את ההורים שלהם ושואבים מהם כוחות, וזה בסדר להחליט שרוצים רווח גדול יותר. כדי שיהיה לנו יותר כוח.


לא יודעת, פשוט מרגיש לי שבחברה הדתית קצת שכחו שלגדל ילדים זה קשה, וכשקשה, פשוט לגיטימי להחליט לנשום יותר אוויר ולקחת יותר מרווח.

אני חושבתoo
שאין הבדל גדול בין השניים הראשונים, לילדים הבאים אם הם צפופים.


אני הרגשתי קושי בלתי אפשרי עם 2 ראשונים צפופים וקושי גדול עם 2 נוספים שלא היו צפופים. ככה שהקושי הבלתי אפשרי היה חוזר על עצמו אם היו לי שוב צפופים.


נכון שיש קצת עזרה כשיש גדולים, אבל עסוקים גם עם הגדולים, ככה שהמוח והנפש עמוסים וזה מוסיף קושי.


רוב התשובות שתקבלי יהיו השניים הראשונים הכי קשים, אולי זו תחושה של אנשים, אבל גם מין מנטרה כזו שמעודדת להמשיך ללדת יחסית צפופים כי זה אפשרי ולכאורה לא קושי ענק.


אבל במציאות זה קושי גדול מאד, ההקטנה והנרמול שלו יוצרת קושי נוסף לאלו שלא מצליחות להרגיש הקלה. יש הרבה שמרגישות קושי שממשיך להיות גדול מאד והקושי הזה קצת מושתק בתוך החברה הדתית/ חרדית. כדאי להכיר במציאות בלי לתת לאחרים להסתיר אותה.

אני ממש לא חושבת ככה!באר מרים

אני ממש הרגשתי שברגע שיש ילדים קצת יותר גדולים (מעל גיל 6) הקושי ממש יורד.

כמו שכתבו - היכולת להביא טיטול, מגבונים, לשחק עם בן השנתיים כשאני מטפלת בתינוק..


ובהמשך יותר ויותר דברים שלא תלויים רק בי.


אצלי אחד ההבדלים הגדולים היה כשהיה אפשר לקפוץ להשאיל משהו מהשכנה בלי לקחת איתי את כולם - כשיש ילד מעל גיל 6 אפשר להשאיר אותם ל3 דקות לבד בבית. זה ממש עשה לי הבדל גדול בשלב ההוא..


וכמו שכתבו - הגדולים בעצם קיומם ממש מהווים תעסוקה לקטנים..

ע"פ 2 הגדולים אני הייתי מוקד התעסוקה התמידי.

ככל שיש יותר ילדים הקטנים מועסקים מעצמם רוב הזמן...

את הרגשת הקלהoo

אני לא הרגשתי.

זה אומר שיש כאלו שלא מרגישות הקלה.

העזרה והתעסוקה של ילד גדול לא מסייעת מספיק כדי להרגיש הקלה, בהתחשב בהתעסקות גם עם הגדול. ככה אני מרגישה, ככה עוד נשים מרגישות.

 

התחושות שלי ושל כמוני מושתקות ומוקטנות, אין סיבה שזה יהיה ככה, אם יש קושי שחלק (גדול או קטן) מרגישות, הוא צריך להיות מדובר, גלוי ולא מושתק ומוסתר.

אני נוטה להסכים אתך האמתהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך כ"ב בסיון תשפ"ג 12:06

כי עכשיו ה'גדולים' שלי בני 4 ו 5 

אבל הם לא - לא מעסיקים אותי, אלא הפן הפיזי ברובו ירד ממה שהיו תינוקות

אבל הם רבים 

הם צריכים תשומת לב 

צריכים שישבו איתם ויקלחו אותם

הבן שלי בתת אז צריך ללמוד איתו אחה"צ

להשכיב אותם לישון

הם גם עוןשים שטויות כמובן, כמיטב המסורת

 עם תינוק נוסף למשל, גם אם יביאו לי טיטול (לא שאני צריכה כי אני נוהגת להשתמש בשידת החתלה מצוידת), גם אם יעסיקו קצת תינוק קטן

(מה שלא רלוונטי בדר"כ עד שהתינוק כבר הופך לפעוט ומשתובב בעצמו) - זה לא מוריד מהעומס, רק מוסיף עליו

וזה כמובן לא סותר נחת ושמחה ובחירה במציאות כזו

רק שצריך להיערך לתקופה כזו עד כמה שניתן מנטלית, נפשית, פיזית 

ולשמור על עצמנו כמה שיותר ולהיות במודעות למה ואיך שטוב לנו 

 

אני חושבת שפחות עומס מרגישים בגילאים יותר מתקדמים 

ואז אולי לחלק מהנשים ההפרש הגדול הזה פחות רלוונטי 

בארורר שעוד תינוק יוסיף על העומסיראת גאולה

אבל בהשוואה לכשהם היו בני 0 ושנה, או שנה ושנתיים -

עכשיו העומס הוא מסוג אחר, נכון? זה פחות מסיבי ותובעני, ואת כן יכולה ללכת לשירותים או לשתות, נכון? (מאוד מאוד תלוי בילדים. אני פחות צמודה לילדים בגיל הזה)

אז גם כשמצטרף תינוק קטן, יש קצת יותר מרווח נשימה. זה לא קל. ממש לא. אבל זה לא דורש כמו שכשיש שני תינוקות. כשאת לבד עם שני תינוקות דורשים, הטיפול כ"כ מסיבי, שאת מאבדת את עצמך בתוך זה, לפעמים לא מצליחה לאכול או לשתות או לנשום. וכשיש גם 'גדולים', כן יש לך את הפריווילגיה הזו. הטיפול המסיבי בתינוק הקטן נשאר מסיבי ותובעני, אבל בין לבין אפשר לנשום קצת, וזה משפיע מאוד על התחושה (כנראה לא אצל כולן. וגם לא כל התינוקות והילדים הם זהים. אבל יש הרבה שכן מרגישות ככה).

גם כשהם היו תינוקות הלכתי לשירותיםהמקורית

ושתיתי

זה לא סותר את זה שיש קושי אחר

בתלות של יצורים קטנים חסרי ישע שצריכים אותך בכל רגע נתון.

העצמאות נלקחת

וזה שואב הרבה כוחות

למטרה משמחת מאוד ב"ה, שיש בה הרבה שליחות והיא מצווה כמובן

אבל זה לא סותר קושי גדול


אני ככ מסכימה איתך!רינת 24

לכל מי שמתכננת צפופים, כדאי לדעת מראש שזה קשה מאד (לפעמים) ולקחת את זה בחשבון.

ולכל מי שמפחדת שהם לא יהיו חברים אם יש רווח גדול- אני רוצה לספר לכן שיש לי הפרשים של 4 שנים, והבן שלי שיחק עם הבת כ-ל השבת בלי הפסקה כמעט.


אצלנו ההפרשים הגדולים לא היו מתוכננים וכנראה גם יהיו לי בסוף פחות ילדים ממה שחשבתי לפני החתונה אבל גיליתי שיש לי פחות כוחות (גוף ונפש) וצריך להיות קשובים לעצמנו.

אני יודעת שלפעמים גם רווח קטן הוא לא מתוכנן ולא באה לייאש אף אחת… בטוחה שגם לזה יש יתרונות אבל תמיד עדיף לקבל את הקושי ולהתמודד איתו בלי להדחיק.

אני ממש לא מרגישה ככהחגהבגה

אולי הקושי הוא אצלך, תבדקי על מה זה יושב.

הכל תלוי בבחירה איך אנחנו מתנהלים עם סיטואציות...

אני מרגישה שמשמעותית 2 צפופות היה קושי בלתי אפשרי

ואחרי זה ממש זורם

ברור שמורכב ומעייף

אבל אחרת לגמרי

בא נראה על מה זה יושבoo

תינוק עד גיל 3 זקוק לטיפול והשגחה 90%-100% מהזמן שנמצאים איתו, אז אם אין לי אופר צמודה, אז יש לי 0%-10% זמן לטיפול בעצמי, או לילדים אחרים או לבעלי או לסביבה.


אם יש לי יותר מתינוק אחד, אני אישית מתקשה להכיל את הקושי הזה, אין לי אפשרות לפעול ב200% או באיזור.


אני לא אמא צעירה חסרת ניסיון, אני לא עצלנית ולא מפונקת, אני אישה רגילה, אולי אפילו יעילה יותר מהרגיל ועדין מתקשה מאד לפעול ב100%ולא יכולה לפעול ביותר אחוזים.


אפשר לכתוב הרבה דברים, אבל בפועל כל אחת שיש לה יותר מתינוק אחד משלמת מחירים. גם אמא לתינוק אחד משלמת מחירים, אבל אולי סבירים יותר. המחיר של תינוקות צפופים גבוה ויש נשים שלא רוצות/ יכולות/ גם וגם לעמוד בו.


בהגיון פשוט לרוב הנשים זה קושי גדול מאד, אולי הם בוחרות בו ומתמודדות, אבל עדין קשה להם ביותר.

לכתוב ממש זורם על כמה צפופים נשמע לי מנותק מהמציאות, לא מבינה את האידאולוגיה להקטין את הקושי, לא מבינה את המנטרה על 2 ראשונים מול השאר.

כנראה שנשים שונות חוות את זה אחרת..באר מרים

אני לא מבטלת בכלל את הקושי שלך ושל נשים נוספות..


אבל מסכימה עם חגהבגה.

אצלי ההבדל המשמעותי היה בלידה החמישית כשהבכור היה בן 7 - היה לי משמעותית יותר קל מאשר בפעמים שלפני כן...

אולי כי את משווה קושי לקושיהמקורית

ברור שאם ברירת המחדל כביכול היא 5 צפופים קטנטנים רצופים (אשרייך!) אז כשיש רווח גדול יותר בתינוק הבא, החוויה היא אחרת.

כי יצאת מקושי גדול לקושי קטן יותר כביכול ככל שהילדים גדלו. אבל עד שהם גדלו..?


אני בכל אופן כיוונתי ל- בלי קושי, אל מול קושי.

קושי הוא לא בחירה מודעת אצלי, שאמשיך לבחור בה שוב ושוב או להוסיף ממנה לקושי קיים. (ממילא החיים מזמנים מלא קשיים משלהם)

ויש פה באמת אלמנט של שוני באידאולוגיה ותפיסת עולם. אבל אם לשים את האצבע על ההבדל - אז לדעתי הוא במה שכתבתי

תודה שאת כותבת את זהמחכה_ומצפה

ממש חשוב לתת לקול הזה להישמע.

ואני מסכימה איתך לגמרי. בהחלט יש מחירים לשני תינוקות. ולא רק האמא משלמת אותם, אלא גם הילדים (ה״גדול״ וגם התינוק). יש מחירים בהחלט.

תודה לך וoo
תגובה מהממת!!כבתחילה
אני חווה את זה אחרתמתנות-קטנות

זה לא שאין קושי

אבל קושי זה עניין של פרשנות

כשאני מחוברת למשמעות של גידול הילדים

זה נותן לי נקודת מבט וחוויה שונה על הסיטואציה

אני שמחה ביצירה שנוצרת פה ובשליחות ובמשמעות שלי שם

זה מפורש אצלי כברכה


והציפיות בהתאם

אני לא מצפה שהזמן יהיה בידיים שלי כל הזמן

אני לא מצפה לישון רצוף עם תינוקות

אז ממילא אני לא בשוק מזה שזה דורש


אבל אני כן יודעת מה כן נותן לי כח ורענון ודואגת שיהיה שם באופן קבוע

וכן משתדלת לייצר אמהות שמספקת ומשמחת אותי


וקושי בעיני זה שלב בדרך

ואם הוא בכלים שלי אז אני שמחה בו ולא מוותרת עליו


אני לא חושבת שיש משהו שנכון לכולן

כל אחת שתקשיב לעצמה


אבל כן חשוב לי לומר שלחוות את הגידול שלהם כקושי

זה לא הכרחי

ועם כל ילד זה דווקא יותר מצליח לקרות

אפילו שהעומס רק גדל למראית עין

אני מרגישה שההתמקמות שלי היא רוב הסיפור

קושיoo
אינו רק ענין של פרשנות. להגיד על גידול תינוק לא קשה, זה פשוט לא נכון, עבודה ללא הפסקה היא קשה בכל מובן אפשרי. את יכולה לשמוח בקושי, את יכולה להתמודד איתו היטב, את יכולה לרצות בו, אבל להגיד פחות קשה זה לחטא לאמת.
אבל זה בדיוק הפרשנותמתנות-קטנות

זה קשה וזה משמח ומספק וממלא אותי

הפרשנות גורמת לחוויה שונה

וגם נותנת פחות משקל לקושי

לא חווה את המציאות רק דרכו

גםoo
אני חשה תחושות אחרות ולא רק קושי, אבל שאני חושבת ומגדירה את הקושי, אני לא צריכה לקחת בחשבון תחושות אחרות, כי לא עליהן אני מדברת, אלא רק על הקושי, כי התחושות האחרות אצלי לא מצמצמות את הקושי.


זה בסדר שסיפוק מטשטש את הקושי, אבל שהקושי ענק ועושים ממנו קטן, זה פחות מציאותי. יש טווח הגיוני לצמצם את הקושי ויש מחוץ לטווח. 

אני חושבת שאת יכולה לדבר על עצמךמתנות-קטנות

אבל הצורך להגדיר את זה כקושי עצום עבור כולן

בעיני מפספס הרבב


אני אגב חושבת שכל אחת קשה לה יותר בתחומים שונים

אצל מישהי לדבר מול קהל זה קושי עצום

אצל מישהי לצאת לעבוד

אצל מישהי לגדל צפופים


אני לא מבטלת בכלל את החוויה שלך

אני גם מכבדת מאוד את הבחירה שלך


אבל לנסות לקבוע בוודאות שכולן חוות את אותו הקושי ורק מתעלות מעל..

לא בטוח

אנשים הם שונים


וגם דברים משתנים

היו שנים שחוויתי קושי משמעותי

ונכון בחרתי בו


אבל גם למדתי ועישיתי קורסים כדי לחוות אמהות שונה

גם לצפופים

וזה כן אפשרי


ואני מאמינה 'אצל כל אחת יש את הבחירות לשלה והחוויות לה


אני מסכימה גם איתך האמתהמקורית

זה אמנם נשגב מבינתי ורחוק ממני

אבל אני יכולה להבין נשים שבוחרות למרות הקושי, כי יש להן מניע חזק לחוות אותו, שצובע את התמונה הכוללת באור אחר.

וגם אם הן משוות בין קושי לקושי ומתנחמות בכך ומרגישות שרווח להן, זו התחושה שלהן. ועם תחושות אי עפשר להתווכח

כנראה שאני לא אחת מהן

אוליoo
קשה לי להאמין, אבל לא פוסלת דברים שנשגבים מבינתי ומהמציאות שאני מכירה, מבינה שאני לא מבינה.


אבל, מפה עד להגיד שבהמשך יותר קל זה רחוק. גם אם מישהי מצליחה לחוות אמהות לצפופים כקושי קטן, להגיד על משהו שעובדתית הוא קשה, כי הוא עבודה סיזיפית ללא הפסקה, שהוא פחות קשה, זה עדין לא יכול להיות נכון.


אגב, יכול להיות שנשים חוות זמנים כל כך קשים, שאח״כ הקלה נראת כהפחתה בקושי, שבעצם זה עדין מאד קשה.

יש דרכים ללמוד להתנהל אחרת בתוך הקייםמתנות-קטנות

את מכירה אמהות יחד עם משרה מלאה


אני מודעת שזה נגיד לא בכוחות שלי


אז בוחרת לעבוד אחוז מאוד קטן והרוב מהבית

וזה חויה שונה

ודואגת ללמוד כל שנה קורס שנותן לי כלים לעבודה אישית ובהורות

ויש הרבה כלי עבודה אם עובדים איתם נכון אז זה משנה את החוויה


אני גם מורידה רף בכל מה שקשור לסדר ונקיון וגם מקלחות לא כל יום

כל מה שגורם לי להיות יותר תפקודית

ופחות ליות מחוברת למהות

משתדלת יותר לשבת איתם לשחק איתם אחה''צ

ודואגת שיהיו לי זמנים אחרים בשבוע השהם לעצמי -לנחת שלי


אני לא אומרת שזה לא קשה

ברור שיש קושי

אבל כשמשהו הוא החלום שלך

ואתה מאמין ומחובר אליו

יש עוד דרכים לחוות אותו לא רק דרך הקושי


ואני גם מבינה ממש אותך

ואת הפותחת

זה לחלוטין מובן


יש הבדלoo
בין איך לחוות קושי, לבין הגודל שלו.


מבינה שיש לך חוויה טובה ממנו.


אני אישית לא רוצה לחוות את הקושי בצורה אחרת, כשיש קושי אני אחוש אותו במלואו, לא רוצה להסתכל עליו אחרת, אלא מה שאני מרגישה.


הרבה שנים ניסו לחנך אותי ולהשפיע עלי לראות דברים אחרת, אבל אני עשויה מחומר אחר, שבודק לבד כל דבר. אני רוצה לראות את הדברים כמו שהם, פשוטים, לא מה שמנסים לצייר אותם.


לכן היה חשוב לי הדיוק בין מבט לבין עובדה, במיוחד שדוחפים אידאולגיה שסותרת את המציאות. כל אחת יכולה לבחור את המבט שלה אבל לא לעוות את המציאות.

אתן לך דוגמא למה אני קוראת פחות קשה:באר מרים

עם תינוק אחד או שניים את לא תמיד יכולה ללכת לשירותים בשקט. כשיש ילד גדול את יכולה לתת לו לנדנד את התינוק ולהיכנס לשירותים (וכשהגדולים עוד יותר גדולים אפילו להתקלח)


כשיש שניים שלושה קטנטנים את היחידה שיכולה להוציא משהו מהמקרר, לתת פרוסה, להביא כוס מים וכו..

כשיש עוד ילד הוא יכול להביא להם משהו מהמקרר בזמן שאת מניקה.


יש מי שירוץ אחרי בן השנתיים כשאת מניקה.

אפשר לשים להם סיפור להאזנה ועצום עיניים לחצי שעה (על הספה בסלון, וכשיש קצת יותר גדול גם במיטה) כי יש מי שיגיע ל"דווח" אם צריך אותך.


יש מי שיבנה עם בן השנתיים במגנטים, יוריד לו ספר מהמדף, יקח ממנו את החפץ שאסור לו לקחת וכו.. בזמן שאת מניקה/מחליפה טיטול וכו..


וגם - ככל שיש יותר ילדים יש יותר שגרה ונהיה יותר זורם.

אני זוכרת את הבכור בגיל שנה וחצי ממש משתעמם כל אחר הצהריים ואני צריכה לספק לו תעסוקה סביב השעון.

הצעירים בכלל לא היו צריכים אותי כדי למצוא תעסוקה..

אבלoo

כל העזרה הזו מתקזזת עם התעסקות גם עם הגדולים יותר.

מחליפים קושי אחד בקושי אחר, אבל הוא נשאר גדול.

בעיני זה הרבה פחות קשה..באר מרים

הלחץ של המון "דחוף" ו"צריך" ו"מיד" ו"רר אותי" הולך ויורד..


זה כמו למשל שכיום (הקטן שלי בן 3.5) משמעותית יש לי פחות קושי, חמרו  שאני משקיעה שעות רבות בעזרה בש.ש, בעניינים של מתבגרות, במריבות בין הילדים וכו.. - מבחינת שעות זו עדיין המון השקעה.

אבל אין מה להשוות את החיים כיום בלי תינוק יונק ובלי פעוט שמתרוצץ ועושה בלאגן ובלי הריון לחיים שלי לפני כמה שנים..


אז אותו דבר בית שיש בו כבר ילדים, ושגרה, והרגלים, וסדר יום שהתינוק משתלב בו - בעיני זה הרבה פחות קשה מאשר בית עם 2-3 קטנטנים תובעניים שאף אחד לא יכול להעסיק אותם אי לעזור להם בכלום חוץ ממני.


ושוב - זאת החוויה שלי. אני מבינה שאת חווה את זה אחרת.

אז אני לא מבטלת את הקושי שלך, אבל את אל תבטלי את ההקלה שאני הרגשתי..

אני ממש חושבת שזה משתנהלהשתמח

בין נשים שונות עם אופי שונה וצרכים שונים וכנראה גם בין תינוקות שונים עם אופי שונה וצרכים שונים.

גם לי מאוד קשה לטפל בתינוק, אבל יצא לי לדבר עם נשים שאמרו לי בכנות שמבחינתן החלק הקשה זה ההיריון אבל לטפל בתינוק זה ממש בסבבה.

אני לא מסכימה שעד גיל 3 צריל 90 עד 100 אחוזחגהבגה

תשומת לב.

אולי כאן נובע ההבדל.

ועכשיולא כרגעאחרונה
אני קוראת אותך כאן, וחושבת שיש המון תועלת במה שכתבת. וטוב לכתוב את הצד הזה.


(אבל כן לדעתי ה2 הראשונים זו לא מנטרה..ובכל מקרה ודאי שצריך לקחת אותם בחשבון גם הלאה)..

ועכשיו יש לך 5 צפופים🫣אמא לאוצר❤
אמאל'ה שהשם ישלח לך מלא כוח!!
אמןןןחגהבגה
ממש מסכימהמחכה_ומצפה

אני עם הפרש של שנתיים והיה מאוד מאוד מאוד קשה. בכנות - היה סיוט. הרבה יותר קשה היה לי המעבר ל-2 מאשר להיות אמא טריה לילדה אחת.

רק עכשיו, כשהקטנה בת שנתיים אני טיפה (ממש טיפה!) מתחילה לראות את האור. ועדיין מאוד קשה. אולי כשיהיו בנות 3 ו-5 יהיה קצת יותר נסבל, נראה. כרגע מבחינתי זה עדיין קושי לא נורמלי (ובעלי שותף מלא ב-100%).

 

 

ובאמת היה לי עוד יותר קשה כמה כולם אמרו לי ששנתיים זה הפרש ״מצויין״ והבכורה כבר ״גדולה״ (היא לא! היא הייתה ילדה בת שנתיים!) ובכלל שזה ממש קל ילד שני כי כבר את אמא מנוסה והכל דבש (אז לא. זה יפה שאני אולי אמא מנוסה (נניח), אבל יש כאן עוד תינוק עם אופי משלו שלא תמיד מוכן להסתנכן עם האמא המנוסה לכאורה שלו. והקטנה שלי הייתה קשההההה…). אז זה לא עזר לי שבתוך כל הקושי הענק עוד אמרו לי כמה שנתיים זה הפרש טוב וכמה ילד שני זה קל, כי זה רק גרם לי להרגיש שמשהו דפוק בי כי כל כך קשה לי.

 

לא יודעת.לא כרגע

זאת אומרת אני יודעת שאי אפשר להסיק ממקור

אחד,

אבל בכל זאת: השניים הראשונים שלי ממש לא צפופים

(בין 3 ל4 שנים),

וחוויתי קושי מטורף ברמת איבוד ידיים ורגליים, שלא חוויתי (ב"ה) בלידה הבאה.

עוד ילדים גדולים משנים את כל הדינמיקהלהשתמח
לא מניסיון, אבל זה נראה לי לא אותו דבר
אוף מלחיץ אותי השרשור הזהפיצישלי

שבוע 30 עם שובב קטן בן שנתיים בבית

זה מאוד אישיריבוזום

אצלי המעבר לשניים היה קל יחסית למעבר לאמהות עם הולדת הבכורה. ברור שהיו האתגרים שלו, אבל לא קושי מטורף וממש בלי השוואה ללידה הראשונה. הרבה יותר בנחת.

כמובן, יש מי שחווה את זה כהכי קשוח, נכון. אבל אל תלחצי שזה חייב להיות כך אצלך, כי יש מי שחווה  את זה אחרת (בשרשורי עבר היו תגובות משני הסוגים). כן תנסי אולי לחשוב מראש איך להקל עלייך בבוא הזמן.

זה מעניין כי חודש וחצי חודשיים אחרי הלידהמצטרפת למועדון

גם הרגשתי בהרבה מובנים שיותר קל לי מאחרי הלידה של הבכורה. ובאמת משהו בגידול של התינוקת היה יותר קל כי כבר לא מופתעים משום דבר ויודעים יותר באוטומט איך לטפל ואיך לעשות. ואותו דבר גם על ההתאוששות מהלידה. הגוף מכיר את זה כבר ופחות בטראומה. אבל כשאני מתיחסת לגידול של שתיים לא ספציפית לתינוק החדש אז אין ספק שזה מעבר מאד גדול.. יש כאן שני   ילדים. שניהם קטנים ושניהם דורשים את שלהם. התינוקת זה בלהאכיל ולחתל ולהרדים והגדולה זה בללוות לשירותים לנקות פספוסים להביא משחקים להרים לכסא אוכל להוריד מכסא אוכל לעשות קוקו לפרק קוקו לא להרשות לטפס כן להרשות לטאטא..

אז אם אצל הגדולה היתה אפשרות לישון צהריים או סתם לקחת הפוגה במשך היום והבן זוג איתה אז עכשיו שתינו איתן וכל הזמן שתינו עסוקים... וכמעט שאין הפוגה במשך השבוע.. יש מטפלת קבועה כבר חודש ותודה לה' על זה! כי חודשיים לא היה והיא באה איתי לעבודה. עכשיו היא גם לוקחת בקבוק ושוב תודה על זה רק שזה לא באמת משחרר אותי כמו שחשבתי כי להשאיר את בעלי עם שתיהן לבד אני לא אוהבת יותר מדי כי כמו שאני לא מסתדרת לבד עם שתיהן קל וחומר הוא.

למרות המטפלת בימים חופשיים היא איתי כי המטפלת שלה יכולה עד שתיים בצהריים ואנחנו גרים בעיר אחרת  ותלויה בבעלי בשביל שיחזיר אותה וזה אמצע יום עבודה שלו.. ככה שהגעתי למצב שבאמת המתנה הכי גדולה שאפשר לתת לי זה יום חופשי בבית בלעדיה נטו לכביסות ואיפוס הבית.. זה מספיק לי.

למה בעצם לא מסתדר להיות יחד עם שתיהן?מתנות-קטנות

שואלת כדי לדייק מה בדיוק החוויה שלך


כי אם השבוע הוא רצף ארוך של עבודה ואז זמן עם שתיהן

ואין שום מנוחה ואיוורור

זה קשה


אם בעלך חוזר בשעות סבירות

חושבת שזה חשוב שתלמדו להתחלק בינכם ולא להיות במקביל כל הזמן

אם תצאי להתאוורר קצת..תשבי בשקט עם עצמך ותעשי משהו שטוב לך

אז תחליפי אנרגיות


היכולת להסתדר עם שתיהן יחד זה למידה והתייעלות

תנסי לראות מה בדיוק הנק' קושי בהן זה לא עובד

ולחשוב על פתרונות יצירתיים

אני אנסה להסביר את עצמימצטרפת למועדון

כרגע עברנו למושב שהוא מרחק רבע שעה מהעיר שגרנו בה ואני לא נוהגת. אז נתחיל מזה שכל התאווררות שלי מחוץ לגבולות המושב דורשת שהוא יקח אותי ודורשת בייביסיטר לילדות שאין לנו עדין איפה שאנחנו גרים.  אז אם מדובר על לצאת בשעות אחר הצהריים ערב אני לא אעשה את זה כמו שאני לא רוצה שהוא יעשה לי את זה. זה אומר מקלחות לשתיהן הכנת ארוחת ערב השכבות.. שהקטנה לא עפה על בקבוק זה ממש למצוא את הזווית והדרך ויכול להיות לה גם התקפי בכי כאלה שרק הנקה מרגיעה. אם לצאת אחרי שהן ישנות זה קושי של למצוא בייביסיטר או דרך להגיע לאן שאני רוצה.. למשל שבוע שעבר היתה לי חתונה של חברה שמאד היה חשוב לי להשתתף בה. זה דרש ממני הערכות מהבוקר של להכין ארוחת ערב בזמן, לארגן את הבית לדאוג שיהיה לי בגדים והכל . מהרגע שהוא חזר עם הבנות זה היה להתחיל סבב מקלחות. הקטנה פספסה לפני המקלחת על המזרון ולא הספקתי לנקות. ארוחת ערב זריזה, מקלחת שלי ואז לבקש מהשכנה שתכנס לשמור על הגדולה(ותגלה את הפיפי) לקחת את הקטנה אתנו באוטו ולהקפיץ אותי לצומת במרחק של חצי שעה ששם חברה אוספת אותי. לקנות לקטנה מטרנה כי המטרנה אצל המטפלת, לחזור ולשחרר את השכנה.. המון היערכות שגם ככה השגרה הרגילה שוחקת.. לא הרגשתי שהאוורור היה שווה את כל הטרטור הזה..

מה שכן אני לא רק אקטר קבעתי לנו בריכה בהפתעה ביום שלישי שזה יום חופשי שלי לשעות הבוקר ובקשתי מאמא שלי שתוציא מהמסגרות. מאמינה שבאופן הזה נחוש שחרור כלשהו.

דברתי על משהו פשוט הרבה יותרמתנות-קטנות

כשהוא מגיע הביתה ואת אחרי כמה שעות איתן ברצף

את יכולה להכנס לחדר או לצאת לגינה

לשים אוזניות עם מוזיקה

לאכול משהו טעים

לקרוא-לנגן או כל תחביב אחר שיש לך

לעשות הליכה קצרה


אפילו חצי שעה של התאווררות

של להרגיש את עצמך

ממש מרעננת את הכוחות

ומגיעים אחרת להשכבות


וכשזה קורה לאורך זמן אז זה ממש נותן אנרגיות ושונות


לא חייב לקלח כל יום -אפשר לדלל קצת כדי שהערב יהיה פחות עמוס


הרעיון זה לא לצבור חוויית חיים עמוסה באופן רציף

ללמוד לעשות הפוגות קטנות

בתוך הקיים


תראי את התגובה שלי לפולניה 12מצטרפת למועדון
זה מסביר יותר. 
למה את לא לומדת נהיגה?כבתחילה

נשמע שיש תלות גדולה בבעל ביומיום בגלל הרכב.

יש לך אפשרות ללמוד נהיגה? אולי לעבור לעיר שבה המסגרות והעבודה?

באמת נשמע ככה קשוח ומרדף יומיומי.


בקשר לילדים, לא חייב לחשוב קדימה מידי. עכשיו לא מתאים אז לא מתאים. עוד חצי שנה-שנה תבחנו את הדברים מחדש. וזה בסדר גמור שיהיה הפרשים גדולים בין הילדים.

לגבי רשיון זה על הפרק וברור שזה יקלמצטרפת למועדון
לגבי ילדים נוספים כרגע לא הדאגות שלי...🤣
הייתי בדיוק במקום הזה לפני שנהלהשתמח
אחרי שהקטן נכנס למעון ושניהם הסתגלו למסגרות, והקטן גם קצת גדל ויותר תיקשר, יותר העסיק את עצמו והם יותר התחילו 'לשחק' ביחד, הרגשתי הקלה משמעותית ממש. בערך חודשיים אחרי תחילת שנה.
לי היה ממש קל המעבר לשניים. ועדיין ב"ה.אמא טובה---דיה!

היו קשיים אובייקטיביים עם הקטן, אבל מאז הלידה (שנה וחצי) מרגישה רק כמה זה כיף שניים...

מהרגע הראשון הם החברים הכי טןבים ו מאוהבים קשות אחד בשני, וגם לי עצמי קל פי אלף עם שניים מאשר עם אחד...

כיף לשמוע!!! המשך גידול קלפיצישלי
וואלההההה!!!אמא לאוצר❤
וואי ממוש, חיבוק!פולניה12

אני למדתי לשחרר. אבל גם לדעת לשחרר את בעלי.

זותומרת, נכון, קשה להיות עם שניהם לבד, אבל אני חייבת לנוח לפעמים. וגם בעלי. אז לפעמים אני נותנת לו לנוח שעה בצהריים ואני עם שניהם, ולפעמים הוא (בעצם לרוב הוא). כשאני איתם, שמתי לב שאם הפלאפון שלי לא במשחק, כלומר לא בהישג *ידי*, אז הכל יותר רגוע. אני פנויה לשבת עם הגדול, לשחק עם הקטנה, להכין משהו אולי ביחד, ובזמן הזה הקטנה יושבת בכיסא אוכל ומסתכלת תוך כדי נשנוש וכו'. אני מכינה את עצמי מראש שזה הולך להיות דורש מאוד, וככה אני מקבלת את זה ברוגע יחסי.


וכשבעלי איתם, אני משחררת. יש לו את דרכי ההתמודדות שלו.

וככה אנחנו יודעים שלפעמים אני נחה והוא איתם ולפעמים ההיפך, אז אנחנו מוכנים לאינטנסיביות של להיות עם שניהם לבד, כי אנחנו יודעים שזה הדדי.


דבר שני, תנסי להקל על עצמך. לדוגמא הגדולה יכולה כבר לאכול על שתי כיסאות כתר ולטפס לבד, לא? לי זה היה משמעותי כי הם גם כבדים כבר בגיל הזה..

הגדול שלי אוהב מאוד להדביק מדבקות. יש לי בבית מליון מדבקות מכל הסוגים והמינים. עם טושים וצבעים זה יכול להעסיק אותו רבע שעה ויותר.

סיפור גם מאפס אותו יפה.

לפעמים אנחנו משחקים בלסדר את הבית.

שירים וריקודים.

הוא מקשיב לסיפורים מוקלטים, מכירה?


אני מרגישה שזה בעיקר מאתגר את הדמיון שלי איך להעסיק אותו לכמה שיותר זמן.

ומבחינתי, ברגע שהגדול עסוק, עם הקטנה כבר יותר קל. (אם כי עכשיו היא הפכה להיות בלתי אפשרית ב"ה😍, מגיעה לכל מקום, מבולגנת, מציקה לגדול בכוונה.. אבל יש לך עוד כמה חודשים להגיע לשם...)

תודה ממושמצטרפת למועדון

האמת שמה שתיארת מתאים לאחהצ שמתחיל סביבות 3-4 או אולי לפני.. שאז יש גם זמן לנוח ולשמוע סיפור ולהדביק מדבקות. חחח אצלנו המצב שאנחנו חוזרים הביתה בין 5-6 אחה"צ..  בגלל שעד קרוב ל4 בעלי עובד ואז כעושים איסוף מספיק שעוצרים למלא דלק ולקנות חלב ו.. הופ! חמש וחצי.  ואז אם רוצים שינה בשעה נורמלית נכנסים לאטרף רציני. אולי זה לב העניין בעצם.

ולגבי הסוף שלך הקטנה התחילה לזחול רציני בכל הבית וזה לגמרי משנה את כללי המשחק.  הגדולה פתאום קולטת שהיא מגיעה לכל המשחקים שלה וצריך להתחיל לדבר על שיתוף ואהבת ישראל🤩

זה עניין של לשנות תדרמתנות-קטנות

למעשה אין לכם הרבה זמן איתן בבית


אבל כשאתם מגיעים את מתארת שאתם נכנסים לאטרף ל הכנות לשינה


הסחירה לשלנו בחיים זה לשנות את התדר

להוריד את הלחץ מהחייב לתפקד

ולעשות את אותו הדבר

אבל מעמדה פנימית של- אני עם הבנות לשלי כרגע וחשוב לי לסיים את הזמן הזה בחוויה טובה

עבורי

ועבורן


לבדוק למה זה כזה מרוץ

לבדוק מה אפשר קצת להפחית במימות

להאשאיר מן לשוק איתן או לסיפור

ה עבורך כדי שהחויה תהיה רגועה יותר

ועדיף ישינו חצי עשעה מאוחר יותר

אבל שהכל יהיה סנחת מאר מרתון משאיר אתכם עם הלשון בחוץ


רק את יכולה לשעת

מה נכון לך

מה בר ינוי

אבל אני מאמינה שזה סדרי עדיפויות

כשרוצים חוויה

טובה

מתמקדים בחוויה

כרשרוצים רק יעילות וזריזות אז המחיר זה לחץ

לפי מה שאת מתארתהמקורית

לדעתי, פחות או יותר בקרוב תהיו על סף פיצוץ

אין פלא שלא יוצאים ממך הדברים הכי טובים

זה באמת נשמע קשוח ביותר 

רק קראתי על כל התהליך המייגע עד שאת יוצאת מהישוב לכמה שעות וזה לא עושה חשק ללכת לאף מקום

את צריכה להקל על עצמך איפה שאפשר ולהיות יותר עצמאית . אולי אני מדברת מהחוויה האישית שלי, אבל עצמאות היא ממש GAME CHANGER בתוך הקושי והאינטנסיביות של צפופים

 

אני במקומך בהחלט הייתי שוקלת רישיון. או חזרה למגורים בעיר. למה עברתם בעצם.?

עכשיו זה רק 2 ילדים ואת נחנקת, אבל התלות, בשילוב העובדה שכל סידור אתם עושים ביחד, בשילוב עייפות ושחיקה - אוי ואבוי. קשוח 

אין איזון והכל מאוד אינטנסיבי

זה ממש אחרת אם את חוזרת לבית ובעלך אוסף בחלק מהימים, אפילו 20 דקות שאת נכנסת לבית רגע לנשום שקט לבד  זה משמעותי

או קניות של דברים לבית - ללכת שניכם אחרי העבודה, כנל. כשאתם יכולים להתחלף ומגבים כל פעם אחד את השנייה זה שונה מאשר שניכם 

כל הזמן בתעסוקה אינסופית 

 

לרגע קראתי אותך ונבהלתי מהתחזיתמצטרפת למועדון

ברור לי שהמצב כרגע לא טוב.. ברור לי גם שהוא עומד להשתנות.. חלק ישתנה בשבועיים הקרובים כשאצא לחופש מהעבודה והגדולה עוד תהיה במסגרת וחלק ישתנה עוד כמה חודשים שכבר יהיה לי רשיון והקטנה תגדל וכו.. כרגע זה באמת תסכול של מצב מאד אינטנסיבי כבר מאז הלידה.. באיזשהו מקום מאז תחילת ההריון אני מרגישה מחסור בעצמאות שלי וביכולת לנהל לעצמי את הלוז. קיץ שעבר היתי בטטה בחודש שביעי ולא היתי מסוגלת לצאת מהבית אחכ סוף הריון קשוח מאד שלא יכולתי כמעט ללכת ואז הקטנה שצמודה לי לשד מיום היוולדה😅

תוסיפי לזה מעבר דירה, אי מציאת מטפלת ומשרת מחנכת וקבלת אישה מחורפנת...

חח סליחה נשמה המקורית

לא ידעתי שאת בדרך לרישיון

ועוד מעט חופש כהגדולה במסגרת

זה באמת ממש משנה. ממש אבל

אז תחזיקי מעמד רק עוד קצת 

 

ואת צודקת, נשמע שבאמת  מסוף ההריון זה הלך והחמיר. אבל אם יש לך אופק - אז תהיי אופטימית. בעז"ה עוד מעט ירווח לך

 

תודה אהובהמצטרפת למועדון
כמה משחרר לכתוב כאן.. עם כל הסחרחרה שהיתי בה אפילו לא נכנסתי לפורום בחודשים האחרונים...
מחסור בעצמאות וביכולת לנהל לוזאמאשוני

זאת ההגדרה הפרקטית של הורות.

זה שאת יודעת מה זה עצמאות זה כבר הישג

ונשמע שאת ממש קרובה בזמנים לאיזה רגיעה קודם כל נפשית.

מקווה שכשתצאי לחופש משהו קצת יירגע בנפש, ואז תוכלו לנהל אחרת את שגרת היום ואז תהיה הקלה נוספת.

אני חושבת שאתם חייבים ללמוד להסתדר הורה אחד עם שתי הבנות בזמן שההורה השני מאפס את הבית ונח, ואז מתחלפים.

קצת אחד על אחד ואז להשכיב את הבנות לשינה.

7 חודשים זה מספיק גדול כדי להסתדר בחוץ לבד. קצת למשוך עם מוצקים (חתיכות פסטה, אוכל אצבעות, במקרה הגרוע במבה..)

בזמן שהגדולה בבימבה או משחקת בפארק. אפשר להעסיק אותה עם בועות סבון או ממטרה מזדמנת או במשחקי שבילים וטבע.

לפחות פעמיים בשבוע שאת יוצאת עם הבנות ובעלך מתקתק את הבית או הפוך.

וגם לתת ארוחת ערב בחוץ.

קופסת פסטה עם שניצל או קציצות,

או מרק עם קוסקוס

או פיתה עם חביתה וירקות.

הרבה יותר רגוע להאכיל בחוץ, לחזור למקלחות ולישון.

לא כל יום, אבל כמה פעמים בשבוע זה יכול ממש לשנות את המצב ולתת מרחב נשימה ושפיות להורה שבלי ילד צמוד אליו וגם להורה המטפל יותר קל מאשר לעשות במקביל עוד דברים בבית.

תודה על התגובהמצטרפת למועדון

קודם כל לא התכוונתי ששתינו על שתי הבנות כל הזמן. אלא הרבה פעמים זה באמת שאני מסדרת או מוציאה מכונה והוא עם שתיהן.. אבל עדין שתינו עסוקים.

לגבי המקרה הכי גרוע במבה באמת במקרה שלה זה גרוע כי היא בסבירות מאד גבוהה אלרגית לבוטנים😅

אוי לאאמאשוני

אז ביסקוויט

באיזה שעה הבנות מתחילות את שנת הלילה? אולי יעזור לך לנמנם שעה גם אם זה אומר להתחיל את מטלות הבית בשעה מאוחרת יותר? אבל לפחות תנוחי בין העובדה לטיפול בהם ובבית.

אני מקווה שבתחילת שנה הבאה אחרי כל ההסתגלויות והחגים והכל תתחילי להרגיש הקלה משמעותית.

גם בת השלוש תהיה קצת יותר גדולה וגם התינוקת תהיה קצת יותר גדולה, אז יהיה יותר קל לצאת איתם.

לגבי החופש תנסי להקדים את המקלחות לשעות הצהריים. לתת לשחק במים וסבון ואגב זה כבר לקלח.

נכון שהן עוד יתלכלכו בהמשך הערב, אבל יותר סביר לנקות פנים וידיים אחרי ארוחת ערב מאשר להתחיל מקלחות ממש.

תנסי, לי זה ממש שינה את העומס של שעות הערב. גם בצהריים חם אז יותר כיף להירטב.

גם הרגשתי כמוךאר

יש לי הפרש של שנה וחצי

בין שני הראשונים

זוכרת שישר ביקשתי מהרופאה גלולות למניעה שלא בטעות אקלט שוב מרב העומס בהתחלה.


אבל אצלי לאט לאט זה נרגע.

ותנסי לחשוב מה יקל עליך

יש לך נקודת פתיחה שבעלך בהית אחהצ

בונוס גדול מבחינתי שבעלי היה חוזר בשבע כל ערב.


ולדעתי, ולא בביקורת חלילה...

בכללי את מוגבלת יחסית כי את גרה במושב ובלי רכב ובלי רשיון....

בלי קשר לשני ילדים או אחד כשאת בסביבה בלי תחבורה וללא רישיון אז זה קשה....


עולם אחר כשאת ניידת.... סתם נק למחשבה


לכל מי ששואלת על רשיוןמצטרפת למועדון

זה לגמרי על הפרק!!

למדתי בעבר ונכשלתי ואז ילדתי את הגדולה ולקחתי הפסקה על מנת לחזור רק שעד עכשיו לא היה מתי לחזור והמעבר למושב היה די פתאומי.  בהתחלה רציתי ללמוד בחופש אבל יש מצב שכבר נחכה לחורף של שנה הבאה.

גם לי הייתה תקופה ממש קשה עם שנייםלהשתמח
בערך אותם רווחים כמו שלכם. לא זוכרת ממתי זה התחיל, אבל השתפר מאוד כשהקטן היה בן שנה וחודשיים בערך, והתחיל ללכת, נהיה טיפה יותר עצמאי והם התחילו קצת לשחק ביחד.
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !