אז ככה, קודם כל מי שזוכר, שבוע שעבר הבאתי ד"ת לשבת הזו שתבוא, קיצור -
טעיתי-טועים-טעות-טעיתי-טועים-טעות-טועיתי-טועים-טעות-טעיתי... (שם, שם) 
לא! אל תפתחו אותו עכשיו! כלומר: לא לפני שאתם עוברים על השניים ה - 'טריים' ממש...

ו - נתחיל בקצרה:
'וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן, קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה'
רש"י >>
שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת.
אפשר להבין את זה שאמר משה לאהרן - אהרון, אל תתביש, זו העבודה שלך...
אבל אפשר גם להבין אחרת - אומר הבעל שם טוב - שמשה אמר לאהרן >
למה אתה מתבייש? יודע למה אתה נבחרת? ב-ג-ל-ל שיש בך את מידת הביישנות הזו = לכך - בגלל זה נבחרת.
ממילא עכשיו - אע"פ הביישנות שיש בך, תתקרב...
אהה, שנזכה...
* * * *
'וַיִּדּם אַהֲרן' <<< >>> '
וַאֲחֵיכֶם, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה'
כמו שכולנו יודעים, בפרשה שלנו - שמיני - מסופר על מות שני בני אהרון נדב ואביהוא.
אהרון שמע את הבשורה הזו ו - שתק! ועל שתיקתו הזו חז"ל משבחים אותו.
לעומת זאת כמה פסוקים מאוחר יותר אנחנו רואים שעמ"י 'מחוייב' ל-א לשתוק על הבשורה ולבכות!
וואו, אז רגע! תחליטו - זה טוב לבכות? אז למה משבחים את אהרון על זה ששתק?
ואם זה לא טוב לבכות? אז למה אומרים לעמ"י לבכות על המוות הזה?
ו -- מכאן אנחנו לומדים יסוד גדול בחיים. 
יסורים של אדם הבאים
על עצמו - הוא
מחוייב לקבלת אותם
באהבה.
לשתוק! לכן - חז"ל משבחים את אהרון שאכן עמד בנסיון הזה והצליח בו, שהרי שתק!
לעומת זאת, שיסורים באים על השני, על החבר, על החברה, על האחר - שם אסור לו לשתוק! שם אסור לנו
להתייחס ליסורים ו - 'לקבלם מאהבה' ולא לעשות כלום! שם - ביסורי האחר, אנחנו מחוייבים לבכות ולהצטער עם החבר.
מאיפה לנו? מזה שה' אומר לעם ישראל - אתם, תבכו על המקרה הזה - אל תשתקו = תשתתפו בצער של האחר...
(ר' יוסף שאול נתנזון)
עכשיו מי שרוצה, יש למעלה ת'קישור לעוד ד"ת ממש חמוד. (אישית, באמת מאוד אהבתי...)
ולעסוקים שבנינו - הנה זה פה:

פססט, מי שיכול שיקפיץ בבקשה... 
יאלה חברים וחברות, אחים ואחיות שבעז"ה נזכה למידת הענוה בעומק הלב, לראות את הטוב בשני, ולשמוח תמיד.
בשורות טובות. שבת שלום ומבורכת לכל עם ישראל!
א-מ-ן-!
