ומישהו היה ממציא איזה מנקה קבצים למח. פונקציה כזו שמכניסים, ומה שמיותר היא פשוט מוחקת.
אבל יותר מזה, הלוואי והלב היה לוח מחיק. לא כזה שאחרי שימוש רואים עליו סימנים. מחיק. לגמרי. כזה שיכול לחזור להיות חלק, כמו בהתחלה.
הלוואי והלב הזה, לא היה כל כך פתוח, כל כך מכיל כל כך נגיע. הלוואי, ואף מפגש, לא היה נצרב בו כך.
הלוואי והייתי יכולה לרוקן את עצמי, מכל החלקיקים הזרים האלה, שמסתירים אותי ממני, והם לא שלי. הם לא שלי.
הלוואי וראשוניות רגשית היתה מוצר מדף נרכש.
הלוואי והיתה אפשרות לפרמט את התקופה הזו או לאפס אותה, ולהתחיל מהתחלה.
הלוואי
️


