אבל ממש צריך ללמוד היטב איך עושים את זה נכון ולהיכנס לזה בהדרגה.

נסי לחפש את ערוץ היוטיוב של אביב גיל.

הוא עזר לי ללמוד ולהבין את העניין כמו שצריך.

יכולה להרחיב עוד באישי...

הרי זה לא מסתדר עם שתי הסעודות...

ובאירועים לצורך העניין

והאם אפשר לאכול מה שרוצים? נשמע לי מופרך.. 

בשבת זה לא מסתדר בדיוק אלא בערך -

אני מזדרזת כמה שאפשר לסיים את הסעודה בערב. לא אוכל כלום עד הקידוש שצמוד לסעודה שניה - בחורף זה יוצא בסדר. בקיץ פחות.

במוצ"ש אוכלת סעודה רביעית מיד אחרי הבדלה ובראשון מורידה מאוד את האכילה.

2. יותר חשוב לא לאכול 16 שעות לפחות מאשר כמה שעות בדיוק לצום. לכן אפ יותר קצת יותר או קצת פחות מ8 שעות אכילה זה לא קריטי. מסיום הסעודה לחזור לצום ל16 שעות, ולמחרת לצמצם קצת את שעות האכילה כדי להתאפס.

אז באירועים מתחילים לאכול יותר מאוחר כדי שיהיה אפשר לאכול באירוע ולמחרת משלימים ומתאפסים..

ברור שלא אוכלים כמה שבא לך..

בעקרון אוכלים 2 סעודות וגם בהן לאכול מאוזן ולא שטויות.

אחרת מה הרווחת?

אני עושה את זה בשילוב עם דיאטה קיטוגנית אז אני עוד יותר קשוחה בדיאטה.

אז טיפ מעולה זה בבוקר לחכות ממש עד סעודה שניה,

ואני אישית בשעון קיץ אוכלת שוב ב16:00 אחרהצ,

(שזה סדש) ולא אוכלת עם כולם סדש מאוחר(ב19:15), וזה מעולה כי זה פותח לי פער מצוין לאיזון אחריי שאכלתי יחסית הרבה ביום שישי. עד יום א בשעה 9:00/10:00.

יום ו אצלי הכי קשוח- רעבה בבישולים..אוכלת במשך היום וגם בערב מאוחר..

אני ביום שיש מחכה עם תחילת האוכל עד איזור 13:30-14:00 ואז יכולה לאכול סעודת שבת.

אכן בבוקר מתחילה לאכול רק בסעודה שניה (בקיץ זה לא מגיע ממש ל16, אבל כן 14-15).

מכיוון שאני מקפידה על סעודה שלישית אז אני אוכל ישר אחרי הבדלה (שומרים רבינו תם אז זה יוצא מאוד מאוחר)

ביום ראשון לא אוכל כל היום -

לפעמים אוכלת רק ארוחת ערב מוקדמת, לפעמים אוכלת משהו קל ב 15:00-16:00 ואז ארוח  ערב.

אצלי שבת מסובכת כי אני בדיאטה קיטוגנית וכל שבת נאלצת לחרוג..

אבל למדתי איך לעשות את זה בצורה הכי מינימלי שנצרכת הלכתית (אוכל 4 פעמים "כביצה" לחם, אבל לא חורגת יותר מזה עם פחמימות..)

אני נגיד עושה משהו דומה

אוכלת בערך עד 14 בעבודה, בעיקר כי אני באמת רעבה

ומאז כבר לא. לא מצליחה להכניס כלום לפה

ולא אוכלת כמעט בכלל פחמימות גלוטניות, מלבד משהו קטן בבוקר

אבל בשבת לא אדחוף לעצמי אוכל

ולא אמנע מעוגה למשל

במצב קיטוגני הגוף ממש משתנה והרגלי האכילה נהיים מאוד שונים.

מי שלא התנסתה בזה לא ממש יכולה להבין את התחושה..

אוכלת 2 ארוחות ביום ולפעמים רק אחת.

ולא רעבה בכלל....

ארוחת צהריים מוקדמת - ירקות עלים, ביצים, חלבי ממה שמותר, אגוזים.

ארוחת ערב - בשר/דג עם ירק מבושל ממה שמותר ולפעמים גם ירק חי.

בגדול:

מותר:

בשר,עוף, דגים, ביצים

מוצרי חלב עם אחוזי שומן גבוהים

אגוזים. בעיקר ברזיל, מקדמיה, פקאן

אבוקדו, זיתים, שמן קוקוס

ירקות: בעיקר ירקות עלים ירוקים מכל הסוגים, נבטים. מעט ירקות אחרים (יש רשימות לפי רמת הפחמימות)

בעיקרו  אסור לאכול יותר מ 20 גרם פחמימות. אז סופרים כל דבר (נגיד בעגבנייה יש 4 גרם פחמימות..)

לי זו דיאטה מעולה, אבל לא לכל אחד...

לך.

עלי והצליחי! יותר נכון, הורידי

אני גם אוכלת 3 סעודות: סעודה שניה ב13:00 , סדש- ב16:00, וזהו. ומ16:00 עד הבוקר כלום.

הקושי אצלי זה יום שישי.. אבל האמת לא מפריע לי החריגה ביום ו, כי אח"כ זה מתאזן במשך השבוע כששוב שומרים על השעות- אני מסיימת לאכול ב17:00, ומתחילה למחרת ב9:00... כמובן כולל ספירת צעדים שאני עושה.. מנסה 7,000 ביום.. לפעמים יוצא פחות, לפעמים יותר..

זה שיא הפעילות בבית

אשמח לעצות

עוזר פלאים!!

ירדתי 20 קילו כשהתחלתי:

אבל כולל הפסקת סוכרים של מנות אחרונות ודומיהן,

וכולל הפחתת כמויות פחמימות...

היום אני בעיקר שומרת, וה18/6 הזה מציל.. כי בזמן שלא אוכלים הקלוריות נשרפות..

אני ירדתי כמעט 15.

אבל במשך שנתיים עם הרבה הפסקות בין לבין..

סה"כ אני בכיוון הנכון.

המצב אצלי קשה כי יש לי עדיין דרך ארוכה...

15 קילו זה מדהים!

זה כח רצון מטורף ומשמעת עצמית.

בעיקר היופי שזה נהפך לאורח חיים.

כמובן שאפשר מדי פעם לאכול- בנחת, אבל לשמור על המסגרת הזו.

אגב.. בעיניי זה מתאים רק בזמנים לא של הריון ולא של הנקה.. רק או בין לבין או אח"כ.

בהריון ובהנקה הגוף זקוק ליותר, וזה בסדר. האישה כלבנה.... לעיתם מלאה, לעיתים חסרה... והכל טוב..

(אומרת לעצמי לקראת הריון בע"ה...)

מההתחלה בערב לא יכולה ככ לאכול..

לא יודעת אם אני מגיעה ל16 שעות,

אבל נגיד מפסיקה לאכול ב18-19

ומשתדלת להתחיל בבוקר לאכול מ10..

איזה אלופה.

הקושי זה להתחיל.. 

גם צריכה להוריד כ20 קילו 

התחלתי בלהפסיק סוכרים פשוטים: עוגות, עוגיות וכו. ממש שבוע ראשון של גמילה. וזה גמילה כי הגוף דורש..

אחריי שבוע קורה נס- הגוף מפסיק לדרוש סוכר!!!!

מטורף.

והשינוי הזה כבר מדהים לגמריי ועושה שינוי וירידה במשקל. כל השאר- כרגיל.

אחרי שהתרגלתי לא לאכול סוכר,

הוספתי שלב הבא:

להפסיק לנשנש בין הארוחות.

וואו..

כמה נשנשתי..

איזה גבורה שכל על הרגש להפסיק לנשנש.

רק 3 ארוחות,טובות, מלאות, יפות. משביעות.

אחכ- התחלתי עם פעריי השעות.

ככה היה לי יותר קל.

אגב, הגוף ברגע שעושים שינוי אחד- בום. מתחיל לרדת במשקל.

אצלי משום מה לא עובד

כבר מעל חודש בלי עוגות ונשנושים ובלי לחם (בשבת כן כנל עוגות)

ולא רואה שום ירידה....

מבאס ככ

ב10 אוכלת אבטיח

12 סלט לפעמים עם אגוזים

14 צהריים אורז עם משהו בשרי

17 אבטיח או קצת פופקורן

20 סלט ירקות+ ירקות בתנור/שקשוקה או משהו בסגנון בלי פחמימה

בשישי שבת אוכלת כרגיל (חלות, עוגה בקינוח)

ולא מוצרי חלב

אז אין לי הרבה אופציות לגיוון....

10: ארוחת בוקר: סלט גדול, לחם, חביתה, גבינה..

14:00- צהרים: פחמימה, חלבון, ירק- מה שבא לך. כמובן ירק הרבה, חלבון גם בכיף, פחמימה- קטנה. מעט.

17:00- ארוחת ערב(!!) שוב- הרבה חלבון וירק, פחמימה.

מ17:00 כלום כלום כלום....

אלה שעות שכל "רעב"- שורף קלוריות.. עד ארוחת בוקר (אפשר להתחיל אותה ב9:00)

תראי נפלאות בע"ה...

לסיים לאכול מוקדם בשעות אחהצ?

או לאכול 8 שעות וצום 16 שעות?

כי מסוגלת להתחיל לאכול ב11 בבוקר רק. ואז א. ערב ב19 (נראה לי יותר ישים בשבילי)

ניסיתי כבר כמה גמילות ממתוק שלא צלחו בעבר..

אני אוהבת מאוווד מתוק ותכלס לא רוצה להוריד.. רוצה לשלב בצורה מבוקרת..

אבל ממש תודה על הטיפים! אני נגיד כבר שבועיים אוכלת בריא בלי נשנושים ולא רואה ירידה.. מקווה ממש שהצום יעזור 

אבל לא דומה אכילת שוקולד - קוביות

לאכילת וופל או עוגת שמרים

אז אני מרשה לעצמי להתפנק בשוקולד קוביות/ גלידה חלבית/ מעדן עם גרנולה שיש בה שוקולד מריר/ עוגות מוס בלי הרבה 'ספוג' ואני כן רואה הבדל

אם את מניקה/ מונעת הורמונלית זה יכול להשפיע על ירידה במשקל

הסוד לירידה במשקל הוא גרעון קלורי, שמשיגים על ידי אכילת פחות קלוריות בתזונה בריאה/ התעמלות גופנית/ שניהם

אם עת מנסה תקופה ולא מצליחה, כדאי לבדוק גם תפקוד של בלוטת התריס שמשפיע

לא מניקה ולא מונעת..

כן עם פעילות גופנית.

איך בודקים בלוטת התריס? רופא משפחה? 

אבל אין ספק שחלק מהאהבה הזו- זה:

א. ריגשית- המתוק שמנחם,

ב. הגוף שמכור לסוכר (סוכר ממכר- סוכר דורש סוכר- חוק בטבע..)

כשתביני את העניין הזה, ותנסי למצוא מה משמח אותך שהוא לא מתוק- או מה את מבקשת מתחושת המתיקות שאת זקוקה לה- זקוקה לחום ואהבה, לנחמה, לחיבוק, למלא את עצמך בעשיה של דברים שאת אוהבת)

ובנוסף כשתביני שהגוף שלנו דורש משהו שהוא גם יכול להפסיק לדרוש!! (מטורף)

תביני שאפשר גם אפשר להתחיל להמנע- תשמעי לי טוב- ובדגש: להמנע מסוכר טוטאלית יותר קל מאשר לאכול קצת!!!!!!

כן!!!

איך?

כי כשאין אין אין סוכר- שבוע, שבועיים- בהם הגוף דורש דורש דורש (תחושת אני חייבת)

פתאום קורה משהו מופלא.. הגוף מפסיק לדרוש סוכר!!! וטוב לו באוכל של 3ארוחות וזהו!!

פלא פלא פלא

ניסיתי כמה פעמים בעבר וכשחזרתי לאכול מתוק כי היה בנמצא והיה קשה לעמוד בפני זה, איבדתי שליטה לחלוטין..

לכם מעדיפה לשלב בצורה מבוקרת..

שמחה בשבילך שזה עבד לך! 

תראי את התפריט של נביעה לדוגמא..

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.