קראתי הרבה על כל הסיבות נגד עדיין החלטתי לעשות כי חוץ מזה שזה ממש יפה ומתוק בעיני

אני לא רואה את זה כ"חודרני" או "בוחרת בשבילה" אני בוחרת בשבילה עוד הרבה דברים,

חוץ מזה שעכשיו זה לא כואב לה, היא בכתה קצת היה נראה שמעט נבהלה, (חברה לי עשתה לבת שלה בגיל שבועיים והיא אומרת שהיא לא בכתה בכלל, ככל הנראה עדיין לא בפוקוס לשים לב מה קורה סביבה 🙂)

היא גם לא תזכור שעשתה עגילים פעם, מעטות הנשים שאני מכירה בלי עגילים כי לא אהבו, וזה כל כך בת ומתוק.

בקיצור לא ראיתי סיבה שלא.

עשינו לה זהב/ציפוי זהב, לא נרשמו בעיות. ב"ה

בשביל הילדים שלנו, הרבה יותר משמעותיים וקריטיים מעגילים.

מה שכן, אני לא עשיתי עדייןלילדה שלי בגלל החשש מאינפקציה וכו', שזה לא משהו שכיף לילדה להתמודד איתו, אבל לא בגלל שזה חודרני וכו'.

נגד כי:

- למה להכאיב אם אין צורך?

- זוכרת את ההתעסקות סביב זה גם אצלי וגם אצל הבת שלי. לא מבינה למה צריך לעשות את זה לתינוקת קטנה.

- תכלס, לא רואה בזה משהו חמוד.

- האושר שיש להן על הפנים כשהן עושות עגילים בגיל שזה בא מהן לחלוטין, זה משהו שחבל לפספס❤️

אבל יכולה לחשוב על סיבות למה כן

-בגיל קטן הם לא יזכרו שכואב (אולי גם פחות כואב, לא יודעת)

-עוזר להבדיל בין בן לבת

-פשוט יפה ואוהבים

הייתי פעם עם הבת שלי באישה מקום, היא הייתה אז עדיין פיצית, לבושה בורוד, שמיכה ורודה, הסדין של העגלה בצבע ורוד, בקיצור- משדר מאוד בת. עדיין מישהו דיבר עליה בלשון זכר, אמר משהו כמו ' איזה חמוד'..

אכן, זה לא תמיד עוזר (פעם מישהו שראה את התאומים שלי כתינוקות החליט שאחד בן ואחד בת, למרות ששניהם היו לבושים בכחול/ירוק...) -

אבל במקרה כזה גם עגילים לא יעזרו, לדעתי...

אבל גם לא בגלל זה אני עושה עגילים...

פעם ילדה חמודה שאלה אותי "זה בן או בת?"

אמרתי לה היא לבושה בורוד, מה את חושבת?

אז היא אמרה לי "גם בנים לובשים ורוד"

אני יודעת שאם תהיה לי בת בעז''ה לא אעשה לה 

אני לא מסוגלת לחשוב על להכאיב 

ואם יעשה אחכ דלקות זה גם כואב לתינוקת

חוץ מזה שבעיני זה לא יפה בכלל

פוגם בחמידות הטבעית של התינוקת.. 

זאת דעתי

באמת שלדעתי כל בת תרצה בגיל זה או אחר וזה חוסך לה את הכאבים כשהיא גדולה...

בגיל 4 יהיה לה יותר קשה בהרבה (לדעתי) לשבת על כיסא ולדעת שעומד לכאוב לה...

פה היא לא בכתה אפילו.  זזה בחוסר נוחות לשנייה אחת וחזרה לישון

ועשיו יש לה עגילים יפים

ואני אוהבת🥰

לא מרגישה שזה ’חדירה לגוף שלה’. זה לא חדירה. זה עזרה😁

אם היא כלכך לא תרצה- שתוציא את העגיל והחור ייסתם בסופי של דבר...

ולא, אני לא משווה. סתם נזכרתי. 

כמו שאני לא כועסת על ההורים שלי שעשו לי ניתוח כפתורים כשהייתי קטנה (אף שאצל אחים שלי הם כבר טיפלו בנוזלים באוזניים בדרכים לא חודרניות).

עגילים זה בשביל יופי נטו. לא מוכנה שאחרים יחליטו בשבילי מה יפה, במיוחד כשזה כולל פגיעה בגוף...

אבל היי, אני אתך בנושא הספציפי. גם לי אין חורים ולא עשיתי לבנות שלי (וגם לאמא שלי אין...). כשיהיו מספיק גדולות כדי לקבל החלטה כזו, אם הן ירצו - בשמחה.

אני גם לא אוהבת תכשיטים באופן כללי. וזה שקיבלתי תכשיטים כמתנה במהלך השנים לא עזר לי להתרגל אליהם.

זו פשוט אני, ולא הייתי רוצה שאף אחד, ולו יהיו אלה הוריי האהובים, יתערב לי בבחירות האלו שלי.

אבל הבת שלי כבר יודעת שהיא רוצה. אנחנו רק מחכות שהיא תהיה גדולה יותר כדי להיות מסוגלת לקחת על זה אחריות (אותי זה קצת מלחיץ...).

וכל האחיות שלי עשו בגיל כזה או אחר, חלקן גם כמה עגילים וחלקן גם נזם...

עגילים זה התכשיט היחיד שלי.

אבל גם אני לא עשיתי עגילים לבנות שלי עד שביקשו מעצמן

למה כן?

תינוק הוא חמוד ככ

למה צריך להוסיף משהו חיצוני?

האמת שממש קשה לי לראות תינוקת עם עגילים.

אצלי ביקשה ככ הרבה מגיל שלוש שבגיל ארבע עשינו לה והיא היתה מאושרת

לא נצפו טראומות בכלל

להיפך התרגשות גדולה

תינוקת טהורה

יופי טהור

בעיני עגילים בגיל הזה פשוט מכער אותן

עד כדי שממש קשה לי לראות את זה. ממש.

אבל לגמרי זכות ההורים...

אם זה בגלל הכאב אז אצלי בחיסונים היא בוכה יותר חזק ויותר זמן וגם הרבה יותר כואב לה

וזה לא מונע ממני לעשות לה חיסונים כי אני חושבת שזה מה שטוב לה.

וגם כאן, אני חושבת שטוב לה יותר לעשות עגילים בלי שכל הדרך היא פוחדת מהכאב וחושבת על זה.

וככה היה גם עם הבת שלי

🙃

זה גיל שהם לא מבינים וזה בדיוק שתי שניות..אני זוכרת שעברנו את זה ממש בכייף וזה לא כאב לה..הקפדתי למרוח משחה למנוע אינפקציה..

אני חושבת שזה מהמם וזה מאוד מוסיף

גם לבנות הבאות בעזרת השם שיהיו לי אני אעשה בגיל כזה

4 חודשים והיום היא בת 7 חודשים ובחיים לא ראיתי אותה נוגעת בהם.

וגם אי אפשר להוריד אותם כל כך בקלות, אני צריכה מאוד להתאמץ כדי להוריד אותם.

יותר מפחיד אותי חנק כשהיא זוחלת על הרצפה...

אבל עדיין יש כל מיני דברים שנופלים לילדים, וכל מיני דברים שנכנסים הביתה עם הסנדלים של הילדים 🤷‍♀️

והעגיל זה לא חרוז

ואפשר לקנות עגיל עם סוגר מחובר

אם את חרדית, וגדלת על זה , זה בוודאי יראה לך טבעי ויפה ומתאים לעשות לתינוקת

אם לא זה יראה לך לא טבעי, לא מכבד, לא הזמן וכו' וכו'

פשוט חבל על כל הדיון פה, כשגדלים על דפוסי חיים מסויימים לרוב האנשים קשה לשנות.

ספורות התינוקות שאני מכירה עם עגילים מגיל צעיר ולא חרדים. 

אני פשוט לא מבינה את כל ה’חדירה לגוף שלה’ ’החלטה בישבילה’ ’פגיעה בגוף’

לא יודעת אני אמא שלה, אני בגיל הזה מחליטה מה היא אוכלת, איפה ומתי תישן, כילו, ככה זה😅

וזה לא איזו התעללות ארוכת טווח, שנייה אחת שלא בטוח תכאב בכלל...

הקרובה ו/או הרחוקה, כולל שכנות, חברות וידידות לא עושות בגיל הזה.

אם כבר זה הציבור החסידי שישר מהבית חולים רצות לעשות עגילים.

יותר מזה- לתאומות שלי כולם שגעו אותי לעשות עגילים כדי שיוכלו להבדיל בינהן (הן זהות לגמרי)

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות. (בנות 4 וחצי ועדיין לא עשיתי למרות שזה בהחלט יכול לעזור להבדיל)

עשיתי לבנותיי הגדולות כשהן בקשו באזור גן חובה/כיתה א'

הדבר האחרוןןן שעלה לי במח אחרי הלידה

איזה הגזמה 

אצלנו בבית חולים עצמו מציעים את השרות הזה לכל מי שיולדת בת

וגם אני לבת שלי עשיתי בבית החולים כשהייתה בת יום

אף אחד פה לא היה בהלם….. כאילו זה ברור כאן שעושים לכולן בבי״ח

לא יודעת אם יש אצליכם, פה קיבלתי דף עם פירוט של דברים שעושים לתינוק אחרי הלידה, וצריך לחתום אם מאשרים או לא (חיסונים, מקלחת, תמ"ל...).

יש לי שכנה ארגניטנאית שאמרה לי שבארגנטינה עושים חורים אחרי הלידה בבית חולים עצמו.

שבמרוקו היו מוציאים את התינוקות מהבית חולים עם עגילים חחחחח

אני עשיתי לבת שלי בגיל חצי שנה מרוצה בהחלט!!

אומנם לא מרוקו

אבל אבא שלי תמיד מספר שאחיות שלו יצאו מבית חולים עם חורים ושתי חוטים באוזניים... את העגילים קנו סבא וסבתא שלי- ושמו בבית 

זה מקובל יותר

בעיני אפילו יפה זה לא תמיד.. זה הורס את התום והטבעיות של תינוקת קטנה..

כשהם גדלות זה הרבה יותר משמעותי ומשמח. 

אם כי לא בגיל עד כדי כך צעיר. חשבתי לעשות לקטנה שלי אחרי שראיתי אצל פעוטה אחרת בגן, כשהיתה בת 9-10 חודשים.

מצד אחד חשבתי שאולי זה זמן טוב, כי עם הבת הגדולה שלי לא רציתי לעשות לה כתינוקת וכשביקשה בגיל גן אמרתי לה שנחכה לגיל בית ספר שתהיה קצת יותר בוגרת ואם יהיו זיהומים או משהו יהיה יותר שיתוף פעולה מצידה. אבל כשהגיעה לכיתה א פיתחה חרדה ממחטים ועכשיו היא מפחדת מזה.. היא בכיתה ד' כיום ואין לה חורים. אז לאור הניסיון איתה חשבתי לעשות לקטנה בגיל צעיר אבל מצד שני חששתי מזיהומים ושאח שלה או ילדים אחרים בגן יגעו בזה וימשכו לה.

אז בינתיים לא עשינו...

אני חושבת שלא כדאי כי זה בלגן דל אנפקציות והצמודים יכולים להבלע באזן או להתקע בבגדים ואם שמים חישוק יכול להמשך. וגם זה כיף ומרגש להן ללכת לעשות פעם ראשונה

בקשר לזה שזה הגוף שלה זה נכון אבל עובדה שרוב הבנות שמחות שעשו להן בגיל צעיר לא מכירה ילדה שלא.

הפוך מכירה בנות שהתבאסו שלא עשו להן כי עכשיו אין להן אומץ

אני באופן אישי גם מרגישה שזה צועק "הבת שלי לא מספיק חמודה/יפה" או שזה צועק "שלא תעזו להניח עליה שהיא בן".

ומילא ההצהרות האלו שבעיני אישית בעייתיות מאד -

זה בפועל להתאמץ בשביל יופי בגיל שבו אני לא רואה איך היא תהנה ממנו. האם סבתא וסבא ישחקו איתה פחות בלי עגילים? באמת מנסה להבין מה זה נותן *עבורה*, ולא עבור הוריה.

אני מבינה את מי שנגד..

אבל בעיני, רוב הבנות רוצות עגילים כשהן גדלות.

בגיל קטן זה הרבה פחות כואב, הן הרבה יותר נינוחות בשביל לטפל להן בזה כמו שצריך, ולשים את המשחה טוב כדי שלא תתפתח אינפקציה או זיהום בעזרת ה'

ואז כשהן גדלות כבר יש להן חורים בלי שהן תצטרכנה לסבול..

אבל אז ראיתי את אחיינית של בעלי, בת שנתיים וחצי שכל כך רוצה עגילים אבל פוחדת לעשות כי זה כואב.

וכל פעם שאומרת שרוצה לעשות מתחרטת ברגע האחרון כי זה כואב, ולא רציתי שהבת שלי תחווה את זה.

לי עשו כשהייתי תינוקת ולא קרה לי מזה שום נזק. שנים לא שמתי עגילים כי לא הייתי בעניין וכשרציתי התחלתי לשים.

והבת שלי מהממת גם בלי עגילים, ויש מי שחשבה שהיא בן גם עם עגילים 🤷‍♀️

זה לא מעיד כלום

אחיין של בעלי בן חצי שנה ונראה גבר גבר חחחח ועדיין מישהי אמרה לה "איזה חמודה"

מעניין מאיפה היא ראתה

אצל הבנים חשבו שהם בנות ואצל הבת חושבים שהיא בן, לא מפריע לי

לא קצת הגזמת???

"הבת שלי לא מספיק חמודה/יפה" ממש תלוש

בעיני זה חמוד, אני לא מורחת אלף משחות ואפילו לא אחת. בעיני זה יפה ואני חוסכת לה את זה כשתגדל.יחד עם סאת אני מבינה גם את אלה שלא עשו

אבל ממש ממש לא היה נעים לי לקרוא את מה שכתבת.

מה הקשר????

ואני רשמתי שזה תלוש, כי בפועל לבת שלי לדוגמא יש עגילים בגיל 3 חודשים ולקרוא את מה שכתבת היה ממש ממש לא נעים, וכן החשיבה שלך בעניי לא נכונה.

בעיניי עפ עגילים זה עוד יותר יפה. ולא כי התינוקת מכוערת אז בואו נייפה אותה, באמת... לא שייך לכתוב את זה בכלל

כל אחת שרושמת פה, רושמת את מה שהיא חושבת.

שגם לך לא היה נעים לקרוא.

ממש היה לי קשה לקרוא את מה שכתבת והגבתי גם אני את מה שאני חושבת/ מרגישה 🤷

והיא לא אמרה שהבת שלך לא מספיק חמודה או יפה חלילה,

אלא שבעיניה זה מן שדר כזה שנראה כששמים עגילים לתינוקת.

בראיה שלי זה גם ככה. ומן הסתם יש עוד.

אין מה לקחת אישית.

אם את עושה לבת שלך ושמחה בזה אז הכל טוב!

עד שהייתי בת 11 והיתה בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה לבת שלי עשיתי בגיל שלוש וחצי חודשים כי ראיתי שבבית ספר של אחיות שלי לכל בת בכיתה א׳ כבר יש עגילים ואם אני יכולה לחסוך לה את הטראומה של לעשות את החורים אז למה לא עכשיו היא כמעט בת שלוש והיא מאושרתתתת שיש לה עגילים עפה על עצמה במראה

עשיתי כזה מוקדם כי ידעתי שברגע שתתחיל להושיט ידיים לדברים היא יכולה לשחק בזה וזה הפחיד אותי

נתחיל בזה שאני עצמי לא אוהבת עגילים ולא מבינה למה לחורר את הגוף בשביל יופי.

נמשיך בזה שאני עוד יותר לא מבינה באיזו זכות הורים יכולים להחליט לחורר את הגוף של ה*תינוקת* שלהם בשביל יופי. תינוקת רכה, בלי דעת, שמי יודע אם היא בכלל תרצה עגילים כשתגדל.

נוסיף לזה שעגילים יכולים להביא לסיכון בריאותי כלשהו, אינקפציה וכדומה, ואני לגמרי לא מבינה למה להכניס מראש תינוקת קטנטנה ורגישה לסיכון הזה, כשגם ככה יכולות להיות בעיות בריאותיות בגיל הזה.

אני לא נגד עגילים אצל בנותיי באופן מוחלט, אבל הכלל שלי הוא שהן יכולות לעשות לעצמן עגילים כשהן מגיעות לגיל שבו הן יכולות לטפל בעצמן במקרה הצורך, אם העגילים עושים בעיות בריאותיות. כי לי יש מספיק בעיות בריאותיות לטפל בהן אצלן ואצל אחיהן...

לא רואה את עצמי עושה לקטנה שלי עגילים בגיל הקרוב, אולי כשתגדל ותבקש. מספיק היא צריכה לעבור חיסונים שאני כמעט מעלפת מהם אז לחורר אותה מרצוני החופשי בשביל יופי? לא. היא מעלפת כמו שהיא וזה שהיא בת לא אומר שהיא צריכה לעשות חורים בשביל יופי, כמו שלבן שלי לא עשיתי כלום. אולי כי אני גם קצת פמיניסטית בקטע הזה. ובגדול נראה לי מוזר תינוקות עם עגילים.. גם נעליים בגיל הזה אני לא אשים. הם יצורים קטנים ומה שחשוב זה שיהיה להם נח.

חושבת שאולי גם תלוי חברה.. תכלס אם אני אעשה חורים לבת שלי זה יראה חריג בנוף גאן

בתור אחת שעשתה חורים בגיל 12.

אני מצטרפת לדעה של לחכות לגיל שהן יבקשו מעצמן.

סביר להניח שהיא תרצה עגילים גם ככה.

אבל בעיניי זה חלק מהחינוך של גופי ברשותי.

זה שיעור גדול להעביר לבת שלך כשתגדל, שחיכת לשמוע את דעתה ולא להחליט בשבילה.

נכון כהורים אנחנו לוקחים החלטות על הילדים גם בלי לשמוע את דעתם.

בעיניי עגיל זה לא המקרה, זה לא נצרך, היא גם לא נהנת מזה בגילאים האלה.

במיוחד שזה כרוך בכאב.

שעושה בגיל שבועיים. היא אמרה שזה כמעט לא כאב לה.

לטעמי זה לא ככ יפה לתינוקת קטנה, קצת תרבות של חסידים, למי שמכירה.

אני שיגעעתי את אמא שלי בגיל 4 שתעשה לי, אז נראה לי אחכה עם זה

אלא מחכה לגיל גדול שתחליט לבד.

גם לא חושבת שתינוקת צריכה תכשיטים, בעיניי זה מוזר.

לי עצמי אין עגילים עד עכשיו 🙈

לחורר את הגוף נראה לי פשוט רעיון מוזר

למה לבצע בתינוקת פרוצדורה שעשויות להיות לה סיבוכים רפואיים, ושכרוכה בכאב, בשביל אסתטיקה?!

בעיני הגיל המינימלי הוא כזה שבו אפשר לקחת אחריות על הצד הרפואי.

זה מה שאני אומרת לבת שלי.

ואם היא היתה רוצה אבל מפחדת מהכאב? שוין, לא חייבים.

ולא כאב בכלל

לא מבינה מה אמור לכאוב

הגדולה בגיל 4

אחריה ביקשה בגיל 3

והשלישית גם לאחרונה, בגיל 4

פמיניסטית בקטע הזה, הן מבקשות בוחרות איזה עגיל הן רוצות, הן יודעות שצריך לטפל אם מזדהם חלילה ומאפשרות .. 

אני לא עושה לה קעקוע (ברור שזה הזוי, רק לצורך הדוגמא) או משהו שיכול להיות ככ שנוי במחלוקת .

בדרך כלל בנות אוהבות ושמחות בעגילים, ואם היא לא תרצה- היא לא תשים ותמיד תהיה אופציה שפתאום תרצה באיזה אירוע או חגיגה (או שהחור יסתם)

הייתרון הכי משמעותי הוא שהיא לא מבינה מה התהליך ולא מפחדת מראש, לבת שלי עשו עם משחת אמלה והיא חייכה תוך כדי.

זה מוסיף הרבה חן ויפה

לא מצליחה להבין למה לא..

הזכות שלה על גופה הכול נכון.. אבל החור יסתם אם היא לא תרצה.. 

שלא יהיה זיהום

וכם אם כן אז שמים משחה ועובר

קרה גם לי כמבוגרת שעשתה חורים, ולהמון בנות סביבי בילדות ובבגרות, למרות טיפול מתאים. לא תופעה נדירה לדעתי.

וכמו שכתבתי יש דברים מפחידים יותר... אבל זה בטח כבר הרבה יותר נדיר. מצד שני לא מבינה מה כל כך חשוב בלעשות חורים לילדה ששווה את הסיכון אפילו הקטן הזה.

אם בגיל 3-4-5 היא תרצה אבל תפחד, אז בסדר גמור, לא חובה לעשות עגילים, מה הבעיה עם זה?

ואם לדוגמא היא תרצה מאוד להתגלש במגלשה גבוהה אבל תפחד לעלות? אז בסדר, תפחד. בשלב שהרצון יגבר על הפחד, היא תעשה את זה, בין אם מדובר על מגלשה ובין אם מדובר על עגיל.

אני מכירה את המנהג לעשות עגילים לתינוקת, זה לא מזעזע בעיני, פשוט לא מוצאת שום סיבה הגיונית לעשות את זה. והסיבה שאולי כשתגדל תקצה אבל תפחד, בעיני לפחות, לא משכנעת...

( וגם, לפעמים קורה לי שאני קוראת שרשור ומנסה לנסח לעצמי דעה, ובסוף אחרי הודעה מסוימת פתאום צץ לי מה שאני רוצה לכתוב באופן כללי... אז אני מגיבה אחרי ההודעה הזו... אז זה גם מה שקרה כאן, זו יותר הודעה כללית שפשוט אחרי ההודעה שלך הרגשתי שמתאים לכתוב

.. לאו דווקא כתגובה רק לך )

כי היא בגיל שהיא אפילו לא נהנת או רוצה את זה.

זה רק בשביל הכיף של האמא או בשביל אנשים אחרים - ובעיני זאת לא סיבה להציק סתם לתינוקת.

אפילו אם נעזוב את העור הרגיש שיש לתינוקות, ואת האפשרות הסבירה לזיהום או סתם לתגובות אלרגיות של העור, עגילים זה דבר מציק. 

ובלילה זה ממש מציק כי אי אפשר לישון על האוזן, כי אז העגיל נידחף ומכאיב. (זנ מציק לי בתור מבוגת, לא מסוגלת לישון עם עגילים, אז קל וחומר שלתינוקת זה יפריע)

אז האופציה היא או להשכיב אותה לישון עם עגילים, ושהם יציקו לה כל הלילה וימנעו ממנה לישון בתנוחות שונות. או להוריד לה כל לילה עגילים ולהחזיר לה שוב בבוקר - שזה גם תהליך מציק ולא נעים לתינוקת.

אגב, בעלי לא מסכים עם הדעה שלי. הוא מאוד רצה שנעשה לבת שלי עגילים. 

הבת שלי עוד שבוע בת שנתיים, והוא שוב העלה את הנושא של העגילים  

ניראה מה נעשה....

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי