קראתי הרבה על כל הסיבות נגד עדיין החלטתי לעשות כי חוץ מזה שזה ממש יפה ומתוק בעיני

אני לא רואה את זה כ"חודרני" או "בוחרת בשבילה" אני בוחרת בשבילה עוד הרבה דברים,

חוץ מזה שעכשיו זה לא כואב לה, היא בכתה קצת היה נראה שמעט נבהלה, (חברה לי עשתה לבת שלה בגיל שבועיים והיא אומרת שהיא לא בכתה בכלל, ככל הנראה עדיין לא בפוקוס לשים לב מה קורה סביבה 🙂)

היא גם לא תזכור שעשתה עגילים פעם, מעטות הנשים שאני מכירה בלי עגילים כי לא אהבו, וזה כל כך בת ומתוק.

בקיצור לא ראיתי סיבה שלא.

עשינו לה זהב/ציפוי זהב, לא נרשמו בעיות. ב"ה

בשביל הילדים שלנו, הרבה יותר משמעותיים וקריטיים מעגילים.

מה שכן, אני לא עשיתי עדייןלילדה שלי בגלל החשש מאינפקציה וכו', שזה לא משהו שכיף לילדה להתמודד איתו, אבל לא בגלל שזה חודרני וכו'.

נגד כי:

- למה להכאיב אם אין צורך?

- זוכרת את ההתעסקות סביב זה גם אצלי וגם אצל הבת שלי. לא מבינה למה צריך לעשות את זה לתינוקת קטנה.

- תכלס, לא רואה בזה משהו חמוד.

- האושר שיש להן על הפנים כשהן עושות עגילים בגיל שזה בא מהן לחלוטין, זה משהו שחבל לפספס❤️

אבל יכולה לחשוב על סיבות למה כן

-בגיל קטן הם לא יזכרו שכואב (אולי גם פחות כואב, לא יודעת)

-עוזר להבדיל בין בן לבת

-פשוט יפה ואוהבים

הייתי פעם עם הבת שלי באישה מקום, היא הייתה אז עדיין פיצית, לבושה בורוד, שמיכה ורודה, הסדין של העגלה בצבע ורוד, בקיצור- משדר מאוד בת. עדיין מישהו דיבר עליה בלשון זכר, אמר משהו כמו ' איזה חמוד'..

אכן, זה לא תמיד עוזר (פעם מישהו שראה את התאומים שלי כתינוקות החליט שאחד בן ואחד בת, למרות ששניהם היו לבושים בכחול/ירוק...) -

אבל במקרה כזה גם עגילים לא יעזרו, לדעתי...

אבל גם לא בגלל זה אני עושה עגילים...

פעם ילדה חמודה שאלה אותי "זה בן או בת?"

אמרתי לה היא לבושה בורוד, מה את חושבת?

אז היא אמרה לי "גם בנים לובשים ורוד"

אני יודעת שאם תהיה לי בת בעז''ה לא אעשה לה 

אני לא מסוגלת לחשוב על להכאיב 

ואם יעשה אחכ דלקות זה גם כואב לתינוקת

חוץ מזה שבעיני זה לא יפה בכלל

פוגם בחמידות הטבעית של התינוקת.. 

זאת דעתי

באמת שלדעתי כל בת תרצה בגיל זה או אחר וזה חוסך לה את הכאבים כשהיא גדולה...

בגיל 4 יהיה לה יותר קשה בהרבה (לדעתי) לשבת על כיסא ולדעת שעומד לכאוב לה...

פה היא לא בכתה אפילו.  זזה בחוסר נוחות לשנייה אחת וחזרה לישון

ועשיו יש לה עגילים יפים

ואני אוהבת🥰

לא מרגישה שזה ’חדירה לגוף שלה’. זה לא חדירה. זה עזרה😁

אם היא כלכך לא תרצה- שתוציא את העגיל והחור ייסתם בסופי של דבר...

ולא, אני לא משווה. סתם נזכרתי. 

כמו שאני לא כועסת על ההורים שלי שעשו לי ניתוח כפתורים כשהייתי קטנה (אף שאצל אחים שלי הם כבר טיפלו בנוזלים באוזניים בדרכים לא חודרניות).

עגילים זה בשביל יופי נטו. לא מוכנה שאחרים יחליטו בשבילי מה יפה, במיוחד כשזה כולל פגיעה בגוף...

אבל היי, אני אתך בנושא הספציפי. גם לי אין חורים ולא עשיתי לבנות שלי (וגם לאמא שלי אין...). כשיהיו מספיק גדולות כדי לקבל החלטה כזו, אם הן ירצו - בשמחה.

אני גם לא אוהבת תכשיטים באופן כללי. וזה שקיבלתי תכשיטים כמתנה במהלך השנים לא עזר לי להתרגל אליהם.

זו פשוט אני, ולא הייתי רוצה שאף אחד, ולו יהיו אלה הוריי האהובים, יתערב לי בבחירות האלו שלי.

אבל הבת שלי כבר יודעת שהיא רוצה. אנחנו רק מחכות שהיא תהיה גדולה יותר כדי להיות מסוגלת לקחת על זה אחריות (אותי זה קצת מלחיץ...).

וכל האחיות שלי עשו בגיל כזה או אחר, חלקן גם כמה עגילים וחלקן גם נזם...

עגילים זה התכשיט היחיד שלי.

אבל גם אני לא עשיתי עגילים לבנות שלי עד שביקשו מעצמן

למה כן?

תינוק הוא חמוד ככ

למה צריך להוסיף משהו חיצוני?

האמת שממש קשה לי לראות תינוקת עם עגילים.

אצלי ביקשה ככ הרבה מגיל שלוש שבגיל ארבע עשינו לה והיא היתה מאושרת

לא נצפו טראומות בכלל

להיפך התרגשות גדולה

תינוקת טהורה

יופי טהור

בעיני עגילים בגיל הזה פשוט מכער אותן

עד כדי שממש קשה לי לראות את זה. ממש.

אבל לגמרי זכות ההורים...

אם זה בגלל הכאב אז אצלי בחיסונים היא בוכה יותר חזק ויותר זמן וגם הרבה יותר כואב לה

וזה לא מונע ממני לעשות לה חיסונים כי אני חושבת שזה מה שטוב לה.

וגם כאן, אני חושבת שטוב לה יותר לעשות עגילים בלי שכל הדרך היא פוחדת מהכאב וחושבת על זה.

וככה היה גם עם הבת שלי

🙃

זה גיל שהם לא מבינים וזה בדיוק שתי שניות..אני זוכרת שעברנו את זה ממש בכייף וזה לא כאב לה..הקפדתי למרוח משחה למנוע אינפקציה..

אני חושבת שזה מהמם וזה מאוד מוסיף

גם לבנות הבאות בעזרת השם שיהיו לי אני אעשה בגיל כזה

4 חודשים והיום היא בת 7 חודשים ובחיים לא ראיתי אותה נוגעת בהם.

וגם אי אפשר להוריד אותם כל כך בקלות, אני צריכה מאוד להתאמץ כדי להוריד אותם.

יותר מפחיד אותי חנק כשהיא זוחלת על הרצפה...

אבל עדיין יש כל מיני דברים שנופלים לילדים, וכל מיני דברים שנכנסים הביתה עם הסנדלים של הילדים 🤷‍♀️

והעגיל זה לא חרוז

ואפשר לקנות עגיל עם סוגר מחובר

אם את חרדית, וגדלת על זה , זה בוודאי יראה לך טבעי ויפה ומתאים לעשות לתינוקת

אם לא זה יראה לך לא טבעי, לא מכבד, לא הזמן וכו' וכו'

פשוט חבל על כל הדיון פה, כשגדלים על דפוסי חיים מסויימים לרוב האנשים קשה לשנות.

ספורות התינוקות שאני מכירה עם עגילים מגיל צעיר ולא חרדים. 

אני פשוט לא מבינה את כל ה’חדירה לגוף שלה’ ’החלטה בישבילה’ ’פגיעה בגוף’

לא יודעת אני אמא שלה, אני בגיל הזה מחליטה מה היא אוכלת, איפה ומתי תישן, כילו, ככה זה😅

וזה לא איזו התעללות ארוכת טווח, שנייה אחת שלא בטוח תכאב בכלל...

הקרובה ו/או הרחוקה, כולל שכנות, חברות וידידות לא עושות בגיל הזה.

אם כבר זה הציבור החסידי שישר מהבית חולים רצות לעשות עגילים.

יותר מזה- לתאומות שלי כולם שגעו אותי לעשות עגילים כדי שיוכלו להבדיל בינהן (הן זהות לגמרי)

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות. (בנות 4 וחצי ועדיין לא עשיתי למרות שזה בהחלט יכול לעזור להבדיל)

עשיתי לבנותיי הגדולות כשהן בקשו באזור גן חובה/כיתה א'

הדבר האחרוןןן שעלה לי במח אחרי הלידה

איזה הגזמה 

אצלנו בבית חולים עצמו מציעים את השרות הזה לכל מי שיולדת בת

וגם אני לבת שלי עשיתי בבית החולים כשהייתה בת יום

אף אחד פה לא היה בהלם….. כאילו זה ברור כאן שעושים לכולן בבי״ח

לא יודעת אם יש אצליכם, פה קיבלתי דף עם פירוט של דברים שעושים לתינוק אחרי הלידה, וצריך לחתום אם מאשרים או לא (חיסונים, מקלחת, תמ"ל...).

יש לי שכנה ארגניטנאית שאמרה לי שבארגנטינה עושים חורים אחרי הלידה בבית חולים עצמו.

שבמרוקו היו מוציאים את התינוקות מהבית חולים עם עגילים חחחחח

אני עשיתי לבת שלי בגיל חצי שנה מרוצה בהחלט!!

אומנם לא מרוקו

אבל אבא שלי תמיד מספר שאחיות שלו יצאו מבית חולים עם חורים ושתי חוטים באוזניים... את העגילים קנו סבא וסבתא שלי- ושמו בבית 

זה מקובל יותר

בעיני אפילו יפה זה לא תמיד.. זה הורס את התום והטבעיות של תינוקת קטנה..

כשהם גדלות זה הרבה יותר משמעותי ומשמח. 

אם כי לא בגיל עד כדי כך צעיר. חשבתי לעשות לקטנה שלי אחרי שראיתי אצל פעוטה אחרת בגן, כשהיתה בת 9-10 חודשים.

מצד אחד חשבתי שאולי זה זמן טוב, כי עם הבת הגדולה שלי לא רציתי לעשות לה כתינוקת וכשביקשה בגיל גן אמרתי לה שנחכה לגיל בית ספר שתהיה קצת יותר בוגרת ואם יהיו זיהומים או משהו יהיה יותר שיתוף פעולה מצידה. אבל כשהגיעה לכיתה א פיתחה חרדה ממחטים ועכשיו היא מפחדת מזה.. היא בכיתה ד' כיום ואין לה חורים. אז לאור הניסיון איתה חשבתי לעשות לקטנה בגיל צעיר אבל מצד שני חששתי מזיהומים ושאח שלה או ילדים אחרים בגן יגעו בזה וימשכו לה.

אז בינתיים לא עשינו...

אני חושבת שלא כדאי כי זה בלגן דל אנפקציות והצמודים יכולים להבלע באזן או להתקע בבגדים ואם שמים חישוק יכול להמשך. וגם זה כיף ומרגש להן ללכת לעשות פעם ראשונה

בקשר לזה שזה הגוף שלה זה נכון אבל עובדה שרוב הבנות שמחות שעשו להן בגיל צעיר לא מכירה ילדה שלא.

הפוך מכירה בנות שהתבאסו שלא עשו להן כי עכשיו אין להן אומץ

אני באופן אישי גם מרגישה שזה צועק "הבת שלי לא מספיק חמודה/יפה" או שזה צועק "שלא תעזו להניח עליה שהיא בן".

ומילא ההצהרות האלו שבעיני אישית בעייתיות מאד -

זה בפועל להתאמץ בשביל יופי בגיל שבו אני לא רואה איך היא תהנה ממנו. האם סבתא וסבא ישחקו איתה פחות בלי עגילים? באמת מנסה להבין מה זה נותן *עבורה*, ולא עבור הוריה.

אני מבינה את מי שנגד..

אבל בעיני, רוב הבנות רוצות עגילים כשהן גדלות.

בגיל קטן זה הרבה פחות כואב, הן הרבה יותר נינוחות בשביל לטפל להן בזה כמו שצריך, ולשים את המשחה טוב כדי שלא תתפתח אינפקציה או זיהום בעזרת ה'

ואז כשהן גדלות כבר יש להן חורים בלי שהן תצטרכנה לסבול..

אבל אז ראיתי את אחיינית של בעלי, בת שנתיים וחצי שכל כך רוצה עגילים אבל פוחדת לעשות כי זה כואב.

וכל פעם שאומרת שרוצה לעשות מתחרטת ברגע האחרון כי זה כואב, ולא רציתי שהבת שלי תחווה את זה.

לי עשו כשהייתי תינוקת ולא קרה לי מזה שום נזק. שנים לא שמתי עגילים כי לא הייתי בעניין וכשרציתי התחלתי לשים.

והבת שלי מהממת גם בלי עגילים, ויש מי שחשבה שהיא בן גם עם עגילים 🤷‍♀️

זה לא מעיד כלום

אחיין של בעלי בן חצי שנה ונראה גבר גבר חחחח ועדיין מישהי אמרה לה "איזה חמודה"

מעניין מאיפה היא ראתה

אצל הבנים חשבו שהם בנות ואצל הבת חושבים שהיא בן, לא מפריע לי

לא קצת הגזמת???

"הבת שלי לא מספיק חמודה/יפה" ממש תלוש

בעיני זה חמוד, אני לא מורחת אלף משחות ואפילו לא אחת. בעיני זה יפה ואני חוסכת לה את זה כשתגדל.יחד עם סאת אני מבינה גם את אלה שלא עשו

אבל ממש ממש לא היה נעים לי לקרוא את מה שכתבת.

מה הקשר????

ואני רשמתי שזה תלוש, כי בפועל לבת שלי לדוגמא יש עגילים בגיל 3 חודשים ולקרוא את מה שכתבת היה ממש ממש לא נעים, וכן החשיבה שלך בעניי לא נכונה.

בעיניי עפ עגילים זה עוד יותר יפה. ולא כי התינוקת מכוערת אז בואו נייפה אותה, באמת... לא שייך לכתוב את זה בכלל

כל אחת שרושמת פה, רושמת את מה שהיא חושבת.

שגם לך לא היה נעים לקרוא.

ממש היה לי קשה לקרוא את מה שכתבת והגבתי גם אני את מה שאני חושבת/ מרגישה 🤷

והיא לא אמרה שהבת שלך לא מספיק חמודה או יפה חלילה,

אלא שבעיניה זה מן שדר כזה שנראה כששמים עגילים לתינוקת.

בראיה שלי זה גם ככה. ומן הסתם יש עוד.

אין מה לקחת אישית.

אם את עושה לבת שלך ושמחה בזה אז הכל טוב!

עד שהייתי בת 11 והיתה בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה לבת שלי עשיתי בגיל שלוש וחצי חודשים כי ראיתי שבבית ספר של אחיות שלי לכל בת בכיתה א׳ כבר יש עגילים ואם אני יכולה לחסוך לה את הטראומה של לעשות את החורים אז למה לא עכשיו היא כמעט בת שלוש והיא מאושרתתתת שיש לה עגילים עפה על עצמה במראה

עשיתי כזה מוקדם כי ידעתי שברגע שתתחיל להושיט ידיים לדברים היא יכולה לשחק בזה וזה הפחיד אותי

נתחיל בזה שאני עצמי לא אוהבת עגילים ולא מבינה למה לחורר את הגוף בשביל יופי.

נמשיך בזה שאני עוד יותר לא מבינה באיזו זכות הורים יכולים להחליט לחורר את הגוף של ה*תינוקת* שלהם בשביל יופי. תינוקת רכה, בלי דעת, שמי יודע אם היא בכלל תרצה עגילים כשתגדל.

נוסיף לזה שעגילים יכולים להביא לסיכון בריאותי כלשהו, אינקפציה וכדומה, ואני לגמרי לא מבינה למה להכניס מראש תינוקת קטנטנה ורגישה לסיכון הזה, כשגם ככה יכולות להיות בעיות בריאותיות בגיל הזה.

אני לא נגד עגילים אצל בנותיי באופן מוחלט, אבל הכלל שלי הוא שהן יכולות לעשות לעצמן עגילים כשהן מגיעות לגיל שבו הן יכולות לטפל בעצמן במקרה הצורך, אם העגילים עושים בעיות בריאותיות. כי לי יש מספיק בעיות בריאותיות לטפל בהן אצלן ואצל אחיהן...

לא רואה את עצמי עושה לקטנה שלי עגילים בגיל הקרוב, אולי כשתגדל ותבקש. מספיק היא צריכה לעבור חיסונים שאני כמעט מעלפת מהם אז לחורר אותה מרצוני החופשי בשביל יופי? לא. היא מעלפת כמו שהיא וזה שהיא בת לא אומר שהיא צריכה לעשות חורים בשביל יופי, כמו שלבן שלי לא עשיתי כלום. אולי כי אני גם קצת פמיניסטית בקטע הזה. ובגדול נראה לי מוזר תינוקות עם עגילים.. גם נעליים בגיל הזה אני לא אשים. הם יצורים קטנים ומה שחשוב זה שיהיה להם נח.

חושבת שאולי גם תלוי חברה.. תכלס אם אני אעשה חורים לבת שלי זה יראה חריג בנוף גאן

בתור אחת שעשתה חורים בגיל 12.

אני מצטרפת לדעה של לחכות לגיל שהן יבקשו מעצמן.

סביר להניח שהיא תרצה עגילים גם ככה.

אבל בעיניי זה חלק מהחינוך של גופי ברשותי.

זה שיעור גדול להעביר לבת שלך כשתגדל, שחיכת לשמוע את דעתה ולא להחליט בשבילה.

נכון כהורים אנחנו לוקחים החלטות על הילדים גם בלי לשמוע את דעתם.

בעיניי עגיל זה לא המקרה, זה לא נצרך, היא גם לא נהנת מזה בגילאים האלה.

במיוחד שזה כרוך בכאב.

שעושה בגיל שבועיים. היא אמרה שזה כמעט לא כאב לה.

לטעמי זה לא ככ יפה לתינוקת קטנה, קצת תרבות של חסידים, למי שמכירה.

אני שיגעעתי את אמא שלי בגיל 4 שתעשה לי, אז נראה לי אחכה עם זה

אלא מחכה לגיל גדול שתחליט לבד.

גם לא חושבת שתינוקת צריכה תכשיטים, בעיניי זה מוזר.

לי עצמי אין עגילים עד עכשיו 🙈

לחורר את הגוף נראה לי פשוט רעיון מוזר

למה לבצע בתינוקת פרוצדורה שעשויות להיות לה סיבוכים רפואיים, ושכרוכה בכאב, בשביל אסתטיקה?!

בעיני הגיל המינימלי הוא כזה שבו אפשר לקחת אחריות על הצד הרפואי.

זה מה שאני אומרת לבת שלי.

ואם היא היתה רוצה אבל מפחדת מהכאב? שוין, לא חייבים.

ולא כאב בכלל

לא מבינה מה אמור לכאוב

הגדולה בגיל 4

אחריה ביקשה בגיל 3

והשלישית גם לאחרונה, בגיל 4

פמיניסטית בקטע הזה, הן מבקשות בוחרות איזה עגיל הן רוצות, הן יודעות שצריך לטפל אם מזדהם חלילה ומאפשרות .. 

אני לא עושה לה קעקוע (ברור שזה הזוי, רק לצורך הדוגמא) או משהו שיכול להיות ככ שנוי במחלוקת .

בדרך כלל בנות אוהבות ושמחות בעגילים, ואם היא לא תרצה- היא לא תשים ותמיד תהיה אופציה שפתאום תרצה באיזה אירוע או חגיגה (או שהחור יסתם)

הייתרון הכי משמעותי הוא שהיא לא מבינה מה התהליך ולא מפחדת מראש, לבת שלי עשו עם משחת אמלה והיא חייכה תוך כדי.

זה מוסיף הרבה חן ויפה

לא מצליחה להבין למה לא..

הזכות שלה על גופה הכול נכון.. אבל החור יסתם אם היא לא תרצה.. 

שלא יהיה זיהום

וכם אם כן אז שמים משחה ועובר

קרה גם לי כמבוגרת שעשתה חורים, ולהמון בנות סביבי בילדות ובבגרות, למרות טיפול מתאים. לא תופעה נדירה לדעתי.

וכמו שכתבתי יש דברים מפחידים יותר... אבל זה בטח כבר הרבה יותר נדיר. מצד שני לא מבינה מה כל כך חשוב בלעשות חורים לילדה ששווה את הסיכון אפילו הקטן הזה.

אם בגיל 3-4-5 היא תרצה אבל תפחד, אז בסדר גמור, לא חובה לעשות עגילים, מה הבעיה עם זה?

ואם לדוגמא היא תרצה מאוד להתגלש במגלשה גבוהה אבל תפחד לעלות? אז בסדר, תפחד. בשלב שהרצון יגבר על הפחד, היא תעשה את זה, בין אם מדובר על מגלשה ובין אם מדובר על עגיל.

אני מכירה את המנהג לעשות עגילים לתינוקת, זה לא מזעזע בעיני, פשוט לא מוצאת שום סיבה הגיונית לעשות את זה. והסיבה שאולי כשתגדל תקצה אבל תפחד, בעיני לפחות, לא משכנעת...

( וגם, לפעמים קורה לי שאני קוראת שרשור ומנסה לנסח לעצמי דעה, ובסוף אחרי הודעה מסוימת פתאום צץ לי מה שאני רוצה לכתוב באופן כללי... אז אני מגיבה אחרי ההודעה הזו... אז זה גם מה שקרה כאן, זו יותר הודעה כללית שפשוט אחרי ההודעה שלך הרגשתי שמתאים לכתוב

.. לאו דווקא כתגובה רק לך )

כי היא בגיל שהיא אפילו לא נהנת או רוצה את זה.

זה רק בשביל הכיף של האמא או בשביל אנשים אחרים - ובעיני זאת לא סיבה להציק סתם לתינוקת.

אפילו אם נעזוב את העור הרגיש שיש לתינוקות, ואת האפשרות הסבירה לזיהום או סתם לתגובות אלרגיות של העור, עגילים זה דבר מציק. 

ובלילה זה ממש מציק כי אי אפשר לישון על האוזן, כי אז העגיל נידחף ומכאיב. (זנ מציק לי בתור מבוגת, לא מסוגלת לישון עם עגילים, אז קל וחומר שלתינוקת זה יפריע)

אז האופציה היא או להשכיב אותה לישון עם עגילים, ושהם יציקו לה כל הלילה וימנעו ממנה לישון בתנוחות שונות. או להוריד לה כל לילה עגילים ולהחזיר לה שוב בבוקר - שזה גם תהליך מציק ולא נעים לתינוקת.

אגב, בעלי לא מסכים עם הדעה שלי. הוא מאוד רצה שנעשה לבת שלי עגילים. 

הבת שלי עוד שבוע בת שנתיים, והוא שוב העלה את הנושא של העגילים  

ניראה מה נעשה....

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

האם צריך לשלם כסף וללכת לקורס מסודר אן שאפשר ללמוד את זה באינטרנט?

אני לא במצב כלכלי שמאפשר לי כרגע להוציא אלפי שקלים על קורסים..

600 ₪ לפגישה (ארוכה)

וצריך בין פגישה אחת ל3.

שהיא בעצם פגישה שכוללת

תשאול ושיח סביב נושא של פוריות , ווסתות וכו'

הסבר קצר על השיטה

ותרגול

לפי הצורך המדריכה נותנת לך תרגילים לעשות

היא מלמדת אותך אותם ובעצם המטרה היא לוודא שאת יודעת לתרגל טוב את ההתעמלות  הזאת

כדי שבבית תוכלי להפיק תועלת ולהמשיך את התרגול.

פגישה שנייה זה גם כדי להשלים חלק מהתרגילים אם לא הספקתם בפעם הראשונה

וגם כדי לחזור שוב על כל התירגול בצורה נכונה

אם צריך.

זה מה שאני יודעת

באינטרנט יש תרגילים אבל אני לא יודעת לומר אם זה תרגול מסודר כמו בשיטה עצמה שלומדים מהמדריכה. 

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

עשיתי בדיקת הריון שבוע שעבר ובדקתי ביוץ בעיקר סביב הזמן שהיה אמור להיות הביוץ ויצא שלילי..

בביוצים הקודמים (שנדמה לי שהיו ביוץ) היו לי תסמינים כמו רגישות בפטמות, קצת כאבי בטן.. ובפעם הזאת גם היה לי את זה כמה ימים אבל לא קיבלתי מחזור עד עכשיו ונכון לשבוע שעבר אני גם לא בהריון

לא הייתי ממליצה לנסות לבדוק ביוץ לבד בבית.

זה לא מקרה רגיל, אין סדר, זה סתם לעשות מלא בדיקות לחינם.

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

התוצאות הן שבע"ה לא תחלי בסוכרת סוג 2 ואם כן אז בגיל מאוחר יותר.

וסיכוי גבוה שגם בטווח הקצר תהיה השפעה לליוב על המחזור.

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

אני מבינה אותכם מאוד, כשרוצים ילדים מאוד קשה להרגיע ולהיוץ בנחת

במיוחד שסביבכם לכולם כבר יש

במיוחד שההורים לוחצים

ובכל זאת, קודם כל באמת לא ניסיתם הרבה בכלל, זה ממש ממש ממש נורמלי לא להכנס להריון כל כך מהר.

כשחיים בסביבה שכולם ילדים מאוד מהר, אז מי שלא 'עומד בקצב' הרבה פעמים בטעות נכנס ללחץ, אבל אם תסתכלי סביבך על אנשים מבוגרים יותר, תראי שלכל אחד יש את הסיפור שלו. יש את מי שהלך בקלות ואחר כך כבר לא, יש את מי שהלך בקלות אבל גידול הילדים היה מאתגר, יש אנשים שהסיפור שלהם זה פרנסה ויש שזוגיות, לכל אחד את האתגרים שלו בעולם, והדרך לצלוח היא רק להסתכל פנימה ולעבוד על השמחה שלנו. במיוחד כשעדין אין אצלכם בעיה, ניסיתם זמן מועט ואתם נכנסים ללחץ סתם. ואני לא אומרת שהקושי לא מובן לי! כשרוצים כל חודש נראה המון. אז אני לא אומרת שצריך לשמוח בזה, אבל כן זה המציאות שה' זימן לכם, תנסו לצמוח מזה ולנצל את הדברים החיוביים שבזה, תנצלו את התקופה הזאת, זה זמן שלא יחזור

תהנו מהזוגיות

תעשו רשימה של דברים שבא לכם לעשות ומאתגר עם ילדים וכל חודש תעשו משהו

תנסו לשחרר. אני לא אומרת להפסיק לרצות או לא להתבאס כשלא עובד, אבל תנסו במקביל להנות,

אני לא אומרת שזה קל, יכול להיות שבהתחלה זה יהיה בכח, אבל יש לנו יכולת לבחור בחיים שלנו על מה לשים את הדגש

אם לא מצליחים לשחרר בכלל- לכו לטיפול.

ורוצה להוסיף שהיום ברוך ה' יש לרפואה הרבה כלים ושאני מסתכלת סביבי גם זוגות שהתקשו בכניסה להריון, בטווח של כמה שנים לכולם יש ילדים, עוד יהיה לכם בעזרת ה', במיוחד כש'הבעיה' היא שחלות פובלסיצטיות שהיום מטפלים בזה מאוד בקלות.

מבחינת ההשתדלות- בגלל הגיל הצעיר והזמן הקצר שאתם מנסים, לדעתי הכי טוב לפני שנכנסים לסיפור של טיפולים לנסות שיטת אביבה ודיקור סיני, אבל אם לא מתאים לכם אתם יכולים גם ללכת ישר לטיפולים, רק לכו על זה בשמחה שיש היום לרפואה כלים לעזור לכם, ולא במסכנות ועצבות.

וכל האנשים סביבכם שמעירים - קודם כל סליחה שאני אומרת את זה ככה אבל הם מטומטמים, אתם נשואים כולה 10 חודשים, אפילו בעיה אין עדין

וגם אם הייתם נשואים יותר וכן היתה בעיה- זה לא העסק שלהם

בתור מישהי שיש לה מחזורים לא סדירים

ואחרי ניסיונות להכנס להריון של שנה וחצי

הלכתי לדיקור (זה סדרה של טיפולים, יקר אבל שווה כל שקל)

המחזור התחיל לדפוק כל חודש כמו שלא היה לי בחיים

ועכשיו ברוך ה' בהריון.

השקעה ששווה כל שקל.

אם תכתבי מאיזה איזור את, אולי אני אוכל להמליץ לך.

אבל חשוב לקחת מישהי מומלצת ולא מהקופה...

וכן חשוב לדעת זה לא נחשב הרבה זמן לנסות...

בדכ ההנחיה היא להתחיל בירור רק אחרי שנה של ניסיונות.. וגם לפעמים לגוף לוקח זמן להתאושש ממניעה (שאגב גם בזה דיקור יכול לעזור(

חיבוק 🫂

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.