קראתי הרבה על כל הסיבות נגד עדיין החלטתי לעשות כי חוץ מזה שזה ממש יפה ומתוק בעיני

אני לא רואה את זה כ"חודרני" או "בוחרת בשבילה" אני בוחרת בשבילה עוד הרבה דברים,

חוץ מזה שעכשיו זה לא כואב לה, היא בכתה קצת היה נראה שמעט נבהלה, (חברה לי עשתה לבת שלה בגיל שבועיים והיא אומרת שהיא לא בכתה בכלל, ככל הנראה עדיין לא בפוקוס לשים לב מה קורה סביבה 🙂)

היא גם לא תזכור שעשתה עגילים פעם, מעטות הנשים שאני מכירה בלי עגילים כי לא אהבו, וזה כל כך בת ומתוק.

בקיצור לא ראיתי סיבה שלא.

עשינו לה זהב/ציפוי זהב, לא נרשמו בעיות. ב"ה

בשביל הילדים שלנו, הרבה יותר משמעותיים וקריטיים מעגילים.

מה שכן, אני לא עשיתי עדייןלילדה שלי בגלל החשש מאינפקציה וכו', שזה לא משהו שכיף לילדה להתמודד איתו, אבל לא בגלל שזה חודרני וכו'.

נגד כי:

- למה להכאיב אם אין צורך?

- זוכרת את ההתעסקות סביב זה גם אצלי וגם אצל הבת שלי. לא מבינה למה צריך לעשות את זה לתינוקת קטנה.

- תכלס, לא רואה בזה משהו חמוד.

- האושר שיש להן על הפנים כשהן עושות עגילים בגיל שזה בא מהן לחלוטין, זה משהו שחבל לפספס❤️

אבל יכולה לחשוב על סיבות למה כן

-בגיל קטן הם לא יזכרו שכואב (אולי גם פחות כואב, לא יודעת)

-עוזר להבדיל בין בן לבת

-פשוט יפה ואוהבים

הייתי פעם עם הבת שלי באישה מקום, היא הייתה אז עדיין פיצית, לבושה בורוד, שמיכה ורודה, הסדין של העגלה בצבע ורוד, בקיצור- משדר מאוד בת. עדיין מישהו דיבר עליה בלשון זכר, אמר משהו כמו ' איזה חמוד'..

אכן, זה לא תמיד עוזר (פעם מישהו שראה את התאומים שלי כתינוקות החליט שאחד בן ואחד בת, למרות ששניהם היו לבושים בכחול/ירוק...) -

אבל במקרה כזה גם עגילים לא יעזרו, לדעתי...

אבל גם לא בגלל זה אני עושה עגילים...

פעם ילדה חמודה שאלה אותי "זה בן או בת?"

אמרתי לה היא לבושה בורוד, מה את חושבת?

אז היא אמרה לי "גם בנים לובשים ורוד"

אני יודעת שאם תהיה לי בת בעז''ה לא אעשה לה 

אני לא מסוגלת לחשוב על להכאיב 

ואם יעשה אחכ דלקות זה גם כואב לתינוקת

חוץ מזה שבעיני זה לא יפה בכלל

פוגם בחמידות הטבעית של התינוקת.. 

זאת דעתי

באמת שלדעתי כל בת תרצה בגיל זה או אחר וזה חוסך לה את הכאבים כשהיא גדולה...

בגיל 4 יהיה לה יותר קשה בהרבה (לדעתי) לשבת על כיסא ולדעת שעומד לכאוב לה...

פה היא לא בכתה אפילו.  זזה בחוסר נוחות לשנייה אחת וחזרה לישון

ועשיו יש לה עגילים יפים

ואני אוהבת🥰

לא מרגישה שזה ’חדירה לגוף שלה’. זה לא חדירה. זה עזרה😁

אם היא כלכך לא תרצה- שתוציא את העגיל והחור ייסתם בסופי של דבר...

ולא, אני לא משווה. סתם נזכרתי. 

כמו שאני לא כועסת על ההורים שלי שעשו לי ניתוח כפתורים כשהייתי קטנה (אף שאצל אחים שלי הם כבר טיפלו בנוזלים באוזניים בדרכים לא חודרניות).

עגילים זה בשביל יופי נטו. לא מוכנה שאחרים יחליטו בשבילי מה יפה, במיוחד כשזה כולל פגיעה בגוף...

אבל היי, אני אתך בנושא הספציפי. גם לי אין חורים ולא עשיתי לבנות שלי (וגם לאמא שלי אין...). כשיהיו מספיק גדולות כדי לקבל החלטה כזו, אם הן ירצו - בשמחה.

אני גם לא אוהבת תכשיטים באופן כללי. וזה שקיבלתי תכשיטים כמתנה במהלך השנים לא עזר לי להתרגל אליהם.

זו פשוט אני, ולא הייתי רוצה שאף אחד, ולו יהיו אלה הוריי האהובים, יתערב לי בבחירות האלו שלי.

אבל הבת שלי כבר יודעת שהיא רוצה. אנחנו רק מחכות שהיא תהיה גדולה יותר כדי להיות מסוגלת לקחת על זה אחריות (אותי זה קצת מלחיץ...).

וכל האחיות שלי עשו בגיל כזה או אחר, חלקן גם כמה עגילים וחלקן גם נזם...

עגילים זה התכשיט היחיד שלי.

אבל גם אני לא עשיתי עגילים לבנות שלי עד שביקשו מעצמן

למה כן?

תינוק הוא חמוד ככ

למה צריך להוסיף משהו חיצוני?

האמת שממש קשה לי לראות תינוקת עם עגילים.

אצלי ביקשה ככ הרבה מגיל שלוש שבגיל ארבע עשינו לה והיא היתה מאושרת

לא נצפו טראומות בכלל

להיפך התרגשות גדולה

תינוקת טהורה

יופי טהור

בעיני עגילים בגיל הזה פשוט מכער אותן

עד כדי שממש קשה לי לראות את זה. ממש.

אבל לגמרי זכות ההורים...

אם זה בגלל הכאב אז אצלי בחיסונים היא בוכה יותר חזק ויותר זמן וגם הרבה יותר כואב לה

וזה לא מונע ממני לעשות לה חיסונים כי אני חושבת שזה מה שטוב לה.

וגם כאן, אני חושבת שטוב לה יותר לעשות עגילים בלי שכל הדרך היא פוחדת מהכאב וחושבת על זה.

וככה היה גם עם הבת שלי

🙃

זה גיל שהם לא מבינים וזה בדיוק שתי שניות..אני זוכרת שעברנו את זה ממש בכייף וזה לא כאב לה..הקפדתי למרוח משחה למנוע אינפקציה..

אני חושבת שזה מהמם וזה מאוד מוסיף

גם לבנות הבאות בעזרת השם שיהיו לי אני אעשה בגיל כזה

4 חודשים והיום היא בת 7 חודשים ובחיים לא ראיתי אותה נוגעת בהם.

וגם אי אפשר להוריד אותם כל כך בקלות, אני צריכה מאוד להתאמץ כדי להוריד אותם.

יותר מפחיד אותי חנק כשהיא זוחלת על הרצפה...

אבל עדיין יש כל מיני דברים שנופלים לילדים, וכל מיני דברים שנכנסים הביתה עם הסנדלים של הילדים 🤷‍♀️

והעגיל זה לא חרוז

ואפשר לקנות עגיל עם סוגר מחובר

אם את חרדית, וגדלת על זה , זה בוודאי יראה לך טבעי ויפה ומתאים לעשות לתינוקת

אם לא זה יראה לך לא טבעי, לא מכבד, לא הזמן וכו' וכו'

פשוט חבל על כל הדיון פה, כשגדלים על דפוסי חיים מסויימים לרוב האנשים קשה לשנות.

ספורות התינוקות שאני מכירה עם עגילים מגיל צעיר ולא חרדים. 

אני פשוט לא מבינה את כל ה’חדירה לגוף שלה’ ’החלטה בישבילה’ ’פגיעה בגוף’

לא יודעת אני אמא שלה, אני בגיל הזה מחליטה מה היא אוכלת, איפה ומתי תישן, כילו, ככה זה😅

וזה לא איזו התעללות ארוכת טווח, שנייה אחת שלא בטוח תכאב בכלל...

הקרובה ו/או הרחוקה, כולל שכנות, חברות וידידות לא עושות בגיל הזה.

אם כבר זה הציבור החסידי שישר מהבית חולים רצות לעשות עגילים.

יותר מזה- לתאומות שלי כולם שגעו אותי לעשות עגילים כדי שיוכלו להבדיל בינהן (הן זהות לגמרי)

ואני לא הייתי מסוגלת לעשות. (בנות 4 וחצי ועדיין לא עשיתי למרות שזה בהחלט יכול לעזור להבדיל)

עשיתי לבנותיי הגדולות כשהן בקשו באזור גן חובה/כיתה א'

הדבר האחרוןןן שעלה לי במח אחרי הלידה

איזה הגזמה 

אצלנו בבית חולים עצמו מציעים את השרות הזה לכל מי שיולדת בת

וגם אני לבת שלי עשיתי בבית החולים כשהייתה בת יום

אף אחד פה לא היה בהלם….. כאילו זה ברור כאן שעושים לכולן בבי״ח

לא יודעת אם יש אצליכם, פה קיבלתי דף עם פירוט של דברים שעושים לתינוק אחרי הלידה, וצריך לחתום אם מאשרים או לא (חיסונים, מקלחת, תמ"ל...).

יש לי שכנה ארגניטנאית שאמרה לי שבארגנטינה עושים חורים אחרי הלידה בבית חולים עצמו.

שבמרוקו היו מוציאים את התינוקות מהבית חולים עם עגילים חחחחח

אני עשיתי לבת שלי בגיל חצי שנה מרוצה בהחלט!!

אומנם לא מרוקו

אבל אבא שלי תמיד מספר שאחיות שלו יצאו מבית חולים עם חורים ושתי חוטים באוזניים... את העגילים קנו סבא וסבתא שלי- ושמו בבית 

זה מקובל יותר

בעיני אפילו יפה זה לא תמיד.. זה הורס את התום והטבעיות של תינוקת קטנה..

כשהם גדלות זה הרבה יותר משמעותי ומשמח. 

אם כי לא בגיל עד כדי כך צעיר. חשבתי לעשות לקטנה שלי אחרי שראיתי אצל פעוטה אחרת בגן, כשהיתה בת 9-10 חודשים.

מצד אחד חשבתי שאולי זה זמן טוב, כי עם הבת הגדולה שלי לא רציתי לעשות לה כתינוקת וכשביקשה בגיל גן אמרתי לה שנחכה לגיל בית ספר שתהיה קצת יותר בוגרת ואם יהיו זיהומים או משהו יהיה יותר שיתוף פעולה מצידה. אבל כשהגיעה לכיתה א פיתחה חרדה ממחטים ועכשיו היא מפחדת מזה.. היא בכיתה ד' כיום ואין לה חורים. אז לאור הניסיון איתה חשבתי לעשות לקטנה בגיל צעיר אבל מצד שני חששתי מזיהומים ושאח שלה או ילדים אחרים בגן יגעו בזה וימשכו לה.

אז בינתיים לא עשינו...

אני חושבת שלא כדאי כי זה בלגן דל אנפקציות והצמודים יכולים להבלע באזן או להתקע בבגדים ואם שמים חישוק יכול להמשך. וגם זה כיף ומרגש להן ללכת לעשות פעם ראשונה

בקשר לזה שזה הגוף שלה זה נכון אבל עובדה שרוב הבנות שמחות שעשו להן בגיל צעיר לא מכירה ילדה שלא.

הפוך מכירה בנות שהתבאסו שלא עשו להן כי עכשיו אין להן אומץ

אני באופן אישי גם מרגישה שזה צועק "הבת שלי לא מספיק חמודה/יפה" או שזה צועק "שלא תעזו להניח עליה שהיא בן".

ומילא ההצהרות האלו שבעיני אישית בעייתיות מאד -

זה בפועל להתאמץ בשביל יופי בגיל שבו אני לא רואה איך היא תהנה ממנו. האם סבתא וסבא ישחקו איתה פחות בלי עגילים? באמת מנסה להבין מה זה נותן *עבורה*, ולא עבור הוריה.

אני מבינה את מי שנגד..

אבל בעיני, רוב הבנות רוצות עגילים כשהן גדלות.

בגיל קטן זה הרבה פחות כואב, הן הרבה יותר נינוחות בשביל לטפל להן בזה כמו שצריך, ולשים את המשחה טוב כדי שלא תתפתח אינפקציה או זיהום בעזרת ה'

ואז כשהן גדלות כבר יש להן חורים בלי שהן תצטרכנה לסבול..

אבל אז ראיתי את אחיינית של בעלי, בת שנתיים וחצי שכל כך רוצה עגילים אבל פוחדת לעשות כי זה כואב.

וכל פעם שאומרת שרוצה לעשות מתחרטת ברגע האחרון כי זה כואב, ולא רציתי שהבת שלי תחווה את זה.

לי עשו כשהייתי תינוקת ולא קרה לי מזה שום נזק. שנים לא שמתי עגילים כי לא הייתי בעניין וכשרציתי התחלתי לשים.

והבת שלי מהממת גם בלי עגילים, ויש מי שחשבה שהיא בן גם עם עגילים 🤷‍♀️

זה לא מעיד כלום

אחיין של בעלי בן חצי שנה ונראה גבר גבר חחחח ועדיין מישהי אמרה לה "איזה חמודה"

מעניין מאיפה היא ראתה

אצל הבנים חשבו שהם בנות ואצל הבת חושבים שהיא בן, לא מפריע לי

לא קצת הגזמת???

"הבת שלי לא מספיק חמודה/יפה" ממש תלוש

בעיני זה חמוד, אני לא מורחת אלף משחות ואפילו לא אחת. בעיני זה יפה ואני חוסכת לה את זה כשתגדל.יחד עם סאת אני מבינה גם את אלה שלא עשו

אבל ממש ממש לא היה נעים לי לקרוא את מה שכתבת.

מה הקשר????

ואני רשמתי שזה תלוש, כי בפועל לבת שלי לדוגמא יש עגילים בגיל 3 חודשים ולקרוא את מה שכתבת היה ממש ממש לא נעים, וכן החשיבה שלך בעניי לא נכונה.

בעיניי עפ עגילים זה עוד יותר יפה. ולא כי התינוקת מכוערת אז בואו נייפה אותה, באמת... לא שייך לכתוב את זה בכלל

כל אחת שרושמת פה, רושמת את מה שהיא חושבת.

שגם לך לא היה נעים לקרוא.

ממש היה לי קשה לקרוא את מה שכתבת והגבתי גם אני את מה שאני חושבת/ מרגישה 🤷

והיא לא אמרה שהבת שלך לא מספיק חמודה או יפה חלילה,

אלא שבעיניה זה מן שדר כזה שנראה כששמים עגילים לתינוקת.

בראיה שלי זה גם ככה. ומן הסתם יש עוד.

אין מה לקחת אישית.

אם את עושה לבת שלך ושמחה בזה אז הכל טוב!

עד שהייתי בת 11 והיתה בטוחה שאני יודעת מה אני רוצה לבת שלי עשיתי בגיל שלוש וחצי חודשים כי ראיתי שבבית ספר של אחיות שלי לכל בת בכיתה א׳ כבר יש עגילים ואם אני יכולה לחסוך לה את הטראומה של לעשות את החורים אז למה לא עכשיו היא כמעט בת שלוש והיא מאושרתתתת שיש לה עגילים עפה על עצמה במראה

עשיתי כזה מוקדם כי ידעתי שברגע שתתחיל להושיט ידיים לדברים היא יכולה לשחק בזה וזה הפחיד אותי

נתחיל בזה שאני עצמי לא אוהבת עגילים ולא מבינה למה לחורר את הגוף בשביל יופי.

נמשיך בזה שאני עוד יותר לא מבינה באיזו זכות הורים יכולים להחליט לחורר את הגוף של ה*תינוקת* שלהם בשביל יופי. תינוקת רכה, בלי דעת, שמי יודע אם היא בכלל תרצה עגילים כשתגדל.

נוסיף לזה שעגילים יכולים להביא לסיכון בריאותי כלשהו, אינקפציה וכדומה, ואני לגמרי לא מבינה למה להכניס מראש תינוקת קטנטנה ורגישה לסיכון הזה, כשגם ככה יכולות להיות בעיות בריאותיות בגיל הזה.

אני לא נגד עגילים אצל בנותיי באופן מוחלט, אבל הכלל שלי הוא שהן יכולות לעשות לעצמן עגילים כשהן מגיעות לגיל שבו הן יכולות לטפל בעצמן במקרה הצורך, אם העגילים עושים בעיות בריאותיות. כי לי יש מספיק בעיות בריאותיות לטפל בהן אצלן ואצל אחיהן...

לא רואה את עצמי עושה לקטנה שלי עגילים בגיל הקרוב, אולי כשתגדל ותבקש. מספיק היא צריכה לעבור חיסונים שאני כמעט מעלפת מהם אז לחורר אותה מרצוני החופשי בשביל יופי? לא. היא מעלפת כמו שהיא וזה שהיא בת לא אומר שהיא צריכה לעשות חורים בשביל יופי, כמו שלבן שלי לא עשיתי כלום. אולי כי אני גם קצת פמיניסטית בקטע הזה. ובגדול נראה לי מוזר תינוקות עם עגילים.. גם נעליים בגיל הזה אני לא אשים. הם יצורים קטנים ומה שחשוב זה שיהיה להם נח.

חושבת שאולי גם תלוי חברה.. תכלס אם אני אעשה חורים לבת שלי זה יראה חריג בנוף גאן

בתור אחת שעשתה חורים בגיל 12.

אני מצטרפת לדעה של לחכות לגיל שהן יבקשו מעצמן.

סביר להניח שהיא תרצה עגילים גם ככה.

אבל בעיניי זה חלק מהחינוך של גופי ברשותי.

זה שיעור גדול להעביר לבת שלך כשתגדל, שחיכת לשמוע את דעתה ולא להחליט בשבילה.

נכון כהורים אנחנו לוקחים החלטות על הילדים גם בלי לשמוע את דעתם.

בעיניי עגיל זה לא המקרה, זה לא נצרך, היא גם לא נהנת מזה בגילאים האלה.

במיוחד שזה כרוך בכאב.

שעושה בגיל שבועיים. היא אמרה שזה כמעט לא כאב לה.

לטעמי זה לא ככ יפה לתינוקת קטנה, קצת תרבות של חסידים, למי שמכירה.

אני שיגעעתי את אמא שלי בגיל 4 שתעשה לי, אז נראה לי אחכה עם זה

אלא מחכה לגיל גדול שתחליט לבד.

גם לא חושבת שתינוקת צריכה תכשיטים, בעיניי זה מוזר.

לי עצמי אין עגילים עד עכשיו 🙈

לחורר את הגוף נראה לי פשוט רעיון מוזר

למה לבצע בתינוקת פרוצדורה שעשויות להיות לה סיבוכים רפואיים, ושכרוכה בכאב, בשביל אסתטיקה?!

בעיני הגיל המינימלי הוא כזה שבו אפשר לקחת אחריות על הצד הרפואי.

זה מה שאני אומרת לבת שלי.

ואם היא היתה רוצה אבל מפחדת מהכאב? שוין, לא חייבים.

ולא כאב בכלל

לא מבינה מה אמור לכאוב

הגדולה בגיל 4

אחריה ביקשה בגיל 3

והשלישית גם לאחרונה, בגיל 4

פמיניסטית בקטע הזה, הן מבקשות בוחרות איזה עגיל הן רוצות, הן יודעות שצריך לטפל אם מזדהם חלילה ומאפשרות .. 

אני לא עושה לה קעקוע (ברור שזה הזוי, רק לצורך הדוגמא) או משהו שיכול להיות ככ שנוי במחלוקת .

בדרך כלל בנות אוהבות ושמחות בעגילים, ואם היא לא תרצה- היא לא תשים ותמיד תהיה אופציה שפתאום תרצה באיזה אירוע או חגיגה (או שהחור יסתם)

הייתרון הכי משמעותי הוא שהיא לא מבינה מה התהליך ולא מפחדת מראש, לבת שלי עשו עם משחת אמלה והיא חייכה תוך כדי.

זה מוסיף הרבה חן ויפה

לא מצליחה להבין למה לא..

הזכות שלה על גופה הכול נכון.. אבל החור יסתם אם היא לא תרצה.. 

שלא יהיה זיהום

וכם אם כן אז שמים משחה ועובר

קרה גם לי כמבוגרת שעשתה חורים, ולהמון בנות סביבי בילדות ובבגרות, למרות טיפול מתאים. לא תופעה נדירה לדעתי.

וכמו שכתבתי יש דברים מפחידים יותר... אבל זה בטח כבר הרבה יותר נדיר. מצד שני לא מבינה מה כל כך חשוב בלעשות חורים לילדה ששווה את הסיכון אפילו הקטן הזה.

אם בגיל 3-4-5 היא תרצה אבל תפחד, אז בסדר גמור, לא חובה לעשות עגילים, מה הבעיה עם זה?

ואם לדוגמא היא תרצה מאוד להתגלש במגלשה גבוהה אבל תפחד לעלות? אז בסדר, תפחד. בשלב שהרצון יגבר על הפחד, היא תעשה את זה, בין אם מדובר על מגלשה ובין אם מדובר על עגיל.

אני מכירה את המנהג לעשות עגילים לתינוקת, זה לא מזעזע בעיני, פשוט לא מוצאת שום סיבה הגיונית לעשות את זה. והסיבה שאולי כשתגדל תקצה אבל תפחד, בעיני לפחות, לא משכנעת...

( וגם, לפעמים קורה לי שאני קוראת שרשור ומנסה לנסח לעצמי דעה, ובסוף אחרי הודעה מסוימת פתאום צץ לי מה שאני רוצה לכתוב באופן כללי... אז אני מגיבה אחרי ההודעה הזו... אז זה גם מה שקרה כאן, זו יותר הודעה כללית שפשוט אחרי ההודעה שלך הרגשתי שמתאים לכתוב

.. לאו דווקא כתגובה רק לך )

כי היא בגיל שהיא אפילו לא נהנת או רוצה את זה.

זה רק בשביל הכיף של האמא או בשביל אנשים אחרים - ובעיני זאת לא סיבה להציק סתם לתינוקת.

אפילו אם נעזוב את העור הרגיש שיש לתינוקות, ואת האפשרות הסבירה לזיהום או סתם לתגובות אלרגיות של העור, עגילים זה דבר מציק. 

ובלילה זה ממש מציק כי אי אפשר לישון על האוזן, כי אז העגיל נידחף ומכאיב. (זנ מציק לי בתור מבוגת, לא מסוגלת לישון עם עגילים, אז קל וחומר שלתינוקת זה יפריע)

אז האופציה היא או להשכיב אותה לישון עם עגילים, ושהם יציקו לה כל הלילה וימנעו ממנה לישון בתנוחות שונות. או להוריד לה כל לילה עגילים ולהחזיר לה שוב בבוקר - שזה גם תהליך מציק ולא נעים לתינוקת.

אגב, בעלי לא מסכים עם הדעה שלי. הוא מאוד רצה שנעשה לבת שלי עגילים. 

הבת שלי עוד שבוע בת שנתיים, והוא שוב העלה את הנושא של העגילים  

ניראה מה נעשה....

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

סודה ושתיה מוגזת

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.

במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות? 

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה

אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

עברתי הפלה בהריון הראשון ולא הייתי בצער או אבל.

כן הייתי בשוק ולחץ מהתהליך, לא באבל או צער על הילד שאמור היה להיות

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

עברתי הפלה בשבוע קצת מוקדם יותר, ולא הרגשתי רע נפשית.

כן היו כמה ימים של דימום כבד אז הייתי חייבת לקחת ימי מחלה, אבל זה לא שלא תפקדתי. והרגשתי בסדר סה''כ.

מה שכן לא יודעת אם כדאי לקחת את זה לכיוון של ''לא מגיע לי עוד תינוק''.... למה את חושבת ככה? הפלות קורות ותהיה לך עוד הזדמנות בע''ה

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה

ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים

חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...

הכותל וביקור בשוק מחנה יהודה

גן סאקר

מזרקות של פארק טדי, ליד ממילא

עין לבן

גן חיות?

חדר בריחה אם הם גדולים..

האקווריום

מוזיאונים אם אתם בקטע, יש די הרבה

מנהרות הכותל/שרשרת הדורות