אבל להוציא משהיא לדייט נוסף רק כדי שאני ארגיש שלא ביעסתי אותה זה לבזבז לה את הזמן. ואולי לייצר ציפיה...

הייתה לי את ההתמודדות הזאת כמה פעמים ובסוף הבנתי שכמו שאני מעדיף שיגידו לי מהר אם זה לא זה (אפילו שגם אותי חותכים מלא ויש לא מעט תקופות יבשות...) גם כנראה היא מעדיפה את זה :-/

את בטוחה שלא תצליחי להתגבר על זה?

זה דבר שאין ביכולתו לשנות?

שעדיין לא הגענו לדבר עליהם,סה״כ פגישה ראשונה..,אבל ההרגשה היא שיש עם מי לדבר ויש עם מי לעבוד, מרגישים שיש לו ענווה והוא פתוח להקשיב ומכבד.

כן, א"א לשנות את זה.

וזה מפריע לי מאוד,בעבר השקעתי לנסות להתגבר על זה ולא הלך.

בין בני זוג פוטנציאליים אמורה להיות משיכה. אם דבר כלשהו, ולו השולי ביותר, מעכב את היווצרות המשיכה, אין מה לעשות. נישואין הם לא מפעל צדקה, שני הצדדים אמורים להתחתן מרצונם החופשי, לא בגלל "עשיית טובה" לצד השני.

אתה זוכר מה זה להפגש? יש מיליון דברים קטנים כאלו.

החכמה היא להפריד בין אלו שלא שמשנים, אלו שאפשר להתגבר עליהם ואלו שאכן מונעים באמת. 

ציטוט: "יש חיסרון מסויים בתחום מסויים שבנושא הזה רק על זה אני פוסלת על הסף".

וגם: "אז מצד אחד זה ממש מפריע ולא עביר מבחינתי לצערי הרב".

כן, אני זוכר היטב מה זה להיפגש. כשהייתי רווק, פסלתי בחורות מעשנות, על אף היתרונות והמעלות שלהן, כי אני ממש סולד מריח הסיגריות.

"דבר כלשהו, ולא השולי ביותר".

צריך באמת לבדוק האם ניתן להתגבר או לא ולא מיד לוותר. 

השאלה אם אני פועלת נכון..

בדיוק השדכנית עכשיו שטפה אותי בהרצאה

שאין שום משמעות ל'שטויות' האלה אחרי החתונה..

מה זה, סתם מרגישה לא נעים לכתוב את זה.

זה משהו חיצוני לא מהותי שמפריע מאוד,לרוב בנא יש שריטות כאלו..מי יותר ומי פחות..

רווקות- כולן נותנות לגיטימציה מלאה

נשואות -מתחלק.

זה ידוע מראש.

חתונה לא מעלימה שינויים, אלא מעצימה אותם: אפשר להשלים עם ה"שטות" כשמדובר בדייטים מזדמנים, הרבה יותר קשה להכיל אותה בחיי היומיום. 

כפי שציינתי בתגובה הקודמת, בתקופת הרווקות פסלתי בחורות שעישנו, על אף ששאר הפרמטרים בהחלט התאימו. שאלתי את עצמי, אם אני מסוגל לחיות באותה דירה ולחבק מישהי שמדיפה ריח של ניקוטין, דמיינתי את הסיטואציה והגעתי ל"לא" נחרץ. כל אחד וה"שטויות"/הג'וקים שלו.

שלכולנו יש חסרונות

מישהו יצטרך להשלים עם החיסרונות האלה ואנחנו גם נצטרך להכיל חסרונות שלא תמיד יתחשק לנו ..בשביל המטרה הגבוהה,צריך שתהיה איזשהי יכולת להתעלות מעל עצמינו.

אם נלך לפי ההיגיון שלך הרבה עלולים להשאר רווקים לנצח.. מי שכבר נשוי-הסתדר, הרבה יצטרכו להוריד בדרישות ולהתפשר למרות שזה לא הכי אידיאלי.

לא ככה?

פלונית תפסול על משקל עודף, אבל היא לא תתרגש מקרחת, וכן הלאה. בסופו של דבר, כל סיר מוצא את המכסה האופטימלי.

שוב, אם יש משהו שגורם לדחייה, והדחייה הזאת לא פוחתת מדייט לדייט, אין יותר מדי מה לעשות עם זה. הקמת בית בישראל היא מטרה נעלה, אבל ניגשים אליה בשמחה ולא מתוך ספקות ולבטים.

סתם אני מקשה על עצמי.

הבחור גרם לי לרחם עליו ,השדכנית גם.ועכשיו אני מרגישה רע

כשמדובר בהקמת משפחה, הקול הפנימי חשוב יותר מהטפות המוסר של השדכנית. 

אבל בכללי-  

זה שפעם השקעת ולא הלך לא אומר שעכשיו לא ילך. יתכן שעכשיו יש לך דחיפה חזקה יותר ואת כן תצליחי. בתנאי כמובן שאת לא מחליטה מראש שסיכוי קלוש או קטן שתצליחי.

רק שאם תחליטי לנסות עוד קצת, ההשקעה הפעם לא צריכה להיות ע"י עבודה שכלית ורגשית של התבוננות ופירוק לגורמים וכו' (אם זה מה שפעם ניסית), אלא פשוט לנכוח בפגישות איתו. להכיר אותו כאדם במשך כמה פגישות ולראות אם משהו בהרגשה שלך אליו משתנה. בלי לחשוב ישירות על זה ובלי לנתח. פשוט להיות שם ולהרגיש. מצד אחד זה קשה לביצוע אבל מצד שני זה קל..

האם זה הוגן כלפיו לעשות את הנסיון הזה?

אני חושב שכן (אא"כ ברור לך שאין סיכוי או שסיכוי קלוש שזה יעבוד). אני חושב שזה גם יעזור לו כשהוא שיראה שלא ישר פוסלים אותו אלא גם משקללים את הפנימיות.

עוד נקודה- את צריכה גם להעריך אותו על דברים שיותר יוצרים משיכה (כלומר לא רק מידות טובות אלא חכמה מנהיגות וכדו').

ממה שאתם כותבים..

אני חושבת במונחים של האם זה בסדר לי או לא  לא במונחים של משיכה/דחייה

תודה על התגובה וההבנה!

להתחבר אליו רגשית ונפשית ולהעריך אותו והוא לא מספיק עומד ברוב מוחלט של הקריטריונים שלך והוא לא מספיק נשמה טובה בעייניך כמו שזה נשמע - כי הוא נכווה מקשרים עם בחורות אחרות - אז חבל לשניכם על הזמן היקר 🙏 לא נעים, אבל כדאי שתמשיכי הלאה לבחור שכן תוכלי לתת לו את זה 

אתה ציני כאילו?

הערכה לא סותרת קושי להתגבר על משהו..

כתבתי את כל מה שאת רואה בו רק הפוך.

עכשיו הכדור אצלך. תחשבי האם את רוצה לוותר על כל הטוב הזה רק בגלל העיקרון שלך.. האם את רוצה לוותר *עליו*? רק בגלל שהוא משדר לך, (ועוד בשפה לא מילולית!) שהוא חושש שתחתכי אותו בגלל אולי דברים מהעבר שהוא חווה? זה שווה לך? הרי השדר הזה לא באמת משקף אותו, אלא משקף רק את החוויה שלו כנראה הפחות נעימה (אני יודע את זה כי גם הייתי במצבים כאלה וזה כ"כ לא משקף...)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות 🙏

זה לא "עיקרון" שבא מבחירה מושכלת, זה משהו אצלו שקשה לי להתגבר עליו,לא רואה את זה קורה.

הבנת אותי הפוך גם כן, לא השדר מפריע לי אם כבר הפוך..אני יודעת שלא ראוי לחשוב את זה אבל הרחמים שגורמים לי לרצות להתאמץ יותר וגם ההבנה שאם שמים את החיסרון הזה מול כל הטוב זה באמת בטל ומבוטל אבל זה לא עוזר לי.. מכירה את עצמי.

לא רוצה להיות עוד אחת שמאכזבת.

מפריע לי רק הדבר עצמו .

אני מובנת יותר?

לפעמים מגלים שאפשר להתגבר

אני חשבתי שלא אסתדר עם משהו בצורת הדיבור של בעלי והיום לא מפריע לי בכלל

בסוף אחרי החתונה מגלים כל כך הרבה דברים, והכי הכי חשוב זה עבודה משותפת, שלדעתי מתאפשרת רק אם שני הצדדים עם מידות טובות ורוצים להיטיב זה לזה.

בחור אחר זה גם אומר לוותר על היתרונות של הבחור הזה.

האמת היא שאין לי בכלל ניסיון בדייטים, כי הבחור הראשון שנפגשתי איתו הוא היום בעלי המושלם...

אבל בתור נשואה - זו דעתי.

זכית שאין לך ניסיון בדייטים..

את יכולה להבין מה זה להרתע מדבר מסויים?

נכון שלא כל סוגי הגברים בעולם הם אחלה בעינייך כבני זוג? נכון שיש דברים שמבחינתך הם לא? ומזל שאת לא צריכה להתמודד עם זה וזה וזה...?

ככה אני מרגישה- חוסר רצון להתמודד עם זה. לי דווקא יש ניסיון לנסות לסדר את זה בנפש שלא צלח..

מזקקים ומסננים את מה שלא קריטי לנו, עד שמתקרבים יותר למהות של מה שמחפשים. ואני חושבת שהמהות היא מאד מופשטת בדרך כלל לעומת רשימות שידענו או לא ידענו שקיימות לנו בראש.

ואני חושבת שהגיוני שיש לנו וטו על כל מיני דברים, זה בדרך כלל רגשי מאד ואין עם מי לדבר בפנים כדי לשכנע. אבל לפעמים החוויה עצמה יכולה לשכנע, ולא השכל.

לגבי הבחור הנחמד את לא כותבת מה העניין אז אני מקווה שמכוונת נכון...

אצלי מניסיון ארוך דווקא, היו פעמים שדחייה נשארה דחייה לא משנה כמה דרשות ותירוצים ושכנועים הבאתי לעצמי. בסוף לא רציתי נקודה.

ופעם אחת שחיצונית מאד לא התחברתי (לא מאפיין שידוע שמפריע כמו שכתבת, אלא בכללי) אבל כן היה משהו פנימי שמשך אותי אליו. נפשית. והמשכנו וזה האפיל על מה שהפריע לי, וזה הכלל בתוך הדמות שלו, והיום אנחנו נשואים ב"ה וטוב לי מאד. אני בטוחה שיש הרבה סיפורים כאלה

אז אני חושבת שיש צד לחשוב לנסות שוב, עם יד על הדופק כמובן ובלי להתעלם, לנסות לראות אם האדם שאת פוגשת, הסך שלו על כל צדדיו, גורם לך לרצות להיות איתו ולצידו. 

אין לי רשימות וזה לא משהו שקשור לדחייה..

זה פשוט משהו שאני לא מסתדרת אתו. לא הבנתי אף פעם איך יש מי שמסתדרים עם זה.משהו שנראה לי שאי אפשר להזיז אצלי לא משנה איזה שינויים תפיסתיים אנסה לעשות 

התכוונתי להגיד שאם את סומכת על עצמך שניסית לעבור תהליך נכון ואת לא מחפשת מישהו עשיר כי זה כיף או חתיך כי זה מגניב, זה הגיוני שעדיין יש דברים "לא הגיוניים" שאנחנו פשוט לא רוצים.

אז אם לא את לא רואה איך זה ישתנה אי פעם, אז לא...❤️

אולי הדבר הזה שמפריע לך, מייצג משהו בעינייך, ואם תצליחי לזהות מה זה מייצג, יהיה לך גם יותר קל להפריד ולראות אם זה באמת חלק מהבחור הזה או שזה רק מבחוץ.

יש לו x אז זה מעיד עליו y, אדם שנראה x הוא בטח y (הכללות שאינן בהכרח מודעות כמו - שמן הוא עצלן, צנום הוא לפלף, משקפיים הוא מרובע, עדה מסוימת הוא קמצן/עקשן וכן הלאה...)

כולנו הרי נופלים בהכללות באופן לא מודע, העולם היה יכול להיות מפחיד מאוד אם לא היו לנו תבניות מסוימות לשפוט את העולם.

אבל בסיטואציה כזו, אולי כדאי לך להתעמק בזה ותגלי שכן אפשר לעשות שינוי תפיסתי (ואולי לא - אולי זה באמת מהותי אבל לפחות תדעי שאת פוסלת על משהו מהותי ולא תתבאסי על עצמך שאת שטחית)

אני לא שטחית ולא חושבת את זה על עצמי.. אני מעריכה ש95% לפחות מהבנות פוסלות רק על זה ורוב גדול של הבנים גם כן..

במקרה הזה היה שילוב של הרבה דברים שגורמים להרגיש לא טוב בסיטואציה, היו לי מקרים כאלה בעבר אבל לא הרגשתי רע כמו במקרה הזה..מה שמלווה אותי זה הרגשה שאין צדק כי הוא ככ בסדר ויותר מזה.

עשיתי את הבירור הזה, אין כאן שום דבר מהותי אלא משהו לא מהותי שלא אסתדר אתו ולא משנה מה אעשה.

בהנחה שאת מדברת על משהו חיצוני שמפריע לך, נגיד שהוא שמן, או מגמגם, או עם שיניים עקומות -

אבל את חושבת שיש שם פוטנציאל טוב, ובגדול נעים לך לדבר איתו, אני חושבת שכן כדאי להמשיך להיפגש.

לפעמים התחושה הטובה בקשר מחפה על הקושי.

אני יכולה להגיד לך שיצא לי כמה פעמים להיות בקשר עם אנשים שהיו מכוערים בעיניי וכשהכרתי אותם גם התחלתי לחבב את המראה שלהם או למצוא את היופי במקומות אחרים.

אם את רוצה להמשיך את הקשר, רק כי נכמרו עליו רחמייך אבל לא היה לך נעים איתו, אז תחתכי את הקשר, ככל שזה יימשך יותר זמן (ורק מתוך רחמים) תעשי לו יותר עוול.

ועוד משהו, שאולי הוא לא רלוונטי אבל בכ"ז אגיד - לפעמים בני זוג משתנים אחרי החתונה, גם לרעה, וצריך ללמוד לחיות עם זה.

וזה בהחלט אפשרי.

נכון שזה שונה כשיש לך יותר מה להפסיד וזו לא בחירה לכתחילה, אבל בעיניי זו הוכחה שהדברים לא מוחלטים, וכשיש הערכה ובסיס משותף, יש עם מה לעבוד (מניסיון אישי) 

זה לא נעים מול הבחור, וזה לא נעים מול עצמי, וזה מבאס ומערער.

ועוד יותר באסה לקלוט שהצד השני במודעות לעניין.

ותחושת חוסר ההגינות הכללית היא מורכבת.

אז רק אומרת קודם כל שאת נשמעת כמו בנאדם עם הרבה רגישות ועם מודעות עצמית ורצון לעבודה, וזה לא נשמע כמו איזו גחמה בררנית, אלא כמו החלטה שמתקבלת בכובד ראש מתוך עבודה עצמית רצינית. זה בסדר, ואת בסדר, גם אם את לא מצליחה להניח את זה בצד.

לגבי האפשרות שהצגת-

אם ההגעה לפגישה נוספת היא בגישה של 'למשוך עוד פעם-פעמיים ואז לחתוך', אני לא בטוחה שזה נכון והוגן כלפיו.

אם את מרגישה שאת יכולה להגיע לפגישה שניה עם קצת ניטרליות ולפחות לנסות להניח בצד את הדבר שהפריע לך, יכול להיות שכן שווה לנסות.

רק מבהירה- אני לא חושבת שזה מציאותי להתנתק מזה לגמרי. אבל אם נגיד במהלך הפגישה הראשונה ראית שהיו לך 'נקודות מתות' שבהן הצלחת להיות נוכחת ולא לשים זרקור מחשבתי על הדבר המציק, זה יכול להיות כיוון טוב.

מזכירה לצד זה, שממה שאת כותבת זה לא נשמע שבהכרח פגשת את האחד המדויק לך (ממה שכתבת, נשמע שגם יכול להיות שתחליטי -ותצליחי- לתת הזדמנות נוספת אמיתית, ובסוף בכלל יהיו דברים אחרים שיעידו על חוסר התאמה). אבל כן נשמע שפגשת בן אדם טוב.

אני לא מבטלת את החשיבות של מפגש עם בנאדם טוב, אבל מזכירה גם שלא כל בחור טוב הוא בעלך.

ובאותו עניין- ויתור על הבחור הספציפי הזה לא מחייבת בהכרח ויתור על מידות טובות שחשובות לך.

חיבוק גדול

ובהצלחה

אולי הכותרת קצת קיצונית, אבל אנסה להסביר למה אני מתכוונת:

לדעתי, אין מקום לצאת עם מישהו שמבחינתך אין סיכוי בעולם שתתחתנו.

מבחינתך אין סיכוי = לפי המקום שלך בחיים - זה יכול להיות כי הגובה שלו לא בא לך טוב בעין, כי השם שלו מתחיל באות א, כי הוא לא ג'ינג'י. כל סיבה בעולם, לא משנה עד כמה היא נראית לאחרים חשובה או לא לזוגיות.

אבל אם יש סיכוי כלשהו - זה בסדר לצאת עוד פעם ולבדוק. אחרת זה לא הוגן לא כלפיו ולא כלפייך. כל דייט מוציא מאיתנו דברים - כוחות נפשיים, תקוות, חלומות - וגם זמן, כסף, נסיעות. אם מבחינתך בקשר הזה אין פוטנציאל, אין חלום משותף לבנות - את לא עושה לו טובה בזה שאת יוצאת איתו שוב פעם. ההפך, בעיניי את מעמיקה את השבר שלו.

עם זאת,

אני לא יודעת מה החיסרון המסוים המדובר ולמה את פוסלת על הסף, ואם כן, למה זה לא נפל כבר בשלב הבירורים. למה בכלל להסכים להיפגש עם מישהו שלא עונה על קריטריון הסף שלך?

ואם יש סיכוי כלשהו בעולם שלא קלטת אותו כמו שצריך בדייט - וזה קורה לפעמים - אולי יש מקום לדייט שני ולברר את העניין הזה? אולי אפשר לברר עם מישהו נוסף האם הוא באמת לא עונה על הקריטריון הזה?

נניח חשוב לך שהוא יהיה חייכן, וכל הדייט לא חייך בכלל. אולי הוא היה אחרי טיפול שניים ושבוע הוא לא יכול לחייך?

אם את לא 100% בטוחה בעצמך, אם את חושבת שאולי יש סיכוי שלא הבנת לגמרי את הסיטואציה - אני חושבת שיש מקום לנסות דייט שני בגלל הדברים הטובים שראית.

אבל אם את כן 100% בטוחה בעצמך, שזה דבר שלא יכול להשתנות - אל תצאי איתו רק כי את מרחמת עליו. מה כן את יכולה לעשות? לפרגן לו כשאת נפרדת. להגיד לו שהתרשמת מא' ב' ג' אצלו.

התגובה שלך מחזקת.

אין דרך לטעות בזה..

קיבלתי מידע מוטעה, מסתבר שהוא נתן לה את המידע הזה.. אז אני מרגישה קצת הקלה.

אשמח לשמוע מה דעתך-

היה ידע שהנתון שלי  באותו עניין שמפריע לי לא מתאים לנתון שלו ובכל זאת הוא הוא שינה כדי שתתאפשר הפגישה

האם עדיין את חושבת שעדיף לחתוך או לתת עוד פגישה כשמבחינתי המטרה לחזק אותו אבל לא להמשיך איתו?

בסוף הפגישה הוא נפרד ממני כמו מישהו שנפרד ממישהי לנצח כי הוא כנראה יצא מנקודת הנחה שלא אמשיך איתו..

אם אין סיכוי - חבל על הזמן של שניכם.

אבל צריך לשקול טוב טוב אם באמת אין סיכוי. 

אבל מה ההיגיון לשנות נתון קריטי לרוב מוחלט של האנשים שיגרום לאנשים לחתוך כשתתגלה האמת ואי אפשר להסתיר?

לא מצליחה להבין מה רצה להשיג

בפועל מקווה שהפגישה תהיה טובה כדי שיתעלמו ממנו. 

פעם ראשונה שמסתירים ממך? 

לתת הזדמנות למפגש איתו לשנות את הדעה ולא לפסול עוד לפני שנפגשים.

הייתי לפני כמה זמן בהרצאה של מישהי נמוכת קומה ("גמדה") שתיארה כמה התלבטה לפני כל ראיון עבודה, האם לספר או לא לספר.

אם היא תספר, יתחמקו ממנה וכנראה לא יזמינו לראיון בכלל. אבל אם יזמינו זה יהיה אחרי שכל הקלפים על השולחן.

אם היא לא תספר, יופתעו לרעה כשהיא תגיע לראיון וזה יהיה מביך מאוד (והרבה ראיונות הסתיימו בתשובה שלילית בגלל זה) אבל יהיה איזה סיכוי שבכ"ז ישמעו אותה.

והיום היא עובדת במקצוע שרצתה, אחרי המון המון דחיות.

נכון שזה קצת אחר בדייטים אבל אני יכולה להבין את הדילמה של הבחור.

כשהוא יודע שיש נתון שבגללו יפסלו אותו על הסף, בלי שיש לו בכלל הזדמנות להביא את עצמו.

אחרי ההיכרות, מתוך תקווה שאחרי שיכירו אותו יראו שהחסרון הזה לא כ"כ משמעותי.

בחלק מהמקרים אני מניח שהוא צודק. יש בנות (ובנים) שפוסלות מראש על דברים מסויימים כי זה לא משהו שמוריד להן הצעות כמעט, אז אין להן סיבה לעבוד על זה ולנסות להשתנות.

לגבי מה קרה לך,

מוזמנת לכתוב לי באופן אישי. 

קשה לחוות דעה על מקרה ספציפי כשלא מכירים את הפרטים.

באופן כללי, אני חושבת שקשר נבנה על אמון.

הסתרה אקטיבית נראית לי יסוד מאוד רעוע להתחיל איתו קשר.

לפי מה שאת כותבת כאן, הוא מלכתחילה הפר את האמון הבסיסי, כי הוא סיפק מידע שגוי.

אם נניח שאת נמצאת עכשיו בפגישה, אולי נכון להעלות את זה לדיון. (ובהשראת שרשור אחר כאן - נניח, למה המידע שקיבלתי לגבי הגובה שלך שגוי?)

אם יש בך איזשהו רצון להמשיך את הקשר - הייתי שואלת אותו באופן ישיר. אולי הוא קיבל הנחייה מהרב שלו לשקר לגבי העניין הזה ולחשוף רק בפגישה מאוחרת יותר? אולי יש הסבר שמתקבל על הדעת ועל הלב לשבירת האמון.

אני חושבת שלכל אחד מאיתנו יש תמונה כללית של מה הוא מחפש, וקווים אדומים שהוא לא מוכן לעבור.

עם זאת, לפעמים יוצא שאנחנו פוגשים מישהו מחוץ למסגרת שהגדרנו, ולא משנה מה הסיבה שגרמה למפגש הזה (אולי טעות אנוש הובילה לזה, אולי הכרתם במסגרת עבודה נניח) - ופתאום רואים שאפשר ליצור קשר גם עם אדם שהוא קצת שונה מהציפיות שלנו.

אתן דוגמה: מכירה מישהי מבוגרת (לפני דור הפלאפונים), שקבעה להיפגש עם מישהו לדייט. מפה לשם, הלכה למקום שנקבע, פגשה שם מישהו עם השם המצופה, יצאו להם לאן שיצאו, אבל התברר שכל אחד מהם היה אמור לפגוש מישהו אחר. אבל היה להם טוב ונחמד יחד. היום הם כבר סבא וסבתא. אבל היא אומרת שזה קרה ממש בטעות, כי היא לא היתה מוכנה לצאת בשום פנים ואופן עם מישהו שצעיר ממנה - והוא אכן צעיר ממנה... אבל כשהיא יצאה איתו בטעות היא לא ידעה את זה, אז זה לא הפריע לה. כשהיא גילתה את זה, הם כבר יצרו זוגיות.

ו"לא מתלהבים משטויות"...

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!