צעקות, דיבור לא יפה כאלה דברים

ועדיין זה קשה לשמוע.זה כואב כל כך

ומוזר כל כך שיש את זה אצל כל כך הרבה 

ואיך היא מקללת כשההורים הולכים מה נהיה???

עליה בעיינים עצומות

וככה היא מקללת וצועקת על תינוקות נשבר לי הלב שזה מה שהבת שלי חוותה שנה שלמה

ורק עכיו התעוררתי לבדוק

ועדיין עובדת במשפחתון

במעונות היבודה קשה, קסוצת ילדים גדולה ולא מתגמלת

לדבר לילד מגעיל זה רוע. ושום דבר לא יצדיק את זה.

אני ממתכוונת שאיך ייתכן כל כך הרבה נשים רעות כאלה בחיים בכללי ומצטברות במעונות 

אם לא מסננים עובדות, כל אחת יכולה להתקבל, גם המתוסכלות, או כאלו שלא מתאימות לתפקיד ומתוסכלות ממנו.

קשה להכיל אותם לאורך זמן

כל ילד עם מה שהוא צריך

תכפילי את זה ב  7/8/9/ 6

ותראי שזה באמת לא קל

ולפעמים מתפלקות מילים כאילו שמדובר במבוגרים שמעצבנים....

אבל אני כמעט בטוחה שרוב המקרים של הבית סלסול ועלבונות הם לא בכוונה אלא תוצאה מהמתח שמצטבר.

מסכימה שזה לא סיבה לזלזל בילדים או להשפיל אותם.

ממה שנשמע לי

מקרי הקצה הרעים מאד הם אלו שמדווחים.

יש עוד המון מטפלות חמות, מסורות , נהדרות , עם שליטה עצמית ! 

הם יחסית עצמאיים צועקת עליהם, מאיימת. זה כלפי הילדים

ועוד המטפלות מדברות בינהן לא בעברית אז לא הבנתי מה הן אומרות

עדיין פעוטות רכים.

אבל רובן לא

שומעת על הרבה מקרים ונחשפתי גם אני עכשיו מקרוב

ועוד אני גרה ביישוב והמטפלת מכאן. לא להאמין

גם המטפלת המדוברת היא וותיקה עובדת כאן שנים

מחשבה שעלתה לי אולי הן לא תמיד היו ככה ורק עכשיו קשה להן בסוף שנה?

ודייקתי את מה ש@חצילוש כתבה, כדי שאמהות לא ילחצו אם הן שומעות שהמטפלת כעסה על הילד שלהם. זה הגיוני ממש...

בבקשה לא להוציא את דברי מהקשרם. תודה.

עבדתי  מספר שנים ב4 מעונות.

אף פעם לא שמעתי קללות, הרמת קול כן לפעמים - אבל ממש לא מעשה שבשגרה.

מהניסיון שלי: ככל שהמטפלות דתיות / חרדיות יותר - כך היחס טוב יותר. נכון, אני מכלילה רצח, אבל זה מה שאני ראיתי.

צריך המון יראת שמיים לעבוד מול חסרי ישע.

כי זאת עבודה קשה.

גם להיות רופא זאת עבודה קשה ואבוי לרופא שיזלזל בגלל זה במהלך טיפול בחולה או ירשה לעצמו לא להיות מרוכז ולרשום משהו לא נכון כי הוא התעייף.

גם כאן אין מקום לסלחנות.

הנפש של הילדים חשובה לא פחות מהבריאות הפיזית (שאני בטוחה שטעות של רופא בגלל עייפות לא תהיה נסלחת).

מי שקשה לה מוזמנת לעזוב את העבודה ולחפש עבודה אחרת.

רק אמרתי שהשחיקה+ הייאוש לפעמים+ חוסר סבלנות

מוציא מהדעת

וכשזה עבודה יום יומית זה באמת קשה.

לא מצדיקה את היחס

רק הסברתי מאיפה אני רואה שהוא נובע.

אדרבה

הייתע מוצאה להשתלמויות חובה בנושא

לכל אחת שמטפלת.

אני לא אומרת שזה תקין

אבל פשוט זה המצב

כל פעם שאני רואה את המטפלות ואת הגננות של הילדים שלי רק באלי לנשק להן את הרגליים מרוב שאני מעריכה אותן

ואני גם אומרת להן את זה כל הזמן

אבל יש גם הרבה הורים שלא ככה מכבדים את הגננות

הם הרבה פעמים מרגישות לא מוערכות

וגם הרבה עובדות בזה מחוסר ברירה.. 

גם מצד המערכת שיש חוסר בכח אדם וגם מצידן, שקשה להן למצוא עבודה אחרת.

זו אלימות לכל דבר. זה מפחיד ומשפיל. לא רואה מקום להכיל את זה,סורי.

עם כל ההבנה לכמה שהמקצוע הזה סטרסוגני

מאז שכתבתי על הדאגה שלי פה לשמחתי הבן שלי משלשל אז נשאר בבית ואני חזרתי לנשום.

בדיוק היום חשבתי לעצמי מה אעשה שבוע הבא....

כדי לדעת אם אפשרי

החלון. לא גילית שהקלטתי. אתן חושבות שהיא תעשה עם זה משהו? אני סקפטית שהיא לא ידעה, כי היא מסתובבת הרבה בכיתות. וגם נותנת תחושה טובה להורים, מעדכנמבררת אפשר לפנות אליה בכל דבר. לא מבינה איך דבר כזה קורה מתחת לראדר שלה

היא היתה במעון באותו יום. גם שמעתי מההקלטה שהיתה בכיתה. לא בזמן שהמטפלת צעקה וקללה אבל בטוח זה דבר ששומעים מעבר לדלת

אבל אולי היא באמת הופתעה..

קיצר באסה ממש

שולחת לך חיבוק❤️ זה לא פשוט לגלות דבר כזה

עושים הכל כדי לדאטג לקטנטנים האלה, ואז זה..

שיש להם מוקדים בכל הארץ להשאלת מקליטים.

את יכולה להתייעץ איתם, יש להם כל מיני רעיונות איפה להחביא.

מוכרים כאלה עם בובות פרווה

ולהכניס בפנים ולתפור

אני עשיתי משהו דומה אבל עם תיק שהיה עליו נפח של דמות מסוימת

והוא הולך בלי מוצץ, יש לו אחד קבוע במעון שמקבל רק בשינה

וזה גם לא עוזר לי כי רוצה שגם בחצר ובחדר כושר ובכל מקום שהוא לא ליד המוצץ, זה יקליט

אם הוא לא עליו כל היום זה אחרת

אבל זה יותר טוב מכלום

שעת ההשכבה וההאכלה הןדי השעות הכי קשות ביום

אם המוצץ באזור בזמן הזה - זה מספיק טוב בעיניי

כן ילדים בוכים וכו' שזה הגיוני🤷

אבל לא מעבר

הם מבקשים לא לפרסם איפה שמים את המקליט אלא רק בפרטי. שלא יהיה כתוב באינטרנט לעיני כל.

גם אני רוצה לפנות אליהם...

לא יפה בכלל לקלל אבל זה משמעותי.

אני עבדתי במעון 4 שנים וכולן היו מקסימות.

מטפלת אחת עבדה באמת בחוסר סבלנות והמנהלת היתה מעירה לה ובסוף שנה פיטרו אותה .

יכול להיות שהיה לה יום עצבני באותו יום למטפלת שהקלטת.היא בת אנוש.

הייתי בודקת עוד יום נוסף.

לא מצדיקה צעקות גם כשאת עצבנית אבל אם זה ח''פ זה נסלח 

אי המטפלות בכיתה שמעו ולא עשו כלום, גם צחקו בינהן. הן מדברות גם בשפה זרה אז לא בדיוק הבנתי מה אמרו אחת לשניה אבל צחוק בינהן היה

וגם אם היה לה יום קשה והתלקה לה קללה ואיום אז פעם פעמיים מילא. אבל זה היה נשמע סדרתי

בעיקר סביב זמן הארוחות וההשכבה לישון

חשבתי שאולי היא קיללה לעצמה.

שזה גם בעייתי אבל זה לא כלפי הילדים.

חיבוק על כל החוויה הזאת😘

וקראתי לאחרונה

כי כל הילדים צריכים ליישר קו ומן הסתם לא הגיוני

לדעתי טוב שהוצאת אותה

וככל שאני נחשפת לעניין, אני חושבת שכל האמהות צריכות להקליט לפחות פעם אחת - פעמיים.  בין אם בשביל שקט נפשי ובין אם בשביל לדעת מה קורה במעון

לא חייב להרביץ לילד כדי להתנהג אליו לא יפה

ואווירה של קללות ואיומים זה בהחלט לא 'יום רע'

יש יום רע שמתבטר ב- אוף, קשה לי, שיישנו כבר

ויש יום רע שיתבטא ב- שילכו לעזאל

אם לא תישן, תראה מה יהיה לך

וכו וכו

יש הבדל בין הדברים

לא היה לי שמץ שדבר כזה יכול לקרות במעון מפוקח

זה כמובן לא מוצדק מכל כיוון...

אבל בשביל לקבל רושם...

אני גם מכירה את הקהילה הזאת והם אנשים כאלה טובים ומסורים.....

ממש מפתיע אותי מה שאת מתארת כי זה באמת ככ לא מתאים להם.....

יכול להיות שהמושגים של קללות שונים ממה שאני מגדירה קללה...?

אבל לא לשתוק. תוציאי החוצה !!!!

זה מתחיל בקללות ויכול להיגמר בגרוע מיזה.

תגידי למנהלת שהקלטת

תפני למפקחת.

תעבירי לשאר האמהות

לא לשתוק בבקשה! זה שלא תשלחי את שלך,

לא אומר שאחר יפגע מיזה.  

אווףףףףףףףףף!!!!!!!

להישרף אצל המנהלת. זה מקום קטן ואני חוששת מאוד ליצור מתח ביני לבין המטלות והמנהלת. אני יודעת שזה נשמע נורא 

אין לי איך לומר את זה יפה. אבל זו אחריות של כל אמא ואמא לבדוק לשים מקליט להפתיע בזמן ההשכבה והאוכל

לא לומר אצלנו אי דברים כאלה כמו שהיו כאן תגובות כאלה בשרשור

כמובן אם היתה כאן אלימות פיזית לא הייתי חושבת פעמיים ומיד רצה למשטרה

ואין לי בעיה לעשות זאת במקומך בדרך יצירתית.

הילדים לא אשמים בתנאים המזעזעים!! אבל ממש מבינה את המטפלות

ומבינה את האמהות

ומבינה את כולם

רק לא מבינה למה השק איגרוף זה הילדים????????!!!

אני רותחת על הנושא הזה. סליחה

שלה

היא לא יכולה לומר לא ידעתי

אחרות שלא לבדוק, לוודא

ועכשיו אני גם אשלח לה הודעה שיש לי מצפון ושתוודא ותבדוק את הדברים

במעון מול מקום העבודה שלי יש בלי סוף צרחות

לא אלימות חלילה, אבל המטפלות צועקות כל הזמן

ובחיים לא ראיתי חיוך על הפנים שלהן..

ב״ה איפה שהילדים שלי אני מרגישה שאחרת. מקווה שלא אתבדה..

(לפי השפה שהן מדברות בינהן יש לי תחושה שאני יודעת איזה מעון…)

נערך כדי למנוע זיהוי

ותגידי להם בדיוק מה את שומעת,

הילדים שם יכולים לפתח תסביכים לכל החיים. יש לך את הכח לעצור את זה

אני לא רואה אלימות!

חוסר סבלנות

לא מאירות פנים במיוחד

בכי של ילדים ללא מענה מידי

אבל לא אלימות, לא פיזית ולא מילולית

פשוט נשים יקרות שכפי הנראה לא מתאימות לתפקיד

וכנראה גם מחסור בידיים עובדות…

שחשוב לדעת דבר כזה

כי חוסר סבלנות שמתבטא כלפי חוץ- בחצר למשל, מתבטא הרבה פעמים בהזנחה או התעללות בחדרי חרדים

תראי לי מטפלת שעובדת במעון שלא מוצאת את עצמה חסרת סבלנות לפעמים....

אין חיה כזאת.

אני עם הילדים הפרטיים שלי חסרת סבלנות לפעמים. גם כלפי חוץ.

האם זה אומר עלי שאני מזניחה או מתעללת?

חוסר סבלנות זה משהו שאוטופית לא היינו רוצים שיקרה אבל בפועל הוא כנראה קיים בוודאות מידי פעם.

אני לא חושבת שיש מטפלת אחת בארץ שהיא נקייה מזה.

מה שחשוב בעיני הוא מטפלת שכן סהכ אוהבת ילדים, שמשתדלת לתת להם אהבה וחיבוק כשהיא יכולה...

וזהו.

בשאר הזמן והיום אני מצפה ממנה שתתפקד **טכנית** טוב איתם. שתחליף טיטולים בזמן, שתביא להם משחקים, שתאכיל אותם בזמן.

בגילאים היותר גדולים הייתי מצפה שתלמד אותם קצת מושגים, שירים...

לא מצפה ממנה כל היום לחבק את הילדים.

זאת מטפלת, לא אמא...

אם מטפלת חסרת סבלנות במקטעים לאורך היום/ חוסר הסבלנות שלה נמשך דקות ארוכות/ מדברת לא יפה או מתנהגת לא יפה בגלל חוסר הסבלנות, זה בעייתי.

גם הורה כזה הוא בעייתי.

הגיוני לאבד סבלנות מדי פעם, לא באופן קבוע, לא לזמן ממושך ולא להתנהג בצורה בעייתית בגלל זה.

הי יש אפשרות שתגידי לי באיזה מקום זה דרך אחת המנהלות , אני גרה במקום שמתחיל באות הזאת והעובדות במעון אצלנו הן מהקהילה הזאת , השבוע נכנסתי למעון בדיוק שמישהי צעקה על אחד הילדים ומאז אני לא רגועה. בדיוק מתלבטת מה לעשות עם הקלטה.  תוכלי להעביר לי את המיקום של המעון דרך המנהלות? 

חוץ ממקום אחד.. אבל אפשר להעביר דרכי אם יש צורך ואכן קיים בארץ עוד מקום כזה..

בלתי רגיל. חמה ועוטפת, ואוהבת, ואימהית ומצחיקה.

ואני לא גרה במקום שמתחיל באות הזאת. ומרגישה סתומה שעדין לא הבנתי באיזה מקום מדובר.

אבל יש מלא מקומות בארץ עם קהילות מהעדה הזו.

זה פשוט היה קל לזיהוי. זה לא אומר ח"ו שכולן כאלו.

ואגב, יש שם יותר ממעון אחד או שניים. 

מהקהילה

וגם באותו המקום יש כמה וכמה מעונות

שיש מדובר. אפשר דרכי באישי, תודה!!

@שומשומ

@אנונימית בהו"ל- רק לא דרך הניק האנונימי

חיבוק!

אני מבינה את המצב שאת נמצאת בו, אבל לטובת הילדים ששם ושעוד יבואו בשנים הבאות, תאזרי אומץ ותפיצי אם לא למנהלת אז לאמהות שם

זה ממש דיני נפשות

נא לשלוח עם מקליט!

לקפוץ באמצע היום- בזמן השכבה וארוחת צהרים

לשאול את הילדים אם הם מדברים

חשוב ביותר

לשלוח אותו עם מקליט

לא משנה באיזה אות מתחיל המקום😜

אז היות והוצאת את דיבתן של המטפלות כאן

ומצד שני לא חזרת למנהלת חצילוש לעדכן על איזה מעון מדובר

וכך הייתי יכולה לדבר איתך בפרטי

אין לי אלא לכתוב כאן.

ואני ארשה לעצמי לומר שאני כל כך אבל כל כך כועסת עליך.

אני אמא במעון המדובר (כנראה, לפי כל הדברים שזרקת כאן בשרשור).

וזה מכעיס אותי כל כך.

המטפלות שלנו מקסימות ונהדרות

נותנות את הנשמה לילדים.

בוקר למחרת השרשור ניגשתי למטפלת המדוברת ודיברתי איתה באופן כללי....

היא מעצמה סיפרה לי שהילדים גדלו, ומדברים המון, ושסביב האוכל וההשכבה נהיה קצת קשה.

היא מעצמה סיפרה לי שהילדים מביאים איתם מילים לא יפות וקוראים בכינויי גנאי אחד לשני.

היא מעצמה סיפרה לי שסביב ההשכבה הם משתוללים וקופצים על המזרונים עם השמיכות.....

היא סיפרה לי שהיא לא נותנת להם לומר מילים לא יפות (אולי זה מה ששמעת בהקלטה? רק את זה שהיא חוזרת על מילים לא יפות שלהם במקום לשמוע שהיא מבקשת שיפסיקו?) ושמצד שני סביב ההשכבה היא קצת יותר משחררת.

אני אמא שמגיעה לא פעם ולא פעמיים באמצע היום.

אף פעם לא שמעתי צעקות.

לא התנהגות בלתי הולמת.

נכון. זה מעון. לא מצפה שיתייחסו לילדים כמו אמא.

מצפה שידאגו להחליף טיטולים, לתת אוכל, שיהיה סדר ביומיום... שילמדו את הילדים שירים, ריקודים, כיף. לא מצפה שתמיד יהיה להם כח. גם לי כאמא אין כח כל הזמן, בטח לא למטפלות.

ולסיום, אחרי שהשמצת ככ הרבה.

באותו יום (יום חמישי) אחרי שאמרת ביום רביעי שאת לא תשלחי לשם יותר-

ראו זה פלא! לא היה אף ילד חסר!!!! כל הילדים בקבוצת הבוגרים היו.

את שלחת את הילד/ה שלך כמו גדולה.

אז ככה שגם התלונות שלך לא שוות שקל.

מי את גברת אנונימית??

תתכבדי ותתנצלי.

יכול להיות שזה לא אותו מעון?

בכל זאת היו כאן רק רמזים.. יכול להיות שהם מתאימים לכמה מקומות

אם כי לפי מה שכתבה (ותק המטפלת, ניסוחים של המנהלת) זה נשמע שזה הם.

בכל מצב, היות ולא חזרה לחצילוש, מצאתי לנכון לכתוב את זה כאן.

מוזמנת האנונימית לפנות באישי אלי או אל חצילוש ונמשיך לדבר שם.

רק עכשיו קראתי את כל השרשור.

אני ממש בוכה😢😢😢איך יתכן כזה שרשור עם הוצאת דיבה על קהילה בעם ישראל? לאן הגענו?

@דפני11 ישר כח על מה שכתבת .

ולמנהלות היקרות-אולי אפשר למחוק לגמרי את השירשור? או לפחות את הפרטים המזהים?

זה כל כך כואב לי,כי אני גרה בתוך קהילה אחרת מעם ישראל, ובדיוק בשבת היה לי דיון עם כמה ילדים מהקהילה הזו שאמרו לי שיש להם בבית ספר גזענות,ואני אמרתי להם שאולי הם סתם מרגישים ובימינו נראה לי אין גזענות.

אז עכשיו אני רואה שאולי הם צודקים?

נראה לכם שאם הייתי מעיזה לכתוב כאן על מטפלת רוסיה/ מרוקאית/ הונגריה/ תימניה מיישוב מסוייים זה היה עובר בשתיקה?

כבר היו מוציאים נגדי תביעת דיבה.

איך אפשר ככה להשמיץ יהודים???

בסך הכל היא ציינה שלא הבינה מה המטפלות *האחרות* אומרות כי הן מדברות ביניהן באותה שפה. אני אישית לא ראיתי כאן לא גזענות ולא הוצאת דיבה על קהילה. אותה המטפלת המדוברת דוברת עברית לפי המשתמע מהכתוב. אכן האנונימית לא פנתה אלי ו @דפני11 מעלה פה תמיהה לגיטימית, אבל זה קשור להוצאת שם רע אולי, לא לגזענות..

אבל משרשור כזה מתקבל הרושם כאילו ח"ו בקהילה הזו הם....גם אם לא כותבים ישירות מתקבל רושם כללי מתוך שלל התגובות.

וזה כן קשור לגזענות ,נראה לך שבאותה קלות היו מוציאים שם רע על מגזר אחר?

סתם לדוג' אם הייתי כותבת שהמטפלות עם המטפחות הגבוהות / הפאות שגרות במקום מסויים צוחקות בינהן ומקללות. זה היה נראה לך עובר בשתיקה כאן בפורום?

באיזה שפה המטפלות דיברו, אלא רק ציינה שהן דיברו בשפה שהיא לא מבינה

בתור אחת שבאמתץ לא מכירה את הקהילה, בכלל חשבתי שמדובר בדוברות רוסית.

עד שלא עלה על ידי מישהי אחרת, לא הייתי מצליחה להבין במה מדובר. ועד עכשיו אין לי מושג באיזה מקום מדובר לצורך העניין

צריך זהירות רבה בפרסום של ממצאים כאלה ואחרים ללא וודאות או גושפנקא של חקירה לפחות

אבל לא היה פה שלט שעליו פרסמו את הדברים

ולעניות דעתי זה לא הוצאת שם רע. 

בכל אופן כן מרגישה שיש פה טעם לפגם שזה הגיע למקומות כאלה

אני לא חושבת שנאמר במפורש אבל זה הרושם שמתקבל.

ויש בזה קצת משהו לא נעים כי בתכלס זה לא ממש רלוונטי מאיזה קהילה הן לעובדה שהפותחת גילתה יחס לא מתאים לילדה שלה

אני רק אציין שזו לא ממש התעללות. אלא קללות - הריון ולידה

והיא כתבה שהן מדברות בינהן באותה שפה, גם לי זה קצת צרם.

גם כי אני חושבת שזה לא בסדר ככה בפומבי לעשות משפט שדה על מטפלות במעון מסויים שהיא נתנה עליו כמה פרטים ובטח יש מי שזיהתה.

מעירות למטפלת שצועקת ומקללת לכאורה. והיא ענתה שהיא לא מבינה, ואח"כ הוסיפה שהיא שמעה שהן מדברות ביניהן וצוחקות בשפתן (מטפלות אחרות, לא המטפלת שצעקה וקיללה לכאורה). היא ציינה את זה לפני שכנראה זיהו כאן באיזה מעון מדובר. אני לא רואה פה גזענות, כן לאור מה ש @דפני11 כתבה, יכול להיות שיש כאן הוצאת שם רע, וזה כשלעצמו מספיק חמור בלי קשר. אני באמת ובתמים לא רואה כאן גזענות..

וזה בעיני סופר חמור אם אכן זה קרה.

ואת זה רציתי לברר

(ביננו, מצעקות מידי פעם לא הייתי מתרגשת. תראו לי אמא עם חבורת ילדים שקופצים על המיטות עם השמיכות בזמן ההשכבה שלא תשתגע ותצעק...)

ולהגיד בפרטי על איזה מקום היא מדברת, זה מעלה סימן שאלה גדול על כל מה שהיא כתבה.

ונשמע ממש כמו הוצאת שם רע, שלא ראויה להיות בפורום שלנו.

ובכולם עובדות מטפלות מהקהילה המדהימה!!הרי במקום הזה יש כמה וכמה שכונות..

באיזה מקום מדובר

התנהגה כפי שתיארה הפותחת, את חושבת שהמטפלת היתה אומרת לך כן קיללתי, יצאתי על הילדים??

ברור שהיא תכחיש...

שוב, אני לא מכירה אותה. אבל ככה זה לכל אדם, הוא לא בא מיד ומודה בדברים נוראיים שעשה, זה אינסטינקט ראשוני ואנושי

@דפני11 את לא יכולה לדעת

שהאנונימית לא צודקת

לא תפקידי להגיד אם קרה או לא ומה קרה

אבל האנונימית הטילה פה חתיכת פצצה, ערערה כמה אמהות ונעלמה.

עניתי רק לגבי ההודעה של @דפני11 שכביכול שללה מכל וכל את טענות הפותחת

ועניתי שאי אפשר על סמך שיחה כזו לשלול חשדות כאלה

בודאי שהאנונימית הפותחת צריכה לבוא ולהסביר ולגלות גם באיזה מקום מדובר

אני מאוד רציתי לדבר עם האנונימית

חיכיתי כמה ימים בשביל זה...

אבל היא לא הזדהתה

ובדיוק כמו שאמרה טארקו

הטילה פצצה ונעלמה

והאמת?

זה שהביאה את הילד למעון למחרת לא מוסיף לי נקודות לאמינות של הגירסה שלה....

בלשון המעטה

מקום לפני שהייתי מניחה שהיא שקרנית...🤷

הפרטים שהיא הביאה ממש לא נכונים בהכרח רק למעון אחד...

במיוחד שבאותו מקום יש לפחות 5 מעונות

מביעה את דעתי האישית לגבי לאן שהתפתח השרשור,

מוזמנות לא לקבל.

בכל אופן חושב לי להגיד את הדברים על גבי הפורום ולא באישי למנהלות כדי שגם אחרות יפיקו תובנות:

1. הגישה האישית שלי כלפי כל שרשור באשר הוא בפורום היא: האם המקרה המתואר יכול היה להתרחש במציאות?

והאם אחרות בסיטואציה דומה יכולות להיתרם מהשרשור?

אני חושבת שבכל פלטפורמה של פורום פחות עקרוני השאלה האם המקרה קרה באמת.

כי זה פועל יוצא של פורום אנונימי, לעולם אי אפשר לוודא האם האירוע קרה והאם כל הפרטים בו נכונים.

2. השרשור הזה קיבל תפנית במסגרת סיפוק פרטים מסגירים. שאלה שיש לשאול האם הייתה כוונת זדון או לא.

לעניות דעתי לא הייתה פה כוונת זדון לזיהוי המעון או המטפלת הספציפית.

בכל מקרה על גבי פורום מסכימה שלא ראוי לכתוב דברים לגבי אנשים אחרים בצורה שיודעים במי מדובר, בלי לתת לו אפשרות להגיב.

3. החוויה שדפני חוותה, של חוסר נוחות כאמא לילד אחר במעון, טוב שלא הייתה מתרחשת.

4. לאור הדברים שקרו, והעובדה שהשרשור עדיין פתוח, לעניות דעתי האישית,

עדיף אם לא מוחקים את השרשור, אז לערוך אותו כך שקוראות אחרות לא יוכלו לזהות את המעון המדובר.

5. אני לא חושבת שנכון ללחוץ על האנונימית להזדהות או להגיב.

אני מזהה כאן לפי התגובות שלה אולי בוסריות בשיקול הדעת מה כותבים בפורום פתוח ומה לא, אבל לא רואה כוונת זדון להוציא דיבה. היא תיארה את התחושות שלה, ועם תחושות קשה להתווכח.

6. לכל שאר המשתתפות: חכמים היזהרו בדבריכם. גם מהניק המקורי וגם מהאנונימי. לעולם לא תדעי מי מציץ/ יציץ פה.

הבלנית מהמקווה

השכנה

החמות

ואולי אפילו הילדים שלכם כשיגדלו...

הפורום הוא פורום פתוח לכל דבר ועניין.

אם את חוששת שהדברים שכתבת ידלפו מחוץ לגבולות הפורום, אז עדיף לטשטש פרטים או לא לכתוב בכלל.

7. מנהלות- סומכת עליכן שתיקחו את זה הלאה לפי מה שנכון לדעתכן.

8. דפני- חיבוק גדול גדול על החוויה המטלטלת. אולי גם לטובתך עדיף לטשטש פרטים שלא יהיה אאוטינג, אני לא יודעת באיזה מקום מדובר ולא מעניין אותי לבדוק אבל אולי יש כאלה שכן..

יום טוב לכולן 

מסכימה עם כל מילה שלך.

ורק אוסיף כי ההחלטה להשתמש בניק הפרטי שלי היתה מתוך מחשבות והתלבטויות, אבל ככ כאב לי על הסיפור שהעדפתי לכתוב בשמי כדי שגם אוכל לעמוד מאחורי המילים שלי.

יתכן ואשנה ניק בקרוב.

תודה לך על המילים.

פשוט לי שיתכן ודברים כאלו קורים ואני לא תמימה (עם כל הצער בגילוי אמת כזאת- באם אכן היתה) אך ככל שלא קיבלתי אפשרות לאמת את המידע שמם הטוב של המטפלות בעיני בצירוף העובדה שהאמא המשיכה לשלוח את ילדיה- בעיני גובר ולכן חשתי צורך לכתוב זאת.

בשורות טובות...

כל מילה.

מדהימה את ❤️💕

זה סבבה.

עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.

(רצפת אגן וכו)

כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).

אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...

ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.

לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!

(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה

זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.

לשטוף כלים ולקחת ילדים

שבועיים אחרי לידה

זה ממש לא סבבה

להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.

כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.

לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.

סותרות אחת את השניה

כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...

ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...

אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...

בבצלחה ומזל טוב!

אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה

ומרגישה מעולה ממש ממש!

מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה

אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..

עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.

הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..

שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.

המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.

ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:

לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.

את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.

שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.

אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.

אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?

אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.

עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.

הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.

דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.

חוץ מ:

לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה

להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)

אני אוסיף

שמשתמשים בכלים חד פעמיים

כביסות בעלי ממלא

והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד

לא מכניסים לארונות

הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת

הייתי מנסה לשים קרם או חמאת שיאה.

לא רואים שום דבר חיצוני, שמתי באמת קרם לחות אך עדיין רגיש מאד מאד

התרחבות של הרחם.

זכור לי שבערך בשבוע הזה גם התחילו לי כל מיני כאבים חדשים (גם בהריון תאומים).

אם זה ממשיך, הייתי מתייעצת עם הרופא.

חושבת שזה לא היה משהו מלחיץ

תנסי אולי קרם טוב? תתארי לאחות במעקב הבא

זה מרגיש באמת כמו משהו עצבי בעקבות מתיחת העור. השאלה אם יש איך לתפור את זה...

וגם אז יהיה כאבים אחרים 😊

אבל מעודדת אותך שכשנכנסים לשגרה זה ממכר.

😍😍

מגיעה על לחשוב על אחרי🫩

תודה לך

כששמים לי בלידה את המוניטור על המקום הזה אני צורחת יותר מבצירים..

פעם רופא אמר שאולי זה בקע והעצבים חשופים יותר

תודה לך. זה ממש כאב לא נעים

ממש ממש ממליצה על טיפול אקוויליבריו. זה יקר (סביב ה600 ש"ח לפחות) אבל מכירה המון שזה ממש הציל אותן, ואצלי גם אם לא פתר את הבעיה עצמה עדיין ממש הקל עלי.

אחרי שהורדתי חלק שמושחל (מין פוליגל כזה), לא היה מפרידים, והיא נהייתה באותו גובה.

היה מין פוליגל מושחל.

הוצאתי אותו ואז נפתח יותר טוב.

שאחפש לך את הקישור שלה?

מעץ עם גלגלים, עלה לי מחיר רגיל כמו בחנויות

https://www.ibabylove.co.il/product/%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA-%D7%9E%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%9C%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%93%D7%AA-%D7%A2%D7%9D-%D7%9E%D7%A6%D7%91%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%91/?gclid=Cj0KCQiAip-PBhDVARIsAPP2xc1sZuQpJCti97C2FnVx-hyC3h1YMvIaRteSp6CxmGuJkr-IySbxlf8aAmUgEALw_wcB

אפשר לכוונן את הגובה שלה לפי הגובה של המיטה.

זאת מהמשנת יוסף

אבל לא חושבת שיותר קל לנייד אותה מאשר של עץ, בסוף הבסיס מתכת...

אבל היא מעולה

אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...

בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...

יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.

לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..

מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..

להחליף התקן.

חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן

והעיצות הרגילות להפסקת דימום.

נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.

כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית

צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע

לא

ולא

עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.

הורדתי באפילציה ךפני שנים.

בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...

לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.

Google Search

מניחה שסתום לא העבירו לחורף. נקווה...

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

היא קבעה קיסרי לשבוע 39 כשאני הייתי אמורה להיות 38+4.

ולפני הלידה הזו ילדתי בסוף 39 עם זירוזים!!!!

הפלא ופלא הבן שלי החליט לצאת ב38+1😅😅😅😅

כולנו עד היום מופתעים שהוא גדול מהבת שלה חחחח

היא ילדה יומיים לפני

נראה לי דמעה שהייתי מאושפזת בתור לזירוז וזה הלחץ אותה ללדת,😂 סתם

הכל טוב ויפה רק שאני כבר חושבת מה עושים לשבת בר מצווה עוד עשור.נשמע לי פרוייקט מורכב

בזמנו לאח שלי דחו בחודש כי היו עוד חבר או שניים באותה שבת.

אבל עוד חזון למועד